מדרש רבה על במדבר
<< · מדרש רבה על · במדבר · >>
סדר במדבר
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה א
במדבר רבה פרשה א פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב
א. [ עריכה ]
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינָי" זהו שאמר הכתוב (תהלים לו, ז): "משפטיך תהום רבה" אר"מ משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן משל את הצדיקים בדירתן (יחזקאל לד, יד): "במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיו נויהם" ומשל את הרשעים בדירתן (שם לא, יד) "כה אמר ה' אלהים ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום" במה רשעים מתכסים כשהן יורדין לשאול בתהום חזקיה בר ר' חייא אמר הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרס ממהי בה כשם שהיא של חרס כך מכסין אותה בכלי חרס כך הן הרשעים מה כתיב בהם (ישעיה כט, טו): "והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו" ולפי שהן חשוכין הקב"ה מורידן לשאול שהיא חשוכה ומכסה עליהם את התהום שהוא חשך שנאמר (בראשית א, ב): "וחשך על פני תהום" הוי "צדקתך כהררי אל" צדקה שאתה מביא על העולם מפורסמת כהרים הללו "משפטיך תהום רבה" משפט שאתה עושה בעולם הזה תהום רבה מה התהום בסתר אף משפט שאתה מביא בסתר כיצד כיון שחרבה ירושלים בתשעה באב חרבה וכשמראה ליחזקאל הוא מראה לו בעשרים בחדש[1]למה שלא לפרסם באי זה יום חרבה אבל מי שהוא בא לגדל ישראל מפרסם אי זה יום אי זה מקום אי זה חדש אי זו שנה אי זו אופטיאה "לצאתם מארץ מצרים לאמר" מה אמר להם "שאו את ראש כל עדת בני ישראל":
נוסחאות:
- ^ יש גורסים באחד לחודש ראה ירושלמי תענית פ"ד ה"ה רד"ל
ב. [ עריכה ]
ד"א "וידבר ה' אל משה במדבר סיני" זה שאמר הכתבו (ירמיה ב, לא): "הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְּבַר ה' הַמִּדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה וְגוֹ'" אמר הקדוש ברוך הוא לישראל על שאמרתם למשה (שמות כא, ה): "למה העליתנו ממצרים להמית במדבר" וכי כמדבר הייתי לישראל וכי כמדבר עשיתי עמהם בנוהג שבעולם מלך בשר ודם שיצא למדבר שמא מוצא הוא שם שלוה כשם שהיה מוצא בפלטין או אכילה או שתייה ואתם הייתם עבדים למצרים והוצאתי אתכם משם הרבצתי אתכם בסיגמטין שנאמר (שמות יג, יח): "ויסב אלהים את העם דרך המדבר" מהו "ויסב" שהרביצם כדרכי המלכים רבוצין על מטותיהם ולא העמדתי להם ג' פדגוגין משה אהרן ומרים שבזכות משה הייתם אוכלים את המן מה שלא ראו אבות הקדושים שנאמר (דברים ח, ג): "ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך" ובזכות אהרן הקפתי אתכם בענני כבוד שנאמר (תהלים קה, לט): "פרש ענן למסך" וכמה ענני כבוד היו מקיפין את ישראל במדבר ר' הושעיה ור' יאשיה ר' יאשיה אמר חמשה ארבע לארבע רוחות וא' מהלך לפניהם ר' הושעיה אמר שבעה ארבעה לארבע רוחות השמים וא' מלמעלן וא' מלמטן ואחד שהיה מהלך לפניהם רחוק ג' ימים והיה מכה לפניהם את הנחשים ואת העקרבים ואת השרפים ואת הסלעים ואם היה מקום נמוך היה מגביהו ואם היה מקום גבוה היה משפילו ועושה אותם מישור שנאמר (ישעיה מ, ד): "כל גֶּיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו" והבאר בזכות מרים שאמרה שירה על המים שנאמר (שמות טו, כא): "ותען להם מרים שירו לה'" ובמי באר (במדבר כא, יז): "אז ישיר ישראל את השירה הזאת".
א"ר ברכיה הכהן בשם ר' לוי מלך ב"ו שיש לו מדינה והוא משלח בני אדם גדולים לתוכה שיהו נושאים משואיהם ועושים משפטיהם מי צריך להיות זקוק למזונותיהם לא בני מדינה צריכין להיות זקוקין להם אבל הקב"ה לא עשה כן אלא שלח למשה ולאהרן ולמרים שנאמר (מיכה ו, ד): "ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים" ואעפ"כ בזכותן היו מתנהגין המן בזכות משה תדע לך שהוא בזכות משה כיון שנסתלק משה (יהושע ה, יב): "וישבת המן ממחרת" וענני כבוד בזכותו של אהרן מנ"ל כיון שנסתלק אהרן מה כתיב (במדבר כא, ד): "ותקצר נפש העם בדרך" שהיתה השמש קופחת עליהם והבאר בזכות מרים מה כתיב (שם כ, ד) "ותמת שם מרים ותקבר שם" ומה כתיב אחר כך (שם, ב) "ולא היה מים לעדה" והיאך היתה הבאר עשויה סלע כמין כוורת היתה ומתגלגלת ובאת עמהם במסעות וכיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד היה אותו הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד והנשיאים באים ועומדים על גביו ואומרים עלי באר והיתה עולה ואח"כ הבאתי לכם שלוים המדבר הייתי לישראל שמא "כמדבר נהגתי עמכם אלא אם ארץ מאפליה" לא אני בידי הייתי מאיר לכם שנאמר (שמות יג, כא): "וה' הולך לפניהם יומם".
ד"א "אם ארץ מאפליה" מהו "מאפליה" שמא אמרתי לכם שאני מביא לכם טובה והלקשתי אותה ואין מאפליה אלא הלקשה שנאמר (שם ט, לב) "והחטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה" לא נפל דבר ממה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל שכן אמר יהושע (יהושע כא, מג): "לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דבר ה' אל בית ישראל הכל בא" "מדוע אמרו עמי רדנו" מהו רדנו לשון משנה הוא (תרומות י, ג) הרודה פת חמה. אמרו ישראל כשהפת נתבשלה בתנור וניטל ממנה יכולה היא ליקבע בתנור עוד ואנו היינו בידם כבתנור שנאמר (ישעיה לא, ט): "ותנור לו בירושלים" והגליתנו לבבל ומה את מבקש ממנו עוד.
ד"א "מדוע אמרו עמי רדנו לא נבוא עוד אליך" מהו "רדנו" כד"א (מ"א ה, ד): "כי הוא רודה בכל עבר הנהר" אמרו לו נתתה לנו את בית המקדש וסילקת שכינתך ממנו ומה את מבקש ממנו ולא נבוא עוד אליך אמר להם ומי יתן לי והייתי במדבר עכשיו היכן כל אותן הנסים שעשיתי לכם וכן הוא אומר (ירמיה ט, א): "מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי וגו'" היכן שהייתי מתקלס שנאמר (ישעיה מב, יא): "ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע" לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו נכנס לשניה וברחו מלפניו נכנס לעיר חריבה וקדמו אותו והיו מקלסין אותו אמר הנשיא זו העיר טובה היא מכל המדינות כאן אני בונה כס נאה כאן אני דר כך כשבא הקב"ה לים ברח מלפניו שנאמר (תהלים קיד, ג): "הים ראה וינוס" וכן "ההרים רקדו כאילים" בא במדבר חרבה קדמה אותו וקילסה אותו שנאמר (ישעיה מב, יא): "ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע" אמר זו העיר טובה לי מכל המדינות בו אני בונה כנסיה ודר בתוכו התחילו שמחים שהקדוש ברוך הוא דר בתוכו שנאמר (שם לה, א) "יששום מדבר וציה":
ג. [ עריכה ]
ד"א "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה שנאמר (שמות ג, ד): "ויקרא אליו ה' אלהים מתוך הסנה" ואחר כך (שם יב, א) "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר" ודיבר עמו במדין שנאמר (שם ד, יט) "ויאמר ה' אל משה במדין" ודיבר עמו בסיני שנאמר "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר" וכיון שעמד אהל מועד אמר יפה הוא הצניעות שנאמר (מיכה ו, ח): "והצנע לכת עם אלהיך" הרי הוא מדבר עמו באהל מועד וכן דוד אמר (תהלים מה, יד): "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה" בת מלך זה משה שנאמר (ישעיה יט, ד): "וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה" אלו הן המכות שבא על מצרים "ומלך עז ימשל בם" זה משה שהיה מלכה של תורה שנקראת עז שנאמר (תהלים כט, יא): "ה' עוז לעמו יתן" לפיכך "כל כבודה בת מלך פנימה" "ממשבצות זהב לבושה" זה אהרן שנאמר (שמות כח, יג): "ועשית משבצות זהב" מיכן אמרו אשה שהיא מצנעת עצמה אפי' היא ישראלית ראויה היא שתנשא לכהן ותעמיד כהנים גדולים שנאמר "ממשבצות זהב לבושה" אמר הקב"ה כך הוא כבודי שאהא מדבר מלפנים שנאמר (במדבר ז, פט): "ובבא משה אל אהל מועד".
א"ר יהושע בן לוי אלו היה או"ה יודעים מה היה המקדש יפה להם קסטריות היו מקיפים אותו כדי לשומרו שהיה יפה להם יותר משל ישראל שכן שלמה סדר תפלה (מ"א ח, מא): "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא" וכתיב "ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי" אבל כשהוא בא אצל ישראל מה כתיב (דה"ב ו, ל): "ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו" אם היה ראוי לו היה נותן לו ואם לאו לא היה נותן לו ולא תאמר בית המקדש אלא אילולי ישראל לא היה מטר יורד ולא השמש זורחת שבזכותן הקדוש ברוך הוא מרויח בעולמו ולעולם הבא או"ה רואין לישראל היאך הקב"ה עמהם והן באין להידבק להם שנאמר (זכריה ח, כג): "בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים":
ד. [ עריכה ]
ד"א "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" זש"ה (שיר ז, ג): "שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר" מדבר בסנהדרין שהיתה נתונה בלשכת הגזית והיא משולה בשרר ולמה משולה בשרר אלא מה השרר הזה נתון באמצע הגוף כך סנהדרין של ישראל נתונה באמצעו של בהמ"ק.
"אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" מהו "אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" שלא היו חסרים אחד משלשתן "אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" מי שהוא מזוג כראוי מזוג שלישי של כוס יין ושני חלקים מים כך היתה סנהדרין יושבת מתמיד השחר עד תמיד של בין הערבים ולא היה אחד מהם נפנה לצורכו ומה היו עושים כשהיה אחד מהם מבקש לצאת היה סופר אם היה שם עשרים ושלשה היה יוצא ואם לאו לא היה יוצא למה שכתוב אל יחסר המזג שלא היו חסרים אחד משלשתן לפיכך "אל יחסר המזג".
"בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים" נמשלו ישראל כערימה של חטים מה החטים הללו נכנסות לאוצר במנין כך אמר הקדוש ברוך הוא שיהיו ישראל נימנים בכל שעה לכך נאמר "בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים" אבל התבן והקש אינן נמנים ולא נמדדין כך או"ה נמשלו כתבן וכקש שנאמר (תהלים פג, יד): "כקש לפני רוח" וכן (עובדיה א, יח): "ובית עשו לקש" למה שאין להקב"ה הנייה מהם שנאמר (ישעיה מ, יז): "כל הגוים כאין נגדו" אבל ישראל יש להקדוש ברוך הוא הנייה מהם קורין שמע מתפללין ומברכין שמו של ממ"ה הקב"ה בכל יום לפיכך נמנים בכל שעה לכך נמשלו כחטים שנאמר "בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים":
ה. [ עריכה ]
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" זהו שאמר הכתוב (תהלים קמז, כ): "לא עשה כן לכל גוי" וכן (תהלים קמח, יד): "וירם קרן לעמו" משל למלך שנטל אשה ראשונה ולא כתב לה כתובה גירשה ולא כתב לה גט כך לשנייה ולשלישית ולא היה כותב להם כתובה ולא גט אלא מה עשה ראה ענייה יתומה בת אבות ביקש ליטול אותה אמר לשושבינו אל תנהוג בה כראשונות זו בת אבות היא צנועה היא במעשיה וכשרה וכתוב לה כתובה באי זו שבוע באי זו שנה באי זה חדש בכמה בחדש באיזו איפרכיא כשם שכתוב באסתר (אסתר ב, טז): "ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו" כך הקדוש ברוך הוא ברא לדור המבול ולא כתב אימתי בראן העבירן מן העולם ולא כתב אימתי העבירן אלא (בראשית ז, יא): "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה" וכן לדור הפלגה וכן למצרים לא היה כותב אימתי נבראו ואימתי מתו אלא כיון שעמדו ישראל אמר הקב"ה למשה איני נוהג באלו כאותן הראשונים אלו בני אבות הם בני אברהם יצחק ויעקב לך כתוב להם באיזה חדש בכמה בחדש ובאיזו שנה באיזו איפרכיא ובאיזה עיר רוממתי קרנם ונתתי להם תלוי ראש לכך נאמר "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" הרי איפרכיא "בְּאֹהֶל מוֹעֵד" הרי מדינה "בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית" זו שנה "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי" זה החדש "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" בכמה בחדש הרי נכתבה אופטיאה למה "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" לקיים מה שנאמר "לא עשה כן לכל גוי" ומה עשה "וירם קרן לעמו":
ו. [ עריכה ]
ד"א "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה" אשריו של משה שששים רבוא עומדים והכהנים והלוים והזקנים הכל עומדים שם ומכולם לא נדבר אלא עם משה:
ז. [ עריכה ]
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" למה במדבר סיני מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה באש ובמים ובמדבר באש מנין (שמות יט, יח): "והר סיני עשן כֻּלּוֹ וְגוֹ'" ובמים מנין שנאמר (שופטים ה, ד): "גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים" ובמדבר מנין "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" ולמה ניתנה בג' דברים הללו אלא מה אלו חנם לכל באי העולם כך דברי תורה חנם הם שנאמר (ישעיה נה, א): "הוי כל צמא לכו למים".
ד"א "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר "בְּמִדְבַּר סִינַי":
ח. [ עריכה ]
ד"א "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" ששה שמות נקראו לו:
- הר אלהים,
- הר בשן,
- הר גבנונים,
- הר מוריה,
- הר חורב,
- הר סיני.
- "הר אלהים" למה שישב בו האלהים בדין שנאמר "ואלה המשפטים".
- "הר בשן" שבא שם הקדוש ברוך הוא.
- "הר גבנונים" הר שפסל כל ההרים כשם שאתה אומר או גבן או דק.
- "הר חמד" שחמד הקב"ה לישב שם שנאמר (תהלים סח, יז): "ההר חמד אלהים לשבתו".
- "הר חורב" שעליו נשמטה החרב שנאמר "מות יומת הנואף והנואפת" "מות יומת הרוצח".
- "הר סיני" שבו נשנאו אומות העולם להקדוש ברוך הוא ונתן להם אפופסים שנאמר (ישעיה ס, יב): "והגוים חרב יחרבו" א"ר אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן והגוים מחורב יחרבו שנטלו איפופסים שלהם:
ט. [ עריכה ]
ד"א "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" אמר לו "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ" אמר הקב"ה לישראל לא חיבבתי בריה יתירה מכם לכך נתתי לכם תלוי ראש ודמיתי אתכם לי שכשם שיש לי תלוי ראש על כל באי העולם שנאמר (דה"א כט, יא): "לך ה' הגדולה [וגו' והמתנשא לכל לראש]" כך לכם עשיתי להיות לכם תלוי ראש לכך נאמר "שאו את ראש" לקיים מה שנאמר (תהלים קמח, יד): "וירם קרן לעמו" וכן הוא אומר (דברים כח, א): "ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ":
י. [ עריכה ]
"וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקוּדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְגוֹ'".
את מוצא, המנין הזה שוה למנין שנמנו ישראל במלאכת המשכן, שנאמר (שמות לח, כה): "וכסף פקודי העדה וגו'", והוא היה בשנה ראשונה, שהרי כשקבלו עשרת הדברות מיד עלה משה לקבל הלוחות וחטאו על מעשה העגל, ומיד עשו משכן והוקם באחד בניסן בשנה שנייה, שנאמר (שם מ, יז) "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן". ואימתי היה המנין הזה? באחד באייר בשנה שנייה, שנאמר (במדבר א, יח): "וְאֶת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ וְגוֹ'".
באותו מנין שמנאן כשיצאו ישראל ממצרים בחמשה עשר בניסן, כמה היו? (שמות יב, לז): "שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף". וכשבא למנותן בשנה שנייה באחד לחדש השני הוא מוצא אותן יתירים שלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. ואין אנו יודעים, אלו היתירים, אם מונה להם עשרים מראש חדש ניסן של שנה שנייה ליציאתם ממצרים, או מונה להם עשרים מראש השנה שהוא ראש חדש תשרי, והוא שנה ראשונה ליציאתם ממצרים.
צא ולמד מן האדנים, שנאמר (שמות לח, כה): "וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' בקע לגלגולת מחצית השקל וגו'". אימתי הביאו השקלים? - ממחרת יום הכפורים, ולשני בקרים הביאו כל הנדבה למלאכת המשכן שנאמר, (שם לו, ג) "והם הביאו אליו עוד נדבה וגו'". ואם אתה אומר שלא מנו לאותן שיצאו ממצרים, שהיו פחות מבן עשרים, לא מנו להם עשרים שנה עד חדש ניסן של שנה שנייה, אם כן את מוצא בשקלים שלשת אלפים וחמש מאות וחמשים שקלים יתרים! אלא מה יש לך לומר - מתשרי מנו להם עשרים, שהוא ראש השנה לברייתו של אדם הראשון, ולכך כלל החשבון כך, להודיענו שהרי נכנסו חדש אחד בשנה שנייה לצאתם ממצרים ולא נתוספו אותן של עשרים שנה במנינם על אותן שנתנו לאדני המשכן, לומר לך שאין מונין להן מניסן אלא מתשרי.
יא. [ עריכה ]
"והלוים למטה אבותם וגו'" בא הכתוב לומר לפי שלא אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה בתחלה שימנה שבט לוי שכן אתה מוצא שלא מנה נשיא לשבט לוי בשעה שמנה נשיא השבטים אף משה לא מנאו שכך אמר משה אלו היה חפצו של הקב"ה שאמננו היה אומר לי לכך נאמר והלוים למטה אבותם וגו' שלא רצה למנותן מיד היה משה עומד תמה למה לא צוהו הקדוש ברוך הוא למנות שבטו ולא היה יודע אם מונה אם לאו ראה הקב"ה שהוא תמה מיד פירש לו למה לא צוהו למנות הה"ד "וידבר ה' וגו' אך את מטה לוי לא תפקד וגו'" א"ר פנחס בר אידי מה כתיב בראש הספר "שאו את ראש כל עדת בני ישראל" רומם את ראש גדל את ראש לא נאמר אלא שאו את ראש כאדם האומר לקוסטינר סב רישיה דפלן כך נתן רמז למה שאו את ראש שאם יזכו יעלו לגדולה כמה דתימא (בראשית מ, יג): "ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך" אם לא יזכו ימותו כלם כמה דתימא "ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על העץ" והיה גלוי לפני המקום שימותו כולם במדבר וינטלו ראשיהן לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה "אך את מטה לוי וגו'", "בתוך בני ישראל" אין אתה מונה אותן אבל לעצמן מנה אותן למה אמר הקב"ה אם נמנה שבט לוי עם ישראל ומתערב עמהם יבא מלאך המות להרוג את ישראל והגזירה יוצאת עליהם שלא יכנסו לארץ אלא מתים במדבר שנאמר (במדבר יד, כט): "במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם" והוא מוצא לשבטו של לוי מעורב עמהם והם מתערבים עם ישראל למות לפיכך לא מנה אותן עם ישראל אלא הפרישם במנין ולכך אף בלשון שכתוב בהן בישראל "שאו את ראש" לא נאמר בהן אלא "פקוד את בני לוי":
יב. [ עריכה ]
ד"א "אך את מטה לוי לא תפקוד" למה לא נמנו עם ישראל אלא שבטו של לוי פלטינין היו משל למלך שיש לו לגיונות הרבה ואומר לפרופסיטוט לך מנה את הלגיונות חוץ מן הלגיון העומד לפני לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "אך את מטה לוי וגו' בתוך בני ישראל" אין אתה מונה אותן אבל לעצמן מנה אותן שאין שבחו של מלך שימנה לגיונו עם הלגיונות לפיכך נמנו ישראל לעצמן ושבט לוי לעצמן ומגין אתה אומר שמטעם הזה א"ל שכן כתיב אחריו "במדבר א נ".
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "אך את מטה לוי לא תפקוד וגו'" נתירא משה ואמר שמא יש פסול בשבטי שאין הקב"ה חפץ שאמננו אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא אמרתי לך כן אלא להוציאן מן הגזירה שלא ימותו עמהם הה"ד "ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל" למה שהלוים שלי הן והיו לי הלוים שכל מי שהוא מקרב אותי אני מקרבו הם קרבו עצמן לי שנאמר (שמות לב, כו): "ויאמר משה מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי" הן קרבו אותי ואני מקרבן (במדבר ג, יב): "והיו לי הלוים" ולא עוד אלא לפי שנמצאו עמי נאמנים ששמרו אזהרתי (שמות כ, ב): "לא יהיה לך אלהים אחרים וגו'" לפיכך הן ראוין שיהיו נאמני ביתי "ואתה הפקד את הלוים וגו'" וכן הוא אומר (תהלים קא, ו): "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי".
את מוצא כל מי שנדבק בדבר המקום אהבו לעולם שכן אתה מוצא ביהושע שנדבק בעמלק ועשה בו כתורה וכמצוה שנאמר (שמות יז, יג): "ויחלש יהושע וגו'" אמר לו המקום משבטך אני מעמיד פורע לעמלק לעולם (שופטים ה, יד): "מני אפרים שרשם בעמלק" שאול שנדבק ולא נמצא נאה בפיקודו אלא (ש"א טו, ט): "ויחמול שאול והעם" החזירו לאחריו וניטלה הימנו מלכותו (שופטים ה, יד): "אחריך בנימן".
ואף השבט הזה בדקתיו ונמצאו שמורים ונתנו נפשם על קדושת שמי שנאמר (שמות לב, כז): "שימו איש חרבו על ירכו וגו' ויעשו בני לוי כדבר משה וגו'" (דברים לג, ט): "האומר לאביו ולאמו וגו'" אף כן אני מקרבן ועושה אותן בני פלטירי ואני מאמין קדושתי ותשמיש ביתי עליהם הה"ד "ואתה הפקד את הלוים וגו'" למה שהם נאמנים לי אף בשעת פרוקו והקמתו איני חפץ באחרים שיפרקוהו ויקימוהו אלא הם הה"ד "ובנסוע המשכן וגו'".
יכול המצוה על הלוים אבל אם עשו ישראל רשות ת"ל "והזר הקרב יומת" וכן הוא אומר (תהלים קא, ג): "עשה סטים שנאתי וגו'" אלו ישראל שסטו מאחרי המקום ועשו את העגל ושנאן המקום להיות גזברין שלו ולא תאמר שלא יגעו בו ישראל בשעת מסעות אלא אף בשעת המחנות לא יקרבו אליו אלא בני לוי הה"ד "וחנו בני ישראל איש על מחנהו וגו' והלוים יחנו סביב למשכן העדות" ולמה אני מזהירן שירחיקו ישראל עצמן מן המשכן כדי שלא יהיה קצף עליהן שאינן ראוין להתקרב אצלו הה"ד "ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל" אבל הלוים הם ישמרוהו הה"ד "ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות".
"ויעשו בנ"י ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו" שרחקו עצמן מן המשכן ונתנו מקום ללוים לחנות סביב למשכן.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ב
במדבר רבה פרשה ב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו
א. [ עריכה ]
"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר" בי"ח מקומות אתה מוצא משה ואהרן שוים כנגד י"ח ברכות שלשה אבות הראשונים משם אתה מוצא קבע שמתפללים שלשה פעמים ביום:
- אברהם קבע תפלת בקר שנאמר (בראשית יט, כז): "וישכם אברהם בבקר וגו'" ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו, ל): "ויעמוד פינחס ויפלל".
- יצחק קבע תפלת המנחה שנאמר (בראשית כד, סג): "ויצא יצחק לשוח" ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים קב, א): "תפלה לעני כי יעטוף וגו'".
- יעקב קבע תפלת הערב שנאמר (בראשית כח, יא): "ויפגע במקום וגו'" ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיה ז, טז): "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וגו'".
בי"ח מקומות משה ואהרן מזוגין רמז לי"ח ברכות כנגד י"ח אזכרות שכתובות בשמע ישראל ובמזמור לדוד (תהלים כט, א): "הבו לה' בני אלים" שלשה אבות התקינו שמתפללים ג"פ ביום ומשה ואהרן ומן האזכרות האלו למדנו לי"ח ברכות:
ב. [ עריכה ]
"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ וְגוֹ'" הה"ד (תהלים כ, ו): "נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל וְגוֹ'" אמרו ישראל להקב"ה הרי אנו מרננים בישועתך מה שעשית לנו בשמך "נרננה בישועתך" (שמות יד, ל): "וַיּוֹשַׁע ה' ביום ההוא את ישראל" וַיִּוָּשַׁע כתיב כביכול ישראל נגאלים וכאלו הוא נגאל "ובשם אלהינו נדגל" שקבע הקדוש ברוך הוא שמו בשמנו ועשה אותנו דגלים שנאמר "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ":
ג. [ עריכה ]
חיבה גדולה חבבן הקב"ה שעשאם דגלים כמלאכי השרת כדי שיהיו ניכרין ומנין שהוא אהבה לישראל שכן שלמה אומר (שיר ב, ד): "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" אמר ר' אבהו מה ת"ל "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְגוֹ'" למה הדבר דומה לעשיר שהיה לו אוצר מלא יין ונכנס לבדקו ומצאו כולו חומץ בא לצאת מתוך האוצר ומצא חבית א' יין טוב אמר חבית זו עומדת עלי כמלא אוצר כך ברא הקדוש ברוך הוא שבעים אומות מכולם לא מצא הנייה אלא בישראל שנאמר הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן ומנין שיין עולה שבעים י' עשרה י' עשרה נ' חמשים הרי שבעים ומכולם "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה".
רבי יהודה אומר "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן " למרתף הגדול של יין זה סיני ולמדני משה תורה שהיא נדרשת מ"ט פנים ודגל"ו עלי אהבה א"ר חנינא בראשונה כל מי שהיה מראה איקונין של מלך באצבע היה נהרג והתינוקות הולכים לבית המדרש ומראים את האזכרות באצבע אמר האלהים "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" וגודלו עלי אהבה.
ר' יששכר אומר "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" אפילו אדם יושב ועוסק בתורה ומדלג מהלכה להלכה ומפסוק לפסוק אמר הקב"ה חביב הוא עלי "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" ודילוגו עלי אהבה.
ד"א "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" אמר הקדוש ברוך הוא יש לאומות דגלים ואין חביב עלי אלא דגלו של יעקב הה"ד "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה".
ד"א "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן" בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים שנאמר (תהלים סח, יח): "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן" והיו כולם עשוים דגלים דגלים שנאמר (שיר ה, י): "דגול מרבבה" כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים דגלים התחילו מתאוים לדגלים אמרו אלואי כך אנו נעשים דגלים כמותן לכך נאמר "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן" זה סיני שנתנה בו התורה שנמשלה ביין (משלי ט, ה): "ושתו ביין מסכתי" הוי "אֶל בֵּית הַיָּיִן" זה סיני "וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה" אמרו אילולי הוא מגדיל עלי אהבה וכן הוא אומר "נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וְגוֹ'" אמר להם הקדוש ברוך הוא מה נתאויתם לעשות דגלים חייכם שאני ממלא משאלותיכם (תהלים כ, ו): "יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ" מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו:
ד. [ עריכה ]
"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת" הה"ד (שיר ו, י): "מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה וְגוֹ'" קדושים וגדולים היו ישראל בדגליהם וכל האומות מסתכלין בהם ותמהין ואומרים "מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה וְגוֹ'" אומרים להם האומות (שיר ז, א): "שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית" הדבקו לנו בואו אצלנו ואנו עושין אתכם שלטונים הגמונים דוכסין אפרכין אסטרטליטין "שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ" ואין נחזה אלא שררה שכן אמר יתרו למשה (שמות יט, כא): "ואתה תחזה וגו'" "שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה בָּךְ" וישראל אומר "מַה תֶחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית" מה גדולה אתם נותנים לנו שמא "כִּמְחוֹלַת הַמַּחֲנָיִם" שמא יכולים אתם לעשות לנו כגדולה שעשה האלהים במדבר דגל מחנה יהודה דגל מחנה ראובן דגל מחנה דן דגל מחנה אפרים יכולים אתם לעשות לנו כך.
"מַה תֶחֱזוּ בַּשּׁוּלַמִּית" מה גדולה אתם נותנים לנו שמא "כִּמְחוֹלַת הַמַּחֲנָיִם" שמא יכולים אתם ליתן לנו כגדולה שעשה לנו האלהים במדבר שהיינו חוטאים והוא מוחל לנו ואומר לנו "והיה מחניך קדוש" אף בלעם הביט בהם ויצאה עינו כנגדן שלא היה יכול ליגע בהם שנאמר (במדבר כד, ב): "וישא בלעם את עיניו" אלו הם הדגלים התחיל אומר מי יכול ליגע בבני אדם אלו מכירין את אבותיהם ואת משפחותיהם שנאמר "שוכן לשבטיו" מיכן למדנו שהיו הדגלים גדולה וגדר לישראל לכך נאמר "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ":
ה. [ עריכה ]
ד"א "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ " הה"ד (שיר ו, ד): "יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה" שאני מתרצה לכם
ד"א "כְּתִרְצָה" שאתם מתרצים לי.
ד"א "כְּתִרְצָה" שאתם מתרצים בקרבנות שנאמר "ונרצה לו לכפר עליו".
"נָאוָה כִּירוּשָׁלַיִם" כאותן כתות של מלאכי השרת שהם יראים ומושלמים לי.
"אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת" ובמה אתם "כַּנִּדְגָּלוֹת" בדגלים שנתתי לכם ודוד רואה ואומר (תהלים קמז, כ): "לא עשה כן לכל גוי" אלא לעמו הה"ד "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ וְגוֹ'":
ו. [ עריכה ]
ד"א "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ" הה"ד (דברים לב, י): "ימצאהו בארץ מדבר וגו'" מציאה גדולה מצא הקדוש ברוך הוא את ישראל שנאמר (הושע ט, י): "כענבים במדבר מצאתי ישראל" לכך "ימצאהו בארץ מדבר" מדבר היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים.
"ובתוהו ילל ישימון" תוהו ולילה היה העולם עד שלא יצאו ישראל ממצרים ועד שלא קבלו את התורה לא עשה כן אלא כיון שיצאו ישראל ממצרים וקבלו את התורה מהו אומר "יְסוֹבְבֶנְהוּ יְבוֹנֲנֵהוּ וְגוֹ'" - "יְסוֹבְבֶנְהוּ" שהקיפן בענני כבוד "יְבוֹנֲנֵהוּ" שהבינם בדברי תורה.
"יִצְּרֶנְהוּ" אשריהם האזנים ששמעו עד היכן חבבן עד היכן שומרן עד היכן נצרן כביכול עד "כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ" ראה היאך שומרן עד היכן שומרן היאך נצרן שאמר האלהים למשה משה אמור להם שיעשו משכן ביניהם כביכול אני מניח את העליונים ויורד ושוכן ביניהם ולא עוד אלא שעשה אותם דגלים לשמו אמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים לשמי למה שהם בני שנאמר (דברים יד, א): "בנים אתם לה' אלהיכם" והם צבאותי וכן הוא אומר (שמות ז, ד): "והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים" וכן הוא אומר "דגל מחנה יהודה תימנה לצבאותם ולפי שהן צבאותי" אעשה אותם דגלים לשמי הה"ד "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ":
ז. [ עריכה ]
"בְאֹתֹת" סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן מהם למדה המלכות להיות עושין מפה וצבע לכל מפה ומפה כל שבט ושבט נשיא שלו צבע מפה שלו דומה לצבע של אבנו
- ראובן - אבנו אודם ומפה שלו צבוע אדום ומצוייר עליו דודאים.
- שמעון - פטדה ומפה שלו צבוע ירוק ומצוייר עליו שכם.
- לוי - ברקת ומפה שלו צבוע שליש לבן ושליש שחור ושליש אדום ומצוייר עליו אורים ותומים.
- יהודה - נפך וצבע מפה שלו דמותו כמין שמים ומצוייר עליו אריה.
- יששכר - ספיר ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול ומצוייר עליו שמש וירח על שם (דה"א יב, לג): "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים".
- זבולן - יהלם וצבע מפה שלו לבנה ומצוייר עליו ספינה על שם (בראשית מט, יג): "זבולן לחוף ימים ישכון"
- דן - לשם וצבע מפה שלו דומה לספיר ומצוייר עליו נחש על שם (שם, יז) "יהי דן נחש".
- גד - שבו וצבע מפה שלו לא לבן ולא שחור אלא מעורב שחור ולבן ומצוייר עליו מחנה על שם (שם, יז) "גד גדוד יגודנו"
- נפתלי - אחלמה וצבע מפה שלו דומה ליין צלול שאין אדמתו עזה ומצוייר עליו אילה על שם (שם, כא) "נפתלי אילה שלוחה".
- אשר - תרשיש וצבע מפה שלו דומה לאבן יקרה שמתקשטות בו הנשים ומצוייר עליו אילן זית על שם (שם, כ) "מאשר שמנה לחמו"
- יוסף - שוהם וצבע מפה שלו שחור עד מאד ומצוייר לשני נשיאים אפרים ומנשה מצרים על שם שהיו תולדותם במצרים ועל מפה של אפרים היה מצוייר שור על שם (דברים לג, יז): "בכור שורו" זה יהושע שהיה משבט אפרים ועל מפה שבט מנשה היה מצוייר ראם על שם "וקרני ראם קרניו" על שם גדעון בן יואש שהיה משבט מנשה.
- בנימין - ישפה וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים לי"ב הצבעים ומצוייר עליו זאב על שם (בראשית מט, כז): "בנימין זאב יטרף" לכך נאמר באותות שסימנין היו להם לכל נשיא ונשיא:
-
ח. [ עריכה ]
"לְבֵית אֲבֹתָם" לא היה צריך לומר אלא "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" מה ת"ל "לְבֵית אֲבֹתָם" הה"ד (איוב לו ג): "אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק" בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה עשה אותם דגלים כמו שנתאוו התחיל משה מיצר אמר עכשיו עתידה המחלוקת להנתן בין השבטים אם אני אומר לשבטו של יהודה שישרה במזרח והוא אומר אי אפשי אלא בדרום וכן ראובן וכן אפרים וכן כל שבט ושבט מה אני עושה אמר לו הקב"ה משה מה איכפת לך אין צריכין לך מעצמן הן מכירין דירתן אלא דייתיקי יש בידן מיעקב אביהם היאך לשרות בדגלים איני מחדש עליהם כבר יש לה טכסים מיעקב אביהם כמו שטענו אותו והקיפו את מטתו כך יקיפו את המשכן דא"ר חמא בר חנינא כיון שבא אבינו יעקב ליפטר מן העולם קרא לבניו דכתיב (בראשית מט, א): "ויקרא יעקב אל בניו" ובירכן וצוון על דרכי האלהים וקבלו עליהם מלכות שמים משגמר דבריו אמר להם כשתטלו אותי ביראה ובכבוד לוו אותי ולא יגע אדם אחר במטתי ולא אחד מן המצריים ולא אחד מבניכם מפני שאתם נטלתם מבנות כנען וכה"א (שם נ, יב) "ויעשו לו בניו כן כאשר צום" בניו ולא בני בניו "וישאו אותו בניו".
היאך צום אלא אמר להם בני יהודה יששכר וזבולן יטענו מטתי מן המזרח ראובן ושמעון וגד יטענו מטתי מן הדרום אפרים ומנשה ובנימין יטענו מן המערב דן אשר ונפתלי יטענו מן הצפון יוסף אל יטען שהוא מלך ואתם צריכין לחלק לו כבוד לוי אל יטען למה שהוא טוען את הארון ומי שהוא טוען ארונו של חי העולמים אינו טוען ארונו של מת ואם עשיתם וטענתם את מטתי כשם שצויתי אתכם האלהים עתיד להשרות אתכם דגלים כיון שנפטר טענו אותו כשם שציום שנאמר "ויעשו לו בניו כן כאשר צום" הוי "אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק" שמיעקב היה בהם דעה היאך ישרו דגלים "ולפועלי אתן צדק" זה הקדוש ברוך הוא שפעל פעולות טובות עם ישראל וכדי ליתן להם פעולה טובה שכר שקיימו מצות אביהם לא צום לחנות דגלים אלא כמצות אביהם "צדק" עמהם שלא שינה הדבר שלא ליתן מחלוקת ביניהם לכך נאמר "לבית אבותם" כענין שהקיפו מטת אביהם כן יחנו הוי "לבית אבותם יחנו בני ישראל":
ט. [ עריכה ]
"מנגד סביב לאהל מועד יחנו" תנינן תמן השובת בדרך עושה לו עגולות עד ארבע אמות דברי ר' חנינא ומטלטל בתוך ד' אמות בשבת ואומר שביתתי במקומי וזוכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח ורוח וכמה הם ד' אמות רבי יהודה אומר כדי שיטול חפץ מן מרגלותיו ויתננו במראשותיו והשובת במדינה אפילו היא גדולה כאנטוכיא מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה והשובת במערה אפילו היא כמערת צדקיהו שהיתה י"ח מיל מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח שירצה ומנין סמכו תחומין מן התורה שנאמר (במדבר לה, ה): "ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת פאת נגב אלפים באמה ואת פאת ים אלפים באמה ואת פאת צפון אלפים באמה וגו'".
וכן את מוצא ביהושע כשהלך להחריב את ירחו אמר להם יהושע עתידים אתם לעשות שם את השבת אל תרחיקו מן הארון יותר מן אלפים אמה לכל רוח למה שתהיו רשאין לבא להתפלל לפני הארון בשבת וכן הוא אומר (יהושע ג, ד): "אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה".
וכן את מוצא כשאמר הקב"ה למשה שישרה ישראל דגלים אמר לו השרה אותם לכל רוח רחוק אלפים אמה שנאמר "מנגד סביב לאהל מועד יחנו" מהו מנגד א"ר יצחק מרחוק מיל שהם אלפים אמה ומניין דהאי מנגד ברחוק מיל הוא ילפינן מנגד מנגד כתיב הכא "מנגד סביב לאהל מועד יחנו" וכתיב להלן (בראשית כא, טז): "ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד ותשב מנגד ותשא את קולה וַתֵּבְךְּ" מה להלן מיל אף כאן מיל ומנין דהאי מנגד דאמר בהגר דהוא מיל כתיב הכא "הרחק" וכתיב להלן "רחוק" - "אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה" מה להלן מיל אף כאן מיל:
י. [ עריכה ]
"וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה וְגוֹ'" הה"ד (משלי ג, יט): "ה' בחכמה יסד ארץ וגו'" ברא הקדוש ברוך הוא ארבע רוחות לעולם מזרח מערב צפון ודרום מזרח משם האור יוצא לעולם מערב אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום יוצאין לעולם דרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין לעולם צפון משם החשך יוצא לעולם..
וכשם שברא הקב"ה ד' רוחות העולם כך סיבב לכסא ד' חיות ולמעלה מכולם כסא הכבוד וכנגדן סידר הקדוש ברוך הוא הדגלים למשה אמר לו הקב"ה משה מזרח שממנו אור יוצא לעולם יהיה כנגדו יהודה שהוא בעל מלוכה שנאמר "והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה וגו' ועליו שבט יששכר" שהוא בעל תורה שנאמר (דה"א יב, לג): "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים" וכן הוא "אומר והחונים עליו מטה יששכר וגו'" "ועליו זבולון" שהוא בעל עשירות כמה דכתיב "זבולן לחוף ימים וגו'" וכן הוא אומר "מטה זבולן וגו'" "כל הפקודים למחנה יהודה ראשונה יסעו" שכן התורה נקראת ראש (משלי ח, כג): "מעולם נסכתי מראש" ואומר (קהלת ז, יב): "כי בצל החכמה בצל הכסף" ואומר (מיכה ב, יג): "ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם".
את מוצא בכל מקום יהודה תחלה לחנייה דגל יהודה תחלה שנאמר "והחונים קדמה וגו'" תחלה לנסעים שנאמר "ראשונה יסעו" לקרבנות יהודה תחלה שנאמר "ויהי המקריב וגו'" למלחמה יהודה תחלה שנאמר (שופטים א, א): "מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה. ויאמר ה' יהודה יעלה" וכתוב אחד אומר "ויאמר ה' יהודה (יעלה) בתחלה" וכשיבא המבשר יהודה מתבשר תחלה שנאמר (נחום ב, א): "על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך" הרי מן המזרח.
ודרום טללי ברכה וגשמי ברכה יוצאין ממנו לעולם יהי כנגדו שבט ראובן שהוא בעל תשובה ותשובה מדה טובה ורחמיו של הקדוש ברוך הוא באים על הבריות בשעה שהם עושין תשובה הה"ד "דגל מחנה ראובן תימנה וגו'" ועליו גד שהוא בעל גדוד שנאמר (בראשית מט, יט): "גד גדוד יגודנו" ראובן בתשובה וגד בגבורה ושמעון באמצע לכפר עליו הה"ד "והחונים עליו מטה שמעון וגו' ומטה גד וגו' כל הפקודים למחנה ראובן וגו' ושניים יסעו" שהתשובה שניה היא לתורה.
לאחר שהיו נוסעים אלו שני דגלים היו הלוים נוסעים את המשכן הה"ד "ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'".
מערב אוצרות שלג ואוצרות ברד וקור וחום וכנגדן אפרים ובנימין ומנשה ומי יעמוד לפני שלג וברד אפרים ומנשה ובנימין שנאמר (תהלים פ, ג): "לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך" ושכינה לעולם במערב בגבול בנימין שנאמר (דברים לג, יב): "לבנימין אמר ידיד וגו'" הה"ד "דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה וגו' ועליו מטה מנשה וגו' ומטה בנימין ונשיא וגו' כל הפקודים למחנה וגו' ושלישים יסעו" נאה לתורה ולתשובה גבורה כדי שיתגבר אדם בתורה ויתגבר על יצרו.
צפון משם החשך יוצא לעולם וכנגדן שבט דן למה שהוא החשיך העולם בע"ז שעשה ירבעם שני עגלי זהב וע"ז חשך הוא שנאמר (ישעיה כט, טו): "והיה במחשך מעשיהם" וחזר ירבעם על כל ישראל ולא קבלו ממנו אלא שבט דן שנאמר (מ"א יב, כח): "ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב וגו' ואת האחד נתן בדן" ולכך צוה הקב"ה שיחנה דן בצפון הה"ד "דגל מחנה דן צפונה וגו' ועליו שבט אשר" מאיר על החשך שנאמר (דברים לג, כג): "ולאשר אמר ברוך וגו' וטובל בשמן רגלו" וכן הוא אומר "והחונים עליו מטה אשר" "ועליו נפתלי" שהוא מלא ברכה כדי לפרנס כמה דכתיב "נפתלי שבע רצון וגו'" וכן הוא אומר "ומטה נפתלי וגו' כל הפקודים למחנה דן וגו' לאחרונה יסעו לדגליהם" שכל מי שעובד ע"ז הולך לאחור ולא לפנים לכך נאמר "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה".
כשם שברא הקדוש ברוך הוא ד' רוחות וכנגדן ד' דגלים אף כך סיבב לכסאו ד' מלאכים מיכאל וגבריאל ואוריאל ורפאל מיכאל בימינו כנגד ראובן למה נקרא שמו מיכאל בשעה שעברו ישראל בים פתח משה בשירה "מי כמוך וגו'" מי שסיים את התורה אמר (דברים לג, כו): "אין כאל ישורון" "'מִי' כָמוֹךָ" "אין "כָּאֵל"" הרי מיכאל..
אוריאל משמאלו כנגד דן שהוא בצפון למה נקרא שמו אוריאל בשביל תורה נביאים וכתובים שהקב"ה מכפר עליו ומאיר להם לישראל שנאמר (ישעיה ס, א): "קומי 'אורי' כי בא אורך" ודוד אמר (תהלים קיח, כז): "'אל' ה' ויאר לנו" הרי אוריאל וכן הוא אומר (מיכה ז, ח): "כי אשב בחשך ה' אור לי".
גבריאל מלפניו כנגד מלכות יהודה ומשה ואהרן שהיו במזרח ולמה נקרא שמו גבריאל ביהודה כתיב "כי יהודה 'גבר' באחיו וגו'" ובמשה כתיב "ויקרא אל משה" וכתיב (ישעיה ט, ה): "ויקרא שמו פלא יועץ 'אל' גבור" הרי גבריאל.
רפאל כנגד אפרים ולמה נקרא שמו רפאל כדי לרפאות שברו של ירבעם שיצא מאפרים שהוא במערב (במדבר יב, יג): "'אל' נא 'רפא' נא לה" הרי רפאל:
יא. [ עריכה ]
אלה פקודי בני ישראל לבית אבתם וגו' (במדבר ב, לב), בעשרה מקומות נמנו ישראל, אחד בירידתן למצרים (דברים י, כב): בשבעים נפש ירדו אבתיך וגו', ואחד בעליתן (שמות יב, לז): ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי וגו', ואחד אחר מעשה העגל (שמות ל, יב): כי תשא את ראש בני ישראל וגו', ושנים בחמש הפקודים, אחד בדגלים ואחד בחלוק הארץ, ושנים בימי שאול (שמואל א טו, ד): ויפקדם בטלאים, (שמואל א יא, ח): ויפקדם בבזק, כד אינון עתירין באלין אמריה, וכד אינון מסכנין בבזקיה. ואחד בימי דוד (שמואל ב כד, ט): ויתן יואב את מספר מפקד העם, אם מספר למה מפקד ואם מפקד למה מספר, אלא עשה שתי אנפריאות גדולה וקטנה, הקטנה הראה לדוד הגדולה לא הראה לו, לפיכך כתב: את מספר מפקד. ואחד בימי עזרא (עזרא ב, סד): כל הקהל כאחד ארבע רבוא וגו', ואחד לעתיד לבוא (ירמיה לג, יג): עד תעברנה הצאן על ידי מונה.
יב. [ עריכה ]
אלה פקודי בני ישראל וגו' (במדבר ב, לב), הדא הוא דכתיב (הושע ב, א): והיה מספר בני ישראל כחול הים וגו'. והיה מספר בני ישראל, הדא הוא דכתיב (תהלים קיט, פט): לעולם ה' דברך נצב בשמים, מפני שהבטיח הקדוש ברוך הוא את אברהם ובאתה אותה הבטחה בשעה שיצאו ישראל ממצרים, ואימתי הבטיחו הקדוש ברוך הוא, כשאמר לו לצאת מבית אביו, שנאמר (בראשית יב, א ב): לך לך מארצך וגו' ואעשך לגוי גדול וגו', אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כל מה שהבטחת אותי מה הנאה יש לי בהם שאין לי בנים, שנאמר (בראשית טו, ב): ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי וגו', שאברהם רואה במזל שאינו עתיד להוליד בנים, מה עשה לו הקדוש ברוך הוא באותה שעה, אמר רבי יהודה בר רבי סימון אמר רבי חנין אמר רבי יוחנן מלמד שהעלהו הקדוש ברוך הוא למעלה מכפת הרקיע ואמר לו צא מן אותו המזל שאתה רואה שאין אתה עתיד להוליד ממנו, אני מראה לך שאתה מוליד, שנאמר (במדבר טו, ה): ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וגו', אמר רבי שמואל בר רבי יצחק אינו אומר הבט אלא שהוא נתון למעלה, כמה שנאמר (תהלים פ, טו): הבט משמים וראה. (בראשית טו, ה): ויאמר לו כה יהיה זרעך, מהו כה יהיה זרעך, אמר רבי לוי בשם רבי יוחנן למה הדבר דומה למי שיצא לדרך והלך יום הראשון ויום השני ויום השלישי עד עשרה ימים ולא מצא לא עיר ולא פנדק ולא אילן ולא מים ולא בריה, ואחר שהלך עשרה ימים צפה אילן אחד מרחוק, אמר שמא יש תחתיו מים, כיון שהגיע אצלו מצאו עומד על המעין, כיון שראה אותו נאתן ופרותיו מתקנים וענפיו נאין ישב לו ונתקרר בצלו ואכל מן פרותיו, ושתה מן המעין וערב לו ושבת נפשו עליו, כיון שעמד לילך, אמר לאילן מה לי לברכך, ומה יש לי לומר לך, שיהא עצך נאה, נאה הוא, שיהא צלך נאה, כבר הוא נאה, שיהיו ענפיך נאים, נאים הם, שיהו פרותיך מתוקין, מתוקים הם, שיהא מעין יוצא מתחת שרשך, כבר מעין יוצא מתחת שרשך, שתהא עומד במקום חביב, במקום חביב אתה עומד, מה לי לברכך, אלא כל הנטיעות העומדות ממך יהיו כמותך. כך כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם עמדו עשרים דור ולא היה בהם תועלת ולא עמד מהם צדיק עד אחר עשרים דור צפה הקדוש ברוך הוא את אברהם שהיה נתון בארץ בבל שנקראת רחוקה, שנאמר (מלכים ב כ, יד): מארץ רחוקה וגו', ואמר הקדוש ברוך הוא תאמר שיש בו כח לעמד, כיון שהשליכו אותו לכבשן האש וקדש שמו של הקדוש ברוך הוא ועמד בנסיונו, מיד קרבו הקדוש ברוך הוא לארץ ישראל, בנה לו את הפנדק והיה זן עוברים ושבים והיה מכניס את הבריות תחת כנפי השכינה, והודיע כבודו של הקדוש ברוך הוא בעולם, ונתן שמו על שם הקדוש ברוך הוא כמלאכים, אמר לו הקדוש ברוך הוא אברהם, מה יש לי לומר לך ומה יש לי לברכך, שתהא שלם, צדיק לפני, או שתהא שרה אשתך צדקת לפני, צדיק אתה, שרה אשתך צדקת לפני, או שיהיו כל בני ביתך צדיקים, צדיקים הם לפני, מה יש לי לברכך, אלא כל בנים שעתידים לעמד ממך יהיו כמותך, מנין, שכן כתיב: ויאמר לו כה יהיה זרעך. את מוצא אברהם שנתברך בכוכבים, שנאמר: הבט נא השמימה וספר הכוכבים וגו', ויצחק נתברך בחול, שנאמר (בראשית כב, יז): כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגו', ויעקב נתברך בעפר הארץ, שנאמר (בראשית כח, יד): והיה זרעך כעפר הארץ וגו', ברכתו של אברהם באתה בימי משה, שכן כתיב (דברים א, י): ה' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום וגו', וברכתו של יעקב שנתברך כעפר הארץ, באתה בימי בלעם, שכן כתיב (במדבר כג, י): מי מנה עפר יעקב, וברכתו של יצחק שנתברך בחול, באתה בימי הושע, שנאמר (הושע ב, א): והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. והואיל דביצחק כתיב ביה ברכת החול היה נצרך לומר והיה מספר בני יצחק, ואינו אומר כן אלא והיה מספר בני ישראל, ולמה, אלא בשעה שיצא יעקב אבינו לילך לפדן ארם מסר לו יצחק את ברכת החול, כמה שאמר לו (בראשית כח, ד): ויתן לך את ברכת אברהם, מהו את, אמר רבי חמא בר חנינא כך אמר לו ברכה שנתברכנו אני ואברהם כאחד (בראשית כב, יז): כי ברך אברכך, ברכה לאב ברכה לבן, (בראשית כב, יז): והרבה ארבה, רביה לאב רביה לבן, (בראשית כב, יז): וכחול אשר על שפת הים, את הברכה הזו מסר יצחק ליעקב, לפיכך הוא אומר: והיה מספר בני ישראל כחול הים, הוי (תהלים קיט, פט): לעולם ה' דברך נצב בשמים.
דבר אחר, והיה מספר בני ישראל, אמר רבי ברכיה הכהן ברבי: והיה מספר, הסופר כמספר התורה נתבקש להם, שכך אמר להם על ידי משה (דברים ז, יד): ברוך תהיה מכל העמים, הוי: והיה מספר בני ישראל כחול הים, משלן בעפר משלן בכוכבים, בעולם הזה הם משולים בעפר, מה עפר הארץ עשוי דיש לכל באי עולם, כך ישראל עשוים דיש לאמות העולם, שנאמר (מלכים ב יג, ז): כי אבדם מלך ארם וישמם כעפר לדש. דבר אחר, מה עפר הארץ אם אינו נמצא אין אדם מתקים, אם אין עפר אין אילנות ואין תבואה, כך אם אין ישראל אין העולם מתקים, שנאמר (בראשית כב, יח): והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. בעולם הזה הם משולים בעפר, לימות המשיח הם משולים לחול הים, מה דרכו של חול מקהה שניו, כל ישראל לימות המשיח מכלין כל האמות, שנאמר (במדבר כד, יט): וירד מיעקב וגו', וכתיב (יחזקאל כה, יד): ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל.
דבר אחר, למה משלן כחול, מה חול אדם נוטל ממנו מלא קמצו ונותן לעסה או לתוך התבשיל אין כל בריה יכולה לטעמו שהוא מקהה את שניו, כך הם ישראל, כל מי שהוא בוזזן או גוזלן בעולם הזה, הוא מקהה את שניו לעתיד לבוא, למה, שהוא קדש, שנאמר (ירמיה ב, ג): קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו רעה תבא עליהם נאם ה', וכל מי שנוגע בקדשים חיב מיתה. דבר אחר, כחול הים, מה דרכו של חול אדם מכניסו לאור ומוציאו בולים ועושין הימנו כלי זכוכית, כך ישראל נכנסין לאור ויוצאין חיים, שנאמר (דניאל ג, כו): עבדוהי די אלהא עלאה פקו ואתו וגו'.
ואף לעתיד לבוא הם נכנסין לגיהנם ואמות העולם נכנסין שם, ואלו הם נכנסין לתוכה ואובדים, וישראל יוצאין מתוכה בשלום, שנאמר (ישעיה מג, ב): כי תלך במו אש לא תכוה, למה (ישעיה מא, יג): כי אני ה' אלהיך מחזיק ימינך לכך מושלן כחול. לעתיד לבוא משלן ככוכבים, מה הכוכבים מזהירין בכל הרקיע כך הם מזהירין לעתיד לבוא, שנאמר (דניאל יב, ג): והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד.
למה נמשלו בכוכבים ולא בחמה ולא בלבנה? אלא אברהם נמשל בחמה ויצחק בלבנה ויעקב בכוכבים, לעתיד לבוא החמה והלבנה בושים, שנאמר (ישעיה כד, כג): וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד, והכוכבים אינם בושים, כך אברהם ויצחק פניהם מתכרכמות. לעתיד לבוא בשביל בניהם, אברהם בשביל ישמעאל ובני קטורה, יצחק בשביל עשו ואלופיו, והכוכבים אין להם בושה. כך יעקב אין לו בושה שלא יבוש: שנאמר (ישעיה כט, כב): לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו, למה, (ישעיה כט, כג): כי בראתו ילדיו מעשי ידי וגו', שכלם צדיקים (שיר השירים ד, ז): כלך יפה רעיתי.
דבר אחר, מה הכוכבים חולקין כבוד זה לזה ושלום ביניהם, שנאמר (איוב כה, ב): עשה שלום במרומיו, כך הם הצדיקים אוהבים זה לזה, כשם שהכוכבים אינן מריבין זה עם זה, כך הם הצדיקים.
דבר אחר, מה הכוכבים אינן שולטים אלא בלילה, כך ישראל אינן שולטים אלא בלילה מפני על מלכות.
דבר אחר, מה הכוכבים יכול אחד לשרף את כל העולם כלו, כך הם הצדיקים כגון אליהו שירדה אש בדבורו, שנאמר (מלכים ב א, י): אם איש האלהים אני תרד אש מן השמים ותאכל אתך ואת חמשיך ותרד אש אלהים מן השמים ותאכל אתו ואת חמשיו.
יד. [ עריכה ]
אשר לא ימד ולא יספר (הושע ב, א), משהוא נותן קצבה (הושע ב, א): והיה מספר, חוזר ואומר אין להם קצבה, אשר לא ימד ולא יספר. אלא שהראה הקדוש ברוך הוא להושע כשם שהראה לאברהם ואמר לו (בראשית טו, ה): הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם, מה הדבר הזה וספר הכוכבים אם תוכל לספר, מי שאמר וספר חוזר ואומר אם תוכל לספר, להודיעך שהראה אותו תחלה במספר אחד, ואחר כך שנים, ואחר כך שלשה, ואחר כך שנים עשר, ואחר כך שבעים, ואחר כך הראה לו מזלות שאין להם מספר. ולמה הראה אותו כך, סימן הראה אותו שהוא מרבה אותן כך בעולם, הראה אותו אחד, שמתחלה הוא היה יחיד בעולם, שנאמר (יחזקאל לג, כד): אחד היה אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה, שהוא בא לחסות תחת כנפי שמים תחלה. חזר והראה אותו שנים, אברהם ויצחק, חזר והראה אותו שלשה אברהם יצחק ויעקב, וחזר והראה אותו שנים עשר שבטים, ואחר כך שבעים כנגד שבעים נפש שירדו למצרים, ואחר כך הראה אותו מזלות שאין להם מספר, שישראל עתידין לפרות ולרבות באחרונה, שאין להם מספר, שנאמר (שמות א, ז): ובני ישראל פרו וישרצו. ואף להושע שהראהו במספר ושלא במספר, שתחלתן היו במספר וחזרו ורבו שלא במספר, לכך נאמר: אשר לא ימד ולא יספר וגו'. דבר אחר, בעולם הזה יש להם מספר, שנאמר (דברים ד, כז): ונשארתם מתי מספר וגו', אבל לעתיד לבוא בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר.
טו. [ עריכה ]
והיה במקום אשר יאמר להם וגו' (הושע ב, א), והיכן נאמר להם, כשעשו אותו המעשה קרא אותן הקדוש ברוך הוא עמו של משה, שנאמר (שמות לב, ז): לך רד כי שחת עמך, מיד חגר משה מתניו בתפלה, שנאמר (שמות לב, יא): ויחל משה את פני ה' אלהיו וגו'. משל למלך שראה את אשתו מנשקת לסריס, אמר לשושבינה מגרשה אני, טורפה אני, תלך לבית אביה. אמר לו למה, שמצאתיה מנשקת לסריס. אמר לו עכשו היא מעמדת לך בנים נאים וגבורים והם יורדין עמך למלחמה. אמר אין הימנו תוחלת, אין מוליד לי, ועל דבר שאין הימנו הנאה אתה כועס, כך (שמות לב, ז): למה ה' יחרה אפך בעמך וגו', אמר לו משה זה העגל שעשו ישראל, עכשו הוא מסיעך הוא מוריד גשמים ואתה מפריח טללים. אמר לו הקדוש ברוך הוא וכי יש בו תוחלת. אמר לו משה ואם אין בו ממש למה אתה כועס, (שמות לב, יא יג): למה ה' יחרה אפך בעמך וגו' למה יאמרו וגו' זכר לאברהם וגו', מה כתיב אחריו (שמות לב, יד): וינחם ה' על הרעה וגו' שלו, הוי: והיה במקום אשר יאמר להם וגו'. דבר אחר, והיה במקום וגו', אמר רבי יוחנן מה כתיב למעלה מן הענין (הושע א, ב ג): לך קח לך אשת זנונים וגו' וילך ויקח את גמר וגו' וכל הענין (הושע א, ט): קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי וגו', ואחר כך (הושע ב, א): והיה במקום אשר יאמר להם וגו', מה אם בשעה שהיה כועס עליהם כך היה מחבבן, בשעה שהוא אוהבן על אחת כמה וכמה. למה הדבר דומה למלך שכעס על אשתו אמר מגרשה אני ואיני חס על בניה, לא היא אשתי ולא אני אישה, ירד לשוק הלך לו אצל הזהבי, אמר לו עשה לאשתי תכשיטים של זהב, הלך אוהבו ומצא לו אצל הזהבי שעשה לאשתו תכשיטים, הלך ואמר לשכנותיה לא שמעתן שהמלך עושה מריבה עם אשתו והוא אומר לה מגרשה אני, עכשו ראיתי אותו אצל הזהבי אומר לו עשה תכשיטין לאשתי. כך כשכעס הקדוש ברוך הוא על ישראל אמר להושע: קח לך אשת זנונים וגו', איני מבקשה (הושע ב, ב): זנה תזנה הארץ וגו', איני מרחם עליה (הושע ב, ו): קרא שמה לא רחמה, לא היא שלי ולא אני שלה, (הושע א, ט): כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם. אמר להם הושע אמות העולם מה אתם סבורים בשביל שאמר להם הדברים הללו כי אתם לא עמי, שהוא כועס עליהם, ראו היאך הוא אומר להם, מה כתיב אחריו, והיה במקום אשר יאמר וגו', וכן ישעיה אומר (ישעיה א, ב): שמעו שמים והאזיני ארץ וגו' (ישעיה א, ד): הוי גוי חטא, ומה כתיב אחריו (ישעיה א, יח): לכו נא ונוכחה, (ישעיה א, טז): רחצו הזכו וגו'. למה הדבר דומה לבן מלך שאמר לו אביו לך לבית הספר, הלך לו לשוק והיה מתחיל משחק עם הנערים, ידע אביו שלא הלך לבית הספר, מקללו ומשמיעו דברים רעים, אחר כך אמר לו רחץ ידיך ובוא סעד עמי. כך ישעיה אמר (ישעיה א, ב): בנים גדלתי וגו', ומשהוא גומר כל הענין מהו אומר (ישעיה א, יח): לכו נא ונוכחה וגו'. וכן ירמיה הקדוש ברוך הוא אמר לו (ירמיה א, יא): מה אתה ראה ירמיהו ואמר מקל שקד וגו' (ירמיה א, יג יד): סיר נפוח, מצפון תפתח הרעה וכל הענין, ומה כתיב אחריו (ירמיה ב, ב ג): הלך וקראת באזני ירושלים וגו' קדש ישראל וגו'. משל למלך שנטל אשה היה אומר אין נאה הימנה, אין משבחת הימנה, אין מישבת הימנה, נכנס שושבינה לבית ראה אותה מנולת, הבית אינה מכונת, המטות אינם מצעות, אמר לה שושבינה הלואי את שומעת שהיה בעליך משבחיך לתוך השוק אין אותו השבח מעשים הללו, אמר השושבין אם כשהיא מנולת כך הוא משבחה, אלו היתה מתקנת על אחת כמה וכמה. כך דורו של ירמיה חוטאין והוא אומר להם (ירמיה ב, ב): זכרתי לך חסד נעוריך וגו', אמר להם ירמיה אלואי אתם שומעין מה הוא אומר עליכם, הלך וקראת באזני ירושלים וגו' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' קדש ישראל וגו', אמר אם בשעה שהם חוטאים כך הוא מחבבם, כשהם עושין רצונו על אחת כמה וכמה. אף כאן: כי אתם לא עמי וגו', ומה כתיב אחריו: והיה במקום וגו'.
טז. [ עריכה ]
דבר אחר, והיה במקום וגו', הדא הוא דכתיב (שיר השירים ח, ז): מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וגו', ואומר (שיר השירים ח, ז): אם יתן איש את וגו', אמר רבי שמואל בר נחמן בשתי אהבות הכתוב הזה מדבר, ראשו מדבר באהבתו של ישראל, שאם יתכנסו כל אמות העולם לטל את האהבה שבינו לבין ישראל אינן יכולין, שנאמר: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ואין מים רבים אלא אמות העולם, שנאמר (ישעיה יז, יב): הוי המון עמים רבים וגו'. (שיר השירים ח, ז): ונהרות לא ישטפוה, אלו הם המלכים והשרים שלהם, כמו שנאמר (ישעיה ח, ז): ולכן הנה ה' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים וגו'. וסופו מדבר באהבתו של תורה, שאם מתכנסין כל אמות העולם ואומרים אנו מוכרים כל ממונינו ועושים את התורה והמצוות, אמר להם הקדוש ברוך הוא אפלו אתם מוכרים את ממוניכם לקנות את התורה בזיון הוא עליכם: אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, באיזו אהבה באהבתו של תורה, שנאמר (תהלים קיט, צז): מה אהבתי תורתך וגו', אמרו לו למה אין את מקבלנו, אומר להם שאתם חוטאים, אמרו לו ישראל אינם חוטאים, אמר רבי ברכיה מה כתיב אחריו (שיר השירים ח, ח): אחות לנו קטנה וגו', אמר להם הקדוש ברוך הוא כשם שהתינוקת הזו כשהיא קטנה והיא חוטאת על אבותיה אין אבותיה מתרעמין עליה, למה, שהיא קטנה, כך הם ישראל כשהם חוטאים אין הקדוש ברוך הוא מעלה עליהם, תדע לך שהוא כן שכן בימי הושע הכעיסו להקדוש ברוך הוא, התחיל הקדוש ברוך הוא מיראן (הושע ב, ו): כי בני זנונים וגו', (הושע ב, ד): כי היא לא אשתי וגו', (הושע א, ט): קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי, ועל שהוציא מפיו לשעה ולא עשה אלא בשביל להחזירן למוטב ולא יכול לסבל אפלו אחת אלא עד שהיה במקומו חזר בו: והיה במקום וגו', אמר רבי יצחק אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, אני ראשון לטובה ואחרון לרעה, ראשון לטובה (הושע ב, כה): ואמרתי ללא עמי עמי אתה, ואחר כך: והוא יאמר אלהי, אבל ברעה אני אחרון (הושע א, ט): כי אתם לא עמי, ואחר כך (הושע א, ט): ואנכי לא אהיה לכם. אמר רבי חנינא בלא דעת סבורים מה שהוא אומר ואנכי לא אהיה לכם, שהוא אומר שאינו הווה לכם לאלוה, לאו, אלא מהו ואנכי לא אהיה לכם, אף על פי שאתם לא עמי, שתבקשו להפריש ממני, אני לא אהיה לכם, אין דעתי משתוית עמכם, אלא בעל כרחכם תהיו עמי, וכן הוא אומר (יחזקאל כ, לב): והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים וגו', אלא מה אני עושה לכם (יחזקאל כ, לג): חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, הא למדת חבתן של ישראל לפני המקום.
יז. [ עריכה ]
דבר אחר, (הושע ב, א): והיה מספר בני ישראל, רבי אבין הלוי בר רבי פתח (עזרא ח, לד): במספר במשקל לכל וגו', אמר רבי אבין כל הדברים יש להם מדה, המים יש להם מדה, שנאמר (ישעיה מ, יב): מי מדד בשעלו מים, והשמים יש להם מדה, שנאמר (ישעיה מ, יב): ושמים בזרת תכן, והעפר יש לו מדה, שנאמר (ישעיה מ, יב): וכל בשליש עפר הארץ, וההרים יש להם מדה, שנאמר (ישעיה מ, יב): ושקל בפלס הרים, והגבעות יש להם מדה, שנאמר (ישעיה מ, יב): וגבעות במאזנים. כל הדברים יש להם מדה, שנאמר: במספר במשקל לכל, ומי שאין לו לא מספר ולא מדה אלו ישראל שאין להם מספר ומדה, שנאמר: והיה מספר בני ישראל כחול הים, מה חול הים אין לו מדה, כך ישראל. למה הדבר דומה, למי שהיה יודע שלש אמניות, זהבי ויוצר וזגג, כל מי שהיה מחבבו היה קורא אותו בנו של זהבי, וכל מי שהיה שונאו היה קורא אותו של יוצר, וכל מי שאינו לא אוהבו ולא שונאו היה קורא אותו של זגג, כך היה משה מפני שהיה אוהב את ישראל משל אותן ככוכבים, שנאמר (דברים א, י): והנכם היום ככוכבי השמים לרב, אבל בלעם שהיה שונא אותם משל אותם כעפר, שנאמר (במדבר כג, י): מי מנה עפר יעקב, אבל הושע שהיה בינוני לא אוהב ולא שונא, משלן כחול, שנאמר: והיה מספר בני ישראל כחול הים. דבר אחר, כחול הים, נמשלו ישראל בחול והאמות בסיד, שנאמר (ישעיה לג, יב): והיו עמים משרפות שיד, אם אין אתה נותן חול בסיד אין לו עמידה, כך אם אין ישראל אין האמות יכולים לעמד, כך אתה מוצא אלולי יוסף היו מצריים אבודים ברעב, וכן אלולי דניאל היו חכימי בבל אבודין. רבי מנחמה בשם רבי ביבי רבי חיא רבה בשם רבי אליעזר בן יעקב נמשלו ישראל כחול מה החול הזה אתה עושה בו גומא מבערב ובשחרית אתה מוצא אותה שנתמלאה, כך כל האלפים שחסרו ישראל בימי דוד אימתי נתמלאו בימי שלמה, שנאמר (מלכים א ד, כ): יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרב. רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זמרא כל זמן שנמנו ישראל לצרך לא חסרו, שלא לצרך חסרו, ואי זה זמן נמנו לצרך, בימי משה, בדגלים, ובחלוק הארץ ושלא לצרך, בימי דוד.
יח. [ עריכה ]
אשר לא ימד ולא יספר (הושע ב, א), אמר רבי שמלאי מהו הדבר הזה מי שהוא אומר שיש להם מספר הוא חוזר ואומר להם שאין מספר, לא ימד ולא יספר. אלא בזמן שאין עושין רצונו של מקום יש להם מספר, שאין חסרים ממנין ששים רבוא, והיה מספר. ובזמן שהם עושים רצונו של מקום אין להם מספר, אלא אשר לא ימד ולא יספר. דבר אחר, אשר לא ימד ולא יספר, אמר רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי, מי שהוא אומר: והיה מספר בני ישראל, חוזר ואומר: אשר לא ימד ולא יספר, אם אין להם מספר היאך יש להם מספר, כשם שהוא אומר (ויקרא כד, י): ויצא בן אשה ישראלית וגו' (יהושע ז, יח): וילכד עכן בן כרמי וגו' (במדבר כה, יד): ושם איש ישראל המכה וגו' זמרי בן סלוא וגו', לאלו יש מספר, אבל לצדיקים אשר לא ימד ולא יספר.
יט. [ עריכה ]
"אלה פקודי בני ישראל לבית אבתם", בא וראה כמה חביבין ישראל לפני המקום, שהרי כתב הקדוש ברוך הוא חשבון ישראל ארבע פעמים בדגלים, שתי פעמים בפרט ושתי פעמים בכלל, ועוד מנה כל דגל ודגל בכלל ופרט, להודיע כמה היו חביבין לפניו, שהם היו צבאותיו ורוצה למנותן כל שעה, כאדם שיש לו סגלה חביבה עליו ביותר והוא מונה וחוזר ומונה עד כמה פעמים, כדי שידע חשבונה וישמח בה על כל מנין ומנין. כך היה הקדוש ברוך הוא שמח בזכירת מנין ישראל לומר כך צבאות יש לי בעולמי שעושין רצוני ומתנחם בהם. "והלוים לא התפקדו וגו'" כשם שאומר במנין ישראל (במדבר א, יט): "כאשר צוה ה' את משה", ששמחה היתה לפני המקום, לפי שהלוים לא נמנו עמהם כדי שלא יכלו עמהם בגזרה.
כ. [ עריכה ]
ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה (במדבר ב, לד), חביבין הם הדגלים לפני המקום שהרי כתב בהן (במדבר ב, לג): כאשר צוה ה' את משה, כשם שכתוב במלאכת המשכן, (במדבר ב, לד): כן חנו לדגליהם וכן נסעו איש למשפחתיו על בית אבתיו, מגיד הכתוב שמיד היו ישראל זריזים לקים דברי המקום בדגלים ולא עכבו לעשות. ויעשו בני ישראל וגו', ואהרן היכן היה רבי יהושע בר רבי נחמיה ורבי לוי בר חיתא בשם רבי חיא בר אבא כיון שהלך אהרן ליחסן אמרו לו ישראל עד שאתה מיחסנו יחס אלעזר בנך למי הוא נושא לא לבתו של פוטיאל, דכתיב (שמות ו, כה): ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה, כיון שראה הקדוש ברוך הוא שהיו מזלזלין בו ישראל, הקדים כבודו של אהרן לכבודו של משה, הדא הוא דכתיב (במדבר ג, א): ואלה תולדות אהרן ומשה.
כא. [ עריכה ]
כל מי שהמקום מתעסק בו להעמיד ממנו אמה או שלשלת יוחסין היה המקום מתעסק בו כענין הזה לכתב בו תולדות, שכן את מוצא שתים עשרה תולדות בכתובים, הראשון (בראשית ב, ד): אלה תולדות השמים והארץ, (בראשית ה, א): זה ספר תולדת אדם, (בראשית ו, ט): אלה תולדת נח, (בראשית י, א): ואלה תולדת בני נח, (בראשית יא, י): אלה תולדת שם, (בראשית יא, כז): ואלה תולדת תרח (בראשית כה, יב) (בראשית כה, יט) (בראשית לו, א) (בראשית לז, ב): ואלה תולדת ישמעאל, יצחק, עשו, יעקב, אלו עשר תולדות נתעסק בהן הקדוש ברוך הוא לבראות עולם ולהעמיד אמות, ושני בני אדם כתב המקום תולדותם, אחד לשלשלת המלכות, ואחד לשלשלת הכהנה, (רות ד, יח): ואלה תולדות פרץ, להעמיד שלשלת המלכות הימנו, (במדבר ג, א): ואלה תולדת אהרן ומשה, בשביל שלשלת הכהנה.
כב. [ עריכה ]
ואלה תולדת אהרן ומשה (במדבר ג, א), והרי תולדותיו של משה לא נתבעו כאן ולמה נאמר תולדת אהרן ומשה, בשביל כבודו של משה שלא למעט את כבודו. (במדבר ג, ב ג): ואלה שמות בני אהרן הבכר נדב וגו' אלה שמות בני אהרן הכהנים המשחים אשר מלא ידם לכהן, זו היא שאמרנו שלא נתעסק הכתוב אלא בשלשלת הכהנה.
כג. [ עריכה ]
וימת נדב ואביהוא לפני ה' (במדבר ג, ד), בכמה מקומות נכתבה מיתת נדב ואביהוא, מלמד שהיה צער לפני המקום עליהם, שהיו בני אהרן חביבים, וכן הוא אומר (ויקרא י, ג): בקרבי אקדש. (במדבר ג, ד): בהקרבם אש זרה, רבי עקיבא אומר על ההקרבה מתו, שנאמר: בהקרבם אש זרה, רבי יוסי אומר על הקריבה מתו, שנאמר (ויקרא טז, א): בקרבתם לפני ה', רבי אלעזר אומר אף משום הקריבה. אש זרה, לא מן התמיד של בין הערבים ולא מן תמיד של שחר אלא אש הדיוטות, שנאמר: אש זרה. בר קפרא בשם רבי ירמיה בר רבי אלעזר אומר בשביל ארבעה דברים מתו בניו של אהרן, על הקריבה ועל ההקרבה ועל אש זרה וגו' [כמו שכתוב למעלה בויקרא רבה בפרשה אחרי מות עד הרבה סיחים מתו ונעשו עורותיהן שטיחין על גבי אמותיהן].
כד. [ עריכה ]
בארבעה מקומות הוא מזכיר מיתתן של בני אהרן ומזכיר סרחנן, וכל כך למה, להודיעך שלא היה עון בידם אלא זה בלבד. אמר רבי אלעזר המודעי צא וראה כמה היא קשה מיתתן של בני אהרן לפני הקדוש ברוך הוא, שכל מקום שהוא מזכיר מיתתן מזכיר סרחנן, כל כך למה, כדי שלא יתן פתחון פה לבאי עולם, שלא יהו הבריות אומרים מעשים מקלקלים היה להם בסתר שעל ידי כן מתו. וימת נדב ואביהוא לפני ה', אמר רבי יוחנן וכי לפני ה' מתו אלא מלמד שקשה לפני הקדוש ברוך הוא בשעה שבניהם של צדיקים מסתלקים בחייהם דאביהם. בהקרבם אש זרה לפני ה', רבי יוחנן דיפו בעא קומי רבי פינחס בר חמא בשם רבי סימון, כאן את אמר לפני ה' לפני ה' שתי פעמים, ולהלן את אמר (במדבר ג, ד): על פני אהרן אביהם, פעם אחת, אלא מלמד שהוא קשה לפני הקדוש ברוך הוא כפלים מאביהם.
כה. [ עריכה ]
במדבר סיני (במדבר ג, ד), וכי במדבר סיני מתו, אלא מלמד שמהר סיני נטלו אפופסין שלהם למיתה, הדא הוא דכתיב (שמות כד, יא): ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, אמר רבי פינחס מכאן שהיו ראוין להשלחת יד. אמר רבי הושעיא וכי קילורין עלתה עמהם לסיני, כמה דתימא (שמות כד, יא): ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, אלא מלמד שזנו עיניהם כלפי שכינה, כאדם שמביט בחברו מתוך מאכל ומשתה. רבי יוחנן אמר אכילה ודאית, דכתיב (משלי טז, טו): באור פני מלך חיים, אמר רבי תנחומא מלמד [על] שהגסו את לבן ועמדו על רגליהם וזנו עיניהם מן השכינה. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר משה לא זן עיניו מן השכינה ונהנה מן השכינה, לא זן עיניו מן השכינה, דכתיב (שמות ג, ו): ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים, ונהנה מן השכינה, דכתיב (שמות לד, כט): ומשה לא ידע כי קרן אור פניו בדברו אתו, בשכר כי ירא, (שמות לד, ל): וייראו מגשת אליו, בשכר מהביט (במדבר יב, ח): ותמנת ה' יביט. נדב ואביהוא זנו עיניהם מן השכינה ולא נהנו מן השכינה, ולמה לא מתו באותה שעה, משל למלך שהיה משיא את בתו ונמצא בשושבין שלה דבר של לוגמיא, אמר המלך אם אני הורגו עכשו הריני מערבב שמחת בתי, למחר שמחתי באה ומוטב בשמחתי ולא בשמחת בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם אני הורג נדב ואביהוא עכשו הריני מערבב שמחת תורה, למחר שמחתי באה מוטב בשמחתי ולא בשמחת תורה, הדא הוא דכתיב (שיר השירים ג, יא): ביום חתנתו, זה סיני, (שיר השירים ג, יא): וביום שמחת לבו, זה אהל מועד.
ובנים לא היו להם ויכהן אלעזר (במדבר ג, ד), רבי יעקב בר איבו בשם רבי אחא אלו היה להם בנים קודמין לאלעזר ולאיתמר, שכל הקדם לנחלה קדם בכבוד ובלבד שהוא נוהג כמנהג אבותיו. ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם, רבי יצחק אמר בחייו רבי חיא בר אבא אמר במותו. על דעתיה דרבי יצחק דהוא אמר בחייו, נאמר כאן על פני, ונאמר להלן על פני, דכתיב (בראשית יא, כח): וימת הרן על פני תרח אביו, מה על פני האמור להלן בחייו, אף על פני האמור כאן בחייו. על דעתיה דרבי חיא בר אבא דהוא אמר במותו, נאמר כאן על פני, ונאמר להלן על פני (בראשית כג, ג): ויקם אברהם מעל פני מתו, מה על פני האמור להלן במותו אף על פני האמור כאן במותו. על דעתיה דרבי יצחק דהוא אמר בחייו ארע טמאה באהרן שמש אלעזר, ארע טמאה באלעזר שמש איתמר. מעשה בשמעון בן קמחית, שיצא לדבר עם המלך הערביים, ונתזה צנורא של רק מפיו על בגדיו, וטמאוהו, נכנס יהודה אחיו ושמש תחתיו בכהנה גדולה, אותו היום ראתה אמן שני בניה כהנים גדולים. אמרו חכמים שבעה בנים היו לקמחית וכלן שמשו בכהנה גדולה. נכנסו חכמים אצלה אמרו לה מה מעשים טובים יש בידך, אמרה להם כך יעזרו עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי מימי, אמרין כל קמחא קמחין, וקמחא דקמחית קמחה סלת, וקראו עליה הפסוק הזה (תהלים מה, יד): כל כבודה בת מלך פנימה וגו', ועל דעתיה דרבי חיא דהוא אמר במותו, כשמת אהרן שמש אלעזר בנו, כשמת אלעזר שמש איתמר, לכך נאמר: ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ג
במדבר רבה פרשה ג פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ד
במדבר רבה פרשה ד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ה
במדבר רבה פרשה ה פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט