טור אורח חיים רפד
<< | טור · אורח חיים · סימן רפד (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
טור[עריכה]
ומפטירין בנביא מענינה של פרשה.
ואין פוחתין מכ"א פסוקים כנגד ז' שקראו בתורה, שאין פוחתין לכל אחד מג' פסוקים. ואי סליק ענינא בבציר מכ"א פסוקים, כגון עולותיכם ספו על זבחיכם, לא בעינן כ"א. ואי איכא תורגמן, אפילו לא קרא אלא י' פסוקים שפיר דמי, שכל אחד חשוב כשנים הוא ותרגומו והאחרון חשוב כשלשה לפי שאחר שתרגמו המתרגם חוזר וקורא אותו פעם שנית.
ותקנו למפטיר ז' ברכות כנגד ז' שקראו בתורה, ג' לפני ההפטרה וארבעה לאחריה.
ג' שלפניה - ב' מהם על קריאת התורה, ואחד שלפני ההפטרה "אשר בחר בנביאים טובים" וכו', ופותחת וחותמת בברוך.
וד' לאחריה - הראשונה פותחת בברוך וחותמת בברוך, ומה שמפסיקין כשמגיעין ל"כל דבריו אמת וצדק", לא מפני שהוא סיום ברכה, שהרי לא תקנו אלא ז' ואם הוא סוף ברכה א"כ הוה להו ח', אלא כדאיתא במסכת סופרים שהיו נוהגין לומר שם דברי שבח וריצוי. שנייה "רחם", והיא חותמת בברוך ואינה פותחת בברוך כדין ברכה הסמוכה לחברתה. וכן השלישית שהיא "שמחנו", וחותם "בא"י מגן דוד", כדאיתא בפרק ערבי פסחים (דף קיז:) דבצלותא מצמיח קרן ישועה דאפטרתא מגן דוד. הרביעית "על התורה", וחותם "בא"י מקדש השבת".
ואם חל ר"ח בשבת, פר"י שאין המפטיר צריך להזכיר של ר"ח, וה"ר יונה פירש שצריך להזכיר ולומר "את יום המנוחה הזה ואת יום ר"ח הזה" אבל אין צריך לחתום בשל ר"ח.
ויכוין כל אדם לברכת הקורא בתורה ולברכת המפטיר, שאין מתפללין בשבת י"ח ברכות וחסר הרבה ממאה ברכות ומי שיכוין לאלו הברכות ויענה אחריהם אמן יהא לו בהם תשלומין.
וקטן יכול להפטיר, כדתנן המפטיר בנביא הוא פורס על שמע ואם היה קטן אביו או רבו פורסין על ידו.
ומחזירים ס"ת למקומה. ונוהגים לומר בספרד מזמור "הבו לה' בני אלים" כשמחזירין הספר, מפני שנאמר על מתן תורה, וגם ז' ברכות של שבת נתקנו כנגד שבעה קולות שנאמרו בו.
בית יוסף[עריכה]
ומפטירין בנביא וכו' ואין פוחתין מכ"א פסוקים וכו' עד וקורא אותו פעם שנית וכו' שם ותקנו למפטיר ז' ברכות הכי איתא במס"ס (פי"ג):
ומ"ש ומה שמפסיקין כשמגיעין לכל דבריו אמת וצדק לא מפני שהוא סיום ברכה וכו' כ"כ התוס' פ' ע"פ (קד.):
ואם חל ר"ח בשבת וכו' בפ' ב"מ (כד.) א"ר גידל א"ר ר"ח שחל להיות בשבת המפטיר בנביא א"צ להזכיר של ר"ח שאלמלא שבת אין נביא בר"ח ובתר הכי אמרינן לית הלכתא ככל הני שמעתתא ופירש"י דאהא דרב גידל נמי קאי דלית הלכתא כוותיה אלא המפטי' מזכיר של ר"ח וכ"כ הרי"ף וכתבו הרא"ש והר"ן שהר"י סובר כדברי הרי"ף דאידחיא לה דרב גידל ומיהו אינו חותם בשל ר"ח שלא יהא יפה כח ההפטרה בר"ח יותר מג' תפלות הקבועות הלכך אינו חותם בר"ח אלא שמזכירו ואומר על התורה ועל העבודה ועל היום המנוחה ויום ר"ח הזה וכך הם דברי הרמב"ם בפי"ב מהל' תפלה אבל התוס' (שם:) כתבו דמאי דאמרינן לית הלכתא ככל הני שמעתתא לא קאי אדרב גידל דבההיא כ"ע מודה כיון דליכא נביא בר"ח והעולם נהגו כדברי התוס':
ויכוין כל אדם לברכת הקורא בתורה וכו' כ"כ הרא"ש בסוף ברכות וקטן יכול להפטיר כדתנן (מגילה כג.) ובסימן רפ"ב כתבתי אם קטן מפטיר ביום שמוציאים שני ספרים כתוב בתשו' להרמב"ן סימן קצ"ט לקרות ההפטרה במקום שאין ס"ת פי' שלא קראו בס"ת אסור שלא נתקנה אלא אחר קריאת ס"ת ושיקרא בתורה ואח"כ בנביא עכ"ל ונראה דהיינו להפטיר ולברך אבל אם רצה להפטיר בלא ברכה מפטיר ואין בכך כלום ובתשובת הרשב"א שכתב הכלבו על איסור קריאה בס"ת פסול כתוב ובהפטרה ששאלת א"א שאין מקפידין בה ומברכין על הקריאה אפי' בלא ספר עכ"ל ונראה שט"ס יש בה וצריך להגיה אפשר במקום א"א ומיהו דוקא במקום שקראו בתורה ואע"פ שהס"ת פסול אבל אם לא קראו כלל בתורה נראה שאין מפטירין בברכה וכדברי תשובה להרמב"ן מצאתי בתשובה אשכנזית במקום שאין ישראל יודע להפטיר לא יעמוד כהן או לוי להפטיר כהן משום פגמו של ראשון ומשום עצמו אלא ישראל יפטיר ואם אינו יודע יקראוהו דאטו מי חמיר מקריאת בכורים וקריאת חליצה עכ"ל ולדידן שאנו נוהגים לקרות כהן או לוי שני בתוך העולים וסומכים על מה שש"ץ אומר בעת שקורהו לעלות אע"פ שהוא כהן או אע"פ שהוא לוי פשיטא שעולה למפטיר ע"פ תיקון זה כתוב בתשובות הריב"ש אם נשתתק המפטיר באמצע ההפטרה הבא לסיימה לא יתחיל ממקום שפסק הא' אלא צריך לחזור ולברך ולהתחיל ממקום שהתחיל הא' כמו בס"ת ולא דמי לש"צ שנשתתק באמצע התפלה שמתחיל מתחלת ברכה שטעה זה דהתם כבר יצאו הציבור י"ח מאותם ברכות שקרא הראשון משא"כ בהפטרה שצריך לברך לפניה ולאחריה: וכתב עוד הוספת לשאול שמפטיר אחד קורא פסוק אחד והב' פסוק אחר וקורין אותה בדילוג וזה מנהג טעות כי המפטיר שקרא בתורה מפני כבוד התורה צריך שיקרא הוא כל ההפטרה עכ"ל. גרסינן בסוטה פרק אלו נאמרין (לט:) א"ר תנחום אמר ריב"ל המפטיר אינו מפטיר עד שיגלל ס"ת וכתבוהו הרי"ף והרא"ש פרק הקורא עומד וכתב המרדכי פי' הר"ש עד שיגמור הגלילה כדי שגם הגולל יבין אל המפטיר וכן פירש"י (שם) ובשבלי הלקט כתב הטעם משום דאיכא בזיון ס"ת שלא נגלל עדיין והם קורים בנביא כדאמרינן ביומא (ע.) וניתי ס"ת וניקרי ביה ומשני משום פגמו של ראשון ואם בס"ת אחר אסור לקרות כל זמן שהוא פתוח משום פגם הראשון כ"ש שאסור להפטיר בנביא עד שיגלול ס"ת עכ"ל וראייתו איני מכיר דפגמו של ראשון אינו כדמשמע מדבריו אלא כדי שלא יאמרו שהוא פסול והאי טעמא לא שייך במפטיר עד שלא יגלל ס"ת כתוב עוד בשבלי הלקט בשם הגאונים כשמברך אחר ההפטרה אינו רשאי לסלק ספר הנביאים כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר ע"כ וגם זה איני מוצא לו טעם כתוב עוד בשבלי הלקט אחר קריאת התורה נהגו להזכיר נשמות ולברך העוסקים בצרכי ציבור וכתב ה"ר בנימין לפי ששבת הוא יום מנוחה דוגמא לעתיד לבא ויום שגם המתים נוחים בו ואינם נדונין ראוי להזכירם למנוחה ולברכה ולהתפלל עליהם וכן מברכים על העוסקים בצרכי ציבור וצדקה וג"ח והמתקנין נר למאור ומעילים או כל דבר לכבוד התורה והעוסקים בתורה והחי יתן אל לבו כמה גדול שכר העוסקים בתורה ובמצות ומה שנהגו להזכיר נשמות ולפסוק צדקה בעד המתים שיועיל להם מצאתי בשם ה"ר שניאור שמעתי שיש בדרש כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים מגיד שהמתים צריכים כפרה נמצינו למדים ששופך דמים חוטא עד יוצאי מצרים ונראה דעל זה סמכו העולם בהא דאמרינן פ"ק דקידושין (לא:) אומר הרי אני כפרת משכבו תוך י"ב חדש ש"מ דמתכפרים המתים בחיים בגופם וה"ה בממונם ומה שדורש בספרי ששופך דמים חוטא עד יוצאי מצרים נראה דה"פ שההורג הזה מגלגל בעון זה ואפילו על אותם שמתו מאותו היום עד שיצאו ממצרים דה"פ דדריש בתר הכי אשר פדית ה' ע"מ כן פדיתנו שלא יהיה בינינו שופכי דמים כדמפרשים טעמא משום דכל ישראל ערבים זה לזה הוא וע"מ כן נפדו שלא יהא בם ובזרעם שופכי דמים וזה עבר ע"כ נעשים גם המתים ערבים עליו ובשילהי כריתות (כו.) יש להוכיח כן וה"ר אביגדור אומר שאין טעם על מה סמכו ומה שאומר בדרש כפר לעמך ישראל שהמתים צריכין כפרה עד יוצאי מצרים דוקא ברוצח אבל לענין צדקה לא אשמעינן מידי עכ"ל. בשבת שהפרשיות מחוברות כתב המרדכי בפרק בני העיר והגהת מיימון בפי"ג מהלכות תפלה שי"א להפטיר בהפטרת פרשה ראשונה וי"א בהפטרת פרשה שנייה וכתוב בשבלי הלקט שכך היא הנכון שהרי בה אנו מפסיקין ובה קורא המפטיר וכ"כ הרמב"ם בסוף סדר התפלות שהוא מנהג ברוב המקומות וכן אנו נוהגים :
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
ומפטירין בנביא מעניינה של פרשה ואין פוחתין מכ"א פסוקים וכו' כל זה בפרק הקורא עומד והטעם מפורש דפעם אחת גזרו שמד שלא לקרות בתורה ותקנו לקרות בנביאים מעניינה של פרשה והיו קורין בנביאים כ"א פסוקים כמו אילו היו קורין בתורה כ"א פסוקים ג' לכל אחד מהשבעה שקורין בתורה וגם היו מברכין אנביאים שבעה ברכות כמו אילו היה קורין בתורה דהיו מברכין שבעה ועל כן גם לאח"כ שנתבטל השמד וקורין בתורה מ"מ תקנו שהמפטיר יהא קורא בנביאים כ"א פסוקים ויהא קורא בתור' תחלה מפני כבוד תור' שאם לא היה קורא בתור' אלא בנביא ומברך על קריאתו יהא כבוד תור' וכבוד נביא שוה ע"כ צריך שיהא זה שמפטיר בנביא קורא בתורה תחלה ואח"כ בנביא דבמה שמקדים לקרוא בתורה אנו רואים דגדולה היא התורה מהנביא ולכן יברך המפטיר ג"כ ז' ברכות כנגד ז' שקראו בתורה:
ואם חל ר"ח בשבת וכו' בפ' ב"מ כתב הרא"ש תחלה פירש"י דהא דקאמר תלמודא לית הילכתא ככל הני שמעתתא קאי נמי אדרב גידל דאמר דאין להזכיר בהפטרה של ר"ח אלא הילכתא היא דצריך להזכיר של ר"ח ושכן פסק רב אלפס ואח"כ כתב לשון התו' דלא קאי אדרב גידל דהכל מודים לדרב גידל דא"צ להזכיר ושכן עמא דבר ואח"כ כתב פי' ה"ר יונה דמחלק דאמר דודאי לית הילכתא כרב גידל וצריך להזכיר אבל א"צ לחתום בשל ר"ח וכתב מהרש"ל ותימה לי מפני מה לא כתב רבינו שכך היא מסקנת הרא"ש כהר"ר יונה שכיון שכתב דעתו באחרונה ודאי כך היא מסקנת דעת הרא"ש שזאת היא דרכו של רבינו בחיבורו ונראה לי ליישב דאע"פ דלדינא מסקנת הרא"ש כה"ר יונה אפ"ה מאחר שהרא"ש הביא כל לשון התוס' אף במ"ש וכן עמא דבר אלמא דדעת הרא"ש היא דאע"ג דלדינא קושטא היא כמ"ש ה"ר יונה אין לשנות מן המנהג שהוא כפר"י דאל"כ לא היה לו לכתוב וכן עמא דבר ולכן לא כתב רבינו אלא המחלוקת דפר"י שבתוספות ופי' ה"ר יונה ולא פסק כלום וממילא משמע דהניח הדבר על המנהג דנהגו העולם כפר"י:
ונוהגין לומר בספרד וכו' משמע דדוקא בשבת דאיכא תרתי טעמי ועל כן אין אומרים אותו אלא בשעה שמחזיר הספר לפי שנאמר על מתן תורה והא דלא תקנו לומר אותו בשעת הוצאת ס"ת אלא דוקא קודם מוסף היינו לפי דאותן ז' ברכות שבמוסף הם באים בשביל שבת וכדאמרינן בפ' ת"ה (דף כט) הני שבע דשבתא כנגד מי כנגד שבע קולות שאמר דוד על המים במזמור הבו לה' בני אלים ע"כ אין אומרים אותו אלא בשעה שמחזיר הספר וסמוך למוסף ולכן מה שנהגו העולם לומר אותו בכל פעם בשני ובחמישי ובר"ח ובתעניות ובי"ט וחש"מ הוא מנהג בורות כי לא ניתקן אלא דוקא בשבת קודם מוסף ולכן לא כתבו רבינו לעיל סוף סי' קמ"ט כשכתב דין חזרת ס"ת למקומו בחול. בתשובת הרשב"א שהביא ב"י בשם הכל בו נראה שכך צריך להגיה ובהפטרה ששאלת אני אומר שאין מקפידין בה וכו' שהיה כתוב בהעתק א"א וטעה המדפיס ואמר אי אפשר:
דרכי משה[עריכה]
(א) כתב מוהר"ם פדו"א הא דצריכים להפטיר כ"א פסוקים דהיינו דוקא בשבת שקורין ז' בתורה אבל בי"ט שקורין ה' סגי בט"ו פסוקים והביא ראיה לדבריו וכ"כ הרמב"ם פ"ג מהלכות תפלה:
(ב) ואין אנו נוהגין כן אלא כהן או לוי עולין למפטיר ונראה שצ"ל יעמוד פלוני הכהן או לוי משום פגמו וכ"כ נ"י מיהו נראה דאין לחוש אלא דוקא כשקוראים אותו בשמו אבל כשקוראים אותו מפטיר כתם אין לחוש וכן המנהג:
(ג) כתב הריב"ש בתשובה סי"ל דשנים לא יאמרו הפטורה כאחד אלא אחד קורא ואחד מתרגם:
(ד) עיין לקמן סימן תכ"ח כל דיני הפטורה באיזה הפטרה מפטירים: