קטגוריה:דניאל ב יח

דניאל (וחבריו) לא מתפללים שאלוהים יגלה את הסוד כדי להציל את חכמי בבל. הם רק מבקשים להציל את עצמם, ולא להיות שותפים לגורל חכמי בבל.
ייתכן שהם חשבו שיש יותר סיכויים שאלוהים יעזור להם אם הם לא ינסו להציל עובדי אלילים שאינם מכירים באלוהים כאל עליון.

הסיפור כאן מזכיר את סיפור אליהו ונבאי הבעל והעשרה אשר עשו נסיון מי הוא האלוהים האמיתי בהר הכרמל.
אליהו אמר לנביאי האלילים: "וּקְרָאתֶם בְּשֵׁם אֱלֹהֵיכֶם, וַאֲנִי אֶקְרָא בְשֵׁם-יְהוָה, וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה בָאֵשׁ, הוּא הָאֱלֹהִים; וַיַּעַן כָּל הָעָם וַיֹּאמְרוּף טוֹב הַדָּבָר" (מלכים א יח יט). לאחר שאליהו הראה שאלוהי ישראל הוא האלוהים האמיתי, הוא שחט את נביאי השקר בקישון (מלכים א יח מ).

אולם כאן דניאל לא נטר טינה לעובדי האלילים, ולא היה מעוניין במותם. לאחר שאלוהים גילה לדניאל את החלום, דניאל מבקש מאַרְיוֹךְ: "אֶת חַכְמֵי בָבֶל אַל תַּאֲבֵד" (ביאור:דניאל ב כד), כלומר היה חשוב לדניאל לא לאבד את עצמו, חבריו וגם את שאר החכמים. דניאל השיג את מטרתו, והמלך יכיר בגדולת אלוהים.

דניאל לא מבקש צדק ומשפט מאלוהים, למרות שלפי הכתוב דניאל היה צדיק. הוא רק מבקש רחמים, אפילו אם הוא חטא או עשה או יעשה בעתיד שגיאה.
דניאל נותן את חייו לאלוהים ואומר לו: 'אני יודע שאתה יכול לעזור. בבקשה, תעזור ותרחם עלי, אחרת אני מת, והמלך וכל חכמיו ועמו לא ידעו על גדולתך' .