רש"י מנוקד על התורה/ספר שמות/פרשת שמות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרשת שמות[עריכה]

פרק א[עריכה]


(א) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – אַף עַל פִּי שֶׁמְּנָאָן בְּחַיֵּיהֶם בִּשְׁמוֹתָם, חָזַר וּמְנָאָם בְּמִיתָתָם, לְהוֹדִיעַ חִבָּתָם שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַכּוֹכָבִים, שֶׁמּוֹצִיאָם וּמַכְנִיסָם בְּמִסְפָּר וּבִשְׁמוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מ,כו): "הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא" (שמות רבה א,ג).


(ה) וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם – וַהֲלֹא הוּא וּבָנָיו הָיוּ בִּכְלַל שִׁבְעִים, וּמַה בָּא לְלַמְּדֵנוּ? וְכִי לֹא הָיִינוּ יוֹדְעִים שֶׁהוּא הָיָה בְמִצְרָיִם? אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ צִדְקָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף: הוּא יוֹסֵף הָרוֹעֶה אֶת צֹאן אָבִיו, הוּא יוֹסֵף שֶׁהָיָה בְמִצְרַיִם, וְנַעֲשָׂה מֶלֶךְ, וְעוֹמֵד בְּצִדְקוֹ (שמות רבה א,ז).


(ז) וַיִּשְׁרְצוּ – שֶׁהָיוּ יוֹלְדוֹת שִׁשָּׁה בְכֶרֶס אֶחָד (שמות רבה א,ח).


(ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ – רַב וּשְׁמוּאֵל: חַד אָמַר חָדָשׁ מַמָּשׁ, וְחַד אָמַר שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ גְּזֵרוֹתָיו.
אֲשֶׁר לֹא יָדַע – עָשָׂה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ לֹא יְדָעוֹ (שמות רבה א,ח; סוטה י"א ע"א).


(י) הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ – כָּל "הָבָה" לְשׁוֹן הֲכָנָה וְהַזְמָנָה לְדָבָר הוּא, כְּלוֹמַר: הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לְכָךְ.
נִתְחַכְּמָה לוֹ – לָעָם; נִתְחַכְּמָה מַה לַּעֲשׂוֹת לוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ: נִתְחַכֵּם לְמוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְדוּנָם בַּמַּיִם, שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. [וְהֵם לֹא הֵבִינוּ שֶׁעַל כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל הוּא מֵבִיא עַל אֻמָּה אַחַת] (שמות רבה א,ט; סוטה י"א ע"א).
וְעָלָה מִן הָאָרֶץ – עַל כָּרְחֵנוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ: כְּאָדָם שֶׁמְּקַלֵּל עַצְמוֹ וְתוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַאֲחֵרִים, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ כָּתַב "וְעָלִינוּ מִן הָאָרֶץ" וְהֵם יִירָשׁוּהָ (שמות רבה א,ט; סוטה י"א ע"א).


(יא) עָלָיו – עַל הָעָם.
מִסִּים – לְשׁוֹן מַס, שָׂרִים שֶׁגּוֹבִין מֵהֶם הַמַּס. וּמַהוּ הַמַּס? שֶׁיִּבְנוּ "עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה".
לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם – שֶׁל מִצְרַיִם.
עָרֵי מִסְכְּנוֹת – כְּתַרְגּוּמוֹ ("קִרְוֵי בֵּית אוֹצְרֵי"). וְכֵן (ישעיהו כב,טו): "לֶךְ בֹּא אֶל הַסּוֹכֵן הַזֶּה" – גִּזְבָּר הַמְּמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת (שמות רבה א,י).
אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס – שֶׁלֹּא הָיוּ רְאוּיוֹת מִתְּחִלָּה לְכָךְ, וַעֲשָׂאוּם חֲזָקוֹת וּבְצוּרוֹת לָאוֹצָר (שמות רבה א,י; סוטה י"א ע"א).


(יב) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ – בְּכָל מַה שֶּׁהֵם נוֹתְנִין לֵב לְעַנּוֹת, כֵּן לֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַרְבּוֹת וּלְהַפְרִיץ.
כֵּן יִרְבֶּה – כֵּן רָבָה וְכֵן פָּרַץ. וּמִדְרָשׁוֹ, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת כֵּן: אַתֶּם אוֹמְרִים "פֶּן יִרְבֶּה" וַאֲנִי אוֹמֵר "כֵּן יִרְבֶּה" (סוטה י"א ע"א).
וַיָּקֻצוּ – קָצוּ בְחַיֵּיהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ: כְּקוֹצִים הָיוּ בְעֵינֵיהֶם (שמות רבה א,י; סוטה י"א ע"א).


(יג) בְּפָרֶךְ – בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, הַמְפָרֶכֶת אֶת הַגּוּף וּמְשַׁבַּרְתּוֹ (שמות רבה א,י; סוטה י"א ע"א).


(טו) לַמְיַלְּדֹת – הוּא לְשׁוֹן "מוֹלִידוֹת", אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לָשׁוֹן קַל וְיֵשׁ לָשׁוֹן כָּבֵד, כְּמוֹ: שׁוֹבֵר וּמְשַׁבֵּר, דּוֹבֵר וּמְדַבֵּר. כָּךְ: מוֹלִיד וּמְיַלֵּד.
שִׁפְרָה – זוֹ יוֹכֶבֶד, עַל שֵׁם שֶׁמְּשַׁפֶּרֶת אֶת הַוָּלָד.
פּוּעָה – זוֹ מִרְיָם, עַל שֵׁם שֶׁפּוֹעָה וּמְדַבֶּרֶת וְהוֹגָה לַוָּלָד, כְּדֶרֶךְ הַנָּשִׁים הַמְּפַיְּסוֹת תִּינוֹק הַבּוֹכֶה. פּוּעָה לְשׁוֹן צְעָקָה, כְּמוֹ (ישעיהו מב,יד): "כַּיּוֹלֵדָה אֶפְעֶה" (שמות רבה א,יג; סוטה י"א ע"א).


(טז) בְּיַלֶדְּכֶן – כְּמוֹ: "בְּהוֹלִידְכֶן".
עַל הָאָבְנָיִם – מוֹשַׁב הָאִשָּׁה הַיּוֹלֶדֶת. בְּמָקוֹם אַחֵר קוֹרְאוֹ "מַשְׁבֵּר" (ישעיהו לז,ג), וְכָמוֹהוּ (ירמיהו יח,ג): "עוֹשֶׂה מְלָאכָה עַל הָאָבְנָיִם" – מוֹשַב כְּלִי אֻמָּנוּת יוֹצֵר חֶרֶשׂ (שמות רבה א,יד; סוטה י"א ע"א).
אִם בֵּן הוּא וְגוֹמֵר – לֹא הָיָה מַקְפִּיד אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים, שֶׁאָמְרוּ לוֹ אִצְטַגְנִינָיו שֶׁעָתִיד לְהִוָּלֵד בֵּן הַמּוֹשִׁיעַ אוֹתָם (שמות רבה א,יח).
וָחָיָה – וְתִחְיֶה.


(יז) וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים – מְסַפְּקוֹת לָהֶם מַיִם וּמָזוֹן (שמות רבה א,טו; סוטה י"א ע"ב). תַּרְגּוּם הָרִאשׁוֹן "וְקַיִּימָא" וְהַשֵּׁנִי "וְקַיֵּימְתִּין" (פסוק הבא), לְפִי שֶׁלָּשׁוֹן עִבְרִית לִנְקֵבוֹת רַבּוֹת, תֵּיבָה זוֹ וְכַיּוֹצֵא בָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת לְשׁוֹן "פָּעֲלוּ" וּלְשׁוֹן "פְּעַלְתֶּם". כְּגוֹן (להלן ב,יט): "וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי", לְשׁוֹן עָבַר כְּמוֹ "וַיֹּאמְרוּ" לִזְכָרִים; "וַתְּדַבֵּרְנָה בְּפִיכֶם" (ירמיהו מד,כה), לְשׁוֹן "דִּבַּרְתֶּם" כְּמוֹ "וַתְּדַבְּרוּ" לִזְכָרִים. וְכֵן (יחזקאל יג,יט): "וַתְּחַלְּלֶנָה אוֹתִי אֶל עַמִּי", לְשׁוֹן עָבַר "חִלַּלְתֶּם" כְּמוֹ "וַתְּחַלְּלוּ" לִזְכָרִים.


(יט) כִּי חָיוֹת הֵנָּה – בְּקִיאוֹת כִּמְיַלְּדוֹת, תַּרְגּוּם מְיַלְּדוֹת "חָיָתָא". וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: הֲרֵי הֵן מְשׁוּלוֹת לְחַיּוֹת הַשָּׂדֶה, שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת מְיַלְּדוֹת. וְהֵיכָן מְשׁוּלוֹת לְחַיּוֹת? "גּוּר אַרְיֵה" (בראשית מט,ט), "זְאֵב יִטְרָף" (בראשית מט,כז), "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ" (דברים לג,יז), "אַיָּלָה שְׁלוּחָה" (בראשית מט,כא). וּמִי שֶׁלֹּא נִכְתַּב בּוֹ, הֲרֵי הַכָּתוּב כְּלָלָן: "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם" (בראשית מט כט); וְעוֹד כְּתִיב (יחזקאל יט,ב): "מָה אִמְּךָ לְבִיָּא".


(כ-כא) וַיֵּיטֶב – הֵטִיב לָהֶן. וְזֶה חִלּוּק בְּתֵיבָה שֶׁיְּסוֹדָהּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְנָתַן לָהּ וָי"ו יוּ"ד בְּרֹאשָׁהּ, כְּשֶׁהִיא בָּאָה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן "וַיַּפְעֵל" הוּא נָקוּד הַיּוּ"ד בְּצֵירֵ"י שֶׁהוּא קָמַץ קָטָן, [אוֹ בְּסֶגּוֹל שֶׁהוּא פַּתָּח קָטָן,] כְּגוֹן: "וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת", "וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה" (איכה ב,ה) – הִרְבָּה תַּאֲנִיָּה. וְכֵן (דה"ב לו,כ): "וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית" דִנְבוּזַרְאֲדָן – הֶגְלָה אֶת הַשְּׁאֵרִית; "וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב" (שופטים טו,ה) – הִפְנָה הַזְּנָבוֹת זוֹ לָזוֹ. כָּל אֵלּוּ לְשׁוֹן הִפְעִיל אֶת אֲחֵרִים. וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן "וַיִּפְעַל" הוּא נָקוּד הַיּוּ"ד בְּחִירִ"ק, כְּגוֹן (ויקרא י,כ): "וַיִּיטַב בְּעֵינָיו", לְשׁוֹן הוּטַב. וְכֵן: "וַיִּרֶב הָעָם", נִתְרַבָּה הָעָם; "וַיִּגֶל יְהוּדָה" (מל"ב כה,כא), הָגְלָה יְהוּדָה; "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה" (להלן ב,יב), פָּנָה לְכַאן וּלְכַאן. וְאַל תְּשִׁיבֵנִי "וַיֵּלֶךְ", "וַיֵּשֶׁב", "וַיֵּרֶד", "וַיֵּצֵא", לְפִי שֶׁאֵינָן מִגִּזְרָתָן שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁהֲרֵי הַיּוּ"ד יְסוֹד בָּהֶן: יָלֹךְ, יָשֹׁב, יָרֹד, יָצֹא – יוּ"ד אוֹת שְׁלִישִׁית בּוֹ.
וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת – מַהוּ הַטּוֹבָה? וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים – בָּתֵּי כְהֻנָּה וּלְוִיָּה וּמַלְכוּת שֶׁקְּרוּיִין "בָּתִּים", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מל"א ט,י): "לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ". כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה מִיּוֹכֶבֶד, וּמַלְכוּת מִמִּרְיָם, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (י"א ע"ב).


(כב) לְכָל עַמּוֹ – אַף עֲלֵיהֶם גָּזַר. יוֹם שֶׁנּוֹלַד מֹשֶׁה אָמְרוּ לוֹ אִצְטַגְנִינָיו: הַיּוֹם נוֹלָד מוֹשִׁיעָן, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם מִמִּצְרַיִם אִם מִיִּשְׂרָאֵל, וְרוֹאִין אָנוּ שֶׁסּוֹפוֹ לִלְקוֹת בַּמַּיִם. לְפִיכָךְ גָּזַר אוֹתוֹ הַיּוֹם אַף עַל הַמִּצְרִיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד", וְלֹא נֶאֱמַר "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד לָעִבְרִים". וְהֵם לֹא הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁסּוֹפוֹ לִלְקוֹת עַל מֵי מְרִיבָה (שמות רבה א,יח; סוטה י"ב ע"א).

פרק ב[עריכה]


(א) וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי – פָּרוּשׁ הָיָה מִמֶּנָּה מִפְּנֵי גְזֵרַת פַּרְעֹה, וְהֶחֱזִירָהּ וְעָשָׂה בָהּ לִקּוּחִין שְׁנִיִּים, וְאַף הִיא נֶהֶפְכָה לִהְיוֹת נַעֲרָה; וּבַת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיְתָה, שֶׁנּוֹלְדָה בְּבוֹאָם לְמִצְרַיִם בֵּין הַחוֹמוֹת, וּמָאתַיִם וָעֶשֶׂר נִשְׁתָּהוּ שָׁם, וּכְשֶׁיָּצְאוּ הָיָה מֹשֶׁה בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה, אִם כֵּן, כְּשֶׁנִּתְעַבְּרָה מִמֶּנּוּ הָיְתָה בַּת מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים, וְקוֹרֵא אוֹתָהּ בַּת לֵוִי (עי' סוטה י"ב ע"א; בבא בתרא קי"ט ע"ב-ק"כ ע"א; שמ"ר א,יט).


(ב) כִּי טוֹב הוּא – כְּשֶׁנּוֹלַד נִתְמַלֵּא הַבַּיִת כֻּלּוֹ אוֹרָה (סוטה י"ב ע"א).


(ג) וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ – שֶׁמָּנוּ לָהּ הַמִּצְרִיִּים מִיּוֹם שֶׁהֶחֱזִירָהּ, וְהִיא יְלָדַתּוּ לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְיוֹם אֶחָד (שם), שֶׁהַיּוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה יוֹלֶדֶת לִמְקֻטָּעִין (נדה ל"ח ע"ב), וְהֵם בָּדְקוּ אַחֲרֶיהָ לְסוֹף תִּשְׁעָה.
גֹּמֶא – גְּמִי בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (שבת פרק כ"ד מ"ה), וּבְלַעַ"ז יונ"ק [jonc = גּוֹמֶא], וְדָבָר רַךְ הוּא וְעוֹמֵד בִּפְנֵי רַךְ וּבִפְנֵי קָשֶׁה (סוטה י"ב ע"א).
בַחֵמָר וּבַזָּפֶת – זֶפֶת מִבַּחוּץ וְטִיט מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק רֵיחַ רַע שֶׁל זֶפֶת (שם).
וַתָּשֶׂם בַּסּוּף – הוּא לְשׁוֹן אֲגַם, רושי"ל [rosel = סוּף]‏[1] בְּלַעַ"ז, וְדוֹמֶה לוֹ קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ (ישעיהו יט,ו).


(ה) לִרְחֹץ עַל הַיְּאֹר – סָרֵס הַמִּקְרָא וּפָרְשֵׁהוּ: וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה עַל הַיְּאוֹר לִרְחֹץ בּוֹ.
עַל יַד הַיְּאוֹר – אֵצֶל הַיְּאוֹר, כְּמוֹ רְאוּ חֶלְקַת יוֹאָב אֶל יָדִי (שמ"ב יד,ל), וְהוּא לְשׁוֹן יָד מַמָּשׁ, שֶׁיַּד הָאָדָם סְמוּכָה לוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ, "הוֹלְכוֹת" לְשׁוֹן מִיתָה (סוטה י"ב ע"ב), כְּמוֹ הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת (בראשית כה,לב) – הוֹלְכוֹת לָמוּת לְפִי שֶׁמִּחוּ בָּהּ; וְהַכָּתוּב מְסַיְּעָן, כִּי לָמָּה לָנוּ לִכְתֹּב וְנַעֲרוֹתֶיהָ הוֹלְכוֹת.
אֶת אֲמָתָהּ – אֶת שִׁפְחָתָהּ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (סוטה שם), לְשׁוֹן יָד, אֲבָל לְפִי דִּקְדּוּק לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ הָיָה לוֹ לְהִנָּקֵד אַמָּתָהּ, דְּגוּשָׁה, וְהֵם דָּרְשׁוּ אֶת אֲמָתָהּ – אֶת יָדָהּ, וְנִשְׁתַּרְבְּבָה אַמָּתָהּ אַמּוֹת הַרְבֵּה.


(ו) וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ – אֶת מִי רָאֲתָה? אֶת הַיֶּלֶד, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ (שם), שֶׁרָאֲתָה עִמּוֹ שְׁכִינָה.
וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה – קוֹלוֹ כְּנַעַר (שם).


(ז) מִן הָעִבְרִיֹּת – שֶׁהֶחֱזִירַתּוֹ עַל מִצְרִיּוֹת הַרְבֵּה לִינֹק וְלֹא יָנַק, לְפִי שֶׁהָיָה עָתִיד לְדַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה (שם).


(ח) וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה – הָלְכָה בִּזְרִיזוּת וְעַלְמוּת כְּעֶלֶם (שם).


(ט) הֵילִיכִי – נִתְנַבְּאָה וְלֹא יָדְעָה מַה נִּתְנַבְּאָה – הֵי שֶׁלִּיכִי (שם).


(י) מְשִׁיתִהוּ – שְׁחָלִיתֵהּ, וְהוּא לְשׁוֹן הוֹצָאָה בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי, "כְּמִשְׁחַל בִּינְתָא מֵחֲלָבָא" (ברכות ח' ע"א). וּבִלְשׁוֹן עִבְרִי מְשִׁיתִיהוּ לְשׁוֹן הֲסִירוֹתִיו, כְּמוֹ לֹא יָמוּשׁ (יהושע א,ח), לֹא מָשׁוּ (במדבר יד,מד), כָּךְ חִבְּרוֹ מְנַחֵם. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵינוֹ מִמַּחְבֶּרֶת מָשׁ וְיָמוּשׁ אֶלָּא מִגִּזְרַת מ.ש.ה, וּלְשׁוֹן הוֹצָאָה הוּא, וְכֵן יַמְשֵׁנִי מִמַּיִם רַבִּים (שמ"ב כב,יז), שֶׁאִלּוּ הָיָה מִמַּחְבֶּרֶת מָשׁ לֹא יִתָּכֵן לוֹמַר מְשִׁיתִיהוּ אֶלָּא הֲמִישׁוֹתִיהוּ, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מִן קָם הֲקִימוֹתִי, וּמִן שָׁב הֲשִׁיבוֹתִי, וּמִן בָּא הֲבִיאוֹתִי, אוֹ מַשְׁתִּיהוּ, כְּמוֹ וּמַשְׁתִּי אֶת עֲוֹן הָאָרֶץ (זכריה ג,ט), אֲבָל מָשִׁיתִי אֵינוֹ אֶלָּא מִגִּזְרַת תֵּיבָה שֶׁפֹּעַל שֶׁלָּהּ מְיֻסָּד בְּהֵ"א בְּסוֹף הַתֵּיבָה, כְּגוֹן מ.ש.ה, ב.נ.ה, ע.ש.ה, צ.ו.ה, פ.נ.ה, כְּשֶׁיָּבֹא לוֹמַר בָּהֶם פָּעַלְתִּי, תָּבֹא הַיּוֹ"ד בִּמְקוֹם הֵ"א, כְּמוֹ בָּנִיתִי, עָשִׂיתִי, צִוִּיתִי.


(יא) וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה – וַהֲלֹא כְּבָר כָּתַב וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד? אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלְעָאי, הָרִאשׁוֹן לְקוֹמָה וְהַשֵּׁנִי לִגְדֻלָּה, שֶׁמִּנָּהוּ פַּרְעֹה עַל בֵּיתוֹ (ילקוט).
וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם – נָתַן עֵינָיו וְלִבּוֹ לִהְיוֹת מֵצֵר עֲלֵיהֶם (שמ"ר א,כז).
אִישׁ מִצְרִי – נוֹגֵשׂ הָיָה מְמֻנֶּה עַל שׁוֹטְרֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיָה מַעֲמִידָם מִקְּרוֹת הַגֶּבֶר לִמְלַאכְתָּם (שמ"ר א,כח; ויק"ר לב).
מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי – מַלְקֵהוּ וְרוֹדֵהוּ. וּבַעְלָהּ שֶׁל שְׁלוֹמִית בַּת דִּבְרִי הָיָה וְנָתַן עֵינָיו בָּהּ, וּבַלַּיְלָה הֶעֱמִידוֹ וְהוֹצִיאוֹ מִבֵּיתוֹ, וְהוּא חָזַר וְנִכְנַס לַבַּיִת וּבָא עַל אִשְׁתּוֹ, כִּסְבוּרָה שֶׁהוּא בַּעְלָהּ, וְחָזַר הָאִישׁ לְבֵיתוֹ וְהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ מִצְרִי שֶׁהִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, הָיָה מַכֵּהוּ וְרוֹדֵהוּ כָּל הַיּוֹם (שם).


(יב) וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה – רָאָה מֶה עָשָׂה לוֹ בַּבַּיִת וּמֶה עָשָׂה לוֹ בַּשָּׂדֶה (שם). וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ.
וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ – עָתִיד לָצֵאת מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתְגַּיֵּר (תרגום יונתן).


(יג) שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים – דָּתָן וַאֲבִירָם, הַם שֶׁהוֹתִירוּ מִן הַמָּן (נדרים ס"ד ע"ב; שמ"ר א,כט).
נִצִּים – מְרִיבִים.
לָמָּה תַכֶּה – אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ נִקְרָא רָשָׁע בַּהֲרָמַת יָד (סנהדרין נ"ח ע"ב).
רֵעֲךָ – רָשָׁע כְּמוֹתֶךָ (תנחומא שמות י).


(יד) מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ – וְהִנֵּה עוֹדְךָ נַעַר.
הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר – מִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים שֶׁהֲרָגוֹ בַּשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ (שמ"ר א,כט).
וַיִּירָא מֹשֶׁה – כִּפְשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: דָּאַג לוֹ עַל שֶׁרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל רְשָׁעִים דְּלָטוֹרִין; אָמַר: מֵעַתָּה שֶׁמָּא אֵינָם רְאוּיִין לְהִגָּאֵל (שמ"ר א,ל).
אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר – כְּמַשְׁמָעוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: נוֹדַע לִי הַדָּבָר שֶׁהָיִיתִי תָּמֵהַּ עָלָיו, מֶה חָטְאוּ יִשְׂרָאֵל מִכָּל שִׁבְעִים אֻמּוֹת לִהְיוֹת נִרְדִּים בַּעֲבוֹדַת פָּרֶךְ. אֲבָל רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵם רְאוּיִים לְכַךְ (שם).


(טו) וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה – הֵם הִלְשִׁינוּ עָלָיו (שם).
וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה – מְסָרוֹ לַקּוּסְטִינָר לְהָרְגוֹ וְלֹא שָׁלְטָה בּוֹ הַחֶרֶב (שם). הוּא שֶׁאָמַר מֹשֶׁה: "וַיַּצִּילֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה" (שמות יח,ד).
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ מִדְיָן – נִתְעַכֵּב שָׁם; כְּמוֹ: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב" (בראשית לז,א).
וַיֵּשֶׁב עַל הַבְּאֵר – לָמֵד מִיַּעֲקֹב שֶׁנִּזְדַּוֵּג לוֹ זִוּוּגוֹ מִן הַבְּאֵר (שמ"ר א,לב).


(טז) וּלְכֹהֵן מִדְיָן – רַב שֶׁבָּהֶן, וּפָרַשׁ לוֹ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְנִדּוּהוּ מֵאֶצְלָם (שם).
אֶת הָרְהָטִים – אֶת בְּרֵכוֹת מְרוּצַת הַמַּיִם הָעֲשׂוּיוֹת בָּאָרֶץ.


(יז) וַיְגָרְשׁוּם – מִפְּנֵי הַנִּדּוּי.


(כ) לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן – הִכִּיר בּוֹ שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, שֶׁהַמַּיִם עוֹלִים לִקְרָאתוֹ (שמ"ר א,לב).
וְיֹאכַל לָחֶם – שֶׁמָּא יִשָּׂא אַחַת מִכֶּם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר: "כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל" (בראשית לט,ו) (שם).


(כא) וַיּוֹאֶל – כְּתַרְגּוּמוֹ ("וּצְבִי מֹשֶׁה"). וְדוֹמֶה לוֹ: "הוֹאֶל נָא וְלִין" (שופטים יט,ו), "וְלוּ הוֹאַלְנוּ" (יהושע ז,ז), "הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר" (בראשית יח,כז,לא). וּמִדְרָשׁוֹ לְשׁוֹן אָלָה; נִשְׁבַּע לוֹ שֶׁלֹּא יָזוּז מִמִּדְיָן כִּי אִם בִּרְשׁוּתוֹ (נדרים ס"ה ע"א).


(כג) וַיְהִי בַּיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם – [שֶׁהָיָה מֹשֶׁה גָּר בְּמִדְיָן; "וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרָיִם", וְהֻצְרְכוּ יִשְׂרָאֵל לִתְשׁוּעָה – "וּמֹשֶׁה הָיָה רוֹעֶה" וְגוֹמֵר, וּבָאַת תְּשׁוּעָה עַל יָדוֹ. לְכַךְ נִסְמְכוּ פַּרְשִׁיּוֹת הֲלָלוּ].
וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרָיִם – נִצְטָרַע, וְהָיָה שׁוֹחֵט תִּינוֹקוֹת יִשְׂרָאֵל וְרוֹחֵץ בְּדָמָם (שמ"ר א,לד).


(כד) נַאֲקָתָם – צַעֲקָתָם. וְכֵן: "מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ" (איוב כד,יב).
אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם – עִם אַבְרָהָם.


(כה) וַיֵּדַע אֱלֹהִים – נָתַן עֲלֵיהֶם לֵב וְלֹא הֶעֱלִים עֵינָיו מֵהֶם.


פרק ג[עריכה]


(א) אַחַר הַמִּדְבָּר – לְהִתְרַחֵק מִן הַגָּזֵל, שֶׁלֹּא יִרְעוּ בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים (שמ"ר ב,ג).
אֶל הַר הָאֱלֹהִים – עַל שֵׁם הֶעָתִיד.


(ב) בְּלַבַּת אֵשׁ – בְּשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ, לִבּוֹ שֶׁל אֵשׁ, כְּמוֹ: "לֵב הַשָּׁמַיִם" (דברים ד,יא; "בְּלֵב הָאֵלָה" (שמ"ב יח,יד). וְאַל תִּתְמַהּ עַל הַתָּי"ו; יֶשׁ לָנוּ כַּיּוֹצֵא בּוֹ, "מָה אֲמֻלָה לִבָּתֵךְ" (יחזקאל טז,ל).
מִתּוֹךְ הַסְּנֶה – וְלֹא אִילָן אַחֵר, מִשּׁוּם "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" (תהלים צא,טו; שמ"ר ב,ה).
אֻכָּל – נֶאֱכָל, כְּמוֹ: "לֹא עֻבַּד בָּהּ" (דברים כא,ג); "אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם" (בראשית ג,כג).


(ג) אָסֻרָה נָא – אָסוּרָה מִכָּאן לְהִתְקָרֵב לְשָׁם‏[2].


(ה) שַׁל – שְׁלוֹף וְהוֹצֵא. כְּמוֹ "וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל" (דברים יט,ה); "כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ" (שם כח,מ).
אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא – הַמָּקוֹם.


(ז) כִּי יָדַעְתִּי אֶת מַכְאֹבָיו – [כְּמוֹ "וַיֵּדַע אֱלֹהִים" (שמות ב,כה). כְּלוֹמַר, כִּי שַׂמְתִּי לֵב לְהִתְבּוֹנֵן וְלָדַעַת אֶת מַכְאוֹבָיו וְלֹא הֶעֱלַמְתִּי עֵינַי וְלֹא אָטוּם אָזְנִי מִצַּעֲקָתָם.]


(י) וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ וְגוֹ' – וְאֵם תֹּאמַר: מַה תּוֹעִיל? "וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי", יוֹעִילוּ דְּבָרֶיךָ וְתוֹצִיאֵם מִשָּׁם.


(יא) מִי אָנֹכִי – מָה אֲנִי חָשׁוּב לְדַבֵּר עִם הַמְּלָכִים?
וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – וְאַף אִם חָשׁוּב אֲנִי, מַה זָּכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁתַּעֲשֶׂה לָהֶם נֵס וְאוֹצִיאֵם מִמִּצְרַיִם?


(יב) וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ – הֱשִׁיבוֹ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן. שֶׁאָמַרְתָּ: "מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה", לֹא שֶׁלְּךָ הִיא כִּי אִם מִשֶּׁלִּי, "כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ". "וְזֶה", הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּסְּנֶה – "לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ" וְתַצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתִי, וּכְדַאי אֲנִי לְהַצִּיל, כַּאֲשֶׁר רָאִיתָ הַסְּנֶה עוֹשֶׂה שְׁלִיחוּתִי וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, כָּךְ תֵּלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי וְאֵינְךָ נִזּוֹק. וְשֶׁשָּׁאַלְתָּ: מַה זְּכוּת יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרַיִם? דָּבָר גָּדוֹל יֵשׁ לִי עַל הוֹצָאָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי עֲתִידִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה עַל הָהָר הַזֶּה לְסוֹף שְׁלֹשָׁה חֲדָשִׁים שֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרַיִם.
דָּבָר אַחֵר: כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ – "וְזֶה", שֶׁתַּצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתְךָ – "לְּךָ הָאוֹת" עַל הַבְטָחָה אַחֶרֶת שֶׁאֲנִי מַבְטִיחֲךָ; שֶׁכְּשֶׁתּוֹצִיאֵם מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אוֹתִי עַל הָהָר הַזֶּה, שֶׁתְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה עָלָיו, וְהִיא הַזְּכוּת הָעוֹמֶדֶת לְיִשְׂרָאֵל. וְדֻגְמַת לָשׁוֹן זֶה מָצִינוּ: "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ" וְגוֹ' (ישעיהו לז,ל); וּמַפָּלַת סַנְחֵרִיב תִּהְיֶה לְךָ לְאוֹת עַל הַבְטָחָה אַחֶרֶת, שֶׁאַרְצְכֶם חֲרֵבָה מִפֵּרוֹת, וַאֲנִי אֲבָרֵךְ הַסְּפִיחִים.


(יד) אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה – אֶהְיֶה עִמָּם בְּצָרָה זֹאת, אֲשֶׁר אֶהְיֶה עַמָּם בְּשִׁעְבּוּד שְׁאָר מַלְכֻיוֹת. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מָה אֲנִי מַזְכִּיר לָהֶם צָרָה אַחֶרֶת? דַּיָּם בְּצָרָה זוֹ. אָמַר לוֹ: יָפֶה אָמַרְתָּ; כֹּה תֹּאמַר וְגוֹ' (ברכות ט' ע"ב; שמ"ר ג,ו).


(טו) זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם – חָסֵר וָי"ו, לוֹמַר: הַעֲלִימֵהוּ – שֶׁלֹּא יִקָּרֵא כִּכְתָבוֹ (פסחים נ' ע"א; קידושין ע"א עמ' א'; שמ"ר ג,ז).
וְזֶה זִכְרִי – לִמְּדוֹ הֵיאַךְ נִקְרָא. [וְכֵן דָּוִד הוּא אוֹמֵר: "ה' שִׁמְךָ לְעוֹלָם ה' זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר" (תהלים קלה,יג).]


(טז) אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל – מְיֻחָדִים לִישִׁיבָה. וְאִם תֹּאמַר: זְקֵנִים סְתַם, הֵיאַךְ אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱסֹף זְקֵנִים שֶׁל שִׁשִּׁים רִבּוֹא? (ראו יומא כ"ח ע"ב).


(יח) וְשָׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ – מִכֵּיוָן שֶׁתֹּאמַר לָהֶם לָשׁוֹן זֶה – יִשְׁמְעוּ לְקוֹלֶךָ, שֶׁכְּבָר סִימָן זֶה מָסוּר בְּיָדָם מִיַּעֲקֹב וּמִיּוֹסֵף, שֶׁבְּלָשׁוֹן זֶה הֵם נִגְאָלִים. יַעֲקֹב אָמַר לָהֶם: "וֶאֱלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם" (בראשית נ,כד); יוֹסֵף אָמַר לָהֶם: "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם" (שם,כה; שמ"ר ג,ח; פדר"א מ"ח).
[אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים – יוֹ"ד יְתֵרָה, רֶמֶז לְעֶשֶׂר מַכּוֹת. בְּרַשִּׁ"י יָשָׁן.]
נִקְרָה עָלֵינוּ – לְשׁוֹן מִקְרֶה. וְכֵן "וַיִּקָּר אֱלֹהִים" (במדבר כג,ד), "וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה" (שם,טו), אֶהֵא נִקְרָה מֵאִתּוֹ הֲלוֹם.


(יט) לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ – אִם אֵין אֲנִי מַרְאֶה לוֹ יָדִי הַחֲזָקָה; כְּלוֹמַר: כָּל עוֹד שֶׁאֵין אֲנִי מוֹדִיעוֹ יָדִי הַחֲזָקָה, לֹא יִתֵּן אֶתְכֶם לַהֲלֹךְ.
לֹא יִתֵּן – "לָא יִשְׁבּוֹק", כְּמוֹ "עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךְ" (בראשית כ,ו), "וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹהִים לְהָרַע עִמָּדִי" (בראשית לא,ז); וְכֻלָּן לְשׁוֹן נְתִינָה הֵם. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים: "וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה" – וְלֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיָּדוֹ חֲזָקָה, כִּי מֵאָז אֶשְׁלַח אֶת יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת מִצְרַיִם וְגוֹמֵר. וּמְתַרְגְּמִין אוֹתוֹ: "וְלֹא מִן קֳדָם דְּחֵילֵהּ תַּקִּיף". מִשְּׁמוֹ שֶׁל רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי מְנַחֵם נֶאֱמַר לִי.

וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ - מֵאוֹתָהּ שֶׁהִיא גָּרָה אִתָּהּ בַּבַּיִת. וְנִצַּלְתֶּם. כְּתַרְגּוּמוֹ: "וּתְרוֹקְנוּן". וְכֵן: "וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרַיִם" (שמות יב,לו), "וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם" (שם לג,ו); וְהַנּוּ"ן בּוֹ יְסוֹד. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּמַחְבֶּרֶת צָדֵ"י עִם "וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם" (בראשית לא,ט), "אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מֵאָבִינוּ" (שם,טז. וְלֹא יֵאָמְנוּ דְּבָרָיו; כִּי אִם לֹא הָיְתָה הַנּוּ"ן יְסוֹד, וְהִיא נְקוּדָה בְּחִירִק, לֹא תְּהֵא מְשַׁמֶּשֶׁת בִּלְשׁוֹן וּפְעַלְתֶּם אֶלָּא בִּלְשׁוֹן וְנִפְעַלְתֶּם, כְּמוֹ: "וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה" (דברים כח,סג), "וְנִתַּתֶּם בְּיַד אוֹיֵב" (שם); "וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אוֹיְבֵיכֶם" (ויקרא כו,יז, "וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ" (יחזקאל כב,כא), "וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ" (ירמיהו ז,י), לְשׁוֹן נִפְעַלְנוּ. וְכָל נוּ"ן שֶׁהִיא בָּאָה בַּתֵּיבָה לִפְרָקִים וְנוֹפֶלֶת מִמֶּנָּה, כְּנוּ"ן שֶׁל נוֹגֵף, נוֹשֵׂא, נוֹתֵן, נוֹשֵׁךְ – כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת לְשׁוֹן וּפְעַלְתֶּם, תִּנָּקֵד בַּחֲטָף, כְּגוֹן: "וּנְשָׂאתֶם אֶת אֲבִיכֶם" (בראשית מה,יט), "וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד" (במדבר לב,כט), "וּנְמַלְתֶּם אֶת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם" (בראשית יז,יא). לָכֵן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁזֹּאת, הַנְּקוּדָה בְּחִירִק, מִן הַיְּסוֹד הוּא, וִיסוֹד שַׁם דָּבָר – נִצּוּל; וְהוּא מִן הַלְּשׁוֹנוֹת הַכְּבֵדִים, כְּמוֹ דִּבּוּר, כִּפּוּר, לִמּוּד, כְּשֶׁיְּדַבֵּר בִּלְשׁוֹן וּפְעַלְתֶּם – יִנָּקֵד בְּחִירִק, כְּמוֹ: "וְדִבַּרְתֶּם אֵל הַסֶּלַע" (במדבר כ,ח), "וְכִפַּרְתֶּם אֶת הַבָּיִת" (יחזקאל מה,כ), "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם" (דברים יא,יט).


פרק ד[עריכה]


(ב) מַזֶּה בְּיָדֶךָ – לְכָךְ נִכְתַּב תֵּיבָה אַחַת, לִדְרוֹשׁ: מִזֶּה שֶׁבְּיָדְךָ אַתָּה חַיָּיב לִלְקוֹת, שֶׁחָשַׁדְתָּ בִּכְשֵׁרִים. וּפְשׁוּטוֹ כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: מוֹדֶה אַתָּה שֶׁזּוֹ שֶׁלְּפָנֶיךָ אֶבֶן הִיא? אָמַר לוֹ: הֵן; אָמַר לוֹ: הֲרֵינִי עוֹשֶׂה אוֹתָהּ עֵץ (שמ"ר ג,יב).


(ג) וַיְהִי לְנָחָשׁ – רָמַז לוֹ שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרַע עַל יִשְׂרָאֵל‏[3] וְתָפַשׂ אוּמָנוּתוֹ שֶׁל נָחָשׁ (שמ"ר שם).


(ד) וַיַּחֲזֶק בּוֹ – לְשׁוֹן אֲחִיזָה הוּא, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּמִּקְרָא: "וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ" (בראשית יט,טז), "וְהֶחֱזִיקָה בִּמְבוּשָׁיו" (דברים כה,יא), "וְהֶחֱזַקְתִּי בִּזְקָנוֹ" (שמ"א יז,לה). (כָּל לְשׁוֹן חִזּוּק הַדָּבוּק לְבֵי"ת לְשׁוֹן אֲחִיזָה הוּא).


(ו) מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג – דֶּרֶךְ צָרַעַת לִהְיוֹת לְבָנָה: "אִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִיא". אַף בְּאוֹת זֶה רָמַז לוֹ שֶׁלָּשׁוֹן הָרַע סִפֵּר, בְּאָמְרוֹ: "לֹא יַאֲמִינוּ לִי" (שמות ד,א); לְפִיכָךְ הִלְקָהוּ בְּצָרַעַת, כְּמוֹ שֶׁלָּקְתָה מִרְיָם עַל לָשׁוֹן הָרַע (שבת צ"ז ע"א; שמ"ר ג,יג).


(ז) וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה וְגוֹמֵר – מִכָּאן שֶׁמִּדָּה טוֹבָה מְמַהֶרֶת לָבֹא מִמִּדַּת פֻּרְעָנֻיּוֹת, שֶׁהֲרֵי בָּרִאשׁוֹנָה לֹא נֶאֱמַר "מֵחֵיקוֹ" (שמ"ר שם).


(ח) וְהֶאֱמִינוּ לְקוֹל הָאוֹת הָאַחֲרוֹן – מִשֶּׁתֹּאמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילְכֶם לָקִיתִי עַל שֶׁסִּפַּרְתִּי עֲלֵיכֶם לָשׁוֹן הָרַע, יַאֲמִינוּ לְךָ, שֶׁכְּבָר לָמְדוּ בְּכָךְ שֶׁהַמִּזְדַּוְּגִין לְהָרַע לָהֶם לוֹקִים בִּנְגָעִים, כְּגוֹן פַּרְעֹה וַאֲבִימֶלֶךְ בִּשְׁבִיל שָׁרָה.


(ט) וְהָיוּ הַמַּיִם וְגוֹמֵר – וְהָיוּ וְהָיוּ שְׁנֵי פְּעָמִים. נִרְאֶה בְּעֵינַי, אִלּוּ נֶאֱמַר: "וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת", שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁבְּיָדוֹ הַם נֶהְפָּכִים לְדָם, וְאָז כְּשֶׁיֵּרְדוּ לָאָרֶץ יִהְיוּ בַּהֲוָיָתָן; אֲבָל עַכְשָׁו מְלַמְּדֵנוּ שֶׁלֹּא יִהְיוּ דָּם עַד שֶׁיִּהְיוּ בַּיַּבֶּשֶׁת.


(י) גַּם מִתְּמוֹל וְגוֹמֵר – לִמְּדָנוּ, שֶׁכָּל שִׁבְעָה יָמִים הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַתֶּה אֶת מֹשֶׁה בַּסְּנֶה לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ. "מִתְּמוֹל", "שִׁלְשׁוֹם", "מֵאָז דַּבֶּרְךָ", הֲרֵי שְׁלֹשָׁה, וּשְׁלֹשָׁה גַּמִּין רִבּוּיִין הַם, הֲרִי שִׁשָּׁה, וְהוּא הָיָה עוֹמֵד בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּשֶׁאָמַר לוֹ זֹאת עוֹד: "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח", עַד שֶׁחָרָה בּוֹ וְקִבֵּל עָלָיו (שמו"ר ג,יד). וְכָל זֶה שֶׁלֹּא הָיָה רוֹצֶה לִטֹּל גְּדֻלָּה עַל אַהֲרֹן אָחִיו, שֶׁהָיָה גָּדוֹל הֵימֶנּוּ וְנָבִיא הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרָיִם" (שמ"א ב,כז), הוּא אַהֲרֹן. וְכֵן: "וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם... וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ" (יחזקאל כ,ז), וְאוֹתָהּ נְבוּאָה לְאַהֲרֹן נֶאֶמְרָה (תנחומא שמות, כז).
כְּבַד פֶּה – בִּכְבֵדוּת אֲנִי מְדַבֵּר, וּבִלְשׁוֹן לַעֵז בלב"א [balbe = עילג, מגמגם]‏[4].


(יא) מִי שָׂם פֶּה וְגוֹמֵר – מִי לִמֶּדְךָ לְדַבֵּר, כְּשֶׁהָיִיתָ נִדּוֹן לִפְנֵי פַּרְעֹה עַל הַמִּצְרִי?
אוֹ מִי יָשׂוּם אִלֵּם – מִי עָשָׂה פַּרְעֹה אִלֵּם, שֶׁלֹּא נִתְאַמֵּץ בְּמִצְוַת הֲרִיגָתְךָ, וְאֶת מְשָׁרְתָיו חֵרְשִׁים, שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ בְּצַוּוֹתוֹ עָלֶיךָ? וְאֶת אִסְפָּקֻלָטוּרִין הַהוֹרְגִים, מִי עֲשָׂאָם עִוְּרִים, שֶׁלֹּא רָאוּ כְּשֶׁבָּרַחְתָּ מַן הַבִּימָה וְנִמְלַטְתָּ?
הֲלֹא אָנֹכִי – שֶׁשְּׁמִי ה' – עָשִׂיתִי כָּל זֹאת (תנחומא שמות, י).


(יג) בְּיַד תִּשְׁלַח – בְּיַד מִי שֶׁאַתָּה רָגִיל לִשְׁלֹחַ, וְהוּא אַהֲרֹן. דָּבָר אַחֵר: בְּיַד אַחֵר שֶׁתִּרְצֶה לִשְׁלֹחַ. אֵין סוֹפִי לְהַכְנִיסָם לָאָרֶץ, וְלִהְיוֹת גּוֹאֲלָם לֶעָתִיד (פדר"א פרק מ); יֵשׁ לְךָ שְׁלוּחִים הַרְבֵּה.


(יד) וַיִּחַר אַף – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: כָּל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּתּוֹרָה נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם, וְזֶה לֹא נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁבָּא עֹנֶשׁ עַל יְדֵי אוֹתוֹ חֲרוֹן. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: אַף בְּזוֹ נֶאֱמַר בּוֹ רֹשֶׁם, "הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי", שֶׁהָיָה עָתִיד לִהְיוֹת לֵוִי וְלֹא כֹּהֵן, וְהַכְּהֻנָּה הָיִיתִי אוֹמֵר לָצֵאת מִמְּךָ. מֵעַתָּה לֹא יִהְיֶה כֵּן, אֶלָּא הוּא יִהְיֶה כֹּהֵן וְאַתָּה הַלֵּוִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּנָיו יִקָּרְאוּ עַל שֵׁבֶט הַלֵּוִי" (דה"א כג,יד) (זבחים ק"ב ע"א).
הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ – כְּשֶׁתֵּלֵךְ לְמִצְרַיִם.
וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ – לֹא כְּשֶׁאַתָּה סָבוּר, שֶׁיְּהֵא מַקְפִּיד עָלֶיךָ שֶׁאַתָּה עוֹלֶה לִגְדֻלָּה. וּמִשָּׁם זָכָה אַהֲרֹן לַעֲדִי הַחֹשֶׁן הַנָּתוּן עַל הַלֵּב (שבת קל"ט ע"א).


(טז) וְדִבֶּר הוּא לְךָ – בִּשְׁבִילְךָ יְדַבֵּר אֶל הָעָם. וְזֶה יוֹכִיחַ עַל כָּל לְךָ וְלִי וְלוֹ וְלָכֶם וְלָהֶם הַסְּמוּכִים לְדִבּוּר, שֶׁכֻּלָּם לְשׁוֹן עַל הֵם.
יִהְיֶה לְךָ לְפֶה – לְמֵלִיץ, לְפִי שֶׁאַתָּה כְּבַד פֶּה.
לֵאלֹהִים – לְרַב וּלְשַׂר‏[5].


(יח) וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חוֹתְנוֹ – לִטֹּל רְשׁוּת, שֶׁהֲרֵי נִשְׁבַּע לוֹ‏[6] (נדרים ס"ה ע"א). וְשִׁבְעָה שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ: רְעוּאֵל, יֶתֶר, יִתְרוֹ, קֵינִי, חוֹבָב, חֶבֶר, פּוּטִיאֵל (ראו מכילתא יתרו).


(יט) כִּי מֵתוּ כָּל הָאֲנָשִׁים – מִי הֵם? דָּתָן וַאֲבִירָם. חַיִּים הָיוּ, אֶלָּא שֶׁיָּרְדוּ מִנִּכְסֵיהֶם, וְהֶעָנִי חָשׁוּב כַּמֵּת (נדרים ס"ד ע"ב).


(כ) עַל הַחֲמֹר – חֲמוֹר הַמְּיֻחָד. הוּא הַחֲמוֹר שֶׁחָבַשׁ אַבְרָהָם לַעֲקֵדַת יִצְחָק (בראשית כב,ג), וְהוּא שֶׁעָתִיד מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לְהִגָּלוֹת עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר" (זכריה ט,ט) (פדר"א פרק לא).
וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת מַטֵּה וְגוֹמֵר – אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר מְדֻקְדָּקִים בַּמִּקְרָא.


(כא) בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה וְגוֹמֵר – דַּע שֶׁעַל מְנָת כֵּן תֵּלֵךְ, שֶׁתְּהֵא גִּבּוֹר בִּשְׁלִיחוּתִי לַעֲשׂוֹת כָּל מוֹפְתַי לִפְנֵי פַּרְעֹה, וְלֹא תִּירָא מִמֶּנּוּ.


אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ – לֹא עַל שָׁלֹשׁ אוֹתוֹת הָאֲמוּרוֹת לְמַעְלָה, שֶׁהֲרֵי לֹא לִפְנֵי פַּרְעֹה צִוָּה לַעֲשׂוֹתָם, אֶלָּא לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיַּאֲמִינוּ לוֹ; וְלֹא מָצִינוּ שֶׁעֲשָׂאָם לְפָנָיו. אֶלָּא מוֹפְתִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְשׁוּם בְּיָדְךָ בְּמִצְרַיִם, כְּמוֹ "כִּי יְדַבֵּר אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה" וְגוֹמֵר (שמות ז,ט). וְאַל תִּתְמַהּ עַל אֲשֶׁר כְּתִיב "אֲשֶׁר שַׂמְתִּי", שֶׁכֵּן מַשְׁמָעוֹ: כְּשֶׁתְּדַבֵּר עִמּוֹ, כְּבָר שַׂמְתִּים בְּיָדְךָ.


(כב) וְאָמַרְתָּ אֶל פַּרְעֹה – כְּשֶׁתִּשְׁמַע שֶׁלִּבּוֹ חָזָק וִימָאֵן לִשְׁלֹחַ, אֱמֹר לוֹ כֵּן.
בְּנִי בְכֹרִי – לְשׁוֹן גְּדֻלָּה, כְּמוֹ "אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" (תהלים פט,כח); זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: כָּאן חָתַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְכִירַת הַבְּכוֹרָה שֶׁלָּקַח יַעֲקֹב מֵעֵשָׂו (ב"ר סג,יד).


(כג) וָאֹמַר אֵלֶיךָ – בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מָקוֹם.
שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְגוֹמֵר הִנֵּה אָנֹכִי הוֹרֵג וְגוֹמֵר – הִיא מַכָּה אַחֲרוֹנָה; וּבָהּ הִתְרָהוּ תְּחִלָּה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא קָשָׁה. וְזֶה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בְּאִיּוֹב (לו,כב): "הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ", לְפִיכָךְ "מִי כָּמוֹהוּ מוֹרֶה". בָּשָׂר וָדָם הַמְּבַקֵּשׁ לְהִנָּקֵם מֵחֲבֵרוֹ מַעֲלִים אֶת דְּבָרָיו, שֶׁלֹּא יְבַקֵּשׁ הַצָּלָה; אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ, וְאֵין יְכֹלֶת לְהִמָּלֵט מִיָּדוֹ כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ אֵלָיו, לְפִיכָךְ הוּא מוֹרֵהוּ וּמַתְרֶה בּוֹ לָשׁוּב (תנחומא וארא, יד).


(כד) וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן – מֹשֶׁה.
וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ – [הַמַּלְאָךְ], לְפִי שֶׁלֹּא מָל אֶת אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ; וְעַל שֶׁנִּתְרַשֵּׁל נֶעֱנַשׁ מִיתָה. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: חַס וְשָׁלוֹם, לֹא נִתְרַשֵּׁל; אֶלָּא אָמַר: אָמוּל וְאֵצֵא לַדֶּרֶךְ – סַכָּנָה הִיא לַתִּינוֹק עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. אָמוּל וְאֶשְׁהֶה שְׁלֹשָׁה יָמִים – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוַּנִי: "לֵךְ שׁוּב מִצְרָיִם" (לעיל פס' יט). וּמִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ מִיתָה? לְפִי שֶׁנִּתְעַסֵּק בַּמָּלוֹן תְּחִלָּה. בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים (ל"א ע"ב-ל"ב ע"א). וְהָיָה הַמַּלְאָךְ נַעֲשֶׂה כְּמִין נָחָשׁ, וּבוֹלְעוֹ מֵרֹאשׁוֹ וְעַד יְרֵכָיו, וְחוֹזֵר וּבוֹלְעוֹ מֵרַגְלָיו וְעַד אוֹתוֹ מָקוֹם; הֵבִינָה צִפּוֹרָה שֶׁבִּשְׁבִיל הַמִּילָה הוּא (ראו שמ"ר ה,ח).


(כה) וַתַּגַּע לְרַגְלָיו – הִשְׁלִיכַתּוּ לִפְנֵי רַגְלָיו שֶׁל מֹשֶׁה.
וַתֹּאמֶר – עַל בְּנָהּ.
כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי – אַתָּה הָיִיתָ גּוֹרֵם לִהְיוֹת הֶחָתָן שֶׁלִּי נִרְצָח עָלֶיךָ; הוֹרֵג אִישִׁי אַתָּה לִי.


(כו) וַיִּרֶף – הַמַּלְאָךְ מִמֶּנּוּ.
אָז – הֵבִינָה שֶׁעַל הַמִּילָה בָּא לְהָרְגוֹ.
אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת – חֲתָנִי הָיָה נִרְצָח עַל דְּבַר הַמִּילָה.
לַמּוּלֹת – עַל דְּבַר הַמּוּלוֹת. שֵׁם דָּבָר הוּא, והלמ"ד מְשַׁמֶּשֶׁת בִּלְשׁוֹן 'עַל', כְּמוֹ "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יד,ג). וְאוּנְקְלוּס תִּרְגֵּם "דָּמִים" עַל דַּם הַמִּילָה‏[7].


פרק ה[עריכה]


(א) וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְגוֹמֵר – אֲבָל הַזְּקֵנִים נִשְׁמְטוּ אֶחָד אֶחָד מֵאַחַר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, עַד שֶׁנִּשְׁמְטוּ כֻּלָּם קֹדֶם שֶׁהִגִּיעוּ לַפָּלָטִין, לְפִי שֶׁיָּרְאוּ לָלֶכֶת. וּבְסִינַי נִפְרַע לָהֶם: "וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ" (שמות כד,ב), הֶחֱזִירָם לַאֲחוֹרֵיהֶם (שמ"ר ה,יד).


(ג) פֶּן יִפְגָּעֵנוּ – "פֶּן יִפְגָּעֲךָ" הָיוּ צְרִיכִים לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁחָלְקוּ כָּבוֹד לַמַּלְכוּת (שמ"ר ה,טו). פְּגִיעָה זוֹ לְשׁוֹן מִקְרֵה מָוֶת הִיא.


(ד) תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם מִמַּעֲשָׂיו – תַּבְדִּילוּ וְתַרְחִיקוּ אוֹתָם מִמְּלַאכְתָּם, שֶׁשּׁוֹמְעִין לָכֶם וּסְבוּרִים לָנוּחַ מַן הַמְּלָאכָה. וְכֵן "פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבׇר בּוֹ", רַחֲקֵהוּ (משלי ד,טו); וְכֵן "וַתִּפְרְעוּ כָּל עֲצָתִי" (שם א,כה). "כִּי פָרוּעַ הוּא" (שמות לב,כה), נִרְחָק וְנִתְעָב.
לְכוּ לְסִבְלוֹתֵיכֶם – לְכוּ לִמְלַאכְתְּכֶם שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לַעֲשׂוֹת בְּבָתֵּיכֶם; אֲבָל מְלֶאכֶת שִׁעְבּוּד מִצְרַיִם לֹא הָיְתָה עַל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי (שמ"ר ה,טז). וְתֵדַע לְךָ, שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יוֹצְאִים וּבָאִים [שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת].


(ה) הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ – שֶׁהָעֲבוֹדָה מֻטֶּלֶת עֲלֵיהֶם, וְאַתֶּם מַשְׁבִּיתִים אוֹתָם מִסִּבְלוֹתָם; הֶפְסֵד גָּדוֹל הוּא זֶה.


(ו) הַנֹּגְשִׂים – מִצְרִיִּים הָיוּ, וְהַשּׁוֹטְרִים הָיוּ יִשְׂרְאֵלִים (שמ"ר ה,יח). הַנּוֹגֵשׂ מְמֻנֶּה עַל כַּמָּה שׁוֹטְרִים, וְהַשּׁוֹטֵר מְמֻנֶּה לִרְדּוֹת בְּעוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה.


(ז) תֶּבֶן – אשטובל"א [estoble = קש (הנשאר בשדה אחרי הקציר)]‏[8]. הָיוּ גּוֹבְלִין אוֹתוֹ עִם הַטִּיט:
לְבֵנִים – טיוול"ש [tiules = רעפים] בְּלַעַז, שֶׁעוֹשִׂים מִטִּיט וּמְיַבְּשִׁין אוֹתָן בַּחַמָּה, וְיֵשׁ שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתָן בַּכִּבְשָׁן:
כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם – כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם עוֹשִׂים עַד הֵנָּה:
וְקֹשְׁשׁוּ – וְלִקְּטוּ:


(ח) וְאֶת מַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים – סְכוּם חֶשְׁבּוֹן הַלְּבֵנִים שֶׁהָיָה כָּל אֶחָד עוֹשֶׂה לַיּוֹם כְּשֶׁהָיָה הַתֶּבֶן נִתָּן לָהֶם, אוֹתוֹ סְכוּם תָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם גַּם עַתָּה, לְמַעַן תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עֲלֵיהֶם.
כִּי נִרְפִּים – מִן הָעֲבוֹדָה הֵם, לְכָךְ לִבָּם פּוֹנֶה אֶל הַבַּטָּלָה וְצוֹעֲקִים לֵאמֹר: "נֵלְכָה" וְגוֹ'.
"מַתְכֹּנֶת", "וְתֹכֶן לְבֵנִים" (להלן פס' יח), "וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת" (שמ"א ב,ג), "אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן" (מל"ב יב,יב), כֻּלָּם לְשׁוֹן חֶשְׁבּוֹן הַם.
נִרְפִּים – הַמְּלָאכָה רְפוּיָה בְּיָדָם וַעֲזוּבָה מֵהֶם וְהֵם נִרְפִּים מִמֶּנָּה, רטריי"ט [retreit = הימנעות]‏[9] בְּלַעַ"ז.


(ט) וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר – וְאַל יֶהְגּוּ וִידַבְּרוּ תָּמִיד בְּדִבְרֵי רוּחַ, לֵאמֹר "נֵלְכָה נִזְבְּחָה" (פס' ח). וְדוֹמֶה לוֹ: "וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָּמִיד" (תהלים קיט,קיז); "לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה" (דברים כח,לז), מְתַרְגְּמִינַן "וּלְשׁוֹעִין"; "וַיְסַפֵּר" (בראשית כד,סו), "וְאִשְׁתַּעִי". וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר "יִשְׁעוּ" – לְשׁוֹן "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל... וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה" (בראשית ד,ד-ה), וּלְפָרֵשׁ "אַל יִשְׁעוּ" – אַל יִפְנוּ; שֶׁאִם כֵּן, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב: "וְאַל יִשְׁעוּ אֶל דִּבְרֵי שָׁקֶר", אוֹ "לְדִבְרֵי שָׁקֶר", כִּי כֵן גִּזְרַת כֻּלָּם: "יִשְׁעֶה הָאָדָם עַל עֹשֵׂהוּ" (ישעיהו יז,ז), "וְלֹא יִשְׁעֶה אֶל הַמִּזְבְּחוֹת" (שם שם,ח), "וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו לא,א); וְלֹא מָצָאתִי שִׁמּוּשׁ שֶׁל בֵּי"ת סְמוּכָה לְאַחֲרֵיהֶם. אֲבָל אַחַר לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמִתְעַסֵּק לְדַבֵּר בְּדָבָר, נוֹפֵל לְשׁוֹן שִׁמּוּשׁ בֵּי"ת, כְּגוֹן: "הַנִּדְבָּרִים בְּךָ" (יחזקאל לג,ל), "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה" (במדבר יב,א, "הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי" (זכריה א,ט ועוד), "לְדַבֵּר בָּם" (דברים יא,יט), "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ" (תהלים קיט,מו). אַף כָּאן, "אֵל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר", אֵל יִהְיוּ נִדְבָּרִים בְּדִבְרֵי שָׁוְא וַהֲבַאי:


(יא) אַתֶּם לְכוּ קְחוּ לָכֶם תֶּבֶן – וּצְרִיכִים אַתֶּם לֵילֵךְ בִּזְרִיזוּת.
כִּי אֵין נִגְרָע מֵעֲבֹדַתְכֶם דָּבָר – מִכָּל סְכוּם לְבֵנִים שֶׁהֱיִיתֶם עוֹשִׂים לַיּוֹם, בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן נִתָּן לָכֶם מְזֻמָּן מִבֵּית הַמֶּלֶךְ.


(יב) לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן – לֶאֱסֹף אֲסִיפָה לִלְקֹט לֶקֶט לְצֹרֶךְ תֶּבֶן הַטִּיט.
קַשׁ – לְשׁוֹן לִקּוּט; עַל שֵׁם שֶׁדָּבָר הַמִּתְפַּזֵּר הוּא וְצָרִיךְ לְקָשְׁשׁוֹ, הוּא קָרוּי קַשׁ בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת.


(יג) אָצִים – דּוֹחֲקִים.
דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ – חֶשְׁבּוֹן שֶׁל כָּל יוֹם כַּלּוּ בְּיוֹמוֹ, כַּאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן מוּכָן.


(יד) וַיֻּכּוּ שׁוֹטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – הַשּׁוֹטְרִים יִשְׂרְאֵלִים הָיוּ, וְחָסִים עַל חַבְרֵיהֶם מִלְּדָחֳקָם; וּכְשֶׁהָיוּ מַשְׁלִימִים הַלְּבֵנִים לַנּוֹגְשִׂים, שֶׁהֵם מִצְרִיִּים, וְהָיָה חָסֵר מִן הַסְּכוּם, הָיוּ מַלְקִין אוֹתָם עַל שֶׁלֹּא דָּחֲקוּ אֶת עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה. לְפִיכָךְ זָכוּ אוֹתָם שׁוֹטְרִים לִהְיוֹת סַנְהֶדְרִין, וְנֶאֱצָל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עַל מֹשֶׁה וְהוּשַׁם עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ" – מֵאוֹתָן שֶׁיָּדַעְתָּ הַטּוֹבָה שֶׁעָשׂוּ בְּמִצְרַיִם, "כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשׁוֹטְרָיו".
וַיֻּכּוּ שׁוֹטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂמוּ נוֹגְשֵׂי פַרְעֹה – אוֹתָם לְשׁוֹטְרִים עֲלֵיהֶם, לֵאמֹר מַדּוּעַ וְגוֹ'. לָמָּה וַיֻּכּוּ? שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם: מַדּוּעַ לֹא כִלִּיתֶם גַּם תְּמוֹל גַּם הַיּוֹם חֹק הַקָּצוּב עֲלֵיכֶם לִלְבֹּן [כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם], כִּתְמוֹל הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁהוּא יוֹם שֶׁלִּפְנֵי אֶתְמוֹל? וְהוּא הָיָה בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן נִתָּן לָהֶם.
וַיֻּכּוּ – לְשׁוֹן וַיֻּפְעֲלוּ, הֻכּוּ מִיַּד אֲחֵרִים; הַנּוֹגְשִׂים הִכּוּם.


(טז) וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ – הַנּוֹגְשִׂים: "עֲשׂוּ", כַּמִּנְיָן הָרִאשׁוֹן.
וְחָטָאת עַמֶּךָ – אִלּוּ הָיָה נָקוּד פַּתָּח הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁהוּא דָּבוּק: וְדָבָר זֶה חַטַּאת עַמְּךָ הוּא. עַכְשָׁו שֶׁהוּא קָמָץ, שֵׁם דָּבָר הוּא, וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ: וְדָבָר זֶה מֵבִיא חָטָאת עַל עַמֶּךָ; כְּאִלּוּ כָּתוּב: "וְחָטָאת לְעַמֶּךָ". כְּמוֹ: "כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם" (רות א,יט), שֶׁהוּא כְּמוֹ "לְבֵית לֶחֶם", וְכֵן הַרְבֵּה.


(יח) וְתֹכֶן לְבֵנִים – חֶשְׁבּוֹן הַלְּבֵנִים. וְכֵן "אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן" (מל"ב יב,יב), הַמָּנוּי, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בָּעִנְיָן: "וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף" (שם פס' יא).


(יט) וַיִּרְאוּ שֹׁטְרֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל – אֶת חַבְרֵיהֶם הַנִּרְדִּים עַל יָדָם.
בְּרָע – רָאוּ אוֹתָם בְּרָעָה וְצָרָה הַמּוֹצֵאת אוֹתָם בְּהַכְבִּידָם הָעֲבוֹדָה עֲלֵיהֶם, "לֵאמֹר לֹא תִגְרְעוּ" וְגוֹ'.


(כ) וַיִּפְגְּעוּ – אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל "אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן" וְגוֹ'. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: כָּל נִצִּים וְנִצָּבִים – דָּתָן וַאֲבִירָם הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "יָצְאוּ נִצָּבִים" (במדבר טז,כז) (נדרים סד ב).


(כב) לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה – וְאִם תֹּאמַר: מָה אִכְפַּת לְךָ? קוֹבֵל אֲנִי עַל שֶׁשְּׁלַחְתַּנִי (שמ"ר ה,כב).


(כג) הֵרַע – לְשׁוֹן הִפְעִיל הוּא, הִרְבָּה רָעָה עֲלֵיהֶם. וְתַרְגּוּמוֹ "אַבְאֵישׁ".


פרק ו (1)[עריכה]


(א) עַתָּה תִרְאֶה... – הִרְהַרְתָּ עַל מִדּוֹתַי: לֹא כְּאַבְרָהָם שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא,יב), וְאַחַר כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ "הַעֲלֵהוּ לְעוֹלָה" (בראשית כב,ב), וְלֹא הִרְהֵר אַחֲרֵי מִדּוֹתַי. לְפִיכָךְ עַתָּה תִרְאֶה – הֶעָשׂוּי לְפַרְעֹה תִּרְאֶה, וְלֹא הֶעָשׂוּי לְמַלְכֵי שִׁבְעָה אֻמּוֹת כְּשֶׁאֲבִיאֵם לָאָרֶץ (שמות רבה ה,כג; סנהדרין קי"א ע"א).
כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם – מִפְּנֵי יָדִי הַחֲזָקָה שֶׁתֶּחֱזַק עָלָיו, יְשַׁלְּחֵם.
וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ – עַל כָּרְחָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יְגָרְשֵׁם, וְלֹא יַסְפִּיקוּ לַעֲשוֹת לָהֶם צֵידָה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (להלן יב,לג): "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם...".

הערות[עריכה]

  1. ^ דברי רש"י "הוא לשון אגם" קשים לפענוח, בעיקר לאור הלעז וגם לאור הפסוק של ישעיה, שהוא מביא, אבל יש במקרא "אגם" במשמעות צמח (ירמיהו נא,לב).
  2. ^ נ"א: לְהִתְקָרֵב שָׁם
  3. ^ בְּאָמְרוֹ: "לֹא יַאֲמִינוּ לִי" (שמות ד,א).
  4. ^ בהרבה כת"י קוראים בלב"ו balbo (איטלקית?), אולי מפני שבצרפתית נעלמה המלה במשך ימי־הביניים והוחלפה ב־begue.
  5. ^ ראו אונקלוס.
  6. ^ שלא יזוז ממדין כי אם ברשותו (ראו שמות ב,כא ורש"י שם).
  7. ^ פס' כה: כי חתן דמים אתה לי = "בִּדְמָא דִּמְהוּלְתָּא הָדֵין אִתְיְהֵיב חַתְנָא לַנָא". וכאן: חתן דמים למולת = "אִלּוּלֵי דְּמָא דִּמְהוּלְתָּא הָדֵין אִתְחַיַּיב חַתְנָא קְטוֹל".
  8. ^ בצרפתית של היום éteule, באנגלית stubble, בגרמנית Stoppel.
  9. ^ היינו מצפים לצורת הבינוני של הפועל, אך בכתבי היד נותנים retreit או ריטריי"ש retreis ולא retreiz, וקשה לקבוע תרגום מתאים. לכן [מ. קטן] מציע לראות בלעז שם עצם, המוסר את משמעות העניין.