שולחן ערוך אורח חיים תכו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · תכו · ב · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: {{#בחר:אורח חיים |אורח חיים=ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה |יורה דעה=ט"ז ש"ך באר היטב באר הגולה |חושן משפט=סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב באר הגולה |אבן העזר=חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה }}

שולחן ערוך

דאין מברכין על הירח האלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים:

הגה: ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחודש -- אז ממתינין עד מוצאי שבת. ואבל אם הוא אחר כך אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן.
וכשמקדשין אותה בחול יש ללבוש זבגדים נאים (תרומת הדשן סימן ל"ה).
אין מקדשין הלבנה חקודם תשעה באב ולא טקודם יום הכיפורים (מהרי"ל) ובמוצאי יום הכיפורים מקדשין אותה דאז שורין בשמחה, יאבל לא במוצאי תשעה באב יאאו שאר תענית (דברי עצמו). ואין מקדשין אותה במוצאי שבת יבשחל בו יום טוב (מהרי"ל הלכות יום טוב).

יגותולה עיניו ומיישר רגליו ומברך (מעומד) (טור) ואומר שלש פעמים "סימן טוב תהיה לכל ישראל ברוך יוצרך וכולי"

הגה: ידורוקד ג' פעמים כנגדה ואומר כשם שאני רוקד כו' ואומר תפול עליהם וגו' טוולמפרע כאבן ידמו כו' ג' פעמים טזויאמר לחבירו ג' פעמים שלום עליך ומשיב הוי כשואל (טור). ונוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקיים, שמלכותו נמשל ללבנה ועתיד להתחדש כמותה וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב"ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה שנאמר שמש ומגן ה' ולכן עושין שמחות וריקודין בקידוש החודש דוגמת שמחת נישואין (בחיי פרשת וישב ודברי עצמו)

מפרשים

מגן אברהם

(ב) במ"ש:    כ' המגיד כשמקדשין הלבנה במ"ש תהיה הצלחה וכשתתכסה ולא תוכלו לברך אותו החדש לא יהיה מוצלח דוק ותשכח:

(ג) קודם י' בחדש:    משמע דאם ליל מ"ש הוא ליל עשירי אין ממתינין אבל לפי הטעם שכ' משמע דאפי' במ"ש הוא ליל י"א ממתינים דאפי' יהיה ד' לילות עננים דהיינו י"א י"ב י"ג י"ד עדיין יכולין לקדש ליל ט"ו וצ"ל דמ"ש ד' עננים ר"ל לבד ממ"ש ומ"ש קודם י' בחדש ה"ק דהלילה הוא קודם יום י' דהיינו שיום א' הוא י' וזהו שסיים אבל אם הוא אח"כ וכו' פי' שביום השבת הוא יום י' אין ממתינין עד מ"ש ולפי מ"ש ס"ג בהג"ה צריך לחשוב אם ישארו עוד ה' לילות עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מיום המולד:

(ד) קודם ט"ב:    דשרוין באבילו' וא"כ ה"ה אבל בז' ימי אבילות לא יקדש אבל אם לא ישלים אבילותו עד י' בחדש לא ימתין עד ליל י"א ויקדש בימי אבלו:

(ה) קודם י"כ:    דאז שרוים בצער על מחילת עונות:

(ו) או שאר תענית:    ובכ"ה כ' שנוהגין במקומו לקדש בליל תענית ולכן נ"ל דיחיד המתענ' יקדש עם הצבור משום ברוב עם הדרת מלך (עמ"ש ס"ד) דאפי' ת"ת מבטלים משום זה כמ"ש סי' רצ"ח סי"ד ואפי' ציבור המתענין אם יראו שיעבור הזמן יקדשו בליל התענית:

(ז) שחל בו י"ט:    ומכ"ש שלא יקדשו בליל שבת ומ"ע סי' ע"ח כתב הרבה טעמים ע"ז וכ"כ הרקנ"ט סי' פ"ו, ובמהרי"ל כתוב שמהר"ש התיר וכ"כ הגמ"נ וב"ח כ' שפעם א' לא נראית הלבנה עד ליל א' של סוכות ועשה מעשה בקראקא וקדשוה מאחר דא"א לקדשה אח"כ עכ"ל אבל בענין אחר אין להקל מאחר שיש הרבה טעמים ע"פ הסוד וע' רדב"ז ח"א סימן קל"ג:

(ח) ותולה עיניו:    ובשל"ה והגה' י"נ שלא יסתכל בה רק בפעם הראשון שיראה עמידתה ואח"כ אסור להסתכל בה:

(ט) ורוקד ג' פעמים:    ויזהר שלא יכרע דמיחזי ככורע ללבנה רק זוקף באצבעותיו (של"ה):

(י) ולמפרע כאבן וכו':    ומט"מ כתב בשם רש"ל ורוקח שי"א כל הפסוק עד קנית ואח"כ למפרע וגם קבלה מר"י חסיד לומר קול דודי הנה זה בא וגו' דומה דודי וגו' עד מן החרכים, ובשל"ה כתוב שי"א שיר למעלות אשא וגו' וגם הללו אל בקדשו וגו':

(יא) שלום עליך:    כלומר מפני שאמר תפול עליהם אימתה אומר לחבירו שלום עליך, כתוב בכתבים שינער שולי בגדיו:

באר היטב

(ב) במוצאי:    כתב המגיד כשמקדשין הלבנה במ"ש תהיה הצלחה וכשתתכסה ולא תוכל לברך אותו החדש לא יהיה מוצלח דוק ותשכח מ"א. ועש"ת ב"ח סי' פ'.

(ג) יו"ד בחדש:    והיינו שישארו עוד ה' לילות עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מיום המולד עמ"א.

(ד) לא:    והאר"י ז"ל כ' לקדש במוצאי ט"ב וכ"כ הכנה"ג שכן נוהגין בירושלים ובקושטנטינא וכתב בשבות יעקב ח"ב סי' י"א שכן הוא מנהגם אבל טועמים מידי קודם ע"ש. וכ' המ"א ולכן נ"ל דיחיד המתענה יקדש עם הציבור משום ברוב עם הדרת מלך ואפילו ת"ת מבטלים משום זה. ואפי' ציבור המתענים אם יראו שיעבו' הזמן יקדשו בליל התענית עכ"ל. וכ"כ הט"ז דאם לא קדשו הלבנה תענית אסת' יש לברך אז ולא משגיחין בתענית כיון שהשעה עוברת. אבל בז' ימי אבלות לא יקדש אבל אם לא השלים אבילתו עד יו"ד בחודש לא ימתין עד ליל י"א ויקדש בימי אבלו מ"א. והשבות יעקב ח"ב סימן י"א כ' שאבל אין לו לקדש את הלבנה עד אחר ג' לבכי ע"ש ובת' ש"א בחי"ד סימן צ"ה כתב דדוקא אם עובר הזמן שאינו יכול לקדש הלבנה יכול לקדש בימי אבלו אבל כשיש עוד זמן לקדש אינו יכול לקדש בימי אבלו ע"ש.

(ה) שחל בו בי"ט:    ומכ"ש שלא יקדשו בליל שבת והטעם דיש תחומין למעלה ואין להקביל פני השכינה בי"ט או בשבת חוץ לתחום ומ"ע סי' ע"ח כתב הרבה טעמים על זה ובמהרי"ל כ' שמהר"ש התיר וכ"כ הגמ"נ וב"ח כתב שפ"א לא נראית הלבנה עד ליל א' של סוכות ועשו מעשה בקראקא וקדשוהו מאחר דא"א לקדשה אח"כ עכ"ל. (ובת' בעל כה"ג מסיק ואם יום י"ו נפל בשבת לא יקדשנה ולאחר שבת יקדשנה בלא שם ומלכות. ובחול מתיר לקדשה בליל י"ו) אבל בענין אחר אין להקל מאחר שיש הרבה טעמים ע"פ הסוד ועיין רדב"ז ח"א סי' קל"ג. ועיין ח"י בסימן תצ"ד ס"ק ב' מש"ש.

(ו) ותולה:    בשל"ה והג"ה י"נ שלא יסתכל בה רק פעם הראשון שיראה עמידתה ואח"כ אסור להסתכל בה.

(ז) ג"פ:    ויזהר שלא יכרע דמיחזי ככורע ללבנה רק זוקף באצבעותיו. של"ה.

(ח) תפול וכו':    ומט"מ כתב בשם רש"ל ורוקח שי"א כל הפסוק עד קנית. ואח"כ למפרע. וכתב האר"י ז"ל שיש לומר קודם ברכת הלבנה הללו את ה' מן השמים עד חק נתן ולא יעבור וינער שולי בגדיו. וגם קבלה מר"י חסיד לומר קול דודי עד מן החרכים. ובשל"ה כתב שי"א שיר למעלות אשא וגו' וגם הללו אל בקדשו וגו'.


משנה ברורה

(ד) אין מברכין וכו' למצוה מן המובחר הוא וכדמסיים בהג"ה וכתב בס' מגיד מישרים סימן זה יהיה בידך בחודש שתברכו ברכת הלבנה במו"ש תמצאו הצלחה וכשתתכסה ותתעלם ולא יוכלו לברך אותו החודש לא יהיה מוצלח ח"ו:

(ה) אלא במו"ש וה"ה במוצאי יו"ט:

(ו) אבל אם הוא אח"כ ר"ל שליל מו"ש הוא ליל י"א אין להמתין דשמא תתכסה בעבים אז וגם בארבע לילות שאח"כ ולפי מש"כ בס"ג בהג"ה צריך לחשוב אם ישארו עוד חמשה לילות עד חצי כ"ט יום י"ב שעות תשצ"ג חלקים ממולד:

(ז) בגדים נאים ועכשיו אין נוהגין לדקדק בזה:

(ח) קודם ט"ב דשרויין באבילות:

(ט) קודם יוה"כ דג"כ מאויימין מכח הדין ואין שרויין בשמחה ועיין בבה"ל:

(י) אבל לא במוצאי וכו' דאין שרויין בשמחה ויברכו בימים שאחריה ומבואר בד"מ דאם ט"ב חל ביום ה' יש לו להמתין עד מו"ש שהוא י"ב לחודש:

(יא) או שאר תענית כגון אם לא קידש בחודש טבת עד התענית אין לו לקדש אחר התענית אלא ימתין עד הלילה שלאחריה שהוא י"ב לחודש ומ"מ אם אירע זה בחודש אדר שלא קידשו עד תענית אסתר כתב הט"ז דיש לקדש אחר התענית כיון שהשעה עוברת. והנה כ"ז לדעת רמ"א אבל דעת האחרונים בכל זה דמקדשין אפילו במוצאי ט"ב וכ"ש בשאר תענית אלא דכתבו דצריך לטעום קודם ובמוצאי יוה"כ מתוך ששמחין שיצאו בדימוס מקדשין אף קודם שיטעמו ומיהו במוצאי ט"ב צריך ליזהר שלא לקדש בלי מנעלים. ולענין אבל אימת מקדש דעת המ"א דאם ישלים אבילותו קודם עשירי בחודש ימתין ויקדש בליל י' אבל אם כלה אבילותו ביו"ד בחודש לא ימתין על ליל י"א ומוטב שיקדש הלבנה בתוך ימי אבילותו ודעת בעל שערי אפרים דאם יש שהות לקדש אחר כלות ימי אבילותו ימתין אך אם כשימתין יעבור הזמן יכול לקדש בתוך ימי אבילותו ויכול לצאת לחוץ לקדש ועיין בה"ל:

(יב) שחל בו יו"ט ומכ"ש שאין מקדשין אותה בליל שבת והרבה טעמים נאמרו בזה ע"פ הקבלה ומ"מ אם לא קידשו עד שבת ויו"ט ויעבור הזמן בודאי מותר לקדש גם בשבת ויו"ט ואפילו ביחידי וכן הוא מסקנת הפוסקים:

(יג) ותולה וכו' ואומר וכו' כתב בשיורי כנה"ג דמשמע לכאורה דעד גמר כל הסדר תולה עיניו בה וכן נהוג עלמא אבל שמע משם ספר חרדים שהחמיר בזה מאד מלהסתכל בלבנה ולא התיר להסתכל בה אלא עד שסיים הברכה והמ"א בשם של"ה החמיר עוד יותר דאפילו בשעת הברכה אין לו להסתכל בה אלא רואה אותה פעם אחת כשירצה לברך ואח"כ לא יסתכל בה:

(יד) ורוקד וכו' וכתבו האחרונים דיזהר מאוד שלא יכרע ברכיו לרקוד דלא יהא נראה ככורע ללבנה אלא יסמוך על אצבעות רגליו וירקוד:

(טו) ולמפרע כאבן וכתב מ"א בשם מטה משה שי"א כל הפסוק עד קנית ואח"כ למפרע:

(טז) ויאמר לחבירו וכו' כלומר מפני שאמר בתחלה תפול וכו' אומר לחבירו שלום עליך [מ"א] ועיין מ"א שהזכיר עוד על כמה פסוקים שיש קבלה לאומרם ולא העתקנום דכבר כתובים הם בסדר קידוש הלבנה ונהגו הכל לאמרם:

ביאור הלכה

(*) אלא וכו':    ודע דמדינא מותר לקדש אפילו ביחידי כמש"כ הפר"ח וכ"ש דלא בעי עשרה אלא דלכתחלה מצוה לעשותה ברוב עם כי ברוב עם הדרת מלך ולהכי אם יודע שיזדמן לו לברך בעשרה לאחר איזה ימים עד ליל עשירי צריך להמתין ויותר לא וכמו שכתב בהג"ה לענין מוצאי שבת כ"כ בהפר אשל אברהם ולפי מה שהוכיח הח"א בכלל ס"ח דבשלשה נמי נקרא ברוב עם אין צריך בשביל עשרה להמתין עד ליל יו"ד ובפרט בחורף בימי העננים:.

(*) במוצאי שבת:    ודעת הב"ח שלא להחמיץ המצוה עד מו"ש אלא אחר שעברו עליה שלשה ימים מהמולד מקדשין וכ"כ במעשה רב [המיוסד על הנהגת הגר"א] ועיין בסוף הסימן:.

(*) קודם תשעה באב:    וכתב המג"א וה"ה באבל שאין לו לקדש בז' ימי אבלו ומסיים דאם לא ישלים אבילותו עד י' בחודש לא ימתין עד ליל י"א ויקדש בימי אבלו עכ"ל ודבריו קשים מאד להתיר לקדש בימי אבילותו משום חששא בעלמא שמא יהיו ה' לילות מכוסים בעבים והרי במוצאי ט"ב אין מקדשים וממתינים עד ליל שלאחריה שהיא ליל י"א ולא חיישינן לה' לילות מכוסים בעבים וביותר לפי מה שכתבנו במ"ב בשם הד"מ אם חל ביום ה' ממתינין עד מוצאי שבת שהוא ליל י"ב אלמא דמשום מילתא כל דהוא כעין קידוש במוצאי ט"ב דאין בזה שום חששא שהרי כבר נפסק האבילות אלא דאינו כ"כ בשמחה לא חיישינן לשמא לא יכול לקדש אח"כ וכש"כ באבל שאסור בשמחה שבודאי אין צריך לחוש שמא לא יכול אח"כ לקדש ואפשר דהמג"א כתב זה לפי מה שהביא אח"כ בסעיף קטן ו' דגם במוצאי ט"ב יש לקדש עיי"ש אבל גם זה קשה חדא דהמ"א לא הכריע שם כן אלא כתב דמשום זה אפשר עכ"פ להקל ביחיד המתענה להשלים עם הציבור עי"ש ועוד דבאמת אין זה ענין להתם דאפילו לפי מסקנת האחרונים שם להחליט שצריך לקדש במוצאי ט"ב ולא להמתין על ימים שאח"כ מ"מ שפיר מודו באבל להמתין עד כלות ימי אבלו דשאני התם דאין שום חששא שהרי כבר נפסק האבל אבל בימי האבילות ובפרט באבילות דיחיד דחמירי בודאי אין לו לקדש בימי אבילותו כל שיש שהות עוד עד חצי חודש וכן משמע מלשון מהרי"ל בה' תשעה באב שכתב במוצאי שבת חזון לא היה מהרי"ל מקדש הלבנה ואיחר עד מוצאי שבת נחמו ויהיב טעמא מאחר דנחשב לדידן קבלת פני השכינה ואין מקבלין אותה אלא מתוך שמחה והאידנא אסורין בשמחה עכ"ל ופשוט דאבילות דיחיד לא גרע עכ"פ ואדרבה מסתבר דאפילו לפי מה שכתב בד"מ דכ"ז באם היה ת"ב ביום ה' אבל אם היה ביום ג' אין לו להמתין עד מוצאי שבת עי"ש כ"ז התם דכבר נפסק אבילות אבל בעניננו גם הד"מ מודו דאפילו לא ישאר בכלות ימי אבילות רק לילה אחת יש לו להמתין עד כלות ימי אבילותו ולא חיישי' לשמא לא יוכל לקדש בלילה האחרונה וכן מבואר באמת בת' שער אפרים סי' פ"ה בלשון השאלה שם דאם יש שהות לא קמיבעי ליה דצריך להמתין כי קמיבעי ליה באין שהות וקמספקא ליה אפשר דדמי לנ"כ דמבואר לעיל בסי' קכ"ח ס' מ"ג דאינו נ"כ ומ"מ מסיק דיותר קרוב לומר דמחייב לקדש עיי"ש ועיין בבאר היטב ובש"ת דעת שבו"י בזה כעין הכרעה ולענ"ד הדין עם בעל שערי אפרים:.

(*) ולא קודם יוהכ"פ:    ודעת הלבוש דאדרבה יש לו לקיים המצוה בימים כאלו שתלויין ועומדין ופן זכות אחד יכריע הכף וכן נוטה דעת בית מאיר:.

(*) ומברך מעומד:    בש"ס איתא תנא דבי ר' ישמעאל אלמלא לא זכו בני ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים פ"א בחודש דים אמר אביי וכו'. והכונה במה שאמר להקביל היינו שע"י הלבנה ושארי צבא השמים ששומרים תמיד את תפקידם אנו רואין גדולתו של הקב"ה. ואנו מברכין פועל אמת על הקב"ה שהוא אלהים אמת שפעולתו אמת היינו שהפעולה עצמה היא ג"כ אמת שהיא קיימת לעולם כענין שנאמר ויעמידם לעד לעולם. וכלל הברכה להש"י לבדו ולזולתו ח"ו אין לברך ולהתפלל רק ע"י הלבנה נראה גבורותיו וזהו להקביל פני אביהם די [פמ"ג] ושמעתי מאחד דברי טעם במה שנהגו בכמה מקומות אחר קידוש לבנה לומר עלינו לשבח היינו שלא יטעו ח"ו במה שאנו יוצאין נגד הלבנה ושמחין נגדה שיש שום חשש רעיון שאנו נותנין כבוד ללבנה לכך אנו אומרין עלינו לשבח ומסיימין כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל וגו' אין עוד ומה שאנו יוצאין הוא רק כדי לראות גבורות של הקב"ה שהוא מאיר ברצונו לכל באי עולם וכענין שנאמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה ואיתא בש"ס אמר אביי הלכך צ"ל מעומד מרימר ומר זוטרא הוי מכתפי להו ומברכי ועיין פירושו בטור וביד רמה לר' מאיר הלוי למס' סנהדרין פי' דמחמת זקנותן וכבדן אי אפשר היה להן לעמוד והיו נסמכין על כתף של עבדיהם כדי לקדש בעמידה עי"ש ומשמע מזה דעכ"פ סמיכה לענין זה כעמידה למאן דאי אפשר לו בעמידה ועיין בחי' רע"א בשם תו"ח דאסר לסמוך אז על מקלו והיינו בדאפשר לו בלא"ה:.

(*) ונוהגין וכו' דוד מלך וכו':    עיין בפר"ח שכתב שיש לזה סמך מפ"ב דר"ה דא"ל ר' לר"ח זיל לעין טב וקדשיה לירחא ושלח לי סימנא דוד מלך ישראל וכו' וע"ש בפירש"י:.




▲ חזור לראש