ביאור:דניאל ב י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דניאל ב י: "עֲנוֹ כשדיא (כַשְׂדָּאֵי) קֳדָם מַלְכָּא, וְאָמְרִין: לָא אִיתַי אֱנָשׁ עַל יַבֶּשְׁתָּא, דִּי מִלַּת מַלְכָּא יוּכַל לְהַחֲוָיָה: כָּל קֳבֵל דִּי כָּל מֶלֶךְ רַב וְשַׁלִּיט, מִלָּה כִדְנָה לָא שְׁאֵל, לְכָל חַרְטֹם וְאָשַׁף וְכַשְׂדָּי."

תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - עָנוּ הַכַּשְׂדִּים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאוֹמְרִים: אֵין אָדָם עַל הַיַּבָּשָׁה אֲשֶׁר אֶת דְּבַר הַמֶּלֶךְ יוּכַל לְהַגִּיד, כָּל עֻמַּת שֶׁכָּל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְשַׁלִּיט, דָּבָר כָּזֶה לֹא שָׁאַל מִכֹּל חַרְטֹם, אַשָּׁף וְכַשְׂדִּי.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ב י.


עָנוּ הַכַּשְׂדִּים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאוֹמְרִים[עריכה]

אֵין אָדָם עַל הַיַּבָּשָׁה אֲשֶׁר אֶת דְּבַר הַמֶּלֶךְ יוּכַל לְהַגִּיד[עריכה]

נאמר שהמלך הזמין את "לַחַרְטֻמִּים, וְלָאַשָּׁפִים, וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים" (ביאור:דניאל ב ב). סביר שהרשימה כוללת את כל סוגי הקוסמים למיניהם. "הַכַּשְׂדִּים" היו עם שחי בצפון ומרכז עירק והיתה להם ממלכה גדולה. שליטי בבל התאחדו עם הכשדים ומרדו באשורים.
לא ברור האם "הַכַּשְׂדִּים" גם הם היו קוסמים או שהם רק היו חכמים ומדינאים חשובים בממלכת נבוכדנצר בבל. אבל הכשדים האלה עצמם משייכים את עצמם לקבוצת: "לְכָל חַרְטֹם וְאָשַׁף וְכַשְׂדָּי".

הם עונים ראשונים, ולא פותחים במילות כבוד להוד מעלתו המלך ירום הודו, כפי שאמרו בתחילת השיחה: "הַמֶּלֶךְ, לְעוֹלָמִים חֱיֵה! אֱמֹר אֶת הַחֲלוֹם לַעֲבָדֶיךָ" (ביאור:דניאל ב ד). בהמשך הם אפילו טוענים נגד המלך הגדול, שהיו הרבה מלכים בעבר, מלכים גדולים כמוהו ואולי אפילו יותר, ואף אחד לא דרש מיועציו לענות לשאלה כזאת.

הם פותחים בתלונה נגד המלך: "אֵין אָדָם עַל הַיַּבָּשָׁה אֲשֶׁר אֶת דְּבַר הַמֶּלֶךְ יוּכַל לְהַגִּיד". למעשה דבריהם אמת, לא קיים אדם שיכול להגיד למלך מה הוא חלם. המלך מודע לזה, ולכן הוא רוצה לוודא שיש להם כוחות עליונים ולא שהם סתם שרלטנים החיים על חשבונו ואין אלוה שמנחה אותם.

כָּל עֻמַּת שֶׁכָּל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְשַׁלִּיט, דָּבָר כָּזֶה לֹא שָׁאַל מִכֹּל חַרְטֹם, אַשָּׁף וְכַשְׂדִּי[עריכה]

הם ממשיכים ומנסים לשים את המלך במקומו, ולטעון שהוא לא היחיד בעולם השליטים. שהיו בעבר שליטים חכמים, גדולים וחזקים כמוהו, או קטנים ממנו, או גדולים ממנו. ומכוון שאף אחד לא שאל שאלה כזאת, גם לו אין רשות לדרוש מהם תשובה, ולאיים במוות.

הכשדים מדברים כאילו שמעמדם חזק והם לא חוששים מאיומי המלך. אחרי תשובת המלך החריפה הכשדים לא מדברים יותר, ונאמר: "וְהַדָּת יָצְאָה, וְהַחֲכָמִים נֶהֱרָגִים" (ביאור:דניאל ב יג), אבל לא ברור עם הכשדים היו כלולים בחכמים האלה.