קטגוריה:דניאל ב לו

זֶה הַחֲלוֹם

דרישת המלך

המלך דרש ושאל את דניאל: "הֲיֶשְׁךָ יָכוֹל לְהוֹדִיעֵנִי אֶת הַחֲלוֹם אֲשֶׁר רָאִיתִי וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ" (ביאור:דניאל ב כו).
דניאל למעשה לא ענה, אלא רק התחיל בדבריו.

דניאל סיפר את החלום שהוא חלם, בהנחה שאלוהים גילה לו את החלום של המלך.
דניאל גמר לספר את סיפור הצלם הבנוי מארבע מתכות ורגלי חרס, שנהרס על ידי אבן ענקית.

המלך לא הגיב במילים!
המלך לא סתר את דברי דניאל, ומכאן דניאל הבין שהמלך מקבל את החלום והוא רשאי להמשיך לשלב השני ולפרש את החלום הזה.

וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ נֹאמַר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

דניאל השתמש בצורת הרבים "נֹאמַר".
חז"ל הסבירו שדניאל כולל את שאר חכמי בבל, שגם הם מסוגלים לפרש את החלום.

בעניין החלום עצמו, דניאל אמר: "הָרָז אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל אֵין חֲכָמִים, אַשָּׁפִים, חַרְטֻמִּים וְקוֹסְמִים יְכוֹלִים לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ" (ביאור:דניאל ב כז), ורק אלוהים גילה לו את הסוד. אבל 'פרוש' יכול לבוא מחכמים רבים, וכל פרוש יכול להציג נקודה חשובה אחרת, שתעניק למלך כבוד וידע.

דניאל נתן הזדמנות למלך להזמין חכמים נוספים להציג את פרושם, או לאחר דבריו המלך יכול לבקש פרושים נוספים כרצונו.
המלך לא עשה זאת, וכך הורה לדניאל להמשיך לבדו.

בשלב זה דניאל כבר יצא מכלל סכנת מוות. כל שנשאר זה לתת פרוש הגיוני, שיעניק כבוד נוסף למלך, שזכה לקבל נבואה לאחרית הימים.