משנה קינים ג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת קינים · פרק ג · משנה ו | >>
האשה שאמרה "הרי עלי קן כשאלד זכר", ילדה זכר, מביאה שתי קנים, אחת לנדרה ואחת לחובתה.
נתנתם לכהן, והכהן צריך לעשות שלש פרידים מלמעלן ואחת מלמטן, לא עשה כן, אלא עשה שתים למעלן ושתים למטן ולא נמלך, צריכה להביא עוד פרידה אחת ויקריבנה למעלן. ממין אחד.
משני מינין, תביא שתים.
פירשה נדרה, צריכה להביא עוד שלש פרידים. ממין אחד.
משני מינין, תביא ארבע.
קבעה נדרה, צריכה להביא עוד חמש פרידים. ממין אחד.
משני מינין, תביא שש.
נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה, הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה, צריכה להביא עוד ארבע פרידים לנדרה, ושתים לחובתה, וחטאת אחת.
בן עזאי אומר, שתי חטאות.
אמר רבי יהושע, זה הוא שאמרו, כשהוא חי קולו אחד, וכשהוא מת קולו שבעה.
כיצד קולו שבעה?
שתי קרניו, שתי חצוצרות.
שתי שוקיו, שני חלילין.
עורו לתוף, מעיו לנבלים, בני מעיו יח לכינורות.
ויש אומרים, אף צמרו לתכלת.
רבי שמעון בן עקשיא אומר, זקני עם הארץ, כל זמן שמזקינין, דעתן מיטרפת עליהן, שנאמר (איוב יב) "מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח".
אבל זקני תורה אינן כן, אלא כל זמן שמזקינין, דעתן מתישבת עליהן, שנאמר (שם) "בישישים חכמה ואורך ימים תבונה".
הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה:
- הֲרֵי עָלַי קֵן כְּשֶׁאֵלֵד זָכָר,
- יָלְדָה זָכָר,
- מְבִיאָה שְׁתֵּי קִנִּים:
- אַחַת לְנִדְרָהּ, וְאַחַת לְחוֹבָתָהּ.
- מְבִיאָה שְׁתֵּי קִנִּים:
- נְתָנָתַם לַכֹּהֵן, וְהַכֹּהֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלֹשׁ פְּרִידִים מִלְמַעְלָן וְאַחַת מִלְּמַטָּן;
- לֹא עָשָׂה כֵן, אֶלָּא עָשָׂה שְׁתַּיִם לְמַעְלָן וּשְׁתַּיִם לְמַטָּן, וְלֹא נִמְלַךְ,
- צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד פְּרִידָה אַחַת, וְיַקְרִיבֶנָּה לְמַעְלָן;
- מִמִּין אֶחָד.
- מִשְּׁנֵי מִינִין,
- תָּבִיא שְׁתַּיִם.
- פֵּרְשָׁה נִדְרָהּ,
- צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד שָׁלֹשׁ פְּרִידִים;
- מִמִּין אֶחָד.
- מִשְּׁנֵי מִינִין,
- תָּבִיא אַרְבַּע.
- קָבְעָה נִדְרָהּ,
- צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד חָמֵשׁ פְּרִידִים;
- מִמִּין אֶחָד.
- מִשְּׁנֵי מִינִין,
- תָּבִיא שֵׁשׁ.
- נְתָנָתַם לַכֹּהֵן וְאֵין יָדוּעַ מַה נָּתְנָה,
- הָלַךְ הַכֹּהֵן וְעָשָׂה וְאֵין יָדוּעַ מֶה עָשָׂה,
- צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד אַרְבַּע פְּרִידִים לְנִדְרָהּ, וּשְׁתַּיִם לְחוֹבָתָהּ, וְחַטָּאת אֶחָת.
- בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: שְׁתֵּי חַטָּאוֹת.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ,
- זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ:
- כְּשֶׁהוּא חַי, קוֹלוֹ אֶחָד, וּכְשֶׁהוּא מֵת קוֹלוֹ שִׁבְעָה.
- כֵּיצַד קוֹלוֹ שִׁבְעָה?
- שְׁתֵּי קַרְנָיו, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת.
- שְׁתֵּי שׁוֹקָיו, שְׁנֵי חֲלִילִין.
- עוֹרוֹ לְתוֹף,
- מֵעָיו לִנְבָלִים,
- בְּנֵי מֵעָיו לְכִנּוֹרוֹת;
- וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צַמְרוֹ לִתְכֵלֶת.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר:
- זִקְנֵי עַם הָאָרֶץ,
- כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין דַּעְתָּן מִטָּרֶפֶת עֲלֵיהֶן;
- שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב, כ):
- "מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח".
- אֲבָל זִקְנֵי תּוֹרָה אֵינָן כֵּן,
- אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין, דַּעְתָּן מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שם):
- "בִּישִׁישִׁים חָכְמָה, וְאֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה":
האשה שאמרה: "הרי עלי קן כשאלד זכר" -
- ילדה זכר, מביאה שתי קנים - אחד לנדרה, ואחד לחובתה.
- נתנתם לכוהן, הכוהן צריך לעשות - שלש פרידין למעלן, ואחת למטן.
- לא עשה כן, אלא עשה שתים מלמעלן ושתים מלמטן, ולא נמלך -
- צריכה להביא עוד פרידה אחת, ויקריבנה למעלן - ממין אחד.
- משני מינין - תביא שתים.
- פירשה נדרה, צריכה להביא עוד שלש פרידין - ממין אחד,
- ומשני מינין - תביא ארבע.
- קבעה נדרה, צריכה להביא עוד חמש פרידין - ממין אחד,
- ומשני מינין - תביא שש.
- לא עשה כן, אלא עשה שתים מלמעלן ושתים מלמטן, ולא נמלך -
- נתנתם לכוהן - ואין ידוע מה נתנה,
- והלך הכוהן ועשה - ואין ידוע מה עשה,
- צריכה להביא עוד ארבע פרידין לנדרה, ושתים לחובתה, וחטאת אחת.
- בן עזאי אומר: שתי חטאות.
- והלך הכוהן ועשה - ואין ידוע מה עשה,
- אמר רבי יהושע: זה הוא שאמרו -
- כשהוא חי - קולו אחד,
- וכשהוא מת - קולו שבעה,
- כיצד קולו שבעה?
- שתי קרניו - שתי חצוצרות,
- שני שוקיו - שני חלילין,
- עורו - לתוף,
- ומעיו - לנבלים,
- ובני מעיו - לכינורות.
- ויש אומרין: אף צמרו - לתכלת.
- רבי שמעון בן עקשיה אומר:
- זקני עם הארץ - כל זמן שהן מזקינין, דעתן מיטרפת עליהן,
- שנאמר: "מסיר שפה לנאמנים, וטעם זקנים ייקח" (איוב יב כ),
- אבל זקני תורה אינן כן - אלא כל זמן שהן מזקינין, דעתן מתיישבת עליהן,
- שנאמר: "ביששים חכמה, ואורך ימים תבונה" (איוב יב יב).
- זקני עם הארץ - כל זמן שהן מזקינין, דעתן מיטרפת עליהן,
כבר הקדמנו לך בתחילת מסכת זו, שהחובה אחד עולה ואחד חטאת ושהנדבה שתיהן עולות, ולפיכך מביאה (שלשה) [ארבעה] עופות, שנים מהן קרבן יולדת אחד עולה ואחד חטאת, והשנים עולות לפי שהוא נדר, ולפיכך מקריבין מהם שלש למעלה והם עולות ואחד למטה והוא חטאת.
ואם עשה הכהן שתים למעלה ושתים למטה ולא נמלך, יהיה האחד מן הארבעה עופות בלבד פסול, לפי שהשנים שנעשו למעלה נידרה, והשנים שנעשו למטה חובתה ואחד חטאת והוא כשר והעולה פסול לפי שהוא למטה, ולפיכך מביאה עוד אחד ומקריבין אותו למעלה והיא העולה הנשארת עליה, ותצא ידי נדרה וחובתה. כל זה אם הביאה הארבע עופות שנעשו שתים למעלן ושתים למטן ממין אחד, רוצה לומר שיהיו כולם תורים או כולם בני יונה.
אבל אם היו שני מינים והביאה שתי תורים ושני בני יונה, הרי צריכה להביא שתים תור ובן יונה, ומקריבין שתיהן למעלה. וביאור זה, לפי שאין אנו יודעים איזה מין הוא שנקרב למטה, אם השתי תורים ונשאר עליה מן החובה תור להקריבו עולה, או שני בני יונה הם שנעשו למטן ונשאר עליה עולה בן יונה, ולפיכך תביא תור ובן יונה ונקרבין שניהן למעלן. וזה הולך אחר העיקר שזכר בסוף הפרק השני שאמר "אין מביאין תורים כנגד בני יונה, ולא בני יונה כנגד תורים". ולפיכך יהא סדר מה שאמר ממין אחד כן, במה דברים אמורים כשהיו מין אחד, אבל משני מינים תביא שנים, רוצה לומר שתי פרידות, ולפי סדר זה הוא כל מה שאמר כאן ממין אחד ושני מינים.
אחר כך אמר פירשה נדרה - רוצה לומר שפירשה אותו ואמרה אלו התורים לנדרי, וכשהביאה השתי קינים לכהן ואמרה אלו לנדרי ואלו לחובתי, ונטל אותם הכהן והקריב שתים למעלה ושתים למטה, הרי אין כשר מן הארבעה אלא גוזל אחד בלבד והוא העולה שבחובה. וזה הולך אחר העיקר שהקדמנו בפרק הראשון, והוא מה שאמר "בעולה שנתערבה בחובה, אין כשר אלא מניין עולות שבחובה", ולפיכך ישאר עליה מחובתה חטאת אחת והנדר כולו, וצריכה להביא שלושה עופות ומקריבין מהן אחד למטן והוא הנשאר מן החובה ושתים למעלה והוא הנדר, אם היו הארבעה ממין אחד.
אבל אם היו תורים ובני יונה, והרי היא דרך משל פירשה נידרה בתורים, ולא ידע הכהן איזה שנים עשה למטה ואיזה עשה למעלה, הרי היא צריכה להביא ארבעה עופות. וביאור זה שמא השתי תורים נעשו למטה ונשאר עליה הנדר כולו ונשאר עליה מחובתה חטאת מן בני יונה, או שני בני יונה נעשו למטה ונשאר עליה מחובתה עולה מבני יונה לחובתה. ויעשו אחד למטה ואחד למעלה, לפי שבספק זה הנולד לא יצאה ידי נדרה ולא ידי חובתה כמו שבארנו.
אחר כך אמר קבעה נדרה - ועניין קבעה נדרה שפירשה המין שמביאה ממנו נדרה, והביאה אותה לכהן עם חובתה, ועשה שתים למעלה ושתים למטה ולא ידע אם הנדר נעשה למעלה או למטה, וגם היא נסתפק לה איזה הוא משתי המינים קבעה בו נידרה אם תורים או בני היונה. וזהו ההפרש שיש בין קבעה לפירשה, שפירשה הוא שתאמר בשעת הבאת נדרה וחובתה אלו לנדרי ואלו לחובתי, וקבעה נדרה הוא שתאמר בשעת הנדר הרי עלי קן ממין פלוני.
והוא מדבר כאן במי שקבעה נדרה והביאה אותו, ואחר כך שכחה מאיזה מין קבעה אותו אבל ודאי אצלה שהוא קבוע, הרי דינה שתביא חמישה עופות. לפי שאנו אומרים כמו שהקדמנו הנדר נעשה למטה והחובה למעלה, ולא יהא מן הארבעה כשר אלא עולה שבחובה לפי עיקר דבר שאמר שאין כשר אלא עולה של חובה, ונשאר עליה מחובתה חטאת ונשאר עליה הנדר כולו, והיא לא ידעה באיזה משני המינים קבעה נידרה, צריכה להביא שתי תורים ושני בני יונה ומקריבין כל הארבעה למעלה ותצא ידי נידרה. אחר כך תביא תור או בן יונה ויעשה חטאת, והוא הנשאר מחובתה. והתרנו תור או בן יונה, לפי שאין אנו יודעין מאיזה משני המינים היו הארבעה שנולד בהם הספק אם בתורים או בבני היונה. וזה אם היו הארבעה ממין אחד, והיה ודאי אצלה שנתנה לכהן מהן ולא ידעה מאיזה מין היה.
אבל אם ידעה ששני מינים נתנה לו שתי תורים ושני בני יונה, ושנידרה היה קבוע באחד משניהם ולא ידעה באיזה מין היה, ועשה שתים למעלה ושתים למטה כפי עיקר ההלכה, הרי דין זו שתביא שש פרידות ארבעה מהן שתי תורים ושני בני יונה יעשו למעלן ותצא ידי נידרה, והשנים שתי תורים או שני בני יונה ושניהן חובתה אחד עולה ואחד חטאת. ואין אנו יכולים לומר כאן שנחשוב לה עולה שבחובה וישאר עליה מחובתה חטאת בלבד ותביא אותה מאיזה מין שתרצה, לפי שודאי אצלינו ששני מינין היו הארבעה עופות ולא נדע עולה שבחובה מאיזה מין נעשית, לפיכך תביא חטאת כנגדה מאותו המין.
אחר כך אמר נתנתן לכהן, ואין ידוע מה נתנה - רוצה לומר שהיא נדרה נדר קבוע ונתנה לו קן של נדר וקן של חובה, והיא גם כן קבעה חובתה אחר כך, ולא ידעה איזה מין קבעה בו חובתה ולא איזה מין קבעה בו נידרה, ולא אם נתנה לכהן שני מינים או מין אחד, ולא ידע הכהן עם כל זה אם עשה הכל למעלה או הכל למטה או מחצה ומחצה, הרי חייבת זו להביא ארבע עופות לנידרה שתי תורים ושני בני יונה ויעשו למעלה, ותביא גם כן שתים לחובתה אחד חטאת ואחד עולה מאיזה שני מינים שתרצה, אחר כך תביא חטאת מן בני היונה או מן התורים להוסיף על הכבש בן שנתו לעולה שהוא קרבן יולדת עשירה, הואיל וחובתה גם כן קבועה והיא לא ידעה מאיזה מין.
ואמר בן עזאי שהיא מביאה שתי חטאות, תור ובן יונה, לפי שאנו אומרים אפשר שקבעה נידרה וקבעה חובתה עם הכבש בתור או בבן יונה, והרי היא מקריבה את שניהם יחד. וכבר ידעת דעת בן עזאי הולכין אחר הראשון, ולפיכך תביא שתי תורים ושני בני יונה לנידרה ויעשו הארבע עולות, אחר כך תביא לחובתה שתי תורים או שני בני יונה ומקריבין האחד חטאת והשני עולה, ועוד תור ובן יונה ומקריבין את שניהם חטאת עם כבש עולה.
ואין הלכה כבן עזאי.
ומן הראוי לך לדעת שכל אלו החטאות והדומה להם לא תיאכל, כמו שנתבאר בסוף תמורה שחטאת העוף הבאה על הספק תשרף.
ולפיכך נאמרו אלה העניינים אפילו לא אירע בהם הפסד ולא ספק מן הספקות, והיתה עשירה והביאה קרבן עשיר, לא היתה חייבת אלא עוף אחד לחטאת והיא מצווה אחת, אבל הואיל ונולד הספק מביאה שבעה כמו שבארנו בהלכה אחרונה, אמר רבי יהושע מפני שהיה בעניין זה, שהוא דומה למה שאמרו בכבש כשהוא חי קולו אחד, וכשהוא מת קולו שבעה, והרי כשנפסד נתרבו בו המצוות.
אמר רבי שמעון בן עקשיא בדומה לזה גם כן, כגון תלמידי חכמים שבשעת שהם מזקינין ונחלשים ויפסיד גופם תרבה חכמתם ויתחזק שכלם ויוסיפו שלמות, שנאמר "בישישים חכמה, ואורך ימים תבונה"(איוב יב, יב):
הרי עלי קן לכשאלד זכר - ביולדת עניה עסקינן. דאילו עשירה מביאה כבש לחובתה:
והכהן צריך לעשות שלש למעלה - שקן נדבה שתיהן עולות וקן של חובה עולה למעלה וחטאת למטה, והוא לא עשה כן, אלא שתים למעלה ושתים למטה י, ולא נמלך בה לדעת על מה הביאתן, ונפסלה פרידה אחת, הלכך צריכה שתביא פרידה אחרת ותקריבנה למעלה:
ממין אחד - כלומר, במה דברים אמורים, כשהיו ממין אחד. אבל היו השני קינין שהביאה משני מינים, דהיינו קן אחד תורים וקן אחד בני יונה, צריכה להביא פרידה אחת תור ופרידה אחת מבני יונה, כדי להשלים הפרידה שנפסלה, דלא ידעינן אם מן התורים אם מן בני יונה היתה, ותנן לעיל אין מביאים תורים כנגד בני יונה כו':
פירשה נדרה - כשהביאה שני קינין לכהן פירשה ואמרה אלו לנדרי ואלו לחובתי:
ממין אחד - כלומר אם שני קינין הללו היו ממין אחד דהיינו שניהן תורים או שניהן בני יונה, והקריב מהן הכהן שתים למעלה ושתים למטה, אין כשר אלא פרידה אחת מכל הארבע שהקריב, והיא העולה שבחובה, מידי דהוי כעולה שנתערבה בחובה דאמרן. לעיל אין כשר אלא מנין עולות שבחובה, וצריכה להביא עוד שלש פרידות ומקריב מהן אחת למטה והיא החטאת שבחובה, ושתים למעלה והוא הנדר:
משני מינים תביא ארבע - אם הביאה שני קינין משני מינים ופירשה נדרה ולא ידע הכהן איזה שתים מהן עשה למעלה ואיזה עשה למטה, צריכה להביא ארבע פרידות דשמא השתי תורים שהביאה לנדרה והן עולות נעשו למטה ונשאר עליה הנדר כולו, ושני בני יונה שהן חובה נעשו למעלה ונשאר עליה בן יונה אחד לחטאת מחובתה, או שמא שני בני יונה של חובה נעשו למטה ונשאר עליה בן יונה של עולה מחובתה:
קבעה נררה - כגון שאמרה בשעת נדרה הרי עלי קן ממין פלוני. ופירשה נדרה דלעיל, לא פירשה כלום בשעת הנדר, אלא לאחר שנדרה סתם הרי עלי קן הביאה מאיזה מין שרצתה ואמרה אלו לנדרי:
צריכה להביא עוד חמש פרידות - הכא מיירי כגון שלאחר שקבעה נדרה והביאה נדרה עם חובתה אל הכהן עשה הכהן שתים למעלה ושתים למטה ולא ידע אם נדרה עשה למעלה וחובתה למטה אם להיפך, והיא גם היא שכחה איזה מין קבעה לנדרה אם תורים אם בני יונה, צריכה להביא עוד חמש פרידות, דשמא הנדר נעשה למטה והחובה למעלה ואין כשר אלא עולה שבחובה בלבד ונשאר עליה חטאת של חובה ושתי עולות של הנדר, ומפני ששכחה באיזה מין קבעה נדרה צריכה להביא שתי תורים ושני בני יונה ולעשות ארבעתן למעלה כדי לצאת ידי נדרה, וצריכה להביא נמי בן יונה או תור לחטאת להשלים חובתה, הרי חמש פרידות. והני מילי, כשהביאה מתחילה נדרה וחובתה הכל ממין אחד. אבל אם ידעה שמתחילה הביאה נדרה וחובתה משני מינים ושכחה מאיזה מין קבעה נדרה, צריכא להביא שש פרידות, ארבע להשלים נדרה דהיינו שתי תורים ושני בני יונה כדאמרן לעיל, כיון שאינה יודעת באיזה מין קבעה לנדרה וצריכה לצאת ידי שניהם, ושתי תורים או שני בני יונה לעשות אחד חטאת ואחד עולה להשלים חובתה. והכא לא אמרינן דדי לה בבן יונה או תור לחטאת בלבד ותעלה לה העולה שהקריבה תחילה לשם חובה כדאמרן לעיל, דבשלמא כשהביאה ממין אחד, אינה צריכה להביא לעולת חובתה, ממה נפשך, אם אותן תורין שקבעה לנדרה נעשה למטה שתיהן, א"כ חובתה למעלה כולה ויצאה ידי חובתה מעולה, ואם חובתה נעשית עולה למטה וחטאת למעלה, א"כ נדרה נמי נעשית אחת למעלה ואחת למטה ויצאה ידי נדרה מתוך אחד, ושתי תורים שהביאה עכשיו באחת יצאה ידי נדרה ובאחת ידי עולת חובתה. ואם חובתה נעשית כולה למטה והחטאת כשרה והעולה פסולה, השתי תורים שהביאה עכשיו באחת השלימה חובתה והאחת היא נדבה, וחטאת שמביאה עכשיו תביא על הספק ולא תאכל יא. ואם היו הראשונים יונים תביא עכשיו חטאתה בן יונה, ועולה אינה צריכה ממה נפשך כמו שאמרנו בתורים. אבל כשהביאה שני מינים ושכחה איזה מין קבעה לנדרה ואיזה מין קבעה לחובתה יב וגם שכחה מה פירשה, ועשה הכהן כל מין ומין אחד למעלה ואחד למטה יג שהיה. סבור ששניהן חובות סתומות, תביא ארבע לנדרה, שתי תורין ושני יונים, לפי שאינה יודעת איזה מין קבעה לנדרה, וגם שני מינין [צריכה לחטאת לזוגה לעולת חובתה], לפי שאינה יודעת מאיזה מין היתה יד, ואנן תור כנגד תור ויונה כנגד יונה בעינן:
נתנתם לכהן ואין ידוע כו' - כגון שקבעה נדרה וקבעה חובתה והביאה לכהן קן לנדרה וקן לחובתה ואינה יודעת מאיזה מין קבעה נדרה ומאיזה מין קבעה חובתה, או אם נתנה לכהן שני מינין או מין אחד והכהן אינו יודע אם עשה הכל למעלה או הכל למטה או מחצה למעלה ומחצה למטה, הרי זו מביאה ארבע פרידות לנדרה שתי תורין ושני בני יונה, ומביאה גם כן שתים לחובתה אחת חטאת ואחת עולה מאיזה משני מינים שתרצה, ומביאה חטאת טו:
אמר רבי יהושע זהו שאמרו כו' - כשם שהכבש חי אין יוצא ממנו אלא קול אחד, וכשהוא מת שהיה ראוי שיפסוק קולו יוצאים ממנו שבעה קולות כדמפרש ואזיל, הכא נמי כשנדרה תחילה קודם שהביאה כלום לא היתה צריכה אלא קן לנדרה וקן לחובתה, ולאחר שקבעה נדרה והביאה נדרה וחובתה, לפי שאינה יודעת מה קבעה ואין יודע הכהן מה הקריב, צריכה להביא ארבע פרידות לנדרה וארבע לחובתה כדאמרן טז:
קרניו לחצוצרות - לשופרות. דקרינן לשיפורא חצוצרתא יז:
אף צמרו - לעשות ממנו תכלת. עושים מצמרו מעיל שכולו תכלת ועל שוליו פעמונים שמשמיעים קול. ותנא קמא תכלת לא קא חשיב, לפי שאין התכלת משמיע קול אלא הפעמונים שעל שוליו סביב:
רבי שמעון בן עקשיא אומר - אף כל זה דומה להך מילתא, דכשם שכשהוא מת קולו שבעה, כך זקני תורה כל זמן שמזקינים ובאים לידי תשות כח, הן מוסיפין חכמה יט:
שנאמר מסיר שפה לנאמנים - ובעמי הארץ משתעי קרא, דלעיל מיניה כתיב מסיר לב ראשי עם הארץ:
בישישים חכמה - היינו תלמידי חכמים. דאילו עמי הארץ, חכמת מה להם:
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
(י) (על הברטנורא) כסבור שני הקינין חובה עליה שמא יולדת בזוב היתה והוזקקה לקן לידה וקן זיבה. רש"י:
(יא) (על הברטנורא) וכן לכל החטאות דמתניתין הבאות על הספק:
(יב) (על הברטנורא) הר"מ לא כתב שקבעה לחובתה. ודו"ק:
(יג) (על הברטנורא) לרבותא כתב כן, דלא תימא דמכל מין הקריב עולה אחת כו', קמ"ל דלא, דהא בפירשה וקבעה מיירי:
(יד) (על הברטנורא) לאו דוקא. דיכולה להביא שתי פרידות מאיזה מין שתרצה אחת חטאת ואחת עולה, וכמ"ש בסמוך. וכ"כ הר"מ:
(טו) (על הברטנורא) מאיזה מין שיהיה להוסיף על כבש לעולה דעשירות, הואיל וחובתה ג"כ קבועה והיא לא ידעה מאיזה מין. הר"מ. ובן עזאי מסתפק עוד באיזה מין קבעה עם הכבש, ולכך אמר שתי, ורוצה לומר תור ובן יונה. ועיין תוי"ט שהאריך בפירוש הר"מ הרבה, ותפס עיקר לפירש"י בזבחים דף ס"ז. דוק בהם אם בעל נפש אתה:
(טז) (על הברטנורא) רש"י. ולרבותא נקטי מנין המרובה אע"ג דהיינו לבן עזאי. אבל היו יכולים לפרש אליבא דת"ק ושלש לחובתה, והוו ממש שבע:
(יז) (על הברטנורא) דאי חצוצרות ממש, הא תנן בסוף תמיד ושתי חצוצרות של כסף בידם. עוד יש לומר, דההיא דתמיד של כהנים והני דהכא של לוים לכלי שיר, ושני מיני חצוצרות היו. תוס':
(יח) (על המשנה) בני כו'. מעים הדקים. כמו הדרא דכנתא. ועתוי"ט:
(יט) (על הברטנורא) שבשעה שהן מזקינין ונחלשים ויפסיד גופם, תרבה חכמתם ויתחזק שכלם ויוסיפו שלימות. הר"מ:
האשה שאמרה הרי עלי קן וכו': ביד פ' עשירי דהלכות פסולי המוקדשין:
משני מינין תביא שנים: כלומר אם הראשונים ממין אחד שהיו שני הקנים תורין או בני יונה תביא עוד פרידה מאותו המין לעולה ויצאת ידי הכל שהקן שהקריב כהן ראשון יצאת ידי חובת לידתה שהרי לשם חובה קרב והשני נשאר לנדרה ונפסל גוזל אחד מהן בעשיית מטה והרי יהי' זה תחתיו ואם הראשונים משני מינים היו קן תורין וקן בני יונה תביא שתים תור ובן יונה ויקריב שניהם למעלה משום דמספקא לן איזה קן משנים הראשונים קרב אחרון והוא לנדרה ונפסל ממנו פרידה אחת וצריכה להשלימו מאותו המין כדתנן לעיל אין מביאין תורין כנגד בני יונה וכו':
פירשה נדרה צריכה שתביא שלשה פרידין למעלן ממין אחד: כלומר אם ידעה שלא נתנה לכהן אלא מין אחד והקריבו הכהן בזה הענין ואינה יודעת איזה מין פירשה מביאה שלש פרידין כיצד אם נתנה השני קנים תורין מביאה תור א' לזיווג לפסול ושני בני יונה כי שמא נדרה בני יונה ושמא הקריב באחרונה בני יונה וצריכה להביא בני יונה לזווג לפסול [הגה"ה נראה שהוא לשון כפול]. ועוד שני תורין כי שמא נדרה תורין ולכך תביא ד' שני תורין ושני בני יונה וה"נ מצי למנקט במין אחד שצריכה ד' אם אינה יודעת איזה מין נתנה אי שני קנים תורין אי שני קנים בני יונה אבל ניחא ליה למינקט ביודעת מה נתנה מן המפ' שבתלמוד והאריך להביא כל הפירוש שפי' רש"י ז"ל למתני' בזבחים פ' חטאת העוף (זבחים דף ס"ז) ורעז"ל החזיק בפי' הרמב"ם ז"ל ובפי' השני שהביא המפרש בשם רבינו יצחק בר יהודה ז"ל. קרוב לסוף פי' רעז"ל צריך להיות ואם חובתה נעשית כולה למטה והחטאת כשרה והעולה פסולה הרי יצאת ידי נדרה והשתי תורין שהביאה עכשיו באחת השלימה עולת חובתה והאחר יהא לנדבה וחטאת וכו' עוד צ"ל בפירושו ז"ל לפי שאינה יודעת אי זה מין קבעה לנדרה וגם שני מינין צריך לחטאת לזווג לעולת חובתה לפי שאינה וכו' ע"כ. אמר המלקט כמו שהגהתי מצאתי אפי' בתלמוד המוגה ע"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל אשר היה נמצא אתו כמה ספרי כתיבת יד מדויקים וא"כ הוא ה"פ וגם קן אחד משני מינין צריכה להביא תור אחד ובן יונה אחד לצאת ידי חובתה מחטאת לפי שאינה יודעת מאיזה מין היתה עולת תובתה שתביא כנגדו חטאת שעולת חובתה כבר קרבה ממה נפשך ואנן תור כנגד וכו' והוא סוף פי' ה"ר יצחק ב"ר יהודה ז"ל ואע"פ שהדרך שפי' רעז"ל הענין בעצמו ישר הוא וכן מוכח ג"כ מפי' הרמב"ם ז"ל מ"מ הלשון שנכנס בו רעז"ל טבעו אינו מיושב יפה שהרי הוא ז"ל בראש דבריו נכנס לומר דבשלמא כשהביאה ממין אחד אינה צריכה לעולת חובתה ממה נפשך וכו' משמע שבסוף דבריו ז"ל ביציאה היו צריך לומר אבל כשהביאה שני מינין וכו' צריכה להביא ג"כ עולת חובתה כמו שמבואר בפי' הרמב"ם ז"ל ודומה כאילו רעז"ל העתיק מפי' הרמב"ם ז"ל ומפי' ה"ר יצחק בר יהודה ז"ל וארכיב לישניה אתרי רכשי לכן הנכון הי' בעיני שצריך להגיה כן וגם צריכה שתי תורין או שני בני יונה אחד חטאת וא' עולה להשלים חובתה ואין די לה בבן יונה או תור לחטאת לזווג לעולת חובתה שכבר קרבה ממה נפשך לפי שאינה יודעת מאיזה מין וכו' וחטאת אחת מן בני היונה או מן התורין תביא להוסיף על כבש בן שנתו לעולה שהוא קרבן יולדת עשירה הואיל וחובתה ג"כ קבוע והיא לא ידעה מאיזה מין:
בתוי"ט ד"ה בן עזאי וכו': וכי היכא דקשיא ליה להר"י קורקוס וכו'.
[הגה"ה הקשה החכם ה"ר ישראל הכהן נר"ו וז"ל ותמיהני דהיינו מה שכתב הרמב"ם ז"ל ועוד דלאו היינו מה שהקשה הר"י קורקוס לת"ק כי הר"י קורקוס ז"ל הקשה ניחוש שמא קבעה החובה בתורין או בבני יונה, ומ"מ קשה לי קושיא אחרת לפירוש הרמב"ם ז"ל למה לא יספיק בקן אחד תורים ופרידה בן יונה ויקריב הקן של תורין אחד למעלה ואחד למטה ופרידת בן יונה לחטאת ואם קבעה בן יונה עם הכבש הרי יצאה בפרידת בן יונה ואם קבעה תור הרי הקריבה קן אחד תורין אחד לעולה ואחד לחטאת ותעלה אותה חטאת עם הכבש וצל"ע. ע"כ]:
א"ר יהושע. וכו': מתני' כולה איתא בזבחים פ' חטאת העוף (זבחים דף ס"ז) ואמרינן התם דמדקאמר ר' יהושע הכא בסיפא זהו שאמרו וכו' שמעינן מינה דסתם מסכת קנים ר' יהושע ואע"ג דהתם בזבחים קאמר עולת העוף שעשאה למטן כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סי' א' נמשכת ונעשית חטאת העוף והכא קתני לעיל גבי קן סתומה ומפורשת אין כשר אלא סתומה ולא אמר דמפורשת תמשך ותהוי חטאת העוף משום דלא אמר נמשכת אלא לאפוקי משום ידי מעילה כדאיתא התם אבל שתהא עולה נעשית חטאת בשביל ששינה בה ולעלות לו לשם חובה לא אמר:
כשהוא מת קולו שבעה: תוס' פ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ז) ודפ' הקומץ רבא דף כ"ח:
שתי קרניו שתי חצוצרות: ובהקומץ רבא אמרינן שתי חצוצרות של כסף באות והכא אמרינן דמקרנים עשויות חצוצרות י"ל דאותם שהיו למסע המחנות בימי משה דוקא היו של כסף אבל אותם שהיו לשיר על הקרבן היו מקרנים ור"ת תירץ דשל כהנים היו שתי חצוצרות של כסף כדתנן בסוף תמיד והלוים של קרני בהמה לשיר א"נ חצוצרות דהכא היינו שופרות מדאישתני שמייהו כדאמרינן שלהי במה מדליקין ובפ' לולב הגזול אבל ההיא דאין מעמידין ליכא לשנויי הכי דאיירי התם בשופר דהא לענין קרבן מיירי התם ועל הקרבן היו משוררין בחצוצרות כדכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם תוס' ז"ל:
שני שוקיו: עצמות שוקיו לעשות חלילין:
מעיו: הכרס הגדול לעשות תוף:
בני מעיו: הדקים לעשות חבלים ונימין לכנורות:
ויש אומרים אף צמרו: דבמעיל של כהן גדול היו על שוליו פעמוני זהב ורמוני תכלת כמין רמונים עשוין מצמר צבוע בתכלת ועשוין קשין ותלוים בשולי המעיל אצל הפעמונים כדכתיב פעמון זהב ורמון וכשנוגעים פעמונים של הרמונים בשעת הלוכו ונשמע קולו בבואו אל הקודש וזהו דרך צניעות שלא להכנס להיכל פתאום בלתי ביום הכפורים תוס' ז"ל:
ר"ש בן עקשיא אומר וכו': שבת פ' שואל (שבת דף קנ"ב) שונה אותה בלשון ברייתא וקתני לה בברייתא בשם ר' ישמעאל ב"ר יוסי דהכי גרסינן התם תניא ר' ישמעאל ב"ר יוסי אומר וכו' ואם היא משנה הי' לו לומר שם תנן התם וכן יש בפ' עשרה יוחסין ברייתא אחר סיום המשנה אשר שם. ושם בשבת פי' רש"י ז"ל מדקשי קראי אהדדי על כרחין חד מיתוקם כחכמים וחד בזקני השוק ע"כ. בפי' רעז"ל צריך לכתוב ולהגיה כך זקני תורה כל זמן שמזקינין ובאין לידי תשות כח הם מוסיפים חכמה. ואחרים לטרוף דעת שנאמר מסיר שפה לנאמנים ובעמי הארץ מישתעי קרא דלמטה מיניה כתיב מסיר לב ראשי עמי הארץ. בישישים חכמה וגו':
סליק פירקא וסליקא לה מסכת קנים. בעזרת אל שוכן מעונים. ומרחם על עם סגולתו ובניו. כרחם אב רחמן על בנים.
יכין
האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר: ר"ל מלבד הקן שאני חייבת ללידתי שאחד מהן חטאת ואחד עולה, הרי עלי להקריב אחר לידתי גם עוד קן אחד לנדבה ששתיהן עולות, דאין חטאת בא בנדבה. [ואורחא דמלתא נקט, דדרך הנשים לשמוח טפי כשיולדות זכר, משום דחבלי נקיבה מרובים משל זכר (כנדה ל"א א'). והרשב"ץ כתב שהנשים שמחות טפי עם זכר, מדהו"ל עי"ז חוטרא לידה [ככתובות ס"ד א']. אבל באיש הוא להיפך ששמח יותר כשתלד אשתו נקיבה, וכדאוקימנא למתני' [ב"ב קמ"א]. דבמבשרני קאמר, שאומר מי שיבשרני במה נפטר רחמה של אשתי, אם נקיבה יטול ר' ואם זכר ק', עכ"ל. ואנא בעניותי וקטנותי לא ידענא שמחה מה זו עושה התם, הרי כבר הם אמרו [פסחים ס"ה א'] אשרי מי שבניו זכרים. ולפענ"ד, התם בב"ב רק בפטר רחם מיירי. וכדקאמר תנא במה נפטר רחמה של אשתי ומשום דבת תחלה סימן יפה לבנים (ב"ב שם), שמסייעת לאבותיה לגדלן להבנים. וכן אמרינן בנדה (דל"א ב'), דזכר הכל שמחין בו, נקיבה הכל עצבין בה]:
מביאה: ר"ל חייבת להביא כשתלד זכר:
אחת לנדרה: ששתיהן עולות:
ואחת לחובתה: שאחד חטאת ואחד עולה. ובענייה עסקינן, דאילו עשירה מביאה לחובתה כבש לעולה ופרידה אח' לחטאת [ונ"ל דלהכי הזכיר התנא הקרבת קן של נדרה קודם הקרבת קן של חובתה, אע"ג דצריך להקריב קן של חובה ואח"כ הקן של נדרה [כלקמן סי' מ"ג]. די"ל דזהו כשמביאה ב' הקינין ביחד, אז ודאי חובתה שחייבתה תורה הוא קודם בהקרבה להקן שהתחייבה את עצמה [עי' זבחים פ"י מ"ד ונדה ל"א ב']. אבל מן הדין אין לה להמתין כל כך רק מיד שתלד ראוי לה לבלי להשהות, ותשלח קן נדרם לעזרה להקריבו, דערל וטמא משלחין קרבנותיהן לעזרה [כפסחים ס"ב א']. אבל זמן הקרבת חובתה לא מטיא זימני עד אחר מ' לזכר ופ' לנקיבה]:
נתנתם לכהן: וכל ד' הפרידות היו עדיין סתומות, שכל א' מהן כשר להיות חטאת או עולה:
והכהן צריך לעשות שלש פרידים מלמעלן ואחת מלמטן: דהרי הב' קינין שהביאה יש בהן ג' פרידות עולות שקרבין למעלה, ופרידה א' חטאת שקריבה למטה:
אלא עשה שתים למעלן ושתים למטן: דהיה הכהן סבור דב' קינין שהביאה היה ב' קיני חובה:
ולא נמלך: שלא שאל להאשה על מה מביאה ב' הקינין, ועי"ז טעה בהקרבתן:
צריכה להביא עוד פרידה אחת: דהרי נפסל לה עולה א' מב' קינין הראשונים, שהרי פרידה א' מג' העולות שהיו בהן, הקריבו הכהן למטה כחטאת. להכי תביא השתא תחתיו פרידה אחרת לעולה, מאותו המין שהביאה תחילה הד' פרידות:
ויקריבנה למעלן: כדין עולה. [ואילה"ק ל"ל לתנא למנקט שהקריב ב' למעלה. הרי בל"ז מיד שהקריב מהד' פרידות ב' למטה צריכה להביא השתא פרידה אחרת תחתיה. ותו ק' למה נקט תנא והכהן הקריב ב' למעלה וב' למטה, והיינו שלא כדינא, דהרי חטאת קדמה לעולה [כלעיל פ"ב מ"ה]. ואם כי בדיעבד גם איפכא כשר. כמבואר שם. עכ"פ ל"ל למנקט באופן שהקריב הכהן גם בזה בשיבוש. ונ"ל דלרש"י לשטתיה יתיישב שפיר, דהרי רש"י ס"ל דלעולם הקן שהקריב ראשון בתחלה, נחשב לחובתה [כלקמן סי' מ"ג]. לפיכך סד"א, דהכא שהקריב ב' עולות ראשון בתחלה, הן הן קן חובתה, ונפסל לה מיד כבר פרידת החטאת של חובתה. וכשהקריב אח"כ ב' פרידות האחרות למטה, והן הן קן של נדרה, ונפסלו שניהן, דהרי היה ראוי להקריבן למעלה, מדהן עולות. וא"כ תהיה חייבת להביא השתא חטאת א' לחובתה וב' עולות לנדרה. קמ"ל דדווקא ב' פרידות שהקריב ראשונה כדינו נחשב לחובתה, ולא כשהוקרב שלא כדינו, דאז טפי ראוי להחשיבו לעולת נדרה ולהכשירו ג"כ, ולא תתחייב השתא רק עולה א']:
ממין אחד: ר"ל בד"א כשהד' פרידות שהביאה תחלה היו כולן ממין א', דהיינו כולן תורין או כולן בני יונה, להכי סגי שתביא השתא רק עוד פרידה א' לעולה מהמין שהביאה תחילה:
משני מינין: ר"ל אבל אם הביאה תחלה ב' הקינין מב' מינין, קן א' תורין וקן א' בני יונה והכהן חילק כל קן והקריב א' מהקן למטה וא' למעלה, ולא ידע איזה מין מהב' קינין הקריב לבסוף:
תביא שתים: דלעולם הקן שהקריב ראשון נחשב לחובתה, וקן שהקריב לבסוף נחשב לנדרה. וא"כ לא נפסל פרידה א' רק מהקן שהקריב לבסוף. ומדמסופק איזה מין מהב' קינין הקריב לבסוף, והרי צריך להשלים הפרידה שנפסל כאותו המין שהקריב תחלה כבר ממנו פרידה א', וכדתנינן לעיל ספ"ב, אין מביאין תורין עד בני יונה וכו'. להכי משום ספק, תביא השתא תור אחד ובן יונה אחד ושתיהן לעולות. [ונ"ל דה"ה בהביאו הד' פרידות תחלה ממין א' וכולן סתומות, והכהן הקריב מהן ב' למטה וב' למעלה, והיא והכהן אינן יודעין איזה מין הביאה, ג"כ כך הדין שתביא השתא תור א' ובן יונה א', ושתיהן עולות. דהרי חד טעמא הוא עם כשהביאה בתחלה ב' מינין ולא ידע איזה מין תקריב בסוף. דאפ"ה לא נקט תנא הכי, מדאינו מצוי, וכלקמן סי' מ"ה]:
פירשה נדרה: ר"ל ואם כשנדרה הרי עלי קן כשאלד זכר, פירשה מאיזה מין תביאהו, ואח"כ כשילדה הביאו ב' הקנין ממין אחד, והכהן הקריב מהן ב' למטה וב' למעלה. והשתא שכחה איזה מין נדרה, אבל יודעת מאיזה מין הביאה הב' קינין:
צריכה להביא עוד שלש פרירים: דהקן הראשון שהביאה, לחובתה היה [כלעיל סי' מ"ג], וכשר היה בין שהיה תורים או בני יונה. והקן השני שהיה לנדרה, אפילו הביאתו כהמין שנדרה, אפ"ה נפסל בו א' מדהקריבתו למטה, שהרי הקן של נדרה שניהן עולות. להכי צריכה לזווג לו א' מאותו המין שהביאה תחלה. ועוד צריכה להביא ב' עולות ממין אחר ממה שהביאה תחלה, דשמא לא הביאה תחילה כאותו המין שנדרה, ונפסלו לה ב' הפרידות תחלה. [אבל ביודעת איזה מין נדרה ומסופקת רק איזה מין הביאה, פשוט דסגי בשתביא השתא ב' פרידות ממין שנדרה. וכ"כ בשכחה איזה מין נדרה, ומסופקת ג"כ איזה מין הביאה צריכה להביא השתא ד', דהיינו ב' פרידות מכל מין, דשמא נדרה תורים והביאה בני יונה, או איפכא, ובין כך או כך נפסלו שניהן, וצריכה להביא ב' אחרים תחתיהן. ואפ"ה לא נקט תנא בכה"ג, מדלא שכיח שתשכח גם היא גם הכהן מאיזה מין הביאה [כא"ח סי' רע"ה]. ורק בסוף המשנה נקט ולא ידעה מה הביאה, מדרצה לאשמעינן שתביא ז', והא לא אפשר רק באופן זה. אבל הכא טפי ניחא ליה למנקט בבבא שנייה דפירשה נדרה. שהביאה ב' מינין. ואין הכהן יודע איזה מין הקריב לבסוף, דזה מצוי טפי ובזה נכללים דין ב' האופנים שזכרנו, ודו"ק, דדא ודא א' היא]:
ממין אחד: ר"ל בד"א, כשהביאו תחילה כל הב' קינין ממין א', אז סגי כשתביא השתא ג', דהיינו פרידה א' מאותו מין שהביאה תחלה, וב' פרידות ממין האחר:
משני מינין: ר"ל אבל אם פירשה תחלה מאיזה מין תביא נדרה, והביאה ב' קינין מב' מינין, ושכחה השתא איזה מין נדרה:
תביא ארבע: דמספקא לן שמא נדרה תורים והכהן הקריב הבני יונה לבסוף, או שמא נדרה בני יונה והכהן הקריב התורים לבסוף, ובין כך או כך הרי נפסלו לה שניהן, מדלא הקריבו לה לבסוף כהמין שנדרה. להכי צריכה להביא השתא מכל מין קן א', וכולן עולות לתשלומי נדרה, ותתנה שאותו קן שאינה חייבת מנדרה, יהיה נדבה מעכשיו, [אבל אם היתה יודעת איזה מין נדרה, רק שאינה יודעת איזה מין הקריב הכהן לבסוף, היה די לה שתביא השתא קן א' מאותו מין שנדרה ושתיהן עולות, ותתנה שאם כבר הקריב הכהן תחלה הקן שלבסוף כאותו מין שנדרה, וא"כ לא נפסל לה בתחלה רק פרידה א' מאותו מין, מדעשתה אותו תחלה חטאת, אז א' מב' העולות שתקריב השתא, יהיה נדבה מעכשיו. וה"ה ביודעת איזה מין הקריב לבסוף, למשל שיודעת שתורים הקריב לבסוף אבל מסופקת אם תורים או בני יונה נדרה, אז הוה סגי לה שתביא תור א' וב' בני יונה, וכולן עולות [והיינו עצמו דינא דרישא, כשהביאה תחלה כל הד' ממין א' ודו"ק]. ותתנה שאותן העולות שאינה חייבת השתא לתשלומי נדרה יהיו נדבה]:
קבעה נדרה: ר"ל אם קבעה מתחלה זמן א' להבאת נדרה עם עולת חובתה, שאמרה הרי עלי להביא ביחד עולת חובתי עם ב' עולות של נדרי. ופירשה ג"כ מאיזה מין תביא קן של נדרה והביאה ב' קינין ממין א', והכהן הקריב ב' מהן למעלה וב' למטה, והיא שכחה מאיזה מין פירשה נדרה, אבל יודעת מאיזה מין הביאה הב' קינין:
צריכה להביא עוד חמש פרידים: דלמשל אם הביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א, יש לחוש שמא נדרה ממין ב, ונפסלו לה הב' של נדרה שהביאה ממין א. וגם עולת חובתה נפסל, דמדלא הביאתה עם עולת נדרה כמו שנדרה, א"כ אינה עולת חיובה. ואפי' נדרה ממין א כמו שבאמת הביאה תחלה, עכ"פ מדנפסל לה עולה אחת מב' של נדרה שהקריבתו למטה א"כ נפסלו לה גם כל הב' עולות שהביאה תחלה א' לנדרה וא' לחובתה, דהרי נדרה להביא כל הג' עולות ביחד. דאי"ל דעכ"פ ידי חובתה ראוי לה לצאת דהרי מצות א"צ כוונה. י"ל כל שמתכוון שלא לצאת לכ"ע לא יצא [כר"ן ר"ה רי"ד א']. נמצא שמכל הד' פרידות שהביאה תחלה, לא הוכשר לה רק חטאת חובתה. לפיכך תביא השתא, קן ממין א וקן ממין ב, לספק נדרה, דשמא כך או כך נדרה. ועוד תביא פרידה ח' לעולת חובתה ממין א, דהיינו כמין החטאת שהקריבה תחלה ותקריב כל ה' עולות אלה ביחד. [אבל אם היתה יודעת מאיזה מין נדרה, כגון שיודעת שנדרה ממין א, אבל אינה יודעת מאיזה מין הקריבה, אם ממין א, או ממין ב, אף שבאופן זה נמי יש לחוש, שאפי' אם הקריבה תחלה הד' פרידות ממין א כמו שנדרה, אפ"ה הרי נפסלו לה כל הב' עולות שהקריבה תחלה, דהיתה חייבת להביא כל הג' עולות ביחד, והיא לא הביאה רק ב' עולות. עכ"פ מדיודעת איזה מין נדרה, א"צ להביא השתא רק ד' פרידות, דהיינו ב' ממין א כמו שנדרה, דשמא ממין ב הביאה כל הד' פרידות תחלה ומדמסופקת מאיזה מין הקריבה החטאת שלחובתה בין ד' פרידות הראשונות, והרי כמין ההוא צריך שיהיה נמי עולת חובתה שתקריב השתא עם הב' עולות של נדרה ביחד. להכי תביא השתא עוד עולה א' ממין א, ועולה א' ממין ב משום ספק שמא כך או כך היה החטאת שהביאה תחלה. נמצא דבכה"ג לא היתה צריכה להביא השתא רק ד' פרידות. וגם הך גוונא לא אשמעינן תנא, מדאינו שכיח שתשכח גם היא גם הכהן מה הביאה, וכמ"ש לעיל סי' מ"ה]:
ממין אחד: ר"ל בד"א כשהביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א':
משני מינין: ר"ל אבל אם הביאה תחלה כל הד' פרידות מב' מינין, והכהן הקריב מכל מין א' למטה וא' למעלה:
תביא שש: דמדאינה יודעת איזה מין נדרה, צריכה להביא השתא קן ממין א וקן ממין ב, הרי ד' פרידות. ומדמסופקת נמי מאיזה מין היה הקן שהקריבה ראשון בתחלה, שבו היה ג"כ החטאת שחייבת לחובתה, והרי כאותו מין של חטאת צריכה נמי להביא השתא עולת חובתה עם קן של נדרה, לפיכך מלבד ב' קינין של נדרה הנ"ל, צריכה להביא השתא עוד עולה א' ממין א ועולה ממין ב דשמא כך היה החטאת בקן הראשון שהקריבה תחלה. נמצא שמביאה השתא ו' פרידות. [וה"ה אם הביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א', רק שמסופקת מאיזה מין הביאתן, מלבד הספק שמסופקת מאיזה מין נדרה, ג"כ צריכה להביא השתא ו' פרידות דהיינו קן א' ממין א וקן א' ממין ב. דשמא כך או כך נדרה, ושמא לא הביאה כמו שנדרה. ועוד צריכה להביא עולה א' ממין א ועולה א' ממין ב דשמא כך או כך היה החטאת שהקריבה תחלה. ואפ"ה לא נקט התנא כה"ג, מדאינו מצוי שישכחו שניהן היא והכהן מה הביאה, וכמש"ל. ואילה"ק דעכ"פ כמו דמחלק התנא בקבעה נדרה וגם פירשה נדרה, בין אם הביאה תחלה מין א' או ב' מינין. ה"נ הו"ל להתנא לחלוקי בקבעה נדרה ולא פירשה נדרה, דאם ממין א' הביאה תחלה כל הד' פרידות, והכהן עשה ב' למטה וב' למעלה, אז צריכה להביא השתא ג' עולות, דהיינו ב' לנדרה מאיזה מין שתרצה, ועוד עולה א' לחובתה ממין החטאת שהביאה תחלה, דהרי מדנפסל לה א' מעולות הראשונים של נדרה שהקריבתו למטה, נפסלו גם עולת נדרה ועולת תובתה שהקריבה תחלה, מדנדרה להביאן יחד. ואם מב' מינין הביאה הד' פרידות הראשונות, ואינה יודעת איזה מין קן הקריבה ראשון בתחלה, אז צריכה להביא השתא ד' עולות, דהיינו קן א' לנדרה מאיזה מין שתרצה, ועוד ב' עולות לחובתה, דהיינו עולה א' תור ועולה א' בן יונה. דשמא כך או כך היה החטאת של הקן הראשון שהקריבה תחלה. והרי כל העולות שהקריבה תחלה נפסלו כולן, מדלא הקריבתן ג' עולות ביחד כמו שנדרה. נ"ל דאין ה"נ, וממילא משתמע מסיפא בקבעה וגם פירשה נדרה. רק דהתנא מהדר למנקט סדרי דבבי דמתני', באופן שיהא מוסיף והולך בבבא שמביא אח"כ מהבבא שהביא תחלה, שאפשר שיוסיף עד ז' פרידות ולא יותר. ואפשר שבזה יתורץ גם הדקדוקים שהביאנו בסי' מ"ה. מ"ח. ודו"ק]:
נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה: אבבא דלעיל קאי שפירשה נדרה ולא ידעה מה פירשה. רק דקאמר הכא במסופקת נמי אם נתנה להכהן ב' קינין תורים, או ב' קינין בני יונה, או קן תורים וקן בני יונה [ותמוה, דהרי זה פשוט דה"ה בידעה שהביאה קן תורים וקן בני יונה רק שהכהן מסופק איזה עשה לבסוף, כך הוא הדין שתביא ז' פרידות, דהרי לא חידש התנא בהך בבא טפי מבבא הקודמת, רק שתביא גם חטאת, ולכה"ג הוה סגי בשפירשה נדרה וקבעה ג"כ נדרה והביאה ב' מינין, כולה כבבא דלעיל שתייבת להביא ו' עולות, ורק מדהכא הכהן מסופק ג"כ שמא עשה כולן למעלה, צריכה להביא גם חטאת. וא"כ ל"ל לתנא למנקט הכא שמסתפקת נמי מה הביאה. ונ"ל דה"ט דנקט הכי, משום דבבא זו מיירי שלא ידע הכהן האיך הקריבם, להכי נקט שלא ידעה האשה נמי מה נתנה, כדי לאשמעינן בזה רבותא, דלא מבעיי' בידעה ברור שהביאה תחלה ב' מינין, בוודאי צריכה להביא השתא לספק קן חיובה ב' עולות מב' מינין, מדאיכא ס"ס לחומרא, דשמא הקריבה חחלה כל הד' פרידות של הב' מינין, למטה, ולא הקריבה עדיין עולות כלל. ואת"ל שהקריב' תחלה ב' עולות, שמא כל התורין הקריב הכהן למטה, וכל הבני יונה למעלה, או איפכא, והו"ל כאילו לא הקריבה עדיין עולת חובתה כלל, דהרי כמין החטאת צריך שיהיה נמי העולה. ומדאיכא נמי לספוקי שמא החטאות כולן תורין או בני יונה היו וכדאמרן, להכי צריכה השתא לחובתה עולה תור ועולה בן יונה. אלא אפי' איכא לספוקי נמי שמא הביאה תחלה כל הד' פרידות ממין אחד. דאז את"ל שהקריב תחלה קצתן עולות, כבר יצאו יד"ח מין א', שהקריבה מהמין ההוא א' למטה וא' למעלה. ויהיה תורין או בני יונה. ורק מדאיכא למיחש נמי שמא הקריבה תחלה כל הד' פרידות ממין אחד למטה, להכי סד"א דתסגי לה שתביא השתא עוד פרידה א' לשם עולת חובתה מאיזה מין שתרצה, ותהיה יוצאת בו ממ"נ, דאי תחלה הקריבה מקצתן למטה ומקצתן למעלה, כבר יצאתה מתחלה יד"ח קן חובתה לגמרי. ואי הביאתן בתחלה כולן למטה, שמא זה העולה שתביא השתא הוא מהמין של הד' פרידות שהביאה מתחלה. ואת"ל שאינו ממין הד' פרידות שהביאה תחלה, הרי תביא השתא גם חטאת ממין העולה שתביא השתא, ויוצאה בזה יד"ח קן חובתה. קמ"ל דאפי' בכה"ג צריכה השתא פרידה מכל מין לעולה לספק חובתה, דס"ס לא מהני בקדשים וכמ"ש לקמן בבועז סוף אות ח']:
הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה: דהכהן מסופק נמי אם הקריבן כולן למטה או כולן למעלה, או ב' מהן למטה וב' מהן למעלה. נמצא שאף ידי חטאת לא יצאתה עדיין, דשמא הקריבן הכהן כולם למטה ולא הקריב עדיין עולה כלל, או שמא הקריב כולן למעלה ולא הקריב עדיין חטאת כלל:
צריכה להביא עוד ארבעה פרידים לנדרה: דמדאיכא למיחש שמא פירשה נדרה ממין א והיא הביאה תחלה הד' ממין ב, או שמא נדרה ממין ב והיא הביאה ממין א, להכי צריכה להביא השתא קן ממין א, וקן ממין ב, דשמא כך או כך נדרה, והיא הביאה ממין האחר:
ושתים לחובתה: פרידה א' ממין א ופרידה א' ממין ב, דשמא הקריבה כל הד' פרידות תחלה למטה, וכולן ממין א או כולן ממין ב, והרי כמין החטאת צריך שיהיה נמי עולת חובתה:
וחטאת אחת: מאיזה מין שתרצה, דשמא כל הד' פרידות שהקריבה תחלה הקריבו כולן למעלה, ולא הקריבו עדיין חטאתה כלל. ואע"ג דאם היה כך עכ"פ כבר קרב עולת חובתה. הרי א"צ לדקדק שיהיה חטאתה כמין עולת חובתה שהקריבה תחלה. ומדמביאה השתא עולה א' ממין א ועולה א' ממין ב לספק נדרה, תוכל לזווג החטאת שתביא השתא לאיזה מין עולה שתביא השתא עמו:
בן עזאי אומר שתי חטאות: לטעמיה אזל דס"ל [פ"א מ"ה] דהכל הולך אחר הראשון. וכיון דמסופקת שמא הד' פרידות כולן נעשו למעלה. נמצא שכבר קרב עולת חובתה, ומחוייבת להביא חטאתה כמין עולה שהביאה תחלה. ומדאינה יודעת מאיזה מין הקריבה תחלה עולת חובתה, לפיכך תביא השתא ב' חטאות, א' תור וא' בן יונה. וכל חטאות כאלו בין לת"ק בין לבן עזאי, הרי באות על הספק, ואינן נאכלות, דשמא כבר הביאה חטאתה תחלה, ונפסל חטאת זה, שאין חטאת בא בנדבה. [והא דמפרש תנא הכא ד' פרידות לנדרה וב' לחובתה, ובבבא דלעיל כלל התנא כולן יחד ואמר תביא שש. נ"ל דה"ט משום דלעיל מיירי בקבעה נדרה, כלל ותנא תביא שש, לאשמעינן שצריך שתביאם יחד. מה שאין כן הכא דבלא קבעה להביאם יחד מיירי, נקט פרטי פרטי. שתוכל להביא ד' לבד לנדרה והדר ב' לבד לספק חובתה].
ומעתה נביא גם פי' שאר רבותינו אשר מימיהם אנו שותים, ונעיר ג"כ בכל א' מה דקשיא לן בפירושם. רק שבתחלה נביא כוונת המשנה כפי הנראה מדברי הרמב"ם [בפ"י מפסוהמ"ק], והוא ג"כ פי' הר"ב, אף שאינו סגנון דבריו ממש. וזה החלי:
מב) משני מינין אבל אם הביאה מתחלה הב' קינין מב' מינין, והכהן הקריב ב' מהם ממין א' למטה, וב' שממין ב' למעלה, ואינה יודעת איזה מין עשה למטה ואיזה מין עשה למעלה:
מג) תביא שתים דהב' שעשתה תחלה למעלה, נחשבים לב' עולות נדרה, בין שהיו תורים או בנ"י. ומהב' שעשתה תחלה למטה, הוכשר חטאת א' של חובתה ומדאינה יודעת אם ב' תורין או ב' בנ"י הקריבה למטה, והרי העולת חובה שתביא השתא צריך שיהיה ממין החטאת שהביאה תחלה, להכי צריכה השתא תור א' ובן יונה אחת, שניהן עולות להשלמת עולת חובתה. [ונ"ל דגם במסופקת ג"כ שמא הקריב מכל מין מהב' מיני קנין א' למטה ואחד למעלה, ג"כ סגי בהכי. דהרי גם אם הקריב ודאי כך. לא היתה חייבת להביא השתא רק פרידה אחת לעולה. משום די"ל שקן א' מהב' קנין שהקריב ממנו בתחלה אחד למטה ואחד למעלה, יעלה לה לקרבן חיובה, והעולה מהמין הב' שהוכשר לה תחלה יחשב לנדרה, ונמצא שאינה חייבת רק עוד עולה אחד, ותביאנו השתא מאיזה מין שתרצה. ואפשר עוד דבכה"ג ס"ל לרמב"ם דב' העולות שנעשו תחלה למעלה נחשבין שפיר לתשלומי נדרה אף שאינן ממין אחד, [ואינה חייבת רק עוד עולה אחת כדי לזווגו לאחד מב' החטאות שהביאה תחלה]. וכן משמע נמי ממ"ש הרמב"ם הנ"ל סוף ה"א, שאין אדם מביא קן חובתו אחד תור ואחד בן יונה. ומדהתנה הרמב"ם כן רק בחובתה. ש"מ דבנדר רשאה לעשות כן. ובודאי פשטא דלישנא דמתני' ? משמע, דקאמר [לעיל ספ"ב], אין מביאין תורין נגד בני יונה וכו', כיצד הביא עולתו תור וחטאתו בן יונה וכו'. ומדלא מייתי נמי הך גוונא בב' עולות של נדר. ש"מ דבנדר רשאה להביא קן מב' מינין. וזה דלא כשיטת רש"י שהבאנו לעיל [סי' מ"ג], דס"ל דגם בב' עולות של נדר צריך שיהיו ממין א'. ולדברי רש"י צ"ל דהא דהזכירה המשנה לעיל כיצד בחטאת ועולה דוקא, היינו רק לאשמעינן דבחטאת ועולה, הכל הולך אחר החטאת דוקא. ועוד נראה מבבא זו ומפירוש הרמב"ם בשאר הבבות שנביא בס"ד, דגם בהא פליג הרמב"ם על רש"י, דלרש"י לעולם הקן הראשון שהקריבו נחשב לחובתה. ולהרמב"ם תוכל לחשוב הקן הראשון לנדבה לכשתרצה]:
מד) פירשה נדרה ר"ל אם כשהביאה הד' פרידות תחלה ממין א', אמרה בפירוש על ב' מהן אלו יהיו לנדרי, ואלו לחובתי, והכהן עשה ב' מהן למטה וב' למעלה, ולא ידע איזו ב' נעשו למטה ואיזו ב' נעשו למעלה:
מה) צריכה להביא עוד שלש פרירים דמדיש כאן לספוקי בג' אופנים, (א) שמא הקריב מכל קן וקן, של נדרה ושל חובתה, א' מהן למטה וא' למעלה, נמצאת שחייבת רק עולה א' להשלמת עולת נדרה. שנפסל לה תחלה. (ב) או שמא ב' של נדרה הקריב למעלה וב' חיובה למטה, נמצא שחייבת עוד רק עולה א' להשלמת עולת חובתה. (ג) או שמא הקריב איפכא, ב' של נדרה למטה ונפסלו שניהן, וב' חיובה הקריבו למעלה ונפסל לה שוב א', ונמצאת חייבת השתא ב' עולות להשלמת נדרה, וחטאת א' להשלמת חובתה. להכי חיישינן לחומרא שמא נעשו באופן ?(ג) שזכרנו, דכשתביא השתא ב' עולות וחטאת א' מהמין שהביאה תחלה, יוצאת בהן ממ"נ בכל אופן שהקריבה הד' פרידות תחלה:
מו) ממין אחד ר"ל בד"א, אם אותן הד' שפירשה בב' מהן שיהיו לנדרה, היו כולם ממין א', אז סגי לה השתא בב' עולות דהרי אפילו אם נעשו תחלה ב' של נדרה למעלה וב' חיובה למטה דאז אינה חייבת עוד רק עולה א' להשלמת חובתה שלא הקריבתו עדיין, עכ"פ הרי יכולה לצאת ידי חובת עולה זו בא' מב' העולות שתביא השתא לספק נדרה:
מז) משני מינין אבל אם הביאה תחלה הד' פרידות מב' מינין, ויודעת למשל שפירשה על קן שהביאה ממין א, שיהיה לתשלומי נדרה. אבל מסופקת האיך הקריבה הכהן:
מח) תביא ארבע גם כאן יש ג' חששות. (א) שמא הקריב מכל קן וקן א' למטה וא' למעלה, ונמצאת חייבת רק עולה א' ממין א, דהיינו כאותו מין שפירשה שיהיה לתשלומי נדרה. (ב) או שמא ב' של נדרה שממין א הקריבה למעלה, וב' חובתה שממין ב הקריבה למטה, וחייבת רק עולה א' ממין ב לתשלום עולת חיובה. (ג) או שמא ב' של נדרה שהיו ממין א, הקריבה למטה, וב' של חיובה שהיו ממין ב הוקרבו למעלה, ונמצא חייבת עוד ב' עולות ממין א לתשלומי נדרה, וחטאת א' ממין ב לתשלום חטאת חיובה. להכי חיישינן לחומרא שמא הוקרבו כאופן (ג), ותביא השתא ב' עולות ממין א כמו שנדרה, ועוד חטאת א' ממין ב לזווג לעולת חיובה, שמא הקריבתו תחלה ממין ב. אמנם תביא עוד עולה ממין ב, שמא הוקרבו הד' פרידות תחלה כאופן (ב):
מט) קבעה נדרה שקבעה ואמרה מין פלוני עלי, וכשילדה הביאה ב' קינין ממין אחד, ואמרה על ב' מהן אלו יהיו לנדרי [דבבא דקבעה נדרה אבבא קמייתא שפירשה נדרה קאי], והכהן לא ידע איזה ב' מהד' הקריב למטה, ואיזה ב' למעלה, וגם היא שכחה איזה מין נדרה, אפי' יודעת איזה מין הביאה:
נ) צריכה להביא עוד חמש פרידים דלא מבעייא בשכחה גם איזה מי הביאה, בוודאי צריכה להביא השתא ב' פרידות ממין א וב' ממין ב', שמא כך או כך נדרה ושמא לא הביאה כמין שנדרה. אלא אפי' יודעת איזה מין הביאה, אפ"ה צריכא להביא השתא שוב גם אותו קן, דאפי' הביאה הקן שנדרה, עכ"פ שמא הכהן עשה הקן של נדרה למטה ונפסלו שניהן תחלה. מיהו מדאיכא למיחש נמי שמא נעשה קן חיובה למעלה ולא הקריבה עדיין החטאת שחייבת, להכי תביא השתא עוד חטאת א', אבל רשאה להביאו מאיזה מין שתרצה, דהרי בד' אופנים אפשר שהקריבה הד' פרידות לכתחילה. ובכל אופן ואופן רשאה להביא השתא החטאת מאיזה מין שתרצה, דממ"נ (א) דאי נדרה הקן ממין א, והביאה כל הד' פרידות בתחלה ממין א, רק שהקריבה אותן ב' של נדרה למטה, א"כ עכ"פ עולה א' ממין א מהשנים שעשתה תחלה למעלה, וב' עולות ממין ב מהד' עולות שתביא השתא, כל הג' עולות אלה כשרים הם, והם יתירים על תשלומי נדרה, דהרי הביאה השתא לתשלומי נדרה ב' עולות ממין א כמו שנדרה, וא"כ רשאה שפיר לזווג חטאת שתביא השתא מאיזה מין שתרצה, לעולה שממין א שהביאה תחלה, או לא' מב' עולות שממין ב שתביא השתא. (ב) וכ"ש אי נדרה ממין א והביאה תחלה הד' פרידות ממין א, והקריבתן לב' עולות של נדר תחלה כדינן למעלה, א"כ כבר הוכשר לה תחלה החטאת שממין א ותוכל לזווג לה א' מב' עולות שממין א שתביא השתא, שאינן צריכים לה לתשלומי נדרה, דהרי גם ב' עולות של נדרה הוכשרו כבר תחלה. (ג) ואם נדרה ממין א והביאה תחלה הד' פרידות ממין א, והקריבה מכל קן וקן א' למטה וא' למעלה, א"כ כבר יצאתה יד"ח חטאת ועולה של חיובה, בהנך שהביאה תחלה, ואין נ"מ לן מאיזה מין תביא השתא חטאתה, דהרי בין כך וכך פסול הוא. (ד) ואי לא הביאה כמין שנדרה, כגון שנדרה ממין ב והביאם ממין א, א"כ כבר הוכשר תחלה החטאת שממין א וגם כל הב' עולות שהביאה תחלה ממין א, דאף את"ל דאותן ב' שהקריבה למטה היו הקן שאמרה כשהביאתן הרי אלו לנדרי, אפ"ה לא חל עליהן עי"ז שם עולה, ושיפסלו כשהקריבן למטה, דהרי קיי"ל כב"ה [רפ"ה דנזיר] דהקדש בטעות אינו הקדש, והכא הרי בטעות אמרה הרי אלו לנדרים, מדלא הביאה כמין שנדרה. וא"כ כיון שכבר יצאת יד"ח חטאת ועולת חיובה, וחטאת שתביא השתא פסול הוא, מה נ"מ לן מניה אם תביא החטאת הפסול ממין זה או ממין האחר:
נא) ממין אחד ר"ל בד"א כשהביאה תחלה הד' פרידות ממין א':
נב) משני מינין אבל כשהביאתן תחלה היו מב' מינים, וכשהביאתן אמרה על ב' מהן אלו יהיו לנדרי, והכהן אינו יודע איזה ב' עשה למטה ואיזה ב' למעלה, וגם היא שכחה איזה מין נדרה:
נג) תביא שש דהיינו ב' ממין א וב' ממין ב כולן עולות שמא כך או כך נדרה, ושמא ב' של נדרה עשה הכהן למטה ונפסלו שניהן. ועוד חייבת ב' חטאות, א' ממין א וא' ממין ב. ולא סגי בחטאת א' באיזה מין שתרצה, כמו לעיל כשהביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א', דבשלמא התם, בכל אופן מהד' אופנים שהביאה והקריבה הד' פרידות תחלה, יש לה לכה"פ עולה א' ממין א ועולה א' ממין ב יתירים על הראוי לה, שתוכל לסמוך על זה או על זה לזווג לו חטאת כמינו, וכמש"ל. משא"כ הכא אם אפי' נדרה ממין א, והביאה ב' ממין א וב' ממין ב, יש לחוש שמא הקריבה ב' שממין א למטה ונפסלו שניהן, דהרי ב' של נדרה עולות הן, ולא נשאר לה עוד עולות כשרות ממין א רק הב' עולות שממין א שתביא עכשיו, והרי הם נצרכים לה לתשלומי נדרה. וא"כ איך תביא השתא חטאת מאיזה מין שתרצה, הרי כשתביא השתא חטאת ממין א אין לה עולה מאותו מין יתירה על הצריך לה כדי לזווגו לחטאת שתביא עכשו. [וטעמא של חלוק זה, הוא דבשלמא כשהביאה כל הד' פרידות הראשונות ממין אחד, כגון ממין א, והשתא מביאה עוד ב' עולות ממין א' וב' עולות ממין ב, מצי שפיר להביא החטאת עכשו מאיזה מין שתרצה, מדאי אפשר שנפסלו לה כל הב' עולות שהקריבה תחלה. דממ"נ אי נדרה ממין א, והביאה הד' פרידות תחלה כולן ממין א, א"כ אפי' ניחוש שמא הב' של מין א שהקריבה תחלה למטה, היו אותן ב' שאמרה עליהן הרי אלו לנדרי, ונפסלו שניהן, עכ"פ אותן ב' של מין א שהקריבתן תחלה למעלה, עולות כשרות היו, והם א"צ לה לתשלומי נדרה, מדמביאה השתא ב' של מין א לספק תשלומי נדרה. וכיון שמביאה השתא עוד ב' עולות של מין ב שא"צ לה, דהרי ממין א נדרה, א"כ יש לה ב' עולות יתירים, ממין א, וב' עולות יתירים ממין ב, ותוכל שפיר לזווג חטאת מאיזה מין שתרצה, לא' מב' העולות שממין א או לא' מב' שממין ב הנ"ל. ואי היה נדרה ממין ב והיא הביאה כל הד' פרידות תחלה ממין א, א"כ אפי' נחוש שאותן שאמרה עליהן הרי אלו לעולות נדרי, הקריבתן למטה, הרי נדר בטעות היה, שהרי ממין ב נדרה, וכבר יצאת שפיר יד"ח חטאת חיובה בא' מב' חטאות שעשתה תחלה למטה וידי עולת חובתה בא' מב' העולות שעשתה תחלה למעלה ושניהן ממין אחד. וא"כ החטאת שתביא השתא פסול הוא, מדא"צ לה, ולא נפקא לן מידי מאיזה מין יהיה החטאת הפסול הזה. משא"כ כשהביאה תחלה הד' פרידות מב' מינין, יש לחוש שמא אותו מין שנדרה הקריבתן למטה שתיהן, כגון שנדרה ממין א ואותן ב' שהביאה ממין א נפסלו שניהן ע"י שהקריבתן למטה, ולא נשאר לה מהד' פרידות שעשתה תחלה שום עולה כשרה ממין א, ורק הב' פרידות שתביא השתא לעולות, הם כשרות, אבל נצרכים לה לספק תשלום נדרה. וא"כ איך נתיר לה להביא השתא חטאת חיובה מאיזה מין שתרצה, הרי כשתביא החטאת השתא ממין א. אפשר שאין לה עולה יתירה בעולות שהביאה, לזווג לו]. לפיכך מדיש לחוש שמא על ב' שממין א אמרה תחלה הרי אלו לנדרי והקריבתן למטה, והב' האחרים שממין ב שהיו לחובתה, הקריבתן למעלה, נמצא שחסר לתשלומי חיובה, חטאת ממין ב, כדי לזווגו לעולה ממין ב שהקריבה תחלה. או שמא הוה איפכא, וחסר לה חטאת ממין א. לפיכך כשתביא השתא חטאת ממין א וחטאת ממין ב מלבד הב' עולות שממין א והב' עולות שממין ב שתביא ג"כ השתא לספק נדרה, אז יוצאת גם יד"ח ב' של חיובה בכל גוונא. וה"ה שתוכל להביא השתא תחת ב' חטאות שממין א' וב', קן א' מאיזה מין שתרצה, א' לעולה וא' לחטאת, דאז ג"כ יוצאת ממ"נ, דאפי' נפסלו לה הב' התחתונים כשהקריבתן תחלה בין הד' פרידות, ונמצא שלא הקריבה חטאתה עדיין, ורק עולת חיובה הוכשר לה בתחלה, עכ"פ הרי אינה מחויבת להביא החטאת כמין העולה, ורשאה להביא השתא חטאת ועולה של חיובה ממין שאינו כמין עולת חיובה שהוכשר תחלה בהד' פרידות, והעולה הראשונה ההיא יחשב לה לנדבה. וכן כתב באמת הרמב"ם בחבורו [בפ"י מפסוהמ"ק]. [ונ"ל דלהכי נקט הרמב"ם הך תקנתא, משום דהכי עדיף טפי, דהרי כל החטאות שנזכרו במשנתינו שבאות על הספק, אין נאכלות מדיש בהם חשש פסול, שמא א"צ להם, וכמ"ש באמת הרמב"ם [בסוף פרק הנ"ל]. ולהכי וודאי עדיף טפי למעט בהבאת חטאת ספק פסולות. מדיכולה להתקן בשתביא תחתיהן חטאת א' ועולה א', דהרי העולה שהקריב השתא אפי' א"צ לה, בכל גוונא כשרה היא, מדיכול לחשבה לנדבה, משא"כ חטאת אינה באה בנדבה. והר"ב דנקט שתביא ב' חטאות, נ"ל דרבותא קמ"ל דאף כשלא תביא השתא עולה לחובתה אפ"ה שפיר יוצאת יד"ח קרבנותיה. ודו"ק]:
נד) נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה הכא לרמב"ם אי אפשר לפרש דה"ק תנא, דכל הנך בבי דלעיל מיירי ביודעת איזה מין הביאה תחלה, ומשו"ה תוכל לסמוך על קצת מהן לתשלומי נדרה וחיובה, אבל בבא זו מיירי שאינה יודעת כלל איזה מין הביאה. ליתא, דהרי לרמב"ם לשטתיה גם בבא דתביא ה' מיירי בשכחה איזה מין הביאה, וכמ"ש סי' נ'. ועוד לרמב"ם הך בבא מיירי שלא לבד ב' של נדרה קבעתן, רק גם ב' של חובתה קבעתן מאיזה מין תביאם, וקשה היכא נזכר דבר זה במתני'. לפיכך נ"ל דלרמב"ם ה"פ. ואינה ידוע מה נתנה, ר"ל, בבא דלעיל אף דמיירי באינה יודעת אם ב' של נדרה נתנה כדינה, עכ"פ יודעת היא שב של חיובה וודאי כדינה נתנה, דהרי רשאה להביא חובתה מאיזה מין שתרצה. אבל בבבא זו יש ספק יתר מבבי דלעיל, שבכל הד' פרידות שנתנה תחלה להכהן אינה יודעת כלל מה נתנה, ר"ל אם הביאתן כדינן. וכגון שלא לבד ב' של נדרה קבעתם מאיזה מין תביאם, אלא גם ב' פרידות של חובתה קבעתן להביאם ממין ידוע, והשתא אינה יודעת אם הביאה ב' נדרה כמין שנדרה, וגם בב' חובתה שיודעת שקבעתן במין ידוע, עכ"פ מסתפקת באיזה מין קבעתן אם בב' תורים או בב' בני יונה, או שמא התחייבה להביא קרבן יולדת עשירה, דהיינו תור או בן יונה לחטאת וכבש א' לעולה. והשתא אינה יודעת אם הביאתן כמו שקבעתן. [ואילה"ק הרי ע"כ בעניה מיירי מתני', דהרי מסתפקת אם קבעה לקרבן חובתה ב' עופות, ואי בעשירה, הרי עשיר שהביא קרבן עני לא יצא וכרמב"ם סוף מחוכ"פ]. אע"כ דבעניה מיירי מתני', וא"כ האיך תוכל לקבוע לחובתה כבש, הרי אין לה כדי כבש. י"ל דבעני שנדר קרבן עשיר, צריך ליתן כל אשר לו, והשאר נשאר עליו חוב, עד שתשיג ידו לשלם חיובו [ועי' ערכין די"ז א' ורמב"ם פ"ג מערכין ה"ז]:
נה) הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה ר"ל ועוד ספק יש כאן יתר מבבבות דלעיל, דלעיל בכל הבבות אף שהכהן מסופק איזה עשה למטה ואיזה למעלה, עכ"פ ידע מה עשה, דידע שהקריב חציין כחטאות וחציין כעולות, רק שלא ידע אם הקריבן כדינן במקומן. אבל בבבא זו מיירי שלא ידע לגמרי מה עשה, אם עשאן כולן למטה כחטאות, או כולן למעלה כעולות, או חציין למטה וחציין למעלה:
נו) צריכה להביא עוד ארבעה פרידים לנדרה דהיינו ב' תורין וב' בני יונה כולן עולות, דשמא כך או כך נדרה, ולא הביאה תחלה כמין שנדרה, או שהביאה תחלה כמין שנדרה אבל הקריבן תחלה כולן למטה ולא שלמה עדיין נדרה, וכלעיל:
נז) ושתים לחובתה קן א' לחובתה, א' לחטאת וא' לעולה, שניהן ממין א', אבל מאיזה מין שתרצה. דשמא כמין זה נדרה להביא קרבן חיובה, ושמא לא הביאה תחלה כמין ההוא:
נח) וחטאת אחת בהיפוך מהקן הנ"ל שמביאה השתא לספק חובתה, דאם הקן ההוא שניהן ממין א, תביא החטאת הזה ממין ב, ואם מביאה הקן הנ"ל ממין ב, תביא החטאת הזה ממין א. ואז ליכא תו למיחש לשום ספק דהרי לספק קן של נדרה, אפי' נפסלו לה ב' של נדר בהד' פרידות שהביאה תחלה, הרי מביאה השתא קן ממין א וקן ממין ב כולן עולות, ובין שכך או כך נדרה, יצאתה יד"ח נדרה בב' הקנין שמביאה השתא. ולספק קרבן חיובא, שאולי נפסלו לה החטאת והעולה של חיובה בד' פרידות הראשונים, הרי אם קבעה ב' של חובתה ממין א, הרי תביא השתא לחיובה חטאת ועולה ממין א. ואם קבעתן ממין ב, נמצא שלא יצאתה יד"ח קרבן חובתה בחטאת ועולה שמביאה השתא ממין א, עכ"פ הרי מביאה השתא גם חטאת ממין ב כמו שנדרה, ותוכל לזווג לו א' מב' העולות שממין ב שמביאה לספק נדרה. ואם התחייבה להביא חובתה כקרבן יולדת עשירה שמביאה חטאת עוף וכבש לעולה, הרי תוכל לסמוך על א' מב' חטאות העוף שמביאה, וכלעיל, ותביא עמה כבש כדין יולדת עשירה. והתנא לא הזכיר הכבש, מדלא רצה לאשמעינן רק רבוי העופות שחייבת להביא:
נט) בן עזאי אומר שתי חטאות דמספקי ליה לבן עזאי ג"כ שמא קבעה חובת חטאת שיהיה עם הכבש תור או בן יונה, [כך פי' רתוי"ט]. ושעשע יונק שדי אמנו להביא גם פי' המפרש למסכת קינין. בתחלה הביא פי' רש"י, דפירשה נדרה ר"ל שפירשה מאיזה מין תביא נדרה. ובבא דקבעה נדרה קאי אבבא דרישא, שפירשה נדרה אבל התחייבה להביא ב' של נדרה עם עולת חובתה ביחד, והכל כמו שפירש רש"י ממש, וכמש"ל. ואח"כ הביא המפרש פי' רבינו יצחק. וארא והנה עלה כולו קמשוני הטעיות, והוצרכתי להוסיף ולגרע בדבריו, אבל זה כוונת רבינו הנ"ל. קבעה נדרה, ר"ל דקאי אבבא דרישא, שפירשה מאיזה מין תביא נדרה, והביאה ד' פרידות ממין א', וקבעה ואמרה על ב' מהן אלו יהיו לחובתי ופירשה ג"כ איזה מהב' יהיה לחטאת ואיזה לעולה. והכהן לא ידע איזה ב' מהד' עשה למטה ואיזה ב' מהן עשה למעלה, וגם היא שכחה איזה מין פירשה לנדרה, אבל יודעת שפיר איזה מין הביאה, דלמשל שיודעת שהביאה הד' פרידות תחלה כולן ממין א, אבל מסופקת שמא ממין א או ממין ב נדרה. תביא ה' פרידות. דהיינו ב' ממין א וב' ממין ב כולן עולות, משום ספק נדרה, דשמא כך או כך פירשה נדרה. דהרי אף אם פירשה נדרה כהמין שהביאה ממנו הד' פרידות, דהיינו ממין א, עכ"פ מדקבעה ואמרה על ב' מהן כשהביאתן, הרי אלו לחיובי, ממילא הב' האחרים הן לנדרה, ושמא עשה הכהן אותן ב' של נדרה שניהן למטה ונפסלו, דהרי עולות הן. להכי צריכה להביא השתא ב' אחרות תחתיהן גם ממין א ועוד תביא פרידה א' לחטאת ממין א, כהמין שהביאה תחלה דשמא ב' חובתה הוקרבו תחלה למעלה ולא שלמה חטאת חובתה עדיין. אבל א"צ להביא פרידה לעולת חובתה. דממ"נ אם לא הביאה תחלה הד' פרידות כמין שנדרה אז אע"ג שאמרה כשהביאתן אלו לנדרי, הקדש בטעות הוא ואינו כלום, ולפיכך אחת מהנקרבים למטה עלה לה לשם חטאת חובתה וא' מהנקרבים למעלה עלה לה לשם עולת חובתה, דהרי לחובתה תוכל להקריב כל מין שתרצה, ואז א"צ להקריב השתא לחובתה כלום. ואם הד' פרידות שהביאה תחלה, היו כמין שנדרה, הרי רק בג' אופנים אפשר שהקריב הכהן הד' הפרידות תחלה (א) אם בתחלה הקריב הכהן ב' של נדרה למעלה, וב' חובתה למטה, הרי כבר יצאת ידי חובת ב' של נדרה שהקריבתן בתחלה למעלה כדינן, ולא חסר לה רק עולת חובתה ממין א, דהיינו כהמין שהקריבה ממנה בתחלה החטאת למטה, ותוכל לצאת בא' מב' עולות של מין א שתקריב השתא לספק נדרה. (ב) ואם הקריבה תחלה ב' של נדרה למטה, א"כ הקריבה אז ב' של חובתה למעלה, והרי יצאת יד"ח עולת חובתה בא' מהעולות שממין א שהקריבה תחלה למעלה, ותוכל לזווגו להחטאת שממין א שתקריב השתא כדינו למטה. (ג) ואם הקריבה תחלה ב' של נדרה א' למטה וא' למעלה, וא"כ ב' של חובתה הקריבה נמי א' למטה וא' למעלה, ומדפירשה חובתה ואמרה זה יהיה חטאת וזה עולה, יש לחוש שמא הקריבה החטאת למעלה והעולה למטה ונפסלו הב' של חובתה. עכ"פ א' ממין א שהקריבה למעלה מב' של נדרה, עולה כשרה היא, וצריכה רק עוד עולה א' מהב' עולות שתביא עכשיו ממין א לתשלומי נדרה, והפרידה האחרת ממין א שתביא עכשיו, תוכל לזווגו שפיר להחטאת ממין א שתביא השתא. אבל אינה רשאה להביא השתא החטאת ממין ב, דהיינו מין אחר ממין שהביאה הד' פרידות תחלה. משום דאז יש לחוש שמא גם נדרה פירשה להביא ממין ב, ושמא ב' שממין א שאמרה עליהן כשהביאתן תחלה הרי אלו לחובתי, הקריבו שניהן למעלה, ונמצא שלא הקריבה חטאתה עדיין. וע"כ שתפטר נפשה מקרבן חובתה, רק בהחטאת שממין ב שתביא השתא. והרי אין לה עולה ממין ב לזווג להחטאת הזו, דהב' עולות שממין ב שתביא השתא, הרי נצרכים לה לתשלומי נדרה, דהרי ממין ב נדרה. אמנם כל זה בשידע שהביאה תחלה הד' פרידות ממין אחד. אבל משני מינים, ר"ל כלעיל שפירשו מאיזה מין תביא נדרה, וגם בשעת הבאת הד' פרידות, קבעה ואמרה על ב' מהם אלו יהיו לחובתי, וגם פירשה איזה מהב' יהיה לחטאת ואיזה לעולה, כולה כלעיל. רק שכאן מיירי שהד' פרידות שהביאה תחלה היו ב' מינין, קן ממין א, וקן ממין ב, והכהן חלק כל קן והקריב ממנו א' למטה וא' למעלה, והאשה אינה יודעת איזה מין פירשה להביא ממנו נדרה. תביא ו' פרידות, משום דהחטאת והעולה שבקן א' שיחדה מתחלה לחובתה, הרי נפסלו מספק, שמא הקריב החטאת למעלה והעולה למטה. והקן שממין השני, שיחדה תחלה לנדרה, גם בו נפסל הפרידה שהקריבו ממנו למטה, דהרי ב' של נדר, שניהן עולות וצריך להקריב שניהן למעלה. א"כ לא הוכשר לה מכל הד' פרידות שהקריבה תחלה רק עולה א'. ומדלא ידעינן מאיזה מין היה העולה הכשרה ההיא, אם ממין א או ממין ב, לפיכך תביא חטאת ממין א וחטאת ממין ב, כדי לצרף א' מהחטאת להעולה הכשרה ההיא, ובזה שלמה קרבן חיובה. ועוד תביא לשלם קרבנות נדרה, ב' עולות ממין א וב' עולות ממין ב לספק נדרה, שמא כך או כך נדרה. ולא נשאר לנו לבאר, רק כי כל החטאות שנזכרו במשנתינו אליבייהו דכל הדעות אינן נאכלות, מדבאות רק על הספק, ושמא כבר יצאתה יד"ח חטאת בא' מהד' פרידות שהקריבו לה תחלה, וא"כ נפסל לה החטאת הזה, מדאין חטאת בא בנדבה:
וכשהוא מת קולו שבעה: סימנא בעלמא נקט, דכמו שמצינו בכבש שכשהוא חי מוציא גופו רק קול א' בגרונו. וכשהוא מת שאז ראוי שיפסק קולו נחרבו ויוצאים מגופו ז' קולות, וי"א ח', כדמפרש ואזיל. ה"נ בקני אשה זו. דהרי כל יולדת אפשר שכשהיא עשירה ולא אירע בה שום ספק, היתה חייבת רק עוף א' לחטאת. אבל עכשיו שהקריבה כבר קרבנה, והיה מן הראוי שתפטר לגמרי מקרבן, ואפ"ה אפשר שתתחייב ז' קרבנות לת"ק וח' לבן עזאי, ע"י שנדרה ג"כ, ועי"ז נולדו בקרבנות שהביאה כמה ספקות, דלא ידעה מה פירשה ומה הביאה ואיך הקריבם הכהן. [ולולא מסתפינא היה נ"ל דאפשר שלא לחנם נקט ר' יהושע המשל הזה, אלא משום דבכל הבבות שבמשנתינו מסתם קסתם תנאוקאמר, תביא ב' ג' ד' ה' ו', ולא פי' אם גם חטאת מכלל ביניהם או לא. ולכן באמת ס"ד של קצת רבותינו הנ"ל לומר, שבכל סך וסך גם חטאת כלול ביניהם. ולפי דבריהם מוכרחנו לומר, דבן עזאי דפליג לא אסיפא פליג, כ"א אכולהו בבי קמייתא. לכן נקט ר' יהושע המשל הזה, להשמיענו דכמו דבהמשל פליגי רק במניין ז' וח', כמו כן בהדין לא פליגי בן עזאי וחכמים רק בסיפא שנזכר שם מניין ז' יח'. והיינו כדעת רש"י, דאי כפירוש שאר רבותינו הרי לא פליגי במספר ז' וח' רק בשאר המספרים]:
שתי חצוצרות: שופרות דקרינן לשופר חצוצרה [כסוכה ל"ד א']. א"נ דוקא חצוצרות הכהנים היו של כסף, כשלהי תמיד, אבל חצוצרות הלויים בתמונה ההיא, של קרן היו:
שתי שוקיו: עצמות שוקיו:
שני חלילין: פפייפע:
עורו לתוף: פויקע:
מעיו לנבלים: לייטע. וי"א פיאלינע:
בני מעיו: הם מעים הדקים, כגון אותן של הדרא דכנתא:
לכינורות: הארפע. הרי ז' קולות:
אף צמרו לתכלת: לעשות ממנו רימוני תכלת על שולי המעיל, שמקישין את הפעמונים, שבין רמון לרמון, כשנוגעין בהם, מדסמוכין יחד, ויתנועעו. ולרמב"ן בחומש היה פעמון זהב תלוי תוך חלל רימוני התכלת, ונשמע קול הפעמון מתוך הרימון הפתוח בתחתיתו [ועי' מ"ש בס"ד בקופת הרוכלין ד' י"ד ע"ג]. ות"ק לא חשב הא, משום דעכ"פ אין הרימון משמיע הקול, רק הזג שבתוך הפעמון:
דעתן מיטרפת עליהן: ר"ל מחשבותם מתקרעים ומתבלבלים:
מסיר שפה לנאמנים: למי שכלי המבטא נאמנים לו, להמליץ יפה מחשבותיו:
וטעם זקנים יקח: טעם ר"ל שכל, כמו אשה יפה וסרת טעם, ור"ל הכא שהשכל הראוי לפי דרך הטבע בזקנים, משום כמה הרפתקאי דעדו עלי' [קדושין דל"ג א], אפ"ה לפעמים הקב"ה לוקחו מהם, [ועי' שבת קנ"ב א']. ובעם הארץ משתעי קרא, כדכתיב לעיל מנה מסיר לב ראשי עם הארץ:
דעתן מתישבת עליהן: ר"ל מתישבת ומשתרשת בחוזק. ומה"ט נקט הך מילתא הכא בסיומא דסדר קדשים שנקרא חכמה [כשבת ל"א א' ], ודמי נמי להך דלעיל, דהכא נמי כשמזקין הת"ח וכח גופו מתחיל להיות נראה כמתרופף, אז אדרבה כח שכלו מתוסף ומתחזק בעזרתם מקודש, ועי"ז מוסיפין שלימות להנשמה, מדכבר נח רוגזיה דיצ"ה, ויש להם ג"כ מנוחה מטרדת עסקי הגוף, ועי"ז יוכל כח שכלם לפרוש כנפיו לתימן ולהזדקק היטב בתורת ה', ולה' הישועה:
בישישים חכמה: רישא דהך קראי דלעיל הוא. ומדסיפא דקרא בעם הארץ מיירי, רישא דקרא בת"ח. ונקטי' תנא בסוף כדי לסיים בטוב:
ואורך ימים תבונה: ר"ל כל עוד שיאריכו ימים יותר, יוסיפו להשיג התבונה, שהיא מדריגה יותר גדולה ונשאה מחכמה. וביותר בחכמת התורה הקדושה, אשר במקורה היא שבעה ספרים [שבת קט"ז א'] ונתנה בשבעה קולות שנאמרו על המים, הנזכרים בפסחים [ק"ב א'], כי גם תה"ק נמשלת למים, שמניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך [כתענית ד"ז א'].והנה באתי עד הלום, לפרש בעזרת אבינו שבשמים, מסכת קינין החמורה שבחמורות שבכל הש"ס, בפירוש מספיק מזוקק שבעתיים, אשר עד הנה לא זכיתי לראות עוד על מסכת זו פירוש שלם אשר יפלש כל סתרי תעלומותיו. וביחוד מאן גבר ומאן גבר למשרי כל קטרין בג' משניות אלו האחרונות, מכלל דאיכא ראשונות שונות שבה. אשר עד הנה עם כל רבוי פרושי רבותינו היו כספר החתום, חמורות קשורות, וקמורות טמורות, והן הן גופי הלכות שמורות [כאבות סוף פ"ג]. ואני בעניי במקלי ותרמילי, ובעיני כהות חכללי, אנה אני בא, ומה כחי כי איחל לירד לעמקי תהום רבה זה, כבר אמוראי בפרוותא דמשמהג למיסק מרגניתא וכסיתא ולא אשכחה נפשי ננס וקטע, זוחל כתולע, קצר שכל ודע, חסר אמרים מהשתרע, ועל יריכו צולע, עיף ויגע. והנה זה לעיני, הים הגדול רחב ידים, יהוממו ירוממו מימיו, יעלו שמים ירדו תהומות, שם תהום אל תהום קורא בהמון גלים בתלתלים כגלגלים, ושאון משברים כבהררי נמרים, במסכת זו חמרים חמרים. שם התנינים הגדולים, ברעש עולים, ולויתנים איתנים, בחרבותם מזויינים, עושים כוונים, בנעמנים נאמנים, חדשים גם ישנים. ובכל זאת מקולות מים רבים אדירים כבירים, יחילו יבהילו ירגזו תהומות. שמעו גם בעלי תריסי התורה וירגזון, חיל אחז יושבי גזית מדרשות. כי גם דדלו דיילי גם בהון נפל סתר פתר, כי גם שרים עצרו במילין, ולוחמי מלחמת התורה כף ישימו לפיהם, יודו ולא בושו, כי בסלע המחלקות הזה, הנה קהה הברזל חרבותם, כי סגור ומסוגר המסכת זאת כעיר בצורה, וכבריח ארמון נצורה, וסובו ורובו בעל חיצים, וישיבו חרבותם אל נדנה:
ויהי עד כה וכה, והשמים התקדרו בעבים, וקול ה' חוצב להבות אש להבים, וה' אמר לשכון בערפל, אני את דכא ושפל רוח, ולהחלש יאמר גבור אני. ומאחר עלות הביאני, וצעיר ונבזה מבור שאון העלני, ובין נבכי ים נורא הזה הוליכני, ובחסדו הקימני, ובישועתו הקדמני, ובאורו האירני, וכל יקר סתרי גנזיו הראני, וישם רגלי כחילות בתוך הים ביבשה. ויהי כמעט אשר נסתה כף רגלי היונה העלובה, הצג על הארץ לעלות מהים ליבשה, ואשא עיני עוד לאחור. ולא יכולתי לתת מעצר לרוחי, מלהלל גבורות ה' ולהשמיע קול תהלתו על לוחי, על חסדו ואמונתו אשר היה אתי עמי בכל הדרך הזה, אשר הלכתי בטוחי. ואומר מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה' ממך הכל ה' אלהי אבותי, כי מי אנכי ה"א ומי בית אבי כי הבאתני עד הלום. ברוך אשר עשה הים הגדול והנורא הזה, וברוך אשר בין שאון גליו הנחני בדרך אמת. בדרך אמת. אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה, באר חפרוה שרים, כרוה נכבדי עם, ומשם רועה אבן ישראל. כי הוא הנותן כח לעשות חיל, לעומד בבית ה' בליל, עיף ויגע בלי כח ואיל. ואקרב אל המזבח, להקריב אלף תודות לנחוח ריח, לאדון עולם רזים מפענח, ויושע לננס אשר קומתו שוחח. ואני תבענה שפתי תהלה ותפלה, כום ישועות אשא ובשם ה' אקרא מלה במלה, אתה ה' צורי וגואלי, אשר פדית נפשי מכל צרה יקרה בנואלי, ותהי עמדי בכל הדרך אשר הלכתי בפועלי, ותשלח לי עזרתך מקודש ותוציאני מהמבוכות, סבוכות במצוקות, קצרות וארוכות, חזקני ואמצני ה' אלהי אבותי, עם כל זרע קודש אשר חננת את עבדך, לא אודותי, רק למען לעבדך שכם אחד, והסר מלפנינו כל המניעות והטרדות, כדי שנוכל ליחד ולקדש כל מחשבותינו בעסק תורתך ובקיום מצותיך באהבה, וטהר לבבינו לעבדך שכם אחד באמת, כי אתה אלהים אמת, ודברך אמת וקים לעד, ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד עולם אמן ואמן.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת