במדבר רבה ו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · ו · ב · >>

הוסף ביאור

ב. [עריכה]

  • אין הקב"ה מונע דוגמא דידהו, לפי שמצינו שיעקב חמד את הבכורה לשם שמים, כדי שיוכל להקריב, ולקחה מעשו בדמים, הסכים הקב"ה עמו וקראו בני בכורי, ונתן גדולה לבכורים שיקריבו לפניו, הוי (איוב לו, ז): "לֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינָיו".
  • ואין עיניו אלא תחתיו, כמה דתימא (ויקרא יג, ה): "וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו".
  • ומהו תחתיו, אלו בניו, כמה דתימא (תהלים מה, יז): "תַּחַת אֲבֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ". (איוב לו, ז): "וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא".
  • שחלק הקב"ה כבוד לבכורים ולהם ראוי מלכות ליטול, שנאמר (דברי הימים ב כא , ג): "וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר" וכן בדוד הוא אומר (תהלים פט, כח): "אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ", הוי (איוב לו, ז): "וְאֶת מְלָכִים לַכִּסֵּא וַיּשִׁיבֵם לָנֶצַח".
  • שהם היו ראויים ליטול הכהונה, ומה שהלוים עושים אלולי לא חטאו במעשה העגל, שבתחילה היו הבכורים מקריבים, שנאמר (שמות כד, ה): "וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וגו'". וכן יעקב אומר לראובן (בראשית מט, ג): "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז". שאת זו כהונה, כמה דתימא (ויקרא ט, כב): "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם". עז זו מלכות שנאמר (שמואל א ב , י): "וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ". שאלולי לא סרח ראובן במעשה בלהה, היה ראוי ליטול כהונה ומלכות, לפי שהיה בכור.
  • ומנין אף לעבודת הלוים היו ראויין, שכן את מוצא שנכנסו פשוטי הלוים תחת בכורי ישראל, שנאמר (במדבר ג, מא): "וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי ה' תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל". הוי (איוב לו, ז): "וַיּשִׁיבֵם לָנֶצַח". זו היא הלויה שהיו ראויים הבכורים ליטול, כמה דתימא (דברי הימים א כג , ג): "וַיִּסָּפְרוּ הַלְוִיִּם מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמָעְלָה וגו' מֵאֵלֶּה" (עזרא ג, ח): "לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה' וגו'".
  • ועל שבט הלוי אמר הכתוב, (תהלים קא, ו): "עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי". הוי (איוב לו, ז): "וַיּשִׁיבֵם לָנֶצַח".
  • (איוב לו, ז): "וַיִּגְבָּהוּ" מי גרם להם לבכורים שאבדו הכבוד הזה, על שנתגבהו בעצמם ועבדו לפני העגל, לפיכך (איוב לו, ח): "וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים" שנאסרו מלהקריב דבר הנעשה באש, ואין זיקים אלא אש, שנאמר (ישעיהו נ, יא): "הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ וגו'" שהם צריכין לפדות עצמם כל אחד ואחד ה' שקלים כסף וליתן ללוי.
  • הרי מצינו בבכורי ישראל שלא טעו בעגל, ניתנה הכהונה לאהרן שהיה בכור ושאר בכורי הלוים לא הוצרכו לפדיון ולא לכפרה, וזכו ללוים עם אחיהם.
  • ואם לחשך אדם, והלא גרשון היה בכור, למה הקדים הכתוב לקהת לנשיאת ראש ואחר מנה לגרשון, אף אתה אמור לו לפי שקהת היה מטועני הארון שהוא קדש הקדשים, ויצא ממנו אהרן הכהן שהוא קדש הקדשים, וגרשון היה קדש לכך הקדימו הכתוב לקהת. ומנין את למד שגרשון לא איבד גדולתו לפי שהיה בכור, שכן את מוצא כשם שאמור בקהת, (במדבר ד, ב): "נָשׂא אֶת כו' בְּנֵי קְהָת". כך אמר בגרשון (במדבר ד, כב): "נָשׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן". ומהו שאמר הכתוב "גַּם הֵם", שלא תאמר שלכך מנה בני גרשון שניים שהם פחותים מבני קהת, לאו אלא כתב "גַּם הֵם", שאף בני גרשון, כיוצא בהם של בני קהת, אלא שהקדימה הכתוב כאן בשביל כבוד התורה, אבל במקומות אחרים הקדים לגרשון תחלה לקהת.