ביאור:משנה סוכה פרק א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

קיצור דרך: b_mishna_suka_a

משנה מבוארת • משנה עם מפרשים

מסכת סוכה: א ב ג ד ה

מסכת סוכה עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה

----

מבוא למסכת סוכה ומבנה המסכת

מבוא למסכת סוכה

מצוות סוכה, מצוות ארבעת המינים ומצוות השמחה בחג נזכרות בתורה (ויקרא כ"ג, ל"ג-מ"ג) ומצטרפות אליהן מצוות ערבה שבמקדש ומצוות ניסוך המים שהן הלכה למשה מסיני, ומצוות אמירת ההלל בחג.

הסוכה בחג הסוכות מושפעת ברבים מפרטיה ממבנה המקדש. כך גם מצוות ארבעת המינים נראית כקשורה לקרבנות שבמקדש. אם נזכור שבניין המקדש הראשון נחנך בחג הסוכות, נוכל לסכם כי חג הסוכות נתפס כחג המקדש. בחג הזה, לפי מסורת חכמים, מפגין הציבור את אהבתו למקדש ואת בעלותו עליו, ולמעשה מוציא את המקדש מתחומו הציבורי הרגיל ומעבירו לתחום הפרט. בניית הסוכה בחצר הבית ונטילת ארבעת המינים ע"י כל אדם מסמלים בניית מקדש פרטי והקרבת קרבנות ע"י העם כולו; וראו גם ספרא אמור פרק יז ה-ח, שמדמים את הישיבה בסוכה לימי חנוכת הכהנים במקדש. בכך יש, לצד הפגנת האהבה ההמונית למקדש - גם מידה מסוימת של פגיעה באקסקלוסיביות של המקדש ושל הכהנים, דבר המגביר את השמחה העממית.

בניגוד לדעת חכמים, במגילת המקדש מתפרשת מצוות סוכה כחלה בחצר המקדש בלבד, כחלק ממצוות העליה לרגל. מצוות ארבעת המינים אינה מופיעה שם, וכן אינה מוכרת במנהגי השומרונים ובמנהגי ביתא ישראל. וראו נחמיה ח טו, שניתן לפרש את פסוקי ארבעת המינים כרשימת חומרים לבניית הסוכה.

בימי הבית השני עמלו חכמים לחזק את הקשר בין הציבור הרחב לבין המקדש. בין האמצעים לכך היו שמחת בית השואבה וניסוך המים - שני מנהגים שאינם מבוססים על התורה שבכתב, ובביצועם מפגינים בני העם את האהבה שלהם למקדש, על אפם וחמתם של חלק מהכוהנים. יתכן שגם מצוות ארבעת המינים, שמתפרשת כקרבן מיוחד, היא יצירה שלהם.

פרק א עוסק במבנה הסוכה. פרק ב עוסק במצוות הישיבה בסוכה. פרק ג בהלכות ארבעת המינים, ופרק ד עוסק בהתנגשויות בין מצוות החג לבין השבת. הפרק האחרון מציג את מנהגי השמחה העממית במקדש, שנקראו "שמחת בית השואבה" - ומולם את שמחת הכהנים בכמות הגדולה במיוחד של הקרבנות בחג הסוכות.

להרחבה ראה בוויקיפדיה בערכים: סוכה, ארבעת המינים, הושענות, ניסוך המים, שמחת בית השואבה.

דיני הסוכה

חטיבה I: הסוכה עצמה

סוכה בגובה 20 אמה
בנאות קדומים

סוכה בגובה 10 טפחים

(א) סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה בערך 10 מטרים. כל אמה היא 6 טפחים, וכל טפח הוא בין 8 (על פי הגר"ח נאה) ל-9.6 (על פי החזון איש) סנטימטרים - פסולה. רבי יהודה מכשיר לשיטתו (ולא להלכה), שהסוכה יכולה להיות בניין קבע.

ושאינה גבוהה עשרה טפחים בערך 60 סנטימטרים,

ושאין לה שלוש דפנות,

ושחמתה מרובה מצילתה יותר קרני שמש עוברות דרך הסכך מאשר מוצלות על ידו - פסולה סוכה נמוכה - כי אי אפשר לגור בה. ויתכן כי עשרה טפחים היה גבהו של הארון עם הכפורת, ובפחות מכך אין השראת שכינה.
סוכה ללא שלושה קירות - נלמד מהפסוקים (ראה סוכה ו ב).
חמתה מרובה - כי עיקר הסוכה הוא הסכך, שעל שמו היא קרויה..

לגבי סוכה גבוהה מ20 אמה יש לציין שפתח ההיכל היה בגובה עשרים אמה, ובגובה גדול יותר אסור גם להדליק נר חנוכה. יתכן שהפסול הוא משום שאין להגביה את הסוכה יותר מפתח המקדש. ויש אומרים שסוכה גבוהה אינה נחשבת בניין עראי ולכן פסולה. ואכן, ר' יהודה, שמכשיר סוכה גבוהה, מחייב את הסוכה גם בעירוב ובמזוזה, ממש כדין בית, ראו תוספתא ערובין ה, ה.

ראו ספרי דברים קמ, כדעת בית שמאי. גם המנהג הא"י לברך "לעשות סוכה" (ירושלמי סוכה א ב) נראה מתאים לגישתם.

סוכה ישנה סוכה שנעשתה יותר מחודש לפני החג, ולא נבנתה לשם חג הסוכות (אם נבנתה בחודש שלפני החג, כיוון שבאותו זמן לומדים את הלכות החג (ראה פסחים ו.), סתם העושה סוכה בוודאי לשם החג הוא עושה אותה) -

בית שמאי פוסלין כי לא נעשתה לשם החג, ובית הלל מכשירין בית הלל מכשירים גם סוכה שלא נעשתה לשם החג.

סוכה עם שתי דפנות

ואיזו היא "סוכה ישנה"?

כל שעשאה קדם לחג שלושים יום.

אבל אם עשאה לשם חג, אפילו מתחילת השנה שנה לפני החג (כגון מיד לאחר חג סוכות הקודם) - כשרה גם לפי בית שמאי.

חטיבה II: הסכך

סוכה על גבי סוכה

סוכה מתחת לעץ

(ב) העושה סוכתו תחת האילן וענפי העץ עושים עליה צל -

כאילו עשאה בתוך הבית שהרי הצל אינו מהסוכה אלא מהעץ.

סֻכָּה על גבי סֻכָּה -

העליונה כשרה, והתחתונה פסולה בגלל שהעליונה מספיק חזקה כדי לשאת אנשים בתוכה, הרי שהתחתונה כאילו נמצאת בתוך הבית (ע"פ הרמב"ם).

רבי יהודה אומר: אם אין דיורין אי אפשר לגור בעליונה - התחתונה כשרה בגמרא מסבירים שרבי יהודה מדבר על מקרה שבסוכה התחתונה הסכך רופף ובקושי אפשר לשים עליו כרים וכסתות. תנא קמא סובר שאם אפשר לשים בסוכה העליונה כרים וכסתות (אפילו בקושי) התחתונה פסולה, ורבי יהודה סובר שבגלל שזה 'בקושי' זה לא נחשב שיש "דיורין" בעליונה, והתחתונה כשרה. (לפי פשט המשנה אין כלום בסוכה העליונה, והתחתונה כשרה כי יש עליה סכך כשר שלמעלה)..

סדין פרוס על נקליטי המיטה

סדין פרוס על גבי הקינוף

(ג) פרס עליה מעל הסוכה סדין מפני החמה כדי להגן על היושבים בתוכה מקרני השמש,

או תחתֶּיהָּ מתחת לסכך מפני הנשר העלים הנושרים מהסכך,

או שפרס על גבי הקינוף ארבעת העמודים שבארבע קצוות המיטה - פסולה כי סדין איננו כשר לסכך.

אבל פורס הוא על גבי נקליטי המיטה שני עמודים, אחד בראש המיטה ואחד למרגלותיה. הגג משופע ועל פי ההלכה, כיוון שאין לו רוחב מאוזן של טפח אין זה נחשב לאוהל, והוא לא מבטל את הסכך שמעליו.

(ד) הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום קיסוס

הדלה עליה את הגפן...

בגמרא נלמד עקרון הסיכוך מהפסוק "חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים, בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ" (דברים טז) - שיש לסוכך בפסולת הבאה מהגורן ומהיקב, שהרי הסוכה קשורה לאסיף, והאבטיפוס שלה הוא סוכה של פסולת דגן ויקב.

דעה אחרת היא שהסוכה קשורה ליציאת מצרים ולענני הכבוד, ולפי דעה זו ההלכה נלמדת מהפסוק "ואד יעלה מן הארץ" (בראשית ב), והאבטיפוס של הסוכה הוא סוכת העננים.

וסיכך על גבה על הגג, בשילוב עם סכך כשר - פסולה כי אסור לסכך בדבר שמחובר לקרקע. (ראו משנה ב).

ואם היה סיכוך הרבה מהן, או שקצצן חתך את הסכך המחובר לקרקע (ויש לנענע אותו לאחר החיתוך, שבכך הוא כאילו מניח מחדש ולא עובר על "תַּעֲשֶׂה - ולא מן העשוי") - כשרה.

זה הכלל:

כל שהוא מקבל טומאה כגון כלים ובגדים ואין או כל דבר שאין גִדולו מן הארץ - אין מסככים בו,

וכל דבר שאינו מקבל טומאה, וגידולו מן הארץ - מסככין בו.

סכך עשוי מחבילות זרדים

(ה) חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים - אין מסככין בהן כי לעיתים אדם מניח חבילות כאלו על הסוכה כדי לייבשן, ואם הוא ירצה אח"כ שהן ישמשו לסכך, הרי שזה פסול, שלמדנו: "תַּעֲשֶׂה - ולא מן העשוי". לכן גזרו שהן אסורות לסיכוך לכתחילה גם כששם אותן מראש לסכך..

וכולן, שהתירן - כשרות,

וכולן כשרות לדפנות להכין את דפנות הסוכה מחבילות (כי כל ההלכות שנלמדו מהפסוקים, נלמדו לגבי הסכך שהוא עיקר הסוכה).

(ו) מסככין בנסרים קרשים שרוחבם בין 3 ל-4 טפחים (מעל 4 אסור כי נחשב לתקרה, ומתחת ל-3 כולם מודים שמותר כי הם נחשבים כמו קנים) - דברי רבי יהודה.

בהערות שבגוף המשנה משולבים הרבה מונחים הלכתיים שמקורם בתלמוד הבבלי, ואין להם רמז במשנה, כגון "שיעור מקום חשוב", "לבוד" או "דופן עקומה". גם המידות של הנסרים אינם במשנה.

הנסרים אינם מקבלים טומאה, אבל יש להם שימושים בבניין, ומבחינה זו הם דומים מעט לחבילי העצים במשנה ה.

ורבי מאיר אוסר הוא מתיר רק מתחת ל-3 טפחים בדומה לדין "לבוד" שמבטל דברים המרוחקים פחות מ-3 טפחים. (רבי יהודה אוסר רק מעל 4 טפחים שאז יש בהם "שיעור מקום חשוב").

נתן עליה נסר על הסוכה, בתור סכך, נסר אחד בקצה הגג שהוא רחב ארבעה טפחים - כשרה כי מחשיבים אותו כאילו הוא המשך של הקיר - "דופן עקומה", ובלבד שלא ישן תחתיו.

(ז) תקרה שאין עליה מעזיבה טיח. אלא שהיא מקורה רק בנסרים דקים, ניתן להפוך את הבית לסוכה. כיצד?,

רבי יהודה אומר:

בית שמאי אומרים: מפקפק מנענע את הנסרים (לבטל את הבעיה של "תַּעֲשֶׂה - ולא מן העשוי") ונוטל אחת מבינתים מבין כל שני נסרים, ושׂם סכך ביניהם וכך רוב הסכך כשר, והנסרים מיעוטו. וראו פרק ב משנה ה..

בית הלל אומרים: מפקפק או נוטל אחת מבינתים.

רבי מאיר אומר לדעתו אין בדבר זה מחלוקת (כי לשיטתו, כפי שבאה לידי ביטוי גם במשנה הקודמת, אסור לסכך בנסרים משום "גזירת תקרה"), אלא כולם מסכימים ש:: נוטל מבינתים ואינו מפקפק.

(ח) המקרה סוכתו בשפודין שיפודים, אפילו מעץ, או בארוכות המיטה מוטות ארוכים שבמסגרת המיטה -

השיפודים וארוכות המיטה דומים לנסרים, כי גם הם מעץ, אבל הם משמשים למטרות מוגדרות אפילו יותר מהנסרים.

הגדיש פסול כי הוא סוכה ישנה, כלומר נוצר לפני החג ולא לצורך החג, וראו משנה א. כמו כן, הגדיש לא נעשה לשם סוכה.

החטיבה ערוכה בדרך כיאסטית: סוכה ישנה - עץ - ענפי העץ - סוכה ישנה.

אם יש ריוח ביניהן כמותן כמו העובי שלהן (וקצת יותר, כדי שיהיה רוב הסכך כשר), והשלים אותו בסכך כשר - כשרה.

החוטט בגדיש חפר בערמה של קש מלמטה, כך שנוצר חלל בגודל של סוכה כשרה לעשות לו סוכה -

אינה סוכה כי הסכך נעשה מאליו, ופסול משום "תַּעֲשֶׂה - ולא מן העשוי". אבל אם יפקפק יכול להכשיר את הסוכה..

חטיבה III: הדפנות

"מלמעלה למטה גבוהה מן הארץ 3 טפחים"

"מלמטה למעלה גבוהה מן הארץ 10 טפחים"

(ט) המשלשל דפנות התחיל להכין את קיר הסוכה מלמעלה כלפי מטה, והקיר צמוד לתיקרה אך לא לריצפה

מלמעלה למטה, אם גבוהה מן הארץ שלושה טפחים - פסולה.

מלמטה למעלה, אם גבוהה מן הארץ עשרה טפחים ראו משנה ב - כשרה.

רבי יוסי אומר:

כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים -

כך מלמעלה למטה עשרה טפחים גם אם היא מרוחקת מהרצפה יותר מ-3 טפחים (שלשיטתו "מחיצת תלויה מותרת") ואין הלכה כמותו.

הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלושה טפחים כלומר יש מרווח במאוזן בין הסכך לקצה הגג של יותר מ-3 טפחים - פסולה.

(י) בית שנפחת שרק החלק המרכזי מהגג שלו קרס, וסיכך על גביו בלי לפנות את הגג שנשאר מסביב, וסיכך באמצע, על גבי הבית "שנפחת"-

אם יש בין כותל לסיכוך ארבע אמות או יותר, של גג מקורי - פסולה. הסוכה פסולה. (ובפחות מכך, רואים בתקרה זו מהגג שנפל, כאילו היא חלק מהקיר, "דופן עקומה". דין זה של דופן עקומה היא "הלכה למשה מסיני")

וכן בחצר שהיא מוקפת אכסדרה יש מסביבה רצועה של תיקרה נשענת על עמודים, אם רצועת התיקרה רחבה יותר מ-4 אמות - הסוכה פסולה, אבל אם פחות מכך, אפשר לסכך את מרכז החצר.

סוכה גדולה שיש בה לפחות 7X7 טפחים של סכך כשר שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו,

אם יש תחתיו ארבע אמות 4 אמות ומעלה (ופחות מכך הסכך הפסול נחשב לחלק מהדופן) - פסולה.

"או שסמכה לכותל"

(יא) העושה סוכתו כמין צריף צורת משולש כזה: ٨, ללא גג, או שסמכה לכותל -

יתכן שפסילת הסוכה חסרת הגג קשורה לדעת ר' אליעזר בבבלי, סוכה יא ב, שהסוכה היא זכר לענני הכבוד, שהגינו על העם במדבר. וראו משנה ד. אבל במדרשי ההלכה מוחלפים שמות החכמים, ראו מכילתא פסחא יד, ובהערות שם.

וראו תוספתא א, י, שאם נשאר טפח לסיכוך מודה ר' אליעזר שהסוכה כשרה.

מחצלת גדולה המיועדת לסיכוך - כשרה (ראו הסתייגות בתוספתא שם), אבל קטנה נחשבת כלי ופסולה לסכך (ראו גם כלים כ, ז.) ר' אליעזר מיקל בעניין זה, וקובע רק לפי יעוד המחצלת המקורי, וראו גם תוספתא כלים סוף ב"מ.

רבי אליעזר פוסל וכן הלכה, מפני שאין לה גג קטע אופקי באורך טפח.

וחכמים מכשירים.

מחצלת הקנים: שעליה היו ישנים עניים מחצלת גדולה דווקא. קטנה היא כלי בכל מקרה.

עשאה לשכיבה - מקבלת טומאה, ואין מסככין בה כי היא כלי.

ולסיכוך מחצלת שהוכנה במיוחד בשביל סכך - מסככין בה, ואינה מקבלת טומאה.

רבי אליעזר אומר: אחת גדולה ואחת קטנה -

עשאה לשכיבה - מקבלת טומאה, ואין מסככין בה.

ולסיכוך - מסככין בה, ואינה מקבלת טומאה.

[[קטגוריה:משנה מסכת {{{1}}}|{{{2}}}]]