משנה עירובין ה
עירובין פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק חמישי ("כיצד מעברין") · >>
פרקי מסכת עירובין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
כיצד מעברין את הערים? בית נכנס בית יוצא, פגום נכנס פגום יוצא.
היו שם גדודיות גבוהות עשרה טפחים, וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה, מוציאין את המידה כנגדן, ועושין אותה כמין טבלא מרובעת, כדי שיהא נשכר את הזוויות.
משנה ב
נותנין קרפף לעיר, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, לא אמרו קרפף, אלא בין שתי עיירות:
אם יש לזו שבעים אמה ושיריים, ולזו שבעים אמה ושיריים, עושה קרפף לשתיהן להיותן כאחת.
משנה ג
וכן שלשה כפרים המשולשין, אם יש בין שנים החיצונים מאה וארבעים ואחד ושליש, עשה אמצעי את שלשתן להיותן כאחד.
משנה ד
אין מודדין אלא בחבל של חמישים אמה, לא פחות ולא יותר.
ולא ימדוד אלא כנגד לבו.
היה מודד והגיע לגיא או לגדר, מבליעו וחוזר למידתו.
(הגיע להר, מבליעו וחוזר למידתו).
ובלבד שלא יצא חוץ לתחום.
אם אינו יכול להבליעו, בזו אמר רבי דוסתאי בר רבי ינאי משום רבי מאיר, שמעתי שמקדרין בהרים.
משנה ה
אין מודדין אלא מן המומחה.
ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחר, שומעין למקום שריבה.
ריבה לאחד ומיעט לאחר, שומעין למרובה.
אפילו עבד, אפילו שפחה, נאמנין לומר, עד כאן תחום שבת, שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר אלא להקל.
משנה ו
עיר של יחיד ונעשית של רבים, מערבין את כולה.
ושל רבים ונעשית של יחיד, אין מערבין את כולה,
אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר חדשה שביהודה, שיש בה חמישים דיורים, דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר, שלוש חצרות של שני בתים.
משנה ז
מי שהיה במזרח ואמר לבנו, ערב לי במערב, במערב ואמר לבנו, ערב לי במזרח, אם יש הימנו ולביתו אלפים אמות, ולעירובו יותר מכאן, מותר לביתו ואסור לעירובו.
לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מכאן, אסור לביתו ומותר לעירובו.
הנותן את עירובו בעיבורה של עיר, לא עשה ולא כלום.
נתנו חוץ לתחום, אפילו אמה אחת, מה שנשכר הוא מפסיד.
משנה ח
אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה, ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה.
כיצד? מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה, בעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה, מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה.
ורבי עקיבא אומר: אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה.
משנה ט
אמר להן רבי עקיבא: אי אתם מודים לי בנותן עירובו במערה, שאין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה?
אמרו לו: אימתי, בזמן שאין בה דיורין; אבל יש בה דיורין, מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה.
נמצא קל תוכה מעל גבה.
ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים, שאפילו סוף מידתו כלה במערה.
- בַּיִת נִכְנָס, בַּיִת יוֹצֵא; פָּגוּם נִכְנָס, פָּגוּם יוֹצֵא.
- הָיוּ שָׁם גְּדוּדִיּוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּגְשָׁרִים וּנְפָשׁוֹת שֶׁיֵשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה,
- מוֹצִיאִין אֶת הַמִּדָּה כְּנֶגְדָּן,
- וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין טַבְלָא מְרֻבַּעַת,
- כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיוֹת:
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- לֹא אָמְרוּ קַרְפֵּף, אֶלָּא בֵּין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת;
- אִם יֵשׁ לָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, וְלָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם,
- עוֹשֶׂה קַרְפֵּף לִשְׁתֵּיהֶן לִהְיוֹתָן כְּאַחַת:
- אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד וּשְׁלִישׁ,
- עָשָׂה אֶמְצָעִי אֶת שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹתָן כְּאֶחָד:
- וְלֹא יִמְדֹּד אֶלָּא כְּנֶגֶד לִבּוֹ.
- הָיָה מוֹדֵד, וְהִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְגָדֵר,
- מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ;
- הִגִּיעַ לְהַר – מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ;
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם.
- אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ,
- בְּזוֹ אָמַר רַבִּי דּוֹסְתַאי בַּר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר,
- שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין בֶּהָרִים:
- בְּזוֹ אָמַר רַבִּי דּוֹסְתַאי בַּר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר,
- רִבָּה לְמָקוֹם אֶחָד וּמִיעֵט לְמָקוֹם אַחֵר,
- שׁוֹמְעִין לַמָּקוֹם שֶׁרִבָּה.
- רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאַחֵר, שׁוֹמְעִין לַמְּרֻבֶּה.
- אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִין לוֹמַר,
- עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת;
- שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים אֶת הַדָּבָר לְהַחֲמִיר, אֶלָּא לְהָקֵל:
- וְשֶׁל רַבִּים וְנַעֲשֵׂית שֶׁל יָחִיד,
- אֵין מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ,
- אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה חוּצָה לָהּ כְּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה שֶׁיֶשׁ בָּהּ חֲמִשִּׁים דִּיוּרִים,
- דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי בָּתִּים:
- בַּמַּעֲרָב, וְאָמַר לִבְנוֹ: עָרֵב לִי בַּמִּזְרָח;
- אִם יֵשׁ הֵימֶנּוּ וּלְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמּוֹת, וּלְעֵרוּבוֹ יוֹתֵר מִכָּאן,
- מֻתָּר לְבֵיתוֹ, וְאָסוּר לְעֵרוּבוֹ.
- לְעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּלְבֵיתוֹ יוֹתֵר מִכָּאן,
- אָסוּר לְבֵיתוֹ וּמֻתָּר לְעֵרוּבוֹ.
- הַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם.
- נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת,
- מַה שֶׁנִּשְׂכַּר הוּא מַפְסִיד:
- נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת,
- וְאֵין אַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר גְּדוֹלָה.
- כֵּיצַד?
- מִי שֶׁהָיָה בְּעִיר גְּדוֹלָה, וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִיר קְטַנָּה;
- בִּעִיר קְטַנָּה, וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִיר גְּדוֹלָה,
- מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.
- וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵין לוֹ אֶלָּא מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה:
- אִי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּנוֹתֵן עֵרוּבוֹ בִּמְעָרָה,
- שֶׁאֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה?
- אָמְרוּ לוֹ:
- אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ דִּיוּרִין;
- אֲבָל יֶשׁ בָּהּ דִּיוּרִין,
- מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.
- נִמְצָא קַל תּוֹכָהּ מֵעַל גַּבָּהּ.
- וְלַמּוֹדֵד שֶׁאָמְרוּ: נוֹתְנִין לוֹ אַלְפַּיִם,
- שֶׁאֲפִלּוּ סוֹף מִדָּתוֹ כָּלֶה בִּמְעְָרָה:
נוסח הרמב"ם
(א) כיצד מעברין את הערים?
- בית נכנס - ובית יוצא,
- פגום נכנס - ופגום יוצא,
- היו שם גדודיות - גבוהות עשרה טפחים,
- וגשרים, ונפשות - שיש בהן בית דירה,
- מוציאין את המידה - כנגדן,
- ועושין אותה - כטבלה מרובעת,
- כדי שיהא נשכר - את הזויות.
(ב) נותנין קרפף - לעיר,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרים:
- לא אמרו בקרפף - אלא כבין שתי עיירות,
- אם יש לזו - שבעים ושירים,
- ולזו - שבעים ושירים,
- עושה קרפף לשתיהן - להיות כאחת.
(ג) וכן שלשה כפרים - המשולשין,
- אם יש בין שנים החיצונים - מאה וארבעים ואחת ושליש,
- עושה האמצעי לשלשתן - להיות כאחת.
(ד) אין מודדין -
- אלא בחבל - של חמישים אמה,
- לא פחות - ולא יתר.
- ולא ימוד - אלא כנגד לבו.
- היה מודד -
- והגיע לגיא, או לגדר -
- מבליעו - וחוזר למידתו.
- הגיע להר -
- מבליעו - וחוזר למידתו,
- ובלבד - שלא יוציא חוץ לתחום.
- אם אינו יכל להבליעו -
- בזו אמר רבי דוסתאי, ברבי ינאי, משום רבי מאיר:
- שמעתי, שמקדרין בהרים.
- בזו אמר רבי דוסתאי, ברבי ינאי, משום רבי מאיר:
- והגיע לגיא, או לגדר -
(ה) אין מודדין - אלא מן המומחה.
- ריבה למקום אחד, ומיעט למקום אחד -
- שומעין למקום שריבה.
- ריבה לאחד, ומיעט לאחד -
- שומעין למרבה.
- אפילו עבד, אפילו שפחה -
- נאמנין לומר - עד כאן תחום השבת.
- שלא אמרו חכמים בדבר -
- אלא להקל.
(ו) עיר של יחיד, שנעשת של רבים -
- מערבין את כולה.
- ושל רבים, שנעשת של יחיד -
- אין מערבין את כולה,
- אלא אם כן,
- עשה חוצה לה - כעיר חדשה שביהודה,
- שיש בה חמישים דיורין,
- עשה חוצה לה - כעיר חדשה שביהודה,
- דברי רבי יהודה.
- רבי שמעון אומר:
- שלש חצרות - של שני, שני בתים.
(ז) מי שהיה במזרח, ואמר לבנו - לערב לו במערב,
- במערב, ואמר לבנו - לערב לו במזרח,
- אם יש ממנו לביתו אלפיים אמה, ולעירובו יתר מכן -
- מותר לביתו, ואסור לעירובו.
- לעירובו אלפיים אמה, ולביתו יתר מכן -
- מותר לעירובו, ואסור לביתו.
- אם יש ממנו לביתו אלפיים אמה, ולעירובו יתר מכן -
- הנותן את עירובו,
- בעיבורה של עיר - לא עשה כלום.
- נתנו חוץ לתחום -
- מה שנשכר - הוא מפסיד.
(ח) אנשי עיר גדולה - מהלכין את כל עיר קטנה.
- ואנשי עיר קטנה - אין מהלכין את כל עיר גדולה.
- כיצד?
- מי שהיה מעיר גדולה,
- ונתן את עירובו בעיר קטנה,
- או מעיר קטנה,
- ונתן את עירובו בעיר גדולה,
- מהלך את כולה, וחוצה לה - אלפיים אמה.
- רבי עקיבה אומר:
- אין לו ממקום עירובו - אלא אלפיים אמה.
- מי שהיה מעיר גדולה,
(ט) אמר להם רבי עקיבה:
- אין אתם מודים לי,
- בנותן את עירובו - על פי המערה,
- שאין לו ממקום עירובו - אלא אלפיים אמה?
- אמרו לו: אימתי?
- בזמן - שאין בה דיורין.
- אבל בזמן - שיש בה דיורין,
- מהלך את כולה, וחוצה לה - אלפיים אמה.
- נמצא - קל בתוכה, מעל גבה.
- למודד שאמרו -
- נותנין לו - אלפיים אמה,
- שאפילו סוף מידתו - כלה במערה.
- מהלך את כולה, וחוצה לה - אלפיים אמה.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה עירובין, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב