ויקרא רבה כב ו
ו. [ עריכה ]
ד"א "איש איש מבית ישראל":
הה"ד (ישעיה סו, ג) : "שוחט השור מכה איש, זובח השה עורף כלב, מעלה מנחה דם חזיר, מזכיר לבונה מברך און"
- רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:
- ר' יוחנן אמר כל מי שהוא גוזל את חבירו שוה פרוטה מעלין עליו כאלו הורגו, ואית ליה קריין סגין, שנאמר "שוחט השור מכה איש", (יחזקאל יט, ג): "וילמד לטרף טרף אדם אכל", (משלי א, יט): "כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח", (יואל ג,): "מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם", (ש"ב כא, ה): "ויאמרו אל המלך האיש אשר כלנו ואשה דמה לנו נשמדנו מהתיצב בכל וגו'", וכי הוא הרגן או דמה להן? אלא על ידי שהחריב נוב עיר הכהנים שהיתה מספקת להם מזונות מעלה עליו הכתוב כאלו הרגן.
- וריש לקיש הוה מסרס קרייא מכה איש - שוחט השור, עורף כלב - זובח השה, דם חזיר - מעלה מנחה, מברך און - מזכיר לבונה, גם המה בחרו בדרכיהם..
ר"א שאל את רבי חנינא, ואית דאמרי רבי חנינא שאל את ר' אליעזר (ואפשר כן, רבה שאיל לתלמידא? אלא לא בעא מיניה אלא למבדקיה)
- אמר לו: מהו דנן דכתיב (משלי ל, ז): "שתים שאלתי מאתך..." (שם, ח) "שוא ודבר כזב הרחק ממני רֵאשׁ ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי" (שם, ט) "פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי" - איזה מהן קשה, הראשונה או השניה?
- אמר לו: מצינו שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה, ולא וויתר על חילול השם. ומנין שוויתר הקב"ה על עבודת כוכבים? שנאמר (יחזקאל כ, לט): "ואתם בית ישראל כה אמר ה' אלהים איש גלוליו לכו עֲבֹדוּ" וכתיב "את שם קדשי לא תחללו עוד".
והיו ישראל נוהגין באיסור הבמה במדבר והיו פורעניות באות עליהם והאומות רואין ואומרין הם מקריבין לו והורגם, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך ואמור לישראל הזהרו שלא תהיו מקריבין לאיסור במה, לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם "איש איש מבית ישראל אשר ישחט":