במדבר רבה ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · במדבר רבה · ו · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה ו[עריכה]

במדבר רבה פרשה ו פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

במדבר רבה · ו · א · >>


א. [עריכה]

"נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן וְגוֹ'" - הדא הוא דכתיב (משלי ג, טו): "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ".

תנינן תמן:

  • חכם קודם למלך ישראל: מת חכם - אין לנו כיוצא בו, מלך ישראל שמת - כל ישראל ראויין למלכות.
  • המלך קודם לכהן גדול, שנאמר (מ"א א, לג): "ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם וגו'".
  • כהן גדול קודם לנביא, שנאמר (שם, לד) "ומשח אותו שם צדוק הכהן ונתן הנביא", צדוק קודם לנתן.
    ר' הונא בשם ר' חנינא אמר נביא כופף ידיו ורגליו ויושב לו לפני כהן, מה טעם? דכתיב (זכריה ג, ח): "שמע נא יהושע הכהן גדול וגו'". יכול בני אדם הדיוטות היו? ת"ל תלמוד לומר "כי אנשי מופת המה", ואין מופת אלא נבואה, שנאמר (דברים יג, ב): "ונתן אליך אות או מופת".
  • משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים.
  • נביא קודם למשוח מלחמה.
  • משוח מלחמה קודם לסגן.
  • סגן קודם לראש משמר.
  • ראש משמר קודם לראש בית אב.
  • ראש בית אב קודם לאמרכל.
  • אמרכל קודם לגזבר.
  • גזבר קודם לכהן הדיוט.
  • כהן הדיוט קודם ללוי.
  • לוי קודם לישראל.
  • ישראל לממזר.
  • ממזר לנתין.
  • נתין לגר.
  • גר לעבד משוחרר.

אימתי? בזמן שכולן שוין; אבל אם היה ממזר תלמיד חכם, קודם לכהן גדול עם הארץ, שנאמר "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים".
סברין מימר לפדות להחיות ולכסות, הא לישיבה לא; אמר רבי אבין: אף לישיבה, מה טעם? "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים", אפילו מזה שהוא נכנס לפני ולפנים.

ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים", מדבר בקהת וגרשון: אע"פ שגרשון בכור, ומצינו שבכל מקום חלק הכתוב כבוד לבכור, לפי שהיה קהת טוען הארון ששם התורה הקדימו הכתוב לגרשון, שבתחלה אמר "נשא את ראש בני קהת" ואחר כך אומר "נשא את ראש בני גרשון וגו'"; הוי "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים" - מבכור שיצא ראשון, ואין פנינים אלא תחלה, כמה דתימא (רות ד, ז): "וזאת לפנים בישראל".

<< · במדבר רבה · ו · ב · >>


ב. [עריכה]

  • אין הקב"ה מונע דוגמא דידהו, לפי שמצינו שיעקב חמד את הבכורה לשם שמים, כדי שיוכל להקריב, ולקחה מעשו בדמים, הסכים הקב"ה עמו וקראו בני בכורי, ונתן גדולה לבכורים שיקריבו לפניו, הוי (איוב לו, ז): "לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו".
  • ואין עיניו אלא תחתיו, כמה דתימא (ויקרא יג, ה): "וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו".
  • ומהו תחתיו, אלו בניו, כמה דתימא (תהלים מה, יז): "תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ". (איוב לו, ז): "וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא".
  • שחלק הקב"ה כבוד לבכורים ולהם ראוי מלכות ליטול, שנאמר (דברי הימים ב כא , ג): "וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר" וכן בדוד הוא אומר (תהלים פט, כח): "אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ", הוי (איוב לו, ז): "וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיּשִׁיבֵם לָנֶצַח".
  • שהם היו ראויים ליטול הכהונה, ומה שהלוים עושים אלולי לא חטאו במעשה העגל, שבתחילה היו הבכורים מקריבים, שנאמר (שמות כד, ה): "וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וגו'". וכן יעקב אומר לראובן (בראשית מט, ג): "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז". שאת זו כהונה, כמה דתימא (ויקרא ט, כב): "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם". עז זו מלכות שנאמר (שמואל א ב , י): "וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ". שאלולי לא סרח ראובן במעשה בלהה, היה ראוי ליטול כהונה ומלכות, לפי שהיה בכור.
  • ומנין אף לעבודת הלוים היו ראויין, שכן את מוצא שנכנסו פשוטי הלוים תחת בכורי ישראל, שנאמר (במדבר ג, מא): "וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי ה' תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". הוי (איוב לו, ז): "וַיּשִׁיבֵם לָנֶצַח". זו היא הלויה שהיו ראויים הבכורים ליטול, כמה דתימא (דברי הימים א כג , ג): "וַיִּסָּפְרוּ הַלְוִיִּם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמָעְלָה וגו' מֵאֵלֶּה" (עזרא ג, ח): "לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה' וגו'".
  • ועל שבט הלוי אמר הכתוב, (תהלים קא, ו): "עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי". הוי (איוב לו, ז): "וַיּשִׁיבֵם לָנֶצַח".
  • (איוב לו, ז): "וַיִּגְבָּהוּ" מי גרם להם לבכורים שאבדו הכבוד הזה, על שנתגבהו בעצמם ועבדו לפני העגל, לפיכך (איוב לו, ח): "וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים" שנאסרו מלהקריב דבר הנעשה באש, ואין זיקים אלא אש, שנאמר (ישעיהו נ, יא): "הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ וגו'" שהם צריכין לפדות עצמם כל אחד ואחד ה' שקלים כסף וליתן ללוי.
  • הרי מצינו בבכורי ישראל שלא טעו בעגל, ניתנה הכהונה לאהרן שהיה בכור ושאר בכורי הלוים לא הוצרכו לפדיון ולא לכפרה, וזכו ללוים עם אחיהם.
  • ואם לחשך אדם, והלא גרשון היה בכור, למה הקדים הכתוב לקהת לנשיאת ראש ואחר מנה לגרשון, אף אתה אמור לו לפי שקהת היה מטועני הארון שהוא קדש הקדשים, ויצא ממנו אהרן הכהן שהוא קדש הקדשים, וגרשון היה קדש לכך הקדימו הכתוב לקהת. ומנין את למד שגרשון לא איבד גדולתו לפי שהיה בכור, שכן את מוצא כשם שאמור בקהת, (במדבר ד, ב): "נָשׂא אֶת כו' בְּנֵי קְהָת". כך אמר בגרשון (במדבר ד, כב): "נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן". ומהו שאמר הכתוב "גַּם הֵם", שלא תאמר שלכך מנה בני גרשון שניים שהם פחותים מבני קהת, לאו אלא כתב "גַּם הֵם", שאף בני גרשון, כיוצא בהם של בני קהת, אלא שהקדימה הכתוב כאן בשביל כבוד התורה, אבל במקומות אחרים הקדים לגרשון תחלה לקהת.

<< · במדבר רבה · ו · ג · >>


=== ג. ===

<< · במדבר רבה · ו · ד · >>


=== ד. ===

<< · במדבר רבה · ו · ה · >>


=== ה. ===

<< · במדבר רבה · ו · ו · >>


=== ו. ===

<< · במדבר רבה · ו · ז · >>


=== ז. ===

<< · במדבר רבה · ו · ח · >>


=== ח. ===

<< · במדבר רבה · ו · ט · >>


=== ט. ===

<< · במדבר רבה · ו · י · >>


=== י. ===

<< · במדבר רבה · ו · יא


יא. [עריכה]

<< · במדבר רבה · ו · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.