משנה שבועות ו ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ו · משנה ג | >>
ליטרא זהב יש לי בידך, אין לך בידי אלא ליטרא כסף, פטור.
דינר זהב יש לי בידך, אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסית ופונדיון ופרוטהיז, חייב, שהכל מין מטבע אחתיח.
כור תבואה יש לי בידך, אין לך בידי אלא לתך קטנית, פטור.
כור פירות יש לי בידך, אין לך בידי אלא לתך קטנית, חייב, שהקטנית בכלל פירות.
טענו חטין, והודה לו בשעורים, פטוריט.
ורבן גמליאל מחייבכ.
הטוען לחברו בכדי שמן והודה לו בקנקנים, אדמון אומר, הואיל והודה לו מקצת ממין הטענה, ישבע.
וחכמים אומרים, אין ההודאה ממין הטענה.
אמר רבן גמליאל, רואה אני את דברי אדמון.
טענו כלים וקרקעות, והודה בכלים וכפר בקרקעות, בקרקעות וכפר בכלים, פטור.
הודה במקצת הקרקעות, פטורכג.
במקצת הכלים, חייב, שהנכסים שאין להם אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן.
משנה מנוקדת
לִיטְרָא זָהָב יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ,
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא לִיטְרָא כֶּסֶף,
- פָּטוּר.
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא לִיטְרָא כֶּסֶף,
- דִּינַר זָהָב יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ,
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא דִּינַר כֶּסֶף וּטְרִיסִית וּפֻנְדְּיוֹן וּפְרוּטָה,
- חַיָּב,
- שֶׁהַכֹּל מִין מַטְבֵּעַ אַחַת.
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא דִּינַר כֶּסֶף וּטְרִיסִית וּפֻנְדְּיוֹן וּפְרוּטָה,
- כּוֹר תְּבוּאָה יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ,
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית,
- פָּטוּר.
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית,
- כּוֹר פֵּרוֹת יֵשׁ לִי בְּיָדְךָ,
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית,
- חַיָּב,
- שֶׁהַקִּטְנִית בִּכְלַל פֵּרוֹת.
- אֵין לְךָ בְּיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית,
- טְעָנוֹ חִטִּין, וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעוֹרִים,
- פָּטוּר;
- וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּב.
- הַטּוֹעֵן לַחֲבֵרוֹ בְּכַדֵּי שֶׁמֶן,
- וְהוֹדָה לוֹ בְּקַנְקַנִּים,
- אַדְמוֹן אוֹמֵר:
- הוֹאִיל וְהוֹדָה לוֹ מִקְצָת מִמִּין הַטְּעָנָה,
- יִשָּׁבַע;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין הַהוֹדָאָה מִמִּין הַטְּעָנָה.
- אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
- רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.
- טְעָנוֹ כֵּלִים וְקַרְקָעוֹת,
- וְהוֹדָה בַּכֵּלִים וְכָפַר בַּקַּרְקָעוֹת,
- בַּקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בַּכֵּלִים,
- פָּטוּר.
- הוֹדָה בְּמִקְצָת הַקַּרְקָעוֹת, פָּטוּר;
- בְּמִקְצָת הַכֵּלִים, חַיָּב,
- שֶׁהַנְּכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת זוֹקְקִין אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן:
נוסח הרמב"ם
ליטרה זהב לי בידך -
- אין לך בידי אלא ליטרה כסף - פטור.
- דינר זהב לי בידך -
- אין לך בידי אלא דינר כסף, וטריסית, ופונדיון, ופרוטה - חייב, שהכל מין מטבע אחד.
- כור תבואה לי בידך -
- אין לך בידי אלא לתך, קטנית - פטור.
- כור פירות לי בידך -
- אין לך בידי אלא לתך, קטנית - חייב, שהקטנית בכלל הפירות.
- טענו חיטים -
- והודה לו בשעורים - פטור.
- ורבן גמליאל - מחייב.
- הטוען את חברו כדי שמן -
- והודה לו בקנקנים -
- אדמון אומר: הואיל והודיה מן הטענה - ישבע.
- וחכמים אומרין: אין ההודיה מן הטענה.
- אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון.
- טענו כלים וקרקעות -
- הודה בכלים, וכפר בקרקעות,
- בקרקעות, וכפר בכלים,
- הודה במקצת הקרקעות - פטור.
- הודה במקצת הכלים - חייב,
- שהנכסים שאין להן אחריות, זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות - וישבע עליהן.
פירוש הרמב"ם
כבר ידעת כי לתך חמש עשרה סאה, וכור שלשים סאה.
ועיקרי אלה ההלכות כולם כבר בארנום תכלית הביאור ופירשנום בפרק ראשון מקדושין, ובפרק אחרון מכתובות, ואמרנו לשם שלא נחזיר לפרש אותם העיקרים כדי שלא יארך החיבור, ואנו אין ממחין אצלם לעיין אותם שם כשהם נזכרין במשנה.
ולשם גם כן בארנו שאין הלכה כרבן גמליאל, והלכה כאדמון:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אלא ליטרא כסף פטור - שאין כאן הודאה ממין הטענה טז:
לתך - חצי כור. ט"ו סאין:
כדי שמן - כדים מלאים שמן כא:
והודה לו בקנקנים - כדים רקים בלא שמן:
הואיל והודה במקצת הטענה - דהוה ליה כמו טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן. והלכה כאדמון, אבל אין הלכה כרבן גמליאל דמחייב בטענו חטין והודה לו בשעורים:
פטור - משבועה דאורייתא, לא על הקרקעות ולא על הכלים. שאין הודאת קרקעות מביאתו לידי שבועה, שאין דין שבועה בקרקעות כב:
הודה במקצת כלים - דאיכא הודאה וכפירה בלאו קרקעות. חייב, לישבע אף על הקרקעות על ידי גלגול שבועה:
זוקקין - גוררין:
פירוש תוספות יום טוב
ליטרא זהב יש לי בידך וכו'. צריך לדקדק אמאי צריכי כל הנך ואיכא מינייהו דתני איידי. תוס' דף מ"א סוף ע"א:
אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור. פי' הר"ב שאין כאן הודאה ממין הטענה. ואפי' לרב דס"ל בסתמא שוה טוען. ליטרא שאני. דכיון דטוענו משקל ודאי דוקא קתני. גמ' [ורש"י] סוף דף ל"ט:
דינר כסף וטריסית ופונדיון ופרוטה. או או קתני. רש"י ריש דף מ':
וטריסית. מעה קטנה. רש"י שם. ופונדיון מפורש בפירוש [הר"ב] במשנה ה' פ"ד דב"מ:
שהכל מין מטבע אחת. בגמ' פרכינן לשמואל דאמר דוקא טוענו אמאי חייב. ומוקמינן כשטוענו בדינר מטבעות. פר"ח כלומר טוען דינר זהב נתתי לך לתת לי בו מטבעות. הוא אומר לא נתת לי אלא דינר כסף לתת לך מטבעות ויש לך בשיורו בידי טריסית או פונדיון. או פרוטה. וקמ"ל דפרוטות איתא בכלל מטבעות שא"ל ליקח ופרכינן ורב דבעי למימר שוה קתני היאך מפרש הסיפא דקאמר שהכל [מין] מטבע אחד. ומהדרינן דה"ק שכל דין מטבע. אחד הוא כלומר רישא דקתני ב' כסף ואמר דשוה הוא והדר תני ליטרא זהב דדוקא הוא והדר תני דינר זהב דשוה הוא וקאמר שכל דין מטבע אחד הוא דבכולהו שוה קאמר ושאינו מטבע כגון ליטרא לעולם דוקא בין בכסף בין בזהב. כך פירשו הרמב"ן ז"ל והר"ן:
טענו חטין והודה לו בשעורין פטור. בפרק ח' דב"מ משנה ב' כתב הר"ב אף מדמי שעורים. וכתב הטור סימן פ"ח וטעמא דחשיב כאילו הודה [התובע] שאינו חייב לו שעורים. וכתב א"א הרא"ש ז"ל דוקא כשא"ל הלויתיך חטין באותו יום ובאותה שעה. והלה אומר שעורים היו. דאם איתא שהלוהו שניהם. היה טוען שניהם. כיון שבפעם אחת הלוהו. אלא ודאי הודה שלא הלוהו שעורים. דאי לא תימא הכי פשיטא שהוא חייב שאין אדם מוחל על שאר תביעותיו אם לא תבע אלא אחת. ע"כ:
ורבן גמליאל מחייב. דלא בעי הודאה ממין הטענה. רש"י דף מ' ודף מ"ב. וכלומר דבשבועה הוא דמחייבו. אבל מדמי שעורים אף הוא פוטרו. ולא פליג בהא אדרבנן. וכך מסקי התוס' סוף פרק ג' דב"ק סוף דף ל"ה. וכתבו התוס' בפרקין דף מ"א דברישא הוי ליה לפלוגי לרב בטוענו ליטרא וכו'. ולשמואל בריש פרקין בטענו שתי כסף וכו'. אלא נטר עד לבסוף ופליג אכולהו. ע"כ. ולי נראה מדתני ור"ג מחייב ולא תני ורבן גמליאל אומר חייב. דרבינו הקדוש קבל פלוגתא דחכמים ור"ג בטענו חטין וכו' שכך נשנה בבית המדרש כשנחלקו וה"ק הא דשנינו דבעינן הודאה ממין הטענה לאו כ"ע היא. אלא משנה ראשונה שנינו טענו חטין וכו' ור"ג מחייב היה:
הטוען לחברו בכדי שמן. ל' הר"ב כדים מלאים שמן. וכן לשון רש"י דף מ"ב. ובין אדמון. ובין חכמים. סבירא להו דטוענו בקנקנים ג"כ. ובהא פליגי. אדמון סובר טוענו חטין ושעורין. והודה באחד מהן חייב. וחכמים אומרים פטור דבעינן טענה והודאה בדבר אחד. זו היא סוגיית גמ' דהכא דף מ' ע"ב דבהא פליגי. אבל בפרק בתרא דכתובות משנה ד' מפרש הר"ב דפלוגתייהו דטוען עשרה כדי שמן. אי יש בלשון הזה ג"כ קנקנים אי לא ולכ"ע טענו חטין ושעורין. והודה באחד מהן חייב. וזו היא סוגיית גמ' דהתם [דף ק"ח]:
והודה לו בקנקנים. הא דפתח בכד. וסיים בקנקנים. כתבתי בפרק בתרא דכתובות [משנה ד']:
טענו כלים וקרקעות וכו' פטור. פירש הר"ב משבועה וכו' שאין דין שבועה בקרקעות כדלקמן במתני' ה' [* ומש"ה נמי כשהודה בכלים פטור משבועה]:
הודה במקצת הקרקעות פטור. אצטריך דלא תימא טעמא דפטור ברישא משום דהוי כטענו חטין והודה לו בשעורין. תוס' דף מ'. ופירש בחכמת שלמה דלא תימא דס"ל דאפילו טענו בשני מינים והודה באחת הוי כמו טענו חטין והודה בשעורין דפטור:
במקצת הכלים חייב. פירש הר"ב ע"י גלגול שבועה ועיין בפירושו למשנה ה' פ"ק דקדושין:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טז) (על הברטנורא) ואפילו לרב דס"ל בסתמא שוה טוען, ליטרא שאני, דכיון דטוענו משקל, ודאי דוקא קתני. גמרא. ורש"י:
(יז) (על המשנה) וטריסית כו'. או או קתני. רש"י:
(יח) (על המשנה) שהכל כו'. בגמרא פרכינן לשמואל דאמר דוקא טוענו, אמאי חייב. ומוקמיה בשטוענו בדינר מטבעות. פירש ר"ח, כלומר, טוען דינר זהב נתתי לך לתת לי בו מטבעות, והוא אומר לא נתת לי אלא דינר כסף לתת לך מטבעות ויש, לך בשויו בידי טריסית כו'. וקמ"ל דפרוטות איתא בכלל מטבעות שא"ל ליקח. ורב מפרש דה"ק, שכל דין מטבע אחת היא, כלומר, דבכולהו שוה קאמר. ושאינו מטבע כגון ליטרא, לעולם דוקא קאמר. הרמב"ן והר"ן:
(יט) (על המשנה) פטור. בפרק ח' דבבא מציעא משנה ב' כתב הר"ב, אף מדמי שעורים. וטעמא, כתב הטור דחשיב כאלו הודה התובע שאינו חייב לו שעורים. וכתב א"א הרא"ש ז"ל, דוקא כשא"ל הלויתיך חטין באותו יום ובאותה שעה, והלה אומר שעורים היו כו'. דאלת"ה, פשיטא שהוא חייב. שאין אדם מוחל על שאר תביעותיו אם לא תבע אלא אחת:
(כ) (על המשנה) מחייב. דלא בעי הודאה ממין הטענה. רש"י. וכלומר דשבועה הוא דמחייבו. אבל מדמי שעורין אף הוא פוטרו, ולא פליג בהא ארבנן. תוספ'. ועתוי"ט:
(כא) (על הברטנורא) רש"י. ובין אדמון ובין חכמים ס"ל דטוענו בקנקנים ג"כ. ובהא פליגי, אדמון סובר טוענו חטין ושעורין והודה באחת מהן חייב. וחכ"א פטור, דבעינן טענה והודאה בדבר אחת. גמרא בסוגיא דהכא. ובסוגיא דכתובות מפרש ליה בענין אחר כמ"ש שם הר"ב:.! (כב)כדלקמן במשנה ה'. ומש"ה נמי כשהודה בכלים פטור משבועה:
(כג) (על המשנה) פטור. איצטריך, דלא תימא טעמא דפטור ברישא משום דהוי כטענו חטין והודה לו בשעורין. תוספ'. ופירש בחכמת שלמה דלא תימא דסבירא ליה דאפילו טענו בשני מינין והודה באחד הוי כמו טענו חטין והודה בשעורין דפטור:.
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ליטרא זהב וכו': בפירקין ד' ל"פ:
אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור: מהשתא ה"ל לר"ג לאפלוגי כדפליג בסיפא בשטענו חטים והודה לו שעורים אלא נטר עד לבסוף ופליג אכולהו וצריך לדקדק אמאי צריכי כל הני ואיכא מינייהו דתני איידי תוס' ז"ל:
דינר זהב יש לי בידך: בפירקין ד' מ' ופי' שם רש"י ז"ל טריסית מעה קטנה:
דינר כסף טריסית פונדיון ופרוטה: או קתני ע"כ וכן פי' הר"ן ז"ל:
שהכל מין מטבע אחד: כתב הר"ר יהוסף ז"ל ס"א שהכל מטבע אחד וס"א שהכל מן מטבע אחד הוא. ואוקמה ר' אלעזר בגמרא בטוענו בדינר מטבעות כלומר מש"ה איכא הודאה ממין הטענה שזה לא טענו משקל אלא מיני מטבעות וזה הודה לו מטבע ואע"פ שזו כסף וזו נחשת ממין הטענה היא דכולהו מטבע נינהו כן פי' רש"י ז"ל. ותוס' ז"ל דחו פירושו ז"ל ופירשו הם ז"ל בטוענו בדינר מטבעות שנתן לו דינר להחליף וליתן תחתיו מטבעות ושואל אותן מטבעות והלה טוען החזרתי כולם חוץ מדינר כסף או טריסית או פונדיון או פרוטה ע"כ. ועיין במה שכתבתי לעיל ריש פירקין בשם הר"ן ז"ל שכתב גרסת ר"ח ז"ל ופירושו שהוא נוטה לפי' תוס' ז"ל ומ"מ קשה קצת לע"ד דלכל הפירושי' ובין לרב ובין לשמואל ה"ל למיתני שכל מין מטבע אחד:
כור תבואה יש לי בידך אין לך בידי אלא לתך קטנית פטור: הה"נ אם אמר לו אין לך בידי אלא כור קטנית דפטור אלא נראה דבהאי בבא אורחא דמילתא נקט שהנטען פוטר עצמו משני דברים אחת שאינו תבואה אלא קטנית שעל הרוב היא יותר בזול מחמשת המינים דהיינו תבואה ועוד שאפילו קטנית אינה כור שלם אלא חצי כור ורבן גמליאל מחייב גם בזו ומ"מ האי בבא מילתא דפשיטא היא לרבנן דלדידהו אפילו טענו חטים והודה לו בשעורים פטור אע"פ שכולן מין תבואה אלא עיקר מילתא אתא לאשמועינן מאי דקתני בסיפא דקטנית בכלל פירות אע"ג דליתנהו בכלל תבואה. ואם טענו כור דגן והודה לו בקטנית נראה דלדעת חכמים דפליגי אר"מ דרפ"ק דחלה ובר"פ הנודר מן הירק וס"ל דהנודר מן הדגן כנודר מן התבואה ואינו אסור אלא בחמשת המינין ה"נ לדידהו לא הוי קטנית ממין הטענה ופטור. והרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות טוען ונטען לא הביא חילוק זה דבין טענו תבואה והודה לו קטנית לטענו פירות והודה לו קטנית. ובעל הטורים ז"ל שם סי' פ"ח כתב תבעו כור חטים או כור תבואה והודה לו בלתך שעורים פטור אבל אם תבעו בכור פירות והודה לו בלתך שעורים חייב שהכל בכלל פירות ע"כ. אלא דארישא דמילתי' הגיה הבית יוסף במקום לתך שעורים לתך קטנית משום דשעורים הוי בכלל תבואה והוי ממין הטענה וה"ל להיות חייב:
טענו חטים והודה לו בשעורים: נלע"ד דהה"נ אפכא טענו שעורים והודה לו בחטים וכדתניא בברייתא בגמרא בפירקין דף מ' טענו שור והודה לו בשה שה והודה לו בשור פטור אלא אורחא דמילתא נקט דוק. [הגהה כתוב בספר הלבוש שם סי' י"ח סעי' ז' וז"ל מדכתיב אשר יאמר כי הוא זה תרי מיעוטי הוא וזה משמע דוקא כלומר אינו חייב שבועה אלא כשיטעון כך כמו שהוא משמעות הפרשה היינו שזה טוענו שנתן לו לשמור או בהלואה כסף או כלים והוא משיבו על טענתו בהודאת מקצתה ואומר דבר זה מן הטענה הוא מה שנתת לי והשאר לא נתת לי והיינו שההודאה היא ממין הטענה לפיכך אמרו ז"ל שאין מודה מקצת הטענה חייב לישבע עד שיודה ממין הטענה כיצד תבעו כור חטים והודה לו בלתך שעורים או שתבעו וכו' עד לפיכך פטור דעל מה שטענו לא הודה לו כלום וה"ל גביה כמו כופר בכל ועל מה [שהודה לא טענו] לו ושמא מחל לו עליו ואנן למה נחייבנו שבועה ע"כ]. ואיתא להאי בבא דטענו חטים והודה לו בשעורים ס"פ המניח ובפ"ק דב"מ דף ה' ובפ' השואל דף ק' ובפירקין יד' מ' ע"א ע"ב והתם בהמנוח מסיק דפטור לגמרי אף מדמי שעורים וכתבו תוס' ז"ל כאן דלר"ג אפשר אע"ג דמיפטר מדמי שעורים אפ"ה חשיב ליה הודאה ע"כ. והתם בפ"ק דב"מ מפרש דר"ג לית ליה דבעינן ממין הטענה כלל ולא דריש כלל להכי. ומפרש בגמרא בפירקין שם דף מ' ע"א דהה"נ דלח"ק אפילו טענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהם פטור והא דקמיפלגי בטענו חטים לחוד להודיעך כחו דרבן גמליאל פי' תוס' ז"ל דכחו עדיף דמילתא דרבנן הוי כח דפיטור ע"כ פי' נלע"ד דלר"ג הוי כחא דהתרא שנשבע אע"פ שאפשר שאינו חייב ואסור לו לשבע:
הטוען את חברו: י"ג שהטוען כמו שהוא בירושלמי ולא נהירא אכן הר"ר יהוסף ז"ל הגיה [כן] בשם כל הספרים:
וחכמים אומרים אין ההודאה ממין הטענה: משום דס"ל טענו חטים ושעורין והודה לו באחד מהם פטור אי נמי משום דסבירי להו דאין בלשון טענת הטוען קנקנים אלא תביעת שמן שבתוכם כדאיתא בפרק שני דייני גזרות הר"ן ז"ל. ותוספות הכריחו כאן מלשון המשנה דלר' חייא בר אבא דס"ל טענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהן פטור דבתרתי פליגי אדמון וחכמים ע"ש ולפי גמרא דהכא שלש מחלוקת בדבר ועיין במ"ש בשמו של הר"ן ז"ל שם סי' ד' וכאן פי' רעז"ל מה שפירשו כאן בגמרא ושם בכתובות פירש מה שפירשו שם בגמרא. מן הטענה בלא יו"ד הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:
טענו כלים וקרקעות: וה"ה טענו כלים ועבדים או שטרות. ואיתה בפ"ק דב"מ ד' ד' ובפירקין ד' מ' ע"א ע"ב. ובירושלמי פ' שני דייני:
בקרקעות וכפר בכלים פטור: בגמרא אמרינן ה"ה דאפילו כלים וכלים משני מינים פטור והא דקתני כלים וקרקעות לאשמועינן דכי הודה במקצת כלים חייב אף על הקרקעות ואע"ג דשמעינן לה חדא דמנא בקדושין פ"ק התם אגב גררא נסבה הכא עיקר דכולה מסכתא בהלכות שבועות והכי מפרש לה נמי שם ברפ"ק דב"מ:
שהנכסים שאין להם אחריות זוקקין. וכו': כך צ"ל. ואיתא בפרק השואל ד' ק' וביד פ"א דהלכות טוען ונטען סי' ג' ובפ"ג סי' ח' ובפ"ה סי' ג' ובטור ח"מ סי' פ"ח וסי' צ"ה:
תפארת ישראל
יכין
אין לך בידי אלא ליטרא כסף: לבתר שפירש תנא רישא, דהיינו טענה והודאה, וכל השייך לזה. הדר ומפרש הכא סיפא, דהיינו כל דיני ממין הטענה:
פטור: מדאין ההודאה ממין הטענה:
ופרוטה: או או קתני:
חייב: שבועה דאורייתא:
שהכל מין מטבע אחת: ר"ל כל התובע מעות שוה קאמר, וכלעיל סי' ה':
פטור: קמ"ל דקטנית אינו בכלל תבואה, ואין ההודאה ממין הטענה:
פטור: כבר שמעינן כן מליטרא זהב וכו' אלא משנה יתירא שמעינן דפטור אפילו מדמי שעורין [ולדידן חייב היסת ככל כופר הכל]. וטעם הפטור דיכול נתבע לומר משטה הייתי בך, מדתבעת ממני דבר שאינו [כך כתב רמ"ה. וכן מסיק הש"ך כוותיה בח"מ סי' פ"ח]. ולרש"י ותוס' טעם פטורו, דמדלא תבעו שכנגדו גם השעורים ש"מ דמחלן לו. [ואילה"ק הרי בלא תבע חובו כמה שנים, אין שתיקתו כמחילה [ח"מ רסצ"ח]. י"ל דזהו דוקא בלא היה ראוי לו לתבוע, משא"כ הכא, לא מבעיי לי"א [בסי' פ"ח סעי' י"ב] דכל חיטין ושעורין היינו בשהלוה אותן בשעה אחת, וודאי כשתבע הא' היה לו לתבוע גם הב'. אלא אפילו למאן דאמר התם שא"צ שיהיה הלואת שניהן בשעה א' אפילו הכי כיון שתובע ממנו, היה לו לתבוע כל מה שיש לו עליו. ולא גרע מבוגרת שפסקו מלזונה, ולא תבעה, דמחלה נדונייתה [כאה"ע קי"ג ס"ז], דהתם נמי מדפסקו לזונה היה לה לתבוע נדונייתה]. והג"מ בין ב' הטעמים הנ"ל הוא, ביודע בעצמו שחייב שעורין, או ביש עדים שחייב שעורים, או שהודה לו שעורין בב"ד, או דאחר שהודה הנתבע שעורין אמר התובע אתם עדי, ושתק הנתבע, בכל הני גוונא לטעם ראשון חייב, מדאין כאן טענת משטה. ולטעם ב' פטור. מיהו בטענו חיטין ומיהר והודה שעורין, ואמר התובע גם שעורין היה בדעתי לתבעו, והב"ד רואין שהנתבע הערים להודות שעורין כדי להפטר, אז חייב לשלם כהודאתו, וחייב גם שד"א על השאר לכ"ע. אם לא שיטעון הנתבע אח"כ בפירוש משטה הייתי בך [עי' סי' פ"ח ש"ך סקכ"ח]. וי"א דלכל הטעמים הנ"ל צריך שיכוונו השעות, שיאמר התובע חטין הלויתיך בשעה פלוני, וישיבנו הנתבע שעורין הלותני באותה שעה, דאל"כ חייב, דאין כאן משטה, גם מחילה אין כאן, דאדם עשוי לתבוע רק תביעה א' מתביעותיו [כל זה מתבאר בסי' פ"ח]:
ורבן גמליאל מחייב: דס"ל דא"צ הודאה ממין הטענה. וי"א דאף לר"ג עכ"פ פטור משעורין וחייב רק שבועה [תוס' שבועות ד"מ ע"א ד"ה והודה, וב"ק דל"ה ב']:
הטוען לחברו בכדי שמן: דא"ל י' כדים שמן לי בידך:
והודה לו בקנקנים: כדים רקים:
ישבע: דס"ל דלשון התובע משמע שתובע קנקנים ושמן, והו"ל טענו חטין ושעורין והודה לו בא' מהן, דחייב לשלם הודאתו וחייב שד"א:
וחכמים אומרים אין ההודאה ממין הטענה: דס"ל דלשון התובע משמע שתובע רק שמן, והו"ל טענו חטין והודה לו בשעורים:
אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון: אף לדבריכם דפלגיתו עלי [ולי"א לעיל סי' כ"א אתיא טפי שפיר כפשוטו]. וקיי"ל כאדמון. מיהו בטענו י' כדי שמן לי בידך, לכ"ע אינו תובע רק הכדים. אבל בטענו י' כדים מלאין שמן וכו', לכ"ע שמן וקנקנים קטעין. ובטענו מלא עשר כדים שמן לי בידך, לב"י שמן לבד קטעין, ולש"ך אין חילוק בין מלא י' כדים, לי' כדין מלאין [ח"מ פ"ח י"ח]:
פטור: משד"א. אבל חייב לשלם מה שהודה, ונשבע היסת על השאר:
פטור: קמ"ל דלא תימא רישא ה"ט דפטור מדס"ל טענו חטין ושעורין והודה לו בא' פטור, והרי לא קיי"ל כן. להכי קמ"ל דטעם פטורו מדהו"ל קרקעות, שאין נשבעין עליהן שום שד"א, רק בגלגול ע"י שהודה במקצת במטלטלין [סי' צ"ה]. וכ"כ בכפירת שעבוד קרקעות הכי דינא [פ"ח סכ"ח]:
חייב: לישבע אף על הקרקעות, דבגלגול נשבעין עליהן:
זוקקין: אוגדין. כמו ויאסרוהו בזיקים. וכ"כ זקוקה ליבם, ר"ל אגודה וקשורה בו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת