עם טעמים:
הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן־תַּעֲלֶ֖ה עֹלֹתֶ֑יךָ בְּכׇל־מָק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
השמר לך פן תעלה עולותיך. השמר, פן - בא לאזהרה על העלאת חוץ, כמ"ש בזבחים קו.
וממ"ש עולותיך דייק ר"ש ולא עולת כותים. ור' יהודה מחלק בין א"י לח"ל.
ועוד דעת שלישית דעת ר' יוסי ב(זבחים מה) שתמיד אסור. וכמ"ש (שם קטז) אסור לסייען. וכמ"ש הרמב"ם (מעה"ק יט). אבל העכו"ם עצמן אין מוזהרים ע"ז. עמ"ש בספרא ( אחרי פו ) ובזבחים (שם).
כג.
בכל מקום אשר תראה , מוסיף אשר תראה - למעט אם תעשה עפ"י נביא.
[יד] ליתן לא תעשה על הדבר. פירוש, אף על גב שכבר כתב (פסוק יא) "שמה תביאו וגו'", הוצרך לומר "השמר וגו'", ליתן לא תעשה על הדבר, ו"שמה תביאו" הוא עשה בלבד, והשתא הוא עשה ולא תעשה:
[טו] אשר יעלה בלבך וכו'. ואינו כמשמעו "בכל [מקום] אשר תראה", דאם כן לכתוב "בכל מקום" בלבד, ולמה כתב "אשר תראה", אלא פירושו כל מקום אשר יעלה על לבך, ובא למעט שעל פי נביא מותר להקריב, כמו שעשה אליהו וכו' (מלכים א' י"ח, ל'-מ'):
השמר לך פן תעלה עולתיך וגו' עד כי ירחיב ה' אלהיך וגו'. זהו המאמר השלישי בענין בית הבחורה. וענינו אצלי שאולי יאמרו ישראל בלבם הנה המעשרות ושאר הדברים שהם לכהנים ושהם נאכלים לפנים מן החומה היה ראוי ומחוייב שלא יעשו אותם כי אם במקום אשר יבחר ה' לצורך הכהני' משרתי ה'. ולהיות האכילה לפנים מן המחיצה. אבל העולות שהן כלן כליל לגבוה למה לא יעשה אותם האדם בבמה כל אחד בארצו כדי שיעתר השם יתברך באותו קרבן. וכמו שעשה לנח בצאתו מן התיבה. וירח ה' את ריח הנחוח. ויאמר לא אוסיף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם. ודוד גם הוא בהעלותו את העולה על גורן ארונה היבוסי (שמואל ב' כ"ד) עתר ה' את הארץ ויחשבו ישראל שבזה לא היו הכהני' חסרים דבר כי היתה כלה כליל הנה מפני זה אמר השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך. כלומר השמר לך מעשות כדבר הזה בענין העולות אבל צריך שתלך במקום אשר יבחר ה'. כי הוא הבוחר ויודע המקום הנרצה אליו ולא אתה. ותעשה כן אע"פ שאותו מקום יהיה לאחד שבטיך שמה על כל פנים תבאו אתם כל בית ישראל. רוצ' לומר כל שאר השבטי' להעלות עולותיכ' לא במקום אחר. ונתן הסבה בזה באמרו אשר יבחר ה'. רוצ' לומר אם הוא בחר בזה מה לכם לבקש מקום אחר אשר הוא לא בחר בו. והעבודה ההיא לא תצלח בהיותה הפך בחירתו. הנה התבאר למה בא המאמר השלישי הזה ולמה לא זכר כי אם העולות:
והנה יורה על אמתת מה שפירשתי אמרו בזה המאמר באחד שבטיך. מה שלא אמרו בשאר המאמרים מפני שזה היה מקום המחלוקת ר"ל היות הקרבן עולות השבטי' כלם במקום אחד מיוחד משבט אחד. האמנם לפי שאמר ואם תעשה כל אשר אנכי מצוך שהוא כולל שאר הזבחים כלם. הוציא להם מן הכלל בשר תאוה שעם היות שבמדבר לא היו יכולי' לשחטו. כי אם בפתח אהל מועד והדם היה נשפך על המזבח והיה הבשר שלמים והיו אוכלים אותו בעזרה. והטמא לא היה נוגע בו כמו שאמר (פ' צו) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל. עתה אחרי היותם בארץ היה זה כן ולזה אמר בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר בכל שעריך. רוצ' לומר מבלתי שתצטרך לבא אל המקדש על זה. וההתר על זה כבר נרמז בפרשה. שאמר איש איש אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה. ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו'. כי הנה רמז להם בזה שאותו איסור לא ינהג כי אם במדבר בהיותם במחנה. ובהיות להם שם אהל מועד לא אחרי בואם אל ארץ ולהיותו רמוז שם פירש אותו כאן והנה אמר בזה כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך לפי שכמו שכתב רש"י ז"ל (שם י"ב) למדה תורה דרך ארץ שלא יאוה בשר אלא מתוך רחבת ידים ועושר ולזה אמר תזבח ואכלת בשר בעבור ברכת ה' אשר אתך והעושר שהשפיע עליך מרוב הבקר והצאן ולכן ראוי הוא שהתאוה לאכול בשר והודיעם עוד שלא יצטרכו באותו בשר תאוה לנהוג בו טהרה אבל הטמא והטהור יאכלנו כמו שיאכלו הצבי והאיל הטמא והטהור לפי שאין בו קדושה ואינו נקרב על גבי המזבח ככה ואכלו בני ישראל את בשרם בכל שעריהם הטמא והטהור מבלתי שמירת קדושת מה בה. ולפי שלא יחשבו שאחר שהותר בשר תאוה בשערים שהותר להם גם כן את הדם שנאסר במצותו כיון שאין בו זריקה על המזבח. לכן הוצרך לומר אחרי היתר בשר תאוה רק את הדם לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים. רוצה לומר שלא יאכל אותו בשום פנים והודיעם עם זה עוד שאין צריך גם כן כסוי דם כי אם לשפכו כמים מבלי כסוי ובפרשת כי ירחיב יתבארו הענינים האלה כפי הצורך אליהם. והנה אמר אחרי זה. לא תוכל לאכול בשעריך להתיר ספק זה. והוא שאולי יחשבו בני ישראל שלא היתה הביאה לבית הבחירה כי אם לתת שמה המעשרות והברכות והנדרי' והנדבות לכהנים וללויים או למי שיצטרך הדבר כפי הדין. ולכן יחשבו שכבר יוכל האדם לתתם להם בשערים אשר ירצו. ולמה יצטרך האדם לצאת מביתו וללכת לירושלם מפני זה בהיות שאותה מתנה אפשר לתת להם בשערים. הנה להשיב לזה אמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו'. וכמו שכתב הראב"ע המאמר הזה עם הלוי ידבר גם עם ישראל. והכונה בו שלא יחשוב שהיה ענין הביאה למקדש מפני שיתן המתנות ההן ללויים ולכהנים. אינו כן כי לא היה התכלית כי אם לאכלן שם ואף הכהנים והלויים אק להם רשות לאכלן כי אם באותו מקום מקודש ולכן מפאת האכילה תצטרך הביאה שמה. לא מפאת המתנה אליהם. וזהו אמרו לא תוכל לאכול בשעריך רוצה לומר אמת הוא שהמתנה כבר אפשר לתת אותה ללוים ולכהנים בשערים. אבל אתם כלכם לא תוכלו לאכלו בשערים כי אם לפני ה' ובמקום אשר יבחר והשמחה תהיה לפניו לא במקום אחר. ולפי שהאדם לא ישמח אם יתרחק מבניו ומבנותיו. אמר אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך שילך עמו שמה עבדו ואמתו ולא יברח ממנו בעלותו לראות את פני ה'. ואפילו הלוי אשר בשערך יצטרך ללכת שמה לאכול ולשמוח. עד שמפני זה אני אומר לך שלא תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך. רוצ' לומר כאשר תעלה לרגל לא תעזוב את הלוי במקומך. רוצ' לומר שישאר הוא בשערים עם המעשר והנדרים שנתת לו. ותלך אתה לבדך עם ביתך לירושלם. השמר לך פן תעשה כן. אבל שעמך ילך בקרבך לירושלם ושם ישמח עמך. הנה התבאר שבמאמר השלישי והרביעי האלה התיר להם לישראל כל מה שיסופק אצלם על מצות בית הבחירה אם מענין העולות ואם מענין הביאה לירושלם על מצות בית הבחירה. ורש"י פי' השמר לך פן תעזוב את הלוי על אדמתך למעט שבגולה אינו מוזהר עליו כי אם כשאר עניי ישראל ולא יותר מזה. הנה בזה הותרו הספק החמישי והששי:
