עם טעמים:
אֶ֥זְכְּרָ֥ה נְגִינָתִ֗י בַּ֫לָּ֥יְלָה עִם־לְבָבִ֥י אָשִׂ֑יחָה וַיְחַפֵּ֥שׂ רוּחִֽי׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"אזכרה נגינתי בלילה" - בימי הגלות הזה הדומה ללילה אני זוכר את נגינותי שהייתי מנגן בימי קדם בב"ה
"עם לבבי אשיחה" - אני מחשב ורוחי מחפש מה היא כן מדתו של הקב"ה ואני תמיה הלעולמים יזנח
אזכרה - רמז שהיה מנגן בלילה, או בלילה אזכרה, שהייתי מנגן בימים קדמונים לעבוד השם על דרך אעירה השחר.
ויחפש רוחי - הוא המחפש והוא דבק באשר אחריו והוא הלעולמים והפעול חסר והוא אותי.
" אזכרה נגינתי בלילה", שעוד נשאר בידי הנגינות והשירים, זכר הנסים שעברו וגדולת העם והצלחתם בימי קדם, "ועם לבבי אשיחה", מדוע שקעה שמש הצלחתי, "ורוחי יחפש" ויחקור על כל צדדי האפשר, אם יצוייר זאת שיעזבה ה' ויסיר את האומה מהיות גוי לפניו, ואחרי החיפוש והחקירה יברר בטענות שזה דבר נמנע בחק האלהות:
ביאור המילות
"אזכרה". שעורו אזכרה בלילה נגינתי, ויחפש כפשטו, שחופש וחוקר בדבר:
