המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
(ג-ד) "כי כל עוד שנשמתי בי לא תדברנה שפתי עולה", לדבר דברים הפך מה שבלבי שדבור הפה הפך מחשבת הלב הוא עולה, וגם לא אחשב בשכלי סברות שכוזבות, כסברות אלה שאמרתם להצדיק את ה', "להגות" מחשבות אלה "בלשוני", שזה "רמיה" ומרמה, והמאמרים מקבילים, "שכל עוד נשמתי בי" דהיינו חיי הגוף ונשמת אפי "לא אדבר עולה, וכל עוד שרוח אלוה באפי" שזה מציין הרוח הנשגב האלהי אשר באדם שהוא המשכיל והמחשב, "לא אהגה" ואחשב "רמיה", ולכן.
ביאור המילות
"נשמתי, ורוח אלוה". כבר בארתי בכ"מ שלפעמים שם נשמה על נשימת רוח חיים לבד, ואז שם רוח גדול משם נשמה, ובפרט פה שאמר רוח אלוה, שמורה על הרוח האלהי הרוחני אשר באדם, שבו יש יתרון לאדם על הבהמה, שכל בע"ח יש נשמת רוח באפיו לא רוח אלוה:
