משנה שבועות ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) שבועות - שתים, שהן ארבע.

שבועה שאוכל, ושלא אוכל,

שאכלתי, ושלא אכלתי.

שבועה שלא אוכל -

ואכל כל שהוא - חייב,

דברי רבי עקיבה.

אמרו לו לרבי עקיבה: איכן מצינו באוכל כל שהוא, שהוא חייב - שזה חייב?

אמר להן: איכן מצינו במדבר, ומביא קרבן - שזה מדבר ומביא קרבן.

[ב] *הערה 1: שבועה שלא אוכל -

ואכל ושתה - אינו חייב אלא אחת.

שבועה שלא אוכל, ושלא אשתה -

ואכל ושתה - חייב שתים.

(ב) [ג] שבועה שלא אוכל -

ואכל פת חיטים, ופת שעורים, ופת כוסמין - אינו חייב אלא אחת.

שבועה שלא אוכל פת חיטים, ופת שעורים, ופת כוסמין -

ואכל - חייב על כל אחת ואחת.

(ג) [ד] שבועה שלא אשתה -

ושתה משקין הרבה - אינו חייב אלא אחת.

שבועה שלא אשתה יין, ושמן, ודבש -

ושתה - חייב על כל אחד ואחד.

(ד) [ה] שבועה שלא אוכל -

ואכל אוכלין שאינן ראויים לאכילה, ושתה משקין שאינן ראויים לשתיה - פטור.

שבועה שלא אוכל -

ואכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים - חייב.

ורבי שמעון - פוטר.

אמר: קונם אשתי נהנית לי, אם אכלתי היום -

והוא שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים - הרי אשתו אסורה.

(ה) [ו] אחד דברים של עצמו, ואחד דברים של אחרים,

ואחד דברים שיש בהן ממש, ואחד דברים שאין בהן ממש.

כיצד?

אמר: שבועה שאתן לאיש פלוני, ושלא אתן,

שנתתי, ושלא נתתי,

שאישן, ושלא אישן,

שישנתי, ושלא ישנתי,

שאזרוק צרור לים, ושלא אזרוק,

שזרקתי, ושלא זרקתי,

רבי ישמעאל אומר: אינו חייב אלא לעתיד לבוא,

שנאמר: "להרע או להיטיב" (ויקרא ה ד).

אמר לו רבי עקיבה: אם כן, אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה,

דברים שאין בהן הרעה והטבה, מנין?

אמר לו: מריבוי הכתוב.

אמר לו: אם ריבוי הכתוב לכך - ריבוי הכתוב לכך.

(ו) [ז] נשבע לבטל את המצוה -

ולא ביטל - פטור.

לקיים את המצוה -

ולא קיים - פטור.

שהיה בדין שיהא חייב - דברי רבי יהודה בן בתירה.

אמר רבי יהודה בן בתירה:

מה אם הרשות שאינו מושבע עליה מהר סיני - הרי הוא חייב עליה,

מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני - אינו דין שיהא חייב עליה?

אמרו לו: לא,

אם אמרת בשבועת הרשות, שכן עשה בה לאו כהין,

תאמר בשבועת מצוה, שלא עשה בה לאו כהין,

שאם נשבע לבטל, ולא ביטל - פטור.

(ז) [ח] שבועה שלא אוכל כיכר זו,

שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה -

ואכלה - אינו חייב אלא אחת.

זו היא שבועת ביטוי -

שחייבין על זדונה - מכות,

ועל שגגתה - קרבן עולה ויורד.

שבועת שוא -

חייבין על זדונה - מכות,

ועל שגגתה - פטור.

(ח) [ט] איזו היא שבועת שוא?

נשבע לשנות את הידוע לאדם -

אמר על העמוד של אבן - שהוא של זהב,

ועל האיש שהוא אשה, ועל האשה שהיא איש.

נשבע על דבר שאי אפשר לו -

אמר: אם לא ראיתי גמל פורח באוויר,

אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד.

אמר לעדים בואו והעידוני,

שבועה - שלא נעידך.

נשבע לבטל את המצוה -

שלא לעשות סוכה, ושלא ליטול את הלולב,

ושלא להניח תפילין.

זו היא שבועת שוא -

שחייבין על זדונה - מכות,

ועל שגגתה - פטור.

(ט) [י] שבועה שאוכל כיכר זו, שבועה שלא אוכלנה -

הראשונה - שבועת ביטוי,

והשניה - שבועת שוא.

אכלה - עבר על שבועת שוא.

לא אכלה - עבר על שבועת ביטוי.

(י) [יא] שבועת ביטוי נוהגת -

באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרים ובפסולים,

בפני בית דין, ושלא בפני בית דין - מפי עצמו.

וחייבין על זדונה - מכות,

ועל שגגתה - קרבן עולה ויורד.

(יא) [יב] שבועת שוא נוהגת -

באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרים ובפסולים,

בפני בית דין, ושלא בפני בית דין - מפי עצמו.

וחייבין על זדונה - מכות,

ועל שגגתה - פטור.

אחת זו ואחת זו -

המושבע מפי אחרים - חייב.

לא אכלתי היום, לא הנחתי תפילין היום -

משביעך אני, ואמר אמן - חייב.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה שבועות ג

משנה שבועות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב