משנה שבועות ו
שבועות פרק ו', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת שבועות • פרק שישי ("שבועת הדיינין") • >>
פרקי מסכת שבועות: א ב ג ד ה ו ז ח
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
שבועת הדיינין, הטענה שתי כסף וההודאה בשוה פרוטה.
ואם אין ההודאה ממין הטענה, פטור.
כיצד, שתי כסף לי בידך, אין לך בידי אלא פרוטה, פטור.
שתי כסף ופרוטה לי בידך, אין לך בידי אלא פרוטה, חייב.
מנה לי בידך, אין לך בידי, פטור.
מנה לי בידך, אין לך בידי אלא חמשים דינר, חייב.
מנה לאבא בידך, אין לך בידי אלא חמשים דינר, פטור, מפני שהוא כמשיב אבידה.
מנה לי בידך, אמר לו [ בפני עדים ] הן.
למחר אמר לו תנהו לי.
נתתיו לך, פטור.
אין לך בידי, חייב.
מנה לי בידך, אמר לו הן, אל תתנהו לי אלא בעדים.
למחר אמר לו תנהו לי.
נתתיו לך, חייב, מפני שצריך ליתנו [ לו ] בעדים.
ליטרא זהב יש לי בידך, אין לך בידי אלא ליטרא כסף, פטור.
דינר זהב יש לי בידך, אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיון ופרוטה, חייב, שהכל מין מטבע אחת.
כור תבואה יש לי בידך, אין לך בידי אלא לתך קטנית, פטור.
כור פירות יש לי בידך, אין לך בידי אלא לתך קטנית, חייב, שהקטנית בכלל פירות.
טענו חטין, והודה לו בשעורים, פטור.
ורבן גמליאל מחייב.
הטוען לחברו בכדי שמן והודה לו בקנקנים, אדמון אומר, הואיל והודה לו מקצת ממין הטענה, ישבע.
וחכמים אומרים, אין ההודאה ממין הטענה.
אמר רבן גמליאל, רואה אני את דברי אדמון.
טענו כלים וקרקעות, והודה בכלים וכפר בקרקעות, בקרקעות וכפר בכלים, פטור.
הודה במקצת הקרקעות, פטור.
במקצת הכלים, חייב, שהנכסים שאין להם אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן.
אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן, ואין משביעין את הקטן, אבל נשבעים לקטן ולהקדש.
ואלו דברים שאין נשבעין עליהם, העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות.
אין בהן תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה.
שומר חנם אינו נשבע.
נושא שכר אינו משלם.
רבי שמעון אומר, קדשים שחייב באחריותן, נשבעין עליהן.
ושאינו חייב באחריותן, אין נשבעים עליהם.
רבי מאיר אומר, יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע, ואין חכמים מודים לו.
כיצד, עשר גפנים טעונות מסרתי לך, והלה אומר אינן אלא חמש, רבי מאיר מחייב שבועה.
וחכמים אומרים, כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע.
אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין.
כיצד, בית מלא מסרתי לך וכיס מלא מסרתי לך, והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל, פטור.
זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון, חייב.
המלוה את חברו על המשכון ואבד המשכון, אמר לו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה, והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה, פטור.
סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה, והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרים היה שוה, חייב.
סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה, והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה, פטור.
סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה, והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וחמשה דינרים היה שוה, חייב.
ומי נשבע, מי שהפקדון אצלו, שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון.
שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין,
- הַטְּעָנָה שְׁתֵּי כֶּסֶף,
- וְהַהוֹדָאָה בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה;
- וְאִם אֵין הַהוֹדָאָה מִמִּין הַטְּעָנָה, פָּטוּר.
- כֵּיצַד?
- שְׁתֵּי כֶּסֶף לִי בְּיָדְךָ,
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא פְּרוּטָה,
- פָּטוּר.
- שְׁתֵּי כֶּסֶף וּפְרוּטָה לִי בְּיָדְךָ,
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא פְּרוּטָה,
- חַיָּב.
- מָנֶה לִי בְּיָדְךָ,
- אֵין לְךָ בְּיָדִי,
- פָּטוּר.
- מָנֶה לִי בְּיָדְךָ,
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר,
- חַיָּב.
- אֵין לְךָ בְּיָדִי,
- מָנֶה לְאַבָּא בְּיָדְךָ,
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר,
- פָּטוּר,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵדָה:
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר,
מָנֶה לִי בְּיָדְךָ,
- אָמַר לוֹ בִּפְנֵי עֵדִים: הֵן;
- לְמָחָר אָמַר לוֹ: תְּנֵהוּ לִי;
- נְתַתִּיו לְךָ,
- פָּטוּר;
- אֵין לְךָ בְּיָדִי,
- חַיָּב.
- מָנֶה לִי בְּיָדְךָ,
- אָמַר לוֹ: הֵן;
- אַל תִּתְּנֵהוּ לִי אֶלָּא בְּעֵדִים;
- לְמָחָר אָמַר לוֹ: תְּנֵהוּ לִי,
- נְתַתִּיו לְךָ,
- חַיָּב,
- מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִתְּנוֹ לוֹ בְּעֵדִים:
לִיטְרָא זָהָב יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ,
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא לִיטְרָא כֶּסֶף,
- פָּטוּר.
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא לִיטְרָא כֶּסֶף,
- דִּינַר זָהָב יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ,
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא דִּינַר כֶּסֶף וּטְרִיסִית וּפֻנְדְּיוֹן וּפְרוּטָה,
- חַיָּב,
- שֶׁהַכֹּל מִין מַטְבֵּעַ אַחַת.
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא דִּינַר כֶּסֶף וּטְרִיסִית וּפֻנְדְּיוֹן וּפְרוּטָה,
- כּוֹר תְּבוּאָה יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ,
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית,
- פָּטוּר.
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית,
- כּוֹר פֵּרוֹת יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ,
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית,
- חַיָּב,
- שֶׁהַקִּטְנִית בִּכְלַל פֵּרוֹת.
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית,
- טְעָנוֹ חִטִּין, וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעוֹרִים,
- פָּטוּר;
- וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּב.
- הַטּוֹעֵן לַחֲבֵרוֹ בְּכַדֵּי שֶׁמֶן,
- וְהוֹדָה לוֹ בְּקַנְקַנִּים,
- אַדְמוֹן אוֹמֵר:
- הוֹאִיל וְהוֹדָה לוֹ מִקְצָת מִמִּין הַטְּעָנָה,
- יִשָּׁבַע;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין הַהוֹדָאָה מִמִּין הַטְּעָנָה.
- אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
- רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.
- טְעָנוֹ כֵּלִים וְקַרְקָעוֹת,
- וְהוֹדָה בַּכֵּלִים וְכָפַר בַּקַּרְקָעוֹת,
- בַּקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בַּכֵּלִים,
- פָּטוּר.
- הוֹדָה בְּמִקְצָת הַקַּרְקָעוֹת, פָּטוּר;
- בְּמִקְצָת הַכֵּלִים, חַיָּב,
- שֶׁהַנְּכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת זוֹקְקִין אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן:
אֵין נִשְׁבָּעִין עַל טַעֲנַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן,
- וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אֶת הַקָּטָן;
- אֲבָל נִשְׁבָּעִים לַקָּטָן וְלַהֶקְדֵּשׁ:
וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶם:
- הָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת,
- וְהַקַּרְקָעוֹת, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת.
- אֵין בָּהֶן תַּשְׁלוּמֵי כֵּפֶל,
- וְלֹא תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.
- שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע,
- נוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- קָדָשִׁים שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן;
- וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, אֵין נִשְׁבָּעִים עֲלֵיהֶם:
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּקַרְקַע, וְאֵינָן כְּקַרְקַע;
- וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ.
- כֵּיצַד?
- עֶשֶׂר גְּפָנִים טְעוּנוֹת מָסַרְתִּי לְךָ,
- וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינָן אֶלָּא חָמֵשׁ,
- רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב שְׁבוּעָה;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- כָּל הַמְּחֻבָּר לַקַּרְקַע הֲרֵי הוּא כְּקַרְקַע.
- אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּדָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּנְיָן.
- כֵּיצַד?
- בַּיִת מָלֵא מָסַרְתִּי לְךָ וְכִיס מָלֵא מָסַרְתִּי לָךָ,
- וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ,
- אֶלָּא מַה שֶּׁהִנַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל,
- פָּטוּר.
- זֶה אוֹמֵר: עַד הַזִּיז, וְזֶה אוֹמֵר: עַד הַחַלּוֹן,
- חַיָּב:
הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן וְאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן,
- אָמַר לוֹ: סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה,
- וְהַלָּה אוֹמֵר: לֹא כִי,
- אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה,
- פָּטוּר.
- סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה,
- וְהַלָּה אוֹמֵר: לֹא כִי,
- אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁלֹשָׁה דִּינָרִים הָיָה שָׁוֶה,
- חַיָּב.
- סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה,
- וְהַלָּה אוֹמֵר: לֹא כִי,
- אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה,
- פָּטוּר.
- סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה,
- וְהַלָּה אוֹמֵר: לֹא כִי,
- אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וָחֲמִשָּׁה דִּינָרִים הָיָה שָׁוֶה,
- חַיָּב.
- וּמִי נִשְׁבָּע? מִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ;
- שֶׁמָּא יִשָּׁבַע זֶה,
- וְיוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן:
נוסח הרמב"ם
(א) שבועת הדיינין -
- הטענה - שתי כסף,
- וההודיה - שוה פרוטה.
- אם אין הודיה מן הטענה - פטור.
- כיצד?
- שתי כסף לי בידך -
- אין לך בידי - פטור.
- שתי כסף ופרוטה לי בידך -
- אין לך בידי אלא פרוטה - חייב.
- מנה לי בידך -
- אין לך בידי - פטור.
- מנה לי בידך -
- אין לך בידי אלא חמישים דינר - חייב.
- מנה לאבא בידך -
- אין לך בידי אלא חמישים דינר - פטור, מפני שהוא כמשיב אבידה.
(ב) מנה לי בידך -
- אמר לו: הין,
- למחר אמר לו: תנהו לי -
- נתתיו לך - פטור.
- אין לך בידי - חייב.
- מנה לי בידך -
- אמר לו: הין,
- אמר לו: אל תיתנהו לי - אלא בפני עדים,
- ולמחר אמר: תנהו לי -
- נתתיו לך - חייב, מפני שהוא צריך ליתנו לו בפני עדים.
(ג) ליטרה זהב לי בידך -
- אין לך בידי אלא ליטרה כסף - פטור.
- דינר זהב לי בידך -
- אין לך בידי אלא דינר כסף, וטריסית, ופונדיון, ופרוטה - חייב, שהכל מין מטבע אחד.
- כור תבואה לי בידך -
- אין לך בידי אלא לתך, קטנית - פטור.
- כור פירות לי בידך -
- אין לך בידי אלא לתך, קטנית - חייב, שהקטנית בכלל הפירות.
- טענו חיטים -
- והודה לו בשעורים - פטור.
- ורבן גמליאל - מחייב.
- הטוען את חברו כדי שמן -
- והודה לו בקנקנים -
- אדמון אומר: הואיל והודיה מן הטענה - ישבע.
- וחכמים אומרין: אין ההודיה מן הטענה.
- אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.
- טענו כלים וקרקעות -
- הודה בכלים, וכפר בקרקעות,
- בקרקעות, וכפר בכלים,
- הודה במקצת הקרקעות - פטור.
- הודה במקצת הכלים - חייב,
- שהנכסים שאין להן אחריות, זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות - וישבע עליהן.
(ד) אין נשבעין על טענת חירש, שוטה, וקטן.
- ואין משביעין את הקטן,
- אבל נשבעין לקטן, ולהקדש.
(ה) אלו דברים שאין נשבעין עליהן -
- העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות.
- אין בהן - לא תשלומי כפל, ולא תשלומי ארבעה וחמישה.
- שומר חינם - אינו נשבע,
- ונושא שכר - אינו משלם.
- רבי שמעון אומר:
- קדשים שהוא חייב באחריותן - נשבעין עליהן,
- ושאינו חייב באחריותן - אין נשבעין עליהן.
(ו) רבי מאיר אומר: יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע.
- ואין חכמים מודים לו.
- כיצד?
- אמר לו: עשר גפנים טעונות מסרתי לך,
- והלה אומר: אינן אלא חמש -
- רבי מאיר - מחייב.
- וחכמים אומרין: כל המחובר לקרקע - הרי הוא כקרקע.
- והלה אומר: אינן אלא חמש -
- אין נשבעין אלא - על דבר שבמידה, ושבמשקל, ושבמנין.
- כיצד?
- אמר לו: בית מלא מסרתי לך, כיס מלא מסרתי לך,
- והלה אומר: איני יודע, אלא מה שהנחת אתה נוטל - פטור.
- זה אומר: עד הזיז,
- וזה אומר: עד החלון - חייב.
(ז) המלווה את חברו על המשכון, ואבד המשכון -
- ואמר לו: סלע הלוויתיך עליו, ושקל היה שוה,
- והלה אומר: לא, כי אלא סלע הלוויתני עליו, וסלע היה שוה - פטור.
- סלע הלוויתיך עליו, ושקל היה שוה,
- והלה אומר: לא, כי אלא סלע הלוויתני עליו, ושלשה דינרין היה שוה - חייב.
- סלע הלוויתני עליו, ושתים היה שוה,
- והלה אומר: לא, כי אלא סלע הלוויתיך עליו, וסלע היה שוה - פטור.
- סלע הלוויתני עליו, ושתים היה שוה,
- והלה אומר: לא, כי אלא סלע הלוויתיך עליו, וחמישה דינרין היה שוה - חייב.
- מי נשבע? - מי שהפיקדון אצלו,
- שמא ישבע זה - ויוציא הלה את הפיקדון.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה שבועות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב