במדבר רבה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


במדבר רבה · א · >>

מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל

פרשה א[עריכה]

במדבר רבה פרשה א פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב

במדבר רבה · א · א · >>


א. [עריכה]

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינָי" זהו שאמר הכתוב (תהלים לו, ז): "משפטיך תהום רבה" אר"מ משל את הצדיקים בדירתן ואת הרשעים בדירתן משל את הצדיקים בדירתן (יחזקאל לד, יד): "במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיו נויהם" ומשל את הרשעים בדירתן (שם לא, יד) "כה אמר ה' אלהים ביום רדתו שאולה האבלתי כסיתי עליו את תהום" במה רשעים מתכסים כשהן יורדין לשאול בתהום חזקיה בר ר' חייא אמר הגיגית הזו במה מכסין אותה בכלי חרס ממהי בה כשם שהיא של חרס כך מכסין אותה בכלי חרס כך הן הרשעים מה כתיב בהם (ישעיה כט, טו): "והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו" ולפי שהן חשוכין הקב"ה מורידן לשאול שהיא חשוכה ומכסה עליהם את התהום שהוא חשך שנאמר (בראשית א, ב): "וחשך על פני תהום" הוי "צדקתך כהררי אל" צדקה שאתה מביא על העולם מפורסמת כהרים הללו "משפטיך תהום רבה" משפט שאתה עושה בעולם הזה תהום רבה מה התהום בסתר אף משפט שאתה מביא בסתר כיצד כיון שחרבה ירושלים בתשעה באב חרבה וכשמראה ליחזקאל הוא מראה לו בעשרים בחדש[1]למה שלא לפרסם באי זה יום חרבה אבל מי שהוא בא לגדל ישראל מפרסם אי זה יום אי זה מקום אי זה חדש אי זו שנה אי זו אופטיאה "לצאתם מארץ מצרים לאמר" מה אמר להם "שאו את ראש כל עדת בני ישראל":
נוסחאות:

  1. ^ יש גורסים באחד לחודש ראה ירושלמי תענית פ"ד ה"ה רד"ל

<< · במדבר רבה · א · ב · >>


ב. [עריכה]

ד"א "וידבר ה' אל משה במדבר סיני" זה שאמר הכתבו (ירמיה ב, לא): "הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְּבַר ה' הַמִּדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה וְגוֹ'" אמר הקדוש ברוך הוא לישראל על שאמרתם למשה (שמות כא, ה): "למה העליתנו ממצרים להמית במדבר" וכי כמדבר הייתי לישראל וכי כמדבר עשיתי עמהם בנוהג שבעולם מלך בשר ודם שיצא למדבר שמא מוצא הוא שם שלוה כשם שהיה מוצא בפלטין או אכילה או שתייה ואתם הייתם עבדים למצרים והוצאתי אתכם משם הרבצתי אתכם בסיגמטין שנאמר (שמות יג, יח): "ויסב אלהים את העם דרך המדבר" מהו "ויסב" שהרביצם כדרכי המלכים רבוצין על מטותיהם ולא העמדתי להם ג' פדגוגין משה אהרן ומרים שבזכות משה הייתם אוכלים את המן מה שלא ראו אבות הקדושים שנאמר (דברים ח, ג): "ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך" ובזכות אהרן הקפתי אתכם בענני כבוד שנאמר (תהלים קה, לט): "פרש ענן למסך" וכמה ענני כבוד היו מקיפין את ישראל במדבר ר' הושעיה ור' יאשיה ר' יאשיה אמר חמשה ארבע לארבע רוחות וא' מהלך לפניהם ר' הושעיה אמר שבעה ארבעה לארבע רוחות השמים וא' מלמעלן וא' מלמטן ואחד שהיה מהלך לפניהם רחוק ג' ימים והיה מכה לפניהם את הנחשים ואת העקרבים ואת השרפים ואת הסלעים ואם היה מקום נמוך היה מגביהו ואם היה מקום גבוה היה משפילו ועושה אותם מישור שנאמר (ישעיה מ, ד): "כל גֶּיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו" והבאר בזכות מרים שאמרה שירה על המים שנאמר (שמות טו, כא): "ותען להם מרים שירו לה'" ובמי באר (במדבר כא, יז): "אז ישיר ישראל את השירה הזאת".
א"ר ברכיה הכהן בשם ר' לוי מלך ב"ו שיש לו מדינה והוא משלח בני אדם גדולים לתוכה שיהו נושאים משואיהם ועושים משפטיהם מי צריך להיות זקוק למזונותיהם לא בני מדינה צריכין להיות זקוקין להם אבל הקב"ה לא עשה כן אלא שלח למשה ולאהרן ולמרים שנאמר (מיכה ו, ד): "ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים" ואעפ"כ בזכותן היו מתנהגין המן בזכות משה תדע לך שהוא בזכות משה כיון שנסתלק משה (יהושע ה, יב): "וישבת המן ממחרת" וענני כבוד בזכותו של אהרן מנ"ל כיון שנסתלק אהרן מה כתיב (במדבר כא, ד): "ותקצר נפש העם בדרך" שהיתה השמש קופחת עליהם והבאר בזכות מרים מה כתיב (שם כ, ד) "ותמת שם מרים ותקבר שם" ומה כתיב אחר כך (שם, ב) "ולא היה מים לעדה" והיאך היתה הבאר עשויה סלע כמין כוורת היתה ומתגלגלת ובאת עמהם במסעות וכיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד היה אותו הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד והנשיאים באים ועומדים על גביו ואומרים עלי באר והיתה עולה ואח"כ הבאתי לכם שלוים המדבר הייתי לישראל שמא "כמדבר נהגתי עמכם אלא אם ארץ מאפליה" לא אני בידי הייתי מאיר לכם שנאמר (שמות יג, כא): "וה' הולך לפניהם יומם".
ד"א "אם ארץ מאפליה" מהו "מאפליה" שמא אמרתי לכם שאני מביא לכם טובה והלקשתי אותה ואין מאפליה אלא הלקשה שנאמר (שם ט, לב) "והחטה והכסמת לא נכו כי אפילות הנה" לא נפל דבר ממה שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל שכן אמר יהושע (יהושע כא, מג): "לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דבר ה' אל בית ישראל הכל בא" "מדוע אמרו עמי רדנו" מהו רדנו לשון משנה הוא (תרומות י, ג) הרודה פת חמה. אמרו ישראל כשהפת נתבשלה בתנור וניטל ממנה יכולה היא ליקבע בתנור עוד ואנו היינו בידם כבתנור שנאמר (ישעיה לא, ט): "ותנור לו בירושלים" והגליתנו לבבל ומה את מבקש ממנו עוד.
ד"א "מדוע אמרו עמי רדנו לא נבוא עוד אליך" מהו "רדנו" כד"א (מ"א ה, ד): "כי הוא רודה בכל עבר הנהר" אמרו לו נתתה לנו את בית המקדש וסילקת שכינתך ממנו ומה את מבקש ממנו ולא נבוא עוד אליך אמר להם ומי יתן לי והייתי במדבר עכשיו היכן כל אותן הנסים שעשיתי לכם וכן הוא אומר (ירמיה ט, א): "מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי וגו'" היכן שהייתי מתקלס שנאמר (ישעיה מב, יא): "ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע" לנשיא שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו נכנס לשניה וברחו מלפניו נכנס לעיר חריבה וקדמו אותו והיו מקלסין אותו אמר הנשיא זו העיר טובה היא מכל המדינות כאן אני בונה כס נאה כאן אני דר כך כשבא הקב"ה לים ברח מלפניו שנאמר (תהלים קיד, ג): "הים ראה וינוס" וכן "ההרים רקדו כאילים" בא במדבר חרבה קדמה אותו וקילסה אותו שנאמר (ישעיה מב, יא): "ישאו מדבר ועריו חצרים תשב קדר ירונו יושבי סלע" אמר זו העיר טובה לי מכל המדינות בו אני בונה כנסיה ודר בתוכו התחילו שמחים שהקדוש ברוך הוא דר בתוכו שנאמר (שם לה, א) "יששום מדבר וציה":

<< · במדבר רבה · א · ג · >>


ג. [עריכה]

ד"א "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה שנאמר (שמות ג, ד): "ויקרא אליו ה' אלהים מתוך הסנה" ואחר כך (שם יב, א) "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר" ודיבר עמו במדין שנאמר (שם ד, יט) "ויאמר ה' אל משה במדין" ודיבר עמו בסיני שנאמר "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר" וכיון שעמד אהל מועד אמר יפה הוא הצניעות שנאמר (מיכה ו, ח): "והצנע לכת עם אלהיך" הרי הוא מדבר עמו באהל מועד וכן דוד אמר (תהלים מה, יד): "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה" בת מלך זה משה שנאמר (ישעיה יט, ד): "וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה" אלו הן המכות שבא על מצרים "ומלך עז ימשל בם" זה משה שהיה מלכה של תורה שנקראת עז שנאמר (תהלים כט, יא): "ה' עוז לעמו יתן" לפיכך "כל כבודה בת מלך פנימה" "ממשבצות זהב לבושה" זה אהרן שנאמר (שמות כח, יג): "ועשית משבצות זהב" מיכן אמרו אשה שהיא מצנעת עצמה אפי' היא ישראלית ראויה היא שתנשא לכהן ותעמיד כהנים גדולים שנאמר "ממשבצות זהב לבושה" אמר הקב"ה כך הוא כבודי שאהא מדבר מלפנים שנאמר (במדבר ז, פט): "ובבא משה אל אהל מועד".


א"ר יהושע בן לוי אלו היה או"ה יודעים מה היה המקדש יפה להם קסטריות היו מקיפים אותו כדי לשומרו שהיה יפה להם יותר משל ישראל שכן שלמה סדר תפלה (מ"א ח, מא): "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא" וכתיב "ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי" אבל כשהוא בא אצל ישראל מה כתיב (דה"ב ו, ל): "ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו" אם היה ראוי לו היה נותן לו ואם לאו לא היה נותן לו ולא תאמר בית המקדש אלא אילולי ישראל לא היה מטר יורד ולא השמש זורחת שבזכותן הקדוש ברוך הוא מרויח בעולמו ולעולם הבא או"ה רואין לישראל היאך הקב"ה עמהם והן באין להידבק להם שנאמר (זכריה ח, כג): "בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים":

<< · במדבר רבה · א · ד · >>


ד. [עריכה]

ד"א "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" זש"ה (שיר ז, ג): "שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר" מדבר בסנהדרין שהיתה נתונה בלשכת הגזית והיא משולה בשרר ולמה משולה בשרר אלא מה השרר הזה נתון באמצע הגוף כך סנהדרין של ישראל נתונה באמצעו של בהמ"ק.
"אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" מהו "אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" שלא היו חסרים אחד משלשתן "אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" מי שהוא מזוג כראוי מזוג שלישי של כוס יין ושני חלקים מים כך היתה סנהדרין יושבת מתמיד השחר עד תמיד של בין הערבים ולא היה אחד מהם נפנה לצורכו ומה היו עושים כשהיה אחד מהם מבקש לצאת היה סופר אם היה שם עשרים ושלשה היה יוצא ואם לאו לא היה יוצא למה שכתוב אל יחסר המזג שלא היו חסרים אחד משלשתן לפיכך "אל יחסר המזג".
"בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים" נמשלו ישראל כערימה של חטים מה החטים הללו נכנסות לאוצר במנין כך אמר הקדוש ברוך הוא שיהיו ישראל נימנים בכל שעה לכך נאמר "בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים" אבל התבן והקש אינן נמנים ולא נמדדין כך או"ה נמשלו כתבן וכקש שנאמר (תהלים פג, יד): "כקש לפני רוח" וכן (עובדיה א, יח): "ובית עשו לקש" למה שאין להקב"ה הנייה מהם שנאמר (ישעיה מ, יז): "כל הגוים כאין נגדו" אבל ישראל יש להקדוש ברוך הוא הנייה מהם קורין שמע מתפללין ומברכין שמו של ממ"ה הקב"ה בכל יום לפיכך נמנים בכל שעה לכך נמשלו כחטים שנאמר "בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים":

<< · במדבר רבה · א · ה · >>


ה. [עריכה]

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" זהו שאמר הכתוב (תהלים קמז, כ): "לא עשה כן לכל גוי" וכן (תהלים קמח, יד): "וירם קרן לעמו" משל למלך שנטל אשה ראשונה ולא כתב לה כתובה גירשה ולא כתב לה גט כך לשנייה ולשלישית ולא היה כותב להם כתובה ולא גט אלא מה עשה ראה ענייה יתומה בת אבות ביקש ליטול אותה אמר לשושבינו אל תנהוג בה כראשונות זו בת אבות היא צנועה היא במעשיה וכשרה וכתוב לה כתובה באי זו שבוע באי זו שנה באי זה חדש בכמה בחדש באיזו איפרכיא כשם שכתוב באסתר (אסתר ב, טז): "ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת בשנת שבע למלכותו" כך הקדוש ברוך הוא ברא לדור המבול ולא כתב אימתי בראן העבירן מן העולם ולא כתב אימתי העבירן אלא (בראשית ז, יא): "ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה" וכן לדור הפלגה וכן למצרים לא היה כותב אימתי נבראו ואימתי מתו אלא כיון שעמדו ישראל אמר הקב"ה למשה איני נוהג באלו כאותן הראשונים אלו בני אבות הם בני אברהם יצחק ויעקב לך כתוב להם באיזה חדש בכמה בחדש ובאיזו שנה באיזו איפרכיא ובאיזה עיר רוממתי קרנם ונתתי להם תלוי ראש לכך נאמר "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" הרי איפרכיא "בְּאֹהֶל מוֹעֵד" הרי מדינה "בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית" זו שנה "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי" זה החדש "בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" בכמה בחדש הרי נכתבה אופטיאה למה "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" לקיים מה שנאמר "לא עשה כן לכל גוי" ומה עשה "וירם קרן לעמו":

<< · במדבר רבה · א · ו · >>


ו. [עריכה]

ד"א "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה" אשריו של משה שששים רבוא עומדים והכהנים והלוים והזקנים הכל עומדים שם ומכולם לא נדבר אלא עם משה:

<< · במדבר רבה · א · ז · >>


ז. [עריכה]

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" למה במדבר סיני מכאן שנו חכמים בג' דברים ניתנה התורה באש ובמים ובמדבר באש מנין (שמות יט, יח): "והר סיני עשן כֻּלּוֹ וְגוֹ'" ובמים מנין שנאמר (שופטים ה, ד): "גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים" ובמדבר מנין "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" ולמה ניתנה בג' דברים הללו אלא מה אלו חנם לכל באי העולם כך דברי תורה חנם הם שנאמר (ישעיה נה, א): "הוי כל צמא לכו למים".
ד"א "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" אלא כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר "בְּמִדְבַּר סִינַי":

<< · במדבר רבה · א · ח · >>


ח. [עריכה]

ד"א "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" ששה שמות נקראו לו:

  1. הר אלהים
  2. ,
  3. הר בשן
  4. ,
  5. הר גבנונים
  6. ,
  7. הר מוריה
  8. ,
  9. הר חורב
  10. ,
  11. הר סיני
  12. .
"הר אלהים" למה שישב בו האלהים בדין שנאמר "ואלה המשפטים".
"הר בשן" שבא שם הקדוש ברוך הוא.
"הר גבנונים" הר שפסל כל ההרים כשם שאתה אומר או גבן או דק.
"הר חמד" שחמד הקב"ה לישב שם שנאמר (תהלים סח, יז): "ההר חמד אלהים לשבתו".
"הר חורב" שעליו נשמטה החרב שנאמר "מות יומת הנואף והנואפת" "מות יומת הרוצח".
"הר סיני" שבו נשנאו אומות העולם להקדוש ברוך הוא ונתן להם אפופסים שנאמר (ישעיה ס, יב): "והגוים חרב יחרבו" א"ר אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן והגוים מחורב יחרבו שנטלו איפופסים שלהם:

<< · במדבר רבה · א · ט · >>


ט. [עריכה]

ד"א "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי" אמר לו "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ" אמר הקב"ה לישראל לא חיבבתי בריה יתירה מכם לכך נתתי לכם תלוי ראש ודמיתי אתכם לי שכשם שיש לי תלוי ראש על כל באי העולם שנאמר (דה"א כט, יא): "לך ה' הגדולה [וגו' והמתנשא לכל לראש]" כך לכם עשיתי להיות לכם תלוי ראש לכך נאמר "שאו את ראש" לקיים מה שנאמר (תהלים קמח, יד): "וירם קרן לעמו" וכן הוא אומר (דברים כח, א): "ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ":

<< · במדבר רבה · א · י · >>


י. [עריכה]

"וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקוּדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְגוֹ'".

את מוצא, המנין הזה שוה למנין שנמנו ישראל במלאכת המשכן, שנאמר (שמות לח, כה): "וכסף פקודי העדה וגו'", והוא היה בשנה ראשונה, שהרי כשקבלו עשרת הדברות מיד עלה משה לקבל הלוחות וחטאו על מעשה העגל, ומיד עשו משכן והוקם באחד בניסן בשנה שנייה, שנאמר (שם מ, יז) "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן". ואימתי היה המנין הזה? באחד באייר בשנה שנייה, שנאמר (במדבר א, יח): "וְאֶת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ וְגוֹ'".

באותו מנין שמנאן כשיצאו ישראל ממצרים בחמשה עשר בניסן, כמה היו? (שמות יב, לז): "שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף". וכשבא למנותן בשנה שנייה באחד לחדש השני הוא מוצא אותן יתירים שלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. ואין אנו יודעים, אלו היתירים, אם מונה להם עשרים מראש חדש ניסן של שנה שנייה ליציאתם ממצרים, או מונה להם עשרים מראש השנה שהוא ראש חדש תשרי, והוא שנה ראשונה ליציאתם ממצרים.

צא ולמד מן האדנים, שנאמר (שמות לח, כה): "וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' בקע לגלגולת מחצית השקל וגו'". אימתי הביאו השקלים? - ממחרת יום הכפורים, ולשני בקרים הביאו כל הנדבה למלאכת המשכן שנאמר, (שם לו, ג) "והם הביאו אליו עוד נדבה וגו'". ואם אתה אומר שלא מנו לאותן שיצאו ממצרים, שהיו פחות מבן עשרים, לא מנו להם עשרים שנה עד חדש ניסן של שנה שנייה, אם כן את מוצא בשקלים שלשת אלפים וחמש מאות וחמשים שקלים יתרים! אלא מה יש לך לומר - מתשרי מנו להם עשרים, שהוא ראש השנה לברייתו של אדם הראשון, ולכך כלל החשבון כך, להודיענו שהרי נכנסו חדש אחד בשנה שנייה לצאתם ממצרים ולא נתוספו אותן של עשרים שנה במנינם על אותן שנתנו לאדני המשכן, לומר לך שאין מונין להן מניסן אלא מתשרי.

<< · במדבר רבה · א · יא · >>


יא. [עריכה]

"והלוים למטה אבותם וגו'" בא הכתוב לומר לפי שלא אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה בתחלה שימנה שבט לוי שכן אתה מוצא שלא מנה נשיא לשבט לוי בשעה שמנה נשיא השבטים אף משה לא מנאו שכך אמר משה אלו היה חפצו של הקב"ה שאמננו היה אומר לי לכך נאמר והלוים למטה אבותם וגו' שלא רצה למנותן מיד היה משה עומד תמה למה לא צוהו הקדוש ברוך הוא למנות שבטו ולא היה יודע אם מונה אם לאו ראה הקב"ה שהוא תמה מיד פירש לו למה לא צוהו למנות הה"ד "וידבר ה' וגו' אך את מטה לוי לא תפקד וגו'" א"ר פנחס בר אידי מה כתיב בראש הספר "שאו את ראש כל עדת בני ישראל" רומם את ראש גדל את ראש לא נאמר אלא שאו את ראש כאדם האומר לקוסטינר סב רישיה דפלן כך נתן רמז למה שאו את ראש שאם יזכו יעלו לגדולה כמה דתימא (בראשית מ, יג): "ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך" אם לא יזכו ימותו כלם כמה דתימא "ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על העץ" והיה גלוי לפני המקום שימותו כולם במדבר וינטלו ראשיהן לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה "אך את מטה לוי וגו'", "בתוך בני ישראל" אין אתה מונה אותן אבל לעצמן מנה אותן למה אמר הקב"ה אם נמנה שבט לוי עם ישראל ומתערב עמהם יבא מלאך המות להרוג את ישראל והגזירה יוצאת עליהם שלא יכנסו לארץ אלא מתים במדבר שנאמר (במדבר יד, כט): "במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם" והוא מוצא לשבטו של לוי מעורב עמהם והם מתערבים עם ישראל למות לפיכך לא מנה אותן עם ישראל אלא הפרישם במנין ולכך אף בלשון שכתוב בהן בישראל "שאו את ראש" לא נאמר בהן אלא "פקוד את בני לוי":

<< · במדבר רבה · א · יב


יב. [עריכה]

ד"א "אך את מטה לוי לא תפקוד" למה לא נמנו עם ישראל אלא שבטו של לוי פלטינין היו משל למלך שיש לו לגיונות הרבה ואומר לפרופסיטוט לך מנה את הלגיונות חוץ מן הלגיון העומד לפני לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "אך את מטה לוי וגו' בתוך בני ישראל" אין אתה מונה אותן אבל לעצמן מנה אותן שאין שבחו של מלך שימנה לגיונו עם הלגיונות לפיכך נמנו ישראל לעצמן ושבט לוי לעצמן ומגין אתה אומר שמטעם הזה א"ל שכן כתיב אחריו "במדבר א נ".
בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "אך את מטה לוי לא תפקוד וגו'" נתירא משה ואמר שמא יש פסול בשבטי שאין הקב"ה חפץ שאמננו אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לא אמרתי לך כן אלא להוציאן מן הגזירה שלא ימותו עמהם הה"ד "ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל" למה שהלוים שלי הן והיו לי הלוים שכל מי שהוא מקרב אותי אני מקרבו הם קרבו עצמן לי שנאמר (שמות לב, כו): "ויאמר משה מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי" הן קרבו אותי ואני מקרבן (במדבר ג, יב): "והיו לי הלוים" ולא עוד אלא לפי שנמצאו עמי נאמנים ששמרו אזהרתי (שמות כ, ב): "לא יהיה לך אלהים אחרים וגו'" לפיכך הן ראוין שיהיו נאמני ביתי "ואתה הפקד את הלוים וגו'" וכן הוא אומר (תהלים קא, ו): "עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי".
את מוצא כל מי שנדבק בדבר המקום אהבו לעולם שכן אתה מוצא ביהושע שנדבק בעמלק ועשה בו כתורה וכמצוה שנאמר (שמות יז, יג): "ויחלש יהושע וגו'" אמר לו המקום משבטך אני מעמיד פורע לעמלק לעולם (שופטים ה, יד): "מני אפרים שרשם בעמלק" שאול שנדבק ולא נמצא נאה בפיקודו אלא (ש"א טו, ט): "ויחמול שאול והעם" החזירו לאחריו וניטלה הימנו מלכותו (שופטים ה, יד): "אחריך בנימן".
ואף השבט הזה בדקתיו ונמצאו שמורים ונתנו נפשם על קדושת שמי שנאמר (שמות לב, כז): "שימו איש חרבו על ירכו וגו' ויעשו בני לוי כדבר משה וגו'" (דברים לג, ט): "האומר לאביו ולאמו וגו'" אף כן אני מקרבן ועושה אותן בני פלטירי ואני מאמין קדושתי ותשמיש ביתי עליהם הה"ד "ואתה הפקד את הלוים וגו'" למה שהם נאמנים לי אף בשעת פרוקו והקמתו איני חפץ באחרים שיפרקוהו ויקימוהו אלא הם הה"ד "ובנסוע המשכן וגו'".
יכול המצוה על הלוים אבל אם עשו ישראל רשות ת"ל "והזר הקרב יומת" וכן הוא אומר (תהלים קא, ג): "עשה סטים שנאתי וגו'" אלו ישראל שסטו מאחרי המקום ועשו את העגל ושנאן המקום להיות גזברין שלו ולא תאמר שלא יגעו בו ישראל בשעת מסעות אלא אף בשעת המחנות לא יקרבו אליו אלא בני לוי הה"ד "וחנו בני ישראל איש על מחנהו וגו' והלוים יחנו סביב למשכן העדות" ולמה אני מזהירן שירחיקו ישראל עצמן מן המשכן כדי שלא יהיה קצף עליהן שאינן ראוין להתקרב אצלו הה"ד "ולא יהיה קצף על עדת בני ישראל" אבל הלוים הם ישמרוהו הה"ד "ושמרו הלוים את משמרת משכן העדות".
"ויעשו בנ"י ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו" שרחקו עצמן מן המשכן ונתנו מקום ללוים לחנות סביב למשכן.

במדבר רבה · א · >>

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.