ביאור:דניאל ב טז
דניאל ב טז: "וְדָנִיֵּאל עַל וּבְעָה מִן מַלְכָּא: דִּי זְמָן יִנְתִּן לֵהּ, וּפִשְׁרָא לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא."
תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - וְדָנִיֵּאל נִכְנַס וּבִקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ, כִּי יִתֶּן לוֹ זְמָן, וְאֶת הַפִּתְרוֹן יַגִּיד לַמֶּלֶךְ.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ב טז.
דִּי זְמָן יִנְתִּן לֵהּ[עריכה]
וְדָנִיֵּאל נִכְנַס וּבִקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ[עריכה]
רש"י מפרש (להבדיל מלתרגם): '"עַל וּבְעָה" - נכנס ובקש.'
בעא/בעה (ארמית) - שאלה. מזה באה המילה "בעיה" (עברית) - שאלה, נושא הדורש פתרון.
ייתכן שהכל ביחד, המילים "עַל וּבְעָה" אומרות: דניאל עלה ובא להיכל המלך, הביע בשפת הגוף את חשיבות העניין, כך שאל "מִן מַלְכָּא" רשות לדבר, ובקש "כִּי יִתֶּן לוֹ זְמָן ..."
אַרְיוֹךְ שר הטבחים שמונה להרוג את החכמים סיפר לדניאל את מה שהוא ידע אודות פקודת המלך.
לא נאמר מה דניאל אמר לאַרְיוֹךְ, ולא נאמר אם הוא ביקש רשות להכנס למלך וללכת מעל ראשו של אַרְיוֹךְ.
נראה שאַרְיוֹךְ לא החליט לאסור את דניאל ולצרף אותו לחכמים העומדים להרג.
אַרְיוֹךְ חשב שאפשרי שדניאל יכול לעזור למלך, הן המלך רוצה פתרון ולא נהנה מהריגת החכמים. ייתכן שאַרְיוֹךְ כיבד את דניאל, ונזהר לא לפגוע בו, הן דניאל יכול לגרום לו צרות לפני המלך.
בכל מקרה, חשב אַרְיוֹךְ, אם דניאל יכשל, הוא יומת אחר כך.
דניאל נכנס למלך בלי לבקש רשות. דניאל כבר הסתכן בעונש מוות, ככתוב: "כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב, וְחָיָה" (ביאור:אסתר ד יא). המלך הבין שדניאל מסתכן, ושיש לו דבר חשוב להגיד.
ייתכן שדניאל, בגלל שהראה למלך שהוא פי עשר חכם משאר החכמים (ביאור:דניאל א כ), זכה שהמלך יאהב אותו וירשה לו להכנס, לעמוד, ולדבר.
כִּי יִתֶּן לוֹ זְמָן, וְאֶת הַפִּתְרוֹן יַגִּיד לַמֶּלֶךְ[עריכה]
דניאל בקש ארכת זמן. דניאל לא פרט כמה זמן: שעה, לילה, יום, שבוע, חודש, שנה ... תמיד דניאל יכול להגיד שהוא רוצה ארכה נוספת, עד שהמלך יכעס.
דניאל לא פחד, הן הוא ממילא עומד למות. מוות מידי המלך היה דבר ברור וצפוי. כל חייו דניאל חשש שהמלך יחליט להרוג אותו, כפי שראינו את סופו של המן: "תְּלֻהוּ עָלָיו" (ביאור:אסתר ז ט).
דניאל אמר "דִּי זְמָן יִנְתִּן לֵהּ". המילה "לֵהּ" יכולה להיות 'לי', או 'לך' או 'לפתרון הבעיה'. הארכת זמן היתה מיועדת גם למען המלך. לתת לו זמן להרגע, לשכוח את חלום לגמרי, לחלום את החלום בשנית, או להזכר בעצות הטובות שהחכמים העניקו לו ולסלוח להם.
זמן זה דבר חשוב, כי בנתיים דניאל יכול למות, המלך יכול למות, התקפה תבוא על המלך, או שדניאל או אחר יפתור את הבעיה.
- דניאל רצה להתיעץ עם חבריו, להתפלל לאלוהים, ולקוות שהוא יראה חזון מאלוהים.
- ובנוסף, הארכת זמן גרמה שהמלך יפסיק את ההרג, עד שהוא יראה אם דניאל קיים את הבטחתו או לא.
- דניאל לא הזכיר את אלוהים, כדי לא להפוך את עצמו לאחד שמדבר בשם אלוהים, וגם עונשו יהיה מוות במידה והוא יכשל.
דניאל הבטיח בבטחון שהוא יגיד את הפתרון.
המלך דרש שיגידו לו את החלום, לא רק את הפתרון. דניאל משחק במילים, וכך הוא לא התחייב למצוא את החלום. הוא רק מבטיח שהוא יתן פתרון שיספק את המלך.
דניאל לא מבטיח שהפתרון יהיה שמח. הוא רק מבטיח פתרון. ואפילו אם זה לא יהיה עתיד טוב, לפחות אפשר יהיה להתכונן ולהתגבר על הבעיה בצורה טובה יותר.
לא נאמר מה היתה תגובת המלך. לפחות הוא לא הרג את דניאל במקום, ולא פקד להרוג אותו. כך דניאל נשאר בחיים ויכול היה להתיעץ ולחשוב מה לעשות.