ביאור:משנה שבועות פרק ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

משנה מבוארת • משנה עם מפרשים

מסכת שבועות: א ב ג ד ה ו ז ח

מסכת שבועות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח

הפרק משוה בין שבועת השומרים, שהיא חובה כמו שבועת הדיינים שבפרק ו, לבין שבועת הפיקדון שנדונה בפרק ה, וכן את דיני שבועת הפיקדון שבויקרא ה כא, וקרבן הכפרה עליה - עם דיני השומרים שבשמות כב ו.

העיקרון המוביל הוא ששבועת השומרים מחייבת רק על תביעת ממון, ועל עצם שבועת השקר פטור מלשלם, ללקות או להביא קרבן! - וראו גם לעיל ה, ה.

במשנה ד נכנסת בין שבועות השומרים גם שבועת הפיקדון שנדונה לעיל פרק ה, ומומחש הדמיון ביניהן.

העיקרון הזה מודגש כאן, כי באמצעותו נקשרת מסכת שבועות לסדר נזיקין, למרות שיש לה נגיעה גם לסדר קודשים.

שבועת השומרים ושבועת הפיקדון - הכפרה והמשמעות הממונית

(א) ארבעה שומרין הן: שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר.

שומר חנם נשבע על הכל הנזק שנגרם בזמן השמירה.

והשואל משלם את הכל.

נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה,

ומשלמים את האבידה ואת הגניבה:

משנה זו נמצאת בבבא מציעא ז, ח.

הרשימה "שבורה, שבויה ומתה" מבוססת על לשון המקרא שמות כב ט. וראו מחלוקת ר' אליעזר ור' עקיבא מניין שמדובר באונס גם בשבויה ובשבורה, במכילתא נזיקין טז.

(ב) אמר לשומר חנם "היכן שורי?"

אמר לו: "מת", והוא שנשבר, או נשבה, או נגנב, או אבד.

"נשבר", והוא שמת, או נשבה, או נגנב, או אבד.

"נשבה", והוא שמת, או נשבר, או נגנב, או אבד.

"נגנב", והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או אבד.

ראו מכילתא נזיקין טז.

השוו לגבי שבועת העדות לעיל ד, ז.

וראו הבסיס לפטור לעיל ה, ה.

"אבד", והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או נגנב.

"משביעך אני" ואמר "אמן" - פטור מאשם מחומש ומתשלום, כי גם אם היה אומר את האמת היה פטור מתשלום, ולכן אין ממש בשבועה

(ג) "היכן שורי?", אמר לו "איני יודע מה אתה סח לא קיבלתי ממך שור", והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או נגנב, או אבד.

לעניין התשלום והאשם ראו ויקרא ה, כא-כו, וכן ב"ק ט, ז-ח. להבדל בין טענת "נגנב" לטענת "אבד" ראו מכילתא דרשב"י לשמות כב סוף ו: 'על טענת גניבה הוא חייב...'

"משביעך אני" ואמר "אמן" - פטור כמו במשנה ב.

"היכן שורי?", אמר לו "אבד".

"משביעך אני" ואמר "אמן", והעדים מעידין אותו שאכלו - משלם את הקרן ופטור מהאשם על שבועת השקר, כי לא הודה בה..

הודה מעצמו - משלם קרן וחמש ואשם

"היכן שורי?", אמר לו "נגנב".

"משביעך אני" ואמר "אמן", והעדים מעידין אותו שגנבו - משלם תשלומי כפל.

הודה מעצמו - משלם קרן וחומש ואשם ופטור מכפל כי הודה:

(ד) אמר לאחד בשוק "היכן שורי שגנבת?" - והוא אומר "לא גנבתי!"

"משביעך אני!" ואמר "אמן" - והעדים מעידים אותו שגנבו - משלם תשלומי כפל.

ראו תוספתא ב"ק ח, ב. במקרה האחרון, אם נשבע שבועת ביטוי משלם גם חומש וחייב באשם.

טבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמישה.

ראה עדים שממשמשין ובאין, אמר "גנבתי, אבל לא טבחתי ולא מכרתי" ולא נשבע - אינו משלם אלא קרן כי הודה, למרות שהודה בלחץ

(ה) אמר לשואל "היכן שורי?",

אמר לו "מת", והוא שנשבר, או נשבה, או נגנב, או אבד.

"נשבר", והוא שמת, או נשבה, או נגנב, או אבד.

"נשבה", והוא שמת, או נשבר, או נגנב, או אבד.

"נגנב", והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או אבד.

"אבד", והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או נגנב.

"משביעך אני" ואמר "אמן", פטור מאשם על שבועת השקר, כי ממילא חייב בתשלום:

(ו) "היכן שורי?", המשך משנה ה: אמר לשואל אמר לו "איני יודע מה אתה סח" לא קבלתי ממך שור, והוא שמת, או נשבר, או נשבה, או נגנב, או אבד.

"משביעך אני" ואמר "אמן" - חייב כי השבועה פטרה אותו מתשלומים.

אמר לנושא שכר והשוכר "היכן שורי?"

אמר לו "מת", והוא שנשבר, או נשבה.

"נשבר", והוא שמת, או נשבה.

"נשבה", והוא שמת, או נשבר ובכל המקרים הללו היו פטורים מתשלום.

"נגנב", והוא שאבד; "אבד", והוא שנגנב במקרים אלו היו חייבים והשקר לא שינה זאת.

"משביעך אני" ואמר "אמן" - פטור.

הכלל האחרון במשנה אינו שלם, שהרי גם המשנה מחובה לחובה ומפטור לפטור - פטור מאשם על השבועה.

"מת", או "נשבר", או "נשבה", והוא שנגנב או אבד,

"משביעך אני" ואמר "אמן" - חייב.

"אבד" או "נגנב", והוא שמת, או נשבר, או נשבה.

"משביעך אני" ואמר "אמן" - פטור חייב לשלם כי נשבע, אבל פטור מאשם על שבועת שקר.

זה הכלל: כל המשנה מחובה לחובה ומפטור לפטור ומפטור לחובה - פטור.

מחובה לפטור - חייב.

[זה הכלל: כל הנשבע להקל על עצמו - חייב.

להחמיר על עצמו - פטור]: