ביאור:רוח = תנועה מהירה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ערך מילוני בוויקימילון: רוח = תנועה מהירה

המושג "רוח" - עיקר עניינו "תנועה מהירה" , ויש לו כמה תת-משמעויות:

א. תנועה של אויר ממקום למקום

למשל:

1.      בביטוי רוח סערה (תהלים קמח ח): "אש וברד, שלג וקיטור, רוח סערה עשה דברו", ועוד.

2.      (מלכים א יח מה): "ויהי עד כה ועד כה, והשמים התקדרו עבים ורוח, ויהי גשם גדול...";

3.      (ירמיהו י יג): "לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו", רוח קדים, רוח ים, ועוד:

4.      במשלים: (ישעיהו ז ב): "ויגד לבית דוד לאמר נחה ארם על אפרים וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח",

5.      (ישעיהו לב ב): "והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם...",

6.      (ישעיהו מא טז): "תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם...",

7.      רוח מאת ה' הניעה את המרכבה וגם לקחה את הנביא יחזקאל ממקום למקום, למשל (יחזקאל א כ): "על אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו שמה הרוח ללכת והאופנים ינשאו לעמתם כי רוח החיה באופנים", ודומה לכך יחזקאל י יז;   (יחזקאל ב ב): "ותבא בי רוח כאשר דבר אלי ותעמדני על רגלי ואשמע את מדבר אלי", ודומה לכך יחזקאל ג כד; (יחזקאל ג יד): "ורוח נשאתני ותקחני ואלך מר בחמת רוחי ויד ה’ עלי חזקה", ודומה לכך יחזקאל יא א.

8.      (יחזקאל כז כו): "במים רבים הביאוך השטים אתך רוח הקדים שברך בלב ימים" 

ב. תנועה של יצור חי

למשל:

9.      בביטוי רוח חיים , למשל (בראשית ו יז): "ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ, לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים; כל אשר בארץ יגוע", בראשית ז טו: " "ויבאו אל נח אל התבה שנים שנים מכל הבשר אשר בו רוח חיים" ... "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו" " = כל בשר שיש לו תנועה מהירה של חיים (כלומר, חיות ולא צמחים).

10.   בביטוי ותשב רוחו , למשל (שופטים טו יט): "ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי, ויצאו ממנו מים וישת, ותשב רוחו ויחי ...", (שמואל א ל יב): "ויתנו לו פלח דבלה ושני צמקים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא אכל לחם ולא שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות"= שבה אליו היכולת לנוע.

11.   (ישעיהו מב ה): "כה אמר האל ה’; בורא השמים ונוטיהם, רקע הארץ וצאצאיה, נתן נשמה לעם עליה ורוח להלכים בה"  = נותן חיים וכושר-תנועה כל היצורים ההולכים על האדמה.

12.   (ירמיהו י יד): "נבער כל אדם מדעת, הביש כל צורף מפסל; כי שקר נסכו ולא רוח בם"  = אין בהם יכולת להניע את עצמם.

13.   (חבקוק ב יט): "הוי אמר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו"= כנ"ל

14.   (זכריה ה ט): "ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות ורוח בכנפיהם ולהנה כנפים ככנפי החסידה ותשאנה את האיפה בין הארץ ובין השמים"  = תנועה מהירה בכנפיהם

15.   (זכריה יב א): "משא דבר ה’ על ישראל נאם ה’ נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח אדם בקרבו"

ג. תנועה של התודעה, המחשבות והרגשות

למשל:

1.      (בראשית כו לה): "ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה"= תנועה של המחשבות לכיוון מר, רגשות מרים;

2.      (בראשית מא ח): "ויהי בבקר, ותפעם רוחו ..."= תנועה של המחשבות הלוך ושוב כמו פעמון, סערת רגשות;

3.      בראשית מה כז: "... "וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו, ותחי רוח יעקב אביהם" " = התנועה המחשבתית שלו חזרה לחיים, הוא יצא מהייאוש ומהקיפאון והתחיל לחשוב מחשבות חדשות.

4.      (שמות לה כא): "ויבאו כל איש אשר נשאו לבו, וכל אשר נדבה רוחו אתו, הביאו את תרומת ה’ למלאכת אהל מועד..."= כל מי שהתעוררה במחשבתו תנועה של נדבה, כל מי שהרגיש שהוא רוצה להתנדב;

5.      (במדבר ה יד): "ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו..."= תנועה של המחשבות לכיוון של קנאה, רגשות של קנאה;

6.      (במדבר יד כד): "ועבדי כלב, עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי..."= תנועה של המחשבות לכיוון אחר, שונה מהכיוון שבו חשבו המרגלים.

7.      (דברים ב ל): "ולא אבה סיחן מלך חשבון העברנו בו, כי הקשה ה’ אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו..."= הקשה את תנועותיו המחשבתיות, גרם לכך שיהיה לו קשה לשנות את דעתו.

8.      (דברים לד ט): "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו; וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה ה’ את משה"= תנועה של המחשבות לכיוון של חכמה, רגשות חכמים;

9.      (שופטים ח ג): "אז רפתה רוחם מעליו, בדברו הדבר הזה"= המחשבות שלהם הִרפוּ ממנו, עזבו אותו במנוחה; הם הפסיקו לחשוב בכיוון של לפגוע בו.

10.   (שופטים ט כג): "וישלח אלהים רוח רעה בין אבימלך ובין בעלי שכם, ויבגדו בעלי שכם באבימלך"= תנועה של המחשבות לכיוון רע, רגשות שליליים.

11.   (שמואל א א טו): "ותען חנה ותאמר 'לא אדני, אשה קשת רוח אנכי, ויין ושכר לא שתיתי; ואשפך את נפשי לפני ה’'"= קשה לי לחשוב, המחשבות שלי גורמות לי לרגשות קשים.

12.   (מלכים א י ה): "ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתו ומלבשיהם ומשקיו ועלתו אשר יעלה בית ה’ - ולא היה בה עוד רוח"= המחשבה שלה לא יכלה לזוז מרוב תדהמה, היא היתה בהלם.

13.   (מלכים א כא ה): "ותבא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו 'מה זה רוחך סרה ואינך אכל לחם?'"= למה המחשבות הרגילות שלך סרו ממך? או: למה המחשבות שלך סרות ומרות?

14.   מלכים ב יט ז: " "הנני נתן בו רוח" " , ושמע שמועה ושב לארצו והפלתיו בחרב בארצו" " = הוא יחשוב מחשבה, בעקבות שמועה שישמע, שתגרום לו לחזור לארצו.

15.   (ישעיהו יט ג): "ונבקה רוח מצרים בקרבו ועצתו אבלע; ודרשו אל האלילים ואל האטים ואל האבות ואל הידענים"  = יתרוקנו המחשבות של המצרים מתוכם, הם לא ידעו מה לחשוב.

16. ישעיהו יט יד: "ה’ מסך בקרבה רוח עועים, והתעו את מצרים בכל מעשהו כהתעות שכור בקיאו"   = ה' הכה אותם במחשבות מעוותות ומטורפות ( פירוט ).

17.   (ישעיהו כח ו): "ולרוח משפט ליושב על המשפט, ולגבורה משיבי מלחמה שערה"= מחשבות שיניעו אותם לעשות משפט צדק.

18.   (ישעיהו כט כד): "וידעו תעי רוח בינה, ורוגנים ילמדו לקח"= אנשים שחושבים מחשבות מוטעות ומתעות, ילמדו לחשוב מחשבות נבונות.

19.   (ישעיהו נד ו): "כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה’ ..."  = החושבת מחשבות עצובות

20.   (ישעיהו נז טו): "כי כה אמר רם ונשא שכן עד וקדוש שמו: מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים"  = מחשבות שפלות (רגשי נחיתות?)

21.   (ישעיהו סו ב): "ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאם ה’ ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי"  = שמחשבותיו שבורות וענוות.

22.   (ירמיהו נא א): "כה אמר ה’ הנני מעיר על בבל ואל ישבי לב קמי רוח משחית... הברו החצים מלאו השלטים העיר ה’ את רוח מלכי מדי כי על בבל מזמתו להשחיתה כי נקמת ה’ היא נקמת היכלו"  = מחשבות ותוכניות של השחתה

23.   (יחזקאל יא ה): "ותפל עלי רוח ה’ ויאמר אלי אמר כה אמר ה’ כן אמרתם בית ישראל ומעלות רוחכם אני ידעתיה"= המחשבות שלכם

24.   (יחזקאל יג ג): "כה אמר אדני ה’ הוי על הנביאים הנבלים אשר הלכים אחר רוחם ולבלתי ראו"  = אחרי המחשבות שלהם

25.   (יחזקאל כ לב): "והעלה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן"

26.   (יחזקאל כא יב): "והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם אדני ה’"  - כל מחשבה

27.   (הושע ד יב): "עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם"  = מחשבות של זנות; ודומה לכך הושע ה ד

28.   (חגי א יד): "ויער ה’ את רוח זרבבל בן שלתיאל פחת יהודה ואת רוח יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואת רוח כל שארית העם ויבאו ויעשו מלאכה בבית ה’ צבאות אלהיהם"  = ה' עורר בקרבם מחשבות שגרמו להם לעשות מלאכה בבית המקדש.

כמה פסוקים ממשילים את הלב לכלי המלא ברוח; זה מתאים לפירוש שלפיו לב = מקום המחשבות , ולכן הוא מלא בתנועה של מחשבות.

קוצר רוח = תנועות קצרות ומהירות של המחשבה; . קצר רוח = מי שאינו יכול לחשוב לעומק, כי המחשבות שלו מתרוצצות ועוברות תוך זמן קצר מנושא לנושא.

משמעויות פחות נפוצות של "רוח" הן: 29. אויר בלי תוכן, הבל וריק ;

30.   כיוון, למשל יחזקאל מב טז: " "מדד רוח הקדים בקנה המדה חמש אמות קנים בקנה המדה סביב" . "מדד רוח הצפון חמש מאות קנים בקנה המדה סביב" . "את רוח הדרום מדד חמש מאות קנים בקנה המדה" . "סבב אל רוח הים מדד חמש מאות קנים בקנה המדה" . "לארבע רוחות מדדו חומה לו סביב סביב ארך חמש מאות ורחב חמש מאות להבדיל בין הקדש לחל" ", (ירמיהו מט לב): "והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל; וזרתים לכל רוח, קצוצי פאה, ומכל עבריו אביא את אידם נאם ה’", (יחזקאל יב יד): "וכל אשר סביבתיו עזרה וכל אגפיו אזרה לכל רוח וחרב אריק אחריהם"

31.   אויר לנשימה - בביטוי "שאף רוח", למשל (ירמיהו ב כד): "פרה למד מדבר באות נפשו שאפה רוח ...", (ירמיהו יד ו): "ופראים עמדו על שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי אין עשב"

32.   דיבור - רק בביטוי "רוח שפתיו", "רוח פיו", למשל (ישעיהו יא ד): "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ, והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע"

ראו רוח נכאה .

פסוקים שלא הבנתי עד הסוף

33.   (ישעיהו ד ד): "אם רחץ אדני את צאת בנות ציון, ואת דמי ירושלם ידיח מקרבה, ברוח משפט, וברוח בער"

34.   (ישעיהו כה ד): "כי היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר לו מחסה מזרם צל מחרב כי רוח עריצים כזרם קיר"

35.   (ישעיהו כו ט): "נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו ישבי תבל"

36.   (ישעיהו כט י): "כי נסך עליכם ה’ רוח תרדמה ויעצם את עיניכם את הנביאים ואת ראשיכם החזים כסה"

37.   (ישעיהו לא ג): "ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר ולא רוח, וה’ יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזר ויחדו כלם יכליון"

38.   (ישעיהו לב טו): "עד יערה עלינו רוח ממרום והיה מדבר לכרמל וכרמל ליער יחשב"

39.   (ישעיהו לג יא): "תהרו חשש תלדו קש, רוחכם אש תאכלכם"

40.   (ישעיהו לח טז): "אדני עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחיני"

41.   (ישעיהו סא ג): "לשום לאבלי ציון; לתת להם פאר תחת אפר, שמן ששון תחת אבל, מעטה תהלה תחת רוח כהה..."

42.   (ישעיהו סה יד): "הנה, עבדי ירנו מטוב לב, ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו"

43.   (ירמיהו ד יא): "בעת ההיא יאמר לעם הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת עמי לוא לזרות ולוא להבר. רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם אני אדבר משפטים אותם"

44.   (ירמיהו כב כב): "כל רעיך תרעה רוח, ומאהביך בשבי ילכו..."

45.   (ירמיהו נב כג): "ויהיו הרמנים תשעים וששה רוחה כל הרמונים מאה על השבכה סביב"

46.   (הושע ד יט): "צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם"

47.   (הושע ח ז): "כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין לו צמח בלי יעשה קמח אולי יעשה זרים יבלעהו"

48.   (הושע יב ב): "אפרים רעה רוח ורדף קדים כל היום כזב ושד ירבה וברית עם אשור יכרתו ושמן למצרים יובל"

49.   (מיכה ב יא): "לו איש הלך רוח ושקר כזב אטף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה"

50.   (הושע ט ז): "באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה"

51.   (חבקוק א יא): "אז חלף רוח ויעבר ואשם זו כחו לאלהו"

פסוקים נוספים

52.   (זכריה יב י): "ושפכתי על בית דויד ועל יושב ירושלם רוח חן ותחנונים והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד והמר עליו כהמר על הבכור"

53.   (זכריה יג ב): "והיה ביום ההוא נאם ה’ צבאות אכרית את שמות העצבים מן הארץ ולא יזכרו עוד וגם את הנביאים ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ"

54.   מלאכי ב טו: " "ולא אחד עשה ושאר רוח לו ומה האחד מבקש זרע אלהים ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגד" . "כי שנא שלח אמר ה’ אלהי ישראל וכסה חמס על לבושו אמר ה’ צבאות ונשמרתם ברוחכם ולא תבגדו" "

55.   (דברי הימים א ה כו): "ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תלגת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה"

56.   (דברי הימים א ט כד): "לארבע רוחות יהיו השערים מזרח ימה צפונה ונגבה"

57.   (דברי הימים א יב יט): "ורוח לבשה את עמשי ראש השלושים לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעזרך כי עזרך אלהיך ויקבלם דויד ויתנם בראשי הגדוד"

58.   (דברי הימים א כח יב): "ותבנית כל אשר היה ברוח עמו לחצרות בית ה’ ולכל הלשכות סביב לאצרות בית האלהים ולאצרות הקדשים"

59.   (דברי הימים ב ט ד): "ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם ומשקיו ומלבושיהם ועליתו אשר יעלה בית ה’ ולא היה עוד בה רוח"

60.   (דברי הימים ב יח כ): "ויצא הרוח ויעמד לפני ה’ ויאמר אני אפתנו ויאמר ה’ אליו במה"

61.   (דברי הימים ב יח כא): "ויאמר אצא והייתי לרוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן"

62.   (דברי הימים ב יח כב): "ועתה הנה נתן ה’ רוח שקר בפי נביאיך אלה וה’ דבר עליך רעה"

63.   (דברי הימים ב יח כג): "ויגש צדקיהו בן כנענה ויך את מיכיהו על הלחי ויאמר אי זה הדרך עבר רוח ה’ מאתי לדבר אתך"

64.   (דברי הימים ב כ יד): "ויחזיאל בן זכריהו בן בניה בן יעיאל בן מתניה הלוי מן בני אסף היתה עליו רוח ה’ בתוך הקהל"

65.   (דברי הימים ב כא טז): "ויער ה’ על יהורם את רוח הפלשתים והערבים אשר על יד כושים"

66.   (דברי הימים ב כד כ): "ורוח אלהים לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם ויאמר להם כה אמר האלהים למה אתם עברים את מצות ה’ ולא תצליחו כי עזבתם את ה’ ויעזב אתכם"

67.   (דברי הימים ב לו כב): "ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה’ בפי ירמיהו העיר ה’ את רוח כורש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר"

68.   (תהלים א ד): "לא כן הרשעים כי אם כמץ אשר תדפנו רוח"

69.   (תהלים יא ו): "ימטר על רשעים פחים אש וגפרית ורוח זלעפות מנת כוסם"

70.   (תהלים יח יא): "וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח"

71.   (תהלים יח טז): "ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל מגערתך ה’ מנשמת רוח אפך"

72.   (תהלים יח מג): "ואשחקם כעפר על פני רוח כטיט חוצות אריקם"

73.   (תהלים לא ו): "בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה’ אל אמת"

74.   (תהלים לב ב): "אשרי אדם לא יחשב ה’ לו עון ואין ברוחו רמיה"

75.   (תהלים לג ו): "בדבר ה’ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם"

76.   (תהלים לד יט): "קרוב ה’ לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע"

77.   (תהלים נא יב): "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי"

78.   (תהלים נא יג): "אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני"

79.   (תהלים נא יד): "השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני"

80.   (תהלים נא יט): "זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה"

81.   (תהלים נה ט): "אחישה מפלט לי מרוח סעה מסער"

82.   (תהלים עו יג): "יבצר רוח נגידים נורא למלכי ארץ"

83.   (תהלים עז ד): "אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ותתעטף רוחי סלה"

84.   (תהלים עז ז): "אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי"

85.   (תהלים עח ח): "ולא יהיו כאבותם דור סורר ומרה דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו"

86.   (תהלים עח לט): "ויזכר כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב"

87.   (תהלים פג יד): "אלהי שיתמו כגלגל כקש לפני רוח"

88.   (תהלים קג טז): "כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו"

89.   (תהלים קד ג): "המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח"

90.   (תהלים קד ד): "עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט"

91.   (תהלים קד כט): "תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון"

92.   (תהלים קד ל): "תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה"

93.   (תהלים קו לג): "כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו"

94.   (תהלים קלה יז): "אזנים להם ולא יאזינו אף אין יש רוח בפיהם"

95.   (תהלים קמב ד): "בהתעטף עלי רוחי ואתה ידעת נתיבתי בארח זו אהלך טמנו פח לי"

96.   (תהלים קמג ד): "ותתעטף עלי רוחי בתוכי ישתומם לבי"

97.   (תהלים קמג ז): "מהר ענני ה’ כלתה רוחי אל תסתר פניך ממני ונמשלתי עם ירדי בור"

98.   (תהלים קמג י): "למדני לעשות רצונך כי אתה אלוהי רוחך טובה תנחני בארץ מישור"

99.   (תהלים קמו ד): "תצא רוחו ישב לאדמתו ביום ההוא אבדו עשתנתיו"

100.          (תהלים קמז יח): "ישלח דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים"

101.          (איוב א יט): "והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפל על הנערים וימותו ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך"

102.          (איוב ד ט): "מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו"

103.          (איוב ד טו): "ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי"

104.          (איוב ו ד): "כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני"

105.          (איוב ו כו): "הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש"

106.          (איוב ז ז): "זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב"

107.          (איוב ז יא): "גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי"

108.          (איוב ח ב): "עד אן תמלל אלה ורוח כביר אמרי פיך"

109.          (איוב ט יח): "לא יתנני השב רוחי כי ישבעני ממררים"

110.          (איוב י יב): "חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי"

111.          (איוב יב י): "אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש"

112.          (איוב טו ב): "החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו"

113.          (איוב טו יג): "כי תשיב אל אל רוחך והצאת מפיך מלין"

114.          (איוב טו ל): "לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו"

115.          (איוב טז ג): "הקץ לדברי רוח או מה ימריצך כי תענה"

116.          (איוב יז א): "רוחי חבלה ימי נזעכו קברים לי"

117.          (איוב יט יז): "רוחי זרה לאשתי וחנתי לבני בטני"

118.          (איוב כ ג): "מוסר כלמתי אשמע ורוח מבינתי יענני"

119.          (איוב כא ד): "האנכי לאדם שיחי ואם מדוע לא תקצר רוחי"

120.          (איוב כא יח): "יהיו כתבן לפני רוח וכמץ גנבתו סופה"

121.          (איוב כו יג): "ברוחו שמים שפרה חללה ידו נחש בריח"

122.          (איוב כז ג): "כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי"

123.          (איוב כז כב): "וישלך עליו ולא יחמל מידו ברוח יברח"

124.          (איוב כח כה): "לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה"

125.          (איוב ל טו): "ההפך עלי בלהות תרדף כרוח נדבתי וכעב עברה ישעתי"

126.          (איוב ל כב): "תשאני אל רוח תרכיבני ותמגגני תשוה"

127.          (איוב לב ח): "אכן רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם"

128.          (איוב לב יח): "כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני"

129.          (איוב לב כ): "אדברה וירוח לי אפתח שפתי ואענה"

130.          (איוב לג ד): "רוח אל עשתני ונשמת שדי תחיני"

131.          (איוב לד יד): "אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף"

132.          (איוב לז כא): "ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם"

133.          (איוב מא ח): "אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם"

134.          (משלי א כג): "תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם"

135.          (משלי יא יג): "הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר"

137.          (משלי יד כט): "ארך אפים רב תבונה וקצר רוח מרים אולת"

138.          (משלי טו ד): "מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח"

140.          (משלי טז ב): "כל דרכי איש זך בעיניו ותכן רוחות ה’"

141.          (משלי טז יח): "לפני שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח"

142.          (משלי טז יט): "טוב שפל רוח את עניים מחלק שלל את גאים"

143.          (משלי טז לב): "טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר"

145.          (משלי יז כז): "חושך אמריו יודע דעת וקר רוח איש תבונה"

147.          (משלי כה יד): "נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר"

148.          (משלי כה כג): "רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר"

149.          (משלי כה כח): "עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו"

150.          (משלי כז טז): "צפניה צפן רוח ושמן ימינו יקרא"

151.          (משלי כט יא): "כל רוחו יוציא כסיל וחכם באחור ישבחנה"

152.          (משלי כט כג): "גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמך כבוד"

153.          (משלי ל ד): "מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע"

154.          (קהלת א ו): "הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סבב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח"

160.          (קהלת ג יט): "כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל"

161.          (קהלת ג כא): "מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ"

167.          (קהלת ז ח): "טוב אחרית דבר מראשיתו טוב ארך רוח מגבה רוח"

168.          (קהלת ז ט): "אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח"

169.          (קהלת ח ח): "אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח ואין שלטון ביום המות ואין משלחת במלחמה ולא ימלט רשע את בעליו"

170.          (קהלת י ד): "אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים"

171.          (קהלת יא ד): "שמר רוח לא יזרע וראה בעבים לא יקצור"

172.          (קהלת יא ה): "כאשר אינך יודע מה דרך הרוח כעצמים בבטן המלאה ככה לא תדע את מעשה האלהים אשר יעשה את הכל"

173.          (קהלת יב ז): "וישב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה"

174.          (איכה ד כ): "רוח אפינו משיח ה’ נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים"

175.          (דניאל ב א): "ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו"

176.          (דניאל ב ג): "ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום"

177.          (דניאל ב לה): "באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא והוו כעור מן אדרי קיט ונשא המון רוחא וכל אתר לא השתכח להון ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלת כל ארעא"

178.          (דניאל ד ה): "ועד אחרין על קדמי דניאל די שמה בלטשאצר כשם אלהי ודי רוח אלהין קדישין בה וחלמא קדמוהי אמרת"

179.          (דניאל ד ו): "בלטשאצר רב חרטמיא די אנה ידעת די רוח אלהין קדישין בך וכל רז לא אנס לך חזוי חלמי די חזית ופשרה אמר"

180.          (דניאל ד טו): "דנה חלמא חזית אנה מלכא נבוכדנצר ואנתה בלטשאצר פשרא אמר כל קבל די כל חכימי מלכותי לא יכלין פשרא להודעתני ואנתה כהל די רוח אלהין קדישין בך"

181.          (דניאל ה יא): "איתי גבר במלכותך די רוח אלהין קדישין בה וביומי אבוך נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת אלהין השתכחת בה ומלכא נבכדנצר אבוך רב חרטמין אשפין כשדאין גזרין הקימה אבוך מלכא"

182.          (דניאל ה יב): "כל קבל די רוח יתירה ומנדע ושכלתנו מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין השתכחת בה בדניאל די מלכא שם שמה בלטשאצר כען דניאל יתקרי ופשרה יהחוה"

183.          (דניאל ה יד): "ושמעת עליך די רוח אלהין בך ונהירו ושכלתנו וחכמה יתירה השתכחת בך"

184.          (דניאל ה כ): "וכדי רם לבבה ורוחה תקפת להזדה הנחת מן כרסא מלכותה ויקרה העדיו מנה"

185.          (דניאל ו ד): "אדין דניאל דנה הוא מתנצח על סרכיא ואחשדרפניא כל קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשית להקמותה על כל מלכותא"

186.          (דניאל ז ב): "ענה דניאל ואמר חזה הוית בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא"

187.          (דניאל ז טו): "אתכרית רוחי אנה דניאל בגוא נדנה וחזוי ראשי יבהלנני"

188.          (דניאל ח ח): "וצפיר העזים הגדיל עד מאד וכעצמו נשברה הקרן הגדולה ותעלנה חזות ארבע תחתיה לארבע רוחות השמים"

189.          (דניאל יא ד): "וכעמדו תשבר מלכותו ותחץ לארבע רוחות השמים ולא לאחריתו ולא כמשלו אשר משל כי תנתש מלכותו ולאחרים מלבד אלה"

190.          (עזרא א א): "ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר ה’ מפי ירמיה העיר ה’ את רוח כרש מלך פרס ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמר"

191.          (עזרא א ה): "ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימן והכהנים והלוים לכל העיר האלהים את רוחו לעלות לבנות את בית ה’ אשר בירושלם"

192.          (נחמיה ט כ): "ורוחך הטובה נתת להשכילם ומנך לא מנעת מפיהם ומים נתתה להם לצמאם"

193.          (נחמיה ט ל): "ותמשך עליהם שנים רבות ותעד בם ברוחך ביד נביאיך ולא האזינו ותתנם ביד עמי הארצת"

רוח ה', רוח נבואה

194.          (בראשית א ב): "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים"

195.          (בראשית ג ח): "וישמעו את קול ה’ אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני ה’ אלהים בתוך עץ הגן"

196.          (בראשית ו ג): "ויאמר ה’ לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה"

197.          (בראשית מא לח): "ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו"

198.          (שמות לא ג): "ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה"

199.          (שמות לה לא): "וימלא אתו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה"

200.          (שופטים ג י): "ותהי עליו רוח ה’ וישפט את ישראל ויצא למלחמה ויתן ה’ בידו את כושן רשעתים מלך ארם ותעז ידו על כושן רשעתים"

201.          (שופטים ו לד): "ורוח ה’ לבשה את גדעון ויתקע בשופר ויזעק אביעזר אחריו"

202.          (שופטים יא כט): "ותהי על יפתח רוח ה’ ויעבר את הגלעד ואת מנשה ויעבר את מצפה גלעד וממצפה גלעד עבר בני עמון"

203.          (שופטים יג כה): "ותחל רוח ה’ לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאל"

204.          (שופטים יד ו): "ותצלח עליו רוח ה’ וישסעהו כשסע הגדי ומאומה אין בידו ולא הגיד לאביו ולאמו את אשר עשה"

205.          (שופטים יד יט): "ותצלח עליו רוח ה’ וירד אשקלון ויך מהם שלשים איש ויקח את חליצותם ויתן החליפות למגידי החידה ויחר אפו ויעל בית אביהו"

206.          (שופטים טו יד): "הוא בא עד לחי ופלשתים הריעו לקראתו ותצלח עליו רוח ה’ ותהיינה העבתים אשר על זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו"

207.          במדבר יא יז: " "וירדתי ודברתי עמך שם, ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך" ... "וירד ה’ בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו" "

208.          (במדבר יא כו): "וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עלהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה"

209.          (במדבר יא כט): "ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה’ נביאים כי יתן ה’ את רוחו עליהם"

210.          (במדבר יא לא): "ורוח נסע מאת ה’ ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ"

211.          (במדבר טז כב): "ויפלו על פניהם ויאמרו אל אלהי הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף"

212.          (במדבר כד ב): "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים"

213.          (במדבר כז טז): "יפקד ה’ אלהי הרוחת לכל בשר איש על העדה"

214.          (במדבר כז יח): "ויאמר ה’ אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו"

215.          (שמואל א י ו): "וצלחה עליך רוח ה’ והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר"

216.          (שמואל א י י): "ויבאו שם הגבעתה והנה חבל נבאים לקראתו ותצלח עליו רוח אלהים ויתנבא בתוכם"

217.          (שמואל א יא ו): "ותצלח רוח אלהים על שאול בשמעו את הדברים האלה ויחר אפו מאד"

218.          (שמואל א טז יג): "ויקח שמואל את קרן השמן וימשח אתו בקרב אחיו ותצלח רוח ה’ אל דוד מהיום ההוא ומעלה ויקם שמואל וילך הרמתה"

219.          (שמואל א טז יד): "ורוח ה’ סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת ה’"

220.          (שמואל א טז טו): "ויאמרו עבדי שאול אליו הנה נא רוח אלהים רעה מבעתך"

221.          (שמואל א טז טז): "יאמר נא אדננו עבדיך לפניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח אלהים רעה ונגן בידו וטוב לך"

222.          (שמואל א טז כג): "והיה בהיות רוח אלהים אל שאול ולקח דוד את הכנור ונגן בידו ורוח לשאול וטוב לו וסרה מעליו רוח הרעה"

223.          (שמואל א יח י): "ויהי ממחרת ותצלח רוח אלהים רעה אל שאול ויתנבא בתוך הבית ודוד מנגן בידו כיום ביום והחנית ביד שאול"

224.          (שמואל א יט ט): "ותהי רוח ה’ רעה אל שאול והוא בביתו יושב וחניתו בידו ודוד מנגן ביד"

225.          (שמואל א יט כ): "וישלח שאול מלאכים לקחת את דוד וירא את להקת הנביאים נבאים ושמואל עמד נצב עליהם ותהי על מלאכי שאול רוח אלהים ויתנבאו גם המה"

226.          (שמואל א יט כג): "וילך שם אל נוית ברמה ותהי עליו גם הוא רוח אלהים וילך הלוך ויתנבא עד באו בנוית ברמה"

227.          (שמואל ב כב יא): "וירכב על כרוב ויעף, וירא על כנפי רוח"

228.          (שמואל ב כב טז): "ויראו אפקי ים, יגלו מסדות תבל; בגערת ה’, מנשמת רוח אפו"

229.          (שמואל ב כג ב): "רוח ה’ דבר בי, ומלתו על לשוני"

230.          (מלכים א יח יב): "והיה אני אלך מאתך ורוח ה’ ישאך על אשר לא אדע ובאתי להגיד לאחאב ולא ימצאך והרגני ועבדך ירא את ה’ מנערי"

231.          (מלכים א יט יא): "ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה’ והנה ה’ עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה’ לא ברוח ה’ ואחר הרוח רעש לא ברעש ה’"

232.          מלכים א כב כא: " "ויצא הרוח ויעמד לפני ה’ ויאמר אני אפתנו ויאמר ה’ אליו במה" . "ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן" . "ועתה הנה נתן ה’ רוח שקר בפי כל נביאיך אלה וה’ דבר עליך רעה" . "ויגש צדקיהו בן כנענה ויכה את מיכיהו על הלחי ויאמר אי זה עבר רוח ה’ מאתי לדבר אותך" "

233.          מלכים ב ב ט: " "ויהי כעברם ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" ... "ויראהו בני הנביאים אשר ביריחו מנגד ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע ויבאו לקראתו וישתחוו לו ארצה" "

234.          (מלכים ב ב טז): "ויאמרו אליו הנה נא יש את עבדיך חמשים אנשים בני חיל ילכו נא ויבקשו את אדניך פן נשאו רוח ה’ וישלכהו באחד ההרים או באחת הגיאות ויאמר לא תשלחו"

235.          (ישעיהו יא ב): "ונחה עליו רוח ה’, רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה’"

236.          (ישעיהו יא טו): "והחרים ה’ את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים"

237.          (ישעיהו כז ח): "בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים"

238.          (ישעיהו ל א): "הוי בנים סוררים נאם ה’ לעשות עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוחי למען ספות חטאת על חטאת"

239.          (ישעיהו ל כח): "ורוחו כנחל שוטף עד צואר יחצה להנפה גוים בנפת שוא ורסן מתעה על לחיי עמים"

240.          (ישעיהו לד טז): "דרשו מעל ספר ה’ וקראו אחת מהנה לא נעדרה אשה רעותה לא פקדו כי פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן"

241.          (ישעיהו מ ז): "יבש חציר נבל ציץ כי רוח ה’ נשבה בו אכן חציר העם"

242.          (ישעיהו מ יג): "מי תכן את רוח ה’ ואיש עצתו יודיענו"

243.          (ישעיהו מב א): "הן עבדי אתמך בו, בחירי רצתה נפשי; נתתי רוחי עליו, משפט לגוים יוציא"

244.          (ישעיהו מד ג): "כי אצק מים על צמא ונזלים על יבשה אצק רוחי על זרעך וברכתי על צאצאיך"

245.          (ישעיהו מח טז): "קרבו אלי שמעו זאת לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני ועתה אדני ה’ שלחני ורוחו"

246.          (ישעיהו נז טז): "כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי"

247.          (ישעיהו נט יט): "וייראו ממערב את שם ה’ וממזרח שמש את כבודו כי יבוא כנהר צר רוח ה’ נססה בו"

248.          (ישעיהו נט כא): "ואני זאת בריתי אותם אמר ה’ רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה’ מעתה ועד עולם"

249.          (ישעיהו סא א): "רוח ד' ה’ עלי יען משח ה’ אתי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולאסורים פקח קוח"

250.          ישעיהו סג י: " "והמה מרו ועצבו את רוח קדשו ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם" . "ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים את רעי צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו" ... "כבהמה בבקעה תרד רוח ה’ תניחנו כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת" "

251.          (יחזקאל ח ג): "וישלח תבנית יד ויקחני בציצת ראשי ותשא אתי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אתי ירושלמה במראות אלהים אל פתח שער הפנימית הפונה צפונה אשר שם מושב סמל הקנאה המקנה"

252.          (יחזקאל יא כד): "ורוח נשאתני ותביאני כשדימה אל הגולה במראה ברוח אלהים ויעל מעלי המראה אשר ראיתי"

253.          יחזקאל לז א: " "היתה עלי יד ה’ ויוצאני ברוח ה’ ויניחני בתוך הבקעה והיא מלאה עצמות" ... "כה אמר אדני ה’ לעצמות האלה הנה אני מביא בכם רוח וחייתם" . "ונתתי עליכם גדים והעלתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור ונתתי בכם רוח וחייתם וידעתם כי אני ה’" ... "וראיתי והנה עליהם גדים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה ורוח אין בהם" . "ויאמר אלי הנבא אל הרוח הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח כה אמר אדני ה’ מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו" . "והנבאתי כאשר צוני ותבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו על רגליהם חיל גדול מאד מאד" ... "ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני ה’ דברתי ועשיתי נאם ה’" "

254.          (יחזקאל לט כט): "ולא אסתיר עוד פני מהם אשר שפכתי את רוחי על בית ישראל נאם אדני ה’"

255.          (הושע יג טו): "כי הוא בן אחים יפריא יבוא קדים רוח ה’ ממדבר עלה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה"

256.          יואל ג א: " "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלמות יחלמון בחוריכם חזינות יראו" . "וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי" "

257.          (מיכה ב ז): "האמור בית יעקב הקצר רוח ה’ אם אלה מעלליו הלוא דברי ייטיבו עם הישר הולך"

258.          (מיכה ג ח): "ואולם אנכי מלאתי כח את רוח ה’ ומשפט וגבורה להגיד ליעקב פשעו ולישראל חטאתו"

259.          (חגי ב ה): "את הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים ורוחי עמדת בתוככם אל תיראו"

260.          (זכריה ד ו): "ויען ויאמר אלי לאמר זה דבר ה’ אל זרבבל לאמר לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה’ צבאות"

261.          (זכריה ו ח): "ויזעק אתי וידבר אלי לאמר ראה היוצאים אל ארץ צפון הניחו את רוחי בארץ צפון"

262.          (זכריה ז יב): "ולבם שמו שמיר משמוע את התורה ואת הדברים אשר שלח ה’ צבאות ברוחו ביד הנביאים הראשנים ויהי קצף גדול מאת ה’ צבאות"

263.          (תהלים קלט ז): "אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח"

264.          (דברי הימים ב טו א): "ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח אלהים"

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-31.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/rux