מ"ג דברים יב טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות דברים


<< · מ"ג דברים יב · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר כברכת יהוה אלהיך אשר נתן לך בכל שעריך הטמא והטהור יאכלנו כצבי וכאיל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
רַק֩ בְּכׇל־אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֜ תִּזְבַּ֣ח ׀ וְאָכַלְתָּ֣ בָשָׂ֗ר כְּבִרְכַּ֨ת יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לְךָ֖ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֑יךָ הַטָּמֵ֤א וְהַטָּהוֹר֙ יֹאכְלֶ֔נּוּ כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לְחוֹד בְּכָל רְעוּת נַפְשָׁךְ תִּכּוֹס וְתֵיכוֹל בִּשְׂרָא כְּבִרְכְּתָא דַּייָ אֱלָהָךְ דִּיהַב לָךְ בְּכָל קִרְוָךְ מְסָאֲבָא וְדָכְיָא יֵיכְלוּנֵּיהּ כִּבְשַׂר טַבְיָא וְאַיְלָא׃
ירושלמי (יונתן):
לְחוֹד בְּכָל רַעֲוַות נַפְשְׁכוֹן תִּיכְסוּן וְתֵיכְלוּן בִּישְרָא הֵי כְּבִרְכָתָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן דִּיהַב לְכוֹן בְּכָל קִירְוֵיכוֹן דִּמְסָאֲבִין מִן לְמִיקְרַב לְקוּדְשַׁיָא וְדִדְכִין לְמִקְרַב לְקוּדְשַׁיָא כַּחֲדָא יֵיכְלוּן יָתֵיהּ כְּבִישְרֵיהּ דְּטַבְיָא וּכְאַיְלָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"רק בכל אות נפשך" - במה הכתוב מדבר אם בבשר תאוה להתירה להם בלא הקרבת אימורים (חולין יז) הרי הוא אומר במקום אחר כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' ואמרת אוכלה בשר וגו' במה זה מדבר בקדשים שנפל בהם מום שיפדו ויאכלו בכל מקום יכול יפדו על מום עובר ת"ל רק

"תזבח ואכלת" - (בכורות טו יבמות עג) אין לך בהם היתר גיזה וחלב אלא אכילה ע"י זביחה

"הטמא והטהור" - לפי שבאו מכח קדשים שנאמ' בהם (ויקרא ז) והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הוצרך להתיר בו שטמא וטהור אוכלין בקערה אחת

"כצבי וכאיל" - שאין קרבן בא מהם

"כצבי וכאיל" - לפוטרן מן הזרוע והלחיים והקיבה

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה


כה.

רק בכל אות נפשך . במה הכתוב מדבר, אם בבשר תאוה - כבר אמור. ואם באכילת [קדשים] כבר אמור. הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשים שיפדו. (יכול יפדו מכל מום עובר, ת"ל רק ).

תזבח ואכלת , ולא גיזה.

בשר , ולא חלב.

יכול יהיו אסורים לאחר זביחה, ת"ל כברכת ה' א-להיך .

יכול אם קדם מום קבוע להקדשן ונפדו, יהיו אסורים, ת"ל רק .

(מלמד) [מנין] שאין נשחטים אלא על מום קבוע - אמרת ק"ו הוא, ומה בכור שאינו נוהג בכל הולדות ויוצא לחולין שלא בפדיון - אינו נשחט אלא על מום קבוע; קדשים שהם נוהגים בכל הולדות, ואינם יוצאים לחולין אלא בפידיון, אינו דין שלא יהיו נשחטים אלא על מום קבוע! לא, אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם וקדושתו חלה עליו על בעל מום קבוע, תאמר בקדשים שאין קדושתם מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בע"מ קבוע. ת"ל - אשר נתן לך בכל שעריך, [ונאמר להלן (דברים טו) בשעריך תאכלנו ] שעריך [ שעריך ] לג"ש. מה שעריך האמור להלן, אין נשחטים אלא על בע"מ קבוע; אף שעריך האמור כאן, אין נשחטים אלא על בע"מ קבוע.

כו.

דטמא יאכלנו. אין לי אלא טמא, טהור מנין - ת"ל ( יאכלנו ) הטמא והטהור ( יחדיו ) יאכלנו, מגיד הכתוב ששניהם אוכלים בקערה אחת.

יכול אף תרומה נאכלת בקערה אחת, ת"ל יחדו יאכלנו, זה נאכל מתוך קערה אחת, ולא תרומה נאכלת מתוך קערה אחת.

כז.

יכול יהיו חייבים במתנות - ת"ל כצבי וכאיל .

אוציאנו מכלל מתנות, ולא אוציאנו מכלל חזה ושוק - ת"ל ( אך ) [ כצבי וכאיל ].

אי מה הצבי כולו מותר אף זה כולו מותר, ת"ל ( רק ) [ אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל ].

ר' שמעון אומר יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהם (בעלי מומים) תמימים, כך נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים בזמן שהם בע"מ - ת"ל כצבי וכאיל, מגיד, כשם שלא נתנה תורה מחיצה בין צבי ואיל, כך לא נתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים, בזמן שהם בעלי מום.

<< · מ"ג דברים · יב · טו · >>