ביאור:בבלי סוכה דף מב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת סוכה:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לא שנו [1] אלא שלא יצא בו [2], אבל יצא בו [3] – חייב [4].
הא מדאגבהיה נפק ביה [5]!?
אמר אביי: כשהפכו [6].
רבא אמר: אפילו תימא שלא הפכו; הכא במאי עסקינן? - כגון שהוציאו בכלי;
והא רבא הוא דאמר לקיחה על ידי דבר אחר שמה לקיחה?
הני מילי דרך כבוד [7], אבל דרך בזיון [8] - לא.
אמר רב הונא: אומר היה רבי יוסי: 'עולת העוף שנמצאת בין אגפיים [9] וכסבור [10] חטאת העוף היא ואכלה [11] – פטור [12]' [13]
מאי קא משמע לן? דטעה בדבר מצוה פטור? היינו הך!? [14]
מהו דתימא 'התם [15] הוא דטעה בדבר מצוה פטור - היינו דעבד מצוה [16], אבל הכא דטעה בדבר מצוה ולא עבד מצוה [17], אימא לא' - קא משמע לן [18].
מיתיבי: 'רבי יוסי אומר: השוחט את התמיד שאינו מבוקר כהלכתו [19] בשבת חייב חטאת, וצריך תמיד אחר [20]' [21]
אמר ליה: בר מינה דההיא, דהא אתמר עלה 'אמר רב שמואל בר חתאי אמר רב המנונא סבא אמר רב יצחק בר אשיאן אמר רב הונא אמר רב: כגון שהביאו מלשכה שאינן מבוקרין [22].
משנה:
מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה [23] ומחזירתו למים [24] בשבת;
רבי יהודה אומר: בשבת מחזירין, ביום טוב מוסיפין, ובמועד מחליפין [25];
קטן היודע לנענע חייב בלולב.
גמרא:
פשיטא!
מהו דתימא 'הואיל ואשה לאו בת חיובא היא אימא לא תקבל [26]' - קא משמע לן [27].
קטן היודע לנענע:
תנו רבנן: 'קטן היודע לנענע - חייב בלולב [28]; להתעטף - חייב בציצית; לשמור תפילין [29] - אביו לוקח לו תפילין; יודע לדבר - אביו לומדו תורה וקריאת שמע'
תורה מאי היא?
אמר רב המנונא: (דברים לג ד) תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב;
קריאת שמע מאי היא?
פסוק ראשון;
היודע לשמור גופו [30] - אוכלין על גופו טהרות [31]; [32]
לשמור את ידיו [33] - אוכלין על ידיו טהרות [34];
היודע לישאל [35] - ברשות היחיד ספיקו [36] טמא, ברשות הרבים ספיקו טהור; [37];
היודע לפרוס כפיו [38] - חולקין לו תרומה בבית הגרנות; [39]
היודע לשחוט [40] - אוכלין משחיטתו [41];
אמר רב הונא: והוא שגדול עומד על גביו [42];
יכול לאכול כזית דגן [43] - מרחיקין מצואתו [44] וממימי רגליו ארבע אמות [45];
אמר רב חסדא: והוא שיכול לאוכלו בכדי אכילת פרס [46]; [47];
אמר רב חייא בריה דרב ייבא: ובגדול - אף על פי שאינו יכול לאכול בכדי אכילת פרס, דכתיב (קהלת א יח) [כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס] וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב [48];
יכול לאכול כזית צלי - שוחטין עליו את הפסח [49], שנאמר (שמות יב ד) [וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת] אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ [תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה] [50];
רבי יהודה אומר: עד שיכול לברר אכילה; כיצד? - נותנין לו צרור וזורקו, אגוז ונוטלו'.
הדרן עלך לולב הגזול
סוכה פרק רביעי לולב וערבה
משנה:
לולב וערבה [51] - ששה ושבעה [52],
ההלל והשמחה – שמונה; [53]
סוכה [54] וניסוך המים [55] – שבעה;
לולב שבעה [58] - כיצד?
יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת - לולב שבעה, ושאר כל הימים ששה [59].
ערבה שבעה - כיצד?
יום השביעי של ערבה שחל להיות בשבת - ערבה שבעה, ושאר כל הימים - ששה.
מצות לולב [60] - כיצד?
יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת [61] מוליכין את לולביהן להר הבית [62], והחזנין [63] מקבלין מהן וסודרין אותן על גבי איצטבא [64], והזקנים [65] מניחין את שלהן בלשכה;
ומלמדין [66] אותם [67] לומר: "כל מי שמגיע לולבי לידו [68] - הרי הוא לו במתנה" [69].
למחר משכימין ובאין, והחזנין זורקין אותם לפניהם והן מחטפין ומכין איש את חבירו!
וכשראו בית דין שבאו לידי סכנה - התקינו שיהא כל אחד ואחד נוטל בביתו.
גמרא:
אמאי? טלטול בעלמא הוא [70], ולידחי שבת [71]!
אמר רבה: גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד,
הערות
[עריכה]- ^ דפטור
- ^ ידי חובת נטילה קודם שהוציאו, דהשתא טרוד במצוה וטעה בדבר מצוה
- ^ קודם שהוציאו
- ^ תו לא טעה בדבר מצוה הוא, ולא טרוד מהשתא במצוה לעשותה
- ^ הכי קשיא ליה: היכי דמי לא יצא בו? הא לא הוציאו אלא אם כן הגביהו, ומדאגבהיה נפק ביה ידי חובת לקיחה וקתני 'פטור'
- ^ כשהגביהו הפך העליון למטה והאגד למעלה, ואמרינן לקמן: אין יוצאין בהן אלא דרך גדילתן
- ^ כגון בסודר: שכורך ידיו בסודר, כדאמרן (לעיל דף לז,א)
- ^ כגון בקערה
- ^ נראה בעיני דהאי בין אגפיים אינו אלא לשון עופות; עולת העוף שנמצאת בין עופות המלוקים לחטאת המפרכסין אצל המזבח, שפעמים שהן נעשין על קרן אחת, כדתנן בשחיטת קדשים (זבחים פ"ו מ"ב, דף סג,א) חטאת העוף היתה נעשית על קרן מערבית דרומית, ושלשה דברים היתה אותה הקרן משמשת מלמטה, ושלשה מלמעלה: מלמטה - חטאת העוף, והגשות, ושירי הדם; ומלמעלה - ניסוך המים, והיין, ועולת העוף כשהיא רבה – במזרח, שעיקר מקום עולת העוף בקרן דרומית מזרחית, וכשהיו כהנים רבים עומדים ומולקים עולת העוף במזרח - באים למערב ונעשית שם בקרן חטאת העוף, אלא שהעולה למעלה מחוט הסקרא והחטאת למטה
- ^ הכהן
- ^ ונמצא שמעל בקדשי שמים בשוגג
- ^ מקרבן מעילה
- ^ הואיל דעם החטאת נמצאת ואכילתה מצוה, דכתיב (שמות כט לג) וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם - הוה ליה טועה בדבר מצוה; ופטור
- ^ למה ליה לרב הונא למימר? פשיטא דממתניתין שמעינן ליה?
- ^ במתניתין
- ^ משום דטעה בדבר מצוה וסוף סוף עשה מצוה: שנטל הלולב בהוצאה זו
- ^ לא עשה מצוה באכילתה אם עולת העוף היא
- ^ רב הונא דשמיע ליה מרביה דלא שני לרבי יוסי בין טעה בדבר מצוה ועשה מצוה לטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה
- ^ מן המומין
- ^ משום שחיטה בשבת שאינה של מצוה ואינה דוחה
- ^ אלמא טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה חייב, שהרי טרוד זה במצוה: שהיה רוצה לשחוט תמיד של שבת, וכסבור שהוא מבוקר!
- ^ דאין זה טועה בדבר מצוה: שבטלאים שבלשכה זו אינו טרוד שאינן עומדין להקרבה להיות חרד עליהם מתי יקרבו, ואף חרדת זמן התמיד לא שייכא הכא, שקרוב למזיד הוא, ולא דק בלשכות להבחין מאיזו יביא
- ^ את לולביהן ולא אמרינן קמטלטלא מידי דלא חזי
- ^ שלא יכמוש
- ^ בשבת מחזירין - שהרי מכאן נטלום היום, אבל לא מוסיפין מים; כל שכן שאין מחליפין המים לשפוך את אלו ולתת אחרים צונן מהני, דטרח לתקוני מנא; בחולו של מועד מצוה להחליף
- ^ דלגבה איכא איסור טלטול
- ^ כיון דראוי לנטילת אנשים תורת כלי עליו ומותר בטלטול לכל
- ^ לחנכו מדבריהם
- ^ שלא יכנוס בהן לבית הכסא
- ^ מטומאת מגע ומשא ואהל
- ^ אם נגע גופו בטהרות אין חוששין להם
- ^ אבל לא על ידיו: אם נגע בידיו בטהרות - חוששין להם; שיש יודע לשמור גופו ואין יודע לשמור ידיו מתורת סתם ידים שגזרו עליהם להיות שניות, אלא אם כן יודע לשומרם; אבל
- ^ משנטלם אינו נוגע בשום דבר ספק או בספק המטמא את הידים ואם לא נזהר ובא ליגע בטהרות נוטל ידיו
- ^ שנגעו ידיו בהם
- ^ שאם שואלין אותו "נגעת בטומאה זו"? - יודע להשיב "הן" או "לאו" או "איני יודע"
- ^ אם שאלוהו ואמר "איני יודע"
- '^ הכי גמירי לה הלכתא מסוטה, כדאמרינן במסכת סוטה (דף כח,א, ובתוספתא טהרות פ"ו הלכה יז [צוקרמנדל]): ומכאן אתה דן לשרץ כו'
- ^ כשהוא כהן
- ^ ומקמי הכי אין חולקין לו בגורן אבל משגרין לו לביתו אם יודע לשומרה בטהרה, דהכי תניא בגמרא ד'נושאין על האנוסה' [ביבמות (דף צט,ב; תוספתא תרומות פרק י הלכה יח [ליברמן]) עשרה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות חרש שוטה וקטן טומטום ואנדרוגינוס נשים ועבדים וערל וטמא והנושא אשה שאינה הוגנת לו וכולן משגרין להם לבתיהם; בבית הגרנות אין חולקין להם: שבזיון תרומה הוא, שאין כל רואיו יודעים בו שהוא בקי לשומרה אבל לביתן משגרין להם הבקיאים, ומכירין בהם; ומשיודע לפרוס כפיו ופורס בצבור - הכל יודעים שהביא שתי שערות, שאין קטן פורס כפיו כדאמרינן במגילה (דף כד,א) הלכך חולקין לו;
- ^ לאמן ידיו לשחיטה, אף על פי שאינו בקי בהלכות שחיטה
- ^ מותר לאכול משחיטתו
- ^ וראה שלא שהה ולא דרס
- ^ כל חמשת המינין קרי 'דגן': חטין ושעורים וכוסמין ושבולת שועל ושיפון
- ^ משאכל כזית מאלו בכל ענין אכילה, שצואת מינים הללו מסרחת
- ^ לענין קריאת שמע ותפלה
- ^ לבינוני, אבל אם צריך זה הקטן לשהות יותר מכאן - הרי הוא כאוכל עכשיו חצי זית ולמחר חצי זית, שכן הלכה למשה מסיני שאין אכילה מצטרפת לשהייה ארוכה מזו
- ^ פרס = חצי ככר ששיערו בו חכמים מזון שתי סעודות לעירוב; ולשון 'פרס' = פלגא, כדתנן בעירובין (דף פב,ב) 'חציה לבית המנוגע: לבא בבית המנוגע ליטעון כיבוס בגדים, שתלאן הכתוב בשהיית שיעור אכילה, דכתיב (ויקרא יד מז) וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו
- ^ מסריח
- ^ ממנין אותו על בני החבורה, ואי לא לא
- ^ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוהראוי לאכילה
- ^ שהן במקדש כל שבעה: לולב לנטילה וערבה להקיף מזבח, כדלקמן בפירקין (דף מה,א)
- ^ פעמים שדוחין שבת והן כל שבעה, ופעמים שאין דוחין והוו להו ששה ימים; ולקמיה מפרש ואזיל לה
- ^ ההלל לגמור כל שמונה; כן תקנו נביאים הראשונים; ובערכין (דף י,א) מפרש מאי שנא מפסח מפני שימי החג חלוקים בקרבנותיהן; והשמחה = לאכול בשר שלמים, דקיימא לן בפסחים (דף קט,א) בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר, שנאמר (דברים כז ז: וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ [לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ); ואף על גב דהאי קרא לאו ברגלים כתיב, דהאי קרא בהר גרזים ובהר עיבל כתיב, מיהו ברגלים שמחה כתיבא: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ (דברים טז יד)
- ^ לישב בסוכה
- ^ בתמידי החג שחרית, ולא ערבית, כדאמרינן בסדר יומא בפרק שני (דף כו,ב)
- ^ שמחת בית השואבה
- ^ היו שמחים בחג לכבוד שאיבת ניסוך המים ומחללים בחלילים ובכנורות; ואותו חליל אינו דוחה יום טוב, הלכך פעמים שהוא חמשה ימים בחג, כגון שלא חל יום טוב הראשון בשבת: דכיון דלא דחי יום טוב וכל שכן שבת שבחולו של מועד - פשו להו חמשה; ופעמים שהוא ששה: כגון שחל יום טוב ראשון בשבת דפשו להו ששה של חול המועד, דבזמן מקדש אין עושין יום טוב שני
- ^ דיום טוב ראשון דחי שבת
- ^ ושאר כל הימים שחל בהן יום טוב ראשון, ונמצאת שבת בחולו של מועד - לא דחי, ואף על גב דכל שבעה הוא מן התורה - במקדש לא דחי, כדאמרינן טעמא בגמרא; וכן ערבה בשביעי; ובגמרא מפרש מאי שנא שביעי
- ^ ביום טוב הראשון שחל להיות בשבת
- ^ כל העם
- ^ מערב שבת
- ^ שמשין שהיו שם לצורכי צבור
- ^ רחבה של הר הבית היתה מוקפת איצטבאות לישב שם ומסוככת למעלה מפני הגשמים; 'על גב האיצטבא' גרסינן במתניתין, דהיינו על גבי הספסלים
- ^ שדואגין שלא ידחפום למחר ויתמעכו בהִקָּהֵל הכל לקחת איש לולבו
- ^ בית דין
- ^ את כולם
- ^ אם יבא לולבו לידי חבירו
- ^ כדי שלא יהא אצלו לא גזול ולא שאול
- ^ אין בו צד איסור אלא כמטלטל עצים
- ^ וכיון דמן התורה הוא במקדש כל שבעה - למה אסרוהו? מה סייג לתורה מצאו בו