שולחן ערוך אורח חיים תקנא ז
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תקנא · ז · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
יש אומרים מושאסור לתקן בגדים חדשים כאמזומנעלים חדשים בשבת זה. ויש להחמיר בזה כבמחמראש חודש.
- הגה: והוא הדין דאסור מטלקנותן. וכן אומן ישראל נאסור לעשותן לאחרים, בין בשכר בין בחנם (תרומת הדשן ובית יוסף). ונהגו כבנאלהקל בזה. נבאבל אם ידוע ומפורסם שהמלאכה של הנכרי, שרי (תרומת הדשן).
- וכן נהגו לתת נגלאומנים נכרים לתקן כלים חדשים תוך זמן זה כדי שיהיו מוכנים לאחר כדהתענית. ומיהו טוב למעט בזה במקום דאפשר, דלא עדיף משאר משא ומתן דממעטינן:
מפרשים
(כב) ומנעלי' חדשים: וה"ה דאסור ללבשן [אגודה הגמ"נ]:
(כג) ויש להחמיר: ולענין לבישה דעת הרב"י להקל משום דטעם איסור העשי' כמ"ש ס"ח משום שנהגו שלא למשתי עמרא משום שבטל אבן שתי' וכל תיקון בגדים הוי בכלל זה דהשתי' הוי תחלת המלאכה כ"מ בת"ה ובב"י וכתב בד"מ דמטעם זה אפי' עוש' לאחרים אסור ומשמע בת"ה אפי' עושה למכור בשוק אסור אבל לטוות חוטין מותר שאינו בכלל זה עכ"ל: ונ"ל שמותר לעשות אותן שקורין קרוני"ן שאורגין בעצים דלאו בגד הוא ועס"ה:
(כד) ונהגו להקל בזה: משמע דאפי' לישראל נהגו להקל ומיירי שנתן לו קודם ר"ח אבל אחר ר"ח פשיטא דאסור ליתן:
(כה) לאומנים עכו"ם: אף על גב דבכיבוס אסור כמ"ש סס"ג היינו לפי שנזכר בגמ' לאיסור משא"כ בבגדים חדשים והטעם לפי שעדיין אינו שלו ולא נקרא שמו עליו וכתב בהגמ"נ דאפי' בט"ב עצמו שרי לעשות בגדים ע"י עכו"ם לצורך נישואין עמ"ש ס"ב:
(כא) ומנעלים: וה"ה דאסור ללבשם. אגודה הגמ"נ.
(כב) מר"ח: ולענין לבישה דעת המחבר ב"י להקל משום דטעם איסור העשייה כמ"ש ס"ח משום שנהגו שלא למשתי עמר' ר"ל שלא לעשות חוטי שתי מצמר מטעם משום דפסקה בט"ב אבן שתיה וכל תקון בגדים הוי בכלל זה דשתיה הוי תחילת המלאכה ב"י וכתב ד"מ דמטעם זה אפי' עושה לאחרים אסור. ומשמע בת"ה אפי' עושה למכור בשוק אסור אבל לטוות חוטין מותר שאינו בכלל זה וכתב המ"א ונ"ל שמותר לעשותן אותו שקורין קרוני"ן שאורגין בעצים דלאו בגד הוא.
(כג) להקל: משמע דאפי' לישראל נהגו להקל ומיירי שנתנן לו קודם ר"ח אבל אחר ר"ח פשיטא דאסור ליתן. מ"א.
(כד) התענית: אע"כ דכבוס אסור כמ"ש סס"ג היינו לפי שנזכר בגמרא לאיסור מה שאין כן בבגדים חדשים. והטעם לפי שעדיין אינן שלו ולא נקרא שמו עליו. וכ' בהגמ"נ דאפי' בט"ב עצמו שרי לעשות בגדים ע"י עכו"ם וצורך נשואין מ"א. ונ"ל דוקא אחר חצות.
(מו) שאסור לתקן – רוצה לומר שאסור לעשות בגדים חדשים, וכן אנפלאות שקורין זאקי"ן (גרביים) אסור לארוג. ולצורך נישואין מי שאין לו אשה ובנים, מותר לעשות בגדים חדשים, דהא מדינא מותר לו אפילו לישא, וכנ"ל בס"ק י"ד. ואפילו בתשעה באב עצמו שרי לעשות על ידי עכו"מ לצורך נישואין [אחרונים]:
(מז) ומנעלים חדשים – והוא הדין דאסור ללובשן:
(מח) מראש חודש – דבירושלמי איתא, והובא לקמן בסעיף ח', דנהיגי שלא למישתי עמרא מדעייל ראש חודש אב. וכל תיקון בגדים הוי בכלל זה, דהשתיה הוי תחילת המלאכה:
(מט) לקנותן – אפילו דעתו שלא ללובשן עד אחר תשעה באב. ודומיא דאסרינן לעיל לענין כיבוס אפילו במכבסן להניח:
(נ) אסור לעשותן לאחרים וכו' – ואם אין לו מה יאכל, שרי, כמו באבֵל לאחר שלושה ימים:
(נא) להקל בזה – ומשמע דאפילו לישראל נהגו להקל. ומיירי שנתנן לו קודם ראש חודש, דאילו אחר ראש חודש פשיטא דאסור ליתן לו:
(נב) אבל אם ידוע וכו' – רוצה לומר דמדינא, אומן העושה בשביל עכו"מ בודאי אינו שמח מזה, ואין לאוסרו, רק משום מראית עין, דיסברו שהוא של ישראל [ולזה קאמר בתחילה סתם, "אסור לעשותן לאחרים", היינו אפילו לעכו"ם]. ולזה קאמר, אם ידוע ומפורסם וכו', מותר אפילו לקבל המלאכה אחר ראש חודש ולעשותה:
(נג) לאומנים נכרים – ולא לישראלים, כיוון שהוא אחר ראש חודש וכנ"ל. והטעם שהקילו בזה יותר מכיבוס, דאסרינן לעיל בסוף סעיף ג', לפי שעדיין אינן שלו, ולא נקרא שמו עליו:
(*) ונהגו להקל בזה: ובביאור הגר"א מפקפק בזה דאף דאין ללמוד תיקון בגדים מהא דירושלמי כמש"כ הד"מ מ"מ מטעם דהוא דומה עכ"פ לכיבוס אין להקל וכן מש"כ אבל אם ידוע ומפורסם וכו' בכל זה יש לפקפק מטעם כיבוס וכן במש"כ וכן נהגו לתת לאומן נכרים וכו' על הכל ציין הגר"א ומשמע דדעתו להחמיר בזה ונ"ל פשוט דאין להחמיר כ"א בשבוע שחל ט"ב ולא קודם דבכיבוס גופא אינו אלא מנהגא וכיון דנהגו להקל בזה תו אין להחמיר:
(*) של הנכרי שרי: משמע דאם המלאכה הוא של ישראל אף שהוא ידוע ומפורסם שאינו עושה לעצמו ובודאי לית ביה שמחה להאומן כגון בשביל למכור בשוק לאחר ט"ב אסור וכ"כ המגן אברהם וצ"ל דטעם האיסור שיחשבו שנתן לו ישראל לתקן אחר ר"ח: