באר היטב על אורח חיים תקנא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך אורח חיים תקנא |

סעיף א[עריכה]


(א) בשמחה:    פי' שאין שמחין כלל כמ"ש התוס' פ"ק דמגילה דף ה' עמוד ב'.


(ב) לישתמיט:    עד ר"ח אלול רי"ו וכ"מ בגמ' ועיין בתשו' שבות יעקב חלק ג' סי' ל"ה.


(ג) ובעל ברית:    כתב מ"א נראה דוקא אותו שתופס התינוק על ברכיו בשעת המילה אבל המכניס והמוציא התינוק אינו בכלל זה וכ"ש בשבת שחל ט"ב שמדינא אסור ללבוש לבנים דלא שרי אלא להתופס התינוק עכ"ל. ועיין ביורה דעה סימן שצ"א סעיף קטן ג' מש"ש. ומדלא כתב נמי שמותרין לגלח משמע דאסור וכתב א"ז שהורה לו זקינו דאבל תוך שלשים לא יתקן צפרניו אם יש מוהל אחר וכן לא יגלח תוך ל' במילה ע"כ. ורמ"א כתב ביורה דעה סי' שצ"ג סעיף ג' דמותר לגלח וצ"ע. וע"ש מ"ש הבאר הגולה ע"ז.


(ד) הכתונת:    ומותר אפי' חל ט"ב בשבת לבוש והמחמיר שלא להחליפו מנהג שטות הוא שאינו לבוש רק מפני הזיע' מט"מ מ"א. וא"ז כתב דבס' תניא וש"ל כתבו דאסו' מפני שהוא דבר של צנעה ולכן אין למחות באשכנזים הנוהגים איסור.


(ה) פרוכת:    וה"ה מפות ומכסאות. מהרי"ל.


(ו) בגדי:    אבל בגדים חדשים אסור מ"כ. מהרי"ל עשה שפינהל"ץ לבנו ולבש קט"א של שבת לכבוד בנו החתן.


סעיף ב[עריכה]


(ז) שמחה:    קאי גם אמשא ומתן כגון צרכי חופה אבל שאר משא ומתן שרי כדרכו ב"י ב"ח וכתב מהרי"ל הסרסורים לא ישאו כלי כסף לסרסר בעיר דשמחה הוא לרואים. ובמקום שנהגו איסור בכל משא ומתן צריך התרה עיין ביורה דעה סי' רי"ד אבל במקום שנהגו למעט בכל משא ומתן לא מהני התר' כיון דיש פוסקים דס"ל הכי כבר קבלו אבותיהם כדע' ההוא. ובסי' תקנ"ד ססכ"ב משמע דממעטין בכל מו"מ ע"ש וכ' הב"י בשם הר"ן דכל בנין שא"צ לו רק להרווחה בעלמא אסור. אם קצץ עם העכו"ם בקבלנות לצייר ביתו מותר לצייר ואם יכול לפייסו בדבר מועט שימתין עד אחר ת"ב תע"ב מהרי"ל. נ"ל דבה"כ מותר דהוי מצוה דרבי'. מ"א.


(ח) נוטה:    אפי' אם הוא בענין שאין בו סכנה אלא שיש לחוש להפסד ממון ג"כ מותר לבנות ואין אסור אלא בנין שהוא להרווחה. ט"ז.


(ט) מצוה:    כגון שאין לו אשה ובנים מותר לבנות בית חתנות ר"ן. ומה שאין נוהגין לישא אשה כלל היינו משום דלא מסמני מלתא ב"י ועיין בתשובת שבות יעקב חלק ב' סי' ל"ה. ולכן נהגו לעשות בגדים חדשים לצורך נשואין אבל מי שקיים פ"ו אסור עס"ז. מ"א.


(י) נשים:    אפי' בלא סעודה.


(יא) ליארס:    ומה"ט מותר לעשות שידוכין ומ"מ נ"ל דאסור לעשות סעוד' ואפי' בלא ריקודין ומחולות ול"ד לסעודת ברית מילה דלית בה שמחה כלל משא"כ כאן ונ"ל דאפי' בשבת אסור לעשות דהא בגמ' קתני מר"ח עד התענית אסור וא"א דלית בהו שבת. מיהו מה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מקרי סעודה. ונ"ל דאסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך. מ"א.

סעיף ג[עריכה]


(יב) לספר:    ליטול הצפרנים נ"ל דמותר ולכבוד שבת פשיט' דשרי וכ"ש לצורך טבילה מ"א. וט"ז סעיף קטן (י"ב) [י"ג] אוסר בשבת שחל ט"ב בתוכו ע"ש.


(יג) ולכבס:    דנראה כמסיח דעתו מהאבילות.


(יד) לא:    אבל במ"ב משמע שמותרת ללבוש לבנים וכ"מ בב"ח וב"י סי' תקנ"ד.


(טו) לכבוד:    משמע שגם לכבוד שבת מותר לכבס ביום ה' ויש להקל אם אין לו כתונת לשבת וע"י עכו"ם פשיטא דשרי. מ"א עיין שם.


(טז) ומציעין:    עיין ט"ז שאוסר להציע הסדינים בשם רש"ל.


(יז) לכבס:    אפי' אמר ליה לכבס אחר ט"ב מ"א וע' סי' תקמ"ג סעיף קטן ה' מש"ש: (ובספר אליה רבה צידד להקל בזה לכבס אחר ט"ב ויליף מחה"מ ע"ש).

סעיף ד[עריכה]


(יח) להחמיר:    אבל שחל יום ל' שלו בי"ח בתמוז מותר לספר כיון שאינו אלא מנהג והוי תכפוהו אבילות. ב"ח.

סעיף ה[עריכה]


(יט) העכו"ם:    ובצנעה יש להקל וה"ה במקום שהעכו"ם יש להם מלבושים אחרים וניכר שהם של עכו"ם שרי עס"ז בהג"ה. מ"א.

סעיף ו[עריכה]


(כ) מר"ח:    והב"ח כתב דאסור מי"ז בתמוז ואילך דהא אין מברכין שהחיינו כמ"ש סי"ז. ולזה מ"ש שם דבשבת שרי לברך שהחיינו א"כ מותר ללבוש חדשים בשבתות שבין המצרים אבל מר"ח ואילך אסור ללבוש אפי' בשבת וע' מגן אברהם.


סעיף ז[עריכה]


(כא) ומנעלים:    וה"ה דאסור ללבשם. אגודה הגמ"נ.


(כב) מר"ח:    ולענין לבישה דעת המחבר ב"י להקל משום דטעם איסור העשייה כמ"ש ס"ח משום שנהגו שלא למשתי עמר' ר"ל שלא לעשות חוטי שתי מצמר מטעם משום דפסקה בט"ב אבן שתיה וכל תקון בגדים הוי בכלל זה דשתיה הוי תחילת המלאכה ב"י וכתב ד"מ דמטעם זה אפי' עושה לאחרים אסור. ומשמע בת"ה אפי' עושה למכור בשוק אסור אבל לטוות חוטין מותר שאינו בכלל זה וכתב המ"א ונ"ל שמותר לעשותן אותו שקורין קרוני"ן שאורגין בעצים דלאו בגד הוא.


(כג) להקל:    משמע דאפי' לישראל נהגו להקל ומיירי שנתנן לו קודם ר"ח אבל אחר ר"ח פשיטא דאסור ליתן. מ"א.


(כד) התענית:    אע"כ דכבוס אסור כמ"ש סס"ג היינו לפי שנזכר בגמרא לאיסור מה שאין כן בבגדים חדשים. והטעם לפי שעדיין אינן שלו ולא נקרא שמו עליו. וכ' בהגמ"נ דאפי' בט"ב עצמו שרי לעשות בגדים ע"י עכו"ם וצורך נשואין מ"א. ונ"ל דוקא אחר חצות.


סעיף ח[עריכה]


(כה) אחר:    עיין סי' תכ"ו סעיף ב' דהאר"י ז"ל כתב דיש לקדש במוצאי ט"ב כי במוצאי ט"ב נולד בן דוד ומבשרים ללבנה ולישראל שעתידים להתחדש.

סעיף ט[עריכה]


(כו) מר"ח:    ומיד שהתפללו הקהל ערבית במ"ש או בר"ח לדידן אע"פ שהיחיד לא התפלל עדיין אסור בבשר ויין ועיין סי' רס"ג ויש נמנעין אחר שקיעת החמה.


(כז) בתמוז:    ומ"מ מותר בשאר דברים רחיצה וכו' רש"ל. כתב הב"ח מי שקיבל עליו בפי' שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז ועד ט"ב אסור גם בשבת וצריך התרה עכ"ל. וכתב המ"א מ"מ נ"ל דכל שלא הוציאו בל' נדר אלא בלשון קבלה בעלמא מותר בשבת ובסעודת מצוה גם כן מותר ע"כ. וט"ז סעיף קטן ט"ז כתב בפשיטות שאין השבת בכלל ואין צריך התרה לעולם ע"ש.


(כח) הסכין:    ואין שוחטין עד י' באב ואם חל ט"ב ביום ה' מותר לשחוט אחר חצות לכבוד השבת ב"ח. ונ"ל דבמדינתינו שהעכו"ם אין אוכלין בשר ביום ו' וז' וא"כ לא ימצא קונים לבשר טריפה לכן מותרים לשחוט ביום ד' דאל"כ ממנעי ולא שחטי מ"א ע"ש ואם מותר לנחור בהמות ע' ביורה דעה סי' קי"ז באחרונים. וע' בתשובת עה"ג סי' ט"ז. ובפנים מאירות סי' ע"ה ובנ"ש בחינוך בית יהודה סי' כ' ובשבות יעקב חלק ב' סי' ל"ו. ואחד שמשאו ומתנו כל השנה הוא למסור בשר לשר כל בשר שצריך לכל בני ביתו מותר לשחוט לו בשבת שחל ט"ב בתוכו ולא יברך על השחיטה כיון שאין ישראל אוכל ממנה חינוך בית יהודה סי' כ'. ושבות יעקב סי' ל"ו מ"כ מי שא"א לו לאכול מאכל חלב יאכל בשר עוף שלא היו מקריבין ממנו קרבן וגם אין שמחה אלא בבשר בהמה. ב"ח.

סעיף י[עריכה]


(כט) בתבשיל:    ונ"ל דשומן של בשר דינו כבשר עצמו ואסור לאכול תבשיל שיש בו שומן. והאידנא נהיגי עלמא לאסור אף בתבשיל של בשר וכ"כ הש"ך ביורה דעה סי' רי"ו סי"ט לענין נדרים גם ב"י והד"מ כתבו לאיסור מ"א ע"ש. (מיהו דוקא בתבשיל של בשר אבל כשנתבשל בקדירה של בשר פשיטא דמותר. והט"ז מתיר ביין שנתערב בתבשיל אף שיש בו טעם יין. ולמנהג הנ"ל יש להחמיר).


(ל) לתינוק:    וכן כוס ב"ה אחר המילה נוהגין ליתן לתינוק. ודוקא בתינוק שאינו יודע להתאבל על ירושלים מ"א (ומשמע שם במ"א דלאו דוקא משום מצוה אלא אפי' בכל שבת זו מותר כיון שאינו יודע להתאבל על ירושלים אבל בספר אליה רבה חולק עליו דדוקא משום מצוה מותר ע"ש).


(לא) הבדלה:    אבל בברכת המזון יברך בלא כוס. מהרי"ל.


(לב) אירוסין:    קשה דהא כתב בס"ב דאסור לעשות סעודת אירוסין. וכתב הב"ח דכשאין לו אשה ובנים שרי לעשות סעודת אירוסין כמש"ל בשם הר"ן ע' ס"ק ט' מיהו עכשיו נוהגין איסור אפי' אין לו אשה ובנים כמש"ל וע' מגן אברהם.


(לג) השייכים:    ז"ל מהרי"ל דדוקא ההולכים משום קורב' או משום ריעות אבל ההולכים לשתות עבירה הוא בידם. ובלבוש פסק כמ"ש במנהגים דמר"ח עד ט"ב לוקחין מנין מצומצם ויש לוקחין י' מלבד הקרובים השייכים לבעלי הסעודה עד כאן לשונו. ומ"כ דנשים השייכים לסעודה מותרות ג"כ בבשר ויין ודוקא במקום שמזמנין נשים לסעודה זו ומי ששולחין לו לביתו אסור לאכול כמ"ש סי' תקס"ח ס"ב בהגה. ונ"ל דוקא פסולי עדות מיקרי קרובים ובסיום מסכת' אף מי שלא למד עמהם יכול לאכול עמהם משום קורבה או ריעות. (בספר אליה רבא הוכיח דסיום מסכת אם לא נזדמן לו בלימודו כסדרו הסיום לא ימהר או לאחר משום כך ואם לא היה עושה סעודה בשאר ימים אפשר שלא יעשנה נמי עתה ע"ש). ונראה לי דאין לנהוג קולות שניהם אלא או כרמ"א בקולו ובחומרו או כלבוש וע' ביורה דעה סימן רמ"ו סעיף קטן י' כתבתי דאבל תוך יב"ח מותר לאכול על הסיום אבל יאר צייט לא יאכל שם ע"ש וט"ב שחל בשבת ונדחה אין לו דין שבת שחל ט"ב לענין זה ובזה כ"ע מודים. מ"א וע' בשכנה"ג.


(לד) בערב:    ונ"ל דעכ"פ יעשנה קודם חצות. מ"א ע"ש.


סעיף יד[עריכה]


(לה) משרא:    ומ"מ יכבסם בצינעה אם אפשר. מ"א.

סעיף טז[עריכה]


(לו) מר"ח:    נראה לי שיולדת מותרת לרחוץ כמ"ש ביורה דעה סי' שפ"א ובברכות דף ט"ו ע"ב כתבו תוס' דאפילו בתשעה באב מותר' לרחוץ ע"ש ואין להקל בזה דאין אנו רגילין כ"כ ברחיצה. ראש חודש שחל בערב שבת יש נוהגין לרחוץ לכבוד שבת ויש רוחצין ביום ה' שלפניו לבוש ומנהגים. וב"ח כתב דמי שרגיל לרחוץ כל ע"ש ונמנע בזה עבירה היא בידו ודי אם מחמיר בשבת חזון. בשכנה"ג כתב רבות בנות כבסו בט"ב אחר חצות והעלמתי עיני מהם ואם באים לשאול צריך לאסור להם ועל זה כתב הנשים נוהגות לרחוץ ראשם ממנחה ולמעלה וזקינים הראשונים הנהיגו זה כי משיח נולד בט"ב וצריך לעשות זכר לגואל וזה דוקא לנשים שאין יודעים ספר להאמין בנחמות לפיכך צריכים חיזוק. אם חל ט"ב ביום ה' אסור לכבס ביום ה' לכבוד שבת אפי' מן המנחה ולמעלה ר"ן וב"י ד"מ ולבוש: והב"ח כתב דביום ד' עט"ב אחר חצות שרי לכבס לכבוד שבת דאי אפשר להמתין עד ע"ש מפני כבוד שבת. וה"ה למי שיוצא בדרך למרחקים בשבת זו מותר לכבס לו בגדי פשתן לכמה שבתות דודאי אי אפשר לו להמתין עד אחר ט"ב ומ"מ טוב לעשות על ידי עכו"ם עכ"ל והמ"א בס"ק י"ח חולק על הב"ח וכתב דאין היתר כלל לכבס ביום ד' וכ"ש ליוצא בדרך דאסור לכבס לצורך שבת אחר ע"ש וע' ט"ז ס"ק י"ד.


(לז) הראש:    אבל אסור לרחוץ בבורית ומים ואפר שקורין לו"ג לבוש. אבל לרחוץ כל גופו נוהגים כל אדם איסור ד"מ. ומי שטובל כל ערב שבת לשם מצוה מותר לטבול גם בשבת זו של"ה. מיהו מי שמבטלה לפעמים מפני שטרוד בעסקיו או מפני הצנה גם עכשיו אסור לטבול. מ"א וע' ט"ז ס"ז ס"ק ט"ז.

סעיף יז[עריכה]


(לח) שהחיינו:    ובשבתות בנתיים מותר לברך שהחיינו מט"מ ולבוש. ובכתבי האר"י אוסר אפי' בשבת ונראה לי דאם חל שבעה עשר בתמוז בשבת ונדחה מותר לכ"ע. מ"א.


(לט) שלא:    ולדעת המתירין בשבת צ"ל שגם בשבת אינו בנמצא ואם יקחהו בחול וישמרהו לשבת יתקלקל: וט"ז כתב נראה דמטעם זה יש להתיר בכל יום שבין המצרים דשמא ימות האדם קודם שקיים מצוה זו וכן שמעתי סברא זו בשם מהר"י מקראקא ע"ש. ואותן שנהגו שלא לאכול בשר אחר ט"ב כתב הב"ח דצריכים התרה. כתב שכנה"ג השותה טיטו"ן בתענית אין לאסור ודוקא בתענית יחיד אבל בתענית צבור אסור ומכ"ש בד' צומות אין להקל והשותה בט"ב מנדין אותו והמסתפר בו אחר חצות קונסין אותו בממון שכנה"ג ע"ש וע' בתשובת דרכי נועם סי' ט'. ולענין ריח בט"ב או בי"כ כגון שאיפת אבק הטוב"ק דרך הנחירים כתב השכנה"ג משום הר"מ לונזאנ"ו שלא מצינו איסור להריח בט"ב ובי"כ. ומהר"א הלוי בספר גן המלך סי' קמ"ה כתב דבט"ב יש לאוסרו משום תענוג ובי"כ מצוה לענגו ע"ש וע' מ"ש עליו היד אהרן. ובלקט הקמח מיקל והעלה דבט"ב אני נוהג לשאוף אבק הטאבק"י בלא ריח טוב אלא כפשט' וביה"כ ראוי לאוסרו בפרהסיא בבה"כ שבעונותינו יש רבים מעמי הארץ שמזמינים זה לזה ודבר זה אסור אף בשאר ימות השנה ע"ש.

סעיף יח[עריכה]


(מ) מד':    דהיינו מראש ד' עד סוף ט' מדרש נשא. ובאיכה רבתי איתא מסוף ד' עד ראש ט'. ובכוונת האר"י ז"ל כתב שיתאבל בימים ההם אחר חצי היום ויבכה כמו חצי שעה.


(מא) יכו:    אפי' ברצועה. ט"ז.