משנה עירובין ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


עירובין פרק ה: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר מועד · מסכת עירובין · פרק חמישי ("כיצד מעברין") · >>

פרקי מסכת עירובין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

כיצד מעברין את הערים? בית נכנס בית יוצא, פגום נכנס פגום יוצא.

היו שם גדודיות גבוהות עשרה טפחים, וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה, מוציאין את המידה כנגדן, ועושין אותה כמין טבלא מרובעת, כדי שיהא נשכר את הזוויות.

משנה ב[עריכה]

נותנין קרפף לעיר, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, לא אמרו קרפף, אלא בין שתי עיירות: אם יש לזו שבעים אמה ושיריים, ולזו שבעים אמה ושיריים, עושה קרפף לשתיהן להיותן כאחת.

משנה ג[עריכה]

וכן שלשה כפרים המשולשין, אם יש בין שנים החיצונים מאה וארבעים ואחד ושליש, עשה אמצעי את שלשתן להיותן כאחד.

משנה ד[עריכה]

אין מודדין אלא בחבל של חמישים אמה, לא פחות ולא יותר.

ולא ימדוד אלא כנגד לבו.

היה מודד והגיע לגיא או לגדר, מבליעו וחוזר למידתו.

(הגיע להר, מבליעו וחוזר למידתו).

ובלבד שלא יצא חוץ לתחום.

אם אינו יכול להבליעו, בזו אמר רבי דוסתאי בר רבי ינאי משום רבי מאיר, שמעתי שמקדרין בהרים.

משנה ה[עריכה]

אין מודדין אלא מן המומחה.

ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחר, שומעין למקום שריבה.

ריבה לאחד ומיעט לאחר, שומעין למרובה.

אפילו עבד, אפילו שפחה, נאמנין לומר, עד כאן תחום שבת, שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר אלא להקל.

משנה ו[עריכה]

עיר של יחיד ונעשית של רבים, מערבין את כולה.

ושל רבים ונעשית של יחיד, אין מערבין את כולה, אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר חדשה שביהודה, שיש בה חמישים דיורים, דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר, שלוש חצרות של שני בתים.

משנה ז[עריכה]

מי שהיה במזרח ואמר לבנו, ערב לי במערב, במערב ואמר לבנו, ערב לי במזרח, אם יש הימנו ולביתו אלפים אמות, ולעירובו יותר מכאן, מותר לביתו ואסור לעירובו.

לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מכאן, אסור לביתו ומותר לעירובו.

הנותן את עירובו בעיבורה של עיר, לא עשה ולא כלום.

נתנו חוץ לתחום, אפילו אמה אחת, מה שנשכר הוא מפסיד.

משנה ח[עריכה]

אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה, ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה.

כיצד? מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה, בעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה, מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה.

ורבי עקיבא אומר: אין לו אלא ממקום עירובו אלפים אמה.

משנה ט[עריכה]

אמר להן רבי עקיבא: אי אתם מודים לי בנותן עירובו במערה, שאין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה?

אמרו לו: אימתי, בזמן שאין בה דיורין; אבל יש בה דיורין, מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה.

נמצא קל תוכה מעל גבה.

ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים, שאפילו סוף מידתו כלה במערה.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א)

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) כיצד מעברין את הערים בית נכנס ובית יוצא פגום נכנס ופגום יוצא היו שם גדודייות גבוהות עשרה טפחים וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה מוציאין את המידה כנגדן ועושין אותה כטבלה מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות.

(ב) נותנין קרפף לעיר דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לא אמרו בקרפף אלא כבין שתי עיירות אם יש לזו שבעים ושירים ולזו שבעים ושירים עושה קרפף לשתיהן להיות כאחת.

(ג) וכן שלשה כפרים המשולשין אם יש בין שנים החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש עושה האמצעי לשלשתן להיות כאחת.

(ד) אין מודדין אלא בחבל של חמישים אמה לא פחות ולא יתר ולא ימוד אלא כנגד לבו היה מודד והגיע לגיא או לגדר מבליעו וחוזר למידתו הגיע להר מבליעו וחוזר למידתו ובלבד שלא יוציא חוץ לתחום אם אינו יכל להבליעו בזו אמר רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר שמעתי שמקדרין בהרים.

(ה) אין מודדין אלא מן המומחה ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחד שומעין למקום שריבה ריבה לאחד ומיעט לאחד שומעין למרבה אפילו עבד אפילו שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום השבת שלא אמרו חכמים בדבר אלא להקל.

(ו) עיר של יחיד שנעשת של רבים מערבין את כלה ושל רבים שנעשת של יחיד אין מערבין את כלה אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר חדשה שביהודה שיש בה חמישים דיורין דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר שלש חצרות של שני שני בתים.

(ז) מי שהיה במזרח ואמר לבנו לערב לו במערב במערב ואמר לבנו לערב לו במזרח אם יש ממנו לביתו אלפיים אמה ולעירובו יתר מכן מותר לביתו ואסור לעירובו לעירובו אלפיים אמה ולביתו יתר מכן מותר לעירובו ואסור לביתו הנותן את עירובו בעיבורה של עיר לא עשה כלום נתנו חוץ לתחום מה שנשכר הוא מפסיד.

(ח) אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואנשי עיר קטנה אין מהלכין את כל עיר גדולה כיצד מי שהיה מעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה או מעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה מהלך את כלה וחוצה לה אלפיים אמה רבי עקיבה אומר אין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה.

(ט) אמר להם רבי עקיבה אין אתם מודים לי בנותן את עירובו על פי המערה שאין לו ממקום עירובו אלא אלפיים אמה אמרו לו אימתיי בזמן שאין בה דיורין אבל בזמן שיש בה דיורין מהלך את כלה וחוצה לה אלפיים אמה נמצא קל בתוכה מעל גבה למודד שאמרו נותנין לו אלפיים אמה שאפילו סוף מידתו כלה במערה.

פירושים[עריכה]