ביאור:משנה ערובין פרק ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

משנה מבוארת למסכת ערובין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת ערובין עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

עירוב חצרות בגג, ובמעברים בין רשויות[עריכה]

ראו תוספתא ז, י. ר' מאיר טוען שכיוון שהגגות מחוברים - הם כחצר משותפת, שבתוכה ניתן לטלטל גם בלי עירוב.

לדעת חכמים ראו תוספתא ג, יא.

ר' שמעון מתיר לערב את החצר ולטלטל מהבית אליה, ובו בזמן לטלטל בחצר ובסביבתה ארבע אמות כלים ששבתו בחצר, גם בלי עירוב, וראו מנהגו בפועל בתוספתא ה, יח.

(א) כל גגות העיר של בתים המחוברים זה לזה - רשות אחת,

ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: כל אחד ואחד רשות בפני עצמו. אלא אם עירבו בעליהם ביניהם

רבי שמעון אומר: אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות - לכלים ששבתו לתוכן,

אבל לא לכלים ששבתו בתוך הבית:


לגג הקטן ולחצר הקטנה אין אלא שלוש דפנות, ולכן אינם מגודרים כראוי. לגג הגדול ולחצר הגדולה יש שלוש דפנות ועוד דופן חלקית בצד של הגג הקטן.

השוו לעיל ה, ח, לגבי עירוב תחומין. גם שם יש יתרון לאנשי העיר הגדולה.

לגבי חצר שנפרצה לרשות הרבים, ר' אליעזר רואה אותה כרשות הרבים וחכמים ככרמלית. הניסוח של דברי חכמים קשה, כי אינם דנים במקרה שבו דן ר' אליעזר. יתכן להסביר זאת בכך שאינם רק מקילים ביחס לר' אליעזר, שהרי הוא מתיר לטלטל מהחצר לרשות הרבים [פחות מארבע אמות], והם אוסרים זאת למרות שאינם מחייבים חטאת.

הדמיון בין דברי חכמים לדברי ר' שמעון במשנה א הוא שהם פוטרים את המטלטל מהחצר לרשות הרבים ואת המטלטל מהבית לחצר, וכך פוטרים בעקיפין אפילו את המטלטל מהבית לרשות הרבים.

(ב) גג גדול סמוך לקטן שבעלי שניהם לא עירבו זה עם זה, ויש להם מעקה משותף. - הגדול מותר והקטן אסור.

חצר גדולה שנפרצה לקטנה - הגדולה מותרת, והקטנה אסורה,
מפני שהיא כפתחה של גדולה.

חצר שנפרצה לרשות הרבים

המכניס מתוכה לרשות היחיד, או מרשות היחיד לתוכה - חייב, דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרים: מתוכה לרשות הרבים, או מרשות הרבים לתוכה - פטור,
מפני שהיא ככרמלית: כמקום שנמצא על הגבול בין רשות הרבים לרשות היחיד.


(ג) חצר שנפרצה לרשות הרבים בשבת משתי רוחותיה,

המשנה הקודמת עסקה בחצר שנפרצה מערב שבת. אם החצר נפרצה בשבת עצמה, אפילו אם נפרצה לחלוטין, משתי רוחותיה, ואינה מגודרת לכל הדעות, ר' יהודה מתיר עדיין לטלטל באותה השבת כי בכניסת השבת היה עירוב כשר. הוא מדמה מקרה זה למקרה שנדון לעיל ג, ד, שבו אבד העירוב לאחר כניסת השבת. אבל גם הוא מודה שלקראת השבתות הבאות יש לתקן את הפירצה. ר' יוסי טוען שהחובה שתהיה גדר אינה דומה לחובת קיום העירוב.

וראו תוספתא ז, ז, שחכמים (ר' יוסי) אסרו לטלטל אפילו אם נפרצה רק מרוח אחת.

הניסוח "לעתיד לבוא" יכול לרמז על זמן הגאולה, ולפיו קושר ר' יוסי את דיני השבת בעולם הזה לדיני השבת שלאחר הגאולה.

וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו, וכן מבוי שנטלו קורתו או לחייו
מותרין באותה שבת, ואסורין לעתיד לבוא, דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר: אם מותרין לאותה שבת - מותרין לעתיד לבוא.
ואם אסורין לעתיד לבוא - אסורין לאותה שבת:


(ד) הבונה עליה על גבי שני בתים, וכן גשרים המפולשים -

מטלטלין תחתיהן בשבת, דברי רבי יהודה.

מתחת לגשר עוברת רשות הרבים, אבל ר' יהודה טוען שהקיר של העליה או הגשר נחשב כיורד עד למטה, וראו גם לעיל ח, ו-ז, לגבי הכותל שמעל הבור או האמה.

חכמים אוסרים לערב למבוי המפולש כי הוא פתוח משני צדדיו לרשות הרבים, ולכן רבים מהלכים בו. וראו הגדרת רשות הרבים לדעתם בתוספתא שבת א, א. במשנה הקודמת ראינו שר' יהודה מתיר לטלטל באותה השבת גם בחצר שנפרצה משתי רוחותיה והפכה למבוי המפולש, וכאן הוא מתיר לטלטל בה גם בשבתות הבאות אם עירבו בה.

והשוו גם לדברי ר' יהודה בשבת טז, א. נראה שלדעתו מבוי המפולש אינו רה"ר גמורה ולכן ניתן לערב בו.

וחכמים אוסרין.

ועוד אמר רבי יהודה: מערבין למבוי המפולש.

וחכמים אוסרין: