משנה עירובין ה ניקוד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


פרק ה

משניות: א ב ג ד ה ו ז ח ט

עריכה

(א) כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים?
בַּיִת נִכְנָס, בַּיִת יוֹצֵא; פָּגוּם נִכְנָס, פָּגוּם יוֹצֵא.
הָיוּ שָׁם גְּדוּדִיּוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּגְשָׁרִים וּנְפָשׁוֹת שֶׁיֵשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה,
מוֹצִיאִין אֶת הַמִּדָּה כְּנֶגְדָּן,
וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין טַבְלָא מְרֻבַּעַת,
כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיוֹת:
(ב) נוֹתְנִין קַרְפֵּף לָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
לֹא אָמְרוּ קַרְפֵּף, אֶלָּא בֵּין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת;
אִם יֵשׁ לָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, וְלָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם,
עוֹשֶׂה קַרְפֵּף לִשְׁתֵּיהֶן לִהְיוֹתָן כְּאַחַת:
(ג) וְכֵן שְׁלֹשָׁה כְּפָרִים הַמְּשֻׁלָּשִׁין,
אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד וּשְׁלִישׁ,
עָשָׂה אֶמְצָעִי אֶת שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹתָן כְּאֶחָד:
(ד) אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְּחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר;
וְלֹא יִמְדֹּד אֶלָּא כְּנֶגֶד לִבּוֹ.
הָיָה מוֹדֵד, וְהִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְגָדֵר,
מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ;
הִגִּיעַ לְהַר – מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ;
וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם.
אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ,
בְּזוֹ אָמַר רַבִּי דּוֹסְתַאי בַּר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר,
שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין בֶּהָרִים:
(ה) אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה.
רִבָּה לְמָקוֹם אֶחָד וּמִיעֵט לְמָקוֹם אַחֵר,
שׁוֹמְעִין לַמָּקוֹם שֶׁרִבָּה.
רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאַחֵר, שׁוֹמְעִין לַמְּרֻבֶּה.
אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה נֶאֱמָנִין לוֹמַר,
עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת;
שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים אֶת הַדָּבָר לְהַחֲמִיר, אֶלָּא לְהָקֵל:
(ו) עִיר שֶׁל יָחִיד וְנַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים, מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ;
וְשֶׁל רַבִּים וְנַעֲשֵׂית שֶׁל יָחִיד,
אֵין מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ,
אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה חוּצָה לָהּ כְּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה שֶׁיֶשׁ בָּהּ חֲמִשִּׁים דִּיוּרִים,
דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי בָּתִּים:
(ז) מִי שֶׁהָיָה בַּמִּזְרָח, וְאָמַר לִבְנוֹ: עָרֵב לִי בַּמַּעֲרָב;
בַּמַּעֲרָב, וְאָמַר לִבְנוֹ: עָרֵב לִי בַּמִּזְרָח;
אִם יֵשׁ הֵימֶנּוּ וּלְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמּוֹת, וּלְעֵרוּבוֹ יוֹתֵר מִכָּאן,
מֻתָּר לְבֵיתוֹ, וְאָסוּר לְעֵרוּבוֹ.
לְעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּלְבֵיתוֹ יוֹתֵר מִכָּאן,
אָסוּר לְבֵיתוֹ וּמֻתָּר לְעֵרוּבוֹ.
הַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם.
נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת,
מַה שֶׁנִּשְׂכַּר הוּא מַפְסִיד:
(ח) אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר קְטַנָּה,
וְאֵין אַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר גְּדוֹלָה.
כֵּיצַד?
מִי שֶׁהָיָה בְּעִיר גְּדוֹלָה, וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִיר קְטַנָּה;
בִּעִיר קְטַנָּה, וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִיר גְּדוֹלָה,
מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.
וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
אֵין לוֹ אֶלָּא מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה:
(ט) אַמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא:
אִי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּנוֹתֵן עֵרוּבוֹ בִּמְעָרָה,
שֶׁאֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה?
אָמְרוּ לוֹ:
אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ דִּיוּרִין;
אֲבָל יֶשׁ בָּהּ דִּיוּרִין,
מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.
נִמְצָא קַל תּוֹכָהּ מֵעַל גַּבָּהּ.
וְלַמּוֹדֵד שֶׁאָמְרוּ: נוֹתְנִין לוֹ אַלְפַּיִם,
שֶׁאֲפִלּוּ סוֹף מִדָּתוֹ כָּלֶה בִּמְעְָרָה: