משנה שבועות ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שבועות פרק ג', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק שלישי ("שבועות שתים") · >>

פרקי מסכת שבועות: א ב ג ד ה ו ז ח

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

שבועות שתים שהן ארבע, שבועה שאוכל ושלא אוכל, שאכלתי ושלא אכלתי.

שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא, חייב, דברי רבי עקיבא.

אמרו לו לרבי עקיבא, היכן מצינו באוכל כל שהוא שהוא חייב, שזה חייב.

אמר להן רבי עקיבא, וכי היכן מצינו במדבר ומביא קרבן, שזה מדבר ומביא קרבן.

שבועה שלא אוכל ואכל ושתה, אינו חייב אלא אחת.

שבועה שלא אוכל ושלא אשתה ואכל ושתה, חייב שתים.

משנה ב

שבועה שלא אוכל, ואכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין, אינו חייב אלא אחת.

שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין ואכל, חייב על כל אחת ואחת.

משנה ג

שבועה שלא אשתה ושתה משקין הרבה, אינו חייב אלא אחת.

שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש ושתה, חייב על כל אחת ואחת.

משנה ד

שבועה שלא אוכל, ואכל אוכלים שאינן ראויין לאכילה ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה, פטור.

שבועה שלא אוכל, ואכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים, חייב.

רבי שמעון פוטר.

אמר, קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום, והוא אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים, הרי אשתו אסורה.

משנה ה

אחד דברים של עצמו, ואחד דברים של אחרים, ואחד דברים שיש בהן ממש, ואחד דברים שאין בהם ממש.

כיצד, אמר, שבועה שאתן לאיש פלוני ושלא אתן, שנתתי ושלא נתתי, שאישן ושלא אישן, שישנתי ושלא ישנתי, שאזרוק צרור לים ושלא אזרוק, שזרקתי ושלא זרקתי.

רבי ישמעאל אומר, אינו חייב אלא על העתיד לבוא, שנאמר (ויקרא ה, ד) להרע או להיטיב.

אמר לו רבי עקיבא, אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה, דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין.

אמר לו, מרבוי הכתוב.

אמר לו, אם ריבה הכתוב לכך, ריבה הכתוב לכך.

משנה ו

נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל, פטור.

לקיים ולא קיים, פטור.

שהיה בדין שיהא חייב כדברי רבי יהודה בן בתירא.

אמר רבי יהודה בן בתירא, מה אם הרשות שאינו מושבע עליה מהר סיני, הרי הוא חייב עליה., מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני, אינו דין שיהא חייב עליה.

אמרו לו, לא, אם אמרת בשבועת הרשות, שכן עשה בה לאו כהן, תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן, שאם נשבע לבטל ולא ביטל, פטור.

משנה ז

שבועה שלא אוכל ככר זו, שבועה שלא אוכלנה, שבועה שלא אוכלנה, ואכלה, אינו חייב אלא אחת.

זו היא שבועת בטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד.

שבועת שוא, חייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור.

משנה ח

איזו היא שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע לאדם, אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב, ועל האיש שהוא אשה, ועל האשה שהיא איש.

נשבע על דבר שאי אפשר, אם לא ראיתי גמל שפורח באויר, ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד.

אמר לעדים בואו והעידוני, שבועה שלא נעידך.

נשבע לבטל את המצוה, שלא לעשות סוכה, ושלא ליטול לולב, ושלא להניח תפילין, זו היא שבועת שוא, שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור.

משנה ט

שבועה שאוכל ככר זו, שבועה שלא אוכלנה, הראשונה שבועת בטוי והשניה שבועת שוא.

אכלה, עבר על שבועת שוא.

לא אכלה, עבר על שבועת בטוי.

משנה י

שבועת בטוי נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרים ובפסולין, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, מפי עצמו.

וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד.

משנה יא

שבועת שוא נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרים ובפסולים, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, ומפי עצמו.

וחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטורין.

אחת זו, ואחת זו, המושבע מפי אחרים, חייב.

כיצד, [ אמר ] לא אכלתי היום ולא הנחתי תפילין היום, משביעך אני ואמר אמן, חייב.

משנה מנוקדת

(א)

שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע:

שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל,
וְשֶׁלֹּא אוֹכַל;
שֶׁאָכַלְתִּי,
וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי.
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל, וְאָכַל כָּל שֶׁהוּא,
חַיָּב,
דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא:
הֵיכָן מָצִינוּ בְּאוֹכֵל כָּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַיָּב,
שֶׁזֶּה חַיָּב?
אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא:
וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ בִּמְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן,
שֶׁזֶּה מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן?
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל,
וְאָכַל וְשָׁתָה,
אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה,
וְאָכַל וְשָׁתָה,
חַיָּב שְׁתַּיִם:
(ב)

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל,

וְאָכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין וּפַת כֻּסְּמִין,
אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין וּפַת כֻּסְּמִין,
וְאָכַל,
חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:
(ג)

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה,

וְשָׁתָה מַשְׁקִין הַרְבֵּה,
אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן וְשֶׁמֶן ודְבַשׁ,
וְשָׁתָה,
חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת:
(ד)

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל,

וְאָכַל אֳכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה,
וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה,
פָּטוּר.
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל,
וְאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת,
שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים,
חַיָּב.
רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
אָמַר: קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי אִם אָכַלְתִּי הַיוֹם,
וְהוּא אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים ורְמָשִׂים,
הֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה:
(ה)

אֶחָד דְּבָרִים שֶׁל עַצְמוֹ,

וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים;
וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ,
וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ.
כֵּיצַד?
אָמַר: שְׁבוּעָה שֶׁאֶתֵּן לְאִישׁ פְּלוֹנִי,
וְשֶׁלֹּא אֶתֵּן,
שֶׁנָּתַתִּי, וְשֶׁלֹּא נָתַתִּי,
שֶׁאִישַׁן, וְשֶׁלֹּא אִישַׁן,
שֶׁיָּשַׁנְתִּי, וְשֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי,
שֶׁאֶזְרֹק צְרוֹר לַיָּם, וְשֶׁלֹּא אֶזְרֹק,
שֶׁזָּרַקְתִּי, וְשֶׁלֹּא זָרַקְתִּי.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבוֹא,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה, ד): "לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב".
אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:
אִם כֵּן, אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה;
דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה מִנַּיִן?
אָמַר לוֹ:
מֵרִבּוּי הַכָּתוּב.
אָמַר לוֹ:
אִם רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ,
רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ:
(ו)

נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא בִּטֵּל,

פָּטוּר;
לְקַיֵּם וְלֹא קִיֵּם,
פָּטוּר.
שֶׁהָיָה בְּדִין שֶׁיְּהֵא חַיָּב,
כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא:
מָה אִם הָרְשׁוּת,
שֶׁאֵינוֹ מֻשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי,
הֲרֵי הוּא חַיָּב עָלֶיהָ;
מִצְוָה,
שֶׁהוּא מֻשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי,
אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עָלֶיהָ?
אָמְרוּ לוֹ:
לֹא,
אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁבוּעַת הָרְשׁוּת,
שֶׁכֵּן עָשָׂה בָּהּ לָאו כְּהֵן;
תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה,
שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהּ לָאו כְּהֵן,
שֶׁאִם נִשְׁבַּע לְבַטֵּל וְלֹא בִּטֵּל, פָּטוּר:
(ז)

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּכָּר זוֹ,

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה,
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה,
וַאֲכָלָהּ,
אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.
זוֹ הִיא שְׁבוּעַת בִּטּוּי,
שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת,
וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.
שְׁבוּעַת שָׁוְא,
חַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת,
וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר:
(ח)

אֵיזוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא?

נִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָם:
אָמַר עַל הָעַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב,
וְעַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה,
וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אִישׁ.
נִשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר:
אִם לֹא רָאִיתִי גָּמָל שֶׁפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר,
וְאִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבָּד.
אָמַר לָעֵדִים: בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי,
שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא נְעִידְךָ.
נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה,
שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה,
וְשֶׁלֹּא לִטֹּל לוּלָב,
וְשֶׁלֹּא לְהָנִיחַ תְּפִלִּין,
זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא,
שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת,
וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר:
(ט)

שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ,

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה,
הָרִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת בִּטּוּי,
וְהַשְּׁנִיָּה שְׁבוּעַת שָׁוְא.
אֲכָלָהּ, עָבַר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא;
לֹא אֲכָלָהּ, עָבַר עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי:
(י)

שְׁבוּעַת בִּטּוּי,

נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים,
בָּרְחוֹקִים וּבַקְּרוֹבִים,
בַּכְּשֵׁרִים וּבַפְּסוּלִין,
בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵּית דִּין,
מִפִּי עַצְמוֹ.
וְחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת,
וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד:
(יא)

שְׁבוּעַת שָׁוְא,

נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים,
בָּרְחוֹקִים ובַקְּרוֹבִים,
בַּכְּשֵׁרִים וּבַפְּסוּלִים,
בִּפְנֵי בֵּית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין,
וּמִפִּי עַצְמוֹ.
וְחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת,
וְעַל שִׁגְגָתָהּ פְּטוּרִין.
אַחַת זוֹ, וְאַחַת זוֹ,
הַמֻּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים, חַיָּב.
כֵּיצַד?
אָמַר: לֹא אָכַלְתִּי הַיּוֹם וְלֹא הִנַּחְתִּי תְּפִלִּין הַיּוֹם,
מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן,
חַיָּב:


נוסח הרמב"ם

(א) שבועות - שתים, שהן ארבע.

שבועה שאוכל, ושלא אוכל,
שאכלתי, ושלא אכלתי.
שבועה שלא אוכל -
ואכל כל שהוא - חייב,
דברי רבי עקיבה.
אמרו לו לרבי עקיבה: איכן מצינו באוכל כל שהוא, שהוא חייב - שזה חייב?
אמר להן: איכן מצינו במדבר, ומביא קרבן - שזה מדבר ומביא קרבן.


שבועה שלא אוכל -

ואכל ושתה - אינו חייב אלא אחת.
שבועה שלא אוכל, ושלא אשתה -
ואכל ושתה - חייב שתים.


(ב) שבועה שלא אוכל -

ואכל פת חיטים, ופת שעורים, ופת כוסמין - אינו חייב אלא אחת.
שבועה שלא אוכל פת חיטים, ופת שעורים, ופת כוסמין -
ואכל - חייב על כל אחת ואחת.


(ג) שבועה שלא אשתה -

ושתה משקין הרבה - אינו חייב אלא אחת.
שבועה שלא אשתה יין, ושמן, ודבש -
ושתה - חייב על כל אחד ואחד.


(ד) שבועה שלא אוכל -

ואכל אוכלין שאינן ראויים לאכילה, ושתה משקין שאינן ראויים לשתיה - פטור.
שבועה שלא אוכל -
ואכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים - חייב.
ורבי שמעון - פוטר.
אמר: קונם אשתי נהנית לי, אם אכלתי היום -
והוא שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים - הרי אשתו אסורה.


(ה) אחד דברים של עצמו, ואחד דברים של אחרים,

ואחד דברים שיש בהן ממש, ואחד דברים שאין בהן ממש.
כיצד?
אמר: שבועה שאתן לאיש פלוני, ושלא אתן,
שנתתי, ושלא נתתי,
שאישן, ושלא אישן,
שישנתי, ושלא ישנתי,
שאזרוק צרור לים, ושלא אזרוק,
שזרקתי, ושלא זרקתי,
רבי ישמעאל אומר: אינו חייב אלא לעתיד לבוא,
שנאמר: "להרע או להיטיב" (ויקרא ה ד).
אמר לו רבי עקיבה: אם כן, אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה,
דברים שאין בהן הרעה והטבה, מנין?
אמר לו: מריבוי הכתוב.
אמר לו: אם ריבוי הכתוב לכך - ריבוי הכתוב לכך.


(ו) נשבע לבטל את המצוה -

ולא ביטל - פטור.
לקיים את המצוה -
ולא קיים - פטור.
שהיה בדין שיהא חייב - דברי רבי יהודה בן בתירה.
אמר רבי יהודה בן בתירה:
מה אם הרשות שאינו מושבע עליה מהר סיני - הרי הוא חייב עליה,
מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני - אינו דין שיהא חייב עליה?
אמרו לו: לא,
אם אמרת בשבועת הרשות, שכן עשה בה לאו כהין,
תאמר בשבועת מצוה, שלא עשה בה לאו כהין,
שאם נשבע לבטל, ולא ביטל - פטור.


(ז) שבועה שלא אוכל כיכר זו,

שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה -
ואכלה - אינו חייב אלא אחת.
זו היא שבועת ביטוי -
שחייבין על זדונה - מכות,
ועל שגגתה - קרבן עולה ויורד.
שבועת שוא -
חייבין על זדונה - מכות,
ועל שגגתה - פטור.


(ח) איזו היא שבועת שוא?

נשבע לשנות את הידוע לאדם -
אמר על העמוד של אבן - שהוא של זהב,
ועל האיש שהוא אשה, ועל האשה שהיא איש.
נשבע על דבר שאי אפשר לו -
אמר: אם לא ראיתי גמל פורח באוויר,
אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד.
אמר לעדים בואו והעידוני,
שבועה - שלא נעידך.
נשבע לבטל את המצוה -
שלא לעשות סוכה, ושלא ליטול את הלולב,
ושלא להניח תפילין.
זו היא שבועת שוא -
שחייבין על זדונה - מכות,
ועל שגגתה - פטור.


(ט) שבועה שאוכל כיכר זו, שבועה שלא אוכלנה -

הראשונה - שבועת ביטוי,
והשניה - שבועת שוא.
אכלה - עבר על שבועת שוא.
לא אכלה - עבר על שבועת ביטוי.


(י) שבועת ביטוי נוהגת -

באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרים ובפסולים,
בפני בית דין, ושלא בפני בית דין - מפי עצמו.
וחייבין על זדונה - מכות,
ועל שגגתה - קרבן עולה ויורד.


(יא) שבועת שוא נוהגת -

באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרים ובפסולים,
בפני בית דין, ושלא בפני בית דין - מפי עצמו.
וחייבין על זדונה - מכות,
ועל שגגתה - פטור.
אחת זו ואחת זו -
המושבע מפי אחרים - חייב.
לא אכלתי היום, לא הנחתי תפילין היום -
משביעך אני, ואמר אמן - חייב.


פירושים

משנה שבועות, פרק ג':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב