טור אורח חיים רסז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן רסז | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

הלכות שבת

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

ונכנסין לבית הכנסת, ומתפללין תפילת מנחה כמו בשאר ימות החול, אלא שאין נופלין על פניהם. ומקדימין להתפלל ערבית יותר מבשאר ימות החול, כדאמרינן (פסחים קה ב): עיולי יומא מקדימין ליה, ואמר רבי יוסי: יהא חלקי עם מכניסי שבת בטבריא, שהיתה יושבת בעמק, ובעוד היום גדול היה נדמה להם ערב. ופירשו התוס', שמפלג המנחה ולמעלה יכול להדליק הנר ולקבל שבת בתפילת ערבית, רק שימתין לקרות שמע עד עונתה שהוא צאת הכוכבים, ואין בזה משום "ובלבד שלא יקדים", דאין זה הקדמה כיון שמקבל עליו השבת באותה שעה, ומשהתפלל אסור במלאכה, שהרי קיבל עליו השבת באותה שעה.

ונוהגין בספרד לומר "והוא רחום" כבשאר הימים, ובאשכנז אין נוהגים לאומרה. ולפי הטעם שכתבתי למעלה, שאומרים אותו בשביל המלקות, ראוי שלא לאומרו בשבת.

וקורין שמע בברכותיה כבשאר ימות החול, בלא גירוע ובלא תוספת, עד סוף ברכת "השכיבנו". ומשנין בחתימה, שחותם: "ופרוס סוכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך, ברוך אתה י"י הפורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל ועל ירושלים", וכן המנהג באשכנז ובצרפת, ואין חותמין "שומר עמו ישראל לעד", כדאיתא במדרש שבשבת אין צריכין שמירה, שהשבת שומר. ונוהגין לומר פסוק "ושמרו בני ישראל" וגו', לומר שאם ישמרו שבת אין צריכין שמירה, והוא גם כן מעין גאולה כדכתיבנא לעיל, שאם ישמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין. ואומר ש"ץ קדיש ומתפללין ערבית.

ובטוליטולה נוהגין לחתום בשבת כמו בחול, ואינו נכון, כדפרישית. ועוד, דבירושלמי גרסינן בהדיא: הדא דתימור בחול, אבל בשבת אומרים "ופרוס עלינו סוכת שלום"; וכן כתבו הגאונים. ועוד נוהגין בטוליטולה, שלאחר שאמרו פסוק "ושמרו" אומר ברכת "המולך", אלא שמשנין בפתיחתה, במקום "יראו עינינו" אומר "ישמחו השמים ותגל הארץ". וזה מנהג טעות, שלא תקנו ברכת "המולך" אלא לפי שתיקנו לומר פסוקים שיש בהם י"ח אזכרות, תיקנו לומר ברכה אחריהם; וכיון שאין אומרים פסוקים בשבת, למה יאמרו הברכה שתיקנו בשבילם? וכן כתב רב נטרונאי, והאריך הרבה, וסיום דבריו: בשבת דשכיחי מזיקיןג וצריכי ישראל למיעל לבתיהם מקמי דליחשך או דילמא מיעקר שרגא, סלקוה לתוספת שהוסיפו על שתים לאחריה ואוקמוה אדאורייתא. וכן המנהג בבית רבינו שבבבל שלא לומר "שומר עמו ישראל לעד", וחותמין במקומו "הפורס סוכת שלום" וקדיש לאלתר. ואדוני אבי ז"ל לא רצה לענות אחריה אמן, מפני שהיה אומר שהיא ברכה לבטלה.

וכתב בעל המנהיג: ולמנהג צרפת שנהגו לומר "ופרוס", ראוי לומר: "ובצל כנפיך תסתירנו ופרוס עלינו" וכו', ואין לומר "כי אל שומרנו וכו' ושמור צאתנו ובואנו" וכו', כי הוא להסמיך מעין חתימת החול, שחותמין "שומר עמו ישראל לעד":

בית יוסף[עריכה]

ונכנסין לבית הכנסת ומתפללין וכו' ומקדימין להתפלל ערבית כדאמרינן עיולי יומא מקדימין ליה דאמרא רבי יוסי יהא חלקי וכו' — בפרק כל כתבי (שבת קיח ב).

ופירשו התוספות שמפלג המנחה ולמעלה יכול להדליק הנר וכו' — כבר כתבתי בסימן רס"ג שכן כתבו התוספות (ברכות כז א ד"ה דרב) והרא"ש וה"ר יונה בפרק תפילת השחר. ותמיהני על רבינו שלא כתב שזה דעת הרא"ש גם כןב.

ומה שכתב: רק שימתין לקרות שמע עד עונתה — שם בגמרא (ברכות כז א) אמרינן דרב צלי של שבת בערב שבת, וכתב הרא"ש על זה: צלי של שבת בערב שבת, מפלג המנחה ולמעלה, ולאחר יציאת הכוכבים היה קורא קריאת שמע בעונתה. ואף על פי שלא היה סומך גאולה לתפילה, כיון שהיה מכוין למצוה להוסיף מחול על הקודש לא חייש לסמיכה, עד כאן לשונו. וכן כתב הרמב"ם בפרק ג מהלכות תפילה וזה לשונו: ויש לו להתפלל תפילת ערבית של לילי שבת בערב שבת קודם שתשקע החמה, וכן יתפלל ערבית של מוצאי שבת בשבת, לפי שתפילת ערבית רשות אין מדקדקין בזמנה, ובלבד שיקרא קריאת שמע בזמנה. וכתב הגאון מהר"י אבוהב ז"ל: וזאת הקבלה יראה שיכול לקבל שבת ולאכול מיד, כן נראה בפסקים שאומר בפרק תפילת השחר ובריש פרק ערבי פסחים, שדווקא אכילת מצה הוא משתחשך דאיתקש לפסח, אבל אכילת שבת נראה שיכול לאכול אפילו בזה הזמן עד כאן לשונו, וכן כתב רבינו ירוחם בחלק א. ואם תאמר: אף על גב שיכול לאכול מיד ונפיק ידי סעודת שבת, מכל מקום איכא למיסר לאכול קודם שיקרא קריאת שמע, כדאמרינן בריש ברכות: לא יאמר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואחר כך אקרא קריאת שמע. ויש לומר, דכיון דאיכא רבוותא דפסקי דמפלג המנחה ואילך הוי זמן קריאת שמע וכדכתב הרא"ש בריש ברכות, אף על גב דמשום דאיכא מאן דסבירא ליה דלא הוי זמנה עד צאת הכוכבים חוזר לקרותה משתחשך, מכל מקום לא מיקרי אוכל קודם קריאת שמע, כן נראה לי.

ומה שכתב רבינו: ומשהתפלל אסור במלאכה וכו' — כבר כתבתי בסימן רס"ג, דאפילו לא התפללו הציבור עדיין, כיון שהוא התפלל אסור במלאכה. ואם כסבור שקדש היום והתפלל ערבית, יחיד או ציבור, ואחר כך זרחה חמה, אם צריכין לחזור ולהתפלל ואם מותרין בעשיית מלאכה, הכל נתבאר בסימן רס"ג.

ובסימן רצ"ג כתב רבינו בשם רי"ץ ן' גיאות, שכיון שנהגו כל ישראל כרבנן, שאין מתפללין ערבית אלא משחשכה, אין להתפלל של שבת בערב שבת ולא של מוצאי שבת בשבת, ואין לקדש ולהבדיל אלא בכניסת היום, בין יין מצוי בין אינו מצוי, דהא אפשר בפת, עד כאן לשונו. ולעניין הלכה, כיון שהרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן, ודלא כרי"ץ ן' גיאות.

וזה לשון ספר אהל מועד: מתפלל אדם של שבת בערב שבת, ואם ירצה מקדש על הכוס, ומתפלל של מוצאי שבת בשבת. במה דברים אמורים? לאחר י"א שעה פחות רביע. ואם ירצה, אומר הבדלה על הכוס, וכן דעת הגאון רבינו והר"ם תלמידו וכן עיקר, אף על פי שיש מהגאונים שאמרו שאינו מקדש ולא מבדיל עד הערב. עד כאן לשונו.

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

ונכנסין ומקדימין להתפלל ערבית וכו' אע"ג דאם קיבל עליו שבת קודם תפלת ערבית נמי אסור במלאכה מ"מ כיון דלא נהיגי עלמא לקבל עליו שבת אלא מכי פתח ש"צ ברכו לכך אמר רבינו ומקדימין להתפלל ערבית כדי להקדים קבלת שבת לכל ישראל ביחד בשעה אחת ומ"ש דאמר ר' יוסי נראה דט"ס הוא וצ"ל ואמר ר' יוסי דמביא תחלה ראיה מדאמרינן בפ' ע"פ (דף קה) עיולי יומא מקדימין ליה ועוד מביא ראייה מדאמר ר' יוסי:

ומ"ש ופירשו התוס' וכו' כך כתב בפרק ת"ה (דף כ"ז) אלא דמ"ש רק שימתין לקרות שמע עד עונתה שהוא צאת הכוכבים אינו בתוספות שלו אלא דהאשר"י כתב כך וב"י תמה למה לא כתב רבינו שזה דעת הרא"ש גם כן ואין זה מן התימא דכך הוא דרשו בחיבורו פעמים רבות שכותב בשם ר"י או ר"ת או בשם התוס' ואין כותבו בשם הרא"ש אע"פ שגם הרא"ש כתב כך:

וכיון שאין אומרים פסוקים בשבת למה יאמרו הברכה שתקנו בשבילם וקצת קשה דא"כ גם הקדיש לא היה צריך לאומרו דהא לעיל בסי' רל"ו משמע דהקדיש ניתקן לאומרו אחר י"ח פסוקים וברכת המולך וכיון שאין אומרים הפסוקים והברכה למה יאמרו הקדיש שתקנו בשבילם ויש לומר דאיכא עוד טעמים אחרים לתקן קדיש זה חדא כמ"ש ר"ע לאורויי דתפלת ערבית רשות. אידך כמ"ש רב נטרונאי כלומר אסתיים תפלה הרוצה לצאת יצא עיין לעיל בב"י:

ואין לומר כי אל שומרנו וכו' ושמור צאתנו ובואנו כו' כו' כצ"ל וכ"כ במנהגים וכך נהגו קדמוננו מעולם כפי מה ששמענו וקבלנו מרבותינו אבל בדורות האלו נוהגים לאמרו ולא ידענו מאין הגיע לנהוג הפך דברי רבינו והמנהגים ולבי אומר לי כי דבר זה וכיוצא בו הגיע אלינו מהש"צ שאינם מהוגנים שמקבלין בכל קהלות בשביל שהם משוררים להם בקול נעים אע"פ שאינן בקיאין ואינן יודעים הלכות תפלה ויד העשירים תקפה על חכמי הדור גם בזה אבל הגון הוא לחזור המנהג על כנו הראשון וכבר נוהגין כן מקצת ש"צ ההגונים והיודעים ורוב הלומדים ומודים על האמת שוב ראיתי שבעל הלבוש כתב ליישב מנהג טעות זה ואין דעתי הענייה כמוני נוחה מדבריו:

חידושי הגהות[עריכה]

הערה א: דאמר רבי יוסי — כך היה הגירסא בטורים ישנים. וכבר הגיה הב"ח שצ"ל ואמר, דהך עיולי יומא היא ראיה בפני עצמה כדאיתא בפסחים.

הערה ב: ותמיהני על רבינו וכו' — ואין זה מן התימה, דכך הוא דרכו בחיבורו, כשכותב דבר בשם התוספות או הר"י ורבינו תם, אינו כותבו בשם הרא"ש (ב"ח).

הערה ג: דשכיחי מזיקין — ואף על גב דכתב הטור לעיל שאין חותמין "שומר עמו" כו' משום דבשבת אין צריכין שמירה, היינו דווקא בעיר אין צריכין שמירה משום פגעים רעים, אבל בשדה משום מזיקים ודאי בעי שמירה (דרישה).