יפה תואר על במדבר רבה/ד

►| יפה תואר על מדרש רבה • במדבר רבה • במדבר רבה ד • |◄

מפרשים אחרים על הפרשה הנוכחית:  יפה תואר • ידי משה • מהרז"ו • רש"י • מתנות כהונה • רד"ל

פרשה ד

ג

מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה (במדבר ג מ)

תְּנֵינַן תַּמָּן (תוספתא שבת טז, ד): תִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד לִשְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְאֵין חוֹתְכִין אֶת טִבּוּרוֹ וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אֶלָּא אִמּוֹ גּוֹחֶנֶת עָלָיו וּמְנִיקָתוֹ, וְהַמְטַלְטְלוֹ בַּשַּׁבָּת כִּמְטַלְטֵל אֶבֶן בַּשַּׁבָּת, בֶּן שִׁבְעָה וְסָפֵק שֶׁהוּא בֶּן שְׁמוֹנָה, אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְאֵין חוֹתְכִין אֶת טִבּוּרוֹ וְאֵין טוֹמְנִין שִׁלְיָתוֹ וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וְאִם דָּבָר בָּרִי שֶׁהוּא בֶּן שִׁבְעָה חַי, מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְחוֹתְכִין טִבּוּרוֹ וְטוֹמְנִין שִׁלְיָתוֹ כְּדֵי שֶׁלֹא יִצְטַנֵּן הַוָּלָד וּמְטַלְטְלִין אוֹתוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. לָמָּה מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת עַל הַנּוֹלָד בֶּן שִׁבְעָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֶׁל חַיִּים, אֲבָל הַנּוֹלָד לִשְׁמוֹנָה לֹא כָּלוּ חֳדָשָׁיו וְאֵינוֹ שֶׁל חַיִּים לְפִיכָךְ אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. שָׁאֲלוּ לְרַבִּי אַבָּהוּ מִנַּיִן לְנוֹלָד בֶּן שִׁבְעָה שֶׁהוּא חַי, אָמַר לְהוּ מִדִּידְכוֹן אֲנָא מַמְטֵי לְכוֹן, זיט"א איפט"א איט"א אוכט"י, וְאֵיזֶהוּ בֶּן שְׁמוֹנָה כָּל שֶׁאֵין צִפָּרְנָיו וּשְׂעָרָיו גְּמוּרִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵינוֹ חַי שְׁלשִׁים יוֹם לֹא כָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו אֲבָל נֵפֶל הוּא, לָמָּה, סָמְכָה דַעְתּוֹ שֶׁל רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לִדְבַר תּוֹרָה, שֶׁלֹא צִוָּה הַמָּקוֹם לִמְנוֹת הַבְּכוֹרִים כְּדֵי לִפְדוֹתָן אֶלָּא אַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ג, מ): פְּקֹד כָּל בְּכֹר וגו' וְשָׂא אֶת מִסְפַּר שְׁמֹתָם, נָתַן לָהֶם תְּלוּי רֹאשׁ, לְפִי שֶׁהַבְּכוֹרִים חַיָּבִין מִיתָה בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל.

מִנַּיִן לְנוֹלָד בֶּן שִׁבְעָה שֶׁהוּא חַי

שמעתי מקצת חכמים שסבת מות הילד בא, והוא שכל א' משבעה כוכבי לכת שצ"ם חנכ"ל שולט על חדש מהעיבור, שבתי בראשון, צדק בשני כו' עד ז' חדשים ואח"כ חוזרים חלילה, ולכן בח' שהוא ממשלת שבתי מת בהוראתו רעה, אבל כשתכנס לט' ישלוט עליו צדק שהוא טוב ויחיה, וכן כשיולד בז' יחיה שמזלו לבנה.

י

וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים וגו' (במדבר ג מז)

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם מְכַרְתֶּם בְּכוֹרָהּ שֶׁל רָחֵל, זֶה יוֹסֵף (בראשית לז כח). בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף, שֶׁהֵם חֲמִשָׁה שְׁקָלִים, לְפִיכָךְ יִהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם פּוֹדֶה בְּנוֹ הַבְּכוֹר חֲמִשָּׁה סְלָעִים בְּמָנֶה צוֹרִי. (במדבר ג מח): וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו פְּדוּיֵי הָעֹדְפִים בָּהֶם. כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנוּ הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, דִּכְתִיב (במדבר ג ט): וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כָּךְ נִתַּן לוֹ כֶּסֶף הַפִּדְיוֹן שֶׁהָיָה בִּמְקוֹם לְוִיִּם. (במדבר ג מט): וַיִקַּח משֶׁה אֵת כֶּסֶף הַפִּדְיוֹם וגו'. כֵּיצַד עָשָׂה לָהֶם, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּךְ עָשָׂה כָּתַב עַל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף פְּתָקִין, לֵוִי לֵוִי וְנָתַן בְּקַלְפֵּי, וְעוֹד עַל מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה פְּתָקִין כָּתַב חֲמִשָּׁה סְלָעִים חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְנָתַן בְּקַלְפֵּי וְעֵרְבָן, וְהָיָה אָבִיו שֶׁל בְּכוֹר פּוֹשֵׁט יָדוֹ בַּקַּלְפֵּי אִם עָלָה בְּיָדוֹ פֶּתֶק כְּתָב בֶּן לֵוִי, הָיָה אוֹמֵר לוֹ כְּבָר פְּדָאֲךָ בֶּן לֵוִי, וּמִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ פֶּתֶק שֶׁל חֲמִשָּׁה סְלָעִים הָיָה משֶׁה אוֹמֵר לוֹ תֵּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים שֶׁאַתָּה חַיָּב, וְכֵן עָשׂוּ כֻלָּם. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אִם כֵּן יָכוֹל הוּא לָדוּן עִמּוֹ וְלוֹמַר לוֹ לֹא הֵימָךְ לוֹמַר לִתֵּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים הֲרֵי נִתְמַצּוּ כָּל הַפְּתָקִין שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶן לֵוִי לֵוִי, אִם אֲנִי נוֹתֵן יָדִי מָה עוֹלֶה בְּיָדִי לֹא פְּתָקִין שֶׁל חֲמִשָּׁה סְלָעִים, מִי אוֹמֵר לִי שֶׁאִם הָיָה שָׁם פֶּתֶק שֶׁל לֵוִי לֵוִי שֶׁלֹא זָכִיתִי בּוֹ, אֶלָּא כָּךְ עָשָׂה כָּתַב עַל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה פְּתָקִין לֵוִי לֵוִי, וְעַל מָאתַים וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה חֲמִשָּׁה סְלָעִים, בָּאוּ וְנָתְנוּ יָדָן וּמִי שֶׁהָיָה עוֹלֶה בְּיָדוֹ חֲמִשָּׁה סְלָעִים, אִם הָיָה בָּא לוֹמַר לוֹ כְּלוּם, הָיָה מְשִׁיבוֹ משֶׁה, אִלּוּ זָכִיתָ לֹא הָיָה שָׁם פֶּתֶק לֵוִי לֵוִי, אֶלָּא שֶׁאַתְּ חַיָּב מִן הַשָּׁמַיִם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה נוֹתֵן.

אַתֶּם מְכַרְתֶּם

משום דקשיא-ליה מה צורך להודיענו כסף מחירו, לכן-אמר שזהו שיקח ממנו טעם לערך הבכורות ולבקע לגלגלת.

בְּכוֹרָהּ שֶׁל רָחֵל

לפי שערך הבכורות עד ערך זה, הזכירו בשם רחל אמו, לפי שהיה בכור לה, ואע"ג דסתם בכור נקרא, כדכתיב נתנה בכורתו ליוסף. מכל-מקום לא היה בכור. להכי מייתי רחל דוודאי בכור לפטר רחמה היה.

שֶׁהֵם חֲמִשָׁה שְׁקָלִים

ופירושו סלעים, וכל סלע ד' דנרין והמנה כ"ה סלעים מאה דנרין במנה צורי.

יג

וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וגו' (במדבר ד ה)

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁיִּהְיוּ מְפָרְקִין אֶת הַמִּשְׁכָּן לֹא יִהְיוּ בְּנֵי קְהָת מְפָרְקִין אֶת הַפָּרֹכֶת מִפְּנֵי הָאָרֹן אֶלָּא יִהְיוּ בְּנֵי אַהֲרֹן נִכְנָסִין וְהֵן מְפָרְקִין אוֹתָם מִפְּנֵי שֶׁהֵם כֹּהֲנִים. וְשָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ (משנה מדות א-א): הַכֹּהֲנִים שׁוֹמְרִים מִבִּפְנִים וְהַלְוִיִּם מִבַּחוּץ, מְחִצַּת הַכֹּהֲנִים גְּדוֹלָה מִמְּחִצַּת הַלְוִיִּם, וּמָה הָיוּ בְּנֵי אַהֲרֹן עוֹשִׂין כְּשֶׁהָיוּ מוֹרִידִים אֶת הַפָּרֹכֶת, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא כָּךְ הָיוּ קוֹנְטָסִין גְּדוֹלִים וְצִינוֹרוֹת שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶן, וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁל בַּרְזֶל, וְהָיוּ מַגְבִּיהִין אֶת הַפָּרוֹכֶת בַּקּוֹנְטָסִין וּפוֹרְקִין אֶת הַקּוֹרְקָסִין, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיוּ מַשְׁפִּילִין אוֹתָה בְּבַת אַחַת, כְּדֵי שֶׁלֹא יִרְאוּ הָאָרוֹן, אֶלָּא מַשְׁפִּילִין קִמְעָה קִמְעָה עַד שֶׁיּוֹרִידוּהָ וְכִסּוּ אֶת הָאָרוֹן, מִנַּיִן שֶׁכֵּן הָאֱלֹהִים אוֹמֵר לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו וגו'. אָמְרוּ הַפָּרֹכֶת הָיְתָה דוֹמָה לְוִילוֹן וְעָבְיָהּ טֶפַח, וְעַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם נִימִין נֶאֱרֶגֶת וְעַל כָּל נִימָא וְנִימָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חוּטִין, וּשְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים מַטְבִּילִין אוֹתָהּ, וּשְׁנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים נוֹשְׂאִים אוֹתָהּ בְּקוֹנְטָסִין מִפְּנֵי הָאָרוֹן, וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ, שֶׁלֹא יֵרָאֶה בָּאָרוֹן כְּלוּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ד, ו): וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וגו'. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר חָבִיב מַעֲשֶׂה הָאָרוֹן כְּכִסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, יז): מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ, שֶׁהַמִּקְדָּשׁ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָאָרוֹן כְּנֶגֶד הַכִּסֵּא, עָשָׂה לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ כַּפֹּרֶת, כַּשְֹּׂרָפִים שֶׁהֵם עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ. עָשָׂה בוֹ שְׁנֵי כְּרוּבִים שֶׁהֵם חֲבִיבִים כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהָיָה בָּהֶם מוֹשָׁבוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, יט): כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וגו', וּכְשֵׁם שֶׁהַשָּׁמַיִם פּוֹתֵחַ אֶת אוֹצָרוֹ לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, יב): יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת הַשָּׁמַיִם, כָּךְ הַשְּׁכִינָה נְתוּנָה לְמַעְלָה מִשְּׁנֵי כְּרוּבִים, שֶׁנְּתוּנִין מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם מְכֻוָּנִים זֶה לָזֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כה, כ): וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו, כְּנֶגֶד כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁמְּכֻוָּן כְּנֶגֶד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ, ב): מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ. וְאַף בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ נוֹסְעִים לֹא הָיוּ פּוֹרְסִין עָלָיו לֹא בֶּגֶד אַרְגָּמָן וְלֹא תּוֹלַעַת שָׁנִי אֶלָּא בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת, לָמָּה, שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמָה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, כו): וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר וגו', לְלַמֶּדְךָ שֶׁהָאָרוֹן הָיָה דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, וּלְכָךְ נֶאֱמַר בּוֹ: כְּלִיל תְּכֵלֶת, שֶׁכֻּלּוֹ הָיָה דוֹמֶה לוֹ, וּלְפִי שֶׁהָאָרוֹן דּוֹמֶה לוֹ לְכָךְ הָיָה הַבֶּגֶד תְּכֵלֶת מִלְּמַעְלָה, פָּנָיו כְּנֶגֶד הָרָקִיעַ הַדּוֹמֶה לוֹ, מַה שֶּׁאֵין אַתְּ מוֹצֵא בִּשְׁאָר כֵּלִים שֶׁיִּהְיוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת מִלְּמַעְלָה, אֶלָּא בֶּגֶד תְּכֵלֶת מִלְּמַטָּה וּכְסוּי עוֹר תַּחַשׁ מִלְּמַעְלָה, אֲבָל בָּאָרוֹן כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ מִלְּמַטָּה וּבֶגֶד תְּכֵלֶת מִלְּמַעְלָה. וְעוֹד בָּאָרוֹן נֶאֱמַר בּוֹ: כְּלִיל תְּכֵלֶת, מַה שֶׁלֹא נֶאֱמַר בְּכֻלָּם כְּלִיל תְּכֵלֶת, לָמָּה, שֶׁהוּא חָשׁוּב מִכָּל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר (משנה אבות ד-יג): שְׁלשָׁה כְּתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה, וְכֶתֶר כְּהֻנָּה, וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן. מַעֲשֵׂה הָאָרוֹן כְּנֶגֶד בַּעֲלֵי תּוֹרָה, שֶׁהֵם סְפוּנִים, שֶׁלְּכָךְ כָּתַב: מִלְּמַעְלָה, שֶׁכָּל הַזּוֹכֶה לְתוֹרָה כְּאִלּוּ זוֹכֶה לְמַלְכוּת וּכְהֻנָּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ח, טו): בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וגו'.

וּשְׁלשׁ מֵאוֹת כֹּהֲנִים.

בפרק גיד הנשה (חולין צ ב). מפרש דגוזמא קתני.

מַטְבִּילִין אוֹתָהּ.

בפרק הנזכר מפרש התוספות מאי טעמא צריך טבילה (חולין צ ב): ד"ה שלש מאות כהנים מטבילין אותה. ויש-לומר דמקבל טומאה לפי שהוא אהל). ובפרק ב' דתמיד כתב המפרש טעם אחר, ופירש גם-כן למה עושים שתים בכל שנה ע"ש. ובשמות רבה פ' ויקהל פ' נ, גרס וכל הכהנים יורדים וכו'. יש-לומר שהוא לכבוד באשר שכבר נבחרו שלש מאות לזה כנ"ל ליישב הגירסא, אבל במסכת תמורה וחולין לא גרס לה.

יד

מַעֲשֵׂה הַשֻּׁלְחָן כְּנֶגֶד מַלְכוּת בֵּית דָּוִד

שֶׁהַשֻּׁלְחָן מְכַסִּין בַּתְּכֵלֶת כְּנֶגֶד דָּוִד שֶׁהָיָה צַדִּיק וְכָרַת לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרִית מַלְכוּת לוֹ וּלְבָנָיו, וּלְכָךְ הִפְרִישׁ כֵּלָיו מִמֶּנּוּ וְכִסָּם בְּתוֹלַעַת שָׁנִי, שֶׁעַל יְדֵי חֵטְא בָּנָיו נֶחְלְקָה מַלְכוּת, וּלְכָךְ הָיָה הוּא וְכֵלָיו בִּכְסוּי אֶחָד, שֶׁבַּסּוֹף מַלְכוּת חוֹזֶרֶת לָהֶם כְּבַתְּחִלָּה, (במדבר ד, ז): וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת, עַל כָּל כֵּלִים הָעוֹמְדִים בַּהֵיכָל הָיוּ פּוֹרְשִׂים בֶּגֶד תְּכֵלֶת, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה שָׁם דּוּגְמַת מְקוֹם שְׁכִינָתוֹ שֶׁל מַעְלָה הַדּוֹמֶה לַתְּכֵלֶת. בְּאֵיזֶה צַד הָיוּ עוֹשִׂין, הָיוּ נוֹתְנִים עַל גּוּפוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן בֶּגֶד תְּכֵלֶת לְהַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין כֵּלָיו, וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין כֵּלָיו עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ד, ז): וְנָתְנוּ עָלָיו אֶת הַקְּעָרֹת וגו', הַקְּעָרֹת אֵלּוּ דְּפוּסִין, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין אֶת לֶחֶם הַפָּנִים בִּדְפוּס וְאוֹפִין אוֹתוֹ בַּתַּנּוּר בִּדְּפוּס, וּכְשֶׁהָיוּ מוֹצִיאִין מִן הַתַּנּוּר הָיוּ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִדְּפוּס שֶׁלֹא יִשָּׁבֵר הַלֶּחֶם. שְׁלשָׁה דְּפוּסִין הָיוּ שָׁם, אֶחָד לַתַּנּוּר וְאֶחָד לַבָּצֵק וְאֶחָד שֶׁהוּא רוֹדֶה, נוֹתְנִין לִדְּפוּס כְּדֵי שֶׁלֹא יְקַלְקְלוּ אֶת הַלֶּחֶם. אֶת הַכַּפּוֹת, אֵלּוּ בָזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין עַל גַּבֵּי הַמַּעֲרָכוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ויקרא כד, ז): וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה, (תוספתא מנחות יא, א): הָא בְּאֵי צַד מְסַדְּרִין לֶחֶם הַפָּנִים, נוֹתֵן שֵׁשׁ חַלּוֹת לְסֵדֶר זֶה וְשֵׁשׁ חַלּוֹת לְסֵדֶר זֶה, אִם נָתַן שְׁמוֹנֶה חַלּוֹת לְסֵדֶר זֶה וְאַרְבַּע חַלּוֹת לְסֵדֶר זֶה, אוֹ שֶׁעָשָׂה שְׁלשָׁה סְדָרִים שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע, לֹא עָשָׂה כְּלוּם. עָשָׂה שְׁנֵי סְדָרִים שֶׁל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, רַבִּי אוֹמֵר רוֹאִין אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת כְּאִלּוּ אֵינָן וְהַתַּחְתּוֹנוֹת כְּשֵׁרוֹת. (ויקרא כד, ט): בְּאֵי צַד מַסְדִּירִים אֶת הַבָּזִיכִין, נוֹתֵן בָּזִיךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי סֵדֶר זֶה, וּבָזִיךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי סֵדֶר זֶה, אִם נָתַן בָּזִיכִין בְּלֹא לְבוֹנָה אוֹ לְבוֹנָה בְּלֹא בָּזִיכִין, אוֹ שֶׁהָיָה דָבָר חוֹצֵץ בֵּין הַבָּזִיכִין לַלֶחֶם וּבֵין הַלֶּחֶם לַשֻׁלְחָן, הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר בְּתוֹךְ שְׁנֵי טְפָחִים שֶׁבֵּין סֵדֶר לַחֲבֵרוֹ הָיָה נוֹתְנָן, וּמָה אֲנִי מְקַיֵּם וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה, שֶׁהִיא כֻּלָּה סְמוּכָה לַמַּעֲרָכָה, וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת, אֵלּוּ הַקָּנִים, עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה קָנִים שֶׁל זָהָב חֲלוּלִין מְקַבְּלִין טֻמְאָה הָיוּ שָׁם, אַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה וְאַרְבָּעָה עָשָׂר לְסֵדֶר זֶה, נִכְנָס בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְשׁוֹמְטָן וְנוֹתְנָן לְאָרְכּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן (ויקרא כד, ה): כָּל הַכֵּלִים שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ אָרְכָּן לְאָרְכּוֹ שֶׁל בַּיִת, חוּץ מִן הָאָרוֹן שֶׁהָיָה אָרְכּוֹ נָתוּן כְּנֶגֶד רָחְבּוֹ שֶׁל בַּיִת, כָּךְ הָיוּ בַּדָּיו נְתוּנִין כָּךְ הָיָה נֻטֵּל. (ויקרא כד, י): כֵּיצַד מַסְדִּירִין אַחַר שַׁבָּת הָיָה נִכְנָס מַגְבִּיהַּ רֹאשָׁהּ שֶׁל חַלָּה וְנוֹתֵן קָנֶה תַּחְתֶּיהָ, מַגְבִּיהַּ רֹאשָׁהּ הָאַחֵר וְנוֹתֵן קָנֶה תַּחְתֶּיהָ וְאֶחָד בָּאֶמְצַע, שְׁלשָׁה תַּחַת כָּל חַלָּה וְחַלָּה וּשְׁנַיִם תַּחַת הָעֶלְיוֹנָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ מַשֹּׂוֹי, וְהַתַּחְתּוֹנָה נְתוּנָה עַל טָהֳרוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן, וְלָמָּה הָיוּ נוֹתְנִין קָנִים בֵּינֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁלֹט הָרוּחַ בָּהֶם וְלֹא יִתְעַפֵּשׁ הַלֶּחֶם, וְלָמָּה הָיוּ הַקָּנִים עֲשׂוּיִם כַּחֲצִי קָנֶה חָלוּל, כְּדֵי שֶׁלֹא יִתְיַקְרוּ עַל הַלֶּחֶם, וּלְכָךְ כְּתִיב בַּצִּוּוּי (שמות כה, כט): וּמְנַקִּיֹּתָיו אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן, שֶׁהָיוּ מַעֲמִידִין הַלֶּחֶם כְּמִין סֻכָּה, שֶׁכָּל חַלָּה וְחַלָּה נַעֲשֵׂית סֻכָּה לָזוֹ שֶׁהִיא תַּחְתֶּיהָ. וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ, אֵלּוּ סְנִיפִין, (תוספתא מנחות ג): אַרְבָּעָה סְנִיפִין שֶׁל זָהָב עוֹשִׂין לוֹ, וְקַרְנַיִם הָיוּ שָׁם שֶׁבָּהֶן סוֹמְכִין אֶת הַחַלָּה הַתַּחְתּוֹנָה, שְׁנַיִם לְסֵדֶר זֶה וּשְׁנַיִם לְסֵדֶר זֶה, מִפְּנֵי שֶׁהַחַלּוֹת דּוֹמוֹת לִסְפִינָה, כְּדֵי שֶׁלֹא תְּהֵא רוֹקֶדֶת, וְהָיוּ הַסְּנִיפִין כְּנֶגֶד הַלֶּחֶם כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַסְּנִיפִין מַגְבִּיהִים אֶת הַלֶּחֶם מֵעַל גַּבֵּי הַשֻׁלְחָן, וּמַהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ, שֶׁאַף הֵם הָיוּ מַעֲמִידִין רָאשֵׁי הַחַלּוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת לְמַעְלָה שֶׁלֹא הָיוּ נוֹגְעִין בַּשֻּׁלְחָן וְהָיוּ מְסַכּוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן, אֲבָל אֶמְצָעִית שֶׁל חַלָּה תַּחְתּוֹנָה נוֹגַעַת בַּשֻּׁלְחָן, לְפִי שֶׁחַלָּה עֲשׂוּיָה כְּמִין סְפִינָה רוֹקֶדֶת, חַדָּה מִלְּמַטָּה וְנָסְבָה וְרָחֲבָה מִלְּמַעְלָה. (במדבר ד, ז): וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאַף בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת הָיָה עָלָיו לֶחֶם, (במדבר ד, ח): וּפָרְשׂוּ עֲלֵיהֶם בֶּגֶד תּוֹלַעַת שָׁנִי, עַל הַכֵּלִים וְעַל הַלֶּחֶם, וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מְכַסִּין הַשֻּׁלְחָן וְכָל הַכֵּלִים אֲשֶׁר עָלָיו בִּכְסוּי עוֹר תַּחַשׁ, וְהָיוּ מְשִׂימִין בַּדָּיו לִשָֹּׂא אוֹתוֹ בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ד, ח): וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו.

נוֹתֵן שֵׁשׁ חַלּוֹת לְסֵדֶר זֶה וְשֵׁשׁ חַלּוֹת לְסֵדֶר זֶה

וזה הוא היה כוונת המגדף היות העולם מסור ביד המערכה השמימית כדעת הוברי שמים, ולהיות מערכת לחם הפנים רומז שהכל מאתו יתברך, ולכן היו ב' מערכות ששה המערכת דהוו להו שנים עשר חלות כנגד שנים עשר מזלות שנחלקו לשני חלוקות, ו' תחת האופן ו' למעלה מהאופן, ובהיותן בשלחן אשר לפני ה', רמז שהכל מושפע מאתו ית'.

כ

דָּבָר אַחֵר

אָמַר לָהּ: שֶׁל בֵּית אָבִיךְ הָיוּ מְבַקְּשִׁין כְּבוֹד עַצְמָן וּמַנִּיחִין כְּבוֹד שָׁמַיִם, וַאֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵּן, אֶלָּא מַנִּיחַ כְּבוֹד עַצְמִי וּמְבַקֵּשׁ כְּבוֹד שָׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו כב): וּנְקַתִי עוֹד מִזֹּאת. וְאַל תֹּאמְרִי שֶׁהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינֵי אֲחֵרִים וְלֹא נִבְזֶה בִּפְנֵי עַצְמִי, תַּלְמוּד לוֹמַר (שמואל ב ו כב): וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי. (שמואל ב ו כב): וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה. אָמַר לָהּ אוֹתָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּוַחְתְּ אוֹתָן אֲמָהוֹת, אֵינָן אֲמָהוֹת אֶלָּא אִמָּהוֹת, לְוַאי יְהֵא לִי חֵלֶק עִמָּהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ו כב): וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ, לְוַאי עִמָּם אִכָּבֵדָה. וּלְפִי שֶׁאָמְרָה מִיכַל כֵּן נֶעֶנְשָׁה, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו (שמואל ב ו כג): וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ. וְהָא כְתִיב (דברי הימים א ג ג): יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ. שֶׁגָּעֲתָה כְּעֶגְלָה וָמֵתָה, הַיְנוּ דִּכְתִיב (שמואל ב ו כג): עַד יוֹם מוֹתָהּ, הָא בְּיוֹם מוֹתָהּ הָיָה לָהּ. אֵין לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁבִּזָּה עַצְמוֹ עַל הַמִּצְווֹת יוֹתֵר מִדָּוִד, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב דְּהוּא אָמַר לִפְנֵי אֱלֹהִים (תהלים קלא א): ה' לֹא גָּבַהּ לִבִּי. בְּשָׁעָה שֶׁמְשָׁחַנִּי שְׁמוּאֵל לְמֶלֶךְ, (תהלים קלא א): וְלֹא רָמוּ עֵינַי, בְּשָׁעָה שֶׁהָרַגְתִּי אֶת גָּלְיַת, (תהלים קלא א): וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת, בְּשָׁעָה שֶׁהֶחֱזִירוּנִי לְמַלְכוּתִי, וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי, בְּשָׁעָה שֶׁהֶעֱלֵתִי אֶת הָאָרוֹן, (תהלים קלא ב): אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כְּשֵׁם שֶׁהַתִּינוֹק הַזֶּה אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ לְהִתְגַּלּוֹת לִפְנֵי אִמּוֹ, כָּךְ שִׁוִּיתִי נַפְשִׁי לְפָנֶיךָ שֶׁלֹא נִתְבַּיַּשְׁתִּי לְהִתְבַּזּוֹת לְפָנֶיךָ לִכְבוֹדְךָ, (תהלים קלא ב): כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי, כְּהֵן יָנוֹקָא דְּנָפֵק מִמְּעֵי דְאִמֵּיהּ וְאֵין בּוֹ רוּחַ גַּסָּה לִינוֹק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ, כֵּן הֲוַת נַפְשִׁי עָלַי, שֶׁאֵינִי מִתְבַּיֵּשׁ לִלְמֹד תּוֹרָה אֲפִלּוּ מִקְּטַנֵּי יִשְׂרָאֵל.

לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד

קשה מה צורך לזה פסוק שביום מותה היה לה, הא אמרינן כל מקום שנאמר אין לה, הוה לה. ויש-לומר דדוקא מלת אין שאינו לשון שלילה כל-כך רק בזמן ההוא, כדדרשינן בגמרא גבי "ובן אין לו". עיין עליו. וכן "אשר אין לו סנפיר וקשקשת". ואין להקשות מ-"אין קדוש כה'". "ואין צור כאלהינו. "אין לה' מעצור". שהם שלילה החלט[י]ות, דלא עסקינו אלא בשלילות דבר מדבר, שהיה הדרך להיות בו ונתחדש שלא נמצא, אבל מלת "לא" היא שלילת החלט[י]ות בכל מקום.