לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת תענית/פרק רביעי

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק רביעי – בשלשה פרקים

[עריכה]

ירושלמי תענית, פרק ד, הלכה א

[עריכה]

מתני’: בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהן ארבעה פעמים ביום ד_אבשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילת שערים, בתעניות ובמעמדות שהיתה בהם תפילה נוספת וביום הכיפורים:

גמ’: את שמע מינא תלת, את שמע מינא, ד_בשמתענין במעמדות, שאם לא כן לא היו נושאים כפים במנחה מפני השיכרות, ד_גושמתפללים ארבע, ואין נשיאת כפים בלילה אלא ביום. וישא את כפיו ואל יתפלל ומנין שהיו ד’ תפילות אולי נשאו כפים ד’ פעמים בלא תפילה? מצאנו תפילה בלא נשיאת כפים, ולא מצאנו נשיאת כפים בלא תפילה. תני זו דברי °רבי מאיר רבי מאיר שסובר שיש נשיאת כפים בכל התפילות. אמר רבי זעירה רבי זעירא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כ°רבי מאיר רבי מאיר . בעירובין, שצריך גם עירוב וגם שיתוף. ובתענית ציבור, שכהנים נושאים כפים גם במנחה ובנעילה. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°.

-----------------------------------דף יח

[עריכה]
ירושלמי מאיר תענית יח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד א] אף במגילת אסתר נהגו הכל כ°רבי מאיר רבי מאיר , שצריך לקרא את כולה. רבי זעירה רבי זעירא° רבי חייה רבי חייא רבה° ורבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמרו בשם °בר פדיה בר פדיה. מפני מה סמך הכתוב פרשת נזיר לנשיאת כפים? ללמדך, כשם שהנזיר אסור ביין, כך ד_דנשיאת כפים אסורה ביין. אי מה הנזיר אסור בחרצנים ובזוגין, אף נשיאת כפים אסורה בחרצנים ובזוגין? רבי יונה רבי יונה° אמר, איתפלגון ישוע בר גזורה ישוע בר גזורה° ורבי זעירה רבי זעירא°. חד ילף לה מן הנזיר, וחד ילף לה מן השירות עבודת המקדש. ולא ידעין מאן ילף לה מן הנזיר ומאן ילף לה מן השירות. מאן דיליף מן הנזיר קשה, אי מה הנזיר אסור בחרצנים ובזוגים, אף נשיאות כפים אסור בחרצנים ובזוגין? ומאן דיליף לה מן השירות, קשה, אי מה השירות אסור בבעלי מומין, אף נשיאות כפים אסור בבעלי מומין? והא תני בעל מום לא ישא כפיו ואם היה דש בעירו מותר. כהדא רבי נפתלי רבי נפתלי° הוות אצבעתיה עקומה. אתא שאל לרבי מנא רבי מנא°, אמר לו מכיון שאתה דורש בעירך מותר. רב חונה רב הונא° מעבר זלדקן מחוסר זקן, והא תני ד_האם היה דש בעירו מותר? אמר רבי מנא רבי מנא° ריגלא הוות. וברגל היו אנשים מהכפרים באים להתפלל, ואינם מכירים אותו, וכיוון שנהגו לא לעלות לדוכן לפני גיל שמונה עשרה, אסר עליו לעלות. שלא יהו אומרין ראינו קטן נושא את כפיו. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, מזה שאסרו לבעלי מום לעלות לדוכן אם לא דשו בעירם שמא יסתכלו בהם, זאת אומרת ד_ושאסור להסתכל בכהנים בשעה שהן מברכין. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°, כלום אמרו אין מסתכלין לא מפני הסיע דעת? משה לשון שבועה, דאנא מסתכלנא ולא מסעה דעתי. מניין לנשיאות כפים דכתיב (במדבר נשא ו כג) כה תברכו את בני ישראל. עד כאן בשחרית פעם אחת, במוסף מנין שמברכים פעם נוספת? דכתיב (ויקרא שמיני ט כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים. המקרא הזה מסורס הוא, והלא לא צריך לומר אלא (ויקרא שמיני ט כב) וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים, ואחר כך וישא אהרן את ידיו וגו'. אלא מלמד שבגלל ירידתו למזבח להקריב החטאת והעולה והשלמים שהם מהמוספים היה נושא את כפיו ומברך את העם אף שכבר ברכם בשחרית. ד_זוצריך שיברכם בעמידה. יכול שלא בעמידה? תלמוד לומר (דברים שופטים כא ה) כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשמו. מקיש ברכה לשירות, מה שירות בעמידה, אף ברכה בעמידה. וכן הוא אומר (דברי הימים ב ל', כ"ז) ויקמו הכהנים הלוים, ויברכו את העם וגו' וישמע בקולם. בדורו של חזקיה שהיו יגיעים בתורה הכתוב מדבר, אבל בדורות אחרים שהיו עובדים עבודת כוכבים ומזלות, מהו אומר? (ישעיהו א טו) ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם. כתיב (ויקרא שמיני ט כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. ברכה תמה. אבל לא שמענו אי זו היא, עד שבא הכתוב ופירשה (במדבר נשא ו כד - כו) יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניך אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ומניין לנעילה? אמר רבי לוי רבי לוי° דכתיב (ישעיהו א טו) גם כי תרבו תפלה אינני שומע. מיכן שכל המרבה בתפילה נענה. מחלפה שיטתיה דרבי לוי רבי לוי° האם רבי לוי חזר בו? תמן אמר רבי אבא בריה דרב פפי רבי אבא בריה דרב פפי° אמר רבי יהושע דסכנין רבי יהושע דסכנין° בשם רבי לוי רבי לוי° מאי דכתיב (משלי י"ד, כ"ג) בכל עצב יהיה מותר, ודבר שפתים אך למחסור? חנה על ידי שריבתה בתפילתה קיצרה בימיו של שמואל. שאמרה (שמואל א א כב) וישב שם עד עולם.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד ב] והלא אין עולם של לוי אלא חמשים שנה. דכתיב (במדבר בהעלותך ח כה) ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה. והא הוויין ליה חמשין ותרתיי? ששמאל חי חמישים ושתים שנים ולא חמישים אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° שתים שגמלתו. והכא הוא אמר הכין שטוב להרבות בתפילה? מה דאמר שלא ירבה תפילה, ליחיד. הכא לציבור. כדאמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. °רבי שמעון בן חלפתא רבי שמעון בן חלפתא אמר בשם °רבי מאיר רבי מאיר כתיב (שמואל א א יב) והיה כי הרבתה להתפלל לפני ה'. מכאן שכל המרבה בתפלה נענה: אימתי הוא נעילה? רבנן דקיסרין אמרין, איתפלגון רב רב (אמורא)° ורבי יוחנן רבי יוחנן°. רב רב (אמורא)° אמר ד_חבנעילת שערי שמים עם שקיעת החמה. ורבי יחנן רבי יחנן° אמר, בנעילת שערי היכל אחר הקרבת קרבן תמיד של בין הערביים, מבעוד יום. אמר רבי יודן ענתונדריא רבי יודן ענתונדריא° מתניתא מסייעא לרבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן, בג' פרקים הכהנים נושאין את כפיהם ד' פעמים ביום. בשחרית במוסף במנחה ובנעילת שערים. בתעניות, ובמעמדות, וביום הכיפורים. משמע שתפילת נעילה נאמרת ביום. אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום? אלא על כרחך נעילת שערי היכל. אחוי דאימיה דרב אדא רב אדא° הוה צייר גולתיה שומר גלימה דרב רב (אמורא)° בצומא רבא. אמר לו ד_טכד תיחמי שומשא בריש דיקלא, תיהב לי גולתי דנצלי כאשר תראה שהשמש בראש הדקלים תביא לי את הגלימה כדי שאגש להתפלל נעילת שערים. מחלפה שיטתיה דרב רב (אמורא)° האם רב חזר בו? תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים. והכא הוא אמר בנעילת שערי היכל? שהרי התפלל נעילה כשהשמש בריש דקלי, שהוא מבעוד יום. אמר רב מתנה רב מתנא°. על ידי דהוה רב רב (אמורא)° מאריך בצלותיה סגין, הוה מגיע סמוך לנעילת שערי שמים. תפילת נעילה מהו שתפטור את של ערבית? רבי אבא רבי אבא° ורב חונא רב הונא°אמרו בשם רב רב (אמורא)° נעילה פוטרת את של ערב. אמר לו רבי אבא רבי אבא° לרב הונא רב הונא°. היאך הוא מזכיר של הבדלה? אמר רבי יונה רבי יונה° לרבי אבא רבי אבא°. היאך יהא שבע פוטרת שמונה עשרה? אמר ליה, ולא כבר איתתבת? אמר לו ובגין דאיתתבת בקושיה קלה תיבטל? שהרי יכול רב רב (אמורא)° לתרץ, שכוללים את ההבדלה בברכה האמצעית. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° מה דאקשי רבי אבא רבי אבא° קשי יאות. שהרי בכל השנה אומרה בחונן הדעת. ולא מתקבל על הדעת שישנו מהמקובל. ודווקא מה דאקשי רבי יונה רבי יונה° לא קשי יאות. שאפשר לתרץ שקל הקילו עליו מפני תעניתו שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° אמר לחברייא. מריי, מן כולכון שמעית ד_ישאין נעילה פוטרת של ערב. וכן אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי לוי רבי לוי° אין נעילה פוטרת של ערב. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, ותני רבי חייה רבי חייא רבה° כן. דתני, בכל יום חול אדם מתפלל שמונה עשרה במוצאי שבת, ובמוצאי יום הכיפורים, ובמוצאי תענית ציבור. אמר רבי יצחק בר נחמן רבי יצחק בר נחמן° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° ד_יאיום הכיפורים שחל להיות בשבת. אף על פי שאין נעילה בשבת, מזכיר של שבת בנעילה. אוספין עליה, ראש חדש שחל להיות בתענית ציבור. אף על פי שאין נעילה בראש חדש, מזכיר הוא של ראש חדש בנעילה. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. ד_יבשבת שחלה להיות בחנוכה. אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר של חנוכה במוסף. אוספין עלה, ראש חדש שחל להיות בתוכה. אף על פי שאין מוסף בחנוכה, מזכיר הוא של חנוכה במוסף. ראש חדש שחל להיות בתענית. אף על פי שאין נעילה בראש חדש מזכיר של ראש חדש בנעילה. ראש חדש ותענית איכן הוא מזכיר של תענית במוסף? רבי זעירה רבי זעירא° אמר בהודייה כמו על הניסים. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° אמר בעבודה כמו יעלה ויבא. רבי אבינה רבי אבינה° אמר, אומרה ברכה רביעית. אמר רבי אבא רבי אבא°. מה מצאנו בכל מקום אומרה ברכה רביעית, אף כאן אומרה ברכה רביעית.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

4 ד_ד מיי' פט"ו מהל' תפילה הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' קכ"ח סעיף ל"ח:

5 ד_ה מיי' פט"ו מהל' תפילה הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' קכ"ח סעיף ל':

6 ד_ו מיי' פי"ד מהל' תפילה הלכה ז', טור ושו"ע או"ח סי' כ"ג:

7 ד_ז מיי' פי"ד מהל' תפילה הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' קכ"ח סעיף י"ד:


[ע"ב]

8 ד_ח מיי' פ"א מהל' תפילה הלכה ז':

9 ד_ט טור ושו"ע או"ח סי' תרכ"ג סעיף ב':

10 ד_י טור ושו"ע או"ח סי' תרכ"ד סעיף א':

11 ד_יא מיי' פ"ב מהל' תפילה הלכה ז', טור ושו"ע או"ח סי' תרכ"ג סעיף ג':

12 ד_יב מיי' פ"ב מהל' תפילה הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' תרפ"ב סעיף ב':


-----------------------------------דף יט

[עריכה]
ירושלמי מאיר תענית יט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד א] וכן נפק עובדא כהדא דרבי אבא רבי אבא°. ד_יגבמה קורין בתענית ציבור שחל בראש חדש? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר, קורין ברכות וקללות כמו כל תענית ציבור. אמר ליה רבי מנא רבי מנא°. למה בטלתה קריאת ראש חדש? בגין מדעתון די תעניתא? רביעין על מעיהון  שוכבים על בטנם מרעב, ולא ידעין דהוא תעניתא? אמר לו. להודיעך שקריאת ברכות וקללות דוחה קרית ראש חדש שכך ההלכה ולא כדי להזכיר שתענית. רבי יודן קפודקייא רבי יודן קפודקייא° אמר קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי יודה בן פזי רבי יהודה בן פזי°, קורין בראש חדש. קם רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° עם רבי יודה בן פזי רבי יהודה בן פזי°. אמר לו אתה, שמעת מן אבוך הדא מילתא? אמר ליה, אבא לא הוה אמר כן, אלא בעין טב, ששם היו מקדשים את החדש. שהנהיגו שיקראו בראש חדש דעל ידי זה דאינון ידעין דהוא ריש ירחא. הא שאר כל המקומות קורין ברכות וקללות. ירמיה ספרא שאל לרבי ירמיה רבי ירמיה°. ראש חדש שחל להיות בשבת במה קורין למפטיר? אמר לו, קורין בראש חדש. אמר רבי חלבו רבי חלבו° קומי רבי אמי רבי אמי°, מתניתא אמרה כן דתנן. לכל מפסיקין, לראשי חדשים לחנוכה ולפורים. יצחק סחורה שאל ל°רבי יצחק רבי יצחק. ראש חדש שחל להיות בחנוכה במה קורין? אמר לו, ד_ידקורין שלשה בראש חדש, ואחד בחנוכה. רבי פינחס רבי פינחס° רבי סימון רבי שמעון בן פזי° ורבי אבא בר זמינא רבי אבא בר זמינא°, מטו בה בשם רבי אבדומי דמן חיפא רבי אבדומי דמן חיפא°. קורין שלשה בחנוכה ואחד בראש חדש. להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חדש. בר שלמיא ספרא שאל לרבי מנא רבי מנא°. הגע עצמך שחל ראש חדש של חנוכה להיות בשבת. ולא שבעה קרויין אינון? שישה בשל שבת, ושביעי בשל ראש חודש. אית לך מימר שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חדש? ואיזה סימן יש שזה ראש חדש? אמר לו הדא שאילתא דספרא זו שאלה של חכמים. ודאי בשבת באמת אין סימן, שאי אפשר. אבל בחול שאפשר עושים סימן. °רבי רבי יהודה הנשיא מפקד לאבדן אמוריה. אכריז קומי ציבורא, מאן דמצלי יכול ליצלי דרמשא עד דיומא קאים, מי שרוצה יכול להתפלל ערבית ביום מפלג המינחה כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. וכן רבי חייא בר ווה רבי חייא בר ווה° מפקד לאמוריה. אכריז קומי צבורא, מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד דיומא קיים. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. משכני °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד ואמר לי, כאן נתפלל אבא ד_טושל ליל שבת בערב שבת. אמר רבי אמי רבי אמי°, רבי יוחנן רבי יוחנן° פליג. ולא הוה צריך מפלגא על הדא, דאף רבי יוחנן רבי יוחנן° מודה בערב שבת, שכן מוסיפין מחול על הקודש. ועוד דסלקון חמרייא שירת חמורים מן ערב לציפורין ואמרון, כבר שבת °רבי חנינה בן דוסא רבי חנינא בן דוסא בעירו. ועל מה אמר רבי אמי רבי אמי° שרבי יוחנן רבי יוחנן° חולק, על דאמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. משכני °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי אצל פונדק אחד ואמר לי. כאן נתפלל אבא ד_טזשל מוצאי שבת בשבת. ואפילו עלה לא הוה צריך מתפלגה ד°רבי רבי יהודה הנשיא מפקד לאבדן אמוריה. אכריז קומי ציבורא מאן דמצלי, יצלי דרמשא עד יומא קיים בכל יום אפילו בשבת. וכן רבי חייא בר ווא רבי חייא בר ווא° מפקד לאמוריה. אכריז קומי ציבורא, מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים. דבית רבי ינאי רבי ינאי° אמרין התפלל מבעוד יום ועלה אדם על מטתו אין מטריחין אותו לירד. אמר רבי זעירה רבי זעירא°. כל זמן דהוינא עבד כן, הוינא מתפחד בלילייא.. לית לך אלא כהדא, ד°רבי רבי יהודה הנשיא מפקד לאבדן אמוריה. אכריז קומי ציבורא, מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קאים. וכן רבי חייא בר ווא רבי חייא בר ווא° מפקד לאמוריה אכריז קומיהון. מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. תניא תמן, תפילת הערב מהו? °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר חובה. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר ד_יזרשות. אמר רבי חיננא רבי חיננא°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד ב] אתיין אילין פלוגיותא כהינין פלוגיותא. מאן דאמר חובה, אין נעילה פוטרת של ערב. ומאן דאמר רשות, נעילה פוטרת של ערב. מעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. תפלת הערב מה היא? אמר לו רשות. בא ושאל את °רבן גמליאל רבן גמליאל. תפלת הערב מה היא? אמר לו חובה אמר לו והלא. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אמר לי רשות? אמר לו, למחר כשאכנס לבית הוועד עמוד ושאל את ההלכה הזאת. למחר עמד אותו תלמיד ושאל את °רבן גמליאל רבן גמליאל תפלת הערב מה היא? אמר לו חובה. אמר לו. והא °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אמר לי רשות? אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל ל°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה. אתה אומר רשות? אמר לו לאו. אמר לו, עמוד על רגליך ויעידו בך. והיה °רבן גמליאל רבן גמליאל יושב ודורש, ו°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה עומד על רגליו. עד שריננו כל העם ואמרו ל°רבי חוצפית המתורגמן רבי חוצפית המתורגמן, הפטר את העם. אמרו ל°רבי זינון החזן רבי זינון החזן. אמור על °רבן גמליאל רבן גמליאל את הפסוק (נחום ג', י"ט) כי על מי לא עברה רעתך תמיד. עמד ואמר, התחילו כל העם ועמדו על רגליהם. הלכו ומינו את °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה בישיבה. בן שש עשרה שנה היה ונמלא כל ראשו שיבות מרוב שהיה טורח בלימוד. והיה °רבי עקיבה רבי עקיבא יושב ומצטער ואמר. לא שהוא בן תורה יותר ממני, אלא שהוא בן גדולים יותר ממני. אשרי אדם שזכו לו אבותיו. אשרי אדם שיש לו יתד במי להיתלות בה. וכי מה היתה יתידתו של °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה? שהיה דור עשירי לעזרא. אותו היום סלקוהו לשומר הפתח, ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס. שהיה °רבן גמליאל רבן גמליאל מכריז ואומר : כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש. ההוא יומא אתוספו כמה ספסלי. וכמה ספסלין היו שם? רבי יעקב בר סיסי רבי יעקב בר סיסי° אמר שמונים ספסלין של תלמידי חכמים היו שם, חוץ מן העומדים מאחורי הגדר. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, שלש מאות ספסלין של תלמידי חכמים היו שם חוץ מן העומדים מאחורי הגדר כיי דתנינן תמן. ביום שהושיבו את °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה בישיבה, תמן תנינן. זה מדרש דרש °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה. וכי כרם היה שם? אלא אלו תלמידי חכמים שהיו עשוין שורות שורות ככרם. מיד הלך לו °רבן גמליאל רבן גמליאל אצל כל אחד ואחד לפייסו בביתו. אזל גבי °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה, אשכחיה יתיב עביד מחטין. אמר לו מאילין את חיי? אמר לו, ועד כדון את בעי מודעי? אוי לו לדור שאתה פרנסו. אמר לו נעניתי לך. שלחון גבי °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה חד קצר כובס ואית דאמרין °רבי עקיבה רבי עקיבא הוה. אמר לו, מי שהוא מזה בן מזה יזה. מי שאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימך מי מערה ואפרך אפר מקלה? אמר לו נתרציתם? אף אני מסכים, אני ואתם נשכים לפתחו של °רבן גמליאל רבן גמליאל. אף על פי כן לא הורידוהו מגדולתו, אלא מינו אותו אב בית דין.

ירושלמי תענית, פרק ד, הלכה ב

[עריכה]

מתני’: אלו הן המעמדות. כתיב (במדבר פינחס כח ב) צו את בני ישראל ואמרתה אליהם, את קרבני לחמי לאשי. ד_יחוכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו? אלא שהתקינו הנביאים הראשונים, ארבעה ועשרים משמרות. ועל כל משמר ומשמר, היה מעמד בירושלם, של כהנים ושל לוים ושל ישראל. הגיע זמן המשמר, כהניו ולוייו עולין לירושלם. וישראל שבאותו המשמר, מתכנסין בעריהן וקוראין במעשה בראשית:

גמ’: לא צורכה דא אלא כך היה צריך להתחיל, אלו הן המעמדות. אנשים שהיו מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית. אלא שבא להתחיל מתחילת הפרשה ללמדך למה בכלל נצרכו המעמדות. אמר רב יונה רב יונה° אילין תמידין, קרבנותיהן של כל ישראל אינון, ומן הראוי היה שכולם יעלו לירושלים או לפחות יתבטלו ממלאכה. אלא אם תאמר שיהוו כל ישראל עולין לירושלים, לית כתיב, אלא (שמות כי תשא לד כג) שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך.

-----------------------------------דף כ

[עריכה]
ירושלמי מאיר תענית כ


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד א] אם יהיו כל ישראל יושבין ובטילין, והא כתיב (דברים עקב יא יד) ואספת דגנך, מי אוסף להם את הדגן? לפיכך התקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות, ד_יטעל כל משמר ומשמר, היה עומד מעמדות בירושלם של כהנים ושל לוים ושל ישראלים. תני, עשרים וארבעה אלף עמוד מירושלם, וחצי שנים עשר אלף עמוד מיריחו. אף יריחו היתה יכולה להוציא עמוד שלם, אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלם היתה מוציאה חצי עמוד. הכהנים לעבודה, והלוים לדוכן, וישראל מוכיחין על עצמן שהן שלוחיהן של כל ישראל. תני °רבן שמעון בן אלעזר רבן שמעון בן אלעזר אומר, כהנים ולוים וישראלים ושיר, מעכבין את הקרבן. אמר רבי אבון רבי אבין° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, טעמא ד°רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר דכתיב (דברי הימים ב כ"ט, כ"ח) כל הקהל משתחוים והשיר משורר וחצצרות מחצצרים הכל עד לכלות העולה. כל הקהל משתחוים אלו ישראל. והשיר משורר אלו הלוים. וחצצרות מחצצרים אלו הכהנים. הכל עד לכלות העולה, הכל מעכבין את הקרבן. רבי תנחומא רבי תנחומא° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שמעינן לה מן הדא דכתיב (במדבר בהעלותך ח יט) ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבוד את עבדת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל. ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל, אלו הלוים. לעבוד את עבדת בני ישראל באהל מועד, אלו הכהנים. ולכפר על בני ישראל, זה השיר שהרי הלוים לא מקריבים. ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקדש, אלו ישראל. מניין שהשיר קרוי כפרה? אמר חיננה אבוי דרב ינטח חיננה אבוי דרב ינטח° בשם רבי בניה רבי בניה°, דכתיב ולכפר על בני ישראל, זה השיר. מניין שהשיר מעכב? רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ורבי שמעון בולוטה רבי שמעון בולוטה° אמרו בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, דכתיב ולכפר על בני ישראל, זה השיר. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ד_כשמונה משמרות כהונה העמיד משה. ד' משל אלעזר וד' משל איתמר. עד שעמד דוד ושמואל שמואל (אמורא)° הרואה, והוסיפו עליהם עוד שמונה. ד' משל אלעזר, וד' משל איתמר. ובקשו להוסיף עוד שמונה ולעשותן כ"ד. ומצאו משל אלעזר, ולא מצאו משל איתמר. הדא הוא דכתיב (דברי הימים א כ"ד, ד') וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מן בני איתמר ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבותם שמונה. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ורבי חונהרבה דציפורין רבי חונהרבה דציפורין° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, היינו דכתיב (דברי הימים א כ"ד, ו') בית אב אחד אחוז לאלעזר ואחוז אחוז לאיתמר. בית אב אחד אחוז לאלעזר. שניתוסף לו שמונה בתי אבות אחרים כנגד השמונה שכבר היה אחוז בהם. ואחוז אחוז לאיתמר, מה שתפס תפס שנשאר אחוז במה שאחז קדם. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רב חונה רב הונא° בענין חלוקת המשמרות כתיב (דברי הימים א כ"ד, ט"ו) לחזיר שבעה עשר. למה נקרא חזיר ? שחזר המחזיר לאלעזר שעד שש עשרה היתה חלוקה שווה. שמונה משל אלעזר ושמונה משל איתמר ומהשבעה עשר חזרו כולם מאלעזר. תנן התם, בלגה לעולם חולקת בדרום מפני מרים בת בלגה שהמירה דתה והלכה ונישאת לסרדיוט אחד משל מלכות בית יון, ובאה וטפחה על גגו של מזבח אמרה לו, לוקיס זאב לוקיס אתה החרבתה נכסיהן של ישראל ולא עמדת להן בשעת דוחקן. ויש אומרים על ידי שהגיע זמנה של משמרתם לעלות ולא עלת, ונכנס התעכב ישבב ושימש תחתיה בכהונה, לפיכך בלגה לעולם ביוצא. וישבב בנכנס. ויעקרו אותה ממקומה? לית יכיל, דאמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° קשה לפני המקום לעקר שלשלת יוחסין ממקומן. ויעשו אותן עשרים ושלש שיכללו אותם במשמרת אחרת? לית יכיל דכתיב (דברי הימים א ט', כ"ב) המה יסד דוד ושמואל הראה באמונתם. כתיב באומנותם, אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו שבכל פעם יובל פוגע במשמר אחר. אמר רבי אבהו רבי אבהו° חישבתים שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו. ארבעה משמרות עלו מן הגולה. ידעיה חרים פשחור ואימר. והתנו עמהן הנביאים שביניהן, שאפילו יהויריב עולה מן הגולה, שלא ידחה את המשמר שלפניו, אלא ייעשה טפילה לו. ד_כאועמדו הנביאים שביניהן ועשו כ"ד גורלות. והטילום בקלפי. ובא ידעיה, ונטל חמש והוא הרי שש הכוונה שידעיה מינה חמישה כהנים שייצגו כל אחד משמרת אחרת וקראו לו בשמה והתנו שאם תבא אותה משמרת היא תהיה נספחת אליו והוא יהיה ראש המשמרת וכן בכל האחרים. ובא חרים, ונטל חמש והוא הרי שש. ובא פשחור, ונטל חמש והוא הרי שש. ובא אימר, ונטל חמש והוא הרי שש. והתנו עמהן הנביאים שביניהן, שאפילו יהוריב עולה מן הגולה, שלא ידחה את המשמר שלפניו, אלא ייעשה טפילה לו. ועמדו ראשי משמרות, ועשו עצמן בתי אבות. ויש משמר שהיה בו חמישה שישה שבעה שמונה או תשעה משפחות כהנים בתי אב. משמר שהיה בו חמשה, שלשה מקריבין שלשה ימים, ושנים מקריבין ארבעה ימים. משמר שהיה בו שישה, חמישה מקריבין חמשה ימים, ואחד מקריב שני ימים. משמר שהיה בו שבעה, כל אחד ואחד מקריב את יומו. משמר שהיה בו שמונה, שישה מקריבין שישה ימים ושנים מקריבין יום אחד. משמר שהיה בו תשעה, חמישה מקריבין חמישה ימים וארבעה מקריבין שני ימים.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד ב] ויש מהן בתי אבות שקבעו עצמן בזמן קבוע לעולם. משמר שהיה בשבת, היה בשבת לעולם. במוצאי שבת, היה במוצאי שבת לעולם. ויש מהן שהיו מגרילין על כל משמר ומשמר. ויש מהן שהיו מגרילין על כל שבוע ושבוע. °רבי רבי יהודה הנשיא הוה ממני תרין מינויין שהיה ממנה בתחילה מינוי זמני ורק אחר כך אם נמצא מתאים חזר ומינה אותו לעולם. אין הוון כדיי היו מתקיימין. ואין לא, הוון מסתלקין. מדדמך פקיד לבריה כשמת ציוה את בנו אמר, לא תעביד כן שיהיה לך קשה לפטר מי שמיניתה שיתנגדו לך, אלא מני כולהון כחדא. ומני לרבי חמי בר חנינה רבי חמי בר חנינה° בראשה בראש הישיבה. ולמה לא מניתיה הוא? אמר רבי דרוס רבי דרוס°, בגין דצווחין עלויי בציפורין ציפוראיי. ובגין צווחה עבדין? רבי אלעזר בי רבי יוסה רבי אלעזר בי רבי יוסה° אמר , על שהושיבו טעם ברבים. ד°רבי רבי יהודה הנשיא הוה יתיב מתני כתיב (יחזקאל ו', ט') וזכרי פליטיכם אותי (יחזקאל ז', ט"ז) והיו אל ההרים כיוני הגאיות, כלם המות. אמר ליה הומות. אמר ליה, הכן קריתה? אמר ליה, קדם רב המנונא רב המנונא° דבבל. אמר ליה, כד תיחות לתמן, אמור ליה דמנייתך חכים. וידע דלא מיתמני ביומיי. מן דדמך, בעא בריה ממניתיה, ולא קביל עליה ממתמנייא. אמר, לית אנא מקבל עלן מתמנייא, עד זמן דתמני רבי אפס דרומא רבי אפס דרומא° קמיי. והוה תמן חד סב, אמר, אין חנינה חנינה° קדמיי, אנא תיניין. אין רבי אפס דרומיא רבי אפס דרומיא° קדמיי, אנא תיניין. וקביל עלוי רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° מיתמנייא תליתאי. אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°, זכית מארכה יומין, אין בגין הדא מילתא לית אנא ידע, אין בגין דהויית סליק מן טיבריה לציפורין, והוינא עקים איסרטין מיעול מישאול בשלמיה ד°רבי שמעון בן חלפותא רבי שמעון בן חלפותא בעין תינה, לית אנא ידע. שמואל שמואל (אמורא)° ואילין דבית שילא, הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום. והוון אילין דבית שילה, עלין קדמייה, ויתבין קדמייה. פלגון אייקר לשמואל שמואל (אמורא)°, ואייתיבוניה קדמיי. עאל רב רב (אמורא)° לתמן, ופלג ליה שמואל שמואל (אמורא)° איקר ואותביניה קדמיי. אמרין אילין דבית שילה, אנן תיניינין אנן. וקבל עלויי שמואל שמואל (אמורא)° מיתב תליתאי. שלשה ספרים מצאו בעזרה. ספר מעוני, וספר זעטוטי, וספר היא. באחד מצאו כתוב, מעון אלהי קדם. ובשנים כתיב (דברים וזאת הברכה לג כז) מענה אלהי קדם, וקיימו את מה שכתוב בשנים וביטלו מה שכתו באחד. באחד מצאו כתוב, וישלח את זעטוטי בני ישראל. ובשנים כתוב (שמות משפטים כד ה) וישלח את נערי בני ישראל, וקיימו שנים וביטלו אחד. באחד מצאו כתוב, תשע פעמים היא כפי שקראים. ובשאר כתוב הוא אף שקראים היא. ובשנים כתיב אחד עשר פעמים היא. וקיימו שנים ובטלו אחד. אמר רבי לוי רבי לוי°, מגילת יוחסין מצאו בירושלם, וכתוב בה °הלל הלל הזקן מן דדוד. בן יצף מן דאסף. בן ציצית הכסת מן דאבנר. בן קוביסין מן דאחאב. בן כלבא שבוע מן דכלב. רבי יניי רבי יניי° מן דעלי. בן יהוד מן ציפורין. רבי חייה רבה רבי חייא רבה° מבני שפטיה בן אביטל. °רבי יוסי בי רבי חלפתא רבי יוסי בן חלפתא מבני יונדב בן רכב. °רבי נחמיה רבי נחמיה מן נחמיה התרשתא. תני ד_כבסדר הסב, בזמן שהן שתי מיטות, הגדול שבהן עולה מיסב בראש העליונה, והשני לו למטה ממנו. בזמן שהן שלש מיטות, הגדול שבהן עולה ומיסב בראש האמצעית, והשני לו למעלה, והשלישי לו למטה הימנו. וכן מסדירין והולכין. אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°

-----------------------------------דף כא

[עריכה]
ירושלמי מאיר תענית כא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד א] אבות דרך הסב הן קבורין. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא רבי אסי°, לעולם אין העולם עומד אלא על הקרבנות. תמן תנינן, °שמעון הצדיק שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה, הוא היה אומר. ד_כגעל שלשה דברים העולם עומד. על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים. ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב (ישעיהו נא טז) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. ואשים דברי בפיך, זו תורה. ובצל ידי כסיתיך, זו גמילות חסדים. ללמדך שכל מי שהוא עוסק בתורה ובגמילות חסדים, זכה לישב בצילו של הקדוש ברוך הוא. הדא היא דכתיב (תהלים ל"ו, ח') מה יקר חסדך אלהים, ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. לנטע שמים וליסד ארץ, אלו הקרבנות. ולאמר לציון עמי אתה, אלו ישראל. אמר רבי חיננא בר פפא רבי חנינא בר פפא°, חוזרני על כל המקרא, ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה, דכתיב ולאמר לציון עמי אתה: תמן תנינן. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברים העולם עומד, על הדין, ועל האמת, והשלום, ושלשתן דבר אחד הן, נעשה הדין, נעשה אמת, נעשה שלום. אמר רבי מנא רבי מנא°, ושלשתן נרמזו בפסוק אחד דכתיב (זכריה ח', ט"ז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם

ירושלמי תענית, פרק ד, הלכה ג

[עריכה]

מתני’: ד_כדביום הראשון קוראין בראשית יהי רקיע. בשני יהי רקיע יקוו המים. בשלישי יקוו המים יהי מאורות. ברביעי יהי מאורות ישרצו המים. בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ. בששי ותוצא הארץ ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. ד_כהפרשה גדולה שיש בה יותר משש פסוקים ואפשר לחלקה לשלוש שלוש קורין אותה בשנים, וקטנה ביחיד. בשחרית ובמוסף. ד_כוובמנחה, נכנסין וקורין על פיהן בעל פה כקורין את שמע. ערב שבת במנחה, לא היו נכנסין מפני כבוד השבת. כל יום שיש בו הלל, אין בו מעמד בשחרית. קרבן מוסף, אין בו בנעילה. וקרבן עצים, אין בו במנחה. דברי °רבי עקיבא רבי עקיבא. אמר לו °בן עזאי שמעון בן עזאי, כך היה °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה שונה. קרבן מוסף, אין בו במנחה. וקרבן עצים, אין בו בנעילה. חזר °רבי עקיבא רבי עקיבא להיות שונה כדברי °בן עזאי שמעון בן עזאי

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד ב]

גמ’: רב חונה רב הונא° אמר, ד_כזג' קרויות עולים שבתורה, לא יפחתו מעשרה פסוקים. מאי טעמא? חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר, כנגד עשרת הדברות. והא במעמדות תנינן, ביום הראשון, בראשית ויהי רקיע. והא לית בהון אלא תמנייא? רבי אידי רבי אידי° אמר , איתפלגון כהנא רב כהנא° ואסי רבי אסי°. חד אמר חוזר. וחורנה אמר חותך. מאן דאמר חוזר, חוזר שני פסוקים. ומאן דאמר חותך, (בראשית בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בקר גם של יום ראשון וגם של יום שני, עושהו פסוק בפני עצמו, הראשון קרא עד ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא לילה. והשני מתחיל מויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכן השני מסים בויקרא אלקים לרקיע שמים והשלישי מתחיל מ ויהי ערב ויהי בקר יום שני. קא סלקא דעתין שרק ויהי ערב ויהי בקר אפשר לחלק והא תנינן בשני (בראשית בראשית א ו ט) יהי רקיע ויקוו המים. מאן דאמר חוזר חוזר שני פסוקים. ומאן דאמר חותך, אפי' חותך אין בו אלא תשע פסוקים שהרי רק פעם אחת נאמר ויהי ערב ויהי בקר בתור חלק מפסוק. אבל ביום השלישי זה כל הפסוק ואי אפשר לחלק? התיב רבי פילפה בר פריטה רבי פילפה בר פריטה°, קומי רבי זעירא רבי זעירא°, והרי פרשת עמלק שאין בו אלא תשע פסוקים למה לא הוסיפו עוד פרשה מההמשך? אמר לו, ד_כחשנייא היא שהיא סדורה של יום והפרשה הבאה כבר מדברת על נושא חדש אבל בריאת העולם כולה נושא אחד. התיב רבי אלעזר בר מרום רבי אלעזר בר מרום° קומי רבי יונה רבי יונה°, והא תני, המפטיר בנביא ד_כטלא יפחות מכ"א פסוקים. ואם תקנו עשרה פסוקים על כל שלושה עולים, אם כך צריך לקרא עשרים ושלושה פסוקים שהרי יש שבעה עולים, תלתא עשרה, ותלתא עשרה, וחד שלושה? תני אנשי משמר היו מתענים בכל יום. בשני היו מתענין על מפרשי ימים שנאמר (בראשית בראשית א ו) ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים. לכן התפללו על יורדי המים. בשלישי היו מתענין על יוצאי דרכים שנאמר (בראשית בראשית א ט) ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה. לכן התפללו על ההולכים ביבשה. ברביעי היו מתענין על התינוקות שלא תעלה אסכרה לתוך פיהם שנאמר (בראשית בראשית א יד) ויאמר אלהים יהי מאורות מארת כתיב מלשון קללה לכן התפללו שלא ינזקו. בחמישי היו מתענין על המעוברות שלא יפלו ועל המיניקות שלא ימותו בניהן שנאמר (בראשית בראשית א כ) ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה. לכן התפללו שהעוברים יצאו חיים. תני ד_ללא היו מתענין, לא בערב שבת שלא יכנסו לשבת מתוך שהוא מעונה ולא במוצאי שבת שלא יצא מעונג לתענית וימות, מפני כבוד שבת. תני, סנהדרין גדולה היתה מתענה עמהן. וסנהדרין יכולה להתענות בכל יום? בכל יום מחלקין היו עצמן על בתי אבות. תני, ד_לאאין מתענין על שני דברים כאחת מן הדא דכתיב (עזרא ח', כ"ג) ונצומה ונבקשה מאלהינו על זאת משמע שהיתה צרה אחרת. אמר רבי תנחומא רבי תנחומא°, לא מן הדא אלא מן הדא דכתיב (דניאל ב', י"ח) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזה דנה. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי זעירה רבי זעירא° אם היו שני הדברים, עצירת גשמים וגוביי. מתריעין עליהן כאחד. ולמה באילין תרתיי מילייא? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. באילין תרתין מילייא, שיערייה רבי ששניהם גורמים לאותה צרה של הפקעת השערים ויוקר. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°, כד דהוה נפק לתעניתה הוה אמר קומיהון. אחונן, אף על גב דאית בליבינן עקין סגין, אל תבקשו אלא להן דאתינן על הצרה שבגללה התכנסנו. תנן, פרשה גדולה קורין אותה בשנים, וקטנה ביחיד בשחרית ובמוסף. מתניתא ד°רבי מאיר רבי מאיר , ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר

-----------------------------------דף כב

[עריכה]
ירושלמי מאיר תענית כב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד א] מתפללין שחרית וקורין, מתפללין מוסף וקורין. ברם כרבנן, מתפללין שחרית וקורין, מתפללין מוסף והולכין להן. תנן, כל יום שיש בו הלל, אין בו מעמד בשחרית. קרבן מוסף, אין בו בנעילה. וקרבן עצים, אין בו מנחה. דברי °רבי עקיבא רבי עקיבא. אמר לו °בן עזאי שמעון בן עזאי, כך היה °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה שונה. קרבן מוסף, אין בו מנחה. וקרבן עצים, אין בו מעמד נעילה. הא מוסף יש בו ולא מתבטל אף פעם. אית תניי תני ומחלף ואומר שאם יש קרבן מוסף, אין מעמד במוסף. אבל במנחה יש. אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי יסא רבי אסי° כמתניתן. תנן, וקרבן עצים, אין בו מעמד נעילה. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי°, סוכרא דקיסא טרד וכי סחיבת חבילת עצים כל כך קשה שבגללה דוחים מעמד? תנן, קרבן מוסף, אין בו בנעילה. מאי טעמא? אמר רבי מנא רבי מנא°, מפני סעודות ראש חדש. ולמה לא ידחה מעמד את סעודת ראש חדש? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° על שם כל התדיר מחבירו, קודם את חבירו וסעודת ראש חדש נקראת תדיר שכל ישראל עושים אותה. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°, רבי יוחנן רבי יוחנן° מפקד לאילין סבין דכנישא דכיפרא, כאשר העדים מתאחרים, מטול ומיעול. שיחקרו אותם מיד עד דהו יממא, ואף שלא יספיקו לקדש ואתון מדכרין יעלה ויבא יומים, בזמנו ובעיבורו. קרייא מסייע לרבי יוחנן רבי יוחנן° דכתיב[שמואל א כ כז] ויהי ממחרת החדש השני, מאי שני? אין תימר תרין ירחין הוון, והא כתיב מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם. משמע שהיו שני ימים רצופים ושניהם התקדשו.

ירושלמי תענית, פרק ד, הלכה ד

[עריכה]

מתני’: זמן עצי כהנים והעם תשעה. באחד בניסן בני ארח בן יהודה. בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה. בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה. בשבעה בו בני יונדב בן רכב. בעשרה בו בני סנאה בן בנימין. בחמשה עשר בו בני זתוא בן יהודה, ועמהם כהנים ולוים וכל מי שטעה שבטו. בני גונבי עלי, ובני קוצעי קציעות בעשרים בו. בני פחת מואב בן יהודה בעשרים באלול. בני עדין בן יהודה באחד בטבת, שבו בני פרעוש שנייה. באחד בטבת לא היה מעמד, שהיה בו הלל קרבן מוסף וקרבן עצים:

גמ’: מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות? אלא ד_לבבשעה שעלו ישראל מן הגולה לא מצאו עצים בלישכה, עמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן ומסרום לציבור ונקרבו מהן קרבנות ציבור. והתנו עמהן הנביאים שביניהן, שאפילו לישכה מליאה עצים ועמדו אלו ונתנדבו עצים משל עצמן, שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה. אמר רבי אחא רב אחא°. המשנה שאמרה שעצים לקרבנות ציבור יכולים לבא מאדם פרטי, ד°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא היא. דתנן, שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה אבל לא מהתנדבות של אדם פרטי שמא לא ימסרם יפה לציבור. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, אף הרוצה מתנדב שומר חנם. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, דברי הכל היא. מה פליגין? בגופו של קרבן כמו העומר. אבל במכשירי קרבן כמו עצים, כל עמא מודיי שהוא משתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור. תני, ד_לגאשה שעשתה כתונת לבנה כשירה, ובלבד שתמסרנה לציבור. אמר רבי אחא רב אחא°, ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא היא. ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אמר , אף הרוצה מתנדב שומר חינם. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)°, דברי הכל היא. מה פליגין? בגופו של קרבן כמו העומר. אבל במכשירי קרבן כמו בגדי כהונה, כל עמא מודיי שהוא משתנה מקרבן יחיד לקרבן ציבור

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד ב] מתני' פליגא על רבי אחא רב אחא° דתנן. אותן הימים, נוהגין בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר, אינן נוהגין אלא בשעת קרבן בלבד משמע שלא רק °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אלא אף רבנן מסכימים שעצים לקרבנות ציבור יכולים לבא מאדם פרטי וכל המחלוקת היתה רק האם אותם ימים נוהגים גם אחרי החרבן. ועוד מן הדא דתני, אמר °רבי אליעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק, אנו היינו מבני סנאה בן בנימין. וחל תשעה באב להיות בשבת, ודחינו אותו למוצאי שבת. והיינו ד_לגמתענין ולא משלימין. ו°רבי אליעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק ודאי נהג בשיטת חכמים:. מהו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות? אלא בשעה שהושיב ירבעם בן נבט פרסדאות על הדרכים, לא היו מניחין את ישראל לעלות לירושלם. כל מי שהיה כשר וירא חטא באותו הדור, היה מביא את בכוריו ונותנן לתוך הסל, ומחפה אותן קציעות. ונוטל את העלי ונותן את הסל על כתיפו, ונוטל את העלי בידו. וכיון שהיה מגיע באותו המשמר היה אומר לו לאיכן אתה הולך? והוא אומר לו, איני הולך אלא לעשות מעט קציעות הללו, כפות אחת של דבילה בעלי הזה שבידי. וכיון שהיה עובר את אותו המשמר, היה מעטרן ומעלה אותן לירושלם. מהו בני סלמיי הנתוצתי שובר הסלמות? אלא כל מי שהיה מתנדב עצים וגזירים למערכה. היה מביא עצים ועושה אותן כמין שלבין, ועושה אותן כמין סולם, ונותנין על כתיפיו. וכיון שהיה מגיע לאותו המשמר, היה אומר לו, לאיכן אתה הולך? והוא אומר לו, איני הולך אלא להביא שני גוזלות הללו מן השובך זה שלפני בסולם הזה שעל כתיפי. וכיון שהיה עובר את אותו המשמר, היה מפרקן ומעלה אותן לירושלם. על ידי שנתנו את נפשם למצוה, זכו לקנות שם טוב בעולם, ועליהם הוא אומר (משלי י', ז') זכר צדיק לברכה

ירושלמי תענית, פרק ד, הלכה ה

[עריכה]

מתני’: חמשה דברים אירעו את אבותינו ד_לדבשבעה עשר בתמוז, וחמשה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטומוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. ד_להבט' באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר:
גמ' כתיב (שמות משפטים כד טז) וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים, ויקרא אל משה ביום השביעי, ויעל משה. שביעי שהוא לאחר הדיברות, ותחילה לארבעים. שמתן תורה היה בו’ בסיוון למחרת בז’ בסיוון כיסה הענן את משה שישה ימים ובשביעי עלה להר ושהה שם עוד שלושים ושלושה ימים נמצא שסוף הארבעים היה ביום יז’ תמוז. אמר להן משה, ארבעין יומין אנא מיעבד בטורא, כיון שהגיע יום ארבעים ולא בא, מיד (שמות כי תשא לב א) וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר. וכיון שהגיע שש שעות ולא בא, מיד (שמות כי תשא לב א) ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו, קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו וגו'. (שמות כי תשא לב ז) וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך וגו'. (שמות כי תשא לב יז) וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה, קול מלחמה במחנה. אמר משה, אדם שהוא עתיד להנהיג שררה על ששים ריבוא, אינו יודע להבחין בין קול לקול? (שמות כי תשא לב יח) ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע. אמר רבי יסא רבי אסי°, קול קילוס עבודת כוכבים ומזלות אנכי שומע. אמר רבי יודן רבי יודן° בשם רבי יסא רבי אסי°, אין כל דור ודור שאין בו אונקי משקל קטן אחת מחטא של עגל שכל דור משתלם מעט מעונש העגל. כתיב (שמות כי תשא לב יט) ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת. אמר רבי חלקיה רבי חלקיה° בשם רבי אחא רב אחא°, מיכן שלא יהא אדם דן אומדות. דרש משה מקל וחומר, מה אם פסח שהיא מצוה יחידית נאמר בו (שמות בא יב מח) כל ערל לא יאכל בו. התורה שכל המצות כלולות בה, על אחת כמה וכמה (שמות כי תשא לב יט) ויחר אף משה וישלך מידיו את הלחת וישבר אתם תחת ההר. תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, הקדוש ברוך הוא אמר לו שישברם שנאמר (דברים עקב י ב) ואכתב על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשונים אשר שברת. אמר לו

-----------------------------------דף כג

[עריכה]
ירושלמי מאיר תענית כג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד א] יפה עשית ששיברת. אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° , הלחות היו אורכן ששה טפחים, ורחבן שלשה. והיה משה תפיש בטפחיים, והקדוש ברוך הוא בטפחיים, וטפחיים ריוח באמצע. כיון שעשו ישראל אותו מעשה, ביקש הקדוש ברוך הוא לחוטפן מידו של משה, וגברה ידו של משה וחטפן ממנו. הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר (דברים וזאת הברכה לד יב) ולכל היד החזקה. שהקדוש ברוך הוא משבחו ואומר , ייא שלמא על ידה דגברת עליה מינאי. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי יוסה בר אביי רבי יוסה בר אביי°. הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה משה תופשן דכתיב (דברים עקב ט יז) ואתפש בשני הלחת. תני בשם °רבי נחמיה רבי נחמיה, הכתב עצמו פרח. אמר רבי עזרה רבי עזרה° בשם רבי יהודה בי רבי סימון רבי יהודה בי רבי סימון°, הלוחות היו משאוי ארבעים סאה, והכתב היה סובלן. כיון שפרח הכתב, כבדו על ידיו של משה ונפלו ונשתברו: ובטל התמיד: אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. בימי מלכות יון, היו משלשלין להם שתי קופות של זהב, והיו מעלין להן שני טלאים. פעם אחת שילשלו להם שתי קופות של זהב, והעלו להן שני גדיים. וגדי פסול לתמיד שנאמר את הכבש האחד תעשה בבקר, כבש ולא גדי. והתעכבו לחפש עד שעה רביעית. באותה שעה האיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם, ומצאו שני טלאים מבוקרים בלישכת הטלאים. על אותה שעה העיד °רבי יודה בר בבא רבי יודה בר בבא, ד_לועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. אמר רבי לוי רבי לוי°. אף בימי מלכות הרשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב, והיו מעלין להם שני טלאים. ובסוף שילשלו להן שתי קופות של זהב, והעלו להם שני חזירים. לא הספיקו להגיע לחצי חומה, עד שנעץ החזיר בחומה ונזדעזעה החומה. וקפץ מ' פרסה מארץ ישראל. באותה שעה גרמו העוונות, ובטל התמיד, וחרב הבית: בשבעה עשר בתמוז הובקעה העיר. כתיב (ירמיהו ל"ט, ב') בתשעה לחדש הובקעה העיר ואת אמר הכין? אמר רבי תנחום בר חנילאי רבי תנחום בר חנילאי°, קילקול חשבונות יש כאן. שבאמת בשבעה עשר בתמוז הובקעה העיר אלא שמצער החרבן התבלבלו. והנביא כתב את הטעות להראות את גודל צער החרבן. הדא הוא דכתיב (יחזקאל כ"ו, א') ויהי בעשתי עשרה שנה בא' לחדש היה דבר ה' אלי לאמר, בן אדם, יען אשר אמרה צור על ירושלם האח. מתי שמחו ואמרו האח? אין תימר בא' באב? עדיין לא נשרף. אין תימר בא' באלול, הרי ביום ולילה נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור אז למה אנשי צור חיכו לשמוח על החרבן עד א’ אלול? אלא קלקול חשבונות יש כאן שבאמת בית המקדש חרב בתשעה באב אבל בגלל הצער טעו וחשבו שבא באב חרב הבית. רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר משל למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות. באו ואמרו לו נשבה בנך, ונתקלקלו חשבונותיו. אמר יעשה זה ראש לחשבונות כדי לזכור את הצער שהיה לו על בנו. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקדש נהרג אמר, יעשה זה ראש לחשבונות. רבי מנא רבי מנא° בעי, ניחא נתקלקלו לשעבר, דילמא להבא? אז אם הובקעה העיר בשבעה עשר בתמוז איך טעו לומר שזה היה בתשעה בתמוז? בין כמאן דאמר בתשעה לחדש תמוז הובקעה העיר ובא’ באב חרב המקדש בין כמאן דאמר בשבעה עשר לחדש תמוז הובקעה העיר ובט’ באב חרב המקדש כמה ביניהון. כ"א יום. מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב בית המקדש. אמר רבי אבונה רבי אבונה°, סימנא (ירמיהו א', י"א) מקל שקד אני רואה. מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו כ"א יום. כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית כ"א יום. מאן דאמר בט' לחדש, בא' באב חרב הבית. מאן דאמר בי"ז, בט' באב חרב הבית. תני °רבי שמעון בר יוחאי רבי שמעון בר יוחאי, °רבי עקיבה רבי עקיבא רבי היה דורש (זכריה ח', י"ט) כה אמר ה' צבאות. צום הרביעי, וצום החמישי, וצום השביעי, וצום העשירי וגו'.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד ב] ד_לזצום הרביעי, זה י"ז בתמוז, שנשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטומוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. צום החמישי זה ט' באב שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה. צום השביעי זה ג' בתשרי יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם. צום העשירי זה י' בטבת. שבו סמך מלך בבל על ירושלם. הדא הוא דכתיב (יחזקאל כד א ב) ויהי דבר ה' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר, בן אדם, כתב לך את שם היום, את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם. ואני אומר, צום העשירי, זה חמשה בטבת, יום שבאת שמועה לגולה על החרבן. הדא הוא דכתיב (יחזקאל ל"ג, כ"א) ויהי בעשתי עשרה שנה, בעשירי בחמשה לחדש לגלותינו, בא אלי הפליט מירושלם לאמר, הובקעה העיר. אלא שביהודה מתענין על המעשה לכן הם מתענים בעשרה בטבת, ובגליות על השמועה לכן הם התענו בחמישה בטבת. °רבי עקיבה רבי עקיבא דורש, את הפסוקים לפי סדר החדשים ונמצא ראשון אחרון ואחרון ראשון. ואני דורש לפי סדר ההתרחשות, ראשון ראשון ואחרון אחרון. ואני רואה את דבריי מדברי °רבי עקיבה רבי עקיבא: ושרף אפוסטומוס את התורה. איכן שרפה? רבי אחא רב אחא° אמר, במעברתא גשר דלוד. ורבנן אמרי, במעברתא דטרלוסה: והעמיד צלם בהיכל. ואית תנייא תני הועמד. מאן דאמר הועמד, צלמו של מנשה. מאן דאמר העמיד אותו אפוסטמוס ששרף את התורה הוא גם העמיד צלם בהיכל, צלמו של אפוסטומוס. למאן דאמר צלמו של מנשה. מפני מה לא קבעו אותו יז בתמוז תענית לילה ויום כמו תשעה באב? רבי חיננא אבוי דבר ינטה רבי חיננא אבוי דבר ינטה° אמר בשם רבי בנייה רבי בנייה°, שלא קבלו רוב ציבור עליהם. אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, כל מה שנעשה בזה ביז’ בתמוז חזר שנתנו לוחות שניות ויש לנו תורה והצלם נהרס. וכל מה שנעשה בזה בט’ באב לא חזר שעדין לא נבנה הבית. רבי לוי רבי לוי° אמר כתיב (ויקרא אחרי מות יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ואין מאור עיניו של אדם חוזר אלא לאחר ארבעים יום. ואם היו עושים גם שבעה עשר בתמוז יום שלם לא היו מספיקים להבריא עד תשעה באב. תנן, בט' באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ. הדא הוא דכתיב (במדבר בהעלותך י יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו' וכתיב (במדבר בהעלותך י לג) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים עד כג באייר. מאי ויסעו מהר ה'? אמר רבי זכריה חתניה דרבי לוי רבי זכריה חתניה דרבי לוי° לאילין טלייא דמיתפניי מן סיפרא ונפקין לון בכפריי, כתינוק הבורח מבית הספר. בו ביום נתאוו תאוה דכתיב (במדבר בהעלותך יא כ) עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם עד כג סיון. ובשבעת ימי מרים דכתיב (במדבר בהעלותך יב טו) ותסגר מרים מחוץ למחנה עד ראש חדש תמוז. ובארבעים יום של מרגלים כתיב (במדבר שלח יג כה כו) וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום. וילכו ויבאו אל משה ואל אהרן וגו' עד ט' באב שאותו שנה היה אב מלא. אתון אשכחינון עסיקין בהלכות חלה וערלה. אמרו להן, לארץ אין אתם נכנסין ואתם עסוקין בהלכות חלה וערלה? מיד (במדבר שלח יד א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה הוא. אמר להן הקדוש ברוך הוא, אתם בכיתם לפני בכייה של תפלות, עתידין אתם לבכות בכייה של ממש, דכתיב (איכה א', ב') בכה תבכה בלילה. תני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי, כתיב (במדבר בהעלותך יא י) וישמע משה את העם בכה למשפחתיו וגו' על עסקי משפחותיו על שש עריות שאסר להן משה אחותו מאביו, אחותו מאמו, אחות האב, אחות האם, נדה, אשת אח. אמר לון, אפילו כן מה חמיתון? אמרין ליה (במדבר שלח יג לב) ארץ אכלת ישביה הוא. כל קירייא דהוינן עלין תמן, הוינן משכחין מתין. אמר להן הקדוש ברוך הוא, בטובה שעשיתי לכם אמרתם ארץ אוכלת יושביה היא? כל קירייא דהוון עלן בה, הוה טב קרתא החשוב שבעיר מיית. עד דהוון מיטפלין ביה, הוון מעללין קרתא ונפקין לון, ובר נש לא ידע בהון. ולא עוד, אלא דאמרתון (במדבר שלח יג לג) ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם

-----------------------------------דף כד

[עריכה]
ירושלמי מאיר תענית כד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד א] ידעין הויתון מה דהוינא עבד לכון באפיהון איך עשיתי שתראו בעינהם? אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, דיברו דברים כלפי למעלן דכתיב (במדבר שלח יג לא) כי חזק הוא ממנו. אמרו, כביכול לא יכול הקדוש ברוך הוא להון. אמר רבי לוי רבי לוי° בשם רבי חמא בר חנינא רבי חמא בר חנינא° כתיב (ירמיהו יא טז) לקול המולה גדלה. לקול המילה הגדולה לשון הרע שאמרתם, הצית אש עליה נשרף בית המקדש ורעו דליותיו שנדדו במדבר ארבעים שנה. תני °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, יום שחרב הבית היה מוצאי שבת יום ראשון, ומוצאי שמיטה שנה שמינית. ומשמרתו של יהויריב. והמקדש נחרב בט' באב וכן בשני, בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרין (תהלים צ"ד, כ"ג) וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם ה' אלהינו. אף שזה שיר של יום רביעי קינה יצאה מפיהם. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בעא קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°, מהו לומר שיר בלא נסכים? אמר לו נישמעינה מן הדא, דתני בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם וגו', והרי כבר בשבעה עשר בתמוז בוטל התמיד ואם אין קרבן אין נסכים. מכאן שאומרים שירה אף בלא נסכים. רבי אבהו רבי אבהו° אמר איתפלגון רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר אומרים שיר בלא נסכים, רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר אין אומרים שיר בלא נסכים. התיב רבי יוחנן רבי יוחנן° לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. והתני בזה ובזה היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם? אמר לו רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° מה את שמע מינה? אף שבוטל התמיד היו נסכים שהיו חייבים להביא מקרבן תמיד של יום רביעי שהקריבו קדם שבוטל התמיד, ורק באותו יום הביאו אותם ועליהם אמרו שירה. והראיה שביום ראשון אמרו שיר של יום רביעי, מאחר שאלו הנסכים היו מזמנו של שיר היו מיום רביעי. דבהא פליגי, רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר כשמביאים נסכים של אתמול, שירו של יום אומרים ואף אם הביאו נסכים של יום רביעי, שיר של יום ראשון היו צריכים לאמר . וממה שאמרו שיר של יום רביעי משמע שלא אמרו את השיר על הנסכים ומכאן שאמרים שיר שלא על הנסכים. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר כשמביאים נסכים של אתמול שירו של אתמול אומרים. דרשות על שמות המשמרות שהיו בזמן החורבן יהויריב מרון וסרביה ידעיה עמוק ציפורים, אמר רבי לוי רבי לוי° יהויריב מרון וסרביה. יהויריב גברה מירון קרתה. מסרביי מסר בייתא לשנאייא. אמר רבי ברכיה רבי ברכיה° יהויריב יה הריב עם בניו, על שמרו וסרבו בו. ידעיה עמוק ציפורים, ידע יה עצה עמוקה שבלבם, והגלם כציפורין: תנן, נלכדה ביתר. רבי הוה דרש, עשרין וארבעה עבדין מאורעות קשים שנרמזו בפסוק (איכה ב', ב') בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב. ורבי יוחנן רבי יוחנן° דרש שיתין. ורבי יוחנן רבי יוחנן° יתיר על °רבי רבי יהודה הנשיא? אלא על ידי ד°רבי רבי יהודה הנשיא הוה סמיך לחרבן בית מקדשא הוה תמן סבין נהירין שזכרו את החורבן והוה דרש ואינין בכין, לכן °רבי רבי יהודה הנשיא הפסיק את הדרשה ומשתתקין וקיימין לון. וכיוון שהפסיקו אותו הזכיר רק עשרים וארבע דברים. תני אמר °רבי יהודה בן רבי אלעאי רבי יהודה בן רבי אלעאי, °רבי ברוך רבי ברוך רבי היה דורש, כתיב (בראשית תולדות כז כב) הקול קול יעקב והידים ידי עשו. קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידי עשו בביתר. תני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי, °רבי עקיבה רבי עקיבא רבי היה דורש כתיב (במדבר בלק כד יז) דרך כוכב מיעקב, דרך כוזבא מיעקב. °רבי עקיבא רבי עקיבא כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר, דין הוא מלכא משיחא. אמר לו °רבי יוחנן בן תורתא רבי יוחנן בן תורתא. °עקיבה רבי עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר , קול יעקב שצווח על שהיה אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר, וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות. והיה שם בן כוזבה, והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו, עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין? אמר להן, וכי היאך איפשר לבדקן? אמרו לו, כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון, לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך. היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך. וכד דהוה נפק לקרבא, הוה אמר, ריבוניה דעלמא, לא תסעוד ולא תכסוף (תהלים ס', י"ב) הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו. שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר. והוה °רבי אלעזר המודעי רבי אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר, ומתפלל בכל יום ואומר, רבון העולמים, אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום. בעא אדריינוס מיזל ליה. אמר ליה חד כותיי. לא תיזיל לך, דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא. עאל ליה מן ביבא דמדינתא נכנס דרך הביוב, עאל ואשכח °רבי אלעזר המודעי רבי אלעזר המודעי קאים מצלי. עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה. חמוניה בני מדינתא, ואייתוניה גבי בן כוזבא. אמרון ליה, חמינן ההן סבא משתעי לחביבך . אמר ליה, מה אמרת ליה ומה אמר לך? אמר ליה, אם אנא אמר לך, מלכא קטל לי. ואי לא אנא אמר לך, את קטל יתי. טב לי מלכא קטל יתי ולא את. אמר ליה, אמר לי דאנא משלים מדינתאי. ראו אותו בני העיר לאותו הכותי והביאו אותו אל בן כוזיבא ואמר לו ראינו לזקן זה שדיבר עם דודך רבי אלעזר המודעי. אמר לו הכותי לבן כוזיבא אם אני אומר לך מלך אדריינוס הורג אותי ואם לא אומר לך אתה הורג אותי מוטב שמלך יהרוג אותי ולא אתה ואמר לו אותו כותי, רבי אלעזר המודעי אמר לי שהוא רוצה להשלים המקום לאנדריינוס אתא גבי °רבי אלעזר המודעי רבי אלעזר המודעי, אמר ליה, מה אמר לך הדין כותייא? אמר ליה לא כלום. מה אמרת ליה? אמר לו לא כלום

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד ב] יהב ליה חד בעוט וקטליה. מיד יצאת בת קול ואמרה (זכריה י"א, י"ז) הוי רעי האליל, עזבי הצאן חרב על זרועו, ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה. הרגת את °רבי אלעזר המודעי רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל, ועין ימינם. לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר, ונהרג בן כזובה. אתין טעינון רישיה גבי אדריינוס. אמר לון, מאן קטל הדין? אמר ליה חד כותייא, אנא קטלתיה. אמר לי, חמי לי פטומיה, חמי ליה פטומיה את הגוף שלו לראות אם נהרג בחרב. אשכח שהוא שלם וחכינה כרוכה עליו. אמר, אילולי אלהא דקטלי, מאן הוה יכיל קטלי. וקרא עליו (דברים האזינו לב ל) אם לא כי צורם מכרם, וה' הסגירם. והיו הורגין בהם והולכין, עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו. והיה הדם מגלגל סלעים משאוי מ' סאה, עד שהלך הדם בים ארבעת מיל. אם תאמר שהיא קריבה לים? והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל. אמרו, שלש מאות מוחי תינוקות מצאו על אבן אחת, ומצאו שלש קופות של קצוצי תפילין של תשע תשע סאין. ויש אומרים תשע של שלש שלש סאין. תני °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. חמש מאות בתי סופרים היו בביתר. והקטן שבהן, אין פחות מחמש מאות תינוקות. והיו אומרים, אם באו השונאים עלינו, במכתובים הללו אנו יוצאין עליהן ומנקרים את עיניהם. וכיון שגרמו עונות, היו כורכים כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותו. ומכולם לא נשתייר אלא אני. וקרא על גרמיה (איכה ג', נ"א) עיני עוללה לנפשי, מכל בנות עירי. כרם גדול היה לאדריינוס הרשע. שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמן טיבריא לציפורי. והקיפו גדר מהרוגי ביתר, מלא קומה ופישוט ידים. ולא גזר עליהם שיקברו, עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו אחרי אחד עשר שנים. אמר רב חונה רב הונא°, משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. הטוב שלא נסרחו, והמטיב שניתנו לקבורה. תני °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, נ"ב שנה עשת ביתר לאחר חרבן בית המקדש, ולמה חרבה? על שהדליקה נירות משמחה לאחר חורבן בית המקדש. ולמה הדליקה נירות? שהיו בוליוטי עשירי ירושלם יושבים באמצע המדינה. וכד דהוון חמין בר נש סליק כאשר ראו אדם נכנס לירושלים לירושלם, הוון אמרין ליה, כדי להיכנס עימו בדברים כדי שיהיו עדים שאכן הם היו יחד והתחילו בדברי שטות שיחשוב שהם סתם מתבדחים. בגין דשמעינן עלך דאת בעי מתעבדה ארכינטס ובולבוטס שמענו שעליתה לירושלים כי אתה רוצה שימנו אותך לשר או מושל והוא אמר לון לית בדעתי. בדיל דשמעינן עלך דאת בעי מזבנה אוסייא שמענו שעליתה לירושלים כי אתה רוצה למכור שדה דילך? והוא אמר לון לית בדעתי. והוה חבריה אמר לו, מה את בעי מן דין? כתוב ואנא חתם. והוה כתוב וחבריה חתם. והוון משלחין אוניתא היו שולחים את שטר המכירה לבר בייתה לממונה על השדות, ואמרין ליה, אין אתא פלניא מעול לאוסייא דידיה אם יבא פלוני להיכנס לשדה שלו, לא תשבקיניה דהיא זבינה גבן אל תניח לו שהיא מכורה לנו. וכיון דהוה שמע מינהון כן שאסור לו להיכנס לשדה שלו כיוון שהוא מכר אותה הוה אמר, הלוואי איתבר רגליה דההוא גברא ולא סלק לירושלם. הדא היא דכתיב (איכה ד', י"ח) צדו צעדינו מלכת ברחבותינו. צדו צעדינו. הלואי שיאצדי שישממו אורחתיה דההוא בייתא. קרב קצינו. הלואי ויקרב קיציה דההוא בייתא. מלאו ימינו. הלואי וימלא יומיי דההוא בייתא. אוף אינון לא נפקין טבאות כדכתיב (משלי י"ז, ה') שמח לאיד לא ינקה. שני אחים הוון בכפר חריבה, והוון רומים אזלין עליהון והם מקטלין לון, ואמרין הרומאים, כל סמא דמילתא  הרפואה לדבר, ניתי כלילא על רישיהון ונמליך אותם עלינו. אמרין מבדקינן אוף חד זמן ננסה פעם אחרונה מי נפקין כשיצאו שני אחים למלחמה, פגע ביה חד סב אמר לון, ברייכון סעודינכון הבורא בעזרכם. אמרי, לא יסעיד ולא יסמוך (תהלים ס', י"ב) הלא אתה אלהים זנחתנו. וגרם החטא ומתו. שני ארזים היו בהר המשחה. תחת אחד מהן היו מוכרין ארבע חנויות טהורות, והאחד היו מוציאין ממנו ארבעים סאה גוזלות בכל חדש וחדש, ומהן היו מספיקין קינים לכל ישראל. טור שמעון הוה מפיק תלת מאוון דגרבין חביות דמרקיע לקייטא מרקחת כל ערובות שובא כל ערב שבת. ולמה חרב? יש אומר מפני הזנות, ויש אומרים ד_לחשהיו משחקין בכדור. עשרת אלפים עיירות היו בהר המלך, ול°רבי אלעזר בן חרסום רבי אלעזר בן חרסום, אלף מכולם. וכנגדן אלף ספינות בים, וכלהם חרבו. שלש עיירות, היה קטמוס שלהן הספר שבו היו רשומים שמות כל האנשים והמיסים שהם שילמו, גדול כל כך עד שהיה עולה לירושלם בעגלה, ואלו הן. כבול, ושיחין, ומגדול צבעייא. ושלשתן חרבו. כבול מפני המחלוקת. שיחין מפני כשפים. ומגדל צבעייא מפני הזנות. שלשה כפרים, כל אחד ואחד היה מוציא כפליים כיוצאי מצרים. כפר ביש, וכפר שיחלייא, וכפר דיכריא. ולמה הוא קרי לון כפר ביש? דלא הוון מקבלין לעבורא לא היו מכניסים ארחים. ולמה הוא קרי לון כפר שיחלייא? דהוון מרביין ביניהון שהיו מתרבים במהירות כאילין תחלוסייא כרשינין. ולמה הוא קרי לון כפר דיכריא? דהוון כל נשיהון ילדן דיכרין. אי לא הוות חדא מינהון נפקא מן תמן, לא הוות ילדה נקבה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, שמונים זוגים אחים כהנים, נישאו לשמונים זוגות אחיות כהנות בלילה אחד, בהדא בעיר גופנא. חוץ מאחים בלא אחיות, מאחיות בלא אחים, חוץ מלוים, חוץ מישראל. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, שמונים חנייות של אורגי פלגס בגד יקר היו במגדל צבעייא. אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°, שמונים חניות של מוכרי טהרות היו בכפר אימרא. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°, שמונים

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]

38 ד_לח טור ושו"ע או"ח סי' ש"ח סעיף מ"ה:


-----------------------------------דף כה

[עריכה]
ירושלמי מאיר תענית כה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד א] שידות של מתכת היו בשיחין. אמר רבי יניי אמר רבי יניי°, שידה לא היתה בימינו. אמר רבי זעירה רבי זעירא° בשם רב חונא רב הונא°, אימר , היא היתה קטנה שבמשמרות, והיא היתה מוציאה שמונים וחמשה אלף פירחי כהונה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שמונים אלף פירחי כהונה נהרגו על דמו של זכריה. רבי יודן רבי יודן° שאל לרבי אחא רב אחא°, איכן הרגו את זכריה, בעזרת הנשים או בעזרת ישראל? אמר לו, לא בעזרת ישראל, ולא בעזרת הנשים, אלא בעזרת הכהנים. ולא נהגו בדמו, לא כדם האיל, ולא כדם הצבי שלא כיסוהו. תמן גבי השוחט חיה ועוף כתיב (ויקרא אחרי מות יז יג) ושפך את דמו וכסהו בעפר. ברם הכא בזכריה כתיב (יחזקאל כד ז ח) כי דמה בתוכה היה, על צחיח סלע שמתהו. משמים היה. כל כך למה? כדכתיב, להעלות חימה ולנקם נקם, נתתי את דמה על צחיח סלע, לבלתי הכסות. שבע עבירות עברו ישראל באותו היום. הרגו כהן, ונביא, ודיין, ושפכו דם נקי, וטימאו את העזרה, ושבת, ויום הכיפורים היה. וכיון שעלה נבוזראדן לכאן, ראה את הדם תוסס. אמר להן מה טיבו של זה? אמרו לו, דם פרים וכבשים ואילים שהיינו מקריבין על גבי המזבח. מיד הביא פרים ואילים וכבשים ושחטן עליו, ועדיין הדם תוסס והדם של מה ששחט לא תסס. וכיון שלא הודו לו, תלו תליין בגרדון תלו אותם על עץ. אמרו, הואיל והקדוש ברוך הוא רוצה לתבוע דמו מידינו. אמרו לו דם כהן ונביא ודיין הוא שהיה מתנבא עלינו, כל מה שאתה עושה לנו. ועמדנו עליו והרגנוהו. מיד הביא שמונים אלף פירחי כהונה ושחטן עליו, ואדיין הדם תוסס. בההוא שעתא נזף ביה. אמר לו, מה את בעי נאבד כל אומתך עלך? מיד נתמלא הקדוש ברוך הוא רחמים ואמר, מה אם זה שהוא בשר ודם ואכזרי, נתמלא רחמים על בני. אני שכתוב בי (דברים ואתחנן ד לא) כי אל רחום ה' אלהיך, לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך. על אחת כמה וכמה. מיד רמז לדם ונבלע במקומו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, שמונים אלף פירחי כהנה ברחו להם לתוך קלתותים תאים ומחילות של בית המקדש, וכולהם נשרפו. ומכולם לא נשתייר, אלא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול. שנאמר (זכריה ג', ב') הלא זה אוד מצל מאש. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, שמונים אלף פירחי כהונה ברחו מתוך חיילותיו של נבוכדנצר. והלכו להן אצל ישמעאלים. אמרון לון, הבו לן נישתי דאנן צחיי שאנחנו צמאים. הביאו לפניהן מיני מלוחים, ונודות נפוחות. אמרון לון, אכלון ואתון שתיי. וכיון דהוה חד מינהון שרי זיקא פותח את הנוד ויהיב ליה גו פומיה, היה הישמעאלי לוחץ על הנוד והוה רוחא נפק והוה חנק ליה. הדא הוא דכתיב (ישעיהו כ"א, י"ג) משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים. לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נודד. כי מפני חרבות נדדו, מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה. משא בערב, מטול נבואה בערבייה. ביער, אלו פרחי כהונה שהיו נתונים ביער הלבנון, בערב תלינו. אלא ארחות דדנים. וכי כן ארחהון דבני דודיא עבדין? ישמעאל שצמא, לא לקראת צמא התיו מים? דכתיב (בראשית וירא כא יט) ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים. לא מן טיבותכון אתון לגביכון, כי מפני חרבות נדדו, מאי מפני חרב נטושה? שלא רצו לשמר את שמיטיהם, כמה דאת אמר (שמות משפטים כג יא) והשביעית תשמטנה ונטשתה. ומפני קשת דרוכה, שלא רצו לשמר שבתותיהם, כמה דאת אמר (נחמיה י"ג, ט"ו) בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת. ומפני כובד מלחמה, שלא רצו להלחם במלחמתה של תורה, כמה דאת אמר (במדבר חקת כא יד) על כן יאמר בספר מלחמת ה'. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, מגבת ועד אנטיפריס, ששים רבוא עיירות היו. הקטנה שבהן היא היתה בית שמש, דכתיב בה (שמואל א ו יט) ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה' חמישים אלף איש וגו', ואילו מרוח אחת היו. והיום אין את מבצע לה אם תנסה להכניס לתוכה אפילו חמישים אלף קניי לא נסייה לא מחזיק. אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, התקווצה לה ארץ ישראל. אמר רבי זעירה רבי זעירא°, בוא וראה מה חציפה הוא ארץ ישראל, שאף שנאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה היא עושה פירות. איך היא עושה פירות? תרין אמורין, חד אמר מפני שמזבלין אותה. וחורנה אמר מפני שהופכין את עפרה שרק למעלה השרפה והגופרית פגעו. עובדא הוה בחד דהוה קאים זרע בהדא בקעת ארבל, וכבש ידיה חפר באדמה, ונפק עפרה יקידא ואוקיד זרעא. תני רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר, חמישים ושתים שנה לא נראה עוף טס בארץ ישראל. מה טעמא? דכתיב (ירמיהו ט ט) מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו. אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. קודם לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל לבבל, נטעו תמרים בבבל. כדי שכשישראל ירדו לשם ימצאו תמרים לאכול ועל ידי שיהו להוטים אחר מתיקה, ילמדו תורה שהיא מרגלת הלשון לתורה. אמר רבי חנינא בריה דרבי אבהו רבי חנינא בריה דרבי אבהו°, שבע מאות מיני דגים טהורים, ושמונה מאות מיני חגבים טהורים, ולעוף אין מספר, כולהם גלו עם ישראל לבבל. וכשחזרו כולהם חזרו עמהן, חוץ מן הדג הנקרא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כה עמוד ב] שיבוטא. ודגים היאך גלו? רבי חונה בר יוסף רבי חונה בר יוסף° אמר, דרך התהום גלו, ודרך התהום חזרו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, אשרי מי שהוא רואה במפלתה של תרמוד, שהיא היתה שותפת בחרבן הבית ראשון ובחרבן הבית השני. בחרבן ראשון העמידה שמונים אלף קשטים, ובחרבן השני העמידה שמונת אלפים קשטים: ונחרשה העיר. חרש רופוס שחיק עצמות את ההיכל:

ירושלמי תענית, פרק ד, הלכה ו

[עריכה]

מתני’: משנכנס אב ד_לטממעטין בשמחה, ד_משבת שחל ט' באב להיות בתוכה, אסורין מלספר ומלכבס. ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. ערב תשעה באב, ד_מאלא יאכל אדם שני תבשילין. לא יאכל בשר, ולא ישתה יין. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, ישנה ממה שרגיל. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מחייב בכפיית המיטה, ולא הודו לו חכמים:
גמ' אמר רבי יהושוע בן לוי רבי יהושע בן לוי° הדא דאת אמר ד_מבבבניין של שמחה, ד_מגאבל אם היה כותלו גוהה, סותרו ובונהו. אמר שמואל שמואל (אמורא)° מה שמותר לבנות אם היה רעועה, זה דווקא כותלא דגנא ביה של הבית שישן בו. רבי אבא בר כהן רבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי°, אסור לארס אשה בערב שבת. הדא דאת אמר ד_מדשלא לעשות סעודת אירוסין, הא לארס, יארס. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, ד_מהאפילו בתשעה באב יארס, שלא יקדמנו אחר. מחלפה שיטתיה דשמואל שמואל (אמורא)° האם שמאל חזר בו? תמן הוא אמר משמים אשה לאיש, דכתיב (תהלים ס"ח, ז') מושיב יחידים ביתה (תהלים ס"ב, י') במאזנים לעלות המה מהבל יחד, והכא הוא אמר הכין שמא יקדמנו אחר? שלא יקדמנו אחר בתפילה. אפילו כן אם קדמו אחר בתפילה לא קיימה אלא או הוא או היא ימות. תנן, שבת שחל ט' באב להיות בתוכה, אסורין מלספר ומלכבס. אמר רבי יונה רבי יונה°, הדא דאת אמר, מרוח לכבס וללבוש אסור , ברם מרוח ומתקנה לכבס ולהניח עד אחר ט’ באב מהו? פשיטא שמותר, וכי כן אנן אמרינן, ד_מוהדין קצרה כובס אסור ליה מיעבד עיבידתיה? מתני' פליגא על רבי יונה רבי יונה° דתנן. שבת שחל ט' באב להיות בתוכה, אסורין מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. והרי מכבס על מנת ללבוש בשבת אחר איסורו ואף על פי כן לא הותר אלא מפני כבוד שבת. אמר רבי יונה רבי יונה° בשם רב המנונא רב המנונא°, מה שאמרה המשנה ובחמישי מותרים מפני כבוד השבת לא נאמר על כיבוס אלא לתספורת הושבה, אבל לכבס אפילו שלא לצורך השבת מותר כל השבוע. רבי אבא בר כהן רבי אבא בר כהן° אמר קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי אבהו רבי אבהו°. ט' באב שחל להיות בשבת, ד_מזשתי השבתות מותרות גם השבוע שקדם תשעה באב וגם השבוע שאחריו. חל באמצע השבוע, שאר הימים שלאחריו מהו? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, לאחריו אסור שנאמר במשנה שבוע שחל בו. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, ד_מחלאחריו מותר. דרשה רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° לציפוראיי שאחריו מותר , ולא קבלון עליהון. אמר רבי אימי רבי אמי° לרבי יסי רבי יסי°. ואין רב רב (אמורא)° בן אחוי של רבי חייה הגדול רבי חייה הגדול° חלוק עליו ואוסר ואיך הוא יכול לחלוק עליו? אמר לו, בפירוש פליגין. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר לאחריו אסור. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, לאחריו מותר. מה עבד לה רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° למשנה שמשמע ממנה שכל השבוע שחל בו אסור ? פתר לה שהמשנה דיברה במקרה שט' באב חל להיות בערב שבת, ולית שמע מינה כלום. רבי יצחק בן אלעזר רבי יצחק בן אלעזר°, מן דהוה תשעה באב נפק, הוה מכריז, יפתחון ספרייא ומאן דבעי יספר. כתיב (הושע ב', י"ג) והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה. דרומאי נהגין מחגה מראש חודש כבר נהגו את מנהגי האבלות הללו, צפוראיי נהגין חדשה כל החדש גם אחרי תשעה באב, טיבריאי נהגי שבתה רק בשבוע שחל בו, חזרין רבנן דטיבריא למינהוג כרבנן דציפורין. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. בדין היה שיהו מתענין בעשירי, שבו נשרף בית אלהינו. ולמה מתענין בתשיעי? שבו התחילה הפורענות. ותני כן, בשביעי נכנסו לתוכו, בשמיני היו מקרקרין בו, ד_מטבתשיעי הציתו בו את האור, ובעשירי נשרף. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° ציים תשיעי ועשירי. רבי אבון רבי אבין° ציים תשיעי ועשירי. רבי לוי רבי לוי° ציים תשיעי ולילי עשירי. אמר רבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, ביקש °רבי רבי יהודה הנשיא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]

39 ד_לט מיי' פ"ה מהל' תעניות הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף א':

40 ד_מ מיי' פ"ה מהל' תעניות הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף ג':

41 ד_מא מיי' פ"ה מהל' תעניות הלכה ז', טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"ב סעיף א':

42 ד_מב מיי' פ"ג מהל' תעניות הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ה סעיף ז', טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף ב':

43 ד_מג טור ושו"ע או"ח סי' תקע"ה:

44 ד_מד טור ושו"ע או"ח סי' רמ"ט סעיף ב':

45 ד_מה מיי' פ"י מהל' אישות הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף ב':

46 ד_מו טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף ה':

47 ד_מז טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף ד':

48 ד_מח מיי' פ"ה מהל' תעניות הלכה ו', טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"א סעיף ד':

49 ד_מט טור ושו"ע או"ח סי' תקנ"ח:


-----------------------------------דף כו

[עריכה]
ירושלמי מאיר תענית כו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד א] לעקור ט' באב, ולא הניחו לו. אמר לו רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, עמך הייתי ולא איתאמרת הכי. אלא ביקש °רבי רבי יהודה הנשיא לעקור ט' באב שחל להיות בשבת ולא הניחו לו. אמר, הואיל ונדחה ידחה. אמרו לו, ידחה למחר. וגזי ליה והחזירו לו במקרה דומה ההיא דתנינן תמן, °רבי יוחנן בן ברוקה רבי יוחנן בן ברוקה אומר, על שניהן הוא אומר (בראשית בראשית א כח) ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו וגו'. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°, הלכה כ°רבי יוחנן בן ברוקה רבי יוחנן בן ברוקה. אמר לו רבי אבא בר זבדא רבי אבא בר זבדא°, עמך הייתי ולא איתאמרת, אלא ד_נאם היתה תובעת להינשא, הדין עמה, שיכולה לטעון שרוצה בנים שיסיעו בזקנתה. וקרא עליהון (קהלת ד', ט') טובים השנים מן האחד. תנן, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה, מהו ישנה? יחליף ממה שרגיל. אין הוה יליף רגיל אכיל ליטרא דקופד בשר, ייכול פלגא. אין הוה יליף רגיל שתי קסט דחמר יין, ישתה פלגא. תנן, ערב תשעה באב, לא יאכל אדם שני תבשילין. לא יאכל בשר, ולא ישתה יין. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ובלבד עיקר סעודת תשעה באב אבל בשאר סעודות יכול לאכול. אמר רב הושעיה רב הושעיה°, ובלבד משש שעות ולמעלן. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, ד_נאתרתיהון לקולא, אכל סעודת תשעה באב משש שעות ולמטן, אפילו עולה על שלחנו כסעודת שלמה מותר. אכל סעודתו אבל לא סעודה מפסקת משש שעות ולמעלן, אפילו עולה על שלחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר. תני ד_נבט' באב שחל להיות בשבת, וכן ערב ט' באב שחל להיות בשבת, אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר. רב רב (אמורא)° ד_נגמן דהוה אכל כל צורכיה, הוה צבע פיסתיה בקיטמא טובל פיתו באפר ואמר, זו היא עיקר סעודת ט' באב. לקיים מה שנאמר (איכה ג', ט"ז) ויגרס בחצץ שני, הכפישני באפר תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מחייב בכפיית המיטה, ולא הודו לו חכמים. יאות אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, מה טעמון דרבנן? עשו כמי שמתו מוטל לפניו, שאינו לא כופה את מיטתו ולא ישן על גבי מיטה כפויה

ירושלמי תענית, פרק ד, הלכה ז

[עריכה]

מתני’: אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל, כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לו. כל הכלים טעונין טבילה, ובנות ירושלם יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה. וכן הוא אומר (שיר השירים ג', י"א) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו'. ביום חתונתו, זו מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בניין בית המקדש,שיבנה במהרה בימינו:

גמ’: תנן, לא היו ימים טובים לישראל, כחמשה עשר באב וכיום הכפורים. ניחא ביום הכיפורים שהוא כפרה על ישראל. בט"ו באב למה? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יסא רבי אסי°, שבו זמן קיצה יפה לעצים, שכל עצים שהן נקצצין בו, אינן עושין מאכולות. כהיא דתנינן תמן. כל עץ שנמצא בו תולעת, פסול מעל גבי המזבח. אמר רב חייה בר אשי רב חייא בר אשי° בשם רב רב (אמורא)° שבו התיר הושע בן אלה, פריסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים. כהנא רב כהנא° שאל ל רב רב (אמורא)°, כל הדא טיבותא רבתא עבד הושע בן אלה וכתיב ביה (מלכים ב י"ז, ג') עליו עלה שלמנאסר מלך אשור? אמר ליה, על ידי ששמט את הקולר מצוארו ותלוי בצואר הרבים. לא אמר כל עמא יסקון יעלו, אלא מאן דבעי מיסוק יסוק מי שרוצה לעלות יעלה. וכיוון שלא עלו אף שהיה מותר נענשו אמר רבי שמואל ברבי יצחק רב שמואל בר יצחק°, ואמרין לה בשם רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° משום דהוה יום

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כו עמוד ב] שבו הותרו שבטים לבוא זה בזה דכתיב (במדבר מסעי לו ז) ולא תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה אחר, כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל. וכתיב (במדבר מסעי לו ח) וכל בת ירשת נחלה ממטות בני ישראל וגו'. וכי איפשר לבת לירש שני מטות? תיפתר שהיה אביה משבט אחד ואמה משבט אחר. ורבנן אמרי, שבו הותר שבטו של בנימין לבוא בקהל, דכתיב (שופטים כ"א, י"ח) ארור נתן אשה לבנימן. ואיך התירו? מקרא קראו וקירבוהו, מקרא קראו וריחקוהו. מקרא קראו וריחקוהו דכתיב (בראשית ויחי מח ה) אפרים ומנשה, כראובן ושמעון יהיו לי. משמע שאפרים ומנשה ישלימו לשנים עשר שבטים, ובנימין לא נכלל בשבטים. מקרא קראו וקרבוהו דכתיב (בראשית וישלח לה יא) גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו. גוי זה בנימין וקהל גוים אלו אפרים ומנשה יהיה ממך, ומלכים מחלציך יצאו, ואדיין לא נולד בנימן, מכאן שאף הוא חלק מהשבטים. רבי אבון רבי אבין° אומר שבו בטל החפר של הקברים במדבר. כדאמר רבי לוי רבי לוי°. בכל ערב ט' באב, היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר, צאו לחפר צאו לחפר. והיו יוצאין וחופרין להן קברות וישינים בתוכם. ובשחר היו עומדין ומוצאין עצמן חסירים ט"ו אלף ופרוטרוט. ובשנה האחרונה עשו כן, ועמדו ומצאו עצמן שלימים. אמרו, דילמא דטעינן בחושבנה, וחזרו ועשו כן בי' ובי"א ובי"ב ובי"ג ובי"ד ובט"ו. כיון דאשלם סיהרא הירח התמלא אמרו, דומה שביטל הקדוש ברוך הוא אותה הגזירה קשה מעלינו. ועמדו ועשו יום טוב: כל הכלים טעונין טבילה, ובנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים. רבי ינאי בי רבי ישמעאל רבי ינאי בי רבי ישמעאל° אמר, ואפי' נתונים בתיבה. נתונים בתיבה ואת אמר הכן שצריכים טבילה? מתוך שאת עושה כן, הוא משאילן. אחרת לא ירצה להוציאם מהקופסא: ומה היו אומרת? שא נא עיניך בחור וראה מה את בורר לך. אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה וכו'. היתה בתו של מלך, שואלת מבתו של כהן גדול. בתו של כהן גדול, שואלת מבתו של מלך. הכעורות היו אומרות, אל תתן עיניך בנוי. והנאות היו אומרות, תן עיניך במשפחה. וכן הוא אומר, צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו, ביום חתונתו, זו מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן

הדרן עלך פרק בשלשה פרקים וסליקא לה מסכת תענית

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת תענית וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת תענית וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת תענית וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת תענית כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

[עריכה]

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

[עריכה]

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)


ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_תענית/פרק_רביעי"