קטגוריה:בראשית ז יא

<< | ספר בראשית • פרק ז' • פסוק י"א | >>

בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת^[1] תהום רבה וארבת השמים נפתחו.

בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כׇּל מַעְיְנֹת^[2] תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.

המהדורה המוטעמת:

בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ־מֵא֤וֹת שָׁנָה֙ לְחַיֵּי־נֹ֔חַ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָֽה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כׇּֽל־מַעְיְנֹת֙^[3] תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וַאֲרֻבֹּ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם נִפְתָּֽחוּ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

בִּשְׁנַ֨ת בִּ - מילת יחס
שְׁנַ֨ת - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך

צורת יסוד: b/8141
מורפ': HR/Ncfsc שֵׁשׁ שֵׁשׁ - תואר, מספר מונה, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 8337
מורפ': HAcfsa־מֵא֤וֹת מֵא֤וֹת - תואר, מספר מונה, זכר ונקבה, רבים, נפרד

צורת יסוד: 3967
מורפ': HAcbpa שָׁנָה֙ שָׁנָה֙ - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 8141
מורפ': HNcfsa לְחַיֵּי לְ - מילת יחס
חַיֵּי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: l/2416 e
מורפ': HR/Ncmpc־נֹ֔חַ נֹ֔חַ - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 5146
מורפ': HNp בַּחֹ֨דֶשׁ֙ בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
חֹ֨דֶשׁ֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/2320
מורפ': HRd/Ncmsa הַשֵּׁנִ֔י הַ - מילית, ה' הידיעה
שֵּׁנִ֔י - תואר, מספר סידורי, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/8145
מורפ': HTd/Aomsa בְּשִׁבְעָֽה בְּ - מילת יחס
שִׁבְעָֽה - תואר, מספר מונה, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/7651
מורפ': HR/Acmsa־עָשָׂ֥ר עָשָׂ֥ר - תואר, מספר מונה, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 6240
מורפ': HAcmsa י֖וֹם י֖וֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 3117
מורפ': HNcmsa לַחֹ֑דֶשׁ לַ - מילת יחס, ה' הידיעה
חֹ֑דֶשׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: l/2320
מורפ': HRd/Ncmsa בַּיּ֣וֹם בַּ - מילת יחס, ה' הידיעה
יּ֣וֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: b/3117
מורפ': HRd/Ncmsa הַזֶּ֗ה הַ - מילית, ה' הידיעה
זֶּ֗ה - כינוי גוף, רומז, זכר, יחיד

צורת יסוד: d/2088
מורפ': HTd/Pdxms נִבְקְעוּ֙ נִבְקְעוּ֙ - פועל, נפעל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים

צורת יסוד: 1234
מורפ': HVNp3cp כָּֽל כָּֽל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc־מַעְיְנֹת֙ מַעְיְנֹת֙ - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: 4599
מורפ': HNcmpc תְּה֣וֹם תְּה֣וֹם - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 8415
מורפ': HNcbsa רַבָּ֔ה רַבָּ֔ה - תואר, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 7227 a
מורפ': HAafsa וַאֲרֻבֹּ֥ת וַ - ו' החיבור
אֲרֻבֹּ֥ת - שם עצם, נקבה, רבים, נסמך

צורת יסוד: c/699
מורפ': HC/Ncfpc הַשָּׁמַ֖יִם הַ - מילית, ה' הידיעה
שָּׁמַ֖יִם - שם עצם, זכר, רבים, נפרד

צורת יסוד: d/8064
מורפ': HTd/Ncmpa נִפְתָּֽחוּ נִפְתָּֽחוּ - פועל, נפעל, עבר, גוף שלישי, משותף, רבים

צורת יסוד: 6605 a
מורפ': HVNp3cp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

בִּשְׁנַ֨ת קדמא (משרת, דרגא 5) שֵׁשׁ־מֵא֤וֹת מהפך (משרת, דרגא 5) שָׁנָה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

לְחַיֵּי־נֹ֔חַ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

בַּחֹ֨דֶשׁ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

הַשֵּׁנִ֔י זקף קטן (מלך, דרגא 2)

בְּשִׁבְעָֽה־עָשָׂ֥ר מרכא (משרת, דרגא 5) י֖וֹם טפחא (מלך, דרגא 2)

לַחֹ֑דֶשׁ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

בַּיּ֣וֹם מונח (משרת, דרגא 5) הַזֶּ֗ה רביעי (משנה, דרגא 3)

נִבְקְעוּ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

כָּֽל־מַעְיְנֹת֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

תְּה֣וֹם מונח (משרת, דרגא 5) רַבָּ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וַאֲרֻבֹּ֥ת מרכא (משרת, דרגא 5) הַשָּׁמַ֖יִם טפחא (מלך, דרגא 2)

נִפְתָּֽחוּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי ישנה מחלוקת (ר"ה יא:) אם מדובר בחודש חשון או אייר בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה עמוקה, כלומר, עלו מי התהום וַאֲרֻבֹּת והפתחים שכביכול דרכם הגשם יורד הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	בִּשְׁנַת שֵׁית מְאָה שְׁנִין לְחַיֵּי נֹחַ בְּיַרְחָא תִּנְיָנָא בְּשִׁבְעַת עַסְרָא יוֹמָא לְיַרְחָא בְּיוֹמָא הָדֵין אִתְבְּזַעוּ כָּל מַבּוּעֵי תְּהוֹם רַבָּא וְכַוֵּי דִּשְׁמַיָּא אִתְפְּתַחָא׃
אונקלוס (דפוס):	בִּשְׁנַת שֵׁית מְאָה שְׁנִין לְחַיֵּי נֹחַ בְּיַרְחָא תִּנְיָנָא בְּשַׁבְעַת עַשְׂרָא יוֹמָא לְיַרְחָא בְּיוֹמָא הָדֵין אִתְבְּזָעוּ כָּל מַבּוּעֵי תְּהוֹם [נ"א: תְּהוֹמָא] רַבָּא וְכַוֵּי דִּשְׁמַיָּא אִתְפַּתָּחוּ׃
ירושלמי (יונתן):	בִּשְׁנַת שִׁית מְאָה שְׁנִין לְחַיֵי נחַ בְּיַרְחָא תִנְיָינָא הוּא יְרַח מַרְחֶשְׁוָן דְעַד כְּדוֹן לָא הֲווֹ מִתְמַנָן יַרְחַיָא אֱלָהֵן מִתִּשְׁרֵי דַהֲוָה רֵישׁ שַׁתָּא לְשִׁכְלוֹל עַלְמָא בְּשֶׁבְסְרֵי יוֹמִין לְיַרְחָא בְּיוֹמָא הָדֵין אִתְבְּזָעוּ כָּל מַבּוּעֵי תְהוֹמָא רַבָּא וַהֲווֹן בְּנֵי גוּבְרַיָא מְשַׁוְויָן תַּמָן בְּנֵיהוֹן וּסְתָּמִין יַתְהוֹן וּבָתַר הָכִי חֲרַכֵּי שְׁמַיָא אִתְפַּתָּחוּ:
ירושלמי (קטעים):	וַחֲרַכֵּי שְׁמַיָא אִתְפַּתָּחוּ:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"בחדש השני" - רבי אליעזר אומר זה מרחשון ר' יהושוע אומר זה אייר (סנהדרין קח)

"נבקעו" - להוציא מימיהן

"תהום רבה" - מדה כנגד מדה הם חטאו ברבה רעת האדם ולקו בתהום רבה

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[יא] ר"א אומר זה מרחשון וכו'. פירוש טעמיה דרבי אליעזר שסובר בתשרי נברא העולם (ראש השנה דף י:), ואחר שבתשרי נברא העולם יש לומר האי "אחד בחודש" (ר' להלן ח, יג) תשרי הוא, לפי שבאותו חודש שנברא העולם - עתה אחר המבול גם כן חוזר העולם להתחדש ולהתישב, כי מיום א' בתשרי שחרבו המים התחיל העולם להתישב. ורבי יהושע סובר שבניסן נברא העולם, לפיכך יש לומר ש"באחד בחודש" הכתוב הוא אחד בניסן שהתחיל העולם להתישב כבראשונה. אין לומר שטעמיה דר' אליעזר שהוא תשרי לפי שבתשרי נברא העולם, לפיכך "חדש השני" הוא שני לתשרי שבו נברא העולם ובו מתחילין למנות, דזה אינו, דאף על גב דרבי אליעזר סבירא ליה שבתשרי נברא העולם - מספר החדשים הוא מניסן. כך נראה לפרש פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע. וסוגיא דפרק קמא דראש השנה (י ע"ב יא ע"ב) דמייתי התם פלוגתא דר"א ור"י, ר"א אומר בתשרי נברא העולם, ור"י אומר בניסן, וקאמר (שם יא ע"ב) 'ואזדא לטעמייהו' ומייתי פלוגתא דר"א ור"י "בחדש השני", ר"א אומר זה מרחשון ור"י אומר זה אייר, ולפי זה ניחא 'ואזדא לטעמייהו', דכיון דסבירא לר"א בתשרי נברא העולם סבירא ליה שהמבול היה במרחשון, והשתא חרבו פני האדמה באחד בתשרי ולרבי יהושע חרבו באחד בניסן שבו נברא העולם, כן נראה לי:

אמנם יש עוד לפרש טעמיה דרבי אליעזר, שמספר השנים על כרחך לבריאת עולם מנינן, דדוקא חדשים מנינן מניסן, אבל לא השנים, שאי אפשר למנות השנים אלא משעה שנברא העולם, שהרי החשבון הוא לבריאה (ראה ר"ה ח.), וכיון שסובר שבתשרי נברא העולם, אילו היה מנין חדשים מניסן, אם כן נחה התיבה בחדש תשרי על הרי אררט, והיה לכתוב עוד שנה במספר השנים, כמו שכתוב כאשר יצאו מן התיבה (להלן ח, יג) "ויהי באחת ושש מאות שנה" לחיי נח, ולפיכך הוצרך ר"א לומר דהאי "שני" הוא שני לתשרי, והכתוב מונה כאן לתשרי. אף על גב שדרך הכתוב למנות החדשים מניסן, מפני שהכתוב מונה למבול לדין שנתחייבו בדין בתשרי, שהקב"ה גזר עליהם המבול, וכך מתרץ בגמרא, וכך פירש"י התם בפירוש:

וכתב הרא"ם יש מפרשים דטעמיה דר"א שאומר "שני" זה מרחשון, שאחר שסובר שבתשרי נברא העולם אם כן מונים השנים לתשרי, שכן מונין הדורות וחיי נח, ואם היה מספר החדשים מניסן - תהיה נחה התיבה בחדש תשרי באחת ות"ר שנה לחיי נח, היה לכתוב באחת ות"ר, כדלעיל. וכתב הרא"ם שהוא שבוש בידם, שהרי חכמי ישראל מונין לתשרי, ולא שהם אומרים שבתשרי נברא העולם שהרי לתקופה מונין מניסן, שכך סוברים שמנין תחלת השנים הוא מתשרי, שהוא ראש השנה לשנים. ולפיכך פירש הוא שטעמיה דר' אליעזר הוא שסובר שתשרי הוא ראש השנה לשנים, לפיכך המספר הוא לראש השנה:

ולפי זה יהיה מחלוקת ר"י ור"א לא תליא מידי במה שחולקין ר"א ור"י - לר"י בניסן נברא העולם, ולר"א בתשרי נברא העולם, כדאיתא בברייתא דר"ה (י ע"ב יא ע"א), אלא שמחלוקת שלהם בפלוגתא הזאת - אם יש למנות השנים מראש השנה אם לאו, ואם כן לפי דבריו לא הוי כלל 'ואזדא לטעמייהו', ובגמרא קאמר עליו (יא ע"ב) 'ואזדא לטעמייהו', ובפירוש רש"י נכתב 'ואזדא לטעמייהו - דר' אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, ומונין שנות הדורות מתשרי'. ומה שהקשה מחכמי ישראל דסבירא להו שמונין למבול מתשרי אף על גב שבניסן נברא העולם, לאו קושיא הוא, שבודאי חכמי ישראל כך הכריעו - למנות מנין השנים מתשרי, לפי שהוא ראש השנה לשנים, ומכל מקום ר"א לאו טעמא דידיה הכי, אלא טעמא הוא לפי שסובר שבתשרי נברא העולם, לכך יש למנות מתשרי, דאי לאו הכי אם כן ר"י שמונה מניסן שנות הדורות - וכי לא סבירא ליה שתשרי ראש השנה הוא, אלא על כרחך אף על גב דתשרי הוא ראש השנה, היינו שראש השנה הוא בתשרי וסופו הוא בתשרי, אבל למנות בו מנין השנים ודורות אין מונין רק מניסן שבו נברא העולם, ור"א סובר שבתשרי נברא העולם ולפיכך יש למנות מתשרי, ולאו טעמיה דידיה מפני שהוא ראש השנה:

ואין להקשות דמנא ליה לתלמודא לומר 'ואזדא לטעמייהו', שמא טעמיה דר"א הוא כחכמים שמונין למבול כר"א, שהוא ראש השנה לשנים, דודאי כיון דר"י טעמיה דידיה דמונה שנות הדורות מניסן לפי שבניסן נברא העולם, ומצאנו דר"א סבירא ליה שבתשרי נברא העולם, אם כן בודאי טעמיה דידיה גם כן שמונה מתשרי שנות הדורות לפי שסובר שהעולם נברא בתשרי, דלית לן לאוקמי טעמייהו בסברת הפוכות - שנאמר דטעמא דר"י דמונין מניסן - אף על גב דתשרי ר"ה לשנים - מונין מניסן שבו נברא העולם, וטעמיה דר' אליעזר אינו כן, דאף על גב שהעולם נברא בתשרי עדיף ליה טעמא דבתשרי ראש השנה לשנים, וסברא כזאת לא מצאנו, שהרי לדעת ר"י לא עדיף טעמא שבו ראש השנה, דאף על גב שתשרי הוא ראש השנה לא מנינן רק מניסן לפי שבו נברא העולם, ולר"א הוי איפכא דטעמא 'שבו נברא העולם' גרע טפי, שהרי סובר כי לכך מנינן מתשרי לפי שהוא ראש השנה ולא משום שבו נברא העולם, אף על גב דסבירא ליה שבו נברא העולם, ודבר פשוט הוא:

[יב] נבקעו להוציא מימיהן. לא כסתם בקיעה כמו "ויבקעו המים" (שמות י"ד, כ"א), דהתם נבקעו להיות המים לחרבה (שם), וכאן להוציא מימיהן:

[יג] הם חטאו וכו'. דאם לא כן לא לכתוב "תהום רבה", דכל תהום - רבה הוא, אלא לומר שמדה כנגד מדה מדד להם הקב"ה:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

בַּחוֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זֶה מַרְחֶשְׁוָן. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: זֶה אִיָּר (ראש השנה י"א ע"ב).
נִבְקְעוּ – לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶן.
תְּהוֹם רַבָּה – מִדָּה כְנֶגֶד מִדָּה: הֵם חָטְאוּ בְּ"רַבָּה רָעַת הָאָדָם" (לעיל ו,ה) וְלָקוּ בִּ"תְהוֹם רַבָּה".

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

נבקעו כל מעינות תהום רבה — מעיְנות סמוך, באין מעיָנות מוכרת:

תהום — לשון זכר ונקבה, וכן: "תהום רוממתהו" (יחזקאל לא ד). ולא הזכיר הנחלים, כי מהמעיינות יצאו. וכאשר נבקעו עליו המים, ונפתחו חלונות האוצרות בשמים וירדו המים, ונתבלבלה הארץ, ואין מבדיל בין יום ובין לילה. והעד, שאמר: "יום ולילה לא ישבתו" (בראשית ח כב). וכאשר נפסקו מימי השמים, אז ידע נח כי עברו ארבעים יום וארבעים לילה, כי השם גילה לו זה הסוד:

וארבות — כמו "הנה ה' עושה ארבות" (מלכים ב ז ב). והאוצר והחלון כלשון בני אדם ומשפטם. ויש אומר שהאל"ף שורש, כמו 'כבודות'. ויש אומרים שהאל"ף נוסף, כמו אלף 'אגורות', והם מפעלי הכפל.

וביום י"ז שהחל המבול, נכנס נח וביתו בתיבה, והכניס בתוכה החיה והבהמה והרמש והעוף.

ומלת צפור — שם כלל לאשר יש לו כנף. והפלא שבאו כולם מעצמם שנים שנים:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

"נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבות השמים נפתחו" היה ראוי שיאמר ביום הזה נפתחו ארבות השמים ונבקעו כל מעינות תהום, כי היה לו להקדים מים עליוני למים התחתונים. ויתכן לומר כי לפי שהענין קללה ופורענות לא רצה להקדימן. ומצינו שהקדימן הכתוב בברכה הוא שאמר (בראשית מט) ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת. וכן הזכיר משה ע"ה (דברים לג) ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת. ומן הענין הזה היה שלא הזכיר הכתוב ויביא אלהים מבול על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה, כי לא רצה להזכיר הש"י בפורענות, והדבר ידוע כי הוא המביא, שכבר אמר לו ואני הנני מביא, אבל התורה אשר כל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום כה משפטה שתכנה הש"י בענין הפורענות ולא תזכירנו. וכן מה שאמר וימח את כל היקום, ולא אמר וימח אלהים את כל היקום. אבל בהצלה ורחמים הזכיר את הש"י, הוא שכתוב ויסגר ה' בעדו, וכתיב ויעבר אלהים רוח על הארץ. וכן מצינו כשהעניש לאדם וחוה אמר הכתוב סתם (בראשית ג) אל האשה אמר, ולאדם אמר, ולא הזכיר את ה' יתברך בקללתם. אבל במדת רחמנות כאשר רחם עליהם והלבישם הזכיר בהם את השם יתברך, הוא שכתוב (שם) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם.

ואם תסתכל בכתובים תמצא שאינו מביא את הפורענות אלא בקושי ולהכרח גדול, שהרי מתחלה אמר ויהי הגשם על הארץ, ואחר כן אמר ויהי המבול, וזה להורות שירדו מתחלה בנחת שאם יחזרו בתשובה יבטל גזרתו וישנה המים לטוב, וגשמי ברכה יהיו ואם אין יהיה מבול. ומן הטעם הזה נאבדו במבול כל שאר בעלי חיים תחלה ובני אדם באחרונה, שנאמר וכל האדם, כי כשם שהיה אדם אחרון בבריאתו של עולם כך היה אחרון בחרבנו.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(יא) "בשנת". ונגד מה שחוקרים רבים ייחסו את המבול למערכת הכוכבים שעמדו אז במערכה רעה מחייב שטף מים, אמר שזה היה בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בי"ז בחדש וכל חושב באצטגנינות יבין שזמן ההוא לא חייב את המבול, לא מצד זמן הכולל שהוא השנה ולא מצד החודש ולא מצד היום, וכן אל תחשוב שהיה המבול ע"י טבע האויר אז שהרה וילד אדים רבים המולידים גשם, או ע"י הארץ שע"י רעש הארץ נבקעו מעינות תהום רבה, שהגם שיקרה לפעמים שישפכו עננים שטף מים רבים בחלק א' מן הארץ או שע"י רעש או שקיעת מקומו יעלו תהומות מעומק הארץ, לא יקרו שני מקריים אלה הרחוקים זה מזה וסבת כ"א נבדל מחברו, בפעם אחת וברגע אחד, כי ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה ונפתחו ארובות השמים, ואדרבה סבות שני אלה יתנגדו זל"ז, שרבוי התהומות יהיו אחר ירידת המטר ימים רבים או בעת שהאויר נקי מאדים, אבל פה שהאויר היה מלא מים נחסרו המים מהימים והנחלים והתהומות, ואיך נפתחו אז מעינות תהום רבה, וכבר בארו חז"ל שאז החזיר ה' את העולם לתחלת הבריאה שכל העולם הי' מים במים, שכבר בארתי (בפסוק יהי רקיע ובפסוק יקוו המים) שבתחלה היה יסוד המים מקיף כל כדור הארץ, וע"י מאמר יהי רקיע עלו המים האדיים אל מקום העננים, שהפסיקו בין המים שלמעלה מהעננים שנשארו מים בכח ובין למטה שהם מים בפועל, עד שכלל המימות שבעולם הם חצים ברקיע וחצים באוקיינוס, ובעת המבול בדבר ה' ירדו כולם למטה, שעז"א ארובות השמים נפתחו שהם אוצרות השמים, ששם נאצרים המימות הרבים ותלוים במאמרו של מלך, גם נבקעו תהומות ע"י רעשים שנתהוו בבטן הארץ ששם תמיד אש בוער כנודע מההרים המריקים אש והרתיחו את המים שבתהום, וכשנתרחבו המים ע"י האש בקעו את הארץ ועלו למעלה, וע"כ אמרו חז"ל שהיו המים רותחים שהם מי התהומות, כמו המעינות החמים הבוקעים מבטן האדמה גם היום:

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •

[עריכה]

הן קלקלו סילונות שלהן, אף הקב"ה שינה עליהן סדרו של עולם. דרך ארץ המטר יורד והתהום עולה, ברם הכא, ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה.

בשנת שש מאות שנה לחיי נח. רבי אליעזר אומר: אותו היום י"ז במרחשון היה, יום שמזל כימה עולה ביום ומעינות מתגברים, ומתוך ששינו מעשיהן שינה הקב"ה עליהן ונטל שני כוכבים מן כימה והביא מבול לעולם. ורבי יהושע אומר: אותו היום י"ז באייר היה, יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטים, ומתוך ששינו מעשיהן שינה עליהן הקב"ה סדרי בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם. בשלמא לרבי יהושע היינו דכתיב שני; אלא לר' אליעזר מאי שני? שני לדין. בשלמא לרבי יהושע היינו ששינה; אלא לרבי אליעזר מאי שינה? כרב, דאמר רב: דור המבול ברותחין קלקלו וברותחין נדונו, כתיב הכא "וישוכו המים", וכתיב התם "וחמת המלך שככה".

[עריכה]

וארובות השמים נפתחו. נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, ונטל שני כוכבים מעש והחזירם לכימה. ונמלייה מדידיה? אין הבור מתמלא מחוליתו. מדה טובה מרובה ממדת פורענות. במדת פורענות הוא אומר: וארובות השמים נפתחו; במדה טובה מה הוא אומר? "ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח".

בעל הטורים

עריכה

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •

בשבעה עשר יום לחודש. וזה יבלו בטוב ימיהם כמנין טוב לחודש ירד המבול. וארובות השמים. בגימטריא שלקח שני כוכבים מכימה:

רבי עובדיה מברטנורא

עריכה

• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •

בחדש השני ר' אליעזר אומר זה מרחשון. ר' יהושע אומר זה אייר. אין להקשות לר' אליעזר ממה שכתוב בניסן החדש הזה לכם ראש חדשים וכו' דאדרבה זו היא סיעתא דידיה מאחר שהתורה מזהרת לישראל למנות בניסן שמע מינה שמקודם לכן רגילין למנות מתשרי כדברי ר' אליעזר: