ביאור:בראשית ז יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם.
-- בראשית ז, יט

מי המבול[עריכה]

נאמר:

  • "נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ" (בראשית ז יב) - אין בעיה: קרח, שלג ומים שנאגרו בהרים פרצו והציפו את האזור, וגשם כבד ירד.
  • "וַיְהִי הַגֶּשֶׁם, עַל הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" (בראשית ז יב) - אין בעיה: ירד גשם כבד 40 יום.
  • "וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם, וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה, וַתָּרָם, מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית ז יז) - אין בעיה: הארץ הוצפה מים מעל כ 20 אמה (גובה הדלת בצד התיבה) והתיבה צפה. אולי אפילו יותר גבוה כי התיבה לא פגעה בעצים שצמחו על הארץ.
  • "וְהַמַּיִם, גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ; וַיְכֻסּוּ, כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים, אֲשֶׁר תַּחַת, כָּל הַשָּׁמָיִם" (בראשית ז יט) - המים עלו וכל הגבעות באזור כוסו במים. האזור נעשה לאגם ענק (בתוך הקלדרה המוקפת שרשרת הרים). "כָּל הַשָּׁמָיִם" - בהנחה שהם חשבו ש"כל" העולם היה שטוח, כל מה שהם ראו סביבם כוסה במים באזור שלהם.
  • "חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה, גָּבְרוּ הַמָּיִם; וַיְכֻסּוּ, הֶהָרִים" (בראשית ז כ) - גם ראשי שרשרת ההרים סביב הקלדרה היתה מוצפת מים בגובה 15 אמה (כ5 מטר).

האם כל כדור הארץ כוסה מים?[עריכה]

  1. נח צווה " וְאַתָּה קַח לְךָ, מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, וְאָסַפְתָּ, אֵלֶיךָ; וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם, לְאָכְלָה" (בראשית ו כא) - הוא לא צווה לקחת מים לשתיה. החיות יקבלו מים ממי הגשם והאגם סביבם. מכאן שמי הגשם לא התערבבו עם מי הים, נעשו מלוחים ולא מתאימים לשתיה. אם ריכוז המלח במים השתנה במהירות, כל דגי מים מתוקים ימותו מהמלח, וכל דגי הים ימתו משינוי וירידת המלח במים, והרי נאמר בפרוש "מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה, מֵתוּ" (בראשית ז כב) אבל לא מהחיים במים.
  2. "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ" (בראשית ז יא) המבול התחיל, "עַד, הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי; בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים" (בראשית ח ה). נח חיכה עוד "וּבַחֹדֶשׁ, הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם, לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה, הָאָרֶץ" (בראשית ח יד), חזרה לקדמותה ונח יצא מהתיבה. כל זה לקח שנה ועשר ימים.
  3. לאחר שנח יצא "וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם" (בראשית ט כ), כלומר האדמה לא היתה מלוחה ולא נדרשו מספר שנים לשטוף את המלח כדי שהענבים יצמחו.
  4. רש"י מסביר: "אע"פ שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם לא נכנע דור המבול ללמוד מהם" (בראשית ו ד, פרוש רש"י), כלומר הוא מסכים שלא כל העולם כוסה במים, והאם שליש או חלק (קטן) אחר זה נתון לויכוח.

השאלה היא: למה המים לא היו מלוחים ולאיפה הלכו המים?[עריכה]

כתוב:

  • "וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם" (בראשית ח א) אולי בדומה "וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל הַלַּיְלָה, וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה" (שמות יד כא). ביציאת מצרים הרוח יבשה רק מעבר אחד בים, ובמבול הרוח היתה כמעט שנה עד שהמים נעלמו.
  • " וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, הָלוֹךְ וָשׁוֹב; וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם" (בראשית ח ג). הפעולה היתה "להשיב" את המים למקומם הקודם, כלומר המים חזרו למעינות תהום, וכשלג או קרח בראשי הרים, וכעננים בשמים. אבל אם כל כדור הארץ היה מכוסה במים הדרך היחידה היתה להשיב את המים לחלל, כי הרי המים האלה לא נמצאים עכשו על כדור הארץ.

מסקנה - המבול היה שטפון מקומי בקלדרה גדולה בראש הר גבוה. המים לא היו מלוחים, והמים חילחלו דרך ההר החוצה עד שהקלדרה יבשה.