לדלג לתוכן

משנה קינים ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) במה דברים אמורים? - בכוהן נמלך.

אבל בכוהן שאינו נמלך -
אחת לזו ואחת לזו,
שתים לזו ושתים לזו,
שלש לזו ושלש לזו,
עשה כולם למעלה - מחצה כשר, ומחצה פסול.
כולם למטה - מחצה כשר, ומחצה פסול.
חציים למעלה, וחציים למטה -
את שלמעלה - מחצה כשר, ומחצה פסול,
ואת שלמטה - מחצה כשר, ומחצה פסול.


(ב)

אחת לזו, ושתים לזו, ושלש לזו, ועשר לזו, ומאה לזו -
עשה כולם למעלן - מחצה כשר, ומחצה פסול.
כולם למטן - מחצה כשר, ומחצה פסול.
חציין למעלן, וחציין למטן - המרובה כשר.
זה הכלל -
כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקנים ולא יהוו משל אשה אחת -
בין למעלן, בין למטן - מחצה כשר, ומחצה פסול,
ובכל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקנים עד שיהוא משל אשה אחת -
בין למעלן, בין למטן - המרובה כשר.


(ג) [ב] *הערה 1: חטאת לזו, ועולה לזו -

עשה כולם למעלה - מחצה כשר, ומחצה פסול.
כולם למטן - מחצה כשר, ומחצה פסול.
חציין למעלן, וחציין למטן - שתיהם פסולות,
שאני אומר - חטאת קרבה למעלן, ועולה למטן.


(ד) [ג] חטאת ועולה סתומה ומפורשת -

עשה כולן למעלן - מחצה כשר, ומחצה פסול.
כולן למטן - מחצה כשר, ומחצה פסול.
חציין למעלן, וחציין למטן - אין כשר אלא סתומה, והיא מתחלקת ביניהן.


(ה) [ד] חטאת שנתערבה בחובה - אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה.

חובה שנים בחטאת - מחצה כשר, ומחצה פסול.
חטאת שנים בחובה - המנין שבחובה כשר.
וכן עולה שנתערבה בחובה - אין כשר אלא מנין עולות שבחובה.
חובה שנים בעולה - מחצה כשר, ומחצה פסול.
עולה שנים בחובה - המנין שבחובה כשר.


(ו) [ה] האשה שאמרה: "הרי עלי קן כשאלד זכר" -

ילדה זכר, מביאה שתי קנים - אחד לנדרה, ואחד לחובתה.
נתנתם לכוהן, הכוהן צריך לעשות - שלש פרידין למעלן, ואחת למטן.
לא עשה כן, אלא עשה שתים מלמעלן ושתים מלמטן, ולא נמלך -
צריכה להביא עוד פרידה אחת, ויקריבנה למעלן - ממין אחד.
משני מינין - תביא שתים.
פירשה נדרה, צריכה להביא עוד שלש פרידין - ממין אחד,
ומשני מינין - תביא ארבע.
קבעה נדרה, צריכה להביא עוד חמש פרידין - ממין אחד,
ומשני מינין - תביא שש.
נתנתם לכוהן - ואין ידוע מה נתנה,
והלך הכוהן ועשה - ואין ידוע מה עשה,
צריכה להביא עוד ארבע פרידין לנדרה, ושתים לחובתה, וחטאת אחת.
בן עזאי אומר: שתי חטאות.
אמר רבי יהושע: זה הוא שאמרו -
כשהוא חי - קולו אחד,
וכשהוא מת - קולו שבעה,
כיצד קולו שבעה?
שתי קרניו - שתי חצוצרות,
שני שוקיו - שני חלילין,
עורו - לתוף,
ומעיו - לנבלים,
ובני מעיו - לכינורות.
ויש אומרין: אף צמרו - לתכלת.
רבי שמעון בן עקשיה אומר:
זקני עם הארץ - כל זמן שהן מזקינין, דעתן מיטרפת עליהן,
שנאמר: "מסיר שפה לנאמנים, וטעם זקנים ייקח" (איוב יב כ),
אבל זקני תורה אינן כן - אלא כל זמן שהן מזקינין, דעתן מתיישבת עליהן,
שנאמר: "ביששים חכמה, ואורך ימים תבונה" (איוב יב יב).


הערות

[עריכה]
  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם


הדף הראשי של משנה קנים ג