שולחן ערוך אורח חיים תקנא ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · תקנא · ב · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה

שולחן ערוך

מראש חודש עד התענית יאממעטים במשא ומתן יבובבנין זשל זשמחה, כגון בית חתנות לבנו, או בנין של ציור וכיור, ובנטיעה של שמחה, כגון אבורנקי של מלכים, שנוטעים לצל להסתופף בצילו, או מיני הדס ומיני אהלים.

ואם היה כותלו חיגנוטה ליפול, אף על פי שהוא של שמחה, מותר לבנות (חידולצורך טמצוה הכל שרי) (ר"ן סוף פרק קמא דתענית). טטוואין נושאים ינשים, ואין עושין סעודת אירוסין. טזאבל יאליארס בלא סעודה מותר. ואפילו בתשעה באב עצמו מותר ליארס, ייזשלא יקדמנו אחר.

הגה: יחונוהגין להחמיר יטשאין נושאים מי"ז בתמוז ואילך עד אחר ט' באב (מנהגים):

מפרשים

ט"ז

אמרי' בגמ' דט"ב אין תלוי ברצו להתענות מפני שהוכפלו בו הצרות והקשו התו' הא בי"ז בתמוז נמי אירעו בו ה' צרות ותי' דחורבן הבית קשה טפי ועי"ל דבט"ב הוכפל צרה א' פעמיים:

(א) ממעטין במשא ומתן. כ' ב"י ועכשיו לא נהגו רוב העולם למעט במשא ומתן כלל משנכנס אב ונרא' שהם מפרשי' דלא מתסר בנין ונטיע' אלא דוקא בדשמחה כסבר' ראשונה שהזכיר רבינו ומפרשי' דלא נאסר משא ומתן אלא בדשמחה כדברי הסברא שדחו התו' ולפ"ז צריכין ליזהר ממשא ומתן של שמחה כגון צרכי חופה כו' עכ"ל ואי משום הא לא אריא דהא אנו רואין דגם בצרכי חופה לא נשמע מונע בינינו ומה שדחו התוס' זו הסברא דהא לא אסרו אלא לעשות סעודה זו ודאי דחי' אמיתית והיאך נסמוך על סברא דחויה כזו ונראה דטעם המנהג להקל כפי מ"ש בסי' תקל"ט ס"ד טעם להיתר משא ומתן בח"ה אפי' ביש לו מעות משום שיש עלינו מס מלך ושרים והבאתי ראיי' מתו' פ' א"נ ה"נ יש לנו היתר זה במשא ומתן מן אב ואילך מה שאין ממעטין שוב מצאתי כן בדברי מו"ח ז"ל בשם רש"ל:

ואם הי' כותלו כו'. נ"ל אפי' אם הוא בענין שאין בו סכנה אלא שיש לחוש להפסד ממון ג"כ מותר בזה לבנות וראייה מדכ' הטור וז"ל ואמר בירושלמי הדא דתימא בנין של שמחה אבל אם היה כותלו גוהה ליפול מותר ובנין של שמחה היינו בונה בית חתנות לבנו כו' ולפ"ז הא דאמר אם היה כותלו גוהה מותר. אפי' בכותל של חתנות קאמר שמותר אם הוא גוהה וי"א כיון דגמרא דידן אוסר בנין סתם כל בנין קאמר כו' עכ"ל וקשה למה אמר ולפ"ז כו' הא ודאי גם לי"א מותר אם גוהה ויש סכנה יהיה מה שיהיה אין לך דבר שעומד מפני הסכנה ע"כ נראה דלא מיירי הטור כאן משום סכנה דאפי' באין סכנה כגון שעומדת הכותל בחצר ואפשר לסגור החצר ולא יכנוס אדם לשם אפ"ה מותר כיון דאין איסור בנין אלא בשל שמחה ובזה מותר אפי' בשל שמחה אבל לפי הי"א דאסור בכל בנין ממילא גם אם גוהה ליפול אסור כל שאין בו סכנה וזה מדוקדק בלשון הטור סי' תק"מ לענין ח"ה כתב ואם הוא מסוכן ונוטה ליפול כו' וכאן לא זכר סכנה אלא ודאי דכאן לא מיירי מסכנה ואפ"ה מותר ואפי' בשל שמחה כנלע"ד:

שלא יקדמנו אחר. כן איתא בגמרא משמע דבלאו האי חששא אסור לארס ובטור כתוב דבאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה וק' א"כ למה הוצרכו בגמ' לטעם שמא יקדמנו אחר נ"ל דס"ל להטור דבמקום שאסור משום אבילות ל"מ שמא יקדמנו וראיי' מאבל דפסק הטי"ד סי' שצ"ב דאסור אפי' באירוסין וכן לענין תענית גשמים דאם עברו ולא נענו דממעטים אף באירוסין כמ"ש בה' תענית אלא ודאי דל"מ טעם שמא יקדמנו אלא לענין ח"ה דלא הוה טעמא משום אסור שמחה אלא משום עירוב שמחה בשמחה לזה מהני שמא יקדמנו ומ"ה כתב הטור היתר אירוסין אפי' במקום אבילות משום דאין כאן שמחה והיינו שמחה גדולה לית כאן לאפוקי מנשואין כמ"ש הטור אבל בנשואין בלא סעודה איכא שמחה ור"ל שמחה גדולה ואע"ג דהטור הביא כאן דברי ר"ן דנתן טעם גם בט"ב משום שמא יקדמנו היינו כיון שכבר הקדים דאין כאן שמחה גדולה מש"ה מהני גם טעם שמא יקדמנו אף על גב דאיכא קצת שמח' וט"ב לא חמיר כמו אבל דאבילות ישנה היא כמ"ש בי"ד סי' שצ"ו ובב"י:

מגן אברהם

(ז) של שמחה - קאי גם אמשא ומתן כגון צרכי חופה, אבל שאר משא ומתן שרי (ב"י ב"ח). וכתב מהרי"ל הסרסורים לא ישאו כלי כסף לסרסר בעיר, דשמחה היא לרואים (o) ובמקום שנהגו איסור בכל משא ומתן, צריף התרה עי' בי"ד סימן רי"ד, אבל במקום שנהגו למעט בכל משא ומתן לא מהני התרה, כיון דיש פוסקים סבירא ליה הכי כבר קבלו אבותיהם כדעה ההיא Yad efraim.png ובסימן תקנ"ד ססכ"ב משמע דממעטין בכל משא ומתן ע"ש.
כתב הב"י בשם הר"ן דכל בנין שא"צ לו רק להרוחה בעלמא, אסור.
אם קצץ עם העכו"ם בקבלנות לצייר בביתו, מותר לצייר ואם יכול לפייסו בדבר מועט שימתין עד אחר תשעה באב תבוא עליו ברכה (מהרי"ל) ונראה לי דבית הכנסת הוי מצוה דרבים ושרי.

(ח) ולצורך מצוה - כגון שאין לו אשה ובנים מותר לבנות בית חתנות (ר"ן). ומה שאין נוהגין לישא אשה כלל, היינו משום דלא מסמני מילתא (ב"י), ולכן נהגו לעשות בגדים חדשים לצורך נישואין. אבל מי שקיים פריה ורביה אסור, עס"ז.

(ט) ואין נושאין - אפילו בלא סעודה.

(י) שלא יקדמנו אחר - ומהאי טעמא מותר לעשות שדוכין, ומכל מקום נראה לי דאסור לעשות סעודה ואפילו בלא רקודין ומחולות, ולא דמי לסעודת ברית דלית בה שמחה כלל, מה שאין כן כאן. ונראה לי דאפילו בשבת אסור לעשות דהא בגמרא תני מראש חודש עד התענית, וא"א דלית בהו שבת. מיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים, לא מקרי סעודה.
ונראה לי דאסור לעשות רקודין ומחולות מי"ז תמוז ואילך.

באר היטב

(ז) שמחה:    קאי גם אמשא ומתן כגון צרכי חופה אבל שאר משא ומתן שרי כדרכו ב"י ב"ח וכתב מהרי"ל הסרסורים לא ישאו כלי כסף לסרסר בעיר דשמחה הוא לרואים. ובמקום שנהגו איסור בכל משא ומתן צריך התרה עיין ביורה דעה סי' רי"ד אבל במקום שנהגו למעט בכל משא ומתן לא מהני התר' כיון דיש פוסקים דס"ל הכי כבר קבלו אבותיהם כדע' ההוא. ובסי' תקנ"ד ססכ"ב משמע דממעטין בכל מו"מ ע"ש וכ' הב"י בשם הר"ן דכל בנין שא"צ לו רק להרווחה בעלמא אסור. אם קצץ עם העכו"ם בקבלנות לצייר ביתו מותר לצייר ואם יכול לפייסו בדבר מועט שימתין עד אחר ת"ב תע"ב מהרי"ל. נ"ל דבה"כ מותר דהוי מצוה דרבי'. מ"א.

(ח) נוטה:    אפי' אם הוא בענין שאין בו סכנה אלא שיש לחוש להפסד ממון ג"כ מותר לבנות ואין אסור אלא בנין שהוא להרווחה. ט"ז.

(ט) מצוה:    כגון שאין לו אשה ובנים מותר לבנות בית חתנות ר"ן. ומה שאין נוהגין לישא אשה כלל היינו משום דלא מסמני מלתא ב"י ועיין בתשובת שבות יעקב חלק ב' סי' ל"ה. ולכן נהגו לעשות בגדים חדשים לצורך נשואין אבל מי שקיים פ"ו אסור עס"ז. מ"א.

(י) נשים:    אפי' בלא סעודה.

(יא) ליארס:    ומה"ט מותר לעשות שידוכין ומ"מ נ"ל דאסור לעשות סעוד' ואפי' בלא ריקודין ומחולות ול"ד לסעודת ברית מילה דלית בה שמחה כלל משא"כ כאן ונ"ל דאפי' בשבת אסור לעשות דהא בגמ' קתני מר"ח עד התענית אסור וא"א דלית בהו שבת. מיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מקרי סעודה. ונ"ל דאסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך. מ"א.


משנה ברורה

(יא) ממעטים במשא ומתן – יש מן הפוסקים דסבירא להו דהיינו שלא ישא במשא ומתן של שמחה, כגון לקנות כלי כסף או צרכי חופה וכדומה; אבל סתם משא ומתן אין צריך למעט כלל. ויש דסבירא להו דכל משא ומתן צריך למעט בעת הזאת, ולא יעסוק אלא כדי פרנסתו. וכן משמע בסימן תקנ"ד סוף סכ"ב דצריך למעט בכל משא ומתן. [ורק אם הוא יריד, יש לומר דהוי דבר האבד ושרי בכל עניין, אם הוא מוצא אז בזול יותר]. ובזמנינו נהגו להקל בכל זה, משום דהכל נחשב כעת כדי פרנסתינו:

(יב) ובבנין של שמחה – והוא הדין כל בניין שאין צריך לו לדירתו, ורק שעושה כן להרווחה בעלמא, אסור. ואם שכר לנוכרי קודם ראש חודש בקבלנות, מותר בכל, ואפילו בט' באב עצמו, דנוכרי אדעתא דנפשיה עביד. והוא הדין אם קצץ עם הנכרי בקבלנות לצייר ביתו, מותר לצייר מטעם זה. ומכל מקום, אם יכול לפייסו בדבר מועט שימתין עד אחר ט' באב, תבוא עליו ברכה. ובית הכנסת מותר, דהוי מצווה דרבים:

(יג) נוטה ליפול – ואפילו אם הוא בעניין שאין בו משום סכנה, [כגון שעומד הכותל בחצר ואפשר לסגור החצר ולא יכנס אדם לשם], אלא שיש לחוש להפסד ממון, כגון שעל ידי נפילתו יישבר החומה ויתקלקל יותר, אפילו הכי מותר לבנות, אף שהוא בניין של שמחה, שהרי אינו עושה בשביל שמחה, כי אם בשביל הפסד:

(יד) ולצורך מצוה וכו' – כגון שאין לו אשה ובנים, ואין לו בית חתנות, מותר לבנות בית חתנות. דמדינא אפילו נישואין מותר בזה. ומה שאין נוהגין לישא אשה כלל, היינו משום דלא מסמני מילתא. ועל כן מותר לעשות בית חתנות או לעשות בגדים חדשים לצורך נישואין שיהיה אחר ט' באב. אבל מי שקיים פריה ורביה, אסור בכל זה:

(טו) ואין נושאין – היינו אפילו בלא סעודה, דבנישואין בלבד איכא שמחה. ולהחזיר גרושתו מן הנישואין, אפשר דשרי:

(טז) אבל ליארס וכו' – דאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה כל כך. וכל שכן דמותר להתקשר בכתיבת תנאים. ומכל מקום סעודה אסור לעשות אף באופן זה, ואפילו בלא ריקודין ומחולות, ואפילו בשבת אסור לעשות סעודה בשביל זה. מיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים, לא מיקרי סעודה. ואסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך, אפילו בלא אירוסין:

(יז) שלא יקדמנו אחר – רוצה לומר, אף דאירוסין גם כן יש שמחה קצת, והיה לנו לאסור על כל פנים בט' באב. לזה אמר דמותר, מטעם שלא יקדמנו אחר:

(יח) ונוהגין להחמיר שאין נושאין וכו' – היינו אפילו מי שלא קיים פריה ורביה:

'(יט) שאין נושאי'ן וכו' – אבל באירוסין אין נוהגין להחמיר, ואפילו סעודת אירוסין מותר לעשות:

ביאור הלכה

(*) מר"ח עד התענית וכו':    ואפשר דיש להחמיר בי"ז בתמוז ועשרה בטבת כמו מר"ח עד התענית [א"ר ופמ"ג]:

(*) ממעטים במו"מ וכו':    עיין במ"ב דלהרבה פוסקים הכונה דלא יעסוק אלא כדי פרנסתו ועיין בפמ"ג שכתב דישראל שפרנסתו כלי זמר אצל עכו"מ בבית המשתה יראה דכדי פרנסתו שרי ע"ש. ועיין בדה"ח דמשמע מניה דאינו מתיר הפמ"ג אלא מי"ז בתמוז עד ר"ח:

(*) או בנין של ציור וכיור:    היינו אפילו אם ירצה לשייר אמה על אמה דאל"ה לעולם אסור לדעת הטור כדלקמן בסימן תק"ס ולהרמב"ם דסבירא ליה דאפילו ע"י שיור אמה על אמה אסור לעולם לבנות בנין של ציור וכיור כמבואר שם בב"י צ"ל דהכא מר"ח אב ולהלן אסור אפילו אם ירצה לטוח תחתיו בטיח של טיט תחלה [מחצית השקל בסימן תק"ס]:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן


לבושי שרד

(ט"ז א) כסברא ראשונה. . . .

(מג"א ז) ובמקום שנהגו איסור בכל מו"מ וכו' ואף על גב דלכו"ע שרי מו"מ מעט, הוי כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור דצריך התרה כמבואר בי"ד סימן רי"ד, אבל הנוהגים למעט דזה לכמה פוסקים אסור, לא מהני התרה. ▲ חזור לראש