ביאור:משנה קינים פרק א
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מבוא למסכת קינים ופירוט הפרקים
מסכת קינים עוסקת בטעויות ובערבוב של קרבנות העוף. העיקרון הראשי שלה הוא שאין להקריב חטאת עוף כעולה, וכן ההפך. לכן אם התערבו החטאת והעולה - הקרבן פסול.
למעשה כאשר מביאים קרבן עוף, מביאים זוג גוזלים, תורים או בני יונה; בדרך כלל הכוונה היא להקריב אחד מהגוזלים לחטאת ואת חברו לעולה (יוצאת מן הכלל הזה עולת הגר, ראו תוספתא כריתות א ה, וכן קן שהובא כנדר או נדבה), כאשר הכהן יקבע איזה מהגוזלים ייועד לחטאת ואיזה לעולה. זוג כזה מכונה "קן סתומה"; ואם הבעלים מחליט איזה מהגוזלים מיועד לעולה ואיזה לחטאת - הקן מכונה "קן מפורשה", וראו ספרי במדבר ל.
השגיאות בקרבנות העוף הם מכמה סוגים: הגוזלים קלי תנועה, ועלולים לעבור ממקום אחד לחברו, והכוהנים נטו לזלזל בקרבנות העוף ולא הקפידו להקשיב להוראות המביא אותם. בנוסף לאלו, העופות יכולים להיות תורים או בני יונה, וגם עובדה זו עלולה ליצור בלבול בין מביאי הקרבנות.
בדרך כלל היו נשים מביאות קרבנות אלו, בעיקר לאחר לידתן, והזלזול של הכוהנים נבע הן מגדלו הקטן של הקרבן, הן מזהות המביאות אותו כנשים.
המסכת עוסקת בפתרון הבעיות השונות שנבעו מערבובים ומטעויות אלו, וההנחה הבסיסית שלה היא שיש להכשיר רק קרבן שהוקרב כראוי, ולחשב בכל מקרה את המספר המקסימלי של קרבנות שכשרותם אינה מוטלת בספק. עקב ריבוי השגיאות האפשריות מפתחת המשנה חישוב קומבינטורי מורכב הפותר כל ספק. העיסוק המתמטי במקרים שונים כולל גם מקרים שאינם סבירים, אלא מעניינים מבחינה מתמטית עקרונית, והמשנה דנה בהם בכובד ראש.
הפירוש למשנה מבוסס על מאמרו של פרופ' משה קופל "מסכת קנים כהווייתה - ניתוח פילולוגי מתמטי", נטועים יג, עמ' 9-25. להרחבה ניתן לעיין גם בספרו של הנ"ל סדר קנים - ביאור חדש למסכת קנים ע"פ תורת החשבון, ירושלים תשנ"ח.
קרבנות העוף שנתערבו, והטיפול בהם לכתחילה
[עריכה]|
המשנה מבחינה בין קרבנות בהמה לעוף, בין חטאת לעולה ובין חובה לבין נדר או נדבה. בכל קן שהוא חובה - גוזל אחד הוא חטאת והאחר - עולה. את החטאת מולקים ומזים בתחתית המזבח, ואת העולה - בראשו. וראו גם זבחים ו, ב, ושם ז, א-ב. אבל בקרבנות בהמה (שכולם נשחטים בעזרה) המצב הפוך: את דם החטאת מזים בראש המזבח ואת דם העולה - בתחתיתו, וראו תוספתא חולין א, יד. הבדלים נוספים בין קרבנות בהמה לקרבנות העוף ראו בתוספתא תמורה א, ט. לגבי ההבחנה בין נדר לנדבה השוו מגילה א, ו. אחריות הבעלים על הנדרים מתבטאת גם במקרים שהם אבדו או נפסלו, וגם במקרים שהם גרמו נזק - ראו תוספתא ב"ק ד, א. ההבדל בתוקף גם בנדרים ונדבות שאינם לקרבן - ראו למשל תוספתא כתובות יא, ח. כתוצאה מההבדלים בין דיני חטאת העוף לעולת העוף אין לגרום שקרבן עולה יובא כחטאת או להפך, ואין להקריב יותר ממחצית קבוצת "קינים" לחטאת או לעולה. |
חטיבה I: הגדרות בסיסיות בקרבן העוף
[עריכה](א) חטאת העוף נעשית למטה, וחטאת בהמה - למעלה.
עולת העוף נעשית למעלה, ועולת הבהמה - למטה.
- אם שינה בזה ובזה - פסול.
סדר קנים כך הוא: החובה - אחד חטאת ואחד עולה.
- בנדרים ונדבות - כולן עולות.
איזהו נדר? - האומר "הרי עלי עולה".
ואיזהו נדבה? - האומר "הרי זו עולה".
- מה בין נדרים לנדבות? - אלא שהנדרים, מתו או נגנבו - חייבים באחריותם.
- ונדבות, מתו או נגנבו - אין חייבים באחריותן:
|
החטיבה מבחינה בין "קן סתומה", שלא נקבע איזה מהגוזלים בה הוא חטאת ואיזה עולה - לבין ספק, שהוא גוזל שנקבעה זהותו, אבל היא אינה ידועה לנו. הקן הסתומה היא נורמלית, ואילו הספק - אינו מוקרב. |
חטיבה II: ערבוב של קרבנות העוף
[עריכה]|
אם חטאת התערבה בחובה - מקריבים את חטאות החובה, ושאר הגוזלות הם ספק, ולכן ימותו. הניסוח "אין כשר אלא..." קשה, וכן קשה מדוע יש צורך בהערה שבסוף המשנה. אבל ראו לקמן, ג, ה, שם יש השלכות לשאלה איזו קבוצה גדולה יותר, וגם מופיע הביטוי "אין כשר אלא". הרי שמשנה זו נוסחה בעקבות המשנה בפרק ג. |
(ב) חטאת שנתערבה בעולה, ועולה בחטאת, אפלו אחד ברבוא - ימותו כלם.
חטאת שנתערבה בחובה בקיני חובה, שחצי מהגוזלים הם חטאת - אין כשר, אלא כמניין חטאות שבחובה.
- וכן עולה שנתערבה בחובה - אין כשר, אלא כמנין עולות שבחובה.
בין שהחובה מרובה והנדבה מועטת, בין שהנדבה מרובה והחובה מועטת,
- בין ששתיהן שוות:
|
משנה ב עסקה במקרים שהתערבו בין קיני החובה גוזלים מפורשים, של חטאת או של עולה. (הנדבה היא דוגמא לעולה מפורשת). אם התערבו קיני חובה של שני אנשים או יותר - מקריבים מהתערובת את הקינים המועטים. בדוגמא שלפנינו - קן אחד. המשנה אינה מתייחסת לשאלה מי מבעלי הקינים שהתערבבו חייב להשלים את הקינים החסרים. |
(ג) במה דברים אמורים? - בחובה ובנדבה.
אבל בחובה שנתערבה זו בזו
- אחת לזו ואחת לזו, שתים לזו ושתים לזו, שלש לזו ושלש לזו
- מחצה כשר - ומחצה פסול.
- אחת לזו ושתים לזו, ושלש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו
- המועט - כשר
- בין משם אחד, בין משני שמות, בין מאשה אחת, בין משתי נשים:
|
אפילו אם הקינים משם אחד והופרשו ע"י אשה אחת, אבל הופרדו זה מזה - כגון שהפרישה קן נפרד לכל לידה, ואחר כך התערבו - אין להקריב מהם יותר מהקבוצה הקטנה. אבל אם היא לא הבחינה ביניהם - נשארו סתומים כיחידה אחת, והכהן מפריד בעצמו בין החטאות לעולות, וכמובן אין בעיה. ר' יוסי מציע גם מקרה שבו הביאו שתי נשים קינים ועדיין נשארו הקינים סתומים כיחידה אחת, כי הן קנו הכל יחד, או נתנו את הכסף לכהן ע"י הנחתו בשופר הקינים, ראו שקלים ו, ה, לדעת חכמים. |
(ד) כיצד "משם אחד"? - לידה ולידה, זיבה וזיבה - משם אחד.
- "משני שמות"? - לידה וזיבה.
כיצד "שתי נשים"? - על זו לידה ועל זו לידה, על זו זיבה ועל זו זיבה - משם אחד.
- "משני שמות"? - על זו לידה ועל זו זיבה.
- רבי יוסי אומר: שתי נשים שלקחו קניהן בערוב, או שנתנו דמי קניהן לכהן
- לאיזו שירצה כהן - יקריב חטאת, ולאיזו שירצה כהן - יקריב עולה
- בין משם אחד, בין משני שמות: