מ"ג איוב כז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב כז · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי כל עוד נשמתי בי ורוח אלוה באפי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי כָל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי וְרוּחַ אֱלוֹהַּ בְּאַפִּי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּי־כׇל־ע֣וֹד נִשְׁמָתִ֣י בִ֑י
  וְר֖וּחַ אֱל֣וֹהַּ בְּאַפִּֽי׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ג-ד) "כי כל עוד שנשמתי בי לא תדברנה שפתי עולה", לדבר דברים הפך מה שבלבי שדבור הפה הפך מחשבת הלב הוא עולה, וגם לא אחשב בשכלי ברות שכוזבות, כסברות אלה שאמרתם להצדיק את ה', "להגות" מחשבות אלה "בלשוני", שזה "רמיה" ומרמה, והמאמרים מקבילים, "שכל עוד נשמתי בי" דהיינו חיי הגוף ונשמת אפי "לא אדבר עולה, וכל עוד שרוח אלוה באפי" שזה מציין הרוח הנשגב האלהי אשר באדם שהוא המשכיל והמחשב, "לא אהגה" ואחשב "רמיה", ולכן.


ביאור המילות

"נשמתי, ורוח אלוה". כבר בארתי בכ"מ שלפעמים שם נשמה על נשימת רוח חיים לבד, ואז שם רוח גדול משם נשמה, ובפרט פה שאמר רוח אלוה, שמורה על הרוח האלהי הרוחני אשר באדם, שבו יש יתרון לאדם על הבהמה, שכל בע"ח יש נשמת רוח באפיו לא רוח אלוה:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי כל עוד" - אשר כל זמן שתהיה נשמתי בי ורוח חיים מאלוה יהיה באפי

<< · מ"ג איוב · כז · ג · >>