במדבר רבה א יב
יב. [ עריכה ]
ד"א "אך את מטה לוי לא תפקוד" למה לא נמנו עם ישראל אלא שבטו של לוי פלטינין היו משל למלך שיש לו לגיונות הרבה ואומר לפרופסיטוט לך מנה את הלגיונות חוץ מן הלגיון העומד לפני לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "אך את מטה לוי וגו' בתוך בני ישראל" אין אתה מונה אותן אבל לעצמן מנה אותן שאין שבחו של מלך שימנה לגיונו עם הלגיונות לפיכך נמנו ישראל לעצמן ושבט לוי לעצמן ומגין אתה אומר שמטעם הזה א"ל שכן כתיב אחריו "במדבר א נ".
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "אך את מטה לוי לא תפקוד וגו'" נתירא משה ואמר שמא יש פסול בשבטי שאין הקב"ה חפץ שאמננו אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא אמרתי לך כן אלא להוציאן מן הגזירה שלא ימותו עמהם הה"ד "ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל" למה שהלוים שלי הן והיו לי הלוים שכל מי שהוא מקרב אותי אני מקרבו הם קרבו עצמן לי שנאמר (שמות לב, כו): "ויאמר משה מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי" הן קרבו אותי ואני מקרבן (במדבר ג, יב): "והיו לי הלוים" ולא עוד אלא לפי שנמצאו עמי נאמנים ששמרו אזהרתי (שמות כ, ב): "לא יהיה לך אלהים אחרים וגו'" לפיכך הן ראוין שיהיו נאמני ביתי "ואתה הפקד את הלוים וגו'" וכן הוא אומר (תהלים קא, ו): "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי".
את מוצא כל מי שנדבק בדבר המקום אהבו לעולם שכן אתה מוצא ביהושע שנדבק בעמלק ועשה בו כתורה וכמצוה שנאמר (שמות יז, יג): "ויחלש יהושע וגו'" אמר לו המקום משבטך אני מעמיד פורע לעמלק לעולם (שופטים ה, יד): "מני אפרים שרשם בעמלק" שאול שנדבק ולא נמצא נאה בפיקודו אלא (ש"א טו, ט): "ויחמול שאול והעם" החזירו לאחריו וניטלה הימנו מלכותו (שופטים ה, יד): "אחריך בנימן".
ואף השבט הזה בדקתיו ונמצאו שמורים ונתנו נפשם על קדושת שמי שנאמר (שמות לב, כז): "שימו איש חרבו על ירכו וגו' ויעשו בני לוי כדבר משה וגו'" (דברים לג, ט): "האומר לאביו ולאמו וגו'" אף כן אני מקרבן ועושה אותן בני פלטירי ואני מאמין קדושתי ותשמיש ביתי עליהם הה"ד "ואתה הפקד את הלוים וגו'" למה שהם נאמנים לי אף בשעת פרוקו והקמתו איני חפץ באחרים שיפרקוהו ויקימוהו אלא הם הה"ד "ובנסוע המשכן וגו'".
יכול המצוה על הלוים אבל אם עשו ישראל רשות ת"ל "והזר הקרב יומת" וכן הוא אומר (תהלים קא, ג): "עשה סטים שנאתי וגו'" אלו ישראל שסטו מאחרי המקום ועשו את העגל ושנאן המקום להיות גזברין שלו ולא תאמר שלא יגעו בו ישראל בשעת מסעות אלא אף בשעת המחנות לא יקרבו אליו אלא בני לוי הה"ד "וחנו בני ישראל איש על מחנהו וגו' והלוים יחנו סביב למשכן העדות" ולמה אני מזהירן שירחיקו ישראל עצמן מן המשכן כדי שלא יהיה קצף עליהן שאינן ראוין להתקרב אצלו הה"ד "ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל" אבל הלוים הם ישמרוהו הה"ד "ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות".
"ויעשו בנ"י ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו" שרחקו עצמן מן המשכן ונתנו מקום ללוים לחנות סביב למשכן.