שלשה ספרי דקדוק/ספר הנקוד

<עמ' 120>

ספר הנקוד שחבר ר׳ יהודה בר' דוד חיוג זצ"ל

דע האל ידריכך בדרך הישרה, כי קמץ גדול וקמץ קטן לא ימצאו לעולם כי אם על אות נח שוכן היה נראה במכתב אם לא, ולא ימצאו לעולם עם אותיות הנח כי אם עם האל"ף והה"א, כמו בָּרָא. כי הבי"ת קמץ גדול בעבור השוכן הנח הנעלם שהוא בינו ובין הרי"ש. גם הרי"ש קמץ גדול בעבור השוכן הנראה במכתב והוא האל"ף. וכמוהו יָצָא, קָרָא, חָטָא. וקמץ קטן כמו יֵרֵד, כי היו"ד קמץ, וכמוהו יֵצֵא ומֵאֵן וחֵרֵף. <עמ' 121> ואותיות הנח בלשון הקדש ד', והם יהו"א, אע״פ שהה"א לא ינוח כי אם באחרית השם או הפעל. ופתח גדול וקטן ימצאו ברוב על שוכן נראה במבטא ואיננו נעלם, כמו אָמַר, כי האל"ף קמוץ כמו שזכרתי, והמ"ם פתוח בעבור נפלו על שוכן איננו נעלם והוא הרי"ש. וכמוהו שָׁמַר, עָמַד, נָתַן ודומיהם. ופתח קטן כמו אֶקְרָא, כי האל"ף פתוח בעבור נפלו על שוכן נראה במבטא והוא הקו"ף. וכמוהו אֶדּוֹם, האל"ף פתוח בעבור השוכן הנבלע בדל"ת, ועל כן נדגש, כי כל נדגש הוא מקום ב' אותיות. וכמהו אֶשָּׁא, אֶזְרוֹע, אֶקְדָּח, מַמְלָכָה, מֶרְכָּבָה, הסתכל אלה ובחון אותם תמצאם כמו שזכרתי. ויורה על כל מה שזכרתי, שקמץ גדול וקטן ימצאו על אות נח נעלם ופתח גדול וקטן על שוכן איננו נעלם, היות הפעל העובר מן ג' אותיות על משקל פָּעַל, אם היה בסופו שלם ולא יהיה בסופו אחד מאותיות הנח, יהי מקום העי"ן ממנו וכל מה שיגזר ממנו פתח גדול לעולם, למען נפל על שוכן נראה במבטא שאיננו נעלם. כמו אָמַר, אָמַרְתִּי, אָמַרְנוּ ואָמַרְתָּ ואֲמַרְתֶּם ואֲמַרְתֶּן, מקום העי"ן מזה הפעל העובר פתח גדול והוא המ"ם, בעבור השוכן הנראה במבטא והוא הרי"ש. וכמהו שָׁמַר, שָׁמַרְתָּ, שָׁמַרְנוּ וכל מה שיגזר מהם. ואם היה הפעל העובר בסופו מהפעלים שאינם שלמים ישוב עין הפעל קמץ גדול בעבור הסבה שהזכרתי, שלא ימצא לעולם כי אם עם אות נח נעלם. כמו בָּרָא וכל מה שהוא מגזרתו, כמו בָּרָאתָ, בָּרָאתִי, בָּרָאנוּ, בְּרָאתֶם, וכמו יָצָא, קָרָא, חָטָא. ועוד יורה על כל מה שהזכרתי, השם שהוא בסופו ה"א שהוא סימן הנקבה, כמו עֵדָה, הדל"ת קמוץ עבור נפלו על אות נח נעלם. ואם סמכתו תחליף הה"א ותשים מקומו תי"ו ויפתח הדל"ת בפתח גדול בעבור נפלו על שוקט איננו נעלם, כמו עֲדַת דְּבוֹרִים (שופטים יד ח). וכמהו עֵצָה, שֵׁנָה, חֻקָּה, תּוֹרָה, אם לא יסמכו אל שם נראה במכתב, יהי באות שהוא קדם ה"א סימן הנקבה קמץ גדול. ובעת יסמכו אל שם נראה ישוב פתח גדול בעבור נפלו על שוכן איננו נעלם. וכן כל שם מג׳ אותיות או ד' או ה' או יותר ובסופו ה"א נקבה כן משפטן. ואם יטעון טוען ויאמר שיש בין המ"ם והרי"ש במלת אָמַר, שָׁכַן שוכן נח והנה הוא נקוד בפתח, הנה תשובתו שהוא כך בעבור המשך המ"ם עם הטעם. ואם יסתכל בהתחבר הפועל עם מלות אחרות תסור זאת המחשבת. הלא תראה כי נָתַן־יְיָ תְּשׁוּעָה לַאֲרָם (מ"ב ה א), כָּמַהּ־לְךָ בְשָׂרִי (תהלים סג ב עי"ש), וְאָמַר־לִי (ישעיהו לח טו), ואָמַר־לְךָ. יסור הטעם בהתחבר המלות ולא יראה בו שוכן נח נעלם. ואם העמדת הדבור ופסקת ואינו מתחבר אז יראה השוכן הנח ויהיה קמץ. וידוע כי ההעמדה וסוף הדבור הוא באתנח וסוף פסוק, כמו וַייָ פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָ֑ר (בראשית כא א). חזר קמץ בעבור השוכן הנח. וכמו וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָ֑ד (תהלים א א). ורבים כמוהם. ואולם הקמץ לא יסור בעבור חבור הטעמים או חבור המלות כמו יקרה לפתח, כמו עָשָׁן שהעי"ן קמוץ בעבור השוכן הנח שיש בינו ובין שי"ן, וכמו זָהָב ודָּבָר ושָׁלָל ובָּקָר ואָבָק ובָּרָד ועָפָר ואָשָׁם ועוד יָשָׁר וחָכָם ורָשָׁע וחָלָל וחָרָשׁ וחָדָשׁ. ואלה כלם שמות <עמ' 122> לא פעלים, ובעבור זה נמצאו שני השוכנים הנחים בהם. ואם עשינו מאחד מהם פעל עבר, יסור השוכן הנח השני שהוא בין עי"ן הפעל והלמ"ד, וזה בחבור המלות. כמו וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ (שמות יט יח), וְשָׁלַל שְׁלָלָהּ וּבָזַז בִּזָּהּ (יחזקאל כט יט), הלמ"ד פתוח בעבור היותו פעל עבר. וכמהו אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַייָ (ויקרא ה יט), והראשון קמץ בעבור היותו שם, והשני פתח בעבור היותו פעל עבר. וכמהו וּבָרַד בְּרֶדֶת הַיָּעַר (ישעיהו לב יט), הרי"ש פתוח כדי שיבדל מן בָּרָד כָּבֵד מְאֹד (שמות ט יח). וכמהו וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי (תהלים קט כב), הלמ"ד פתוח בעבור היותו פעל עבר, בהבדל מן כִּי יִמָּצֵא חָלָל (דברים כא א). וכמהו וּנְתַתִּיהָ לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי (ירמיהו כז ה), בהבדל מן צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא (דברים לב ד). וכמו בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ (משלי כג טו), שיבדל מן חָכָם יְשַׂמַּח אָב (משלי י א) ודומיהם. ודע כי עָשָׁן וחביריו ישנו בנינם אם יסמכו ויסור השוכן הנח שיש בין העי"ן והלמ"ד וישוב מקום העי"ן פתח גדול. כמו עֲשַׁן הָעִיר (יהושע ח כ). כי השי"ן פתוח בעבור הנו"ן שהוא שוקט ואיננו נעלם. כמו דְבַר הַמֶּלֶךְ (ש"א כא ט), זְּהַב אוֹפִיר (דה"א כט ד), וּזְהַב הָאָרֶץ (בראשית ב יב). וכמו חֲלַל חֶרֶב (במדבר יט טז), אֲבַק רַגְלָיו (נחום א ג), עֲפַר שֹׁמְרוֹן (מ"א כ י), בְּקַר זֶבַח הַשְּׁלָמִים (במדבר ז פח), חֲכַם לֵב (שמות לא ו), יְשַׁר דָּרֶךְ (משלי כט כז), וכמוהם רבים. ואע״פ שיחשב הקורא שיש בו שוכן בעבור המשך הטעם, אם יפול הטעם ותתחברנה המלות יפלו השוכנים כמו שזכרתי.

שער אחר

דע כי ימצא פתח גדול וקטון עם שוכן נח נעלם, והם שערים מעטים, כי הרבים הם כמו שזכרתי. ועתה אזכור גם אותם השערים כדי שיהיו נודעים ושמורים. דע כי ימצאו עם שוכן נעלם בפעלים ובשמות ובשמות הפעלים עם אות מאותיות אחה"ע, כמו שַׁעַר, כי השי"ן והעי"ן פתחין, ונפתח העי"ן בעבור הסבה שזכרתי, כי אין בינו ובין הרי"ש נח נעלם. ואולם השי"ן הוא בדרך השערים המעטים, וזה יקרא מלעיל. ופתרון מלעיל, נפילת השוכן השני והעמדת הראשון. ודע כי כל שם ושם פעל שהם על שלש אותיות יפול לעולם השוכן השני שהוא בין עי"ן השם והלמ"ד, ויעמוד הראשון שהוא בין פ"א השם והעי"ן, היה כתוב או איננו כתוב, הוא הנקרא מלעיל. כמו שַׁעַר, נַעַר, בַּעַל, חֹדֶשׁ, קֹדֶשׁ, אֶרֶץ, שֶׁלֶג, ותֹּאַר ואֹרַח. כי בין השי"ן והעי"ן במלת שַׁעַר שוכן נעלם איננו נראה במכתב, כמו שיש בין החי"ת והדל"ת במלת חֹדֶשׁ שוכן נח נעלם והוא הו"ו. ואין במלת שַׁעַר בין העי"ן והרי"ש נח נעלם או נראה ולא במכתב ולא במבטא, כמו אין בין הדל"ת והשי"ן במלת חֹדֶשׁ שוכן נח. וזה פירוש מלעיל. ופירוש מלרע, שכל שם או שם פועל שהוא מג' אותיות יעמוד בו השוכן הנח בין פ"ה השם והעי"ן וגם יעמוד בו שוכן שני בין עי"ן השם והלמ"ד, והוא הנקרא מלרע. והוא בקמץ גדול, כמו עָשָׁן ובָּקָר ושָׁלָל וחביריו. וכל שם או שם הפעל ובאמצעותו אחד מאותיות אחה"ע יהיה מלעיל ויהיה פ"ה השם או שם הפעל בפתח, כמו שַׁעַר, נַעַר, ובַּעַר, לַעַג, נַעַל, מַחַץ, נַחַל, שַׁחַל, רַחַב, פַּחַד, רַהַב, שַׁחַד, שַׁחַת, לַהַב. ונמצאו מזה השער מלות שש או <עמ' 123> שבע שהם מלרע, והם נָהָר, זָהָב, קָהָל, מָחָר, רָעָב, אֶחָד, אַחַת, אַחַר. ואולם נָהָר וקָהָל וזָהָב ומָחָר ורָעָב ידמו כלם למלת עָשָׁן וחביריו, והם קמצין. ואולם אַחַר ואַחַת ואֶחָד אינם כמו עָשָׁן וחבריו ולא כמו שַׁעַר וחבריו, בעבור היותם פתוחים ומלרע. ודע כי שַׁעַר וחבריו לא ישתנה בנינם אם יסמכו כמו השתנות בנין עָשָׁן וחבריו. כמו שַׁעַר עִירוֹ (בראשית כג י), נַעַר שָׁאוּל (ש"ב ט ט), לַהַב הַמִּזְבֵּחַ (שופטים יג כ), נַחַל מִצְרַיִם (יהושע טו ד) וכן כלם. ולא יתכן לומר שְׁעַר העיר ולא נְעַר שאול ולא נְחַל מצרים.

שער אחר

דע אם יהיה מאלה השמות ושמות הפעלים שהם בעי"ן וה"א וחי"ת פעל עבר, ישוב מקום הפ"ה קמוץ ומקום העי"ן פתוח, ויהיה הפעל שעבר מזה השער כמו הפעל שעבר מן עָשָׁן וחבריו. כמו מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם (יהושע כב כ), המ"ם הראשון קמוץ ועי"נו פתח גדול כמנהגם בעבור היותו פעל עבר, והשני פתוח המ"ם והעי"ן עבור היותו שם הפעל. וכמהו וּפָחַד וְרָהַב לְבָבֵךְ (ישעיהו ס ה עי"ש), פ"ה פָחַד קמוץ כדי שיבדל מן פַּחַד וָפַחַת (ישעיהו כד יז), ור"ש רָהַב קמוץ בעבור ההפרש שיש בינו ובין רַהַב וּבָבֶל (תהלים פז ד), והח"ת והה"א פתוחין כמו שהן בשם הפעל. וכמהו כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן הוּא (משלי כג ז), השי"ן קמוץ עד שיבדל מן שַׁעַר עִירוֹ (בראשית כג י). וכמהו וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא (ישעיהו ל כו) מן מָחַץ רָהַב (איוב כו יב) שהוא המ"ם קמוץ. וכמהו וְנָחַל יְיָ אֶת יְהוּדָה (זכריה ב טז), הנו"ן קמוץ שיבדל מנַחַל מִצְרַיִם (יהושע טו ד). וכמו וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם (ש"א יד כד), כדי שיבדל מן יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת (איוב ו ו). וכמו אֲשֶׁר זָעַם יְיָ (מלאכי א ד), להבדיל מן זַעַם וְצָרָה (תהלים עח מט). וכמו וְנָעַל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ (ש"ב יג יח), כדי שיבדל מן בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל (דברים כה י). וכמהו עוֹרִי שָׁחַר מֵעָלָי (איוב ל ל), כדי שיבדל מן וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה (בראשית יט טו). ועל זה מנהג זה השער.

זה שער השם שהוא על משקל פֶעֶל מלעיל

דע כי מה שיהיה על משקל פֶּעֶל מהשמות ושמות הפעלים יהיה מקום הפ"א והעי"ן פתח קטן לעולם. כמו אֶרֶץ, הר"ש פתוח, והוא הדרך הנכון בעבור נפלו על שוכן שאיננו נעלם והוא הצד"י. ונפתח האל"ף כי יש בינו ובין הרי"ש שוכן נח נעלם. וכמהו גֶּשֶׁם ומֶלֶךְ וזֶרֶם ושֶׁמֶשׁ וחֶדֶר והֶבֶל וחֶרֶב, נֶגֶף, שֶׁפֶךְ, טֶרֶף, יֶקֶב, שֶׁמֶן, כֶּרֶם, לֶחֶם, שֶׁלֶג, גֶּפֶן, דֶּרֶךְ, פֶּרֶךְ, פֶּסֶל, קֶרֶץ, צֶמֶר, רֶשֶׁת, פֶּרֶשׁ, רֶפֶשׁ, שֶׁקֶר, חֶרֶשׁ לֵאמֹר (יהושע ב א), תֶּבֶל עָשׂוּ (ויקרא כ יב), מקום הפ"א באלה כלם פתח קטן. ונמצאו מעטים על מנהג הלשון, כמו שֵׁבֶט מלעיל השין קמץ קטן, וכך ראוי. וכמהו חֵלֶק, סֵפֶר ומעטים אחרים, כן מצאנו אותם. <עמ' 124>

שער אחר

דע כי מה שיבא בהתחבר המלות לא יבא כן במקום ההפסקה, וסימנה אתנח או סוף פסוק. כל מה שיהיה תחתיו אתנח או סוף פסוק לא יתחבר רק יפסק. ופעמים יעמודו ויפסיקו בזקף קטון, ואינם כי אם מעטים. וכלל הדבר, כי כל מה שיבא פתח בחבור המלות ישוב קמוץ במקום ההפסקה. והפ"ה לבדו ישוב קמץ, וישאר העי"ן כמו שהיה. כמו אֶ֥רֶץ אֶ֖רֶץ אָ֑רֶץ (ירמיהו כב כט), הנה השלישי מעמד באתנחתא, ובעבור זה האל"ף בקמץ גדול אחר היותו פתוח בפתח קטן. וכמהו תַּחְתָּיו לֵאמֹר לְמִי אָ֑רֶץ (ש"ב ג יב). וכמהו סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָ֑רֶךְ (ישעיהו נז יד). וכמהו יִתְעַלֶּם שָֽׁלֶג (איוב ו טז). וכמהו יִפְרְצֵנִי פֶ֭רֶץ עַל פְּנֵי פָ֑רֶץ (איוב טז יד), האחד פתח קטן והשני קמץ גדול. וכמהו לְפָנָיו יֵלֶךְ דָּ֑בֶר (חבקוק ג ה). ומנהג זה השער שיהיה עם האתנח וסוף הפסוק קמוץ חוץ ממעטים.

שער אחר ממנו

דע כי אֶרֶץ וחבריו לא ישתנה בנינם אם יסמכנו אדם אל שם נראה, כמו אֶרֶץ מִצְרַיִם (בראשית מא יט), פתח כאשר היה קדם שיסמך ולא נשתנה. וכמהו שֶׁלֶג לְבָנוֹן (ירמיהו יח יד), שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה (שמות כט ז), זֶרֶם קִיר (ישעיהו כה ד) והדומה להם. ונמצאת מלה אחת מזה השער שהיא משתנה בסמיכה, והיא הֶבֶל, בעבור הֲבֵל הֲבָלִים (קהלת א ב). ושמור אותה כי אין לה דומה [כי אם חֶדֶר בְּחָדֶר (מ"א כ ל) שהוא וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ (שמות ז כח), ויתכן שיש שם עוד אחר].

אמר אברהם המתרגם: כמוהם מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ (חבקוק ב טו), וּסְגֹר דְּלָתְךָ (ישעיהו כו כ), שבאו סמוכים כמו עָשָׁן וחבריו, והם בתחלה מלעיל: חֶמֶת ודֶּלֶת. אשוב לענין הספר. יתכן שיאמר מי שירצה שהם בשני בנינים, כמו שמצאנו כָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה (שמות יג יב) ושְׁגַר אֲלָפֶיךָ (דברים ז יג).

ודע כי חֵרֵף עֹשֵׂהוּ (משלי יד לא), ומֵאֵן, ובֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה (דברים א ה), וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו (במדבר ח כו), אינם כמו אֶרֶץ וחבריו, בעבור היותם פעלים עוברים, והם קמוצים הפ"ה והעי"ן לענין הפתרון. ודע כי מֵכִין תֵּבֵל בְּחָכְמָתוֹ (ירמיהו י יב) התי"ו והבי"ת קמוצים להפריש בינו ובין תֶּבֶל עָשׂוּ (ויקרא כ יב). וכמו וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ (תהלים י ג) להפריש בין כִּי לִי תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ (ישעיהו מה כג). וכמו לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ (ויקרא יט יד) להפריש בינו ובין חֶרֶשׁ לֵאמֹר (יהושע ב א). ולא יחשוב חושב כי יָרֵךְ וכָּתֵף וגָּדֵר וגָּזֵל על משקל אֶרֶץ וחבריו בעבור היותם מלעיל, כי לא בא אחד מאלה השמות בפתח קטון כי אם נסמכו. כמו יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא א יא), יֶרֶךְ יַעֲקֹב (בראשית לב כו), כֶּתֶף הַבַּיִת (מ"א ו ח), וְגֶדֶר אֲבָנָיו (משלי כד לא), גֵזֶל מִשְׁפָּט (קהלת ה ז), גָּזַל גֵּזֶל אָח (יחזקאל יח יח). ואם לא יסמכו יהיו יָרֵךְ וְכָתֵף (יחזקאל כד ד), גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה (במדבר כב כד), אוֹ בְגָזֵל (ויקרא ה כא), מקום הפ"א קמץ גדול ומקום העי"ן קמץ קטן בעבור היותם מלרע. ודע כי אָוֶן ותָּוֶךְ ועָוֶל שהם מלעיל והאל"ף והתי"ו והעי"ן קמוצים והו"וין פתח קטון, ישתנה בנינם בסמיכה, תאמר מן עָוֶל – בְּעֶוֶל רְכֻלָּתְךָ (יחזקאל כח יח), והנה הוא בסמיכתו דומה למלת יֶרֶךְ וחבריו. ואם נסמך אָוֶן ותָּוֶךְ, יאמר אוֹנֵךְ (ירמיהו ד יד) ותוֹךְ הַיָּם (שמות יד טז). ושמור אלה השלשה ואין להם רביעי. <עמ' 125>

שער אחר

אם בא על משקל אֶרֶץ שם או שם הפעל, ויהיה השלישי מאותיותיו עי"ן או ה"א או ח"ת, ישוב מקום העי"ן שהיה בפתח קטן אל פתח גדול, ולא יסור מהיותו מלעיל, והוא על משקל אֶרֶץ חוץ מפתיחת עי"נו בפתח גדול. וראש השם פתוח בפתח קטון כמו שהיה. כמו זֶרֶע, נֶגַע, נֶטַע, רֶגַע, בֶּקַע, רֶשַׁע, בֶּצַע, שֶׁבַע, פֶּתַע, פֶּתַח, שֵׁמַע, צֶמַח, קֶמַח, פֶּרַח, רֶוַח, קֶרַח. ואם ישובו הראשונים מאלה השמות קמוצים בקמץ גדול, לא יהיה כי אם באתנח וסוף פסוק, כמו זֹרֵעַ זָ֑רַע (בראשית א כט), בְצִלְצְלֵי שָׁ֑מַע (תהלים קנ ה), וּמְקוֹם הַצֶּדֶק שָׁמָּה הָרָֽשַׁע (קהלת ג טז), וכמהו וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָֽטַע (איוב יד ט), כלם מלעיל. כי אלו לא היה באתנח וסוף פסוק היו רֶשַׁע ונֶטַע וזֶרַע ושֶׁמַע. ואם היו האותיות הראשונים קמוצים בלא אתנח וסוף פסוק, דע שהם פעלים עוברים, כמו וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל (שופטים ו ג), וְיַעֲקֹב שָׁמַע (בראשית לד ה), נָטַע כֶּרֶם (דברים כ ו). אלה פעלים עוברים והם כלם מלרע.

שער השם שהוא מלעיל על משקל פֹּעַל

כל שם או שם פעל משלשה אותיות על משקל פֹּעַל שיפול השוכן השני ויעמוד הראשון הוא מלעיל, ומקום העי"ן לעולם מאותו השם או שם הפעל פתח קטן. וכן ראוי להיות, כי אין בין העי"ן והלמ"ד שוכן נח ונעלם. כמו חֹדֶשׁ, הדל"ת פתח קטן בעבור נפלו על שוכן איננו נח נעלם, והוא השי"ן. ואולם השוכן הנח הנעלם הראשון הוא עומד שהוא בין החי"ת והדל"ת והוא הו"ו, ופעמים לא ימצא כתוב והוא יקרא מלעיל. וכמהו קֹדֶשׁ ושֹׁרֶשׁ ועוֹרֶף ותֹּקֶף וחֹמֶר ועֹמֶר וכֹּפֶר ובֹּקֶר וחֹשֶׁךְ ואֹזֶן וגֹּרֶן ואֹפֶל ועֹשֶׁר. מקום העי"ן באלה השמות בפתח קטן וכמוהם רבים. ואם בא על זה המשקל שם או שם הפעל השני מאותיותיו או השלישי עי"ן או ה"א או ח"ת או אל"ף, יהיה מקום העי"ן פתח גדול ויעמד מלעיל, כמו תֹּאַר ומֹהַר וזֹהַר וצֹחַר וצֹהַר ובֹּהַק ושֹׁהַם ונֹעַם ובֹּעַז וגֹּעַל וצֹעַן ושֹׁחַד ורֹחַב ונֹפַח ונֹחַם. ואלה השמות כלם מלעיל ומקום העי"ן בפתח גדול בעבור נפלו על שוכן איננו נעלם. ולא נמצא שם על זה המשקל שיהיה האות השני או האות השלישי אחד מאחה"ע ומקום העי"ן בפתח קטן, חוץ מן שנים ואין להם שלישי, והם בּוֹהֶן, אֹהֶל. ואולם השמות ושמות הפעלים שהוא השלישי מאותיותיו אחד מן אחה"ע כמו אֹרַח ונֹגַהּ וחבריו כלם על מנהג, לא נמצא על משקלם שהוא בפתח קטן, וזה דבר ברור.

שער אחר ממנו

דע כי תֹּאַר וחבריו מלעיל במו חֹדֶשׁ וחבריו. ואם יבא על משקל פּוֹעָל שם שלא יהיה השני מאותיותיו או השלישי אחד מאחה"ע אכן יהיה משאר האותיות לא יהיה על משקל אחר, ויהיה מין אחר בעבור היותו מלרע ומקום עי"ן השם קמץ גדול וחבורו וסמיכותו אינם על מנהג <עמ' 126> המשקל הראשון כמו אוֹצָר, חוֹתָם ושׁוֹפָר וגּוֹזָל ועוֹלָם ומוֹרָג וגּוֹרָל ודּוֹתָן. מקום העי"ן באלה השמות בקמץ גדול, ובין העי"ן והלמ"ד שוכן נח נעלם מהמכתב. ולא נמצא אחד מהם מלעיל. אכן נמצאו שלשה על משקל אוֹצָר, והאות השלישי מאותיות הגרון, ולא באו על משקל אֹרַח וחבריו והם קמוצים, והם תּוֹתָח וקוֹבָע וצוֹפָע, ואין להם רביעי.

שער אחר ממנו

אם יסמך חֹדֶשׁ וחבריו גם אֹרַח וחבריו אל שם נראה ישארו על מתכונתם ולא ישתנה בניינם, כמו חֹדֶשׁ יָמִים (בראשית כט יד), שֹׁרֶשׁ יִשַׁי (ישעיהו יא י), קֹדֶשׁ יְיָ (ויקרא יט ח), רֹבַע הַקַּב דִּבְיוֹנִים (מ"ב ו כה), נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד (במדבר יט ד) וכמוהם רבים. ואם יסמך אל שם מכונה יסור השוכן אשר בשבילו נקרא מלעיל והוא הו"ו, ונשאר קבוץ על ראשו, כדי שיהיה הקבוץ מורה על הו"ו הנופל וזה יקרא קמץ חטף. ומנהגו שלא יפול על שוכן נעלם לעולם, ואשר מנהגו שיפול על שוכן נעלם הוא הקמץ הגדול והקטן. וזה שאמרתי יתברר בחֹדֶשׁ ואֹרַח והדומה להם, כמו חָדְשׁוֹ, שנפל השוכן הנעלם שיהיה במלת חֹדֶשׁ והוא הו"ו, וקובץ עתה החי"ת ושוכן ונח הדל"ת. וכמהו אָמְרִי, אָמְרוֹ, וגָּרְנִי וגָּרְנוֹ וחָשְׁכִּי ותָּקְפּוֹ ואָזְנִי ושָׁרְשִׁי ואָרְחִי וטָרְחִי וטָרְחָם וקָדְשָׁם וחָדְשָׁם וטָרְחֲכֶם וקָדְשְׁכֶם ואָזְנְכֶם וגָרְנְךָ וקָדְשְׁךָ ואָרְכּוֹ ורָחְבּוֹ ועָמְקוֹ ושָׁמְעוֹ ועָבְרוֹ ועבְרֵי בְּעֵמֶק (תהלים פד ז עי"ש). נפל מאלה כלם השוכן הנעלם שהוא הו"ו וקבוץ פ"ה השם ונח העי"ן.

שער אחר ממנו

דע כי סמיכת תֹּאַר וחבריו אל שם נראה לא תשנה בנינם. ואם יסמך אל שם מכונה יהיה הראשון קמץ גדול ויפול הו"ו ויהיה הקבוץ על השני שהוא עי"ן השם, לא ינוח כמנהג חֹדֶשׁ ואֹרַח וחבריו. כמו תָּאֳרוֹ, נפל הו"ו שהיה בין התי"ו והאל"ף במלה תֹּאַר קודם שיסמך, וקובץ השני והוא האל"ף כדי שיורה הקבוץ על הו"ו, ולא נח השני כמנהג חֹדֶשׁ ואֹרַח וחבריהם. והראשון יהיה בקמץ גדול. וכמהו זָהֳרוֹ ופָּעֳלוֹ וטָהֳרוֹ וטָהֳרָם ואהליו, כי אֹהֶל כמו תֹּאַר ולא נשתנה ממנו כי אם בין פתח גדול וקטן והמה קרובים. ותאמר תָּאֳרָם ותָּאֳרִי ופָּעֳלְךָ ואָהֳלִי ואָהֳלְךָ, וכל הנגזר כמוהם מהם. ולא יתכן לומר פָּעְלוֹ ואָהְלוֹ בנוח העי"ן והה"א, כי אלה אותיות אחה"ע, ולעולם יתנועעו במקום שהיה ראוי לנוח. חוץ אם בא אחריו אות דגוש מן בגדכפ"ת, אז לא יפול הו"ו שהוא השוכן הנעלם, כי אם הפלתו לא תוכל להניע אחד מאחה"ע, כי אם תשים קבוץ על האחד, כדי שלא ידמה שם הפעל כפעל הסמוך. ואם יטעון טוען ויאמר הנה רָחְבּוֹ כמשקל תֹּאַר, התשובה שיכולנו להניח החי"ת עם דגשות הבי"ת.

שער שמות הנקוד ועניניהם

הראשון קמץ גדול, קמץ קטן, פתח גדול, פתח קטן, שוא, דגש, רפא, טרחא, מאריך, אתנחתא, שופר גדול, שופר קלקל, מקיף, פשט, <עמ' 127> זקף קטון, זקף גדול, זרקא, שרי, דרגא, תביר, שלשלת, דחי, תרסא, תלישא, קדמא, אזלא, גריש, שני גרישין, פזר קטון, פזר גדול, ירח בן יומו, לגרמין, פסקן, סגול, סמיך מאריך, יתיב, רביע. אלה הם שמותם. ואלה סימנם: אוי"ה בגדכפ"ת סימן; במ"ף סימן; אחה"ע; סימן; אֹ אַ אֵ אִ אֻ אֶ אָ, ה"ע טי"ם נח"ץ חז"ם.

ועתה אחל לבאר ענינם ואומר מה ענין פשט במאריך ובמקיף, כמו וַיִּקְרָא אֱלֹהִ֤ים לָאוֹר֙ יוֹם (בראשית א ה) וכמו וְהָאָרֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹהוּ (בראשית א ב), ולמה היה במלת הָיְתָ֥ה מאריך ולא היה מקף, ולמה במלת אֱלֹהִ֤ים מקף ולא היה מאריך. ואומר כי היה במלת הָיְתָ֥ה מאריך בעבור היות הפשט בתחלת אותיות תֹ֙הוּ֙, על כן היה תחת הָיְתָ֥ה מאריך. והיה במלת אֱלֹהִ֤ים מקיף בעבור היות הטעם באות השני, והוא לָאוֹר֙. וכן אם היה הטעם באות השלישי או הרביעי או החמישי יהיה לעולם מקף תחת המלה שהיא בתחלה.

ועתה אבאר ענין דרגא ומאריך, ואומר אם היה תביר באות השלישי או הרביעי או החמישי יהיה במלה הראשנה דרגא, ואם היה התביר באות הראשון או השני תהיה המלה במאריך, כמו וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם (בראשית א יז), והראשון כמו וַיִּקְרָ֧א הָֽאָדָ֛ם (בראשית ג כ).

ועתה אבאר ענין השופר מלמעלה ומלמטה, ואומר לאיזה ענין חזר הטעם מלמטה במלת אֵ֣לֶּה תוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם (בראשית ב ד) ולמה לא היה למעלה, בעבור היות הטעם בתחלת המלה באות הראשון. ואם היה בשני או בשלישי או ברביעי, לעולם יהיה למעלה, כמו וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ (בראשית א כז), וכמו שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ (בראשית יט א).

ואחל לבאר ענין סמיך במאריך ובשופר, כמו כִּֽי־אִם־כֹּ֤ה תַעֲשׂוּ֙ לָהֶ֔ם (דברים ז ה) וכמו כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ (דברים יב יב), למה בכִּי הראשון מאריך ובשני שופר, ואומר כי הטעמים עומדים על מתכונתם, ואם אחריו יהיה הטעם באות הראשון יהיה שופר, ואם בשני או בשלישי, יהיה סמיך במאריך.

ואומר ענין שופר מלמטה ושופר מלמעלה במלה אחת, כמו וְהָ֣אָדָ֔ם (בראשית ד א) וכמו וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ (שמות א י עי"ש), ולמה היה במלת וְהָ֣אָדָ֔ם שופר מלמטה ובשֹׂנְאֵינוּ פשט. אם היה הטעם באות השני או השלישי יהיה שופר מלמטה ואם היה באות הראשון יהיה מלמעלה.

ועתה אחל לענין במ"ף, כמו וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם (דברים ט ח), וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף (בראשית מג טו), וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ח לה). ואומר, אם היה קודם אחד מן במ"ף ו"ו, תהיה נקודה בתוך הו"ו, ועם שאר אותיות יהיה תחת הו"ו שוא, כמו וְגָר זְאֵב (ישעיהו יא ו), חוץ אם היה אחר הו"ו שוא, ואע״פ שיהיה האות אינו מן במ"ף יהיה בו"ו שרק, והוא כמו וּנְתַתִּיו לַייָ (ש"א א יא), בעבור היות הנו"ן בשוא.

ואחל לענין אוי"ה בגדכפ"ת, ואומר שאם יבא אחד מן אוי"ה ואחריו אחד מן בגדכפ"ת לעולם יהיו רפים, חוץ מאלה הנזכרים עד יבא ויורה צדק, והם אֲדַרְגָּזְרַיָּא֩ גְדָ֨בְרַיָּ֤א דְּתָבְרַיָּא֙ (דניאל ג ב), וְשַׂמְתִּ֤י כַּֽדְכֹד֙ שִׁמְשֹׁתַ֔יִךְ (ישעיהו נד יב), נִלְאֵ֥יתִי כַּֽלְכֵ֖ל (ירמיהו כ ט), יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן (שמות טו טז), מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר (שמות טו יא), עַם־ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ (שמות טו יג), וְחָכְמָ֥ה כְּחָכְמַת־אֱלָהִ֖ין (דניאל ה יא).

ודייתי מרחיק: גָּאַ֣לְתָּ בִּזְר֣וֹעַ עַמֶּ֑ךָ (תהלים עז טז), וּמִשְׁנֶה־כֶּ֛סֶף (בראשית מג טו). וענין מרחיק, היות <עמ' 128> הטעם באות הראשון או השני, חוץ מאחד שהוא דגש, והוא וַעֲבָדֶ֥יךָ בָּ֖אוּ (בראשית מב י). וכל מפיק הוא דגוש, כמו בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים (בראשית ו טז), חוץ מאחד: אֲדֹנָ֥י בָ֝֗ם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ (תהלים סח יח). ועוד אם יתחברו שני אותיות דומות השוא בראשון, כמו וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ (בראשית לט יב), בְּֽבוֹא־אֵ֭לָיו נָתָן הַנָּבִיא (תהלים נא ב). ואם התחברו בקמוץ יהיה רפה, כמו אִשָּׁ֥ה בִבְתוּלֶ֖יהָ יִקָּח (ויקרא כא יג).

ועתה אחל לבאר ענייני הגעיא, והוא על ה' דרכים: אֹ אָ אֵ אִ אֻ כמו שְֽׁלֵמִ֧ים הֵ֣ם אִתָּ֗נוּ (בראשית לד כא) – זה אֵי, מֵ֥אִתְּךָ֗ תְֽהִלָּ֫תִ֥י (תהלים כב כו) – זה אִי, שְֽׂאוּ־נֵ֔ס (ישעיהו יג ב) – זה אוּ, יִרְאַ֤ת יְ֨יָ׀ טְֽהוֹרָה֘ (תהלים יט י עי"ש) – זה אוֹ, בְּֽהֵ֮יכַ֤ל קָדְשׁ֗וֹ (תהלים יא ד) – זה אֵי. ואומר כי הגעיא לא תשתנה ענינה כי אם בד' אותיות, והם אחה"ע, אם היה האות שיש בו הגעיא אחריו אל"ף, תקרא הגעיא כאשר תחת האל"ף, אם היה אִי תהיה קריאת הגעיא אִי, ואם היה אָה תהיה קריאתה אָה. ועוד אם היה הגעיא באות והאות שאחריו חי"ת או ה"א או עי"ן, יהיה דרך קריאת הגעיא בדרך הנקוד שיש תחת הה"א או תחת העי"ן. כמו יְהִ֤י שְׁמ֨וֹ לְֽעוֹלָ֗ם (תהלים עב יז), בעבור אוֹ היה קריאת הגעיא אוֹ. ועל זה המנהג הם כלם.

ועתה אחל לענין שופר נשואי ושופר קלקל, ואומר, אם היה השופר באות הראשון מהמלה יהיה קלקל, כמו חֶ֣רֶשׁ לֵאמֹ֔ר (יהושע ב א), וכן תַּ֣חַת שֻׁלְחָנִ֔י (שופטים א ז), עֶ֣בֶד יְיָ֔ (יהושע א טו), ולא יהיה לעולם אחריו כי אם זקף, ויהיה קלקל. ואולם אם היה אתנח, יהיה שופר נשואי, כמו וַיָּמָת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן עֶ֣בֶד יְיָ֑ (יהושע כד כט). וכן אם היה השופר באות השני או השלישי או הרביעי, והוא זקף או אתנח, יהיה נשואי כמו בְּמֵאָ֣ה קְשִׂיטָ֑ה (יהושע כד לב), וכן אָמַ֣ר יְיָ֔ (שמות ד כב).

ואומר מה ענין פזר גדול ופזר קטן, ואומר, כל מה שהוא סמוך לירח בן יומו יקרא פזר גדול, כמו אַלְפַּ֪יִם בָּֽאַמָּ֟ה (במדבר לה ה), וכמו אֲשֶׁר־עָשָׂ֪ה הָמָ֟ן (אסתר ז ט), וכמו יְנַעֵ֪ר הָֽאֱלֹהִ֟ים (נחמיה ה יג) ודומיהם, ומה שיהיה קודם ממנו שופר מיושב יהיה פזר קטון, כמו אֵ֣לֶּה הַנְּחָלֹ֡ת (יהושע יט נא), וְשֹׁטְרִ֣ים׀ וְשֹׁפְטָ֡יו (יהושע ח לג).

שער טעמי המקרא ומשרתיהם

הטעמים יתחלקו למיניהם על שני חלקים. האחד טעמי כ"א ספרים, והשני טעמי ג' ספרים, והם תהלים ואיוב ומשלי. ועתה אחל לבאר טעמי כ"א ספרים ומשרתיהם, ואומר כי יתחלקו לג׳ חלקים: ידיעה והעמדה ועלוי. וחלקי הידיעה ג', והם פזר ותריס ותלשא. ומיני ההעמדה ג׳, והם יתיב וזקף ואתנח. ומיני העלוי ששה, והם זרקא ולגרמיה ורביע ותביר וטפחא וסליק שהוא סוף פסוק. והנה י"ב טעמים לכ"א ספרים. ולאלה הי"ב טעמים ח׳ משרתים, ואלה שמותם בלשון אנשי טבריא: שופר ותלישא זעירא ותלישא רבא ושופר הפוך ואזלא ומארכא ושלשלת ודחויה. וביאור טעמי השלשה הספרים הנשארים, שגם הם יתחלקו לשלשה חלקים, ומספרם ח' טעמים ולהם ח׳ משרתים. ומיני הידיעה פזר וזרקא. <עמ' 129> ומין העלוי אחד והוא הרביעי. ומיני ההעמדה חמשה: לגרמי ויתיב ואתנח וטפחא וסליק שהוא סוף פסוק. ואלה הם ח' טעמים, ואלה משרתיהם: שופר ותלישא זעירא ותלישא רבא ושופר הפוך ושופר נחת ודחויה ומארכא ושלשלת ומקל חרטי. והם עשרה משרתים לח׳ טעמים, וכללם י"ח. והפזר יהיה במקרא שנים זה אחר זה, כמו וַֽיְמַהֲר֡וּ וַיַּשְׁכִּ֡ימוּ (יהושע ח יד); וג' כמו לְהֵימָן בְּנֵי הֵימָ֡ן בֻּקִּיָּ֡הוּ מַתַּנְיָ֡הוּ (דה"א כה ד); ויהיה ארבעה, כמו וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַעֲמָשַׂ֡י (דה"א טו כד); ויהיה חמשה, כמו וְֽאֶחָ֡יו שְֽׁמַעְיָ֡ה וַעֲזַרְאֵ֡ל מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י (נחמיה יב לו); וששה או ז׳ לא ימצאו, אכן ימצאו שמנה, כמו וְעִמָּהֶם אֲחֵיהֶם הַמִּשְׁנִים זְכַרְיָ֡הוּ בֵּ֡ן וְיַֽעֲזִיאֵ֡ל וּשְׁמִֽירָמ֡וֹת וִיחִיאֵ֣ל׀ וְעֻנִּ֡י אֱלִיאָ֡ב וּבְנָיָ֡הוּ וּמַֽעֲשֵׂיָ֡הוּ (דה"א טו יח). ואשר יהיה ג׳ זה אחר זה לא יותר הוא הזקף והזרקא והזקף גדול, כמו עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם (שמות טז ו), אלה שנים וכמוהם רבים. והשלשה זה אחר זה זקף קטון כמו כְּבֹאֲךָ֣ בָבֶ֔ל וְֽרָאִ֔יתָ וְֽקָרָ֔אתָ (ירמיהו נא סא) והדומה להם. ולא ימצא יותר על שלשה. והזרקא ימצא זה אחר זה שנים, כמו כֹּה־אָמַ֣ר יְיָ֘ לִמְשִׁיחוֹ֘ לְכוֹרֶשׁ (ישעיהו מה א) והדומה לו. ויהיה שלשה והוא אחד במקרא: יַ֜עַן אֲשֶׁר־שָׁלַ֣חְתָּ מַלְאָכִים֘ לִדְרֹשׁ֘ בְּבַ֣עַל זְבוּב֘ (מ"ב א טז). ואשר לא יהיה כי אם שנים זה אחר זה הם ד', והם יתיב ולגרמי ותביר ותלשא. והיתיב כמו מִפְּנֵי֙ תְּנוּפַת֙ (ישעיהו יט טז), וְאַתָּה֙ לֹא־בָ֙אתָ֙ (ש"א יג יא) והדומה להם. והתביר כמו בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת (ש"א יח יט), זֶ֛ה הֶ֛בֶל (קהלת ד ח), לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם (מ"א כא טז) ודומהם. והתלשא הוא א' בכל המקרא, כמו בֹּ֣א הֵ֠נָּה וְאֶשְׁלְחָה֩ אֹתְךָ֙ אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ (ש"ב יד לב). והמסמנין שמו הפרש בצורות, שכל מה שהוא טעם שמוהו לשמאל הספר ולימין הקורא, ואם הוא משרת שמוהו לימין הספר ולשמאל הקורא. המשרת כמו וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן־חִ֠לְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל רַב שָׁקֵה דַּבֶּר נָא אֶל עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ (מ"ב יח כו). והטעם הוא כמו וְאֵיךְ תָּשִׁיב אֵ֠ת פְּנֵי פַחַת אַחַד עַבְדֵי אֲדֹנִי הַקְּטַנִּים (שם פסוק כד). ולגרמי כמו וַיִּמַח אֶֽת־כָּל־הַיְק֣וּם׀ אֲשֶׁ֣ר׀ עַל־פְּנֵ֣י (בראשית ז כג), מַדּ֣וּעַ׀ עָבַ֣רְתָּ׀ לְהִלָּחֵ֣ם (שופטים יב א), תָּב֣וֹא׀ אֶל־אֶ֣רֶץ׀ מְשׁוֹבֶ֣בֶת (יחזקאל לח ח) ודומיהם. והשופר ההפוך אשר הוא מוכרת אין לו מספר עם הטעמים. ואולם הגעיא איננו מן הטעמים ולא מן המשרתים, ואולם הוא הפך המקיף, כי המקיף יחבר המלה והגעיא פורש המלות, כמו אֶת־דַּֽרְכֵ֨י עַמִּי (ירמיהו יב טז), הַֽנְחַ֥ת יְיָ (יואל ד יא), הַֽשְׁחִ֥ית הַכֹּל (ישעיהו סה ח) והדומה להם. וב׳ פסוקים במקרא בי"א טעמים לכל א׳, האחד יחסר ממנו פזר והשני יחסר ממנו זרקא, ואלה הם: וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ׀ עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֘ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֘ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אֲשֶׁר־שָׁלַ֣ח אֶתְכֶם֒ וְדִבַּרְתֶּ֣ם אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְיָ֔ הַֽמִבְּלִ֤י אֵין־אֱלֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַתָּ֣ה שֹׁלֵ֔חַ לִדְרֹ֕שׁ בְּבַ֥עַל זְב֖וּב אֱלֹהֵ֣י עֶקְר֑וֹן לָ֠כֵן הַמִּטָּ֞ה אֲשֶׁר־עָלִ֥יתָ שָּׁ֛ם לֹֽא־תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּה כִּֽי־מ֥וֹת תָּמֽוּת: (מ"ב א ו) וזה חסר פזר. וחסר הזרקא הוא וְֽיָצְא֞וּ יֹשְׁבֵ֣י׀ עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּבִעֲר֡וּ וְ֠הִשִּׂיקוּ בְּנֶ֨שֶׁק וּמָגֵ֤ן וְצִנָּה֙ בְּקֶ֣שֶׁת וּבְחִצִּ֔ים וּבְמַקֵּ֥ל יָ֖ד וּבְרֹ֑מַח וּבִעֲר֥וּ בָהֶ֛ם אֵ֖שׁ שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים: (יחזקאל לט ט) <עמ' 130>

שער השוא הנע והנח

עתה אחל לבאר דרכי השוא, כי הם נעלמים מדעת בני אדם. דע כי ענין השוא על שני דרכים: נח ונע. ודע כי כל שוא שהוא באחרית המלה לעולם הוא נח, כמו בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ (בראשית א א), כי תי"ו בְּרֵאשִׁית ומ"ם אֱלֹהִים וצד"י הָאָרֶץ נחים. ולא הוצרכו המדקדקים לעשות שוא תחתיהם, כי לא יעלה במחשבת איש שיתנועעו. הלא תראה כי אֵלַיִךְ, עָלַיִךְ, ישימו תחת הכ"ף שוא עבור שלא יתדמו למלות הזכרים. וכן תחת אָמַרְתְּ ושָׁמַרְתְּ שהם לשון נקבה, שלא יתדמו לאָמַרְתָּ ושָׁמַרְתָּ שהם זכרים. ודע כי כל שוא כי יהיה זה אחר זה באמצע המלה, הראשון יהיה נח והשני נע, כמו וַיִּשְׁמְעוּ (בראשית ג ח), וַיִּשְׁמְרוּ (תהלים נט א), וַיִּשְׁכְּרוּ (בראשית מג לד), וַיִּצְבְּרוּ (שמות ח י), מִשְׁבְּצוֹת (שמות כח יא), מַרְכְּבוֹת (שמות טו ד) ודומיהם. ואלה והדומים להם זכרנו אותם. ועתה אחל לבאר כי המקומות שיתנועע השוא בנוע אחד משבעה מלכים הם חמשה, והמקומות שיתנועע בהם בפתח שבעה, יהיה כללם י"ב. ועתה אחל לבאר המקום הראשון. אם היה שוא באות הראשון מהמלה יתנועע בפתח, כמו בְּרֵאשִׁית, קְדוֹשִׁים, גְּדוֹלִים והדומה להם. והמקום השני, אם היה באמצע המלה ולפניו שוא אחר, יתנועע השני בפתח, כמו וַיִּקְרְבוּ (בראשית מז כט), וַיִּשְׁמְרוּ (תהלים נט א), תִּתְקְפֵהוּ (איוב יד כ), יָשְׁבְּקָשָׁה (דה"א כה ד), דַּרְכְּמֹנִים (נחמיה ז סט). והשלישי, אם האות שהוא בשוא יהיה דגוש יפתח, כמו יִתְיַצְּבוּ (תהלים ב ב), יִתְהַלְּכוּ (ש"א ב ל), הִתְקַדְּשׁוּ (במדבר יא יח), הַמְדַבְּרִים (שמות ו כז) ודומיהם. והרביעי, אם היו שני אותיות נחברים יפתח השוא, כמו וַיִּתְגֹּדְדוּ (מ"א יח כח), וַיְעֹלְלֻהוּ (שופטים כ מה), וְיִהְיוּ נֹדְדִים (הושע ט יז), דָּלְלוּ וְחָרְבוּ (ישעיהו יט ו), וַיִּתְרֹצְצוּ (בראשית כה כב) והדומה להם. ואם היה שבור לא יתנועע כן, כמו כי רִנְנַת רְשָׁעִים (איוב כ ה), וְשָׁדְדוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם (ירמיהו מט כח). והחמישי, שיהיה השוא בין הטעם ומשרתו, כמו נִ֥דֲר֣וּ וְשַׁלְּמוּ (תהלים עו יב) אִ֥מֲר֣וֹת יְיָ (תהלים יב ז) והדומה להם. או יהיה בין געיא וטעם, כמו מִֽלֲלַ֡י גִּֽלֲלַ֡י (נחמיה יב לו) ודומיהם. והששי, אם יהיה האות שהוא אחרי השוא דגוש עליו טעם יפתח השוא, כמו אֵֽלֲכָה־לִּ֤י (ירמיהו ה ה), נֵ֖לֲכָה־נָּ֞א (שמות ג יח), נִ֣ירֲשָׁה לָּ֑נוּ (תהלים פג יג). ובשביל זה יהיה הזי"ן לְשֵׁיזָבוּתַ֑נָא (דניאל ג יז) פתוח כי הוא מזה השער, ודִּ֥י יְשֵֽׁיזְבִנְכ֖וֹן (דניאל ג טו) לא יפתח כי אינו מזה השער. והשביעי, אם יהיה האות השוא מ"ם, ושאחריו דגוש עליו טעם, כמו הַֽמְשַׁלֵּ֣חַ מַעְיָנִים (תהלים קד י), הַֽמְכַסֶּ֬ה שָׁמַיִם (תהלים קמז ח). ואם סר הטעם מהאות השני לאשר אחריו לא יפתח, כמו הַלְוִיִּם הַֽמְעַשְּׂרִ֔ים (נחמיה י לח), הַֽמְהַלְּכִ֖ים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (קהלת ד טו). הלא תראה כי הַֽמְבַשֵּׂ֜ר (ש"א ד יז) יפתח והַֽ֝מְבַשְּׂר֗וֹת (תהלים סח יב) לא יפתח. ומה שיצא מאלה השבעה הנזכרים לא יפתח, כמו שָׁמַעְתִּי, תֵּלְכוּ ודומיהם, חוץ ממעטים: בְּשִֽׁקֲתוֹת הַמָּיִם (בראשית ל לח), תִּֽקְפַת לַהֲזָדָה (דניאל ה כ). וכל בָּרֲכוּ עליו טעם, חוץ מן בָּֽרְכוּ־נָ֖א אֶת יְיָ (דה"א כט כ). וענין הטעם שיניע השוא לא בפתח לבדו, כי אם באחד משבעה מלכים; שאם היה אחרי השוא אחד מאותיות אחה"ע והשוא נע, יתנועע בצורת האות לעולם: נְחֹשֶׁת (בראשית ד כב), בְּעַב הֶעָנָן (שמות יט ט), בְּעַד הַחַלּוֹן (בראשית כו ח), לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף (תהלים קה יז), רְאוּ בַגּוֹיִם (חבקוק א ה), שְׂאוּ נֵס (ישעיהו יג ב), לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי (ישעיהו נא כג). ידמה השוא לנוע האות באזני השומעים. וכן בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם (שופטים א ז), וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם (יהושע כד טו), כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן (שופטים יח כח) וכמוהם רבים. <עמ' 131> וכאשר אמרתי בעניני השוא ההוא בראשית המלה, אומר על תנועתה בשאר המקומות, שאם היה בשוא לפניו, כמו וַיִּשְׁמְעוּ (בראשית ג ח), וַיִּצְבְּאוּ (במדבר לא ז), אז יתנועע והאות דגוש, כמו מַה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי (ישעיהו ג טו), וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה (בראשית כד נט), מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה (במדבר יא כז). ואלה יתנועעו בנוע שבעה מלכים. ואלה שתי סבות אחרות מהפכות אותו לפתח לעולם: הא' שתי אותיות זה אחר זה, אם היה אחד מאחה"ע יפתח השוא, כמו תַּחְתָּו שָׁחֲחוּ (איוב ט יג), אֲחִימַן שֵׁשַׁי (במדבר יג כב), יִמְחֲאוּ כָף (ישעיהו נה יב) ודומיהם. והאחד שיהיה השוא עם אות מ"ם דגוש, אז לא יהיה כנוֹע הפתח, כמו הַמְהַלֵּךְ (תהלים קד ג). וזהו כמו שרש כי אין תולדתו כי אם פתח. ואחר שהשלמתי לבאר צורת השוא אשלים ענין קריאתו. דע כי כל שוא שיהיה אחריו יו"ד והוא נע, לעולם יתנועע כמו חירק, ואיננו חושש מה שיהיה אחריו אחד מהשבעה מלכים. ועתה אבאר מן החלם שהוא כמו בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ (ויקרא ז טז), ומן קמץ: בְּיָד חֲזָקָה (שמות ג יט), ומן הפתח: וְיַעַשׂ הַבָּא אֵלָיו כִּרְצוֹנוֹ (דניאל יא טז), ומן הסגול: לְיֶשֶׁבְאָב (דה"א כד יג), ומן הצרי: בְּיֵין חֶלְבּוֹן (יחזקאל כז יח), ומן החרק: וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף (בראשית לז ג), ומן השרק: וְיוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָהוּ (ירמיהו לח א). והשוא בכל אלה יתנועע כמו החרק, שהוא מתולדת היו"ד בעבור היו"ד שהוא אחריו.

תוספת

הערת וויקיעורך: קטע זה זהה בתוכנו לקטע הפותח את ספר אותיות הנוח (במהדורתנו: מאמר א שער א) ושונה ממנו בסגנון. כפי הנראה זהו תרגום שלישי לקטע הנ"ל (מלבד תרגומי רמב"ג וראב"ע)

האות הנע – שיתנועע באחד משבעה מלכים, והם אלו: אֹ אָ אֶ אִ אֻ אַ אֵ. חלם נקרא אוֹ, קמץ – אָ, סגול – אֶ, חרק – אִ, שרק – אוּ, פתח – אַ, צרי – אֵ. והשוכן – מה שלא יהיה נקוד באחד מן ז׳ מלכים. ודע כי העברים לא יתחילו בשוכן נח ולא יעמדו על נע, ולא ימצאו שוכנים או שוכן מתחברים כי אם אחרי תנועה. כי כל שוא שיהיה בראש המלה או השם הוא נע, ותנועתו על פנים רבים. יש מה שהוא נע בנוע האות שאחריו אם היה אחד מאותיות אחה"ע, שאם היה בפתח יקרא השוא כמו פתח, כמו יְאַבֶּד הוֹן (משלי כט ג), כי קריאת היו"ד בפתח בעבור היות האל"ף שאחריו בפתח. ואם בשורק יקראו גם כן, כמו קְחוּ מוּסָרִי (משלי ח י); ואם בשבר גם הוא נשבר – קְחִי רֵחַיִם (ישעיהו מז ב); ואם בצרי כמו תְּאֵנָה, יהיה נוע התי"ו בנוע צרי בעבור היות האל"ף שהוא אחריו בצרי. וזה הכלל: שוא נע יהיה אחריו אחד מן אחה"ע, יתנועע כתנועתו בכל תנועות המלכים, חוץ מהקמץ, כי כבד על הלשון שיתנועע השוא בקמצות והונע בפתח, כמו קְעָרָה, גְּעָרָה, דְּאָגָה, לְהָבִים פְּחָדִים. ויש אומרים שוא שיתנועע בחרק אם היה אחריו יו"ד נע, ואיננו חושש באיזה תנועה יתנועע היו"ד, לעולם יהיה השוא שבור, כמו בְּיָד חֲזָקָה (שמות ג יט), בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (במדבר לג א), וְיֵדְעוּ (תהלים פג יט), שיתנועע השוא בשבר. ויש שבא שתנועתו <עמ' 132> בפתח והם רבים, אם לא יהי אחריו אחד מהארבעה אותיות שזכרתי, כמו קְעָרָה, בְּרָכָה, קְלָלָה, רְשָׁעִים, שְׁמוֹנִים, השוא לעולם בפתח. חוץ מלשון רבים משער שהוא על משקל חֹדֶשׁ, כמו קֹדֶשׁ – קֳדָשִׁים; חֹדֶשׁ – חֳדָשִׁים; אֹנִי אֳנִיּוֹת; חֹלִי – חֳלָיִּים. וימצאו מעטים הפך זה, כמו לַבְּקָרִים אַצְמִית (תהלים קא ח). ובנוע הגעיא שיהיה עם השוא שהוא בתחלה על זה המנהג יורה על כל מה שזכרתי, כמו בְּֽהֹנוֹת יְדֵיהֶם (שופטים א ז), וְאִם רַע בְּֽעֵינֵיכֶם (יהושע כד טו), וְֽהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים (איוב יז ו) והדומה להם. ודע כי העברים לא יחברו בין שני שוכנים שאינם נעלמים כי אם במקום ההעמדה או ההפסקה, כמו וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּ֑בְךְּ (בראשית מה יד). ואם יתחבר שוא עם שוא באמצע הדבורים יתנועע השני במקרא: יִשְׁמְעוּ, יִשְׁמְרוּ, כי השי"ן שוכן והמ"ם נע. ותנועת המ"ם במלת יִשְׁמְרוּ בפתח, ותנועת המ"ם במלת יִשְׁמְעוּ בקבוץ בעבור העי"ן שבא אחריו. וכן יִרְמְיָהוּ, יֶחְדְּיָהוּ (דה"א כד כ), הח"ת והר"ש שוכנים, והמ"ם והדל"ת מתנועעים בשבר בעבור היו"ד שהוא אחריהם. וכן וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם (בראשית מה טו), וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו (בראשית מו כט), אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו (משלי ל ו), יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת (בראשית ט כז), וְיֹלַדְתְּ בֵּן (בראשית טז יא), וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי (איוב לא כז), וַיִּשְׁבְּ יִשְׁמָעֵאל (ירמיהו מא י), אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ (משלי ז כה), וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ (ישעיהו מט כא). אלה כלם מתנועעים בעבור היותם בתוך הדבורים. ובאחרונה ישכנו שניהם, כמו וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּֽבְךְּ (בראשית כט יא) והדומה לו.

תוספת מספר אחר

דע כי כל נקוד בשלש נקודות אחריו דגש, כמו אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ (בראשית מג ט), תחת הבי"ת פתח קטן, והוא ללשון יחיד איננו נמצא, ובעבור זה נדגש. ואם היה בשתי נקודות והוא לשון רבים יהיה רפה, כמו כִּי הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ (שמות יג טו), וַיְשַׁלְּחֵנוּ יְיָ לְשַׁחֲתָהּ (בראשית יט יג), וכן מנהג כל זה השער. ודע כי האתנחתא לא יהיה עמה שופר לעולם, כמו אֲשֶׁר חָזָה. וכל מ"ם שיכנס על אחהע"ר לעולם יהיה בשתי נקודות, כמו מֵאֵשׁ (ירמיהו ו כט), מֵאָשֵׁר (בראשית מט כ), מֵחֶרֶב (שמות יח ד), מֵעוֹלָם (בראשית ו ד), מֵהֶם, מֵהֲמוֹנָם (יחזקאל ז יא). ומהם נקודים בנקדה אחת, כמו מִחוּט (בראשית יד כג), מִחוּץ (בראשית יט טז). ודע כי השופר שאחריו הרביע לא תהיה לו תנועה: כִּ֣י ב֗וֹ בָּחַר (דברים יח ה), וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י (שמות לא טו), שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים (שמות כט ל) והדומים להם.

נשלם ספר הנקוד שחבר ר' יהודה הנקרא חיוג זצ"ל, עם תוספות שהוסיף ר' משה הכהן נ״ע, ואשר תרגמו הרב ר' אברהם בן מאיר ן' עזרא נ"נ מלשון ערבי ללשון הקדש. בנל"ך ואע"י.

חזק