עיקר תוי"ט על קינים ג

משנה קינים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) וכ"כ המפרש. ומשום משנה ג' הוא דנקטי הכי. דהא הכא בסתומה אנן קיימינן:

(ב) (על הברטנורא) ויעשו כמו שכתב הר"ב בסוף מתנינין. וכולה פרקין כמאן דאמר בעלי חיים אינן נידחין, ומשום הכי כי אקריב ארצי:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ג) (על הברטנורא) רוצה לומר שתי פרידות שהאחת חטאת ואחת לעולה:

(ד)

(ד) (על הברטנורא) ומיהו כי אקריב בסתמא, כל אחת עלתה למי שהיא כו'. ומשום הכי משכחת להו מחצה כשר ומחצה פסול כדתנינן. וכתבו התוס' דלא הוה צריך למתני אלא סתומה ומפורשת, דבחטאת ועולה אין מרויח כלום:

(ה)

(ה) (על הברטנורא) מפרש. ורוצה לומר שמא זוהי אותה המעורבת שכבר נקבעה לחטאת:

(ו) (על הברטנורא) כלומר, אחר שהקריב שתי חטאות מהתערובות שוב לא יוכל להקריב עוד חטאת על דעת שהיא זו שנתערבה, דשמא זו היא עולה הנשארת, דהואיל ונקרבו שתי חטאות מן התערובות הרי הוקבעה השלישית לעולה ושמא זו היא, ולא היא אותה החטאת שנתערבה:

(ז) (על הברטנורא) ויהיה פי שנים בחובה, שיש בחובה כפלים עולות כנגד החטאות:

(ח) (על הברטנורא) רוצה לומר, גם שתיהן, ואפילו אחת מהן לא:

(ט) (על הברטנורא) רוצה לומר, שתים ביחד אינו יכול להקריב, אבל אחת מקריב. ועתוי"ט:

(ו)

(י) (על הברטנורא) כסבור שני הקינין חובה עליה שמא יולדת בזוב היתה והוזקקה לקן לידה וקן זיבה. רש"י:

(יא) (על הברטנורא) וכן לכל החטאות דמתניתין הבאות על הספק:

(יב) (על הברטנורא) הר"מ לא כתב שקבעה לחובתה. ודו"ק:

(יג) (על הברטנורא) לרבותא כתב כן, דלא תימא דמכל מין הקריב עולה אחת כו', קמ"ל דלא, דהא בפירשה וקבעה מיירי:

(יד) (על הברטנורא) לאו דוקא. דיכולה להביא שתי פרידות מאיזה מין שתרצה אחת חטאת ואחת עולה, וכמ"ש בסמוך. וכ"כ הר"מ:

(טו) (על הברטנורא) מאיזה מין שיהיה להוסיף על כבש לעולה דעשירות, הואיל וחובתה ג"כ קבועה והיא לא ידעה מאיזה מין. הר"מ. ובן עזאי מסתפק עוד באיזה מין קבעה עם הכבש, ולכך אמר שתי, ורוצה לומר תור ובן יונה. ועיין תוי"ט שהאריך בפירוש הר"מ הרבה, ותפס עיקר לפירש"י בזבחים דף ס"ז. דוק בהם אם בעל נפש אתה:

(טז) (על הברטנורא) רש"י. ולרבותא נקטי מנין המרובה אע"ג דהיינו לבן עזאי. אבל היו יכולים לפרש אליבא דת"ק ושלש לחובתה, והוו ממש שבע:

(יז) (על הברטנורא) דאי חצוצרות ממש, הא תנן בסוף תמיד ושתי חצוצרות של כסף בידם. עוד יש לומר, דההיא דתמיד של כהנים והני דהכא של לוים לכלי שיר, ושני מיני חצוצרות היו. תוס':

(יח) (על המשנה) בני כו'. מעים הדקים. כמו הדרא דכנתא. ועתוי"ט:

(יט) (על הברטנורא) שבשעה שהן מזקינין ונחלשים ויפסיד גופם, תרבה חכמתם ויתחזק שכלם ויוסיפו שלימות. הר"מ: