ביאור:דניאל ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

קיצור דרך: a3402

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

דניאל פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב       (מהדורות נוספות של דניאל ב)


א וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת נְבֻכַדְנֶצַּר חָלַם נְבֻכַדְנֶצַּר חֲלֹמוֹת, וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ ליבו פעם, הוא התרגש וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו נדדה ממנו. ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים עוד סוג של מכשפים לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹמֹתָיו, וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. ג וַיֹּאמֶר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: "חֲלוֹם חָלָמְתִּי, וַתִּפָּעֶם רוּחִי לָדַעַת אֶת הַחֲלוֹם את פשר החלום (וחז"ל מסבירים שהוא גם שכח את תוכן החלום עצמו)".

ד וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית: "מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי, אֱמַר חֶלְמָא (לעבדיך) לְעַבְדָךְ וּפִשְׁרָא נְחַוֵּא". ה עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר (לכשדיא) לְכַשְׂדָּאֵי: "מִלְּתָא מִנִּי אַזְדָּא, הֵן לָא תְהוֹדְעוּנַּנִי חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ, הַדָּמִין תִּתְעַבְדוּן, וּבָתֵּיכוֹן נְוָלִי יִתְּשָׂמוּן. ו וְהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ תְּהַחֲו‍ֹן, מַתְּנָן וּנְבִזְבָּה וִיקָר שַׂגִּיא תְּקַבְּלוּן מִן קֳדָמָי, לָהֵן חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ הַחֲו‍ֹנִי". ז עֲנוֹ תִנְיָנוּת וְאָמְרִין: "מַלְכָּא חֶלְמָא יֵאמַר לְעַבְדוֹהִי, וּפִשְׁרָה נְהַחֲוֵה". ח עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר: "מִן יַצִּיב יָדַע אֲנָה דִּי עִדָּנָא אַנְתּוּן זָבְנִין, כָּל קֳבֵל דִּי חֲזֵיתוֹן דִּי אַזְדָּא מִנִּי מִלְּתָא. ט דִּי הֵן חֶלְמָא לָא תְהוֹדְעֻנַּנִי, חֲדָה הִיא דָתְכוֹן, וּמִלָּה כִדְבָה וּשְׁחִיתָה (הזמנתון) הִזְדְּמִנְתּוּן לְמֵאמַר קָדָמַי, עַד דִּי עִדָּנָא יִשְׁתַּנֵּא, לָהֵן חֶלְמָא אֱמַרוּ לִי, וְאִנְדַּע דִּי פִשְׁרֵהּ תְּהַחֲוֻנַּנִי". י עֲנוֹ (כשדיא) כַשְׂדָּאֵי קֳדָם מַלְכָּא וְאָמְרִין: "לָא אִיתַי אֲנָשׁ עַל יַבֶּשְׁתָּא דִּי מִלַּת מַלְכָּא יוּכַל לְהַחֲוָיָה, כָּל קֳבֵל דִּי כָּל מֶלֶךְ רַב וְשַׁלִּיט - מִלָּה כִדְנָה לָא שְׁאֵל לְכָל חַרְטֹּם וְאָשַׁף וְכַשְׂדָּי. יא וּמִלְּתָא דִי מַלְכָּה שָׁאֵל - יַקִּירָה, וְאָחֳרָן לָא אִיתַי דִּי יְחַוִּנַּהּ קֳדָם מַלְכָּא, לָהֵן אֱלָהִין דִּי מְדָרְהוֹן עִם בִּשְׂרָא לָא אִיתוֹהִי". יב כָּל קֳבֵל דְּנָה מַלְכָּא בְּנַס וּקְצַף שַׂגִּיא, וַאֲמַר לְהוֹבָדָה לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל. יג וְדָתָא נֶפְקַת וְחַכִּימַיָּא מִתְקַטְּלִין, וּבְעוֹ דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי לְהִתְקְטָלָה. {פ}
יד בֵּאדַיִן דָּנִיֵּאל הֲתִיב עֵטָא וּטְעֵם לְאַרְיוֹךְ רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא, דִּי נְפַק לְקַטָּלָה לְחַכִּימֵי בָּבֶל. טו עָנֵה וְאָמַר לְאַרְיוֹךְ, שַׁלִּיטָא דִי מַלְכָּא: "עַל מָה דָתָא מְהַחְצְפָה מִן קֳדָם מַלְכָּא?", אֱדַיִן מִלְּתָא הוֹדַע אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל. טז וְדָנִיֵּאל עַל וּבְעָה מִן מַלְכָּא, דִּי זְמָן יִנְתֵּן לֵהּ וּפִשְׁרָא לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא. {פ}
יז אֱדַיִן דָּנִיֵּאל לְבַיְתֵהּ אֲזַל, וְלַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה חַבְרוֹהִי מִלְּתָא הוֹדַע. יח וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רָזָה דְּנָה, דִּי לָא יְהֹבְדוּן דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי עִם שְׁאָר חַכִּימֵי בָבֶל. יט אֱדַיִן לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְוָא דִי לֵילְיָא רָזָה גֲלִי, אֱדַיִן דָּנִיֵּאל בָּרִךְ לֶאֱלָהּ שְׁמַיָּא. כ עָנֵה דָנִיֵּאל וְאָמַר: "לֶהֱוֵא שְׁמֵהּ דִּי אֱלָהָא מְבָרַךְ מִן עָלְמָא וְעַד עָלְמָא, דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא דִּי לֵהּ הִיא. כא וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא, מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין, יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין, וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה. כב הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא, יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא, (ונהירא) וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא. כג לָךְ אֱלָהּ אֲבָהָתִי מְהוֹדֵא וּמְשַׁבַּח אֲנָה, דִּי חָכְמְתָא וּגְבוּרְתָא יְהַבְתְּ לִי, וּכְעַן הוֹדַעְתַּנִי דִּי בְעֵינָא מִנָּךְ, דִּי מִלַּת מַלְכָּא הוֹדַעְתֶּנָא". כד כָּל קֳבֵל דְּנָה דָּנִיֵּאל עַל עַל הראשון פועל משורש עו"ל, במשמעות "בא". והשני מילת יחס, במשמעות "אל" אַרְיוֹךְ דִּי מַנִּי מַלְכָּא לְהוֹבָדָה לְחַכִּימֵי בָבֶל. אֲזַל וְכֵן אֲמַר לֵהּ: "לְחַכִּימֵי בָבֶל אַל תְּהוֹבֵד! הַעֵלְנִי קֳדָם מַלְכָּא וּפִשְׁרָא לְמַלְכָּא אֲחַוֵּא". {ס}
כה אֱדַיִן אַרְיוֹךְ בְּהִתְבְּהָלָה הַנְעֵל לְדָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא, וְכֵן אֲמַר לֵהּ: "דִּי הַשְׁכַּחַת גְּבַר מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד, דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדַע". כו עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְדָנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר: "(האיתיך) הַאִיתָךְ כָּהֵל לְהוֹדָעֻתַנִי חֶלְמָא דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ?". כז עָנֵה דָנִיֵּאל קֳדָם מַלְכָּא וְאָמַר: "רָזָה דִּי מַלְכָּא שָׁאֵל - לָא חַכִּימִין אָשְׁפִין חַרְטֻמִּין גָּזְרִין יָכְלִין לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא. כח בְּרַם אִיתַי אֱלָהּ בִּשְׁמַיָּא גָּלֵא רָזִין וְהוֹדַע לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר מָה דִּי לֶהֱוֵא בְּאַחֲרִית יוֹמַיָּא, חֶלְמָךְ וְחֶזְוֵי רֵאשָׁךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ - דְּנָה הוּא. {פ}
כט (אנתה) אַנְתְּ מַלְכָּא, רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ, מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה, וְגָלֵא רָזַיָּא הוֹדְעָךְ מָה דִי לֶהֱוֵא. ל וַאֲנָה לָא בְחָכְמָה דִּי אִיתַי בִּי מִן כָּל חַיַּיָּא רָזָא דְנָה גֱּלִי לִי. לָהֵן עַל דִּבְרַת דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדְעוּן וְרַעְיוֹנֵי לִבְבָךְ תִּנְדַּע. לא (אנתה) אַנְתְּ מַלְכָּא חָזֵה הֲוַיְתָ וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא צַלְמָא דִּכֵּן רַב וְזִיוֵהּ יַתִּיר קָאֵם לְקָבְלָךְ, וְרֵוֵהּ דְּחִיל. לב הוּא צַלְמָא: רֵאשֵׁהּ - דִּי דְהַב טָב, חֲדוֹהִי וּדְרָעוֹהִי - דִּי כְסַף, מְעוֹהִי וְיַרְכָתֵהּ - דִּי נְחָשׁ. לג שָׁקוֹהִי - דִּי פַרְזֶל, רַגְלוֹהִי - (מנהון) מִנְּהֵין דִּי פַרְזֶל (ומנהון) וּמִנְּהֵין דִּי חֲסַף. לד חָזֵה הֲוַיְתָ, עַד דִּי הִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן, וּמְחָת לְצַלְמָא עַל רַגְלוֹהִי דִּי פַרְזְלָא וְחַסְפָּא, וְהַדֵּקֶת הִמּוֹן. לה בֵּאדַיִן דָּקוּ כַחֲדָה, פַּרְזְלָא חַסְפָּא נְחָשָׁא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא, וַהֲווֹ כְּעוּר מִן אִדְּרֵי קַיִט, וּנְשָׂא הִמּוֹן רוּחָא וְכָל אֲתַר לָא הִשְׁתֲּכַח לְהוֹן, וְאַבְנָא דִּי מְחָת לְצַלְמָא - הֲוָת לְטוּר רַב וּמְלָת כָּל אַרְעָא. לו דְּנָה חֶלְמָא וּפִשְׁרֵהּ נֵאמַר קֳדָם מַלְכָּא. לז (אנתה) אַנְתְּ מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא, דִּי אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּתָא חִסְנָא וְתָקְפָּא וִיקָרָא יְהַב לָךְ. לח וּבְכָל דִּי (דארין) דָיְרִין בְּנֵי אֲנָשָׁא, חֵיוַת בָּרָא וְעוֹף שְׁמַיָּא - יְהַב בִּידָךְ, וְהַשְׁלְטָךְ בְּכָלְּהוֹן, (אנתה) אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא. לט וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי, (ארעא) אֲרַע ארע היא ארץ, וכיוון שהארץ מתחת לשמים, המשמעות כאן היא "שפלה" מִנָּךְ, וּמַלְכוּ (תליתיא) תְלִיתָאָה אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא, דִּי תִשְׁלַט בְּכָל אַרְעָא. מ וּמַלְכוּ (רביעיה) רְבִיעָאָה תֶּהֱוֵא תַקִּיפָה כְּפַרְזְלָא, כָּל קֳבֵל דִּי פַרְזְלָא מְהַדֵּק וְחָשֵׁל כֹּלָּא, וּכְפַרְזְלָא דִּי מְרָעַע - כָּל אִלֵּין תַּדִּק וְתֵרֹעַ. מא וְדִי חֲזַיְתָה רַגְלַיָּא וְאֶצְבְּעָתָא (מנהון) מִנְּהֵן חֲסַף דִּי פֶחָר (ומנהון) וּמִנְּהֵין פַּרְזֶל, מַלְכוּ פְלִיגָה תֶּהֱוֵה, וּמִן נִצְבְּתָא דִי פַרְזְלָא לֶהֱוֵא בַהּ, כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָה פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא. מב וְאֶצְבְּעָת רַגְלַיָּא (מנהון) מִנְּהֵין פַּרְזֶל (ומנהון) וּמִנְּהֵין חֲסַף, מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַקִּיפָה, וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵה תְבִירָה. מג (די) וְדִי חֲזַיְתָ פַּרְזְלָא מְעָרַב בַּחֲסַף טִינָא: מִתְעָרְבִין לֶהֱו‍ֹן בִּזְרַע אֲנָשָׁא, וְלָא לֶהֱו‍ֹן דָּבְקִין דְּנָה עִם דְּנָה, הֵא כְדִי פַרְזְלָא לָא מִתְעָרַב עִם חַסְפָּא. מד וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן, יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל, וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק. תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל אִלֵּין מַלְכְוָתָא, וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא. מה כָּל קֳבֵל דִּי חֲזַיְתָ דִּי מִטּוּרָא אִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן דִּי לָא בִידַיִן, וְהַדֶּקֶת פַּרְזְלָא נְחָשָׁא חַסְפָּא כַּסְפָּא וְדַהֲבָא - אֱלָהּ רַב הוֹדַע לְמַלְכָּא מָה דִּי לֶהֱוֵא אַחֲרֵי דְנָה, וְיַצִּיב חֶלְמָא, וּמְהֵימַן פִּשְׁרֵהּ". {פ}
מו בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל אַנְפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד, וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָה לֵהּ. מז עָנֵה מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל וְאָמַר: "מִן קְשֹׁט דִּי אֱלָהֲכוֹן הוּא אֱלָהּ אֱלָהִין וּמָרֵא מַלְכִין וְגָלֵה רָזִין, דִּי יְכֵלְתָּ לְמִגְלֵא רָזָה דְנָה. מח אֱדַיִן מַלְכָּא לְדָנִיֵּאל רַבִּי, וּמַתְּנָן רַבְרְבָן שַׂגִּיאָן יְהַב לֵהּ, וְהַשְׁלְטֵהּ עַל כָּל מְדִינַת בָּבֶל, וְרַב סִגְנִין עַל כָּל חַכִּימֵי בָבֶל. מט וְדָנִיֵּאל בְּעָא מִן מַלְכָּא, וּמַנִּי עַל עֲבִידְתָּא דִּי מְדִינַת בָּבֶל לְשַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא. {פ}

תרגום הארמית לעברית:

(ד) וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית: "הַמֶּלֶךְ, לְעוֹלָמִים חֲיֵה! אֱמֹר אֶת הַחֲלוֹם לַעֲבָדֶיךָ, וְאֶת הַפִּתְרוֹן נַגִּיד."

(ה) עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר לַכַּשְׂדִּים: "הַדָּבָר הָחְלַט נחרץ, מוחלט וסופי (ולפי חז"ל שפירשו שהחלום נשתכח ממנו, אפשר גם לפרש אזדא כמו אזלא, הלך) מִמֶּנִּי, אִם לֹא תּוֹדִיעוּנִי אֶת הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ - נְתָחִים חתיכות תֵּעָשׂוּ, וּבָתֵּיכֶם אַשְׁפָּה יוּשָׂמוּ!

(ו) וְאִם אֶת הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ תַּגִּידוּ - מַתָּנוֹת וּמַשָּׂאוֹת מתנות גדולות וְכָבוֹד רַב תְּקַבְּלוּ מִלְּפָנַי! אַךְ אֶת הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ הַגִּידוּ לִי."

(ז) עָנוּ שֵׁנִית וְאוֹמְרִים: "הַמֶּלֶךְ - אֶת הַחֲלוֹם יֹאמַר לַעֲבָדָיו, וְאֶת הַפִּתְרוֹן נַגִּיד."

(ח) עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר: "אָכֵן יוֹדֵעַ אָנֹכִי, כִּי זְמַן אַתֶּם קוֹנִים אתם רוצים להרויח זמן בשאלות שלכם, כדי שבנתיים תמצאו איזו עצה להנצל, מִפְּנֵי שֶׁרְאִיתֶם שֶׁהָחְלַט מִמֶּנִּי הַדָּבָר.

(ט) שֶׁאִם אֶת הַחֲלוֹם לֹא תּוֹדִיעוּנִי - אֶחָד הוּא מִשְׁפַּטְכֶם להמית; וְדָבָר כּוֹזֵב ומשפטכם להמית גם כן אם דבר שקר וכו' וּמָשְׁחָת דבר מסולף שאינו שקר גמור הִתְכּוֹנַנְתֶּם לֵאמֹר לְפָנַי, עַד שֶׁהַזְּמַן יִשְׁתַּנֶּה יש לכם שהות לומר את החלום ופתרונו עד הערב, שאז הזמן משתנה מיום ללילה. לָכֵן אֶת הַחֲלוֹם אִמְרוּ לִי, וְאֵדַע כִּי שבודאי אֶת פִּתְרוֹנוֹ תַּגִּידוּנִי!"

(י) עָנוּ הַכַּשְׂדִּים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאוֹמְרִים: "אֵין אִישׁ עַל הַיַּבָּשָׁה אֲשֶׁר אֶת דְּבַר הַמֶּלֶךְ יוּכַל לְהַגִּיד, מִפְּנֵי שֶׁכָּל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְשַׁלִּיט - דָּבָר כָּזֶה לֹא שָׁאַל מִכֹּל חַרְטֹם, אַשָּׁף וְכַשְׂדִּי.

(יא) וְהַדָּבָר אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל - כָּבֵד קשה הוּא, וְאֵין אַחֵר אֲשֶׁר יַגִּידֶנּוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם אֱלֹהִים, אֲשֶׁר אֵין מְדוֹרָם אינם גרים (האלילים) עִם בָּשָׂר עם בני האדם."

(יב) עַל כֵּן הַמֶּלֶךְ הִתְאַנַּף וְקָצַף מְאֹד, וַיֹּאמֶר לְהַאֲבִיד אֶת כָּל חַכְמֵי בָבֶל.

(יג) וְהַדָּת והגזירה יָצְאָה, וְהַחֲכָמִים נֶהֱרָגִים הולכים לההרג, וְעָמְדוּ דָּנִיֵּאל וַחֲבֵרָיו לֵהָרֵג.

(יד) אָז דָּנִיֵּאל הֵשִׁיב עֵצָה וָטַעַם לְאַרְיוֹךְ דברי עצה שלא יהרגו אותם. והעצה מפורשת בפסוק טז שיתנו לו עוד זמן כדי שיוכל להתפלל ולבקש מה', שַׁר הַטַּבָּחִים שר ההריגה. שאחראי להוציא להורג את הנידונים להורג שֶׁל הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יָצָא לַהֲרֹג אֶת חַכְמֵי בָבֶל.

(טו) עוֹנֶה וְאוֹמֵר לְאַרְיוֹךְ, הַשַּׁלִּיט שֶׁל הַמֶּלֶךְ: "לָמָה הַדָּת עַזָּה דחופה מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ?", אָז הוֹדִיעַ אַרְיוֹךְ אֶת הַדָּבָר לְדָנִיֵּאל שפותרי החלומות אמרו שלא שייך לדעת את החלום ולכן בשביל מה לחכות.

(טז) וְדָנִיֵּאל בָּא וּבִקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ, כִּי זְמָן יִתֶּן לוֹ, וְאֶת הַפִּתְרוֹן יַגִּיד לַמֶּלֶךְ ושאר פותרי החלומות לא בקשו עוד זמן, כיון שלא האמינו שיוכלו למצוא את החלום בהארכת זמן.

(יז) אָז דָּנִיֵּאל לְבֵיתוֹ הָלַךְ; וְלַחֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה חֲבֵרָיו - אֶת הַדָּבָר הוֹדִיעַ.

(יח) וְרַחֲמִים לְבַקֵּשׁ מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָרָז הַזֶּה שיגלה לו הסוד הזה, שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ דָּנִיֵּאל וַחֲבֵרָיו עִם שְׁאָר חַכְמֵי בָבֶל.

(יט) אָז נִגְלָה הסוד לְדָנִיֵּאל בְּחֶזְיוֹן הַלַּיְלָה, אָז בֵּרַךְ דָּנִיֵּאל אֶת אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם.

(כ) עוֹנֶה דָּנִיֵּאל וְאוֹמֵר: "יְהִי שֵׁם הָאֱלֹהִים מְבֹרָךְ, מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, אֲשֶׁר הַחָכְמָה וְהַגְּבוּרָה שֶׁלּוֹ הִיא.

(כא) וְהוּא מְשַׁנֶּה אֶת הָעִתִּים וְאֶת הַזְּמַנִּים, מַעֲבִיר מְלָכִים וּמֵקִים מְלָכִים, נוֹתֵן אֶת הַחָכְמָה לַחֲכָמִים, וְאֶת הַמַּדָּע לְיוֹדְעֵי בִינָה.

(כב) הוּא מְגַלֶּה אֶת הָעֲמֻקּוֹת וְאֶת הַנִּסְתָּרוֹת, יוֹדֵעַ מַה שֶׁבַּחֹשֶׁךְ, וְהָאוֹר עִמּוֹ שׁוֹכֵן.

(כג) לְךָ אֱלֹהֵי אֲבוֹתַי, מוֹדֶה וּמְשַׁבֵּחַ אֲנִי, אֲשֶׁר אֶת הַחָכְמָה וְהַגְּבוּרָה נָתַתָּ לִי, וְכָעֵת הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר בִּקַּשְׁנוּ מִמֶּךָּ, שֶׁאֶת דְּבַר הַמֶּלֶךְ הוֹדַעְתָּנוּ."

(כד) עַל כֵּן דָּנִיֵּאל בָּא אֶל אַרְיוֹךְ, אֲשֶׁר מִנָּה הַמֶּלֶךְ לְהַאֲבִיד אֶת חַכְמֵי בָבֶל, הָלַךְ וְכֵן אָמַר לוֹ: "אֶת חַכְמֵי בָבֶל אַל תַּאֲבֵד! הֲבִיאֵנִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאֶת הַפִּתְרוֹן לַמֶּלֶךְ אַגִּיד."

(כה) אָז הֵבִיא אַרְיוֹךְ בְּהִתְבַּהֲלוּת אֶת דָּנִיֵּאל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְכֵן אָמַר לוֹ: "מָצָאתִי אִישׁ מִבְּנֵי גָּלוּת יְהוּדָה, אֲשֶׁר יוֹדִיעַ לַמֶּלֶךְ אֶת הַפִּתְרוֹן."

(כו) עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר לְדָנִיֵּאל, אֲשֶׁר שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר: "הֲיֶשְׁךָ יָכוֹל לְהוֹדִיעֵנִי אֶת הַחֲלוֹם אֲשֶׁר רָאִיתִי וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ?"

(כז) עוֹנֶה דָּנִיֵּאל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר: "הָרָז הסוד אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל - אֵין חֲכָמִים, אַשָּׁפִים, חַרְטֻמִּים וְקוֹסְמִים יְכוֹלִים לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ.

(כח) אוּלָם, יֵשׁ אֱלוֹהַּ בַּשָּׁמַיִם מְגַלֶּה רָזִים, וְהוֹדִיעַ לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר מַה שֶׁיִּהְיֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. חֲלוֹמְךָ וְחֶזְיוֹנוֹת רֹאשְׁךָ עַל מִשְׁכָּבְךָ - זֶה הוּא:

(כט) אַתָּה, הַמֶּלֶךְ, מַחְשְׁבוֹתֶיךָ  שחשבת במשך היום עַל מִשְׁכָּבְךָ עָלוּ כשהלכת לישון, מַה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרֵי כֵן מי ימלוך אחריך, וּמְגַלֵּה הָרָזִים הוֹדִיעֲךָ מַה שֶׁיִּהְיֶה.
(ל) וַאֲנִי, לֹא בְחָכְמָה שֶׁיֶּשׁ בִּי מִכָּל הַחַיִּים יותר מהאנשים האחרים, נִגְלָה לִי הָרָז הַזֶּה. רַק בַּעֲבוּר אֲשֶׁר אלא כדי שייודע הַפִּתְרוֹן לַמֶּלֶךְ יוֹדִיעוּ, וְאֶת רַעְיוֹנוֹת לִבְּךָ שאתה מהרהר תמיד מי ימלך אחריך תֵּדָע.
(לא) אַתָּה הַמֶּלֶךְ, רוֹאֶה הָיִיתָ וְהִנֵּה צֶלֶם אֶחָד גָּדוֹל, צֶלֶם זֶה - גָּדוֹל הוּא, וַהֲדָרוֹ רַב - עוֹמֵד נֶגְדְּךָ, וּמַרְאֵהוּ נוֹרָא מבהיל.
(לב) הַצֶּלֶם הַהוּא: רֹאשׁוֹ - שֶׁל זָהָב טוֹב, חָזֵהוּ וּזְרוֹעוֹתָיו - שֶׁל כֶּסֶף, מֵעָיו בטנו וִירֵכָיו - שֶׁל נְחֹשֶׁת.
(לג) שׁוֹקָיו - שֶׁל בַּרְזֶל, רַגְלָיו - מֵהֶן שֶׁל בַּרְזֶל וּמֵהֶן שֶׁל חָרֶשׂ חרס.
(לד) רוֹאֶה הָיִיתָ המשכת לראות את החזיון, עַד אֲשֶׁר נֶחְצְבָה אֶבֶן שֶׁלֹּא בְיָדַיִם לא על ידי מישהו, אלא מאליה, וְהִכְּתָה אֶת הַצֶּלֶם עַל רַגְלָיו שֶׁל בַּרְזֶל וְחֶרֶשׁ, וַתָּדֶק וכתשה אוֹתָן.
(לה) אָז הוּדַקוּ כְּאַחַת הַבַּרְזֶל, הַחֶרֶשׂ, הַנְּחֹשֶׁת, הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, וְהָיוּ כְמֹץ מִגָּרְנוֹת קַיִץ כמו קליפות של גרגירי התבואה שעפים ברוח בגורן בימי הקיץ, וַתִּשָּׂא אוֹתָם הָרוּחַ, וְכָל מָקוֹם לֹא נִמְצָא לָהֶם נעלמו כאילו אף פעם לא היו. וְהָאֶבֶן אֲשֶׁר הִכְּתָה אֶת הַצֶּלֶם - הָיְתָה לְהַר גָּדוֹל, וּמָלְאָה כָּל הָאָרֶץ.

(לו) זֶה הַחֲלוֹם, וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ נֹאמַר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:

(לז) אַתָּה הַמֶּלֶךְ, מֶלֶךְ הַמְּלָכִים, אֲשֶׁר אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם נָתַן לְךָ אֶת הַמְּלוּכָה, אֶת הָעֹז, וְאֶת הַתֹּקֶף וְאֶת הַכָּבוֹד.
(לח) וּבְכָל (מָקוֹם) שֶׁדָּרִים בו גרים בְּנֵי הָאָדָם, חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעוֹף הַשָּׁמַיִם - נָתַן בְּיָדְךָ וְהִשְׁלִיטְךָ בְּכֻלָּם. אַתָּה הוּא רֹאשׁ הַזָּהָב.
(לט) וְאַחֲרֶיךָ תָּקוּם מַלְכוּת אַחֶרֶת, שְׁפֵלָה מִמְּךָ נפרש על פי חז"ל שמדובר בפרס ומדי (בחזיון הם מיוצגים על ידי הכסף), וּמַלְכוּת שְׁלִישִׁית מלכות יון ובראשם אלכסנדר מוקדון אַחֶרֶת מִנְּחֹשֶׁת, אֲשֶׁר תִּמְשֹׁל בְּכָל הָאָרֶץ בכל העולם.
(מ) וּמַלְכוּת רְבִיעִית רומי, שהפיצה את הנצרות בעולם בכח הזרוע תִּהְיֶה חֲזָקָה כַּבַּרְזֶל, מִפְּנֵי שֶׁהַבַּרְזֶל מֵדֵק כותש וְטוֹחֵן אֶת הַכֹּל שאר המתכות, וְכַבַּרְזֶל הַמְּרוֹצֵץ - אֶת כָּל אֵלֶּה תָּדֵק וּתְרוֹצֵץ.
(מא) וַאֲשֶׁר רָאִיתָ הָרַגְלַיִם וְהָאֶצְבָּעוֹת: מֵהֶן - חֶרֶשׂ הַיּוֹצֵר, וּמֵהֶן - בַּרְזֶל; מַלְכוּת חֲלוּקָה תִּהְיֶה יגיע זמן שהשליטה על העולם לא תהיה רק לעשיו (הנוצרים) אלא גם ישמעאל (המוסלמים) ישלטו בעולם. וכל פעם מישהו אחר יהיה הברזל החזק, וּמֵעֹצֶם ומחוזק הַבַּרְזֶל יִהְיֶה בָּהּ במלכות של חרס. שאע"פ שהיא החלשה ימצאו בה קצת גבורים, מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתָ: הַבַּרְזֶל מְעֹרָב בְּחֶרֶשׂ הַטִּיט.
(מב) וְאֶצְבְּעוֹת הָרַגְלַיִם בתקופה יותר מאוחרת עשיו וישמעאל יתחלקו לעשר מלכויות שישלטו בעולם, מֵהֶן בַּרְזֶל חזקות וּמֵהֶן חֶרֶס חלשות כמו כלי חרס; מִקְצָת הַמַּלְכוּת תִּהְיֶה חֲזָקָה, וּמִמֶּנָּה תִּהְיֶה שְׁבוּרָה וחלקים ממלכות זאת תהיה חלשה.
(מג) וַאֲשֶׁר רָאִיתָ בַּרְזֶל מְעֹרָב בְּחֶרֶשׂ הַטִּיט: מִתְעָרְבִים יִהְיוּ בְּזֶרַע הָאֲנָשִׁים יתחתנו אחד עם השני (נישואי מלכים, מסיבות פוליטיות) עשיו בישמעאל, וְלֹא יִהְיוּ דְּבֵקִים זֶה בָזֶה לא יאהבו אחד את השני באמת. אבל כיון שהתחתנו אחד בשני יעזרו אחד לשני, כְּמוֹ שֶׁהַבַּרְזֶל לֹא יִתְעָרֵב עִם הֶחָרֶשׂ.
(מד) וּבִימֵיהֶם שֶׁל הַמְּלָכִים הָהֵם, יָקִים אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם מַלְכוּת מלכות ישראל ברשותו של מלך המשיח אֲשֶׁר לְעוֹלָמִים לֹא תִּשָּׁחֵת, וּמַלְכוּתָהּ לְעַם אַחֵר לֹא תֵּעָזֵב. (הִיא) תָּדֵק וּתְכַלֶּה כָּל אֵלֶּה הַמַּלְכֻיּוֹת, וְהִיא תַּעֲמֹד לְעוֹלָמִים.
(מה) כְּנֶגֶד אֲשֶׁר רָאִיתָ, כִּי מִן הָהָר נֶחְצְבָה אֶבֶן שֶׁלֹּא בְיָדַיִם זוהי מלכות המשיח שלא יגבר בכח בשר ודם, וְהֵדֵקָּה אֶת הַבַּרְזֶל וְאֶת הַנְּחֹשֶׁת וְאֶת הַחֶרֶשׂ וְאֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב - אֵל גָּדוֹל הוֹדִיעַ לַמֶּלֶךְ מַה שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרֵי זֶה. וְנָכוֹן הַחֲלוֹם, וְנֶאֱמָן פִּתְרוֹנוֹ.

(מו) אָז הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר נָפַל עַל פָּנָיו, וּלְדָנִיֵּאל סָגַד השתחווה, וּמִנְחָה וְנִיחוֹחִים אָמַר לְנַסֵּךְ לוֹ רצה להקריב לכבודו. חז"ל מסבירים שהוא רצה להפוך את דניאל לאלוה, אך דניאל סירב..

(מז) עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ לְדָנִיֵּאל וְאוֹמֵר: "אֱמֶת כִּי אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים, וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים וּמְגַלֶּה רָזִים, אֲשֶׁר שהרי יָכֹלְתָּ לְגַלּוֹת אֶת הָרָז הַזֶּה".

(מח) אָז הַמֶּלֶךְ אֶת דָּנִיֵּאל גִּדַּל, וּמַתָּנוֹת רַבּוֹת גְּדוֹלוֹת נָתַן לוֹ, וְיַשְׁלִיטֵהוּ עַל כָּל מְדִינַת בָּבֶל, וְשַׂר סְגָנִים שר השרים עַל כָּל חַכְמֵי בָבֶל.

(מט) וְדָנִיֵּאל בִּקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ, וַיְמַן והמלך נשמע לו ומינה עַל עֲבוֹדַת מלאכת מְדִינַת בָּבֶל אֶת שַׁדְרַךְ, מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ. וְדָנִיֵּאל בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ יושב ליד שער ארמון המלך, במקום בו נמצאים השופטים והאנשים המקורבים לשלטון.