קטגוריה:זכריה יב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף זכריה יב א)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< | ספר זכריה • פרק י"ב • פסוק א' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

משא דבר יהוה על ישראל נאם יהוה נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח אדם בקרבו


המהדורה המנוקדת:

מַשָּׂא דְבַר יְהוָה עַל יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה נֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ.


המהדורה המוטעמת:

מַשָּׂ֥א דְבַר־יְהֹוָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל נְאֻם־יְהֹוָ֗ה נֹטֶ֤ה שָׁמַ֙יִם֙ וְיֹסֵ֣ד אָ֔רֶץ וְיֹצֵ֥ר רֽוּחַ־אָדָ֖ם בְּקִרְבּֽוֹ׃


המהדורה הדקדוקית:

מַשָּׂ֥א דְבַר־יְהוָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל נְאֻם־יְהוָ֗ה נֹטֶ֤ה שָׁמַ֙יִם֙ וְ/יֹסֵ֣ד אָ֔רֶץ וְ/יֹצֵ֥ר רֽוּחַ־אָדָ֖ם בְּ/קִרְבּֽ/וֹ׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת וסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה.

לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

מקראות גדולות (פרשנות מסורתית)

עריכה


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
משא דבר יהוה על ישראל נאם יהוה נטה שמים ויסד ארץ ויצר רוח אדם בקרבו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מַשָּׂא דְבַר יְהוָה עַל יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה נֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מַשָּׂ֥א דְבַר־יְהֹוָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל נְאֻם־יְהֹוָ֗ה נֹטֶ֤ה שָׁמַ֙יִם֙ וְיֹסֵ֣ד אָ֔רֶץ וְיֹצֵ֥ר רֽוּחַ־אָדָ֖ם בְּקִרְבּֽוֹ׃

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

מַטֵל פִּתְגָמָא דַייָ עַל יִשְׂרָאֵל אֲמַר יְיָ דִתְלָא שְׁמַיָא וְשַׁכְלֵיל אַרְעָא וּבָרָא רוּחָא דֶאֱנָשָׁא בִּמְעוֹהִי:

רש"י

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"משא דבר ה'" - הוא גמר זה הדבר שהתחיל לדבר בפורענותן של אוכלי ישראל על בבל וכיוצא בו

מצודות

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

 

מצודת דוד

"נוטה שמים" - הנוטה את השמים לפרשה והמייסד את הארץ ויוצר רוח האדם בקרב גופו וכאומר הואיל וכן הכל שלו ובידו לעשות בכל דבר כרצונו 

מצודת ציון

"משא" - נבואה ולתוספת ביאור אמר דבר ה'

מלבי"ם

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

משא דבר ה', אחר שנבא על מה שיהיה בבי"ש נבא על מה שיהיה באחרית הימים, והקדים לדבריו שזה "נאום ה'" אשר הוא "נוטה שמים ויוסד ארץ ויוצר רוח האדם בקרבו", שרוח האדם בקרב גופו הוא החבור והקשר שנעשה בין השמים ובין הארץ, שהגוף מתולדת הארץ והרוח הוא מן העליונים, ובזה נברא האדם בתבנית העולם הגדול, וכל העולם העליון והתחתון נכלל בו ונברא בשבילו והוא התכלית אל העולם כולו ומהלך מהלך השלימות אל כל המציאות, ולכן יחשוב ה' מחשבות בל ידח ממנו נדח ויבננו בבנין שלם לעתיד כשיגיע עת התיקון:

 



• ביאור קצר על כל הפרק • כתבו את ביאור ויקי על הפסוק!

קישורים

דף הפרק • מקראות גדולות • הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה

פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא


אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=קטגוריה:זכריה_יב_א&oldid=323362"