ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק כב
פרק כב
[עריכה]פסוק א
[עריכה]הדרשה מרחיבה את ההיתר להרוג את הגנב לכל גניבה שנעשית בסתר. הסיוג "זרחה השמש" עוסק בשודד שנכנס לבית בגלוי; וראו דרשה אחרת על "זרחה השמש" במכילתא נזיקין יג: "אם ידוע בו שבשלום עמו..." |
"אִם בַּמַּחְתֶּרֶת" – אֵין לִי אֶלָּא בַּמַּחְתֶּרֶת; מִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת חֲצֵרוֹ וְגִנָּתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר "יִמָּצֵא הַגַּנָּב", מִכָּל מָקוֹם.
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "בַּמַּחְתֶּרֶת"? בַּמַּחְתֶּרֶת – "וְהֻכָּה וָמֵת"; יָצָא חוּץ לַמַּחְתֶּרֶת – דָּמִים לוֹ!
אֵין לִי אֶלָּא "בַּמַּחְתֶּרֶת"; מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר? תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּמַּחְתֶּרֶת" – כָּל דָּבָר שֶׁהוּא כְּמַחְתֶּרֶת.
יָכוֹל יְהֵא צָרִיךְ עֵדִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּמַּחְתֶּרֶת": הִיא מַחְתֶּרֶת – הִיא עֵדוּתוֹ!
אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "יִמָּצֵא"? – לָעִנְיָן שֶׁלְּמַעְלָה: "חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר...".
יָכוֹל יְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר "יִמָּצֵא": אֵין 'יִמָּצֵא' בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא בְּעֵדִים.
"וְהֻכָּה" – בְּכָל אָדָם! "וָמֵת" – בְּכָל דָּבָר!
'אֵין לוֹ דָּם' "אֵין לוֹ דָּמִים" – בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת!
וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר 'דָּם לוֹ' "דָּמִים לוֹ" – בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת!
פסוק ב
[עריכה]השוו לדרשת ר' ישמעאל במכילתא נזיקין יג "ידוע בו שבשלום עימו". גנב שלא היו לו דמים, כי היה מוכן לרצוח את בעל הבית - פטור מתשלומי כפל, כי סיכן את נפשו; וראו סנהדרין ח ו. |
"אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו", וְכִי עָלָיו בִּלְבַד חַמָּה זוֹרַחַת? וַהֲלֹא עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הִיא זוֹרַחַת!
אֶלָּא מַה זְּרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהִיא בְּגָלוּי – כָּךְ כָּל דָּבָר, שֶׁהוּא בְּגָלוּי!
מַה זְּרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהוּא שָׁלוֹם לוֹ – (כך כל דבר שהוא שלום לו.)
'דָּם לוֹ' "דָּמִין לוֹ" – בֵּין בַּחֹל וּבֵין בַּשַּׁבָּת;
כָּךְ כָּל דָּבָר, שֶׁהוּא שָׁלוֹם לוֹ, 'דָּם לוֹ' "דָּמִים לוֹ", בֵּין בַּחֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "כִּי כַּאֲשֶׁר יָקוּם אִישׁ עַל רֵעֵהוּ" (דברים כב, כו) – הֲרֵי [הַלָּז] (זה) תיקון של בר לבב, ללא משמעות עניינית כָּזֶה:
מַה זֶּה סְפֵק נְפָשׁוֹת – אַף זֶה סְפֵק נְפָשׁוֹת! מַה זֶּה, אִם מִיחָה בְּיָדוֹ לְהוֹרְגוֹ – קוֹדֵם וְהוֹרְגוֹ,
אַף זֶה, אִם מִיחָה בְּיָדוֹ לְהוֹרְגוֹ – קוֹדֵם וְהוֹרְגוֹ.
"דָּמִים לוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם", הָא אִם אֵין לוֹ דָּמִים אֵין מְשַׁלֵּם!
מַה זֶּה מְיֻחָד, עָשָׂה אֶת שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן, וְנִדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ – פָּטוּר מִן הַמָּמוֹן;
כָּךְ כָּל דָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה אֶת שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן, וְנִדּוֹן בְּנַפְשׁוֹ – פָּטוּר מִן הַמָּמוֹן.
מכירת הגנב שאין לו לשלם היא על פי נכסיו הקיימים בידו, ולא לוקחים בחשבון נכסים שהוא עתיד לקבל. התשלום הוא מהקרקע שברשות הגנב ולא ממטלטלין הנמצאים ברשותו. |
"אִם אֵין לוֹ" – מְלַמֵּד שֶׁאֵין שָׁמִין לוֹ בְּרָאוּי כְּבַמֻּחְזָק.
"אִם אֵין לוֹ" – מְלַמֵּד שֶׁאֵין שָׁמִין לוֹ מִן הַמִּטַּלְטְלִין.
"אִם אֵין לוֹ" – אֵין מַמְתִּינִין לוֹ עַד שֶׁיָּמוּת אָבִיו,
אוֹ עַד שֶׁתָּבוֹא סְפִינָתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם!
"וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ" – נִמְכָּר בִּגְנֵבוֹ וְאֵין נִמְכָּר בִּזְמָמוֹ! נִמְכָּר בִּגְנֵבוֹ וְאֵין נִמְכָּר בִּכְפֵלוֹ!
נִמְכָּר בִּגְנֵבוֹ וְאֵין נִמְכָּר וְנִשְׁנֶה בִּגְנֵבוֹ! אֵין לְךָ עָלָיו מֵעַתָּה! (אלא כדי גניבו)
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַד שֶׁיְּהֵא שָׁקוּל כְּנֶגֶד גְּנֵבוֹ שאין ערכו כעבד עולה על סכום הגניבה
"נִמְכָּר בִּגְנֵבוֹ" – הָאִישׁ נִמְכָּר בִּגְנֵבוֹ וְאֵין הָאִשָּׁה נִמְכֶּרֶת בִּגְנֵבָה!
פסוק ג
[עריכה]העדים ראו את הגנב נכנס לבית הנגנב ומצאו בידו גניבה, אחרת אין להרשיע את הגנב. אבל הגניבה נחשבת כגניבה כבר משעה שהגביה אותה, אפילו אם הוא עדיין בבית הנגנב, וראו ב"ק ז ו. אכן אין הגנב חייב בתשלומי ארבעה וחמישה אלא אם הוציא את הבהמה מרשות בעליה, וכן אינו חייב בהם אם גנב או מכר חלק מהבהמה – כגון שגנב מהשותף שלו או מכר רק חלק מהבהמה. בכל המקרים הללו חייב הגנב בתשלומי כפל בלבד; ראו שם משנה ה. אם יש עדים שנכנס ואין עדים שלקח מבית הנגנב – רשאי הנגנב להישבע ולחייב את הגנב לשלם לו את הקרן, ראו שבועות ז ב. |
"אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה". רָאוּ אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס וְלֹא מָצְאוּ בְיָדוֹ גְּנֵבָה,
מָצְאוּ בְיָדוֹ גְּנֵבָה וְלֹא רָאוּ אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס – פָּטוּר, עַד שֶׁיִּרְאוּ אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס וְיִמְצְאוּ בְיָדוֹ גְּנֵבָה.
"בְּיָדוֹ" – מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן "וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ" (שמות כב, ו),
מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹצִיאוֹ מֵרְשׁוּת בַּעַל הַבַּיִת.
יָכוֹל אַף זֶה כֵּן? מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר: הִגְבִּיהוֹ בִּרְשׁוּת בַּעַל הַבַּיִת – הֲרֵי זֶה חַיָּב?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה".
"מִשּׁוֹר" – לְפִי שֶׁמָּצָאנוּ בּוֹ, בְּתַשְׁלוּמֵי ד' וְה', שֶׁהַגּוֹנֵב בְּשֻׁתָּפוּת, וְשֻׁתָּף שֶׁגָּנַב מֵחֲבֵרוֹ – שֶׁהוּ פָּטוּר.
יָכוֹל אַף זֶה כֵּן? – תַּלְמוּד לוֹמַר "מִשּׁוֹר", אֲפִילּוּ מִקְצָת שׁוֹר.
"עַד שֶׂה", לְפִי שֶׁמָּצָאנוּ בְּתַשְׁלוּמֵי ד' וְה', שֶׁאִם מְכָרוֹ חוּץ מִיָּדוֹ וְחוּץ מֵרַגְלוֹ, שֶׁהוּא פָּטוּר.
יָכוֹל אַף זֶה כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר "עַד שֶׂה", אֲפִילּוּ מִקְצָת שֶׂה.
הדרשן מציג דרשות שהיה דורש אלמלא הרשימה הארוכה שבפסוק. |
"מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה". יֹאמַר שׁוֹר וּגְנֵבָה וְהַכֹּל בִּכְלָל!
אִילּוּ כֵן הָיִיתִי אוֹמֵר: מַה זֶּה מְיֻחָד, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּכוֹרָה לַמִּזְבֵּחַ – אַף כְּשֶׁאֲנִי מְרַבֶּה, אֵינִי מְרַבֶּה אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּכוֹרָה לַמִּזְבֵּחַ!
וְאֵיזֶה זֶה? זֶה שֶׂה; תַּלְמוּד לוֹמַר "שֶׂה", כְּבָר שֶׂה אָמוּר! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר גְּנֵבָה? לְרַבּוֹת דָּבָר אַחֵר!
יֹאמַר שׁוֹר וָשֶׂה וּגְנֵבָה, וְהַכֹּל בִּכְלָל!
אִילּוּ כֵן הָיִיתִי אוֹמֵר: מַה זֶּה מְיֻחָד, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּכוֹרָה לַכֹּהֲנִים – אַף כְּשֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֵינִי מְרַבֶּה אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּכוֹרָה לַכֹּהֲנִים.
וְאֵי זֶה זֶה? זֶה חֲמוֹר; תַּלְמוּד לוֹמַר "חֲמוֹר", כְּבָר חֲמוֹר אָמוּר! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר גְּנֵבָה? לְרַבּוֹת דָּבָר אַחֵר!
יֹאמַר שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר וּגְנֵבָה, וְהַכֹּל בִּכְלָל!
אִילּוּ כֵן הָיִיתִי אוֹמֵר: מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִּין – אַף כְּשֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אֵינִי מְרַבֶּה אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים.
תַּלְמוּד לוֹמַר "חַיִּים", כְּבָר חַיִּים אָמוּר! וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר גְּנֵבָה? – לְרַבּוֹת דָּבָר אַחֵר!
הגונב את בנו או את בתו ומוכר אותם כעבדים כנענים, הגונב מיהודי את עבדו הכנעני, הגונב קרקעות או שטרות – אינו משלם תשלומי כפל. |
"שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם", יָכוֹל הַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ וּמְכָרוֹ יְהֵא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל?
וְדִין הוּא: מָה אִם אֵלּוּ, שֶׁאֵין חַיָּב עַל מְכִירָתָן מִיתָה, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל –
בְּנוֹ, שֶׁחַיָּב עַל מְכִירָתוֹ מִיתָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל?
תַּלְמוּד לוֹמַר "מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה": מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, שֶׁזַּכַּאי בִּמְכִירָתָן – יָצָא בְּנוֹ, שֶׁאֵין זַכַּאי בִּמְכִירָתוֹ!
מוֹצִיא אֲנִי אֶת בְּנוֹ, שֶׁאֵין זַכַּאי בִּמְכִירָתוֹ, וַעֲדַאִן לֹא אוֹצִיא אֶת בִּתּוֹ, שֶׁזַּכַּאי בִּמְכִירָתָהּ!
תַּלְמוּד לוֹמַר "מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה", מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, שֶׁזַּכַּאי בִּמְכִירָתָן לְעוֹלָם – יָצָאת בִּתּוֹ, שֶׁאֵין זַכַּאי בִּמְכִירָתָהּ לְעוֹלָם.
מוֹצִיא אֲנִי אֶת בִּתּוֹ, שֶׁאֵין זַכַּאי בִּמְכִירָתָהּ לְעוֹלָם, וְעַד אָן לֹא אוֹצִיא אֶת הַקַּרְקָעוֹת, שֶׁזַּכַּי בִּמְכִירָתָן לְעוֹלָם!
תַּלְמוּד לוֹמַר "מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה" מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שֶׁבֶר וּשְׁבִיָּה וּמִיתָה –
יָצְאוּ קַרְקָעוֹת, שֶׁאֵין בָּהֶן שֶׁבֶר וּשְׁבִיָּה וּמִיתָה!
מוֹצִיא אֲנִי אֶת הַקַּרְקָעוֹת, שֶׁאֵין בָּהֶן שֶׁבֶר וּשְׁבִיָּה וּמִיתָה, וַעֲדַאִן לֹא אוֹצִיא אֶת הָעֲבָדִים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שֶׁבֶר וּשְׁבִיָּה וּמִיתָה!
תַּלְמוּד לוֹמַר "מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה" מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, שֶׁשְּׁמִירָתָן עָלֶיךָ; יָצְאוּ עֲבָדִים, שֶׁאֵין שְׁמִירָתָן עָלֶיךָ!
מוֹצִיא אֲנִי אֶת הָעֲבָדִים, שֶׁאֵין שְׁמִירָתָן עָלֶיךָ, וַעֲדַאִן לֹא אוֹצִיא אֶת הַשְּׁטָרוֹת, שֶׁשְּׁמִירָתָן עָלֶיךָ!
תַּלְמוּד לוֹמַר "מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה" מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, שֶׁמַּתְּנָתָן גְּמוּרוֹת לְךָ; יָצְאוּ שְׁטָרוֹת, שֶׁאֵין לְךָ בָּהֶן אֶלָּא רְאָיָה.
הגנב משלם תשלומי כפל, ומאמינים לתובע אף אם לא נשבע; לעומתו שומר הטוען שגנבו ממנו את הפיקדון חייב להישבע על כך; וראו ב"מ ג א: יתכן שהדרשה משקפת הלכה קדומה שלא הבחינה בין שומר חינם לשומר שכר, וטענה ששניהם יכולים לבחור אם להישבע או לשלם. אם נשבעו ואחר כך באו עדים ששיקרו – דינם כגזלן, וחייבים להחזיר את הגנבה ולהוסיף חומש ולהקריב איל לקרבן אשם. |
"חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם" – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה!
וְהֲלֹא דִּין הוּא: חַיָּב כָּאן וְחַיָּב בְּבַעַל הַבַּיִת; שומר מַה מָּצִינוּ בְּבַעַל הַבַּיִת, אֵין מְשַׁלֵּם אֶלָּא לְאַחַר שְׁבוּעָה –
אַף זֶה, לֹא יְשַׁלֵּם אֶלָּא לְאַחַר שְׁבוּעָה!
וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: וּמַה בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁמְּשַׁלֵּם חֹמֶשׁ וְאָשָׁם, אֵין מְשַׁלֵּם אֶלָּא לְאַחַר שְׁבוּעָה –
זֶה הגנב, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ וְאָשָׁם – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְשַׁלֵּם אֶלָּא לְאַחַר שְׁבוּעָה?
תַּלְמוּד לוֹמַר "חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם", וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה!
יָכוֹל יְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ? אם הודה ביזמתו וְדִין הוּא: חַיָּב כָּן וְחַיָּב בְּבַעַל הַבַּיִת.
מַה מָּצִינוּ בְּבַעַל הַבַּיִת, אֵין מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ – אַף זֶה לֹא יְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ.
וְעוֹד קַל וָחֹמֶר: וּמַה בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁמְּשַׁלֵּם חֹמֶשׁ וְאָשָׁם, אֵין מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ –
זֶה, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ וְאָשָׁם – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ?
לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּבַעַל הַבַּיִת, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם אֶלָּא לְאַחַר שְׁבוּעָה; תֹּאמַר בְּזֶה, שֶׁמְּשַׁלֵּם לִפְנֵי שְׁבוּעָה וּלְאַחַר שְׁבוּעָה?
הוֹאִיל וּמְשַׁלֵּם לִפְנֵי שְׁבוּעָה וּלְאַחַר שְׁבוּעָה, יְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר "יִמָּצֵא" – אֵין יִמָּצֵא בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא בְּעֵדִים.
פסוק ד
[עריכה]לקביעה שדווקא אם הוציא את הבהמה מהדיר, או שהדיר לא היה סגור כראוי, והבהמה הזיקה משלם - ראו ב"ק ו א-ב. |
"כִּי יַבְעֶר", הַמַּבְעִיר חַיָּב!
מִכָּאן אַתָּה אוֹמֵר: הַגַּנָּבִין שֶׁפָּתְחוּ אֶת הַדִּיר וּפָתְחוּ אֶת הַמֻּקְצֶה, תאנים שטוחות ליבוש שהיו מוקפת בגדר וְיָצְתָה בְּהֵמָה וְהִזִּיקָה –
הַגַּנָּבִין פְּטוּרִין וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר; שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ" – יָצָא זֶה שֶׁלֹּא שִׁלַּח.
הוֹצִיאוּהָ הַגַּנָּבִין – הַגַּנָּבִין חַיָּבִין וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר; שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יַבְעֶר..." "יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִיר אֶת הַבְּעֵרָה" – חַיָּב לְשַׁלֵּם.
נָעַל כָּרָאוּי, וְקָשַׁר כָּרָאוּי, וְעָשָׂה לָהּ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּמְסָרָהּ לְחוֹלֶה וְלְזָקֵן אפילו לשומר זקן או חולה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת,
וְיָצְאָה בְּהֵמָה וְהִזִּיקָה – פָּטוּר; שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ" – יָצָא זֶה שֶׁלֹּא שִׁלַּח.
נָעַל שֶׁלֹּא כָּרָאוּי, וְקָשַׁר שֶׁלֹּא כָּרָאוּי, וְעָשָׂה מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּמְסָרָהּ לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת –
וְיָצְתָה בְּהֵמָה וְהִזִּיקָה – חַיָּב; שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי יַבְעֶר... יְשַׁלֵּם". הַמַּבְעִיר חַיָּב לְשַׁלֵּם.
"שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם", אֵין לִי אֶלָּא שָׂדֶה וְכֶרֶם הַמְּיֻחָדִין; מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל דָּבָר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֶרֶם".
יָכוֹל שֶׁאֲנִי מֵבִיא אֶת שֶׁקָּרְעָה כְּסוּת וְשֶׁאָכְלָה אֶת הַכֵּלִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֶרֶם".
מַה כֶּרֶם מְיֻחָד, שֶׁהוּא פֵּרוֹת – כָּךְ כָּל דָּבָר, שֶׁהוּא פֵּרוֹת!
אוֹ מַה כֶּרֶם, פֵּרוֹת גְּמוּרִין – אַף אֵין לִי אֶלָּא פֵּרוֹת גְּמוּרִין? מִנַּיִן רָאֲתָה זְרָעִין וַאֲכָלָתָן הֲרֵי אֵלּוּ שָׁמִין לוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "שָׂדֶה".
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: "כֶרֶם" – וַהֲלֹא כֶּרֶם בִּכְלַל שָׂדֶה הָיָה! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם"?
מְלַמֵּד שֶׁאִם אָכְלָה פַּגִּין אוֹ בֹּסֶר, רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ הֵן פֵּרוֹת גְּמוּרִין.
"וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירָה": בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה מְהַלֶּכֶת כְּדַרְכָּהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָפְלָה לְגִינָּה וְנֶהֱנֵת,
אִם [שֶׁלֹּא מֵאֵלֶיהָ] (שלחה מאליו) התיקון עפ"י כת"י אוקספורד – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁנֶּהֱנֵת; וְאִם מֵאֵלֶיהָ – מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה!
אֵין שָׁמִין בֵּית קַב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחַ; וְלֹא בֵּית כּוֹר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא פּוֹגֵם; אֶלָּא שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה: כַּמָּה הָיְתָה יָפָה וְכַמָּה הִיא יָפָה.
"וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ", אֵין לִי אֶלָּא שֵׁן לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ. מִנַּיִן לְרֶגֶל לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירוֹ".
וַהֲלֹא הַשֵּׁן בִּכְלַל הָרֶגֶל הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָסֵר מְסוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר... וְהָיָה לְמִרְמָס" (ישעיה ה, ה)
אֵין לִי אֶלָּא זוֹ בִּלְבָד; מִנַּיִן הִזִּיקָה [בְּגוּפָהּ] (כדרכה) התיקון עפ"י כת"י אוקספורד כְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ, חֲמוֹר בְּמַשָּׂאוֹי שֶׁעָלָיו כְּדֶרֶךְ הִלּוּכוֹ?
מַה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, שֶׁהִזִּיקוּ כְּדַרְכָּן וּבָרָאוּי לָהֶן, מְשַׁלְּמִין נֶזֶק שָׁלֵם – כָּךְ כָּל הַמַּזִּיק כְּדַרְכּוֹ וּבָרָאוּי לוֹ מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם!
ראו ב"ק ב א: אם הבהמה אכלה דבר שבדרך כלל אינה אוכלת, כגון בגדים, או קרעה אותם בהילוכה עליהם – משלם בעל הבהמה חצי נזק, כמו בנגיחה של שור תם! |
"וְשִׁלַּח אֶת בְּעִירָה" אֵין לִי אֶלָּא שֵׁן לֶאֱכֹל אֶת הָרָאוּי לָהּ, וְלְרֶגֶל לְשַׁבֵּר כְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ.
מִנַּיִן לְשֵׁן לֶאֱכֹל אֶת שֶׁאֵין רָאוּי לָהּ, וְלְרֶגֶל לְשַׁבֵּר שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר", לְרַבּוֹת דְּבָרִים אֲחֵרִים.
יָכוֹל עַל הַכֹּל מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם? וְדִין הוּא: וַהֲלֹא שׁוֹר שֶׁהִזִּיק אֶת חֲבֵרוֹ בִּכְלַל הָיָה, וְלָמָּה יָצָא? לְהַקִּישׁ אֵלָיו:
מַה שּׁוֹר מְיֻחָד, שֶׁהִזִּיק כְּדַרְכּוֹ בְּשֶׁאֵין רָאוּי לוֹ, בְּתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק וּבְמוּעָד נֶזֶק שָׁלֵם –
כָּךְ כָּל דָּבָר שֶׁהִזִּיק כְּדַרְכּוֹ בְּשֶׁאֵין רָאוּי לוֹ, בְּתָם מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק וּבְמוּעָד נֶזֶק שָׁלֵם!
ראו ב"ק ו ג. לעניין התשלום מן העידית מעורבת בדרשות, לצד דעתו של ר' עקיבא - גם דעת ר' ישמעאל (ראו מכילתא נזיקין יד), שאם הבהמה הזיקה בשדה זיבורית – משלם המזיק מהזיבורית! |
"וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר" – וְלֹא בִּשְׂדֵה בַּעַל הַבַּיִת. יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ רְשׁוּת בַּעַל הַבַּיִת לִגְדּוֹשׁ?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר", מִכָּל מָקוֹם!
"מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם", מְלַמֵּד שֶׁאֵין שָׁמִין לוֹ אֶלָּא מִן הָעִידִית!
יָכוֹל אִם הִזִּיקָה בְּזִיבּוּרִית יְהוּ שָׁמִין לוֹ מִן הָעִידִית?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "שָׂדֵהוּ", שָׂדֶה הָאָמוּר לְמַעְלָה בתחילת הפסוק, השדה של הניזק
"מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם" מִלִּמּוּד שֶׁאֵין שָׁמִין אֶלָּא מִן הָעִידִית של המזיק
אֵין לִי אֶלָּא זֶה בִּלְבָד; מִנַּיִן לְכֹל שֶׁמְּשַׁלֵּם קְנָס, שֶׁאֵין שָׁמִין לוֹ אֶלָּא מִן הָעִידִית?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם".
זֶה בִּנְיַן אָב לְכָל הַמְּשַׁלֵּם קְנָס, שֶׁאֵין שָׁמִין לוֹ אֶלָּא מִן הָעִידִית!
"מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם" מְלַמֵּד שֶׁאֵין שָׁמִין לוֹ (אֶלָּא) מִן הַמִּטַּלְטְלִין.
אֵין לִי אֶלָּא זֶה בִּלְבָד; מִנַּיִן לְכָל הַמְּשַׁלֵּם קְנָס, שֶׁאֵין שָׁמִין לוֹ (אֶלָּא) מִן הַמִּטַּלְטְלִין?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם",
זֶה בִּנְיַן אָב לְכָל הַמְּשַׁלֵּם קְנָס, שֶׁאֵין שָׁמִין לוֹ (אֶלָּא) מִן הַמִּטַּלְטְלִין!
"מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם" מְלַמֵּד שֶׁאֵין שָׁמִין לוֹ הָרָאוּי כְּבַמֻּחְזָק.
"כַּרְמוֹ" – פְּרָט לִמְשֻׁעְבָּדִין. "מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם" – מְלַמֵּד שֶׁאֵין שָׁמִין לוֹ הָרָאוּי ראו לעיל פס' ב כְּמֻחְזָק.
"כַּרְמוֹ" – פְּרָט לְגָבוֹהַּ. "יְשַׁלֵּם" – כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "יְשַׁלֵּם" – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
פסוק ה
[עריכה]המדליק את האש חייב על הנזקים שנגרמו – גם על נזקים שלא התכוון אליהם, שנאמר "כי תצא אש"; אבל אם נקט באמצעי זהירות כנדרש, ובכל זאת האש עברה בדרך לא סבירה – הוא פטור, שנאמר "ומצאה"; חכמים נחלקים בהגדרת המכשול הסביר לאש. בהמשך מובאים תקדימים שהאש עברה מכשולים לא סבירים, ויתכן שהדרשן מתנגד לכל קריטריון למכשול "סביר" מהאש ולפטור של המבעיר, כדעת ר' שמעון, למרות שלא ציטט אותה – ראו ב"ק ו ד. |
"כִּי תֵצֵא אֵשׁ" – לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן: הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, יָצְאתָ אֵשׁ וְאָכְלָה בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב!
מַה זֶּה מְיֻחָד, עָשָׂה אֶת שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן – כָּךְ כָּל דָּבָר, נַעֲשֶׂה אֶת שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּן כְּמִתְכַּוֵּן!
יָכוֹל עִבְּרָה נַחַל אוֹ שְׁלוּלִית, דֶּרֶךְ הַיָּחִיד וְדֶרֶךְ הָרַבִּים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, וְגָדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ ד' אַמּוֹת – יְהֵא חַיָּב?
תַּלְמוּד לוֹמַר "וּמָצְאָה", עַד שֶׁיְּהֵא מָצוּי לָהּ.
יָכוֹל עַד שֶׁיְּהֵא מַכְבֵּשׁ לְפָנֶיהָ וְהוֹלֵךְ? תַּלְמוּד לוֹמַר "קוֹצִים".
אוֹ מַה קוֹצִים, שֶׁגָּדְלוּ מֵחֲמַת עַצְמָן, יָכוֹל אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁגָּדַל מֵחֲמַת עַצְמוֹ?
תַּלְמוּד לוֹמַר "גָּדִישׁ אוֹ".
וּמַה גָּדִישׁ מְיֻחָד, שֶׁהוּא תָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע;
יָכוֹל אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע? תַּלְמוּד לוֹמַר "קָמָה".
האש חמה עד שנראה כאילו היא שורפת אפילו את עפר השדה ועוברת גם דרך השיש והאבנים. כשמנסים לכבות את האש שבכבשן ע"י נשיפה עלולים דווקא ללבות אותה! |
אוֹ מַה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, שֶׁהֵן רְאוּיִין לִדָּלֵק; יָכוֹל אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁרָאוּי לִדָּלֵק?
מִנַּיִן סִפְסְפָה נִירוֹת וְסִפְסְפָה מַצֵּבוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ וּמַצֶּבֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן
וַאֲבָנִים שֶׁמּוּתְקָנוֹת לוֹ לְכִבְשָׁנוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר "שָׂדֶה".
אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁלֹּא הֻבְעַר; דָּבָר שֶׁהֻבְעַר מִנַּיִן? אָכְלָה כִּבְשָׁנוֹת שֶׁל סִיד, כִּבְשָׁנוֹת שֶׁל יוֹצְרִים?
תַּלְמוּד לוֹמַר "הַמַּבְעִיר".
אֵין לִי אֶלָּא הַמַּבְעִיר, הַמְכַבֶּה מִנַּיִן? מִנַּיִן כִּיבְּתָ כִּבְשָׁנוֹת שֶׁל סִיד, כִּבְשָׁנוֹת שֶׁל יוֹצְרִים?
תַּלְמוּד לוֹמַר "הַבְּעֵרָה"!
ראו תוספתא ב"ק ו יב: אם אדם הגדיש את תבואתו בשדה המבעיר בלי לקבל ממנו רשות – המבעיר פטור, אבל אם התפשטה האש לשדה של החבר ושרפה את גדישו, והוא הטמין בגדיש דברים שאינם נראים מבחוץ לגדיש – מחלוקת ר' יהודה וחכמים. ר' יהודה מחייב. לדעת חכמים כל מה שאינו נראה לעין אלא מוטמן בתוך הגדיש אינו מחייב את המדליק, אלא משלם כאילו כל הגדיש אחיד, כמו שהוא נראה מבחוץ – ובמקרה שהחיפוי מבחוץ יקר יותר מפנים הגדיש משלם לפי החלק הפנימי; וראו ב"ק ו ה. |
יָכוֹל אַף הַמַּגְדִּישׁ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת? תַּלְמוּד לוֹמַר "גָּדִישׁ" וְ"קָמָה":
מַה קָמָה, בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ – אַף גָּדִישׁ, בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ.
הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, יָצְאתָ אֵשׁ וְאָכְלָה גְּדִישׁוֹ וְגָדִישׁ שֶׁל חֲבֵרוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב.
הָיָה בּוֹ כֵּלִים וְדָלְקוּ – חַיָּב עַל הַגָּדִישׁ וְחַיָּב עַל הַכֵּלִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: רוֹאִין אֶת מְקוֹם הַכֵּלִים כְּאִלּוּ מָלֵא תְּבוּאָה, וְאֵין מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶלָּא דְּמֵי גָּדִישׁ בִּלְבַד!
מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה לַחֲכָמִים בְּמַשְׁאִיל מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לְהַגְדִּישׁ, וְהִטְמִין בּוֹ כֵּלִים וְדָלְקוּ – וְאֵין מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי גָּדִישׁ בִּלְבַד.
הָיָה גָּדִישׁ חִטִּין וּמְחֻפֶּה שְׂעוֹרִין, אוֹ שְׂעוֹרִין וּמְחֻפֶּה חִטִּין – אֵין מְשַׁלֵּם לוֹ אֶלָּא דְּמֵי שְׂעוֹרִין בִּלְבַד.
אם שור וחמור לא היו מוטמנים בגדיש אלא קשורים אליו מבחוץ, ונשרפו – חייב לשלם עליהם, אבל אם היו סמוכים לגדיש ואינם קשורים ונשרפו – פטור; וראו שם. |
הָיָה שׁוֹר קָשׁוּר בַּגָּדִישׁ – וְדָלַק עִמּוֹ, אוֹ חֲמוֹר קָשׁוּר בַּגָּדִישׁ – וְדָלַק עִמּוֹ, חַיָּב.
אִם הָיוּ מֻתָּרִין – פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר "גָּדִישׁ" וְ"קָמָה"; מַה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִבְרֹחַ – יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁהֵן יְכוֹלִין לִבְרֹחַ.
לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּשׁוֹר, שֶׁאִם מְסָרוֹ לְחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן – חַיָּב; יָכוֹל אַף הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵרָה בְּיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן יְהֵא חַיָּב?
תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי יַבְעֶר... יְשַׁלֵּם"; הַמַּבְעִיר חַיָּב לְשַׁלֵּם!
הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, יָצְאתָ אֵשׁ וְאָכְלָה בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ – הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ חָצֵר לִהְיוֹת מְכַנֵּס אֶת הַכֹּל לְתוֹכָהּ!
אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד, מִנַּיִן הַמַּכֶּה בְּפַטִּישׁ וְהִזִּיק בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבֵין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד יחיד אחר
וְנַ(ו)פָּח שֶׁהִנִּיחַ גֵּץ עַל גַּבֵּי בַּרְזֶל, יָצָא וְהִזִּיק בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים?
מַה זֶּה מְיֻחָד שֶׁעוֹשֶׂה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמַזִּיק בְּתוֹךְ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, הֲרֵי זֶה חַיָּב
כָּךְ כָּל הָעוֹשֶׂה בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמַזִּיק בְּתוֹךְ שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ יְהֵא חַיָּב!
אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד; מִנַּיִן אֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים, אֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר,
מִנַּיִן שֶׁאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חַיָּב?
תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי יַבְעֶר... יְשַׁלֵּם", הַמַּבְעִיר חַיָּב לְשַׁלֵּם!
אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד; מִנַּיִן אֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר, וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָאוּר וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים
וּבָא אַחֵר וְנִבַּח – וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְנַבֵּחַ, הֲרֵי הוּא חַיָּב? תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי יַבְעֶר... יְשַׁלֵּם", הַמַּבְעִיר חַיָּב לְשַׁלֵּם.
ראו תוספתא ב"ק ו יד; וכן ב"ק א א. |
מִנַּיִן לֹא הַשּׁוֹר כַּהֲרֵי הַמַּבְעֶה וְלֹא הַמַּבְעֶה כַּהֲרֵי הַשּׁוֹר,
וְלֹא זֶה וָזֶה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִּים כַּהֲרֵי הָאֵשׁ שֶׁאֵין בָּהּ רוּחַ חַיִּים,
וְלֹא זֶה וָזֶה שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק כַּהֲרֵי הַבּוֹר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק?
תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי יַבְעֶר... יְשַׁלֵּם", הַמַּבְעִיר חַיָּב לְשַׁלֵּם!
מִכָּאן אָמְרוּ: אַרְבָּעָה הֵן אֲבוֹת נְזִיקִים: הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר הַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר.
פסוק ו
[עריכה]בתחילת הדרשה מציגים שלוש דוגמאות לכלל "שתהיה שעת תביעה כשעת נתינה, שווין" הדרשן מפרש את המילה "שניהם" לא על התובע והנתבע, אלא על שעת הנתינה ושעת התביעה: |
"כִּי יִתֵּן אִישׁ" – אֵין מַתְּנַת קָטָן כְּלוּם. אֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁנָּתַן קָטָן וְתָבַע קָטָן; נָתַן קָטָן וְתָבַע גָּדוֹל מִנַּיִן?
שֶׁנֶּאֱמַר: "עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם" (שמות כב, ח), עַד שֶׁתְּהֵא שְׁעַת תְּבִיעָה כִּשְׁעַת נְתִינָה, שָׁוִין.
"אִישׁ" – פְּרָט לְגָבוֹהַּ.
אֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לְהֶקְדֵּשׁ; נָתַן לוֹ הֶקְדֵּשׁ מִנַּיִן?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" (פס' ז).
אֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לוֹ הֶקְדֵּשׁ וְנָתַן לְהֶקְדֵּשׁ.
נָתַן לְגִזְבָּר הֶקְדֵּשׁ וּפְדָאוֹ כשהחפץ היה בידי הגזבר, וְחֻלִּין וְהִקְדִּישָׁן כשהחולין היו בידי שומר מִנַּיִן?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם", כְּשֶׁתְּהֵא שְׁעַת תְּבִיעָה לִשְׁעַת נְתִינָה, שָׁוָה.
"רֵעֵהוּ" – פְּרָט לַאֲחֵרִין! לגויים "רֵעֵהוּ" – פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב!
אֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לְגוֹי; נָתַן לוֹ הַגּוֹי מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ".
אֵין לִי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁנָּתַן לְגוֹי וְנָתַן לוֹ הַגּוֹי;
מִנַּיִן נָתַן לְגוֹי וְנִתְגַּיֵּר, אוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הַגּוֹי וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיֵּר?
תַּלְמוּד לוֹמַר "עַד הָאֱלֹהִים", עַד שֶׁתְּהֵא שְׁעַת תְּבִיעָה כִּשְׁעַת נְתִינָה, שָׁוִין.
ר' יהודה דורש 'כלים' – כלי ים, מלכודות לדגים |
"כֶּסֶף" – מַה כֶּסֶף, מִן הַגָּדוֹל בָּאָרֶץ... יָכוֹל שֶׁנִי שאני מוֹצִיא אֶת כְּלֵי הַיָּם, שֶׁאֵינָן מִן הַגָּדוֹל בָּאָרֶץ?
תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ כֵלִים", דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁחַיָּב בְּטַעֲנָה, חַיָּב בְּהוֹדָאָה: מַה הוֹדָאָה, בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה (– תַּלְמוּד לוֹמַר כֶּסֶף),
אַף הַטַּעֲנָה, בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה – תַּלְמוּד לוֹמַר כֶּסֶף.
מָעָה כֶּסֶף, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: שְׁתֵּי כֶּסֶף.
מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר "רֵעֵהוּ" – פְּרָט לְגָבוֹהַּ, יָכוֹל שֶׁנִי שאני מוֹצִיא כֶּסֶף מַעֲשֵׂר? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֶּסֶף... לִשְׁמֹר" – וְלֹא לְאַבֵּד.
"לִשְׁמֹר" – וְלֹא לְחַלֵּק, "לִשְׁמֹר", וְלֹא לְהַשְׁלִיךְ, "לִשְׁמֹר" – וְלֹא לִיתֵּן בְּמַתָּנָה.
"וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ" – וְלֹא מֵרֹאשׁ גַּגּוֹ! מַגִּיד שֶׁאִם לֹא שִׁימֵּר כְּדֶרֶךְ שׁוֹמְרִין – חַיָּב.
הגנב שגנב מגנב אחר אינו חייב בתשלומי כפל, ארבעה וחמישה, וראו מכילתא נזיקין טו. |
"וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ" – וְלֹא מִבֵּית הַגַּנָּב. אֵין שֶׁגּוֹנֵב אַחַר גּוֹנֵב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, וְלֹא הַטּוֹבֵחַ וּמוֹכֵר אַחַר הַגַּנָּב מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי ד' וְה'.
"אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב" – מָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה" (שמות כב, ג)!
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב"? מַגִּיד שֶׁאִם שִׁלֵּם לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא גַּנָּב – מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל וְד' וְה' לַשֵּׁנִי!
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: "אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב" – מָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה"!
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב"? אִם יִמָּצְאוּ לוֹ עֵדִים, לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁטְּעָנוֹ טַעֲנַת גַּנָּב.
יָכוֹל יְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ? וְדִין הוּא: חַיָּב כָּאן וְחַיָּב בְּגַנָּב; מַה מָּצִינוּ בְּגַנָּב, אֵין מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ
אַף זֶה שומר שנשבע שהפקדון אבד, ונמצא ששלח בו את ידו לֹא יְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ!
לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּגַנָּב, שֶׁמְּשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל – תֹּאמַר בָּזֶה, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל?
הוֹאִיל וְאֵין מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל – יְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ! תַּלְמוּד לוֹמַר "יִמָּצֵא", אֵין "יִמָּצֵא" בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא עֵדִים!
יָכוֹל יְשַׁלֵּם לִפְנֵי שְׁבוּעָה וּלְאַחַר שְׁבוּעָה? וְדִין הוּא: חַיָּב כָּאן וְחַיָּב בְּגַנָּב;
מַה מָּצִינוּ בְּגַנָּב, מְשַׁלֵּם לִפְנֵי שְׁבוּעָה וּלְאַחַר שְׁבוּעָה – אַף זֶה, יְשַׁלֵּם לִפְנֵי שְׁבוּעָה וּלְאַחַר שְׁבוּעָה!
וְעוֹד, קַל וָחֹמֶר: וּמַה גַּנָּב, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ וְאָשָׁם, מְשַׁלֵּם לִפְנֵי שְׁבוּעָה וּלְאַחַר שְׁבוּעָה,
זֶה, שֶׁמְּשַׁלֵּם חֹמֶשׁ וְאָשָׁם – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּשַׁלֵּם לִפְנֵי שְׁבוּעָה וּלְאַחַר שְׁבוּעָה?
תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה": אֵימָתַי גְּנֵבָה מִתְיַחֶדֶת? לְאַחַר שְׁבוּעָה!
דָּבָר אַחֵר: "אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים" (פס' ח) – אֵימָתַי נִקְרָא רָשָׁע? הֱוֵי אוֹמֵר: לְאַחַר שְׁבוּעָה!
אם השומר נשבע שהפיקדון אבד ולא שנגנב, ואחרי שבאו עדים הודה ששלח בו את ידו – משלם קרן חומש ואשם; אם לא הודה משלם רק קרן ופטור מהחומש ומהאשם. שומר שכר שנשבע שהפיקדון אבד ובאו עדים – משלם קרן לבעל הפיקדון ופטור מהאשם (ראו שבועות ח ו.) |
יָכוֹל יְהֵא חַיָּב עַל טַעֲנַת אָבַד? וְדִין הוּא: חַיָּב כָּאן וְחַיָּב בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר.
מַה מָּצִינוּ בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר, אֵינוֹ חַיָּב עַל טַעֲנַת אָבַד – אַף זֶה, לֹא יְהֵא חַיָּב עַל טַעֲנַת אָבַד!
וְעוֹד, קַל וָחֹמֶר: וּמַה נוֹשֵׂא שָׂכָר, שֶׁמְּשַׁלֵּם אֲבֵדָה וּגְנֵבָה, אֵינוֹ חַיָּב אשם עַל טַעֲנַת אָבַד,
זֶה, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם אֲבֵדָה וּגְנֵבָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל טַעֲנַת אָבַד?
לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל – תֹּאמַר בָּזֶה, שֶׁמְּשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל?
תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב"; עַל טַעֲנַת גְּנֵבָה הוּא חַיָּב, וְאֵינוֹ חַיָּב עַל טַעֲנַת אָבַד!
יָכוֹל אִם אִיבְּדוֹ אוֹ שֶׁנִּגְנְבוּ אֶצְלוֹ יְהֵא חַיָּב? – וְדִין הוּא: חַיָּב כָּאן וְחַיָּב בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר;
מַה מָּצִינוּ בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר, מְשַׁלֵּם אֲבֵדָה וּגְנֵבָה – אַף זֶה, יְשַׁלֵּם אֲבֵדָה וּגְנֵבָה!
וְעוֹד, קַל וָחֹמֶר: מַה נוֹשֵׂא שָׂכָר, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, מְשַׁלֵּם גְּנֵבָה וַאֲבֵדָה,
זֶה, שֶׁמְּשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּשַׁלֵּם אֲבֵדָה וּגְנֵבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" (פס' ז)!
יָכוֹל יְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל עַל שְׁלִיחוּת יָד שלקח חלק מהפיקדון, והחזיר אותו לבעלים? וְדִין הוּא: חַיָּב כָּאן וְחַיָּב בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר;
מַה מָּצִינוּ בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר, אֵין מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל עַל שְׁלִיחוּת יָד – אַף זֶה, לֹא יְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל עַל שְׁלִיחוּת יָד.
וְעוֹד, קַל וָחֹמֶר: וּמַה נוֹשֵׂא שָׂכָר, שֶׁמְּשַׁלֵּם אֲבֵדָה וּגְנֵבָה, אֵין מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל עַל שְׁלִיחוּת יָד,
זֶה, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם אֲבֵדָה וּגְנֵבָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל עַל שְׁלִיחוּת יָד?
לֹא! אִם אָמַרְתָּ בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל – תֹּאמַר בָּזֶה, שֶׁמְּשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל?
תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה" (פס' ג) – עַל הַגְּנֵבָה מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, וְאֵין מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל עַל שְׁלִיחוּת יָד!
פסוק ז
[עריכה]שבועת השומרים מתקיימת בהעדר עדים שהשומר שלח יד בפיקדון, וראו לעיל דברי ר' ישמעאל. |
"וְאִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב" – אִם לֹא יִמָּצְאוּ לוֹ עֵדִים לְבַעַל הַבַּיִת, שֶׁטְּעָנוֹ טַעֲנַת גַּנָּב.
"וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת אֶל הָאֱלֹהִים" – לִשְׁבוּעָה! אוֹ יָכוֹל לְתַשְׁלוּמִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ"!
דָּבָר אַחֵר: נֶאֶמְרָה כָּאן קְרִיבָה וְנֶאֶמְרָה לְהַלָּן קְרִיבָה; מַה קְרִיבָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן – שְׁבוּעָה, אַף קְרִיבָה הָאֲמוּרָה כָּן – שְׁבוּעָה.
"אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ", מָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא בְּיָדוֹ הָיְתָה! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ"?
הוֹצִיא כֵּלִים מִתַּחַת קְלַצְטֵר, וְהוֹצִיא בְּהֵמָה וְרָכַב עָלֶיהָ – חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" – שָׁלַח זֶה מִכָּל מָקוֹם!
למחלוקת בית שמאי ובית הלל על החושב לשלוח יד ראו מכילתא נזיקין טו, וכן ב"מ ג יב. |
חִשֵּׁב לִשְׁלוֹחַ יָד בְּפִקְדוֹנוֹ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ – בֵּית שַׁמַּאי מְחַיְּבִין וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין;
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: "עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע" (שמות כב, ח) – לַעֲשׂוֹת מַחֲשָׁבָה כְּמַעֲשֶׂה!
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: "אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" – מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּשְׁלַח יָדוֹ!
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע"? שֶׁיָּכוֹל אֵין לִי אֶלָּא הוּא;
מִנַּיִן לְרַבּוֹת עַבְדּוֹ וּשְׁלוּחוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע".
חִטֵּא הטה אֶת הֶחָבִית, נָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית וְנִשְׁבְּרָה – אֵין מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית,
שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל... פֶּשַׁע" – עַל מַה שֶּׁפָּשַׁע!
עֲקָרָהּ – מְשַׁלֵּם דְּמֵי כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע", עַל כָּל מַה שֶּׁפָּשַׁע!
עֲקָרָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנִשְׁבְּרָה בְּתוֹךְ יָדוֹ – לְצָרְכּוֹ חַיָּב, לְצָרְכָּהּ פָּטוּר;
וְאִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ – בֵּין לְצָרְכּוֹ בֵּין לְצָרְכָּהּ פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר "פֶּשַׁע", יָצָא זֶה, שֶׁלֹּא פָּשַׁע!
פסוק ח
[עריכה]דורש את הדוגמאות השונות: "שה" מייצג בהמות טהורות, "חמור" – שיש בבכורו קדושה, "שלמה" מוסיף מטלטלין שאינם חיים. |
"עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה" – יֵאָמֵר שׁוֹר וּפֶשַׁע, וְהַכֹּל בִּכְלָל!
אִלּוּ כֵּן הָיִיתִי אוֹמֵר: מַה זֶּה מְיֻחָד, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּכוֹרָה לַמִּזְבֵּחַ, וְאַף כְּשֶׁאֲנִי מְרַבֶּה – לֹא אֲרַבֶּה אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּכוֹרָה לַמִּזְבֵּחַ.
וְאֵי זֶה זֶה? זֶה שֶׂה. תַּלְמוּד לוֹמַר "שֶׂה": כְּבָר שֶׂה אָמוּר! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר 'פֶּשַׁע'? – לְרַבּוֹת דָּבָר אַחֵר!
יֵאָמֵר שׁוֹר וְשֶׂה וּפֶשַׁע, וְהַכֹּל בִּכְלָל! אִלּוּ כֵּן הָיִיתִי אוֹמֵר: מַה זֶּה מְיֻחָד, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּכוֹרָה לַכֹּהֲנִים,
אַף כְּשֶׁאֲנִי מְרַבֶּה – אֵינִי מְרַבֶּה אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּכוֹרָה לַכֹּהֲנִים. וְאֵי זֶה זֶה? זֶה חֲמוֹר.
תַּלְמוּד לוֹמַר "חֲמוֹר": כְּבָר חֲמוֹר אָמַר!
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר 'פֶּשַׁע'? לְרַבּוֹת דָּבָר אַחֵר! יֵאָמֵר שׁוֹר וְשֶׂה וַחֲמוֹר וּפֶשַׁע, וְהַכֹּל בִּכְלָל!
אִלּוּ כֵּן הָיִיתִי אוֹמֵר: מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִּים, אַף כְּשֶׁאֲנִי מְרַבֶּה – אֵינִי מְרַבֶּה אֶלָּא דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים;
תַּלְמוּד לוֹמַר "שַׂלְמָה"!
יָכוֹל אַף הַקַּרְקָעוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר "עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה": מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שֶׁבֶר שְׁבִיָּה וּמִיתָה –
מוֹצִיא אֲנִי אֶת הַקַּרְקָעוֹת, שֶׁאֵין בָּהֶן שֶׁבֶר שְׁבִיָּה וּמִיתָה. וַעֲדַיִן לֹא אוֹצִיא אֶת הָעֲבָדִים, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן שֶׁבֶר שְׁבִיָּה וּמִיתָה!
תַּלְמוּד לוֹמַר "עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה": מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, שֶׁשְּׁמִירָתָן עָלֶיךָ – יָצְאוּ עֲבָדִים שֶׁאֵין שְׁמִירָתָן עָלֶיךָ.
מוֹצִיא אֲנִי אֶת הָעֲבָדִים, שֶׁאֵין שְׁמִירָתָן עָלֶיךָ – וַעֲדַיִן לֹא אוֹצִיא אֶת הַשְּׁטָרוֹת, שֶׁשְּׁמִירָתָן עָלֶיךָ!
תַּלְמוּד לוֹמַר "עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה": מָה אֵלּוּ מְיֻחָדִין, שֶׁשְּׁמִירָתָן עָלֶיךָ וּגְמוּרָה לְךָ, יָצְאוּ שְׁטָרוֹת שֶׁאֵין לְךָ בָּהֶן אֶלָּא רְאָיָה!
יָכוֹל יְהֵא חַיָּב עַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "שַׂלְמָה": מַה שַּׂלְמָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה וְחַיָּב לְהַכְרִיז,
כָּךְ כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה וְחַיָּב לְהַכְרִיז!
שבועת השומרים חלה רק אם הודה השומר במקצת, וראו מכילתא נזיקין טו. לעניין "טענת עצמו" ראו תוספתא שבועות ה ה. לערכי הטענה וההודאה ראו שבועות ו א. |
טְעָנוֹ שׁוֹר וַחֲמוֹר וְשֶׂה וְהוֹדָה בְּאֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי זֶה חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר "עַל שׁוֹר... וְעַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה" –
"וְעַל חֲמוֹר... וְעַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה", "וְעַל שֶׂה... וְעַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי הוּא זֶה".
טְעָנוֹ בְּשׁוֹר וְהוֹדָה בְּשֶׂה, בְּשֶׂה וְהוֹדָה בְּשׁוֹר – פָּטוּר! מָה רָאִיתָ לְהָבִיא אֶת זֶה וּלְהוֹצִיא אֶת זֶה?
מֵבִיא אֲנִי אֶת זֶה, שֶׁהוֹדָה בְּמִקְצָת טַעֲנָה – וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת זֶה, שֶׁלֹּא הוֹדָה בְּמִקְצָת טַעֲנָה.
'מָנֶה לִי בְּיָדְךָ' – 'אֵין לְךָ בְּיָדִי'; 'הָיָה לְךָ בְּיָדִי וְנָתַתִּי לְךָ'; 'יֵש לִי בְּיָדְךָ מָנֶה כְּסוּת וּמָנֶה בְּהֵמָה קיבלתי ממך מנה כסף, אבל אתה עדיין חייב לי מנה' – פָּטוּר!
'וְנָתַתִּי לְךָ מֵהֶן חֲמִשִּׁים דִּינָר' – חַיָּב! מָה רָאִיתָ לְהָבִיא אֶת זֶה וּלְהוֹצִיא אֶת זֶה?
מֵבִיא אֲנִי אֶת זֶה, שֶׁהוֹדָה מִמִּין הַטַּעֲנָה – וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת זֶה, שֶׁלֹּא הוֹדָה מִמִּין הַטַּעֲנָה.
'שְׁנֵי שְׁוָרִין מָצָאתָ לִי' וְ'לֹא מָצָאתִי אֶלָּא אֶחָד' – פָּטוּר!
'שְׁנֵי שְׁוָרִים מָצָאתִי לְךָ וְנָתַתִּי לְךָ אֶחָד מֵהֶן' – חַיָּב!
מָה רָאִיתָ לְהָבִיא אֶת זֶה וּלְהוֹצִיא אֶת זֶה? – מְבִיאַנִי זֶה, שֶׁנִּשְׁבָּע עַל טַעֲנַת עַצְמוֹ – וּמוֹצִיא אֲנִי זֶה, שֶׁלֹּא נִשְׁבָּע עַל טַעֲנַת עַצְמוֹ!
לְפִי שֶׁחַיָּב בְּטַעֲנָה וְחַיָּב בְּהוֹדָאָה, מַה טַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶּסֶף – אַף הוֹדָה שְׁתֵּי כֶּסֶף?
תַּלְמוּד לוֹמַר "כִּי הוּא זֶה", אֲפִלּוּ בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה!
ראו שבועות ו ב: אם הודה בחוב מחוץ לבית הדין, ויש על כך עדות של עדים כשרים – ההודאה מחייבת אותו. |
טְעָנוֹ בחוץ מחוץ לבית הדין וְהוֹדָה, וּבָא דָּבָר לִפְנֵי בֵּית דִּין וְכָפַר, אִם יֵשׁ לוֹ עֵדִים שֶׁהוֹדָה בִּפְנֵיהֶם – חַיָּב, וְאִם לָאו – פָּטוּר,
שֶׁנֶּאֱמַר "עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם" – מַה שֶּׁדִּבְּרוּ שְׁנֵיהֶם בַּחוּץ!
יָכוֹל אֲפִלּוּ אִשָּׁה וַאֲפִלּוּ קָטָן נֶאֱמָנִים? כָּאן 'דָּבָר' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'דָּבָר':
מַה 'דָּבָר' הָאָמוּר לְהַלָּן, "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים" – אַף כָּאן, "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים".
שְׁנֵיהֶם – 'שְׁנֵיהֶם' לִגְזֵרָה שָׁוָה: מַה 'שְׁנֵיהֶם' הָאָמוּר לְהַלָּן (שמות כב, י), שְׁבוּעָה – אַף כָּאן שְׁבוּעָה!
מַה 'שְׁנֵיהֶם' הָאָמוּר לְהַלָּן, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם הוֹדָאָה וְהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה – אַף כָּאן, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם הוֹדָאָה וְהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה.
בדיני נפשות, נפסלים לימוד זכות ע"י העדים ולימוד חובה ברוב דחוק של אחד – ראו סנהדרין ה ד-ה |
מִנַּיִן שֶׁאֵין מַטִּין עַל פִּי עֵדִים אוֹ עַל פִּי אֶחָד לְחוֹבָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים".
מִנַּיִן שֶׁדִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים" – שְׁלֹשָׁה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁדִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה!
רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה אֱלֹהִים הַכְּתוּבִים בַּפָּרָשָׁה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁדִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה.
ר' שמעון מציג את תפקידו של בית הדין, שרק בסמכותו לחייב את השומר בקנס. |
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם לָאו, מֶה חָטָא מַפְקִיד?
שֶׁאִם הוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ, יָכוֹל יְהֵא מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל עַל פִּי עַצְמוֹ?
תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים": עַל פִּי בֵּית דִּין מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל
וְאֵין מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל עַל פִּי עַצְמוֹ.
"יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ" – וְלֹא לְהֶקְדֵּשׁ! לְרֵעֵהוּ – פְּרָט לַאֲחֵרִים לגויים! לְרֵעֵהוּ – פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב!
פסוק ט
[עריכה]לדרשה הראשונה השוו לעיל פס' ו וסוף פס' ח: גם שומר שכר הוא דווקא יהודי/ה שאינו קטן. |
"כִּי יִתֵּן אִישׁ" – אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ; אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "יְשַׁלֵּם" (פס' י), בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה.
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר 'אִישׁ'? – פְּרָט לְקָטָן!
"רֵעֵהוּ" – פְּרָט לַאֲחֵרִים! "רֵעֵהוּ" – פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב!
מוֹצִיא אֲנִי אֶת אֲחֵרִין, שֶׁאֵין לָהֶן מִצְווֹת כְּיִשְׂרָאֵל, וְעַד אָן לֹא אוֹצִיא אֶת הַגֵּר תּוֹשָׁב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצְווֹת כְּיִשְׂרָאֵל!
תַּלְמוּד לוֹמַר: "רֵעֵהוּ" – פְּרָט לַאֲחֵרִים! "רֵעֵהוּ" – פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב!
"חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה", אֵין לִי אֶלָּא חֲמוֹר שׁוֹר וָשֶׂה הַמְּיֻחָדִין; מִנַּיִן לְרַבּוֹת שְׁאָר בְּהֵמָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְכָל בְּהֵמָה"!
מִנַּיִן לְרַבּוֹת שְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לִשְׁמֹר"... "וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם" (פס' י) – אֶת שֶׁדֶּרֶךְ בְּעָלִים לְקַבֵּל אוֹתוֹ!
אֱמֹר מֵעַתָּה: אֵלּוּ הַמִּטַּלְטְלִין! יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה עֲבָדִים וּשְׁטָרוֹת וְקַרְקָעוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה"!
דורש את הפירוט של סוגי האונסין שבהם השומר פטור; והשוו מכילתא נזיקין טז. |
"וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה" – יֹאמַר מֵתָה; מָה אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר שְׁבוּרָה וּשְׁבוּיָה?
אִילּוּ כֵן הָיִיתִי אוֹמֵר: מַה מִּיתָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁאֵין בָּהּ רוּחַ חַיִּים – יָצָאת שְׁבוּרָה וּשְׁבוּיָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִּים!
צָרִיךְ הַכָּתוּב לוֹמַר מִיתָה, שְׁבוּרָה וּשְׁבוּיָה!
יֹאמַר שְׁבוּרָה; מָה אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר שְׁבוּיָה וּמֵתָה?
אִילּוּ כֵן הָיִיתִי אוֹמֵר: מַה שְּׁבוּרָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁהִיא בְּפָנֶיךָ – יָצָאת שְׁבוּיָה וּמֵתָה, שֶׁאֵינָן בְּפָנֶיךָ! צָרִיךְ הַכָּתוּב לוֹמַר מִיתָה, שְׁבוּרָה וּשְׁבוּיָה.
יֹאמַר שְׁבוּיָה; מָה אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר שְׁבוּרָה וּמִיתָה?
אִילּוּ כֵן הָיִיתִי אוֹמֵר: מַה שְּׁבוּיָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רוּחַ חַיִּים – יָצְאוּ שְׁבוּרָה גּוֹסֶסֶת וּמֵתָה שֶׁאֵין בָּהֶן רוּחַ חַיִּים!
צָרִיךְ הַכָּתוּב לוֹמַר מִיתָה, שְׁבוּרָה וּשְׁבוּיָה! מִנַּיִן לְרַבּוֹת שְׁאָר הָאֳנָסִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה" – "שְׁבֻעַת ה'..."
הָא אִם יֵשׁ לוֹ רְאוּיִין רוֹאִים, עֵדִים שֶׁנֶּאֱנַס – פָּטוּר מִלִּשָּׁבַע! יָכוֹל אֲפִילּוּ אִשָּׁה וַאֲפִילּוּ קָטָן?
נֶאֶמְרָה כָּן רְאִיָּה, וְנֶאֶמְרָה לְהַלָּן רְאִיָּה: "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדַע" (ויקרא ה, א).
מָה רְאִיָּה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן "עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים" (דברים יט, טו) – אַף רְאִיָּה הָאֲמוּרָה כָּן "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים"!
פסוק י
[עריכה]שבועת השומרים פוטרת אותם מתשלום. נראה שהדרשה היא מזמן שעדיין לא הבחינו בין שומר חינם לשומר שכר, והדרשה מפרשת את ההבדל בין הפרשה לקודמתה כהבדל בין שומר שהחליט לשלם לשומר שנפטר בשבועה, וראו ב"מ ג א. המפקיד אינו נשבע אבל השכיר, הנגזל והנחבל, ומי שכנגדו חשוד על השבועה נשבעים ומקבלים את הכסף שתבעו; וראו שבועות ז א. |
"שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם", אֵין אָנוּ יוֹדְעִין אֵי זֶה יִשָּׁבַע וְיִטֹּל, אֵי זֶה יִשָּׁבַע וְיִתֵּן?
תַּלְמוּד לוֹמַר "וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם"; כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ בְּעָלִים שְׁבוּעָה – הַלָּז פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם!
יָכוֹל אַף הַשָּׂכִיר וְהַנִּגְזָל וְהַנֶּחְבָּל? תַּלְמוּד לוֹמַר "בֵּין שְׁנֵיהֶם"; פְּעָמִים שֶׁזֶּה נִשְׁבָּע וּפְעָמִים שֶׁזֶּה נִשְׁבָּע!
וּמִנַּיִן שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל?
תַּלְמוּד לוֹמַר "בֵּין שְׁנֵיהֶם"; פְּעָמִים שֶׁזֶּה נִשְׁבָּע וּפְעָמִים שֶׁזֶּה נִשְׁבָּע!
מִנַּיִן שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהַשְּׁבוּעָה חָלָה עַל הַנִּשְׁבָּע כָּךְ שְׁבוּעָה חָלָה עַל הַמַּשְׁבִּיעַ? למרות שהוא לא נשבע, אם שיקר הוא נענש כאילו נשבע
תַּלְמוּד לוֹמַר "שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם" – לִגְזֵרָה שָׁוָה.
בדומה לדין שומר חינם, גם כאן חיוב השבועה תלוי בהודאה במקצת הטענה, שנאמר "שניהם". |
מַה 'שְׁנֵיהֶם' הָאָמוּר לְהַלָּן (פס' ח), עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם הוֹדָאָה וְהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה –
אַף 'שְׁנֵיהֶן' הָאָמוּר כֵּן, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם הוֹדָאָה וְהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה!
"אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ" מָה אֲנִי צָרִיךְ? וַהֲלֹא בְּיָדוֹ הָיְתָ! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ"?
הָיְתָה רוֹעָה לְפָנָיו עַל פֶּתַח הַבַּיִת, בָּא גַּיִס וּנְטָלָהּ – פָּטוּר; רָכַב עָלֶיהָ וּבָא גַּיִס וּנְטָלָהּ – חַיָּב עָלֶיהָ,
שֶׁנֶּאֱמַר "אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ", שָׁלַח זֶה מִכָּל מָקוֹם!
הִשְׁאִילוֹ שׁוֹר וְרָבַע אֶת הָאָדָם, וְשׁוֹר וְנָגַח אֶת הָאָדָם; אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מְסָרוֹ לִבְעָלָיו – פָּטוּר,
וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ מְסָרוֹ לִבְעָלָיו – חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם", אֶת שֶׁדֶּרֶךְ בְּעָלִים לְקַבֵּל אוֹתוֹ,
יָצָא זֶה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בְּעָלִים לְקַבֵּל אוֹתוֹ!
דָּבָר אַחֵר: "וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה", מַה מִּיתָה, שֶׁאֵין בֵּית דִּין מְמִיתִין אוֹתוֹ – אַף שְׁבוּרָה, שֶׁאֵין בֵּית דִּין שׁוֹבְרִין אוֹתוֹ.
כאשר יש ליסטים באיזור אין להפקיד כשהסיכוי גבוה שהפיקדון יילקח על ידם. אין לתכנן מראש להחליף תשלום בשבועה; וראו תוספתא ב"ק י יד. |
דָּבָר אַחֵר: "וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם", הִשְׁאִילוֹ שׁוֹר, וְרָאָה המשאיל גְּדוּדֵי לִסְטִים בָּאִין –
לֹא יֹאמַר לוֹ 'טֹל אֶת הַשּׁוֹר וְאַתָּה נִשְׁבָּע לִי' אם הליסטים יקחו את השור - תישבע שמדובר באונס
שֶׁנֶּאֱמַר "וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם"; כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ בְּעָלִים שְׁבוּעָה – הַלָּז פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם!
הִשְׁאִילוֹ שׁוֹר, וְרָאָה השואל גְּדוּדֵי לִסְטִין בָּאִים, נְתָנוֹ לוֹ החזיר למשאיל את השור וְהָלְכוּ לָהֶן
לֹא יֹאמַר לוֹ 'תֵּן לִי אֶת הַשּׁוֹר וַאֲנִי נִשְׁבָּע לָךְ'
שֶׁנֶּאֱמַר "וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם": כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ בְּעָלִים שֶׁלָּהֶן – הַלָּז פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם!
"וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם", זוֹ הִיא שֶׁאָמַרְנוּ: כֵּיוָן שֶׁקִּבְּלוּ בְּעָלִים שֶׁלָּהֶן – הַלָּז פָּטוּר מִלִּשָּׁבַע.
פסוק יא
[עריכה]שומר שכר חייב בגניבה וגם באבידה של הפיקדון, ופטור מאונס. החיוב באבידה הוא כי היא קרובה לפשיעה, יותר מהגניבה. כאן מנסה הדרשן לפטור את שומר השכר מחיוב גניבה ואבידה, אבל הפסוק המחייב בטענת גנב סותר את הדרשה, וראו לעיל פס' ח, ק"ו דומה, וראו מכילתא נזיקין טז, "הואיל וגניבה חסרון שמירה ואבדה חסרון שמירה" |
"וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב", אֵין לִי אֶלָּא גְּנֵבָה; אֲבֵדָה מִנַּיִן? וְדִין הוּא: חִיֵּב כָּאן וְחִיֵּב בְּבַעַל הַבַּיִת שומר חינם;
מַה מָּצִינוּ בְּבַעַל הַבַּיִת, אֵין מְשַׁלֵּם אֶת הָאֲבֵדָה – אַף זֶה, לֹא יְשַׁלֵּם אֶת הָאֲבֵדָה.
וְעוֹד: קַל וָחֹמֶר! מַה בַּעַל הַבַּיִת, שֶׁמְּשַׁלֵּם חֹמֶשׁ וְאָשָׁם, אם פשע אֵין מְשַׁלֵּם אֶת הָאֲבֵדָה –
זֶה, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ וְאָשָׁם – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְשַׁלֵּם אֶת הָאֲבֵדָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אִם גָּנֹב יִגָּנֵב... יְשַׁלֵּם"!
פסוק יב
[עריכה]"יְבִאֵהוּ עֵד" – יָבִיא עֵדִים שֶׁנִּטְרְפָה, וְהַלָּז פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם!
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: יָבִיא עֲדִידָהּ עור הבהמה הטרופה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי..." (עמוס ג, יב)!
פסוק יג
[עריכה]להגדרת ה"איש" ראו גם לעיל פס' ו, פס' ח ופס' ט. |
"כִּי יִשְׁאַל אִישׁ", אֵין לִי אֶלָּא אִישׁ; אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "יְשַׁלֵּם", בֵּין אִישׁ וּבֵין אִשָּׁה!
אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר 'אִישׁ'? פְּרָט לְקָטָן! "מֵעִם רֵעֵהוּ" – פְּרָט לַאֲחֵרִים לגויים! "מֵעִם רֵעֵהוּ" – פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב!
מוֹצִיא אֲנִי אֶת הָאֲחֵרִים, שֶׁאֵין לָהֶן מִצְוֹת כְּיִשְׂרָאֵל – וַעֲדַיִן לֹא אוֹצִיא אֶת גֵּר תּוֹשָׁב, שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצְוֹת כְּיִשְׂרָאֵל!
תַּלְמוּד לוֹמַר: "מֵעִם רֵעֵהוּ" – פְּרָט לַאֲחֵרִים! "מֵעִם רֵעֵהוּ" – פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב!
"וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת", אֵין לִי אֶלָּא שְׁבִירָה וּמִיתָה; אֲבֵדָה וּגְנֵבָה מִנַּיִן? וְדִין הוּא! חַיָּב כָּן וְחַיָּב בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר:
מַה מָּצִינוּ בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר, מְשַׁלֵּם אֲבֵדָה וּגְנֵבָה – אַף זֶה, יְשַׁלֵּם אֲבֵדָה וּגְנֵבָה.
וְעוֹד: קַל וָחֹמֶר! וּמַה נוֹשֵׂא שָׂכָר, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם אֶת הָאֳנָסִין, מְשַׁלֵּם אֲבֵדָה וּגְנֵבָה;
זֶה, שֶׁמְּשַׁלֵּם אֶת הָאֳנָסִין – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּשַׁלֵּם אֲבֵדָה וּגְנֵבָה? זֶה הוּא קַל וָחֹמֶר שֶׁאֵין לְךָ עָלָיו תְּשׁוּבָה!
ראו מכילתא נזיקין טז. חיוב השואל כשהבהמה נשבתה נלמד מהפטור של שומר השכר, הדומה בשבורה ובשבויה. כמו כן נלמד משם גם הוצאת הקרקעות, העבדים והשטרות ממסגרת דיני השומרים, והשואל בכלל. |
"וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת", אֵין לִי אֶלָּא שְׁבִירָה וּמִיתָה; שְׁבוּיָה מִנַּיִן?
וְדִין הוּא! נֶאֶמְרָה כָּן שְׁבִירָה וּמִיתָה וְנֶאֶמְרָה לְהַלָּן שְׁבִירָה וּמִיתָה (פס' ט).
מַה שְׁבִירָה וּמִיתָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, שְׁבוּיָה עִמָּהֶן – אַף כָּן, שְׁבוּיָה עִמָּהֶן.
מַה שְּׁבוּרָה וּמִיתָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן, פְּרָט לַעֲבָדִים וְלִשְׁטָרוֹת וּלְקַרְקָעוֹת – אַף כָּן, פְּרָט לַעֲבָדִים וְלִשְׁטָרוֹת וּלְקַרְקָעוֹת!
בעל הבהמה אינו צריך לעבוד עימה באותו המקום כדי לפטור את השואל מתשלום! הדרשה מנתקת את נוכחות בעל הבהמה מהאחריות של השואל, ותולה את הדברים בגזירת הכתוב, וראו בבא מציעא ח א. |
"בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם", יָכוֹל "וְאִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם" (פס' יד),
וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁ'בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם' – וְ'אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם'?
אֶלָּא פְּעָמִים שֶׁבְּעָלָיו עִמּוֹ חַיָּב, וְאֵין בְּעָלָיו עִמּוֹ פָּטוּר!
כֵּיצַד? הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בְּעָלָהּ עִמָּהּ; הַשּׂוֹכֵר פָּרָה וְשָׂכַר בְּעָלָהּ עִמָּהּ; שְׁאָלָהּ וְשָׂכַר בְּעָלָהּ; אוֹ שְׂכָרָהּ וְשָׁאַל בְּעָלָהּ.
אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּעָלִים עוֹמְדִין וְחוֹרְשִׁין בְּמָקוֹם אַחֵר, נָפְלָה וּמֵתָה – פָּטוּר! שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם".
אֲבָל שְׁאָלָהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל בְּעָלָהּ, אוֹ שְׂכָרָהּ וְאַחַר כָּךְ שָׂכַר בְּעָלָהּ, שְׂכָרָהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל בְּעָלָהּ,
שְׁאָלָהּ וְאַחַר כָּךְ שָׂכַר בְּעָלָהּ – אַף עַל פִּי שֶׁהַבְּעָלִין עוֹמְדִין וְחוֹרְשִׁין עַל גַּבָּהּ, נָפְלָה וּמֵתָה – חַיָּב,
שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם"!
יָכוֹל שְׁבוּרָה וּמִיתָה, שֶׁפָּטַר בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר, בְּזְמַן שֶׁבְּעָלָיו עִמּוֹ פָּטוּר, אֵין בְּעָלָיו עִמּוֹ חַיָּב,
אֲבֵדָה וּגְנֵבָה, שֶׁחִיֵּב בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר, בֵּין שֶׁבְּעָלָיו עִמּוֹ וּבֵין שֶׁאֵין בְּעָלָיו עִמּוֹ הוּא חַיָּב?
וְכִי מֵהֵיכָן לָמַדְנוּ לַאֲבֵדָה וּגְנֵבָה? אֶלָּא מִשְּׁבוּרָה וּמִיתָה! מַה שְּׁבוּרָה וּמִיתָה, בְּזְמַן שֶׁבְּעָלִים עִמּוֹ פָּטוּר, אֵין בְּעָלִים עִמּוֹ חַיָּב,
אַף אֲבִידָה וּגְנֵבָה, בְּזְמַן שֶׁבְּעָלִים עִמּוֹ פָּטוּר אֵין בְּעָלִים עִמּוֹ חַיָּב!
אֵין לִי אֶלָּא שׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר מִנַּיִן? וְדִין הוּא! מָה אִם זֶה, שֶׁמְּשַׁלֵּם אֶת הָאֳנָסִין, בְּזְמַן שֶׁבְּעָלָיו עִמּוֹ פָּטוּר אֵין בְּעָלָיו עִמּוֹ חַיָּב;
נוֹשֵׂא שָׂכָר, שֶׁאֵין מְשַׁלֵּם אֶת הָאֳנָסִין – דִּין הוּא: בְּזְמַן שֶׁבְּעָלָיו עִמּוֹ פָּטוּר אֵין בְּעָלָיו עִמּוֹ חַיָּב!
פסוק יד
[עריכה]דין השכיר כדין שומר שכר: בשניהם מועברת המחוייבות לאחר תמורת כסף, כעניין עסקי ולא כטובה גרידא; וראו מכילתא נזיקין סוף טז. זאת בניגוד לאמור לעיל פס' י. |
"אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִשְׂכָרוֹ" – הֲרֵי הוּא כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר: מַה נוֹשֵׂא שָׂכָר נִשְׁבָּע עַל הָאֳנָסִין, מְשַׁלֵּם אֲבֵדָה וּגְנֵיבָה
אַף זֶה נִשְׁבָּע עַל הָאוֹנָסִין, מְשַׁלֵּם אֲבֵדָה וּגְנֵבָה!
פָּרָשָׁה עֶלְיוֹנָה בְּשׁוֹמֵר חִנָּם, שְׁנִיָּה בְּנוֹשֵׂא שָׂכָר, שְׁלִישִׁית בְּשׁוֹאֵל. מִפְּנֵי מָה פָּטַר בָּהּ מִכְּלוּם? שומר חינם פטור כמעט תמיד מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ בָּהּ הֲנָאָה שֶׁל כְּלוּם!
וּשְׁלִישִׁית מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל, שואל משלם כמעט תמיד מִפְּנֵי שֶׁכָּל הֲנָאָה שֶׁלּוֹ!
וְהָאֶמְצָעִית נִשְׁבָּע מִקְצָת וּמְשַׁלֵּם מִקְצָת, מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנֶה וּמְהַנֶּה! הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה נוֹשֵׂא שָׂכָר.
מִיכָּן אָמְרוּ: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר הֵן אֲבוֹת נְזִיקִין: הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר, וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר,
שׁוֹאֵל וְשׁוֹמֵר חִנָּם, שָׂכִיר וְנוֹשֵׂא שָׂכָר, נֶזֶק וְצַעַר וְרִפּוּי וְשֶׁבֶת וּבֹשֶׁת!
פסוק טו
[עריכה]דין האונס שבדברים כב כח-כט, חמור מדין המפתה הנדון כאן, שהאונס חייב גם בתשלומי צער (ראו כתובות ג ד). בכל זאת הסייגים בשתי העברות דומים. כל ההקלות לגבר צריכות להאמר בשני הדינים, אחרת היינו מרחיבים את ההקלות בדין המפתה, או מצמצמים אותן בדין האונס. וראו גם ספרי דברים רמד-רמה, וכן דעת ר' יוסי הגלילי במכילתא נזיקין יז. |
"וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָסָה" – פְּרָט לְשֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה! יֵאָמֵר בְּאוֹנֵס, מָה אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר בִּמְפֻתָּה?
מָה אוֹנֵס, חָמוּר – אֵינוֹ חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה; מְפַתֶּה, הַקַּל – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה?
צָרִיךְ לוֹמְרוֹ: מַה מְּפַתֶּה, הַקַּל – חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה; אוֹנֵס, חָמוּר – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל שֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָסָה" – פְּרָט לְשֶׁנִּתְאָרְסָה וְנִתְגָּרְשָׁה!
"בְּתוּלָה" – וְלֹא בְּעוּלָה! יֵאָמֵר בְּאוֹנֵס, מָה אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר בִּמְפַתֶּה? מָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הַבְּתוּלָה –
מְפַתֶּה, הַקַּל – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל הַבְּתוּלָה?
צָרִיךְ לוֹמְרוֹ: מַה מְּפַתֶּה, הַקַּל – חַיָּב עַל בְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה; אוֹנֵס, חָמוּר – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל הַבְּתוּלָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "בְּתוּלָה" – פְּרָט לִבְעוּלָה! וְאֵין לִי אֶלָּא בְּעוּלָה, מֻכַּת עֵץ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בְּתוּלָה" – פְּרָט לְמֻכַּת עֵץ!
לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בִּמְפַתֶּה 'נַעֲרָה' מִקַּל וָחֹמֶר: וּמָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה –
מְפַתֶּה, הַקַּל – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב אֶלָּא עַל הַנַּעֲרָה?
צָרִיךְ לוֹמְרוֹ: מַה מְּפַתֶּה, הַקַּל, חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה; אוֹנֵס, חָמוּר – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל נַעֲרָה וְעַל שֶׁאֵינָהּ נַעֲרָה?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְנָתַן לַאֲבִי הַנַּעֲרָה" (דברים כב, כט) – וְלֹא לַאֲבִי הַבּוֹגֶרֶת!
וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחֹמֶר: וּמָה אוֹנֵס, חָמוּר, אֵינוֹ חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת; מְפַתֶּה, הַקַּל – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא חַיָּב עַל הַבּוֹגֶרֶת?
לְחַלֵּף אֶת הַדִּין ללמוד ממפותה לאנוסה שאין מדובר דוקא בנערה אִי אַתָּה יָכוֹל, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "נַעֲרָה" שְׁתֵּי פְּעָמִים! (דברים כ"ב, כ"ח-כ"ט)
אין הגבר מקבל פיצוי אם הנערה פיתתה אותו. |
"וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ" – הָאִשָּׁה מִתְפַּתָּה וְאֵין הָאִישׁ מִתְפַּתֶּה! "וְשָׁכַב עִמָּהּ" – כָּל שְׁכִיבָה!
יָכוֹל תְּהֵא נִקְנֵית לוֹ בְּפִתּוּי? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ" – מְלַמֵּד שֶׁצְּרִיכָה הֵימֶנּוּ קִדּוּשִׁין!
ראו במקבילות הנ"ל. בהמשך הדרשה מחייבים את המפתה בתשלומים למרות שהנערה אינה ראויה לו לאישות. |
יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לוֹ לְאִישׁוּת?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה" – אֶת שֶׁרְאוּיָה לוֹ לְאִישׁוּת!
מוֹצִיא אֲנִי הָעֲרָיוֹת שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתוֹת בֵּית דִּין,
וַעֲדַיִן לֹא אוֹצִיא אֶת הָעֲרָיוֹת שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם!
תַּלְמוּד לוֹמַר: "מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה", אֶת שֶׁרְאוּיָה לוֹ לְאִישׁוּת!
מוֹצִיא אֲנִי אֶת הָעֲרָיוֹת שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם,
וַעֲדַיִן לֹא אוֹצִיא אֶת הָעֲרָיוֹת שֶׁהֵן בְּלֹא תַעֲשֶׂה!
תַּלְמוּד לוֹמַר: "מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה" – אֶת שֶׁרְאוּיָה לוֹ לְאִישׁוּת!
יָכוֹל הוֹאִיל וְאֵינָהּ רְאוּיָה לוֹ לְאִישׁוּת, לֹא יְהֵא חַיָּב בְּקְנָסָהּ?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל" – אֶת שֶׁמֵּאֵן בָּהּ! קִדְּשָׁהּ פִּתָּה אוֹתָהּ – הֲרֵי הוּא חַיָּב בְּקְנָסָהּ.
מֵבִיא אֲנִי אֶת הָעֲרָיוֹת שֶׁהֵן בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וַעֲדַיִן לֹא אָבִיא אֶת הָעֲרָיוֹת שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם;
תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְאִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ" – אֶת שֶׁמֵּאֵן בָּהּ! קִדְּשָׁהּ – הֲרֵי הוּא חַיָּב בְּקְנָסָהּ...
מוֹצִיא אֲנִי אֶת הָעֲרָיוֹת שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן כָּרֵת בִּידֵי שָׁמַיִם וַעֲרָיוֹת שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִיתַת בֵּית דִּין,
מַשְׁמָע אֶחָד מוֹצִיאָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "דָּמִים לוֹ – שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם" (שמות כב, ב)!
פסוק טז
[עריכה]ראו מכילתא נזיקין יז. אם שני גברים פיתו אשה, או אם קידשו אותה שניהם באותו הזמן - אף אחד משניהם אינו מקדש אותה כי יש לה זיקה לשניהם והיא בגדר אשת איש לכל אחד מהם. |
"וְאִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ" – מְלַמֵּד שֶׁהָרְשׁוּת בְּיַד אָבִיהָ לְמָאֵן! אֵין לִי אֶלָּא בְּיַד אָבִיהָ;
בְּיָדָהּ מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אִם מָאֵן יְמָאֵן". אֲבָל הוּא המפתה אֵין יָכוֹל לְמָאֵן,
שֶׁנֶּאֱמַר "וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ" (דברים כב, כט)
"לְתִתָּהּ לוֹ", אִישׁ אֶחָד שֶׁקִּדֵּשׁ שפיתה אִשָּׁה אַחַת – הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת; שְׁנַיִם שֶׁקִּדְּשׁוּ שפיתו אִשָּׁה אַחַת – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת!
יָכוֹל לֹא תְּהֵא מְקֻדֶּשֶׁת לִשְׁנֵיהֶן, אֲבָל תְּהֵא מְקֻדֶּשֶׁת לְאֶחָד מֵהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְתִתָּהּ לוֹ".
אִישׁ אֶחָד שֶׁקִּדֵּשׁ אִשָּׁה אַחַת – מְקֻדֶּשֶׁת; שְׁנַיִם שֶׁקִּדְּשׁוּ אִשָּׁה אַחַת – אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת!
הקנס שייך לאב. הבושת והפגם, ובנאנסת גם הצער והקנס – ניתנים לו מיד. |
"לְתִתָּהּ לוֹ" – מְלַמֵּד שֶׁאָב זַכַּאי בְּקִדּוּשֵׁי בִּתּוֹ קְטַנָּה!
"לְתִתָּהּ לוֹ", לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּאוֹנֵס, שֶׁנּוֹתֵן קְנָסָהּ מִיָּד; יָכוֹל אַף זֶה כֵּן?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְתִתָּהּ לוֹ" – מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שָׁעָה שֶׁיּוֹצִיא.
יָכוֹל אַף בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ כֵּן?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת"; לְדָבָר זֶה יָצָא, וְלֹא יָצָא לְדָבָר אַחֵר!
ראו מכילתא נזיקין יז. וראו לעיל כא לב. |
"כֶּסֶף", יָכוֹל דִּינָר? תַּלְמוּד לוֹמַר: "יִשְׁקֹל"! יָכוֹל שִׁקְלֵי נְחֹשֶׁת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כֶּסֶף"!
יָכוֹל בַּבְלִיּוֹת, עֵילָמִיּוֹת וְקַפּוֹטְקִיּוֹת? נֶאֱמַר כָּאן 'יִשְׁקֹל', וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "שְׁקָלִים";
מַה שְּׁקָלִים הָאֲמוּרִים לְהַלָּן, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ – אַף שְׁקָלִים הָאֲמוּרִים כָּאן, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ.
אֲבָל אִי אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה הוּא כֶּסֶף! הֲרֵי אֲנִי דָּן: נֶאֱמַר כָּאן 'כֶּסֶף' וְנֶאֱמַר בְּאוֹנֵס 'כֶּסֶף' (דברים כב, כט);
מַה כֶּסֶף הָאָמוּר בְּאוֹנֵס, חֲמִשִּׁים כֶּסֶף – אַף כֶּסֶף הָאָמוּר כָּן, חֲמִשִּׁים כֶּסֶף!
אוֹ לֵךְ לְךָ לְדֶרֶךְ זוֹ: נֶאֱמַר כָּאן 'כֶּסֶף' וְנֶאֱמַר בְּמוֹצִיא שֵׁם רָע 'כֶּסֶף' (דברים כב, יט);
מַה כֶּסֶף הָאָמוּר בְּמוֹצִיא שֵׁם רָע, מֵאָה כֶּסֶף – אַף כֶּסֶף הָאָמוּר כָּאן, מֵאָה כֶּסֶף!
נִרְאֶה לְמִי דּוֹמֶה: דָּנִין דָּבָר שֶׁנִּידּוֹן בְּנַפְשׁוֹ מִמִּי שֶׁנִּידּוֹן בְּנַפְשׁוֹ, וְאַל יוֹכִיחַ מוֹצִיא שֵׁם רָע, שֶׁאֵין נִידּוֹן בְּנַפְשׁוֹ!
אוֹ לֵךְ לְךָ לְדֶרֶךְ זוֹ: דָּנִין בְּתוּלָה מִבְּתוּלָה, וְאֵין דָּנִין בְּתוּלָה מִבְּעוּלָה!
תַּלְמוּד לוֹמַר: "כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת", וְלֹא 'כְּקוֹנֵס הַבְּתוּלֹת'.
"כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת", הֲרֵי כָּל הַבְּתוּלֹת כָּזוֹ: מַה זוֹ, בְּכֶסֶף – אַף כָּל הַבְּתוּלֹת בְּכֶסֶף;
מַה זוֹ, בַּחֲמִשִּׁים כֶּסֶף – אַף כָּל הַבְּתוּלֹת בַּחֲמִשִּׁים כֶּסֶף!
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כְּתֻבַּת אִשָּׁה אֵין לָהּ קִצְבָה מִן הַתּוֹרָה!
פסוק יז
[עריכה]לעניין רוב כשפים בנשים ראו אבות ב ז: גם מכשף זכר חייב מיתה, אבל הכישוף מצוי בנשים, שבאמצעותו הן מפצות על נחיתותן בכח פיזי. |
'מְכַשֵּׁף' "מְכַשֵּׁפָה" – מַשְׁמָע תָּפַס אֶת הַזָּכָר וְתָפַס אֶת הַנְּקֵבָה.
וּמִפְּנֵי מָה נִקְרְאוּ כְּשָׁפִים עַל שׁוּם נָשִׁים? לְפִי שֶׁרֹב כְּשָׁפִים בְּנָשִׁים!
"לֹא תְחַיֶּה", רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן "לֹא תְחַיֶּה", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה" (דברים כ, טז).
מָה "לֹא תְחַיֶּה" הָאָמוּר לְהַלָּן – בְּסַיִף, אַף כָּאן – בְּסַיִף!
וְרַבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּן "לֹא תְחַיֶּה", וְנֶאֱמַר לְהַלָּן "אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ לֹא יִחְיֶה" (שמות יט, יג).
מָה "לֹא יִחְיֶה" הָאָמוּר לְהַלָּן – סְקִילָה, אַף כָּן – סְקִילָה!
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: עֲקִיבָה, אֲנִי דָּן 'לֹא תְחַיֶּה' מִ"לֹּא תְחַיֶּה", וְאַתָּה דָּן 'לֹא תְחַיֶּה' מִ"לֹּא יִחְיֶה"!
אָמַר לוֹ: אַתָּה דָּנוֹ מִן הַגּוֹיִם, שֶׁאֵין לָהֶן מִיתָה אֶלָּא בְּסַיִף, וַאֲנִי דָּנוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מִיתוֹת הַרְבֵּה!
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: "כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת" (פס' יח) – נָתְנוּ עִנְיָן לוֹ: מַה זֶּה בִּסְקִילָה – אַף זֶה בִּסְקִילָה!
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי" (ויקרא כ, כז),
וְהֲלֹא אַף זֶה בִּכְלַל מְכַשֵּׁף הָיָה, וְלָמָּה יָצָא? לְהַקִּישׁ אֵלָיו: מַה זֶּה בִּסְקִילָה – אַף זֶה בִּסְקִילָה;
מַה זֶּה אֵינוֹ מְיֻחָד עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה – אַף זֶה, לֹא יְהֵא חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה.
פסוק יח
[עריכה]ראו מכילתא נזיקין יז. שם מצביעים על ארבעה פסוקים: שתי אזהרות ושני עונשים לשוכב ולנשכבת עם הבהמה. כאן הצביעה הדרשה על הדמיון בין משכב זכר לבין משכב בהמה, ששניהם אינם פוריים, ופירשה את המקרה כשילוב של השניים. |
"כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה", מָה אֲנִי צָרִיךְ? אִם הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה – כְּבָר אָמוּר; וְאִם מְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה – כְּבָר אֲמוּרָה!
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת"? זֶה הַזָּכוּר הַמֵּבִיא אֶת הַבְּהֵמָה!
אֵין לִי אֶלָּא בְּהֵמָה; חַיָּה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר "כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה מוֹת יוּמָת" – בִּסְקִילָה.
פסוק יט
[עריכה]סיום הפסוק מעיד שגם תחילתו עוסקת בזובח לע"ז. להבחנה בין עבודות המצווה במקדש, האסורות לע"ז, לבין עבודות המאפיינות דווקא ע"ז – ראו מכילתא נזיקין סוף יז. השתחואה לע"ז נמצאת בין העבודות המיוחדות לה' לבין ביטוי אהבה לפסל, כגון חיבוק וכןו'. יהודי שמכיר את עבודות המקדש עלול להעתיק אותן לע"ז, ועל כך האיסור. חייבים על השתחוואה למרות שאינה מעבודות המקדש שנאמר "לא תשתחווה להם". |
"זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם", יָכוֹל בְּשׁוֹחֵט קָדָשִׁים בַּחוּץ הַכָּתוּב מְדַבֵּר?
תַּלְמוּד לוֹמַר "בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ" – זֶה הַזּוֹבֵחַ לַעֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ!
אֵין לִי אֶלָּא זוֹבֵחַ; זוֹרֵק וּמְנַסֵּךְ מִנַּיִן?
תַּלְמוּד לוֹמַר "בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ" – חֲזָקָה עַל כָּל הָעֲבוֹדוֹת לַשֵּׁם הַמְּיֻחָד.
יָכוֹל אַף הַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק וְהַמְכַבֵּד וְהַמַּרְבִּיץ וְהַמַּרְחִיץ?
תַּלְמוּד לוֹמַר "זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם". מָה זְבִיחָה מְיֻחֶדֶת, שֶׁהִיא מִשּׁוּם עֲבוֹדָה – יָצְאוּ אֵלּוּ, שֶׁאֵינָן מִשּׁוּם עֲבוֹדָה!
לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בִּזְבִיחָה, שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם הַשּׁוֹחֵט קָדָשִׁין בַּחוּץ; יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אֶת הַהִשְׁתַּחֲוָאָה?
תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם" (שמות כ, ה) – יָצְאָת הִשְׁתַּחֲוָאָה לְלַמֵּד עַל עַצְמָהּ, וּזְבִיחָה – לְלַמֵּד עַל כֻּלָּן.
מותר ליהנות מנכסי עובדי ע"ז, אבל אסור ליהנות מהע"ז עצמה ("חרם הוא") או מהעובד עצמו ("יחרם"). לעניין המשתף – העובד לה' וגם לע"ז ראו מחלוקת במכילתא נזיקין סוף יז. |
יָכוֹל הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, נְכָסָיו אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם" – אֵין נְכָסָיו אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה.
יָכוֹל עֲבוֹדָה זָרָה לֹא תְּהֵא אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ כִּי חֵרֶם הוּא" (דברים ז, כו).
עֲבוֹדָה זָרָה עַצְמָהּ אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה, וְאֵין הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר בַּהֲנָאָה!
"בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ" – לְהָבִיא אֶת הַמְשַׁתֵּף.
פסוק כ
[עריכה]דורש את ו החיבור, המכפילה את איסור ההונאה ואת איסור הלחיצה. |
"וְגֵר לֹא תוֹנֶה" – שְׁתֵּי אוֹנָאוֹת בַּדָּבָר: אַחַת אוֹנָאַת מָמוֹן, וְאַחַת אוֹנָאַת דְּבָרִים.
"וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" – שְׁתֵּי לְחִיצוֹת בַּדָּבָר: אַחַת לְחִיצַת מָמוֹן, וְאַחַת לְחִיצַת דְּבָרִים.
"כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" –
אָמַר לָהֶן: אִם תּוֹפְסִין אַתֶּם אוֹתוֹ לְשׁוּם גֵּר – תּוֹפֵס אֲנִי אֶתְכֶם עַל שׁוּם "כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"!
וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "פֶּן אַפְשִׁיטֶנָּה עֲרוּמָה וְהִצַּגְתִּיהָ כְּיוֹם הִוָּלְדָהּ" (הושע ב, ה).
פסוק כא
[עריכה]ראו מכילתא נזיקין יח. ר' עקיבא מסביר את הנקיטה דווקא באלמנה וביתום כי אונאתם מצויה; כאן דורשים גם את הטעם לטענה זו: אין להם ראש משפחה שיגן עליהם, ולכן הקב"ה עצמו עומד מאחריהם. |
"אַלְמָנָה וְיָתוֹם", אֵין לִי אֶלָּא אַלְמָנָה וְיָתוֹם; מִנַּיִן לְרַבּוֹת כָּל אָדָם? תַּלְמוּד לוֹמַר: "כָּל... לֹא תְעַנּוּן!".
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "אַלְמָנָה וְיָתוֹם"? מְמַהֵר אֲנִי לִיפָּרַע עַל יְדֵי אַלְמָנָה וְיָתוֹם יָתֵר מִכָּל אָדָם;
שֶׁהָאִשָּׁה קוֹבֶלֶת לְבַעְלָהּ, בֵּין קוֹבֵל לְאָבִיו; אֲבָל אֵלּוּ – אֵין לָהֶן מִי שֶׁיִּקְבְּלוּ לוֹ אֶלָּא לִי בִּלְבַד!
"לֹא תְעַנּוּן", מִכְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר "אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ", יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּב עַד שֶׁיְּעַנֶּה וִיעַנֶּה?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תְעַנּוּן", אֲפִילּוּ עִנּוּי אֶחָד! אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ"? לְחַיֵּב עַל כָּל עִנּוּי וְעִנּוּי!
פסוק כב
[עריכה]בהמשך לדרשה האחרונה, גם הצעקה של האלמנה והיתום, כמו העינוי עצמו, אינה חייבת להיות כפולה, ואפילו צעקה אחת עלולה לסכן את המענה. |
"כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי" – יָכוֹל לֹא יְהֵא חַיָּב עַד שֶׁיִּצְעַק וְיִצְעַק? תַּלְמוּד לוֹמַר "צַעֲקָתוֹ", אֲפִילּוּ צְעָקָה אַחַת!
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק"? לְחַיֵּב עַל כָּל צְעָקָה וּצְעָקָה!
"שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ" – לֹא כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ מִזֶּה אֲנִי שׁוֹמֵעַ מִזֶּה!
פסוק כג
[עריכה]חרון אפו של הקב"ה מתבטא בחרב, עצירת גשמים וגלות. |
"וְחָרָה אַפִּי", נֶאֱמַר כָּאן 'חֲרוֹן אַף' וְנֶאֱמַר לְהַלָּן 'חֲרוֹן אַף' (דברים יא, יז)
מַה חֲרוֹן אַף הָאָמוּר כָּן – חֶרֶב, אַף לְהַלָּן – חֶרֶב.
מַה חֲרוֹן אַף הָאָמוּר לְהַלָּן – עֲצִירַת גְּשָׁמִים וְגָלוּת, אַף חֲרוֹן אַף הָאָמוּר כָּן – עֲצִירַת גְּשָׁמִים וְגָלוּת.
"וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב". וְכִי הַמָּקוֹם הוֹרֵג אוֹתָן? אֶלָּא מֵבִיא עֲלֵיהֶן מִי שֶׁהוֹרֵג אוֹתָם בַּחֶרֶב!
"וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים", וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁכְּשֶׁיַּהַרְגֵם בַּחֶרֶב נְשֵׁיהֶן אַלְמָנוֹת וּבְנֵיהֶם יְתוֹמִים?
אֶלָּא נְשֵׁיהֶן יוֹשְׁבוֹת וּמְשַׁמְּרוֹת בְּשִׁבְיָן, וְאֵינָן יְכוֹלִין לְהִנָּשֵׂא!
וּבְנֵיהֶם יְתוֹמִים, שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין וּמְשַׁמְּרִין בְּשִׁבְיָן וְאֵינָן יְכוֹלִין לֵירֵד לְנַחֲלָה.
דָּבָר אַחֵר: אִם מְעַנִּים אַתֶּם אֶת הַדִּין, לַסּוֹף נְשֵׁיהֶם מִתְעַנּוֹת בְּבָתֵּי דִּינִין אֲחֵרִים וּבְנֵיהֶם מִתְעַנִּין בְּבָתֵּי דִּינִין אֲחֵרִים.
רבן גמליאל, שתיקן את תפילת הקבע, טוען כאן שמותר לכל אדם להתפלל בכל מקום, ולכן ניתן לחייב את כל העם להתפלל. אבא יודן מייצג כאן את המנהג הקדום שלפיו המתפללים היו רק החסידים, הנשענים על מעשיהם הטובים ("כדאים") - ואילו אנשים אחרים היו מתפללים במקדש דווקא. |
אַבָּה יוּדָן אִישׁ צִידָן אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבָּן גַּמְלִיאֵל: מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם "אֵינִי כְּדַאי שֶׁאֶתְפַּלֵּל עַל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְעַל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל"?
תַּלְמוּד לוֹמַר "שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ"; וְכִי אֵי זוֹ מִדָּה מְרֻבָּה, מִדַּת הַטּוֹב אוֹ מִדַּת פּוּרְעָנוּת?
הֱוֵי אוֹמֵר: מִדַּת הַטּוֹב מְרֻבָּה! וּמַה מִּדַּת פּוּרְעָנוּת, מוּעֶטֶת – הַיָּחִיד מִתְפַּלֵּל וְהַמָּקוֹם שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּתוֹ,
מִדַּת הַטּוֹב, מְרֻבָּה – דִּין הוּא שֶׁהַיָּחִיד מִתְפַּלֵּל וְהַמָּקוֹם שׁוֹמֵעַ אֶת תְּפִלָּתוֹ!
פסוק כד
[עריכה]איסור הריבית חל גם על הלוואה של בהמות, פירות וכלים, וגם על חוב שחוייב אדם בבית הדין. לעניין "מרבים על השכר" וכו' – ראו בבא מציעא ה ב. |
"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה" – אֵין לִי אֶלָּא כֶּסֶף,
מִנַּיִן לְרַבּוֹת בְּהֵמָה, פֵּרוֹת וְכֵלִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: "תַּלְוֶה"!
אֵין לִי אֶלָּא הַלְוָאָה,
מִנַּיִן לְרַבּוֹת נֵזֶק, וַחֲצִי נֵזֶק, וְתַשְׁלוּמֵי כֶּפֶל, וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "אִם כֶּסֶף".
אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "תַּלְוֶה"? מִכָּאן אַתָּה אוֹמֵר: מַרְבִּין עַל הַשָּׂכָר וְאֵין מַרְבִּין עַל הַמֶּכֶר.
הָא כֵּיצַד? הִשְׂכִּיר לוֹ בֵּיתוֹ וְהִשְׂכִּיר לוֹ שָׂדֵהוּ,
אָמַר לוֹ: "אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי – בְּמָנֶה, וְאִם לְאַחַר זְמַן – בְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים" – מֻתָּר מִשּׁוּם רִבִּית.
מָכַר לוֹ בֵּיתוֹ וּמָכַר לוֹ שָׂדֵהוּ, אָמַר לוֹ: "אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי – בְּמָנֶה, וּלְאַחַר זְמַן – בְּמֵאָה וַחֲמִשִּׁים" – אָסוּר מִשּׁוּם רִבִּית,
שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ".
מָה הַלְוָאָה מְיֻחֶדֶת, לֹא מִמַּה שֶּׁאַתָּה נוֹתֵן לוֹ אַתָּה נוֹטֵל מִמֶּנּוּ – יָצָא זֶה, שֶׁמִּמַּה שֶּׁאַתָּה נוֹתֵן לוֹ אַתָּה נוֹטֵל מִמֶּנּוּ!
לעניין "ממהר אני ליפרע" וכו' השוו לעיל פס' כא. |
"אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ" – אֵין לִי אֶלָּא עָנִי, עָשִׁיר מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עִמָּךְ"! אִשָּׁה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֶת עַמִּי".
אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "עָנִי"? מְמַהֵר אֲנִי לִיפָּרַע עַל יְדֵי עָנִי יוֹתֵר מִן הֶעָשִׁיר.
"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה" – לֹא יְהֵא היה לָמֵד לִשְׁאֹל בִּשְׁלוֹמוֹ – לֹא יִשְׁאַל בִּשְׁלוֹמוֹ; לִשְׁלֹחַ לוֹ דּוֹרוֹן – לֹא יִשְׁלַח לוֹ דּוֹרוֹן.
"לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ" – אֵיזֶה הוּא נֶשֶׁךְ? סְאָה מִכּוֹר, וְסֶלַע מִמָּנֶה.
אָמַר לוֹ: "מַה שֶּׁאִירַשׁ מֵאַבָּא הַיּוֹם – מָכוּר לְךָ, מַה שֶּׁתַּעֲלֶה הַיּוֹם מְצוּדָתִי – מָכוּר לְךָ", מִנַּיִן כָּל דְּבָרָיו קַיָּמִין?
שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ"!
פסוק כה
[עריכה]הדרשה מצמצמת את עצם הסיטואציה של לקיחת רכוש כעבוט מהלווה, ומציגה רק את שליח בית דין כבא כוחו של המלווה. וראו ספרי דברים רעו. |
"אִם חָבֹל תַּחְבֹּל", יָכוֹל שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לַחְבֹּל? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ" (דברים כד, י)!
אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל"? מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לַחְבֹּל! בִּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין הַכָּתוּב מְדַבֵּר!
"חָבֹל תַּחְבֹּל" – לְחַיֵּב עַל כָּל חִבּוּל וְחִבּוּל.
"עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ" – אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר 'עַד בֹּא', שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר 'כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ' (דברים כד, יג);
וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "כְּבוֹא", שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר "עַד בֹּא"! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "עַד בֹּא" וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "כְּבוֹא"?
מְלַמֵּד שֶׁמַּחֲזִיר לוֹ כְּלִי יוֹם בַּיּוֹם וּכְלִי לַיְלָה בַּלַּיְלָה!
מַחֲזִיר לוֹ אֶת הַסָּגוֹס המעיל בַּלַּיְלָה, וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בַּיּוֹם; אֲבָל אֵין מַחֲזִיר לוֹ אֶת הַסָּגוֹס בַּיּוֹם, וְלֹא אֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בַּלַּיְלָה.
"תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ" – לוֹ אַתָּה מַחֲזִיר, וְאִי אַתָּה מַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו.
פסוק כו
[עריכה]יש להחזיר ללווה את כלי הלילה שלו. אבל אם יש לו כלים נוספים (כפולים) ללילה – אין חובה להחזיר לו את המשכון בערב, וראו ב"מ ט יג. ת"ק דורש את הלשון החיובית "היא כסותו" ובן עזאי ממעט מהביטוי "לעורו" את הכלי החלופי שבדרך כלל הוא מקופל ומונח בארון. |
"כְסוּתֹה" – זוֹ חֲלוּקוֹ. "שִׂמְלָתוֹ" – זוֹ טַלִּיתוֹ. "לְעֹרוֹ" – זֶה עוֹר קַטְבּוֹלְיָה כיסוי מיטה שֶׁלּוֹ.
"בַּמֶּה יִשְׁכָּב" – לְרַבּוֹת אֶת הַכַּר וְאֶת הַכֶּסֶת וְאֶת הַסָּדִין.
אֵין לִי אֶלָּא אֵלּוּ בִּלְבַד, מִנַּיִן לְרַבּוֹת שְׁאָר הַכֵּלִים?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "כְסוּתֹה", "שִׂמְלָתוֹ", "לְעֹרוֹ", "בַּמֶּה יִשְׁכָּב".
יָכוֹל אֲפִילּוּ הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵּלִים וְאֵין צָרִיךְ לְאֶחָד מֵהֶן?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "הִיא כְסוּתֹה", "הִיא שִׂמְלָתוֹ" וְהִיא "לְעֹרוֹ", "בַּמֶּה יִשְׁכָּב".
בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: "לְעֹרוֹ" – אֶת שֶׁעוֹרוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ, פְּרָט לִמְקֻפֶּלֶת וּמֻנַּחַת בַּתֵּבָה.
"וְהָיָה" – אֵין "וְהָיָה" אֶלָּא מִיָּד. "כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי"
אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי נִפְרָע עַל יְדֵי כָּךְ, אֲנִי הוּא שֶׁנּוֹתֵן שָׂכָר עַל יְדֵי כָּךְ.
הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אוֹהֲבֵי מָמוֹן אוֹהֲבִין זֶה אֶת זֶה, וְהַגַּזְלָנִין אוֹהֲבִין זֶה אֶת זֶה, וְהַחַמְסָנִין אוֹהֲבִין זֶה אֶת זֶה,
וּמַלְוֵי רִבִּית אוֹהֲבִין זֶה אֶת זֶה. לְמִי נָאֶה לִיפָּרַע מִכָּל אֵלּוּ? אֲנִי הוּא שֶׁאֵין בִּי אַחַת מִכָּל הַמִּדּוֹת הַלָּלוּ!
פסוק כז
[עריכה]הדרשה, חוץ מר' אליעזר בן יעקב, מפרשת את האיסור על קללת הדיינים כאיסור על קללה בשם המפורש. קללה אחרת, כגון "ארור אתה" אינה אסורה. בניגוד לאיסור על קללת אב ואם, כאן האיסור חל רק אם קלל את הדיינים בחייהם ולא לאחר מותם; וראו דעת ר' ישמעאל במכילתא כספא יט. לעניין הקללה לאחר מותם ראו ספרא קדושים פרשה ב יג. |
"אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל". יָכוֹל אִם אָמַר לוֹ 'אָרוּר אַתָּה' יְהֵא חַיָּב שנאמר "ונשיא בעמך לא תאור"?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל", מַגִּיד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ בַּשֵּׁם אוֹ בְּכִנּוּי.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: "אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל" – לִיתֵּן אַזְהָרָה עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם.
יָכוֹל אִם קִלְּלָן לְאַחַר מִיתָה יְהֵא חַיָּב? וְדִין הוּא:
וּמָה עֹנֶשׁ – מֻעָט, חַיָּבִין עָלָיו לְאַחַר מִיתָה; אַזְהָרָה – מְרֻבָּה, אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּהְיוּ חַיָּבִין עָלָיו לְאַחַר מִיתָה?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ" (ויקרא יט, יד), מָה חֵרֵשׁ מְיֻחָד, שֶׁהוּא בַּחַיִּים
אַף כֹּל, שֶׁהוּא בַּחַיִּים!
פסוק כח
[עריכה]ראו מכילתא כספא יט. ר' אליעזר בן יעקב מפרש בדומה לפשט, שאין להסתפק בהפרשת המתנות מהיבול, אלא יש לתת אותן בפועל ללוי, לכהן ולעניים. את המצווה "בכור בניך" מפרשת הדרשה על פדיון הבן ולא על נתינתו בפועל להקדש. הקשר הניגודי בין שני חלקי הפסוק תומך בגישת ר' אליעזר בן יעקב. |
"מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ": "מְלֵאָתְךָ" – אֵלּוּ בִּכּוּרִים, שֶׁהֵן נִטָּלִין מִן הַמְּלֵיאָ; "וְדִמְעֲךָ" – זוֹ תְּרוּמָה, שֶׁהִיא נִקְרֵאת "דֶּמַע".
"לֹא תְאַחֵר" – לֹא תְּאַחֵר דָּבָר שֶׁרָאוּי לְהַקְדִּימוֹ.
מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמַּקְדִּים תְּרוּמָה לְבִכּוּרִים, מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן לִתְרוּמָה, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לְרִאשׁוֹן – עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: "לֹא תְאַחֵר" – שֶׁלֹּא תְּאַחֲרֵם בִּשְׁעַת הַגֹּרֶן, מִלִּתְּנָם לַבְּעָלִים.
"בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי", יָכוֹל יִתְּנֵם לוֹ וַדַּאי ממש? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת כֶּסֶף הַפִּדְיוֹם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו" (במדבר ג, נא).
אֵין לִי אֶלָּא בַּזְּמַן הַהוּא; לַדּוֹרוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "עַל פִּי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שם).
אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי"? כָּל זְמַן שֶׁאַתָּה נוֹתְנוֹ כְּמִצְוָתוֹ, מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ לִי נְתַתּוֹ;
וּבִזְמַן שֶׁאֵין אַתָּה נוֹתְנוֹ כְּמִצְוָתוֹ – מַעֲלֶה אֲנִי עָלֶיךָ כְּאִלּוּ אוֹתִי קִפַּחְתָּ.
פסוק כט
[עריכה]ראו מכילתא כספא סוף יט: "בכל מקום שתרצה". |
"בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי – כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ"! מַה בְּכוֹר אָדָם בַּגְּבוּלִין – כָּךְ בְּכוֹר בְּהֵמָה בַּגְּבוּלִין!
לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי", יָכוֹל יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹתְנִין בְּכוֹר בְּהֵמָה לַכֹּהֵן כְּשֶׁהוּא בֶּן שְׁמוֹנָה?
תַּלְמוּד לוֹמַר: "בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי – כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ":
מַה בְּכוֹר אָדָם אֵינוֹ נִפְדֶּה אֶלָּא לִשְׁלֹשִׁים יוֹם – אַף בְּכוֹר בְּהֵמָה לִשְׁלֹשִׁים יוֹם.
מִכָּאן אַתָּה אוֹמֵר: עַד כַּמָּה חַיָּבִין יִשְׂרָאֵל לִיטַּפֵּל בַּבְּכוֹר? בְּבְהֵמָה דַּקָּה – שְׁלֹשִׁים יוֹם!
יָכוֹל אַף בְּגַסָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר "כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ" – רִבָּה לוֹ הַכָּתוּב עֲשִׂיָּה אַחֶרֶת!
עַד כַּמָּה יִשְׂרָאֵל חַיָּבִין לִיטַּפֵּל בַּבְּכוֹר? בְּדַקָּה שְׁלֹשִׁים יוֹם, וּבְגַסָּה חֲמִשִּׁים יוֹם.
"שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי". יָכוֹל בְּכוֹר כָּשֵׁר בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי – וּפָסוּל מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן?
תַּלְמוּד לוֹמַר בְּמוֹקְדָשִׁין: "מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה" (ויקרא כב, כז)
יָכוֹל יִהְיוּ כְּשֵׁרִין מִשְּׁמִינִי וְאֵילָךְ, וּפְסוּלִין בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי? תַּלְמוּד לוֹמַר "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי".
מִנַּיִן לִיתֵּן אֶת הָאָמוּר שֶׁלָּזֶה בָּזֶה וְאֶת הָאָמוּר שֶׁלָּזֶה בָּזֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר 'אִמּוֹ' 'אִמּוֹ' לִגְזֵרָה שָׁוָה:
מָה 'אִמּוֹ' הָאָמוּר לְהַלָּן – קֹדֶשׁ יוֹנֵק מִן הַחֹל, אַף 'אִמּוֹ' הָאָמוּר כָּאן – קֹדֶשׁ יוֹנֵק מִן הַחֹל.
מִכָּאן אָמְרוּ: לֹא יָנִיקוּ קָדָשִׁים זֶה אֶת זֶה!
"תִּתְּנוֹ לִי" – מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַקָּרְבָּנוֹת כְּשֵׁרִין מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי!
פסוק ל
[עריכה]ראו מכילתא כספא תחילת כ. |
"וְאַנְשֵׁי", אֵין לִי אֶלָּא אֲנָשִׁים; נָשִׁים מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "תִּהְיוּן לִי".
"וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה", אֵין לִי אֶלָּא שֶׁנִּטְרְפָה בַּשָּׂדֶה; בַּגָּג וּבֶחָצֵר וּבֶחָרָבָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: "טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ"!
יָכוֹל נִטְרְפָה בְּאָזְנָהּ וּבְרַגְלָהּ, תְּהֵא אֲסוּרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ".
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: "טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ" – לִתֵּן אַזְהָרָה עַל הַטְּרֵפָה.
אֵין לִי אֶלָּא שֶׁנִּטְרְפָה; מִנַּיִן לְבָשָׂר שֶׁפֵּרַשׁ מִן הַבְּהֵמָה שֶׁהוּא בְּאַזְהָרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּבָשָׂר... בַּשָּׂדֶה לֹא תֹאכֵלוּ".
מִנַּיִן לְאֵבֶר עֻבָּר שֶׁיָּצָא, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁחֲטָה אִמּוֹ – שֶׁהוּא בְּלֹא תַּעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה".
מִנַּיִן לִבְשַׂר קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא חוּץ לַקְּלָעִים, וּבְשַׂר קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצָא חוּץ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַם, וּבְשַׂר פֶּסַח שֶׁיָּצָא חוּץ לַחֲבוּרָה
שֶׁהֵן בְּלֹא תַּעֲשֶׂה? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה"!
"לֹא תֹאכֵלוּ" – אֵין אֲכִילָה פְּחוּתָה מִכַּזַּיִת.
"לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן" – מְלַמֵּד שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת בַּהֲנָאָה.
"אֹתוֹ" – אֹתוֹ אַתָּה מַשְׁלִיךְ לַכֶּלֶב, וְאֵין אַתָּה מַשְׁלִיךְ בֶּהֱמַת קָדָשִׁים שֶׁמֵּתָה לַכֶּלֶב.