משנה קינים ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) במה דברים אמורים? - בכוהן נמלך.

אבל בכוהן שאינו נמלך -

אחת לזו ואחת לזו,

שתים לזו ושתים לזו,

שלש לזו ושלש לזו,

עשה כולם למעלה - מחצה כשר, ומחצה פסול.

כולם למטה - מחצה כשר, ומחצה פסול.

חציים למעלה, וחציים למטה -

את שלמעלה - מחצה כשר, ומחצה פסול,

ואת שלמטה - מחצה כשר, ומחצה פסול.

(ב)

אחת לזו, ושתים לזו, ושלש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו -

עשה כולם למעלן - מחצה כשר, ומחצה פסול.

כולם למטן - מחצה כשר, ומחצה פסול.

חציין למעלן, וחציין למטן - המרובה כשר.

זה הכלל -

כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקנים ולא יהוו משל אשה אחת -

בין למעלן, בין למטן - מחצה כשר, ומחצה פסול,

ובכל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקנים עד שיהוא משל אשה אחת -

בין למעלן, בין למטן - המרובה כשר.

(ג) [ב] *הערה 1: חטאת לזו, ועולה לזו -

עשה כולם למעלה - מחצה כשר, ומחצה פסול.

כולם למטן - מחצה כשר, ומחצה פסול.

חציין למעלן, וחציין למטן - שתיהם פסולות,

שאני אומר - חטאת קרבה למעלן, ועולה למטן.

(ד) [ג] חטאת ועולה סתומה ומפורשת -

עשה כולן למעלן - מחצה כשר, ומחצה פסול.

כולן למטן - מחצה כשר, ומחצה פסול.

חציין למעלן, וחציין למטן - אין כשר אלא סתומה, והיא מתחלקת ביניהן.

(ה) [ד] חטאת שנתערבה בחובה - אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה.

חובה שנים בחטאת - מחצה כשר, ומחצה פסול.

חטאת שנים בחובה - המנין שבחובה כשר.

וכן עולה שנתערבה בחובה - אין כשר אלא מנין עולות שבחובה.

חובה שנים בעולה - מחצה כשר, ומחצה פסול.

עולה שנים בחובה - המנין שבחובה כשר.

(ו) [ה] האשה שאמרה: "הרי עלי קן כשאלד זכר" -

ילדה זכר, מביאה שתי קנים - אחד לנדרה, ואחד לחובתה.

נתנתם לכוהן, הכוהן צריך לעשות - שלש פרידין למעלן, ואחת למטן.

לא עשה כן, אלא עשה שתים מלמעלן ושתים מלמטן, ולא נמלך -

צריכה להביא עוד פרידה אחת, ויקריבנה למעלן - ממין אחד.

משני מינין - תביא שתים.

פירשה נדרה, צריכה להביא עוד שלש פרידין - ממין אחד,

ומשני מינין - תביא ארבע.

קבעה נדרה, צריכה להביא עוד חמש פרידין - ממין אחד,

ומשני מינין - תביא שש.

נתנתם לכוהן - ואין ידוע מה נתנה,

והלך הכוהן ועשה - ואין ידוע מה עשה,

צריכה להביא עוד ארבע פרידין לנדרה, ושתים לחובתה, וחטאת אחת.

בן עזאי אומר: שתי חטאות.

אמר רבי יהושע: זה הוא שאמרו -

כשהוא חי - קולו אחד,

וכשהוא מת - קולו שבעה,

כיצד קולו שבעה?

שתי קרניו - שתי חצוצרות,

שני שוקיו - שני חלילין,

עורו - לתוף,

ומעיו - לנבלים,

ובני מעיו - לכינורות.

ויש אומרין: אף צמרו - לתכלת.

רבי שמעון בן עקשיה אומר:

זקני עם הארץ - כל זמן שהן מזקינין, דעתן מיטרפת עליהן,

שנאמר: "מסיר שפה לנאמנים, וטעם זקנים ייקח" (איוב יב כ),

אבל זקני תורה אינן כן - אלא כל זמן שהן מזקינין, דעתן מתיישבת עליהן,

שנאמר: "ביששים חכמה, ואורך ימים תבונה" (איוב יב יב).

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה קנים ג

משנה קינים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב