מלבי"ם על תהלים קלא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על תהלים · קלא · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שיר המעלות", מבאר איך סומך בכל עניניו על ה', "ה' לא גבה לבי" גבהות הלב מציין שעובר הגבול בחפצו ותשוקותיו, בין בכמות בין באיכות למשל מי שחפץ להיות כאחד ממלאכי מרום עובר גבול התשוקה באיכות, מי שחפץ שיהיה לו גבורה מופלגת יותר מן הגבול עובר גבול התשוקה בכמות, "ולא רמו עיני" רום עינים מציין העובר הגבול בשכל העיוני, אם יחשוב שהשגתו היא בלתי מוגבלת ושופט בשכלו בענינים האלהיים שהם למעלה משכל האדם, וזה מגביל נגד השכל המעשיי והשכל העיוני, שהשכל המעשיי מקורו מהלב, והעיוני מקורו מהעינים, שיסוד לכל השכלה הוא הבחינה והנסיון שישיג ע"י החושים, והוסיף שגם בהוצאת הדברים לידי מעשה "לא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני", גדולות מצד הכמות, ונפלאות מצד האיכות:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם לא", ר"ל שנדמה בכל עניניו כגמול מחלב שכמו שהגמול משים כל בטחונו על אמו שהיא תכלכלהו ותנהגהו, כן "שויתי נפשי כגמול עלי אמו" שבטחתי רק על ה' החונן דעת בענינים העיונים והמנהלני בענינים המעשים וכמו שהגמול אינו סומך על עצמו מאומה ויודע כי קצר כחו מעשות דבר, כן "כגמול עלי נפשי" שמדעתי שאני בפ"ע רפה ידים וחסר כח, וע"ז כפל "שויתי ודוממתי" ומפרש שויתי נפשי כגמול עלי אמו, ודוממתי כגמול עלי נפשי, ר"ל שנפשי דוממת כגמול הדומם ואין מלה בלשונו בלא אמו, ומבאר מי היא האם:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


" יחל ישראל אל ה'" שהוא המורה והמנהיג אותם כאם את ילדיה, ולא כגמול שאינו מצפה לאמו רק בקטנותו, כי ישראל יחלו לו "מעתה ועד עולם":