[טז] ולמעלה אמר מכל שבטיכם. ואם תאמר, ודילמא קרא (פסוק ה) הכי קאמר, והיה המקום אשר יהיה נבחר מכל מקומות של כל השבטים, והשתא הוי כמו "באחד שבטיך". ויש לומר, דאם כן הוי למכתב 'והיה המקום אשר יבחר', למה הוצרך כלל למכתב "מכל שבטיכם", אלא למילף דזה המקום הובחר מכל השבטים, והיינו שהוא נלקח מכל השבטים. ואם תאמר, ומה מקשה 'ולמעלה כתיב מכל שבטיכם', הא המקרא דלעיל במשכן שילה קאמר (רש"י פסוק ה). ואין זה קשיא, אם שילה - שאין קדושתו עולמית - אמרה תורה "מכל שבטיכם", ירושלים - שקדושתה עולמית - לא כל שכן שצריך "מכל שבטיכם":
כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך. סתם הכתוב ולא פירש מי מן השבטים, וזה היה בחלקו של בנימין, ולמעלה הזכיר בכל שבטיכם, הא כיצד, כשקנה דוד את הגורן מארונה היבוסי גבה הזהב מכל השבטים, שכן כתוב בדברי הימים (א כא) ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות, וכתיב בספר שמואל (ב כד) ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, ונראין שני כתובים אלו כסותרין זה את זה, ואינו כן, מפני שהשש מאות היו לי"ב שבטים, חמשים לכל שבט ושבט, וחמשים שבכאן היו בעד שבטו שהיה שבט יהודה, ומכל מקום הגורן הזה בחלקו של בנימין היה.
כי אם אל המקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך שם תעלה עולותיך. אין לי אלא עולות, שאר קרבנות מנין? ת"ל ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך.
ועדיין אני אומר: עולות הוא בעשה ובלא תעשה, שאר קרבנות (ש)לא יהיו [אלא] בעשה; בלא תעשה מנין? ת"ל שם תעלה עולותיך. עולה היתה בכלל, ולמה יצאת? - להקיש אליה ולומר (לה) [לך], מה עולה מיוחדת שהיא בעשה[,] (ולא) [היא בלא] תעשה; כך כל שהיא בעשה, הרי היא בלא תעשה.
מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה
שם תעלה עולותיך, ושם תעשה . ר"ל כל מיני קרבנות, ובא לומר שיהיה בעשה ול"ת.
ועדיין לא ידענו ל"ת ביתר קרבנות. רק שכלל הוא, שכ"מ שמוציא השלילה הקודמת ע"י מלת כי אם - צריך להוציא מה שנאמר בשלילה לא דברים אחרים. ואיך אמר כי אם אל המקום וכו' שם תעשה שהם יתר הקרבנות, והלא בשלילה לא נזכר אלא עולות? מזה מבואר שמ"ש פן תעלה עולותיך אינו שם פרטי לעולות לבד, רק פי' - דברים שאתה מעלה, וכולל כל הקרבנות; ויש בכולם עשה ול"ת.