משנה קינים ג
קינים פרק ג', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת קינים • פרק שלישי ("במה דברים") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
במה דברים אמורים, בכהן נמלך.
אבל בכהן שאינו נמלך, אחת לזו ואחת לזו, שתים לזו ושתים לזו, שלש לזו ושלש לזו:
[ עשה ] כולן למעלה, מחצה כשר ומחצה פסול.
כולן למטן, מחצה כשר ומחצה פסול.
חצים למעלה וחצים למטה: את שלמעלה, מחצה כשר ומחצה פסול, ואת שלמטה, מחצה כשר ומחצה פסול.
אחת לזו ושתים לזו, ושלש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו:
עשה כולן למעלה, מחצה כשר ומחצה פסול.
כולן למטן, מחצה כשר ומחצה פסול.
חצין למעלן וחצין למטן, המרובה כשר.
זה הכלל, כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקנין ולא יהו משל אשה אחת, בין מלמעלן בין מלמטן, מחצה כשר ומחצה פסול.
כל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקנין עד שיהו משל אשה אחת, בין מלמעלן בין מלמטן, המרובה כשר.
חטאת לזו ועולה לזו:
עשה כולן למעלן, מחצה כשר ומחצה פסול.
כולן למטן, מחצה כשר ומחצה פסול.
חצין למעלן וחצין למטן, שתיהן פסול, שאני אומר, חטאת קריבה למעלן ועולה למטן.
חטאת ועולה וסתומה ומפורשת:
עשה כולן למעלן, מחצה כשר ומחצה פסול.
כולן למטן, מחצה כשר ומחצה פסול.
חצין למעלן וחצין למטן, אין כשר אלא סתומה, והיא מתחלקת ביניהן.
חטאת שנתערבה בחובה, אין כשר אלא מנין חטאת שבחובה.
חובה שנים בחטאת, מחצה כשר ומחצה פסול.
וחטאת שנים בחובה, המנין שבחובה כשר.
וכן עולה שנתערבה בחובה, אין כשר אלא מנין עולות שבחובה.
חובה שנים בעולה, מחצה כשר ומחצה פסול.
עולה שנים בחובה, המנין שבחובה כשר.
האשה שאמרה "הרי עלי קן כשאלד זכר", ילדה זכר, מביאה שתי קנים, אחת לנדרה ואחת לחובתה.
נתנתם לכהן, והכהן צריך לעשות שלש פרידים מלמעלן ואחת מלמטן, לא עשה כן, אלא עשה שתים למעלן ושתים למטן ולא נמלך, צריכה להביא עוד פרידה אחת ויקריבנה למעלן. ממין אחד.
משני מינין, תביא שתים.
פירשה נדרה, צריכה להביא עוד שלש פרידים. ממין אחד.
משני מינין, תביא ארבע.
קבעה נדרה, צריכה להביא עוד חמש פרידים. ממין אחד.
משני מינין, תביא שש.
נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה, הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה, צריכה להביא עוד ארבע פרידים לנדרה, ושתים לחובתה, וחטאת אחת.
בן עזאי אומר, שתי חטאות.
אמר רבי יהושע, זה הוא שאמרו, כשהוא חי קולו אחד, וכשהוא מת קולו שבעה.
כיצד קולו שבעה?
שתי קרניו, שתי חצוצרות.
שתי שוקיו, שני חלילין.
עורו לתוף, מעיו לנבלים, בני מעיו לכינורות.
ויש אומרים, אף צמרו לתכלת.
רבי שמעון בן עקשיא אומר, זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינין, דעתן מיטרפת עליהן, שנאמר (איוב יב) "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח".
אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין, דעתן מתישבת עליהן, שנאמר (שם) "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה".
- בְּכֹהֵן נִמְלָךְ;
- אֲבָל בְּכֹהֵן שֶׁאֵינוֹ נִמְלָךְ,
- אַחַת לָזוֹ וְאַחַת לָזוֹ,
- שְׁתַּיִם לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ,
- שָׁלֹשׁ לָזוֹ וְשָׁלֹשׁ לָזוֹ,
- עָשָׂה כֻּלָּן לְמַעְלָה,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
- כֻּלָּן לְמַטָּן,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
- חֶצְיָם לְמַעְלָה וְחֶצְיָם לְמַטָּה,
- אֵת שֶׁלְּמַעְלָה,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל;
- וְאֵת שֶׁלְּמַטָּה,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל:
- אֵת שֶׁלְּמַעְלָה,
- וְשָׁלֹשׁ לָזוֹ,
- וְעֶשֶׂר לָזוֹ,
- וּמֵאָה לָזוֹ,
- עָשָׂה כֻּלָּן לְמַעְלָה,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
- כֻּלָּן לְמַטָּן,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
- חֶצְיָן לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן,
- הַמְּרֻבֶּה כָּשֵׁר.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַחֲלֹק אֶת הַקִּנִּין
- וְלֹא יְהוּ מִשֶּׁל אִשָּׁה אַחַת,
- בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
- כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לַחֲלֹק אֶת הַקִּנִּין
- עַד שֶׁיְּהוּ מִשֶּׁל אִשָּׁה אַחַת,
- בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן,
- הַמְּרֻבֶּה כָּשֵׁר:
- עָשָׂה כֻּלָּן לְמַעְלָן,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
- כֻּלָּן לְמַטָּן,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
- חֶצְיָן לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן,
- שְׁתֵּיהֶן פָּסוּל,
- שֶׁאֲנִי אוֹמֵר:
- חַטָּאת קְרֵבָה לְמַעְלָן,
- וְעוֹלָה לְמַטָּן:
- חַטָּאת קְרֵבָה לְמַעְלָן,
- וּסְתוּמָה וּמְפֹרֶשֶׁת,
- עָשָׂה כֻּלָּן לְמַעְלָן,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
- כֻּלָּן לְמַטָּן,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל.
- חֶצְיָן לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן,
- אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא סְתוּמָה,
- וְהִיא מִתְחַלֶּקֶת בֵּינֵיהֶן:
- אֵין כָּשֵׁר,
- אֶלָּא מִנְיַן חַטָּאת שֶׁבַּחוֹבָה.
- חוֹבָה שְׁנַיִם בַּחַטָּאת,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל;
- וְחַטָּאת שְׁנַיִם בַּחוֹבָה,
- הַמִּנְיָן שֶׁבַּחוֹבָה כָּשֵׁר.
- אֵין כָּשֵׁר,
- וְכֵן עוֹלָה שֶׁנְּתְעָרְבָה בְּחוֹבָה,
- אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן עוֹלוֹת שֶׁבַּחוֹבָה.
- חוֹבָה שְׁנַיִם בָּעוֹלָה,
- מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל;
- עוֹלָה שְׁנַיִם בַּחוֹבָה,
- הַמִּנְיָן שֶׁבַּחוֹבָה כָּשֵׁר:
- הֲרֵי עָלַי קֵן כְּשֶׁאֵלֵד זָכָר,
- יָלְדָה זָכָר,
- מְבִיאָה שְׁתֵּי קִנִּים:
- אַחַת לְנִדְרָהּ, וְאַחַת לְחוֹבָתָהּ.
- מְבִיאָה שְׁתֵּי קִנִּים:
- נְתָנָתַם לַכֹּהֵן, וְהַכֹּהֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלֹשׁ פְּרִידִים מִלְמַעְלָן וְאַחַת מִלְּמַטָּן;
- לֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא עָשָׂה שְׁתַּיִם לְמַעְלָן וּשְׁתַּיִם לְמַטָּן, וְלֹא נִמְלַךְ,
- צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד פְּרִידָה אַחַת, וְיַקְרִיבֶנָּה לְמַעְלָן;
- מִמִּין אֶחָד.
- מִשְּׁנֵי מִינִין,
- תָּבִיא שְׁתַּיִם.
- פֵּרְשָׁה נִדְרָהּ,
- צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד שָׁלֹשׁ פְּרִידִים;
- מִמִּין אֶחָד.
- מִשְּׁנֵי מִינִין,
- תָּבִיא אַרְבַּע.
- קָבְעָה נִדְרָהּ,
- צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד חָמֵשׁ פְּרִידִים;
- מִמִּין אֶחָד.
- מִשְּׁנֵי מִינִין,
- תָּבִיא שֵׁשׁ.
- נְתָנָתַם לַכֹּהֵן וְאֵין יָדוּעַ מַה נָּתְנָה,
- הָלַךְ הַכֹּהֵן וְעָשָׂה וְאֵין יָדוּעַ מֶה עָשָׂה,
- צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד אַרְבַּע פְּרִידִים לְנִדְרָהּ, וּשְׁתַּיִם לְחוֹבָתָהּ, וְחַטָּאת אֶחָת.
- בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: שְׁתֵּי חַטָּאוֹת.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,
- זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ:
- כְּשֶׁהוּא חַי, קוֹלוֹ אֶחָד, וּכְשֶׁהוּא מֵת קוֹלוֹ שִׁבְעָה.
- כֵּיצַד קוֹלוֹ שִׁבְעָה?
- שְׁתֵּי קַרְנָיו, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת.
- שְׁתֵּי שׁוֹקָיו, שְׁנֵי חֲלִילִין.
- עוֹרוֹ לְתוֹף,
- מֵעָיו לִנְבָלִים,
- בְּנֵי מֵעָיו לְכִנּוֹרוֹת;
- וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צַמְרוֹ לִתְכֵלֶת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר:
- זִקְנֵי עַם הָאָרֶץ,
- כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין דַּעְתָּן מִטָּרֶפֶת עֲלֵיהֶן;
- שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב, כ):
- "מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח".
- אֲבָל זִקְנֵי תּוֹרָה אֵינָן כֵּן,
- אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שם):
- "בִּישִׁישִׁים חָכְמָה, וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה":
נוסח הרמב"ם
(א) במה דברים אמורים? - בכוהן נמלך.
- אבל בכוהן שאינו נמלך -
- אחת לזו ואחת לזו,
- שתים לזו ושתים לזו,
- שלש לזו ושלש לזו,
- עשה כולם למעלה - מחצה כשר, ומחצה פסול.
- כולם למטה - מחצה כשר, ומחצה פסול.
- חציים למעלה, וחציים למטה -
- את שלמעלה - מחצה כשר, ומחצה פסול,
- ואת שלמטה - מחצה כשר, ומחצה פסול.
(ב)
- אחת לזו, ושתים לזו, ושלש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו -
- עשה כולם למעלן - מחצה כשר, ומחצה פסול.
- כולם למטן - מחצה כשר, ומחצה פסול.
- חציין למעלן, וחציין למטן - המרובה כשר.
- אחת לזו, ושתים לזו, ושלש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו -
- זה הכלל -
- כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקנים ולא יהוו משל אשה אחת -
- בין למעלן, בין למטן - מחצה כשר, ומחצה פסול,
- ובכל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקנים עד שיהוא משל אשה אחת -
- בין למעלן, בין למטן - המרובה כשר.
- כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקנים ולא יהוו משל אשה אחת -
(ג) [ב] *הערה 1: חטאת לזו, ועולה לזו -
- עשה כולם למעלה - מחצה כשר, ומחצה פסול.
- כולם למטן - מחצה כשר, ומחצה פסול.
- חציין למעלן, וחציין למטן - שתיהם פסולות,
- שאני אומר - חטאת קרבה למעלן, ועולה למטן.
(ד) [ג] חטאת ועולה סתומה ומפורשת -
- עשה כולן למעלן - מחצה כשר, ומחצה פסול.
- כולן למטן - מחצה כשר, ומחצה פסול.
- חציין למעלן, וחציין למטן - אין כשר אלא סתומה, והיא מתחלקת ביניהן.
(ה) [ד] חטאת שנתערבה בחובה - אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה.
- חובה שנים בחטאת - מחצה כשר, ומחצה פסול.
- חטאת שנים בחובה - המנין שבחובה כשר.
- וכן עולה שנתערבה בחובה - אין כשר אלא מנין עולות שבחובה.
- חובה שנים בעולה - מחצה כשר, ומחצה פסול.
- עולה שנים בחובה - המנין שבחובה כשר.
(ו) [ה] האשה שאמרה: "הרי עלי קן כשאלד זכר" -
- ילדה זכר, מביאה שתי קנים - אחד לנדרה, ואחד לחובתה.
- נתנתם לכוהן, הכוהן צריך לעשות - שלש פרידין למעלן, ואחת למטן.
- לא עשה כן, אלא עשה שתים מלמעלן ושתים מלמטן, ולא נמלך -
- צריכה להביא עוד פרידה אחת, ויקריבנה למעלן - ממין אחד.
- משני מינין - תביא שתים.
- פירשה נדרה, צריכה להביא עוד שלש פרידין - ממין אחד,
- ומשני מינין - תביא ארבע.
- קבעה נדרה, צריכה להביא עוד חמש פרידין - ממין אחד,
- ומשני מינין - תביא שש.
- לא עשה כן, אלא עשה שתים מלמעלן ושתים מלמטן, ולא נמלך -
- נתנתם לכוהן - ואין ידוע מה נתנה,
- והלך הכוהן ועשה - ואין ידוע מה עשה,
- צריכה להביא עוד ארבע פרידין לנדרה, ושתים לחובתה, וחטאת אחת.
- בן עזאי אומר: שתי חטאות.
- והלך הכוהן ועשה - ואין ידוע מה עשה,
- אמר רבי יהושע: זה הוא שאמרו -
- כשהוא חי - קולו אחד,
- וכשהוא מת - קולו שבעה,
- כיצד קולו שבעה?
- שתי קרניו - שתי חצוצרות,
- שני שוקיו - שני חלילין,
- עורו - לתוף,
- ומעיו - לנבלים,
- ובני מעיו - לכינורות.
- ויש אומרין: אף צמרו - לתכלת.
- רבי שמעון בן עקשיה אומר:
- זקני עם הארץ - כל זמן שהן מזקינין, דעתן מיטרפת עליהן,
- שנאמר: "מסיר שפה לנאמנים, וטעם זקנים ייקח" (איוב יב כ),
- אבל זקני תורה אינן כן - אלא כל זמן שהן מזקינין, דעתן מתיישבת עליהן,
- שנאמר: "ביששים חכמה, ואורך ימים תבונה" (איוב יב יב).
- זקני עם הארץ - כל זמן שהן מזקינין, דעתן מיטרפת עליהן,
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה קינים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב