רמב"ם הלכות תמידים ומוספין א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר עבודה · הלכות תמידים ומוספין · פרק ראשון | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה


ספר המצוות עשה לט: "המצוה להקריב תמידין בכל יום"

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

מצות עשה להקריב שני כבשים עולות בכל יום והם הנקראים תמידין אחד בבקר ואחד בין הערבים שנאמר שנים ליום עולה תמיד וגו':

הלכה ב[עריכה]

ואימתי זמן שחיטתן של בקר שוחטין אותו קודם שתעלה החמה משיאור פני כל מזרח ופעם אחת דחקה השעה את הצבור בבית שני והקריבו תמיד של שחר בארבע שעות ביום:

הלכה ג[עריכה]

תמיד של בין הערבים שוחטין אותו משיאריך הצל ויראה לכל שהאריך והוא משש ומחצה ומעלה עד סוף היום ולא היו שוחטין אותו בכל יום אלא בשמונה שעות ומחצה וקרב בתשע ומחצה ולמה מאחרין אותו שתי שעות אחר תחילת זמן שחיטתו מפני הקרבנות של יחידים או של צבור לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד של שחר ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים חוץ מקרבן פסח לבדו שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות:

הלכה ד[עריכה]

אין שוחטין את הפסח אלא אחר תמיד של בין הערבים וכן מחוסרי כפורים מקריבין כפרתן אחר תמיד של בין הערבים ביום ארבעה עשר כדי שיהיו טהורין לאכול פסחיהן לערב:

הלכה ה[עריכה]

ערבי פסחים בין בחול בין בשבת היה התמיד נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה כדי שיהיה להם פנאי לשחוט פסחיהם ואם חל ערב פסח להיות ערב שבת היו שוחטין אותו בשש ומחצה בתחילת זמנו וקרב בשבע ומחצה כדי שיהיה להם ריוח לצלות קודם שיכנס שבת:

הלכה ו[עריכה]

אף על פי שאין שוחטין אחר תמיד של בין הערבים מקטירין כל דבר הראוי להקטרה כל היום ומקטירין איברי עולות והאימורין עד חצי הלילה כמו שביארנו במעשה הקרבנות ואיברין ואימורין שלא נתאכלו בין מן התמיד בין משאר הקרבנות מהפכין בהן כל הלילה עד הבקר שנאמר כל הלילה עד הבקר:

הלכה ז[עריכה]

איברים של תמיד דוחין את הטומאה ואין דוחין את השבת אלא בערב שבת בלבד מקטירין איברי תמיד של ערב שבת שהתמיד תחילתו דוחה שבת וסופו אינו דוחה חלבי שבת קריבין בלילי יום טוב אם חל יום טוב להיות במוצאי שבת אבל אין קריבין בלילי יוה"כ שנאמר עולת שבת בשבתו ולא עולת שבת זו בשבת אחרת ולא עולת חול ביום טוב:

הלכה ח[עריכה]

ארבעה עשר שחל להיות בשבת מקטרין חלבי הפסחים בלילי יום טוב מפני שהם כחלבי שבת:

הלכה ט[עריכה]

אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים שבמקדש ויהיו מוכנים קודם יום הקרבה בארבעה ימים ואע"פ שהיו מבקרין אותו מתחילה לא היו שוחטין את התמיד עד שמבקרין אותו שניה קודם שחיטה לאור האבוקות ומשקין אותו מים בכוס של זהב כדי שיהיה נוח להפשט:

הלכה י[עריכה]

כמעשה תמיד של שחר כך מעשה תמיד של בין הערבים והכל כמעשה העולה שכתבנו במעשה הקרבנות ולא היו כופתין את הטלה שלא יחקו את המינין אלא אוחזין ידיו ורגליו בידיהן וכך היתה עקידתו ראשו לדרום ופניו למערב:

הלכה יא[עריכה]

תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית של בית המטבחים על טבעת שנייה ושל בין הערבים על קרן צפונית מזרחית ממנה על טבעת שנייה כדי שיהיה כנגד השמש דברי קבלה הן שיהיו נשחטין כנגד השמש:

הלכה יב[עריכה]

טעו או שגגו אפילו הזידו ולא הקריבו תמיד של שחר יקריבו תמיד של בין הערבים במה דברים אמורים בשנתחנך המזבח אבל היה מזבח חדש שעדיין לא קרב עליו כלום לא יקריבו עליו תחלה בין הערבים שאין מחנכין מזבח העולה אלא בתמיד של שחר:

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.