(תהלים קלא ב): "- אִם לֹא שִׁוִּיתִי, וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי; כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי."

- כמו גמול (תינוק שהרגע סיים לינוק), המשתווה (משתטח) על אמו ודומם (ישן בשקט), כך גם נפשי משתטחת על ה' בהכרת טובה, ודוממת בשלווה על כך שה' מילא את כל צרכי.

שיוויתי - השתטחתי, כמו ב (ישעיהו כח כה): "הֲלוֹא אִם שִׁוָּה פָנֶיהָ"- שיטח ויישר את פני האדמה (ראו שיוה = עשה שיהיה שווה ).

דוממתי - שתקתי, כמו ב (ויקרא י ג): "הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר 'בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד'; וַיִּדֹּם אַהֲרֹן"( פירוט ).

גמול - בלשון ימינו הכוונה לילד גדול, שכבר אינו יונק כלל. משמעות זו קיימת גם בלשון המקרא, למשל ב (בראשית כא ח): "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל , וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק"( פירוט ). אולם נראה שהמשמעות המקורית היא מעט שונה: "ילד שסיים לינוק". זה יכול להיות ילד שסיים לינוק לגמרי, או ילד שסיים לינוק באופן זמני עד הפעם הבאה (ע"פ דעת מקרא) . בפסוקנו, מתאימה יותר המשמעות השניה: תינוק שסיים לינוק באופן זמני. לאחר שתינוק מסיים לאכול (ולגהק), דרכו להשתטח ולהתרפק על אמו, ולישון בשקט ודממה:

זו התמונה המתוארת בפסוקנו. והנמשל: המשורר מרגיש שבע ומאושר, מודה לה' שסיפק את כל צרכיו, ומתרפק עליו באהבה - כגמול עלי אמו.

=== כגמול עליי נפשי===

התינוק מתרפק על אמו, והמשורר מתרפק על ה'. אם כך, מדוע נאמר כגמול עליי - וכי הוא מתרפק על עצמו?! כמה תשובות:

1. עליי כמו בקרבי, בתוכי: "נפשי בקרבי לנגדך, כיונק שדי אמו" ( רש"י, מצודות ) .

- אולם אין זו המשמעות הרגילה של המילה "עליי".

2. עליי מתחברת לפועל שיוויתי: שיוויתי עליי את נפשי, כמו גמול; נפשי דומה בעיניי כמו גמול (אבן עזרא) .

3. ולפי ההקבלה לצלע הראשונה, נראה שאלו דברי האם עצמה - אולי אמו של דוד. היא בדיוק סיימה להאכיל את תינוקה, והוא עכשיו מתרפק עליה בדממה. והיא מזדהה איתו - כך בדיוק היא מרגישה כלפי ה': "כמו הגמול הזה, המתרפק עליי בשביעות רצון, כך גם אני מתרפקת על ה' באהבה ובתודה על כך שנתן לי את כל צרכיי".